אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"א אה"ע › סימן קיב

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"א אה"ע · סימן קיב

סימן קיא

להרב הנ"ל. ע"ד השאלה ששאל כ"ת וזה תכנה, אחד שלח ע"י פאצט לבחור אחד שני מאות רו"כ מעות אוקריינים שהלכו בשעת המלחמה, על הוצאות הנסיעה שיסע לראות כלה, והבחור לא קיים התנאי ולא נסע, לכן תובעו המשלח כעת להחזיר לו שני מאות רובל זהב כי כך היו שווים לפי דבריו, והבחור טוען, א) כי בודאי לא היו שווים סכום גדול כזה כי היתכן שישלח על הוצאות נסיעה, שאינו אלא ספק שדוכין, שמא לא ימצא חן זה מזו, הך כזה שאפשר לפרנס פרנסת נדוניא לבע"ב בינוני, ומסתמא היו שווים מצער בערך שני רובל זהב כשיעור הוצאת נסיעה לדרך לא רחוקה, ב) מה שלא נסע לא הי' זה בפשיעה ובכוונה כ"א מפני שהדרכים היו מסתמא בחזקת סכנה כידוע המצב שהי' בעת ההיא באוקריינא, ועוד כי המעות הללו לא הי' שום אדם מקבלם מרצונו ורק מאימת השלטון היו מוכרחים לקבלם מאיש אלם שגיזם לאיים שבאם לא יקבלום ממנו ימסרנו לשלטון, ובהיות שהבחור הזה אינו אלם לא הי' אפשר להוציאם כי מידו לא קבלם שום איש, וא"כ מה שלא נסע מיד משקיבל המעות אנוס הוא גם מפני סכנת דרכים וגם מפני שלא הי' לו על הוצאות אחרי כי המעות הללו לא יכול להוציאם, וגם בין כה ירד מחיר שטרות הללו עד שלא הספיקו לצרכי הנסיעה, ג) בהיות שהבחור אינו בעל מסחר והמעות הללו היו מונחים אצלו עד שלבסוף נגנבו ממנו ע"י שודדים וגנבים יחד עם חפצים שלו, ובכן מסופק כ"ת אם יש עליו חיוב לגמרי לשלם, ואם יש, כמה מעות ישלם כעת שהמעות שלקח כבר פסלתם מלכות ועברו ובטלו מן העולם, זהו תכן שאלתו:

הנה ערבוביא קא חזינא בטענותיו של הנתבע, מתחלה טוען שעיכוב הנסיעה הי' מסתמא בשביל סכנת דרכים, ושוב חזר וטען בשביל שלא הי' לו מעות על הוצאות, ובטענה זאת גופא נמי סתירה קא חזינא, טען שבשעה שקבלם מהפוסט לא היו שווים כלום לאיש כמוהו שאינו אלם ושוב טען כי בין כה ירד מחיר השטרות עד שלא היו מספיקים די הוצאות הנסיעה מכלל שבעת מעשה הי' בהם שווי כדי אפשר לנסוע, ומפני כל זה קשה להגיד הלכה ברורה, כי שינוי הטענות הללו נ"מ לדינא, ובכ"ז אנסה להגיד לו חוו"ד וכ"ת ימצא בזה תועלת לדינא לאחר שיברר הטענות על בורים, ובמה דמסיים אפתח, כ"ת סיים שהבחור לא השתמש כלל במעות ולבסוף נגנבו ונלקחו ממנו ע"י גנבים ושודדים, בזה אפתח לומר דמן הדין ש"ש ודאי הוא דהוה על המעות הללו אפי' לא נשתמש בהם, דלא גרע ממי שהופקד אצלו מעות מותרין דהוה ש"ש משום שכר היתר תשמיש כמו ששנינו במשנה ב"מ דמ"ג המפקיד מעות כו' אם מותרין ישתמש בהם לפיכך אם אבדו חייב באחריותן, ומבואר ברא"ש פ' הזהב סי' י"ג דהאידנא דכל עסקינו בריבית וקניית סחורה כולנו יש לנו דין שולחני וכ"ה בסמ"ע סי' רצ"ב סקי"ח וש"ך סקי"ב, וא"כ פשיטא שחייב בגניבה כדין ש"ש, ואולי שכ"ת כתב בלשונו שנגנב ונלקחו ע"י גנבים ושודדים דמשמע שלסטים ושודדים מזוינים לקחום, דזה הוי אונס, דפטור ש"ש:

אבל באמת נלע"ד לחייב בנ"ד אפי' באונסים, דהא הסמ"ע סי' רצ"ב ס"ק ט"ז הקשה למה במעות פקדון אינו אלא שומר שכר משום הנאת היתר תשמיש ומ"ש מדמי אבידה דמשום הנאת היתר תשמיש חייב גם באונסין לדעת הרי"ף ורמב"ם כמבואר בסי' רס"ז, ותי' בשם הראב"ד דתשמיש דמי פקדון גרע טפי שירא לקנות בהם סחורה שמא יבוא המפקיד פתאום ויתבע פקדונו ע"ש, וכ"כ הרא"ש ונמוק"י בב"מ דכ"ט ואע"ג דבמפקיד לזמן נמי אינו אלא ש"ש, דלא חילקו בין מפקיד סתם למפקיד בזמן אע"ג דהתם לא שייך תי' הראב"ד לכאורה, דהא התם נמי אינו ירא שמא יבוא פתאום כיון דהפקיד לזמן ועדיין לא הגיע הזמן, אבל באמת זה אינו דנראה ברור שגם במפקיד לזמן יכול המפקיד לתבוע פקדונו קודם שיגיע הזמן דדוקא הנפקד אין יכול לכוף למפקיד שיקבל ממנו תוך זמנו, משום דהוא קיבל עליו שמירה עד הזמן ההוא ולא מצי לסלק עצמו קודם שיגיע הזמן אבל המפקיד יכול שפיר לתבוע פקדונו אפי' תוך הזמן, ומשו"ה גם כשנמסרו לו מעות פקדון על זמן ירא הוא לקנות סחורה עבורם מה"ט דשמא יבוא המפקיד פתאום לתבוע פקדונו, ולפ"ז בנ"ד שנתן לו המעות לא ע"מ לקבלם חזרה ממנו כ"א לצורך נסיעה ואינו יכול שוב לתבוע מעות ממנו, א"כ אינו ירא המקבל לקנות בעד המעות איזה סחורה או לעשות איזה חליפין על מעות אחרות ולמוכרם מיד או להובילם לאותה עיר שנצרך היה לנסוע שמה לראות הכלה, כאשר מצוי הוא בשעת חירום הזאת, מפני שלא כל הסחורות אפשר להמצא בכל עיר, היו מינים כאלו שבעיר זאת ישנם לרוב ובעיר אחרת כבר תמו אפסו לגמרי ורגילים היו הנוסעים ליקח עמם סחורה המצויה במקום שיצאו משם להוליכן למקום שהלכו לשם, וא"כ דמיא שפיר לדמי אבידה ולשואל מדעת דחייב באונסין משום הנאת היתר תשמיש אפי' עדיין לא נשתמשו בהם, ובכן אפי' כשנשדדו ממנו באונס נמי חייב:

אלא דלכאורה יש לפוטרו מטעם שנפסלה המטבע בינתים ובשעה שנאנסו כבר אבד שווים לגמרי, ועל פסול המטבע גופא אין השואל חייב, וא"כ משום מה נחייבנו אם על חיוב אונסין הא בשעה שנאנסו לא היו שווים כלום וחספא בעלמא הוא דנשדד ממנו, ואם על פסול המטבע, בזה אין חייב גם השואל, ואע"ג דהרי"ף בב"מ ס"פ המפקיד גבי המפקיד מעות אם נשתמש בהם כתב וז"ל דהו"ל הלואה גבי' וקמי לי' ברשותו וחייב באונסין וכ"כ רה"ג, ומדכתב דהו"ל הלואה ולא כתב דהו"ל שואל דייק הש"ך דלא רק הוי שואל אלא דהו"ל לוה וחייב אפי' בפסול מטבע, שזהו הנ"מ שבין שואל ללוה, דשואל פטור בפסול מטבע ולוה גם בזה חייב ע"ש בסי' רצ"ב סק"ט, אבל נראה ברור דהיינו דוקא כשנשתמש ממש ונהנה מהמעות, דהוה לוה ודאי, אבל היכי דלא נשתמש עוד עם המעות ורק היתר תשמיש הי' לו, די שמשום הנאה הזאת יהי' דינו כשואל להתחייב גם באונסין, אבל לא להגדיל חיובו כ"כ להיות דינו כלוה ממש להתחייב גם בפסול מטבע ועיין בש"ך שם שכתב דינו בנשתמש ממש, ואין ללמוד מזה להיכי שלא נשתמש, ולא הי' לו כ"א היתר תשמיש, ובשגם שכנשתמש ממש השיג השעה"מ סי' ע"ד על הש"ך במ"ש שדינו כולה להתחייב בפסול מטבע, והצדק עמו, דהא אפי' בליה ממש כשלא התנה לשלם לו במעות דאינו חייב בפסול המטבע וכמ"ש התוס' ב"ק דצ"ז דבהלואה סתם אין חייב בפסול המטבע, וא"כ גם בנשתמש במעות פקדון למה יתחייב יותר הא לא התנה לשלם במעות דוקא ואין דינו אלא כסתם הלואה, וא"כ בנ"ד אכתי הו"ל למיפטרי' דמשום מאי נחייבו, אי משום פסול מטבע, שואל פטור, ואי מצד חיוב אונסין, כבר אבד שווים וניירא בעלמא הוא דהוו, אבל גם מזה אין תרופה לנתבע, דהא מה דשואל פטור בפסול מטבע היינו משום דלא עדיף מגזלן דמצי א"ל הרי שלך לפניך ולכן אילו המעות שנפסלו היו בעין איה"נ דהו"מ לפטור עצמו ע"י שיאמר הש"ל, אבל בנ"ד דהמעות אינם בעין דלא מצי א"ל הש"ל גם שואל חייב, וכל זה הוא גם אם נאמין לו על כל דבריו שבאמת נשדדו ממנו ולא שלח בהם יד להשתמש, דאם השתמש בהם הו"ל לוה ודאי וחייב גם בפסול המטבע, ונהי דשבועה שאינו ברשותו לא שייך בנ"ד דאנן סהדי אילו היו ברשותו הי' מחזירם ודאי, דלמאי נצרכים לו אחרי שכבר נפסלו לגמרי, אבל אכתי שבועה שלא פשע בהם ושלא נשתמש חייב, ולכן לדינא אפי' נימא דאינו אלא שו"ח הי' צריך לישבע שבועות הללו א) שלא פשע בזה שלא נסע בזמנו, ואע"ג דלכאורה הי' מקום לפוטרו מזה דכיון שהמשלח לא קצב זמן נסיעתו הרי המקבל יכול לנסוע בכל עת שירצה, וכמו בכל תנאי כשלא קצב זמן לקיומו דדינא הכי שיוכל לקיימו בכל עת שירצה, וא"כ מה שייך להשביעו שעיכוב נסיעתו לא הי' במזיד, הא אפי' אם ודאי במזיד הי' אין לחייבו דכלום קצב זמן לנסיעה, ושוב אח"כ הרי אנן סהדי שלא הי' אפשר לנסוע מפני סכנת דרכים, אבל באמת זה אינו דהא בדבר שיש אומדנא שנצרך מזה מיד לא בעי קביעות זמן, וכגון אתרוג בחג ואמר ע"מ שתחזירנו לי אע"פ שלא קבע לו זמן בודאי נותן לו ע"מ שיחזירנו מיד כמ"ש הרמ"א חו"מ סי' רמ"ב, וה"נ עניני שדוכים הוי ודאי דבר שצריך מיד דהא אפי' בט"ב מותר לארוס ואין לדחותם ליום מחר, ובודאי שאין אדם שולח לחבירו הוצאות על דעת שידחה לו לבוא בעוד זמן מרובה, ולכן אם במזיד לא נסע ודאי שפשע בזה ושייך אפוא להשביעו שכדבריו כן הוא שבשעת קבלת המעות הי' סכנת דרכים ועיכוב הנסיעה לא הי' מחמתו, ב) שלא שלח יד להשתמש עם המעות, ג) שלא פשע בשמירתו, וכל זה הוא אפי' נימא דהוי כשו"ח, אבל הדברים מטין דחי ב באונסין כשואל וכמ"ש לעיל:

ובנוגע כמה מחויב לשלם כיון דנפסלה המטבע, וכ"ת הביא לדברי התוס' ב"ק דצ"ז דבהלואה סתם כשלא התנה לשלם במעות יכול ליתן לו המעות שנטל אפי' אינם יוצאות בשום מקום, ורצה כ"ת לומר דכיון שעכשיו אינם שווים כלום, דלא הוי נתינה גם כשיתן, ממילא פטור לגמרי, אבל במחכ"ת לא כוון יפה, הוא הבין דמ"ש בש"ס ונפסל, הכוונה שאין המטבע שוה כלום, וע"ז כתבו דבסתמא יכול לתת לו מטבע שנטל, אבל חלילה לפרש כן דאיך ס"ד שישלם לו בניירא בעלמא, ואם אין צורך לתשלומין למה ישלם כלל, ואם נצרך לתשלומין כלום תשלומין הוא בניירא בעלמא, אלא הכוונה כן הוא דמיירי במטבע כזה שלא אבדה שוויה לגמרי, וגם השתא כשנפסלה יש בה שווי אלא שהוזלה וכגון מטבע של כסף או זהב שעתה כשפסלה מלכות צורתה, אין שוה תו כמטבע אלא כחתיכת כסף בעלמא אבל שווי יש לה גם עתה רק שהוזלה מכדי שוויה הקודם, ובכה"ג הוא דנאמר דין זה דכשלא התנה שיכול לשלם אף במטבע שנפסלה כיון דעכ"פ יש לה שווי גם השתא, אבל במעות שנפסלו לגמרי וכגון שטרי המדי נה שמשפסלתן מלכות לא נשארו כ"א נייר מקולקל בעלמא, בכה"ג ודאי דלא מצי פטר נפשי' כשנתן לו השטרות שנפסלו דאנן בעינן שישלם לו וזה לאו תשלומין מיקרי אלא חספא בעלמא וז"פ וברור כמבואר באחרונים, ולכן בנ"ד שנתן לו שטרי מדינת אוקריינא אפי' אם היו בעין לא הי' יכול לפטור נפשו בשטרות שנפסלו לגמרי אפי' בהלואה סתם כיון דעכ"פ תשלומין צריך, וכ"ש השתא שאינם בעין אפי' שואל חייב דלא מצי א"ל הש"ל וכמ"ש:

וגדולה מזה נ"ל דאפי' אם הי' שווי למעות הללו, אלא שהוזלו, הי' צריך נמי בנ"ד לשלם מטבעות ושטרות טובות אפי' כשלא התנה, דהא על דברי התוס' בב"ק דסברי שבסתם הלואה אין חייב כשנפסל, כתב הרש"ל הביאו הש"ך סי' ע"ד סקכ"ז דהיינו דוקא כשמשלם בזמנו אבל אם עבר הזמן והסבה היתה מצד הלוה שגרם לזה דצריך ליתן לו מטבע טובה, ואם כי הש"ך חלק ע"ז אבל השעה"מ שם הביא דהעיקר כרש"ל, וראיה ברורה לזה מהירושלמי שהביא הרא"ש בר"פ הנושא את האשה ופסקה עמו ע"מ שיזון בתה ה' שנים חייב לזונה, ואיתא בירושלמי תני זה ה' שנים הראשונות בין ביוקר בין בזול, הי' ביוקר והוזלו אם הוא גרם נותן ביוקר ואם היא גרמה נותן בזול הי' בזול והוקרו בין היא גרמה בין שהוא גרם נותן בזול, וכתב הרא"ש דה"פ אם הי' המטבע ביוקר בה' שנים הראשונות ולא נתן לה ואח"כ הוזלו אם הוא גרם שעיכב מליתן לה צריך לה כשעת היוקר ואם היא גרמה נותן כשעת הזול, אבל אם הראשונות היו בזול והוקרו אינו חייב לשלם ביוקר אלא דמי אותן שנים כעין שגזל עכ"ל, ואי נימא כהש"ך דלא התנה אף שהעיכוב הי' מן הלוה מ"מ א"צ לשלם לו מטבע שהלוהו, א"כ התם נמי כי חייב עצמו במזונות ה' שנים אמאי אם הוא גרם נותן לה כשעת היוקר, וכי מי עדיף מה שחייב עצמו לזונה והוא בזמן היוקר ממה שלוה ממנה חטים בעינייהו בזמן היוקר והוזלו דנותן לה כשער הזול, א"ו כיון שהוא גרם שלא שילם לזמנו גרע טפי וחייב לשלם כשעה שחייב עצמו, וכ"ש אם לוה מעות לזמן והעיכוב הי' ממנו שלא שילם בזמנו ואח"כ נפסל המטבע דצריך לשלם מטבע טובה ובחבורי לחו"מ הארכתי ואכ"מ, וכיון שכן בנ"ד שבשעה ששלח המעות ודאי שהי' להם איזה שווי כדי שיספיק להוצאות הנסיעה דאל"ה למה שלחם לידו, ועכשיו כשהוא עיכב נסיעתו הוא גרם לההיזק וצריך אפוא לשלם כמו שהיו שווין בעת ההלואה, ומה שטוען שוב כי בשעה שקיבל המעות מהפוסט לא היו יוצאות בהוצאה בלא כפייה מצד השלטון ומשו"ה לא נסע משום שלא הי' יכול להוציאם דאפי' אם יברר שכדבריו כן הוא, אפ"ה אי"א לחשוב המעות לחספא בעלמא דכיון שע"י כפייה מיהא יוצאים ודאי שהיו נמצאים כמה אנשים שהיו מרוצים לתת בעדם איזה סכום וגם אותן האלמים היו קופצין לקנותם במחיר פחות מעט וכידוע שבזמן ההוא נמצא בכל עיר אנשים כאלו שעשו מסחר לקנות מעות כאלו במקח זול מהאנשים החלושים שאינם יכולים בעצמם להוציאם, ואם באמת עיכוב נסיעתו הי' משום שלא יכול להוציאם הי' לו להשתדל למוכרם או עכ"פ להחזירם לנותן, ואם לא עשה כן ועיכבם בידו עד שנפסלו לגמרי איהו דפשע בזה, ומכל הלין טעמי דעתי שחייב לשלם כשווים אשר הי' בשעת הלואה שאפשר לברר זה בנקל ע"י הסרסרים שעסקו במעות כמו בבנקים: והנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה