אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"א או"ח › סימן יג

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"א או"ח · סימן יג

סימן יב

ב"ה יום ח' כרת מבת תרפ"ט פינסק שלום וברכה לכבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר יעקב זאלצמאן שרדימ"דא רב בדעמבראוויץ ע"ד שאלתו אם אפשר לחלוק בית הכנסת לשנים כשיש בו שני צדדים העומדים בריבים וקטטות ואין עצה להעמיד השלום כ"א להפרידם לשני צבורים ולחלק ביהכ"נ מחצה לצד זה ומחצה לצד שני, והנה שאלה הזאת תתפרד לשני ראשים, א) בנוגע לדיני ממונות כשצד אחד אינו רוצה בחלוקה אם אפשר לכופם ע"ז, ב) אפי' אם שני הצדדים רוצים בחלוקה אם רשאים לעשות כן מפני קדושת ביהכ"נ וכפי טעמי החששות שיבוארו בתוך דברנו, והנה בנוגע לראש האחד לכוף על החלוקה כשאין צד השני מרוצה פשוט שאין יכולים לכוף, דהא בית הכנסת כחצר שאין בו דין חלוקה הוא כמ"ש בנדרים ר"פ השותפין ובחצר שאין בו דין חלוקה ודאי דאין כופין לחלוק, הן אמנם דנידון דידן לא דמי כלל לההוא דנדרים, דהתם דיינינן רק כשנרצה לחלוק לכל יחיד ויחיד את חלקו, דהא מיירי התם כששנים מאנשי העיר נדרו הנאה זה מזה שאסורים ליכנס לבית הכנסת ודיינינן אם ראוי הוא להתחלק לכל יחיד, ולענין זה ודאי שאין בו דין חלוקה, דכלל הוא שאיזהו דין חלוקה כל שאילו יחולק לפי השותפין יגיע לכ"א חלק כזה ששם הכל קרוי על החלק אבל אם יאבד שם הכללי על החלק אין בו דין חלוקה וכלשון המשנה (ב"ב די"א) כל שאילו יחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו אין חולקין. וזה ודאי דאם נחלק ביהכ"נ לפי חלק כל המתפללין לא יהיה עוד שם ביהכ"נ על החלקים הקטנים, ולכן התם דדיינינן על חלק היחידים שפיר קאמר דכאין בו דין חלוקה הוא, אבל בנ"ד שרוצים לחלוק ביהכ"נ רק לשני חלקים ולשני ציבורים, ודאי שבכל חלק יהיה עליו שם ביהכ"נ ויש בו דין חלוקה, אבל אכתי נהי דשמו עליו ולא דמי לההוא דנדרים, אכן הא בעינן שיהא יוכל כ"א להשתמש בחלקו כל מה שהיה משתמש בחלקו כל מה שהיה משתמש בכולו כגון אם היתה רפת בקר ובית הכסא או מרתף או מקום עצים וכן שאר צרכי הבית צריך שלאחר החלוקה ישאר זה ג"כ לכ"א שבחלק כל אחד יהיו כל הצרכים שהיו מקודם ואם לאו אין בזה דין חלוקה כמ"ש הרמ"א שם, וא"כ גם כשנחלוק ביהכ"נ לשני חלקים אכתי לא יהיה בחלק אחד מהם לא בימה ולא עמוד ואה"ק דהא כל אלו אי"א להפסידם ולחלקם לשנים, ואפי' באותו החלק שישארו כל הצרכים האלו, אכתי להניחם במקומם כמו שהם עומדים כעת אי"א, דהא הבימה ואה"ק צריכים להיות באמצע בית הכנסת, ואם עד עתה כשהי' הביהכ"נ גדול היו עומדים באמצע, עכשיו כותל מחיצה באמצע, ואם ישאירו הבימה ואה"ק על מקומם, יהיו עומדים בזווית סמוך לכותל ובהכרח יהי' נצרך לסותרם ולהסיעם ממקומם ולבנותם ולהעמידם במקום כזה שיהיה גם עתה באמצע ביהכ"נ, וכמה הוצאות יעלה ע"ז על הסתירה והבנין, וידוע מ"ש הפוסקים דכל שצריך להוסיף שום דבר בבנין וכל שצריך להוצאה הוי אין בו דין חלוקה, ואם העזרת נשים עומד כעת מן הצד כשיחלקו יהיה צורך עוד לצד השני לבנות עזרת נשים, ולכן ודאי שכאין בו דין חלוקה הוא ואי"א לכוף על החלוקה כשצד אחד אין רוצה בחלוקה, אלא דינא דגוד או איגוד אמרי' בזה:

ואמנם דין זה דגוד או איגוד נמי נצרך לביאור קצת, דזה ודאי כששני הצדדים ידם משגת לקנות, ודאי דדיינינן בזה דין דגוד או איגוד, אמנם כשצד אחד אינו רוצה ואינו יכול לקנות בזה צריך ביאור אימתי יכול צד השני לומר גוד או איגוד, דהנה בב"ב שם על מתני' דשני אחים אחד עני ואחד עשיר משני בש"ס שאני התם דגוד איכא איגוד ליכא, וכתב הרי"ף ע"ז וז"ל איכא מאן דמוכיח מכאן דלא אמרי' גוד או איגוד אלא בזמן שיד שניהם משגת לקנות אבל בזמן שאחד עשיר ויכול לקנות ואחד עני ואין ידו משגת לא אמרינן גוד או אגוד ואנן לא ס"ל הכי אלא כי אמר תובע לנתבע גוד או אגוד דינא קאמר ולא איכפת לן בנתבע בין אית לי' בין לית לי' ומתני' דשני אחים היינו טעמא שהעני הוא התובע והוא אינו יכול לומר לנתבע גוד או איגוד דהא לית לי' למיגד ולכן איבטל דינא דגוד או אגוד שהעשיר יאמר לו איני רוצה לגוד גוד אתה, וכיון דלית ליה איבטל דינא דגוד או אגיד, אבל אם היה העשיר תובע לעני ואומר לו גוד או איגוד דינא קאמר לי' גוד ואי לית לך שבקי ואיגוד אנא, כללא דמלתא היכי שהתובע אומר גוד או איגוד לא איכפת לן בנתבע אי לית לי' למיגד או אית לי' דאי לית לי' יניח לתובע לגוד עכ"ל, והכי קיי"ל כרי"ף, ולפי"ז בתובע בעינן עכ"פ שיהא ידו משגה לקנות אבל אם התובע לא ירצה או לא יכול לקנות בטל דינא דגוד או איגוד:

ואמנם אפילו כשיד התובע משגת לקנות נמי לא תמיד יוכל לומר גוד או איגוד, דהנה בשער המשפט הקשה על הרי"ף דהא בש"ס פרכינן למ"ד דאית דינא דגוד או איגוד ממתני' דמי שהיה חצי עבד וחצי בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי ב"ה ב"ש אומרים תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם כו' אלא כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על דמיו, ופרש"י דהקושיא היא טעמא דמפני תיקון העולם הא לאו משום פריה ורביה לא כייפינן לו ולא מצי עבד לומר איקוץ בדמים ואתן לך בחלקך, ומשני הש"ס שאני הכא דאגוד איכא גוד ליכא, ופרש"י העבד יכול ליקח אבל אינו אומר קנה חלקי, שאין דמים לבן חורין שאין עבד עברי נמכר אלא לשש עכ"ל, ולשיטת הרי"ף וסייעתו דהכל תלוי בתובע, דאף שהנתבע עני ואנוס הוא דלית לו למיגד מ"מ אזלינן בתר טענת התובע דטענתו נכונה שאינו יכול להיות שותף עמו ורוצה לקנות חלקו, א"כ התם נמי כיון דטענת העבד נכונה היא שרוצה לקנות חלק רבו, נהי נמי שרבו אינו יכול לקנות חלק הבן חורין מ"מ בתר התובע מיבעי לן למיזל דטענתו טובה ודינא קאמר לי' ע"ש:

ובחיבורי חשן אהרן סי' קע"ו כתבתי ליישב דהיכי דטענת התובע אלימתא היא שרוצה וגם יכול לקנות חלקו, ודאי דלא משגחינן על נתבע וכדברי הרי"ף, משא"כ לגבי עבד שגם איגוד גמור ליכא התם דהא עבד לית לי' זוזי למיגד דהא לית לי' קנין בלא רבו אלא שכותב שטר על דמיו, ואיגוד כזה, ע"מ לחוב בדמיו לאו איגוד גמור הוא, ואע"ג דבס"ד דש"ס סבירא לן דגם איגוד ע"מ לחוב בדמיו הוי איגוד, דאל"ה מאי מקשה התם משני אחים אחד עני ואחד עשיר, הא איגוד דעני לאו איגוד גמור הוא כיון שבא לחוב בדמיו, דרק התרצן הוא דמתרץ התם באמת דאיגוד ע"מ לחוב לאו איגוד הוא, אבל לס"ד הי' סובר דאפי' בכה"ג הוי איגוד גמור, היינו דוקא אם הגוד הוא גמור דהשני יכול נמי לקנותה, וכיון דצד זה דגוד הוי גמור אע"ג דצד דאיגוד הוה לחוב הוה ס"ד דמהני, מה שאין כן בחצי עבד דשני הצדדין ליכא, דאיגוד גמור לא הוה כיון דאין לו דמים ואינו בא כ"א לחוב, וצד דגוד ליתא לגמרי כיון דאין דמים לבן חורין ובכה"ג דשני הצדדים לא הוו טובים וגמורים גם לס"ד לאו גוד או איגוד הוא ולכן כשהנתבע אינו רוצה לקנות כלל והתובע רוצה לקנות אבל מבקש להמתין המעות לא אמרי' בהו גוד או איגוד לכו"ע, אע"ג דבחו"מ שם סעיף ט"ו כתב רק בשם יש אומרים דאם מבקש להמתין דלא אמרי' גוד או אגוד, היינו במקום שגם הנתבע מבקש לקנות בהמתנה יש מאן שסובר מיהא דמהני אבל במקום שהנתבע אין מבקש כלל לקנות, דאיגוד ליתא בזה כלל וגם התובע מבקש לחוב אדמיו שגם הגוד לא הוי גמור, לא מהני לכו"ע וכמ"ש: אמנם כל זה הוא כשצד אחד אינו רוצה בחלוקה, אבל אם שניהם רוצים בחלוקה ודאי דיכולים לחלוק אפילו בדבר שאין בו דין חלוקה כמפורש במשנה דב"ב אימתי בזמן שאין שניהם רוצים כו' ואין שום יחיד יכול לטעון שוב על מקום שלו שלא נפל בצד שלו, ואף אם יתנו לו מקום אחר שמא אינו שוה כ"כ כמקום שלו ויהיה לו הפסד דכיון דנתנו כח והרשאה למורשה שלהם לטעון ולדון עם צד שכנגדם שוב אין יכול לטעון מפני הפסד שלו ויוכל למכור או להשכיר מקומו או ילך להתפלל לאותו צד שמקומו שם וכמ"ש החת"ס (חחו"מ סי' יב) ויש בזה כמה פרטים לברר רק מפני שלא נשאלתי ע"ז אין רצוני להאריך:

וכל זה הוא בנוגע לראש הראשון הנוגע לדיני ממונות, אבל אכתי יש להסתפק אם גם כולם רוצים בחלוקה אם רשאים, דהא אם נחלוק ביהכ"נ לשנים, בהכרח להעמיד באמצע כותל מחיצה שיפסיק ביניהם, וע"י המחיצה יומעט אויר ביהכ"נ מקום עובי המחיצה בכל משך גובהה, שמתחלה היו מתפללים שם במקום המחיצה ועכשיו כשהועמד כותל במקום הזה הוה הורדה מקדושת ביהכ"נ, ואין לומר דאויר ביהכ"נ לא נתקדש כלל, דהא איתא בירושלמי (מגילה פ"ד ה"ג) דר' יוחנן היה מקלל לנשים שהיו שוטחין בגדיהם לייבשן על אויר ביהכ"נ, ומוכח שגם האויר נתקדש אלא שזה יש לדחות דהתם לאו משום קדושת האויר אלא משום ביזוי קודש שאסור להשתמש בביהכ"נ בתשמיש בזוי כזה, ואע"ג שהתשמיש נעשה באויר אפ"ה בזיון איכא לכל הביהכ"נ, אבל העמדת כותל דבזיון ליכא, ומצד הורדה מקדושה נמי ליכא דאפשר שהאויר לא נתקדש כלל, אכן בש"ס (שבועות די"ז) בבעיא דרבא דתלה עצמו באויר עזרה מסקי התוס' דאויר עזרה קדוש כעזרה גופא ע"ש, ולפי"ז גם אויר ביהכ"נ כביהכ"נ גופא, ואפי' נימא דיש ספק אם האויר נתקדש וכגרסא האחרת שהביאו התוס' שם, אבל אכתי אותו מקום שעומדת המחיצה בקרקע הבית יש הורדה מקדישה, דמתחלה עמדו אנשים במקום הזה להתפלל ועכשיו נתמעט מקום עמידת האנשים כפי רוחב עובי המחיצה, אלא שבזה י"ל דאין כאן הורדה כיון דכותל גופא נתקדשה נמי מעתה בקדושת ביהכ"נ, דהא אפי' כותל כזה שצדו אחד לצד חוץ לרה"ר קדוש נמי כל הכותל ואפי' מה שלצד חוץ וכמ"ש בשאילת יעבץ הובא בשע"ת (או"ח ס"ס קנ"א) שאסור לסתור הכותל גם מבחוץ, וא"כ מוכח דכל הכותל אפי' מה שלצד חוץ יש בו קדושה נמי, כ"ש הכא מ"ד דכותל המחיצה עומדת בין שתי בתי הכנסת ומשני עבריו מתפללים דהוי כולו קודש, הן אמנם שמצאתי בספרי האחרונים שאכתי חששו לאסור העמדת מחיצה אע"ג דמחיצה גופא נמי קדושה ומשום דאינו דומה קדושת המחיצה לקדושת חללו של ביהכ"נ דכל אימתי שמתפללין בתוכו מוסיף תמיד בקדושתה וכמ"ש חכמי האמת, משא"כ עובי המחיצה נהי דהוי קדוש אבל אין הקדושה נתוסף שם ואכתי הוי הורדה, אכן לענ"ד נראה דלהא לא חיישי' ומה שיחסר תוספת הקדושה אין לחשוב זה להורדה מקדושה וכעין מה דאמרי' דמניעת הריוח אינו חשוב הפסד, וראיה ברורה לזה מרש"י יומא (דנ"א ע"ב) גבי אמה טרקסין דבמקדש שני לא עשאוהו לפי שלא הי' עוביה אלא אמה ואינה יכולה לעמוד בגובה מאה אמה ולהוסיף על עוביה אי"א דכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל ע"ש, הרי להדיא שדוקא משום דהכל מיד ד' לא הי' אפשר להוסיף על עוביה אבל בלא"ה היו רשאים להוסיף על עוביה אע"ג דעי"ז נתמעט אויר החלל, ובע"כ כיון דגם כותל המחיצה גופא קדוש אין בזה הורדה ולא חיישינן לזה שאם לא היה הכותל היה נתוסף קדושה תמיד במקום זה, ומוכח דלמניעת תוספת קדושה לא חיישי' וכמ"ש:

וגם אין לאסור החלוקה מטעם דכשיהיה כל הקהל כאחת איכא ברוב עם הדרת מלך, דלהא לא חיישי' כלל וכמפורש במשנה דמגילה (דכ"ז) דר' יהודה אוסר למכור של רבים ליחיד ואמרו לו רבנן דא"כ אף מציבור גדול לצבור קטן נמי לא דברוב עם הדרת מלך, הדי להדיא דחכמים דקיי"ל כוותייהו מתירין למכור של רבים אפילו ליחיד ולא חיישי לברוב עם ואפי' ר' יהודא נמי אינו אוסר כ"א ליחיד משום דמעיקרא איפא קדושה והשתא ליכא אבל מצבור לצבור אפילו מצבור גדול לצבור קטן גם לר' יהודה מותר, וכיו"ב איתא נמי בברכות (ד"נ) במשנה דשלשה שאכלו כאחד אינם רשאים לחלק עד ששה כו' בעשרה אינם רשאים לחלק עד עשרים, הא איכא עשרים רשאים להתחלק לשתי חבורות ולא חיישי' לברוב עם הדרת מלך וד"ק: מיהו אכתי יש לאסור מטעם אחר, דהא המחיצה מפסקת שלא יכנס האור לביהכ"נ ומאפיל הוא את האור של החלונות שמעבר המחיצה ותחת שעד עתה נכנס האור מהחלונות שבשני הצדדים, דרומי וצפוני, ועתה המחיצה סותמת החלונות באופן שהאור לא נכנס כ"א מצד אחד, ופתיחת האורה הוי כמו שנותץ שום דבר ממשי דאסור קרא דלא תעשון כן לד' כמבואר בשו"ע (או"ח סי' קנ"ב וכמה אחרונים כתבו דפחיתת אור הוי כנתיצה, ואף דאיסור זה אינו כ"א כשנותץ דרך השחתה אבל לצורך תיקון מותר וכמ"ש הרמב"ם ורוב הפוסקים וכ"כ המרדכי (מגילה פרק בני העיר) דהביא ספרי מנין לנותץ אבן ממזבח עזרה כו' ולכך אסור לנתוץ דבר מביהכ"נ שדומה למקדש מעט כו' ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דנתיצה זו בנין מיקרי ע"ש אבל כיון דמה"ט הוא דשרי לה אינו שייך כ"א כשהתיקון יהיה בביהכ"נ עצמו וכעין שאמרו (שבת דל"א) דסותר ע"מ לבנות במקומו הוי תיקון וחייב משא"כ ע"מ לבנות שלא במקומו, וה"נ בנ"ד בביהכ"נ גופא לא יהיה שום תיקון, ורק הצבור יתוקן במה שיחדלו מלהתקוטט, הקולות יחדלו וברד של זלזולים וחרופים לא יהיה עוד, אבל הביהכ"נ עצמו לא יתוקן ואין זה תיקון ע"מ לבנות במקומו, אע"ג דתיקון מצוה איכא בזה שעי"ז יועמד השלום, אבל תיקון מצוה צדדית לא חשיב תיקון לגבי איסור דנתיצה וכדמוכח בש"ס (ע"ז די"ג) דאמר שם הנושא ונותן בשוק של ע"ז בהמה תיעקר ואיזה עיקור הנושר פרסותיה כו' ופריך והא אין מקדישין כו' בזמן הזה ואם הקדיש בהמה תיעקר ואיזהו עיקור נועל דלת והיא מתה אמר אביי שאני התם משום בזיון קדשים ופריך ולשוויה גיסטרא ומשני אמר קרא וכו' לא תעשון כן לד', והא התם איכא נמי תיקון מצוה, דהשתא כשנועל דלת עד שמתה מאליה איכא צער בע"ח ואפ"ה אסור לשווי' גסטרא מקרא דאסור לנתוץ, הרי להדיא דתיקון מצוה צדדיית לא חשיב תיקון לגבי איסור דנתיצה:

אמנם אפ"ה נ"ל דבנ"ד אין לאסור, דנהי שזה ודאי דתיקון מצוה לא חשיב תיקון לענין זה, אבל היינו דוקא מצוה דעלמא שאין בה משום הבאת שלום, אבל בנ"ד דאיכא מצוה דגדול השלום ודאי דלא שייך בזה כלל לאסור משום השחחת קדושה דנפיק מקרא דלא תעשון כן לד', דהא אפי' שם שמים גופא שנכתב בקדושה מותר למוחקו מפני השלום, כ"ש דמותר לנתוץ ולהרוס קדושה קלה ממנו מפני תיקון השלום, ובכן בנ"ד כפי שכתב כ"ת שהמחלוקת בין הצדדים גדולה וע"י החלוקה יועמד השלום פשיטא דלא שייך בזה איסור דנתיצה, ומזקנים אתבונן שגדולי האחרונים כמו הרשד"ם וחת"ס (חחו"מ סי' י"ב) שפסק לחלוק ביהכ"נ במקום שהיה ריב בין הצדדים ולא חשו לכל הני חששות, מכלל דהכי נקטינן, ואם כי לא נזכר שם לכל הני חששות, אבל ודאי שחלילה לחשוד לגאונים הללו בהשמטה והעלמה שנעלם דבר מהם, ובודאי אי הוה בהו ממש לא הוו שתקי מלחשוש לזה:

היוצא לדינא שבאם שני הצדדים מסכימין על החלוקה רשאים לחלוק, מיהו מהיות טוב לצאת מידי שום חשש ופקפוק כדאי ונכון שמלאכת העמדת המחיצה תהא נעשית ע"י פועלים נכרים דיצאנו בזה מידי איסור דאורייתא ודאי, דאמירה לעכו"ם אינו אלא שבות וכ"כ בחת"ס (או"ח סי' ל"ב) וגם שיהא נעשית ע"י הגבאים במעמד האנשים המתפללים בביהכ"נ שבכה"ג רשאים אפילו למכור לכל הביהכ"נ ואפילו לתשמיש בזוי כמבואר בש"ס ופוסקים (או"ת סי' קנ"ג) ומכ"ש בדבר קטן כזה, וזה מיקרי מכירה, דהא יש להם הנאה שעי"ז יושקט הריב וכמבואר בשו"ע שם שכל שיש להם הנאה מיקרי מכירה ומותר בביהכ"נ של עיירות קטנות דדמי לשל כפר, ואפילו בשל כרך נראה דדוקא במכירת כל הביהכ"נ אסור, אבל בכה"ג דהוי רק לענין מיעוט אורה אפילו בשל כרכים שרי דלענין זה אין נ"מ לאורחים הבאים שם, אכן אם צד אחד אין רוצה בחלוקה אז בהכרח שדינא דגוד או איגוד יכריע בזה עפ"י התנאים שזכרתי, ידעתי אמנם ונקל לשער שיוצמח עוד כמה סכסוכים בנוגע לחלוקת המקומות, אבל אחרי שלא נשאלתי ע"ז אין רצוני לעורר אה הספיקות, ובשגם שבכגון זה שמוע בין אחיכם כתיב ונצרך לשמוע טענת בעלי הדינים:

והעושה שלום הוא ישכין שלום בכל ישראל שלא יצטרכו להתדיין בענינים כאלו כנפש ידידו המברכו בשלום כברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה