אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"א או"ח › סימן לה

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"א או"ח · סימן לה

סימן לד

כבוד הרב וכו' אבד"ק דק"ק גאווראן ע"ד השאלה בריאה שהיתה סרוכה לדופן ועברה הסרכא ע"י מיעוך רק שאח"כ כשקלף הסרכא נמצא תחתיו נגלד פורתא והסרכא היתה לבשר שבין הצלעות אם יש לדון בזה דין תרתי לריעותא כמו בכל סרכא שע"ג נגלד או לא, הנני להשיבו כי שאלה הזאת הובא בס' עמודי אור (סי' מו) ומתחלה רצה להקל מחמת שיסוד החומרא דתרתי לריעותא ניתן לצדד בהם ועיקר דלא ליפגע באיסור דאורייתא כמ"ש התב"ש, וא"כ בנ"ד דמדין התלמוד סרכא זו כשירה לגמרי אף שברור לנו שניקבה הריאה תחתיו, לכן יש להקל בזה כיון דאיסור דאורייתא לא יפגע בכל אופן, ואח"כ חזר מזה משום דאף לדין התלמוד סריך מיהא בעי' וכל היכא דלא סריך טרפה גם מדין התלמוד וא"כ אין שום קולא במה שאזלא הסרכא ע"י מיעוך דאדרבה חמיר יותר דכיון דאזלא ע"י מיעוך א"כ לא הוי זה מיקרי סריך ע"ש, ולענ"ד אינם נראים דבריו, רק מקודם עלינו לבאר הטעם דמצרכינן סריך ומקור הדין דסריך וסביך:

גרסינן במס' (חולין דמ"ח) אמר ר"נ, ריאה, שניקבה ודופן סותמתו כשירה אמר רבינא והוא דסביך בבישרא מתקיף לה רב יוסף לרבינא לדידך דאמרת והוא דסביך אלמא נקובה הוא א"כ כי סביך מאי הוה והא הוי פסול שחוזר להכשירו כו', ובתוד"ה אמר כתבו וז"ל ובתשובת רב שר שלום גאון כתב דבין סביך ובין סריך כשירה ולית הלכתא כרבינא אלא כר"נ דאמר ריאה שניקבה ודופן סותמתו כשירה, ומשמע מתוך דבריו דרבינא לא בא לפרש דברי ר"נ רק סברא דנפשי' אומר. וכן נראה מדפריך עלי' דהעלתה צמחים חוששין לה ומי אמר ר"נ הכי והאמר ר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמתו כשירה, ולא משני הא דסביך והא דלא סביך ועוד מדפריך רב יוסף לרבינא ולא לר"נ משמע דלא בעי ר"נ לא סביך ולא סריך עכ"ל, ודברי התוס' תמוהים מאוד דלפי הראיות שהביאו מוכח דר"נ לא בעי סריך נמי, דאי סריך מיהא בעי גם לר"נ, א"כ היכי הוה מצי רב יוסף לאקשויי גם לר"נ דכיון דכל כמה דלא סריך טרפה א"כ כי סריך מאי הוה הא הוה פסול שחוזר להכשירו, א"ו דלר"נ אפי' סריך לא בעינן, א"כ רב ש"ש גאון דפסק כר"נ אמאי מצריך סריך דהא רב ש"ש סביך לא בעי וסריך מיהא מצריך, וכיון דפסק כר"נ לא הו"ל להצריך גם סריך, ומצאתי קושיא זאת בס' מעד"י על הרא"ש שם סק"י וגם דעת רש"י נראה דמצריך מיהא סריך דז"ל בד"ה התם במקום רביתא דבמקום שהריאה סמוכה לדופן לא מיפרק ההיא סרכא משמע דסריך מיהא בעי', וגם הוא פוסק כר"נ ואפ"ה מצריך מיהא סריך וקשה נמי קושיא הנ"ל:

ובכדי לתרץ דברי רב ש"ש ורש"י ז"ל נלע"ד לומר דודאי גם ר"נ סריך מיהא מצריך, ובסביך הוא דפליג עם רבינא, והוכחת התוס' יש לתרץ באופן זה, דראיה ראשונה שהביאו התוס' ודאי שאין מינה ראיה כ"א דלא בעי סביך, אבל סריך יוכל היות דגם ר"נ מצריך ובכ"ז לא הו"מ לשנויי הא דסריך והא דלא סריך, דהא גם שם מיירי בסריך דבהדיא אמר ריאה הסמוכה לדופן וזהו סריך כפרש"י שם, וכל עיקר הוכחתם דגם סריך לא מצריך הוא מראיה השניה, דאי תימא שגם לר"נ כל כמה דלא סריך טרפה הוא ורק אם סריך אח"כ מתכשר, הו"מ רב יוסף לאקשויי גם לדידי' דהוי פסול החוזר, ובאמת גם ראיה הזאת יש לדחות עפמ"ש הר"ן שם בהא דמכשרינן סרכא כסדרן לשיטת רש"י ז"ל שאין סרכא בלא נקב וא"כ כבר היתה טרפה ואיך תחזור להכשירה אח"כ, וכתב הר"ן ז"ל שבאמת נקב זה לא היה טרפה מעולם אף קודם שעלה הסרכא ויש נקבים שאינם ראוים להעלות סרכא מעולם והם טרפה ויש ראוים להעלות סרכא ואותן מעולם לא נטרפו אף קודם שעלה הסרכא אלא שאין אנו בקיאים בין נקב לנקב ולכך צריך להטריף כל נקב שלא עלתה עליו סרכא, ומדברי הר"ן משמע דנקב המטריף לא יקבל סתימה מעולם ואם פעם אחת קיבל סתימה הראה לנו שאינו מן הנקבים המטריפים ולכן אף אם אח"כ בלא סתימה כשר ועיין בס' דגו"מ (יו"ד סי' מ"ט) שפי' כן כוונת הר"ן והכשיר עפי"ז בשומן של אווזות פטומות שסותם את הנקב אף שיוכחשו ויוסר הסתימה כיון שפעם אחת קיבל סתימה לא איכפת לן שוב גם אם ישאר אח"כ בלא סתימה, והנה לשיטת הר"ן יש להקשות דא"כ סרכא שלא כסדרן אמאי טרפה דהא טעם דטרפה זו משום דסופה להתפרק כמ"ש רש"י שם דמ"ו, וכיון דהנקב נסרך פעם אחת הראה לנו שאינו מהנקבים המטריפים ומה בכך שתתפרק, הא אפי' לא נסתמה כלל ראוי להכשיר, אלא די"ל דהיכא דנסרכה שלא כסדרן גרע טפי מנקב בלא סרכא העשויה להסתרך, דכשתתפרק הסרכא הרחיב את הנקב ותקולקל עד שתהיה מהנקבים המטריפים שאין עשויות להסתם, והכי מוכח לשון רש"י (דמ"ו ע"ב) ד"ה היינו שכתב אבל שלא כסדרן זו הולכת לכאן וזו לכאן והקרום מתפרק ונסתר, דלכאורה מיותר מלת ונסתר דהכי הול"ל והקרום מתפרק, אלא דבזה תי' קושיא הזאת, דע"י התפרקות של הסרכא לבד לא היה ראוי להיות טרפה כיון דהנקב נסרך פעם אחת לא איכפת לן אף אם יתפרק אח"כ הסתימה ובהכי הוסיף מלת "ונסתר" פי' שעיקר הטרפות הוא משום דע"י התפרקות הסרכא גם הנקב יוסתר ויתרחב, ואח"כ ראיתי שכבר קדמוני גדולים בתשובת רעק"א מהדו"ת וכן בתבו"ש (סי' ל"ט סקט"ז) שהקשו ותי' כן וב"ה שכוונתי לדעת הגדולים. ומעתה נוכל לומר דבסברת הר"ן פליגי בזה ר"נ ורבינא, דר"נ דלא בעי סביך וסגי לי' בסריך ס"ל כסברת הר"ן דיש נקבים שאינם מטריפים וכל נקב שמקבל סתימה פעם אחת הוא מהנקבים הכשרים שאינו צריך לסתימה. ולכן היכי דלא סריך מטריף ר"נ משום דלא נודע אם הוא מהנקבים הכשרים אבל כשסריך וקיבל סתימה בפעם אחת הראה לנו שהוא מהנקבים הכשרים, משו"ה אף שהסתימה הזאת יתפרק אח"כ מן הצלעות כשר דכיון שהוא מהנקבים המקבלים סתימה א"כ אף אם יתפרק אח"כ מהצלעות יסתרך עוד הפעם על הבשר, דהכא לא שייך הטעמים שכתב התבו"ש להטריף בשלא כסדרן, דע"כ לא חיישי' שמא ע"י ההתפרקות הסרכא תתרחב הנקב כ"א היכי שההתפרקות יהיה מחמת שהסרכא תתקרע וכגון בסרכא שלא כסדרן דמתחלה נסתרך למקום טוב והוא בבשר הריאה אשר מצד עצמה תוכל הסרכא להתקיים שם דהא מוסרכת לבשר הריאה ששם הסרכא מתקיימת, רק דהחשש הוא שמא ע"י האונא האמצעית שמפסקת ביניהם וזו מושכת לכאן וזו לכאן עי"ז תתפרק הסרכא, ולהכי שפיר חיישינן שע"י הקרע יתרחב הנקב, אבל בריאה הסרוכה לדופן דליכא דבר המפסיק ביניהם רק החשש הוא משום דבצלעות אין אחיזה להסרכא וסופה שתתפרק משם, לכן אין החשש כ"א שתתפרק מן הצלעות אבל לריאה לא יזיק, דמצד השני לא תתקלף, וכיון דלריאה ודאי לא יזיק לעשות נקב חדש, ועל הנקב הזה ודאי לא איכפת לן אף אם יתפרק מן הדופן וישאר בלא סתימה כיון דכבר הראה לנו שמהנקבים הכשרים הוא ולא נטרף מעולם ולכן בלא סריך מטריף, ובסריך מכשר, אבל רבינא דמצריך סביך דוקא וא"כ חושש להסהימה שתהא מתקיימת, ודאי דלא ס"ל כסברת הר"ן דאיגלאי מלתא דמעולם לא נטרף, רק שטרפה ודאית היא כל כמה דלית נה סתימה טובה:

ולפ"ז יתיישב הכל כהוגן בעז"ה, דאף שודאי גם ר"נ סריך מיהא בעי, מ"מ לא הי' יכול רב יוסף לאקשויי לדידי' דהוי פסול שחוזר להכשירו דהא לדידי' אמרי' דכי סריך אח"כ איגלאי מלתא למפרע דלא נטרף מעולם וכסברת הר"ן ז"ל, רק דכל כמה דלא סריך חיישינן שמא הוא מן הנקבים המטריפים שאינם ראוים לקבל סתימה, אבל לרבינא דמצריך סביך דוקא בע"כ דלית לי' כסברת הר"ן וסובר דהנקב ודאי טרפה הוא ועיקר ההיתר הוא הסתימה, שפיר מקשה רב יוסף כי סביך מאי הוה, כיון דטרפה היה א"כ הוי פסול שחוזר להכשירו, ומה מאד יומתק לדברנו דברי רב יוסף שאמר ואי לא סביך טרפה אלמא נקובה הוא כו', ומאוד תמוה הלשון שאמר "אלמא נקובה הוא" דאטו אם לא נימא דסביך בעינן אין זה נקובה, דהא בריאה שניקבה קיימינן, ולדברנו יומתק מאד, דלר"נ היינו אומרים דהסרכא שנסרך אח"כ מראה לנו שהנקב הזה אינו מן הנקבים המטריפים ולא נחשב כלל לנקב, אבל לרבינא דס"ל דסביך בעינן אלמא דנקובה היא, פי' דהנקב הוא נקב גמור המטריף מצד עצמו ורק עיקר ההיתר הוא הסתימה, א"כ הוי פסול שחוזר להכשירו:

ונרויח בדברנו אלה ליישב קושית הרשב"א על רש"י שם לגבי קושית מר עוקבא אילו אינקב דופן לבדה מאי טרפה א"כ ליתני נקובת הדופן וז"ל רש"י מתקיף מר עוקבא השתא דאמרת נקב הוא בריאה אלא שהדופן סותמתו ליתני נקובת הדופן עכ"ל, וחזינן דרש"י מפרש דקושית רב עוקבא הוא רק לרבינא דמצריך סביך וס"ל דנקובה היא, ואינו מובן כלל היאך תלוי זה בדברי רבינא דגם אם נאמר דר"נ מכשר בלא סביך תיקשי דליתני נקובת הדופן, זהו קושית הרשב"א, ועיין בס' בית הלוי סי' י"ט הביא דברי הרשב"א וגם הוא הוסיף לתמוה, אכן לדברנו לק"מ דודאי לר"נ בלא רבינא אף שסובר דסריך בעינן לא נוכל להקשות קושית רב עוקבא, דכיון שהסרכא הראה שהנקב זה הוא מהנקבים הכשרים שוב לא איכפת לן אף אם הוסר הסתימה אח"כ דכיון שהנקב הוא מהכשרים לא איכפת לן בסתימה וכמ"ש בס' דגו"מ הנ"ל להכשיר ג"כ אף אם הוסר סתימת השומן אח"כ, ולכן לא קשה קושית רב עוקבא דאיה"נ אף אם ניקב הדופן אח"כ ג"כ כשר, אבל לרבינא שסובר דדוקא סביך בעינן מחמת שסובר דהנקב נקב גמור הוא ועיקר ההיתר הוא הסתימה ולהכי בעינן סביך שהסתימה תהא מתקיימת א"כ לדידי' ודאי אם ינקוב הדופן טרפה ושפיר מקשה דליתני נקובת הדופן ומדוקדק מאוד לשון רש"י ז"ל השתא דאמרת נקב הוא בריאה אלא שהדופן סותמתו, דבלא רבינא היינו אומרים שאין זה נקב כלל וכמ"ש בארוכה, ומבואר דעת רב שר שלום גאון דמצריך מיהא סריך, דלדברנו גם רב נחמן מצריך סריך והוכחת התוס' מיושב לדברנו:

ולפמ"ש דהטעם מה שנצריך מיהא סריך מדין התלמוד לר"נ הוא בכדי להראות שהנקב הוא מהכשרים המקבלים סתימה ולא מחמת שצריך להסתימה, דאף אם הסתימה אינה מתקיימת ג"כ לא איכפת לן, א"כ בנדון שאלתנו בסרכא שעוברת ע"י מיעוך על הנגלד ודאי דלא נפגע בזה לדין התלמוד כלל וממ"נ כשירה, דאם אמרת כיון שהסרכא עברה ע"י מיעוך אין זה כלל מחמת נקב אלא הפשטת ליחה, וכמו שאמרי' בכל סרכא שעוברת ע"י מיעוך, א"כ ודאי דכשירה, ואפי' אם אמרת דהריעותא מוכיח על הסרכא שאינה מהפשטת ליחה ורק מנקובת הריאה, דזהו הטעם מה שמטריפין סרכא על ריעותא ג"כ כשר דהא נסרכה לדופן וגלי דהוא מן הנקבים הכשרים, ונהי דהסתימה אינה מתקיימת כיון דאזלא ע"י מיעוך, מה בכך, דהא הטעם דבעי' סריך היא רק בכדי להראות שהנקב הוא מן הכשרים, וכאן כיון שנסרך גלי לן שהוא מן הנשרים שוב לא איכפת לן אף שאזלא הסתימה אח"כ, ולכן באשר שאפי' אם היתה ודאי נקובה והסרכא היתה באה מחמת הנקב ג"כ כשר לדין התלמוד, דזהו סריך מיקרי, א"כ השתא דמספקא לן אם הוא כלל מחמת נקב ודאי דכשירה ולא דיינינן בה דין תר"ל, דע"כ לא אמרינן תר"ל אלא במקום שנוכל ליפגע בספק איסור דאורייתא אבל כאן דסוף סוף אפי' אם ודאי נקוב כשר, וא"כ לא נפגע בזה לדין התלמוד רק מחמת החומרא דמצרכינן סביך, ובאופן כזה לא דיינין דין תר"ל וז"פ, וראיה לדברנו דא"כ בסרכא כסדרן נמי נימא דהיכי דהסרכא אזלא ע"י מיעוך גרע טפי, דהא עיקר ההיתר הוא משום סתימת הסרכא וזה אין מיקרי סרכא כיון שאזלא ע"י מיעוך וא"כ הוה לן להטריף בסרכא כסדרן שאזלא ע"י מיעוך, אע"כ דאמרי' הך ממ"נ, וע"כ לא מטרפינן אלא אם הסירו הסרכא כסדרן ונמצא שם נקב תחת הסרכא, אז אמרינן כיון דהסרכא עוברת ע"י מיעוך אין זה סתימה וכמבואר בתבו"ש (סי' ל"ט סקי"ז) ובב"א ס"ק ל"ב, אבל היכי דלא מצאו נקב ודאי כשר וז"ב, ויצא לנו הדין דאף שסרכא הוא ריעותא גדולה ומצטרפת לכל ריעותא לבטל המיעוך מ"מ היכי דהסרכא הוא לדופן לא דיינינן בו דין תר"ל, וראיתי בתשובת עין יצחק להגאון מוהרי"א ז"ל (חיו"ד סי' ו) שכתב דסרכא לדופן אינה נקראת ריעותא גדולה להצטרף לריעותא כל דהוא כיון דמדין התלמוד כשר, ולדברנו אינה ריעותא כלל ולא דיינינן כלל תר"ל בזה:

והנני חותם ברגשי ידידות ובברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה