שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"א או"ח · סימן כג
להנ"ל וע"ד שאלתו השני' אם מותר להדביק בשבת מארקין כאלו העשויות לסימן על מעות, סכום המעות נכתב מע"ש ובשבת רוצה להדביקו קצת על דף הפנקס שנרשם עליו שם הלוקח למען יהי' לזכרון סכום המעות והמארקעס הללו נדבקות רק בקצה אחד באופן שלא יוכלו להשמט וליפול מן הפנקס, שאלה זאת א"צ לפנים ולדעתי בפשיטות אסור לעשות כן עפמ"ש כ"ת בעצמו מ"ש בשו"ע (או"ח סי' ש"מ) דהמדבק ניירות בקולן של סופרים ה"ז תולדת תופר וחייב, ומה שלא נדבקו כ"א מקצת אין זה כלום להתיר, דהא שיעור דמדבק הוא כשיעור דתופר וכמ"ש במ"ב שם, וכמו בתופר חייב רק בב' תפירות כן נמי במדבק מקצת חייב דעדיף מתופר ב' תפירות שאין מתקיים, כ"כ ובמדבק גם מקצת הרי עשוי הוא להתקיים ולעמוד כך, ומה שהביא בשם עיקרי דינים במי שנקרע הלבוש בשבת שמותר לו לתחוב מחט בקצה הקרע, הנה באמת גוף דין של העיקרי דינים אין ברור כ"כ להיתר, דהקרבן נתנאל בשבת הביא באמת דלאו שפיר. עבדי הני אנשים שתוחבין הקרייז עם הבגד במחט בשתי תכיפות, ואמנם אפי' אם נניח שמותר להדביק ע"י מחט, לא דמי לנ"ד, דבכל שיעורי מלאכת שבת בעי' שהמלאכה תהא חשובה עד שגם שיעור גדול יכול נמי לעשות באופן כזה, ואז אפילו כשעשה שיעור קטן חייב, אבל אם עשה מלאכה כזה שרק שיעור קטן אפשר לעשות כן באופן כזה אבל לשיעור גדול אי"א לעשות לא מיקרי כלל מלאכה, ולכן בתופר בחוטין שגם בגד גדול נתפר ע"י חוטין הרי הוא מלאכת תופר וחייב אפילו בב' תכיפות, משא"כ בתותב במחט, דבגד גדול אין תופרין ע"י מחטין ואין מתקיים באופן זה לא הוי זה כלל מלאכת תופר ומשו"ה פטור, ולפ"ז בנ"ד שגם מארקע גדולה וגם נייר גדול אפשר להדביק ע"י גומא וזה עיקר מלאכתה ונמצא דבגוף המלאכה אין שום חסרון ולכן אפי' אם לא דיבק אלא שיעור קטן חייב וחוששני ע"ז מחטאת:
ידידו הכותב בחפזון אהרן וואלקין: