אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"א אה"ע › סימן קד

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"א אה"ע · סימן קד

סימן קג

ב"ה יום ה' כ"א אלול תפר"ח פינסק. כוח"ט לכבוד הרב וכ' מהור"ר יוסף זונדל ראבינזאץ שליט"א רב בהלובאקא. כ"ת משיג על מה שכתבתי בחבורי חשן אהרן סי' כ"ח להוכיח שיטת הרש"ל דהא דמהני תפיסה בקלב"מ היינו דוקא היכי דלא עבדינן החומרא כגון בשוגג או שלא בהתראה אבל היכי דעבדי' החומרא תו לא מחייב כלל בתשלומין ואפי' תפס מפקינן, והוכחתי כן מלשון רש"י ב"ק דכ"ו דפריך הש"ס ויהא אדם חייב בכפר, ופרש"י כגון במזיד ולא אתרו בו דליתי' בר קטלא ולא בר גלות ע"כ, ומשמע דעל מזיד ואתרו בו לא הוה ס"ד דחייב דכיון דבר מיתה הוא פשיטא דפטור מטעם קלב"מ ולא צריך מקרא דעליו למעט זה, ולכאורה קשה לשי' רש"י גופא דבקלב"מ חיובא ביד"ש מיהא איכא ומהני תפיסה, א"כ אכתי הומ"ל דמיירי אפי' במזיד ואתרו ואע"ג דקלב"מ אפ"ה איצטריך קרא דעליו לומר שאפי' חיוב ביד"ש נמי ליכא, אע"כ כהרש"ל דהא שסובר רש"י דמהני תפיסה היינו באמת במזיד ולא אתרו דכיון דלא נתקיים בו שום עונש דין הוא דמהני תפיסה משא"כ במזיד ואתרו כיון דנתקיים בו העונש החמור לא נתחייב כלל בתשלומין דסגי בעונש החמור ואי תפס מפקינן, וע"ז בא כ"ת להשיג עלי מכח שתי טענות שבכפר לא שייך לומר דמיפטר מטעם קלב"מ, א) דכוונת לשון כפר היינו שהוא פדיון נפש ותמורת וחלופי המיתה הוא בא, דלשון כפר (אויסלייזוע) הכי משמע, ולא שייך זה כ"א כשאנו באים לפטרו ממיתה ולהחליפו בעונש ממון אבל במקום שממיתין אותו באמת מה מקום תו לכפר להחליף המיתה, הא ממיתין אותו, ובכה"ג לא שייך לומר דמטעם קלב"מ פטור מכפר אלא משום שאין כאן חיוב מעיקרו, ב) הא בכפר שכפרה הוא לא אמרי' קלב"מ כמ"ש התוס' כתובות ד"ל ובב"ק ד"ד וא"כ אפי' במזיד ואתרו בו נמי שפיר איצטריך קרא לפוטרו מכפר דבלא קרא מטעם קלב"מ לא היה פטרינן מכפר דכפרה הוא, זה תכן השגתו:

והנני בזה להשיבו על שתי קושיותיו, דמה שהניח ליסוד דפירוש מלת כפר, הוא חליפי ותמורת המיתה ולכן במקום שממיתין אותו באמת אי"א להיות כפר, דתרי חיובים מיתה וממון לא חייבה תורה בשביל עוון אחד, יגיד נא לי רעי א"כ איך יפרנס הסוגיא דר"פ החובל דפריך והאי לא תקחו כפר לנפש רוצח למעוטי ראשי אברים הוא דאתא הא מבעי לי' דאמר רחמנא לא תעביד בו תרתי לא תשקול מיני' ממונא ותקטלי' ומשני האי מכדי רשעתו נפקא רשעה אחת אתה מחייבו כו', הרי להדיא דרק משום קלב"מ הוא דאמרי' דלא עבדי' תרתי מיתה וממון הא לא"ה הו"א דמחייבי לרוצח תרתי, וגם מוכח מזה דלשון כפר שייך אפי' במקום שממיתין אותו בפועל דהא התם מלא תקחו כפר הוה יליף דלא עבדי' תרתי מיתה וממון הרי שקרי כפר אפי' במקום שחייב מיתה, אע"כ שמלת כפר אין מתפרש כהבנת כ"ת שהוא פדיון נפשו ותמורת המיתה, ולשון הקרא גופא מוכח כן, דגבי שור שהמית כתיב אם כפר יושת עליו ונתן פדיון נפשו, הרי שהצריכה התורה לפרש דכפר זה היינו פדיון נפש, מכלל דלשון כפר לחוד אין מתפרש שהוא פדיון נפש, ושפיר מתפרש נמי דכפר לשון כפרה על עוונו, ובשור שהמית את האדם הוי הכפרה במה שמשלם פדיון נפש והבעלים פטורים ממיתה, לכך פירשה בו התורה דכפר זה הוי פדיון נפש ובאדם שהמית אדם הוי המיתה והכפר כפרה אחת ובשניהם דוקא יכופר עוונו:

הן אמנם שהתוס' ב"ק דכ"ו פי' דהא דאמרי' בר"פ החובל דמלא תקחו כפר הוה ילפי' דלא תעביד בו תרתי מיתה וממון, לא מיירי מכפר ע"ש, ולפירושם לא מוכח כלל מהתם שאפשר לחייב על עוון אחת מיתה וכפר, אבל גם לדברי התוס' היינו משום דפטורא דכפר ילפי', מקרא דעליו ולא על האדם ולא נצרך תו קרא דלא תקחו כפר ע"ז, אבל בלא קרא אחרינא גם לתוס' הוה ילפי' מלא תקחו כפר דלא מחייבי' תרתי, ובלא קרא כלל גם לדידהו הו"א דמחייבינן לרוצח תרתי מיתה וממון וכ"כ להדיא בתוס' ב"ק ד"ד דאי לאו קרא דעליו הו"א שיתחייב מיתה וכפר, ואי כהבנת כ"ת לא נצרך כלל קרא לפוטרו כיון שבמקום שמחויב מיתה אין שוב שום שייכות לחייבו ממון, ועוד דבלא"ה אין פי' התוס' מוכרח דקושיתם למה הוצרך קרא דלא תקחו כפר ולא ילפי' מעליו אפשר ליישב באופן פשוט מבלי שנצטרך לדחוק כפירושם, דהנה קושיא כזאת ממש שהקשו התוס' יקשה נמי על מ"ש רש"י ב"ק ד"י גבי חומר בשור מבבור ששור משלם כפר ובור אינו משלם כפר, ופרש"י דכתיב שור ולא אדם, וזה פלא הא מיעוט זה בדמים כתיב ולא בכפר ומנ"ל למיפטרי' נמי מכפר, ויותר הי' לרש"י לפרש מקרא דעליו דמיירי בכפר, ובחבורי לב"ק שם כתבתי ליישב דמשום דמפשטות הברייתא דמשא"כ בבור משמע שרק מכפר פטור אבל בתורת דמים איה"נ דמשלמי ואי נימא כן א"כ יקשה על עיקר הברייתא דקתני חומר בשור מבבור, הא בור דלא משלמי בתורת כפר כ"א בתורת דמים חמור ביותר וכמ"ש התוס' ב"ק דמ"ג דבתורת דמים חומר ביותר משום שמשלם גם לאחר מיתת המזיק ואילו בתורת כפר כיון דכפרה הוא אין משלמים לאחר מיתה, ומדאפ"ה קתני חומר בשור מבבור מכלל דהאי משא"כ בבור שאפי' בתורת דמים לא משלמי, ולזה מראה לנו רש"י את הטעם דמנ"ל זה, בשלמא כפר דפטור ילפי' מעליו אבל שיפטור נמי בתורת דמים מנ"ל, ולזה כתב דילפי' זה משור ולא אדם, ועיקר כוונת רש"י לא בא להראות את המקרא אלא בא להורות שאע"ג דבברייתא נקיט כפר אפ"ה גם בתורת דמים פטור, וא"ש מה שהזכיר הקרא דשור ולא אדם, ובחבורי הארכתי ואכ"מ, ולפ"ז י"ל נמי דמ"ש בפ' החובל דמקרא דלא תקחו כפר הוה ילפי' דלא תעביד בו תרתי לא תשקול ממון ותקטלי', לא על כפר קאי זה, דכפר ילפי' באמת מקרא דעליו אלא שאפי' בתורת דמים נמי לא משלם שזה לא ידעי' מעליו, ומיושב בטוב קושית התוס' ואין אנו צריכים תו לדחוק כפירושם, ושוב ראיתי בהגהות הרש"ש ב"ק ד"ד שקדמני לדחות כן לקושית התוס':

וקושיתו השני' דאיך שייך למיפטר בכפר מטעם קלב"מ הוא כופרא כפרה ובכפרה לא אמרי' קלב"מ, תמהתי, הא אליבא דרש"י כתבתי דבריי, ורש"י הא סובר באמת דגם בכפר אמרי' קלב"מ, דכן פי' להדיא ב"ק ד"י גבי חומר בשור מבאש שאש אינו משלם הכפר ופרש"י משום קלב"מ, הרי שרש"י פליג על סברת תוס' וסובר שגם בכפר אמרי' קלב"מ ועמ"ש בחבורי שם:

ואמנם מגו דזכינא לנפשי לתרץ דבריי מהקושיות שהקשה עלי, זכיתי גם לחברי ולתרץ נמי דברי כ"ת, דבאמת דברי הרש"ל הם ממש כדבריו, וזהו גופא טעם וסברת הרש"ל בחידוש דינו דמשו"ה לא מהני תפיסה היכי דעבדינן החומרא משום דאי"א שתחייבו התורה בשני עונשים וכיון דעבדו החומרא ממילא לא נשאר עליו שום חיוב ומה תפיסה שייך בזה אחרי שכבר נפטר מן החיוב ואפי' בדיני שמים, ואדרבה הרש"ל עוד הגדיל והעדיף הסאה, דאילו לדברי כ"ת לא שייך זה אלא במיתה וכפר ומשום דכפר היינו חליפי המיתה, ולרש"ל אפי' בכל שארי עונשין נמי אמרי' כן דמיד שעבדו החומרא נפטר מעונש הקל, ולפ"ז שפיר הוכחתי מדברי רש"י שכתב דס"ד דש"ס דאדם יהא חייב בכפר מיירי דוקא במזיד ולא אתרו דאי במזיד ואתרו אי"א לחייבו בכפר כיון דאתעביד בו החמורה, ואין זה מטעם קלב"מ אלא משום שלא נתחייב כלל בכפר דאין מקום לחייבו בכפר כשממיתין אותו וכדברי כ"ת, בשלמא אם הי' כתוב ברש"י דמשו"ה אי"א לאוקמי במזיד ואתרו משום קלב"מ הי' מקום להקשות כקושיתו מה ענין זה לקלב"מ הא לא נתחייב כלל בעונש הקל, אבל רש"י הא לא הזכיר טעם דקלב"מ, לא כתב כ"א דמיירי במזיד ולא אתרו ושפיר יש לפרש דהטעם דבמזיד ואתרו פטור הוי משום דאין מקום לחייבו בעונש לאחר שעבדו החמורה וכרש"ל והסבר כ"ת ואין מקום לקושיתו עלי, ואף דלפ"ז יקשה על הרש"ל מפ' החובל שהבאתי לעיל דבלא קרא הו"א לחייב תרתי מיתה וכפר וכנ"ל, י"ל דרש"י מפרש ההיא סוגיא כפי' התוס' ב"ק דכ"ו שהבאתי ולא יקשה מו מהתם וכמ"ש: והנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה