אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"א אה"ע › סימן צ

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"א אה"ע · סימן צ

סימן פט

ב"ה יום א' כ"ה שבט תר"צ פינסק. כבוד הרב וכו' מהו' יהושוע שליט"א רב בפאקשאווניצא פלך ראדום. בתשובה על הפקפוקים שמצא בגט והרשאה שקיבל מעיר חיפה אשר באה"ק, כי לאחר שעיינתי בהם מצאתי ראיתי שאינם פקפוקים כלל באשר כולמו לא נכתבו כן מחסרון ידיעות הב"ד בדיני גיטין חלילה, כ"א שנעשו על טהרת הקדש לפי מנהגי המקום שיצא הגט משם, ואם כי לדידן הוי מומא בקצת מן המנהגים אכן לדידהו לא הוי מומא וחסרון כלל ומדעתם עושים כן עפ"י הוראת הגדולים שהורו להם להתנהג כן אפי' בגיטין הנשלחים מהתם להכא וכמו שאבאר אחת לאחת:

א) מה שבגט נכתב אנא פב"פ וכל שום אחרן דאית לי כו', יאמר נא כ"ת בעצמו האם ע"ז יש לערער, והלא יסודתו בהררי קדש ורוב הפוסקים פסקו כן וגם יש הוכחה ע"ז מהש"ס וירושלמי, מקורו הוא במשנה דגיטין דל"ד התקין ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תיקון העולם, ולכאורה משנה מפורשת דצריך לכתוב כן, אלא שהפקפוק בזה הוא עפ"י מחלוקת גדולי הראשונים בפירושא דמשנה זאת, בה"ג ורי"ף ורמב"ם מפרשים דנוסח זה דוכל שום צריכין ליכתב מפני תיקון העולם, והתיקון העולם הוא שאם אח"כ יתוודע שיש לו או לה עוד איזה שם יהיה נכלל בוכל שום ולא חששו להיפך שמא אין לו עוד שם והרואה נכתב וכל שום יאמר שאין זה המגרש, דכיון דהיא נוסחת כל הגיטין לא יהא שום ערעור בזה, ועפ"י פירושם בכוונת התקנה של ר"ג הזקן פסקו כן להלכה לכתוב וכל שום לנוסחא כלליית בכל הגיטין, וכ"פ המחבר אה"ע סי' קכ"ו סל"א וסי' קכ"ט ס"ח והעיד שעכשיו נהגו כן, אלא שר"ת בתוס' שם יצא בערעור גדול היאך אפשר לפרש דוכל שום הוא נוסחת הגט ור"ג תיקן לכתוב נוסח זה בכל הגיטין והא זימנין דאתי לידי קלקול כשאין לו אלא אותו שם שכתוב בגט וגם חניכה אין לו וכשכותב בגט וכל שום וחניכא נראה שזה הגט של אדם אתר שיש לו שם וחניכא וכמבואר בתוס' וברא"ש שם, לכן פי' דוכל שום דבתקנת ר"ג אין זה נוסח הגט ואין הכוונה לכתוב כן בכל הגיטין אלא הכוונה דוכל שום היינו שיש לו לכתוב כל השמות אם יש לו עוד שמות, והשמות והכנוים צריך לכותבם באמת בפירוש, ובדרך זה פי' גם הסמ"ג וסה"ת ורמ"א שם פסק כוותייהו שאין כותבין בנוסח הגט וכל שום, ומי שיש לו כמה שמות וגם כגויים כותבים אותם בפירוש, וזה כמנהג מדינתנו, ואם כי חלילה לי להכריע בדבר שנחלקו בו אבות העולם ומי יכניס ראשו בין הרים גדולים כאלו, אבל פשטיות לשון המשנה מוכח כבה"ג וסייעתו, דאי כר"ת דוכל שום אין זה נוסח הגט אלא דתיקון לפרוט כל השמות, א"כ מה יש לו לומר שהתקין לכתוב איש פלוני וכל שום שיש לו, הול"ל בקיצור שהתקין דיכתבו כל השמות, א"ו שהתקין דנוסח הגט יהי' גם וכל שום וכו', וביותר מוכח כן בירושלמי דגיטין שם על תקנת ר"ג אמר בלשון זה א"ר יוסי הדא דאת אמר לשעבר (בדיעבד) אבל לכתחלה צריך למיעבד כהדא דר' אילא א"ר אבין אם יצא לו שם במקום אחר צריך להזכיר שלשתן עכ"ל, הרי להדיא דפירושו של תקנת ר"ג הוא כבה"ג דוכל שום הוי נוסח הגט אלא שהירושלמי סובר דרק דיעבד סגי בהכי ולכתחלה לא סגי בתקנת ר"ג אלא צריך לכתוב בפירוש השמות אם יש לו, והרי לפנינו דרוב גדולי הפוסקים מפרשי דוכל שום נוסח הגט הוא וכן משמע בש"ם וירושלמי וכן נוהגים היום כל אחינו הספרדים לכתוב כן אפי' בגיטין שישלחו להאשכנזים ועושים זאת עפ"י הוראות גדולי ישראל, ונהי שגבן לא נהיגי כן ואנו הולכים אחר הכרעת פסק הרמ"א שחשש לחששא דר"ת, אבל חלילה לנו להרהר אחר גט כזה שנכתב וכל שום אפי' שלא במקום עיגון:

ב) מה שבגט נכתב וכל שום ובהרשאה לא נכתב, ולכן רוצה כ"ת לפוסלו משום דהוי מזויף מתוכו בהיות שבהרשאה לא נכתב כן יאמר שזה השליח לא הורשה על גט זה, ידענא ידידי, כי אפי' אם הדין הי' לכתוב כן גם בהרשאה רק שסופר הוא, שהשמיטו ולא כתבו, נמי אין לפוסלו מטעם מזויף מתוכו דמזויף מתוכו לא נקרא כ"א כשיש שינוי כזה שסותר למה שכתוב בגט וכגון שבגט כתוב שם זה ובהרשאה כתוב שם אחר, אבל בנ"ד שנכתב בהרשאה אותו השם ממש כמו בגט אלא שחסרו מלכתוב הוספה דוכל שום, אין זה שיטי אלא תלינן שבכוונה קיצרו ולא חש להאריך, וראי' ממ"ש בכנה"ג סי' מ"א דאם בגט כתוב פב"פ הלוי ובהרשאה אין כתוב לוי אין קפידה דהוי נמי מה"ט דתלינן שרצו לקצר, וכ"ש בנ"ד שמדעתם עשו כן באשר מנהג א"י כן בכל הגיטין הנשלחים שלא לכתוב בהרשאה וכל שום, ולעיני היה כמה הרשאות מא"י ולא נכתב שם וכל שום אע"ג שבגט הי' כתוב כן, ואם כי לא ראיתי טעמם כזה, נלע"ד לתת טעם שעושים כן עפ"י יסוד של התה"ד בפסקיו סי' ט"ז שכתב דכל מה שנוכל לקצר ולמעט בהרשאה טפי עדיף משום דאיכא למיחש שמא ע"י רוב כתיבה יארע קלקול, וכיו"ב מצינו בש"ס ריש גיטין ד"ג דאי מפשת לי' דבורא אתי למגזייה ועיי"ש שכתב למחוק בנוסח ההרשאה מן ותיכף עד לכל אדם. וכ"ה נמי בטופס נוסח מהרי"ל דכיון דאין צורך בזה כ"כ טוב ההעדר, הרי קמן שטוב לקצר בכל מה שאין צורך גדול וכ"ש בדבר שיש חשש וקפידה וטעם שלא לכתוב כן, דטוב ההעדר, ועפ"ז אפשר לתת טעם לנוסח הגט של הרי"ף פ"ט דגיטין דאם כי הצריך לכתוב בגט וכל שום, אבל רק בשמו ושמה לבד ולא בשמות האבות, דלכאורה יש להבין למה חילק בין אבות לבנים, ולמ"ש ניחא כיון דעל נוסח של וכל שום יש ערעור של ר"ת וסייעתו ואם כי לא חש לערעורו של ר"ת מפני שלהיפך יש נמי חשש וכמ"ש לעיל, ולכן בשמותיהן דוקא שאם לא נכתב אחד מן השמות מעכב גם דיעבד הי' מוכרח לתיקון דוכל שום שאם אולי יש לו שם או חניכא שאינו ידוע לנו יהא נכלל עכ"פ בוכל שום, אבל בשם האבות דאין מעכב בדיעבד לא חש לזה וטוב ההעדר מפני חששא דר"ת, הרי לפנינו שבמקום שחסרון השם אין מעכב דיעבד כדאי יותר שלא לכתוב בוכל שום אפי' בגט גופא מפני חששא דר"ת כ"ש בהרשאה שבלא"ה טוב לקצר בכל מה שאין צורך, ואחרי שכתיבת וכל שום אין בו צורך גדול ויש בו נמי חשש גריעותא לשי' ר"ת משו"ה מצאו שטוב יותר לקצר, וה"ט דבני א"י שאין כותבים זה בהרשאה ואין בזה טעות סופר אלא בכוונה השמיטו זה וכן נהיגי תמיד גבייהו שלא לכותבו בהרשאה אפי' כשנשלחו לבני חו"ל:

ג) מה שבהרשאה משליח ראשון בסופו לאחר וגט זה בפ"נ ובפ"נ וגט שנעשה עליו פב"פ שליח כו' כתבו שם השליח ראשון, וכל מסדרי גיטין כתבו שצריך לכתוב במקום זה שם שליח הב', וכ"ת הוסיף עוד דכן הסברא והדין נותן באשר כל נוסח הלשון סובב והולך למעלה על וכך אמר בפנינו השליח הראשון, והיינו ששליח הראשון אומר ג"כ לפנינו כי הגט נכתב בזמן כך וכך, כי אין סברא לומר שכאן מתחיל ענין חדש והב"ד כותבין זה והגט שנעשה עליו שליח כו', כי אז לא היה קפידא אם הב"ד מזכירין שם הראשון, אבל אין זה סברא שהב"ד יאמרו כן ובע"כ דהכל סובב על דברי השליח הראשון וא"כ איך שייך שיזכיר שם עצמו בלשון זה שנעשה עליו שליח, ולכה"פ הי' לו לשנות ולכתוב בלשון מדבר בעדו "שנעשיתי שליח" ומחמת כל אלה החליט כ"ת שהרשאה נכתבה בטעות ולא מהני ע"ז גם בירור עדים שהי' בטעות, ע"ז אני אומר לו שבמחכ"ת לא כיון יפה בכל דבריו, דמה שהחליט דוגט זה כו' הכל מדברי השליח הוא שאמר לפני הב"ד וסובב על וכך אמר השליח, זה ודאי אינו דהא לא מצינו שום מסדר שיצריך לשליח ראשון שיאמר כדברים האלה לשליח שני להעיד לפניו על זמן הגט, וא"כ איך אפשר שהב"ד יעידו על השליח "וכך אמר בפנינו" להעיד על דבר כזה שמעולם לא יצא מפיו, ואין ספק שדברי השליח הוא רק עד "וגט זה בפ"נ ובפ"נ" ומה שכותבים אח"כ "וגט זה שנעשה עציו פכ"פ נכתב ונחתם ביום וכו' דברי הב"ד הוא שבאם להזכיר זמן הגט לסימן, וכן מצאתי מפורש בטופס נוסח הרשאה הב' של בעל נחלת שבעה וז"ל וגט זה בפ"נ ובפ"נ ובפנינו הדיינים וכו' הרי להדיא דמיד לאחר בפ"נ מתחילים דברי הב"ד: ויותר מפורש ראיתי בהרשאות הבאות מא"י לאחר וגט זה בפ"נ ובפ"נ כותבים בזה"ל כל זה אמר שליח הראשון הנזכר בפנינו ב"ד הח"מ ועל פינו נעשה כל האמור כדת וכהלכה ומסר לידנו גט הנזכר לשלחו ע"י פאסט כו' והגט שנעשה עליו פב"ב נכתב ונחתם כו', הרי להדיא שבאמת דברי ב"ד הם ומסדרי א"י טרחו והאריכו לבאר שעד כאן דברי השליח ומכאן ואילך דברי ב"ד בכדי להוציא מלבן של טועים שכל אלו דברי השליח הם וכיון שבארנו שדברי ב"ד הם ממילא אפי' אם הי' כאן שם השליח הראשון בכוונה גלויה הי' ברור אצלי שהרשאה כשירה בלי פקפוק כיון דמאמר "והגט שנעשה עליו פב"ב שליח להולכה" ראוי הוא באמת להתייחס גם לשליח הראשון כיון שכתוב סתם שליח להולכה ולא מפורש ששליח שני להולכה" וכל עיקרם של דברים הללו בא רק בכדי להזכיר זמן ומקום כתיבת הגט ממילא הרי האמת כן הוא שבעבר נעשה הוא לשליח הולכה על הגט זה שנכתב בזמן ומקום פלוני, ואם כי לכתחלה צריכים לכתוב כאן שם שליח השני שבו הם עוסקים אכן בדיעבד אם נכתב שליח הראשון בכוונה או בשגגה שאין שום פקפוק כיון דגם הוא הי' שליח להולכה וז"ב:

ד) ההרשאה מבעל לשליח ראשון נחתמה מאוחרת ליום כתיבת ומסירת הגט, והביא כ"ת בשם קב ונקי שאין לו לעשות כן כ"א בשעת הדחק וא"כ הו"ל לב"ד מסדרי ומשלחי הגט להתנצל עכ"פ ולכתוב מפורש איזה דחק הי' להם ע"ז, אבוא להשיב לו כי בעיני יפלא מאיזה מקור לקח לו בעל קב ונקי להצריך בזה שעת הדחק דוקא, דנראה ברור שאפי' היכי דמסירה גופא לשליח נמי נתאחר אפ"ה כשר לכתחלה, דכן הוכיח הרמב"ן מדנקיט במשנה דגיטין די"ז ע"ב נכתב ביום ונחתם בלילה פסיל, ומוכח שדוקא בכה"ג שהחתימה מאוחר אבל כשכתיבה וחתימת הגט הכל ביום אחד רק שהמסירה לשליח נתאחרה כשר, דהא ודאי כשנתאחרה החתימה נתאחרה גם המסירה, דאין מוסרין לשליח גט שאינו חתום, וא"כ למה קאמר בטעם הפסול מפני שנחתם בלילה, תיפוק דבלא"ה פסול מחמת המסירה, א"ו דבאיחור המסירה ליכא קפידא וסיים דכשר אפי' לכתחלה, ואפי' החולקים על הרמב"ן ה"ה הר"י והר"ן והרא"ש, היינו דוקא כשמוסר הבעל עצמו מידו ליד האשה, אבל בשליח גם הם מודים דכשר וכדבריהם הכריע המחבר באה"ע סי' קכ"ז סעיף ה' ואין לנו שום פוסק שיחמיר לבלתי ליתן גט כזה לכתחלה בגט ע"י שליח, זולת הרמ"א שם שכתב דאפי' ע"י שליח לא יתנו, אבל נראה ברור כוונה אחרת ברמ"א דאיך יעלה על הדעת שיאסור אפי' איחור המסירה בגט ע"י שליח, והא כל גט שע"י שליח מעיר לעיר הרחוקות זו מזו אי"א שחמסר הגט ליד האשה ביום חתימת הגט, ולמה עושין כן לכתחלה במקום שאפשר שהאשה תבוא אצל הבעל, ובע"כ שאין קפידה אם הגט יומסר ליד האשה אחר כמה ימים, וא"כ איזה טעם להקפיד שליד השליח יומסר ביום החתימה דוקא, א"ו דהאמת לא קפדינין אפי' במסירה לשליח שיהא דוקא ביום החתימה, וכוונת הרמ"א יתפרש כן דמקור דברי הרמ"א כתב בד"מ שהוציא כן מדברי הרי"ף הובא בב"י סי' קכ"ז וז"ל הא"ח נכתב ביום ונחתם בלילה פסול אבל נכתב ונחתם ביום וניתן אחר כמה ימים כשר, והגיה הר"ף מיהו נהגו העולם להקפיד שינתן בו ביום רק בגט שאדם שולח לאשתו ממקום אחר דהתם לא אפשר עכ"ל: וכתב הרמ"א ע"ז ונראה מדברי הר"ף דאפי' רוצה למסרה ע"י שליח נוהגין להחמיר הואיל ואפשר ליתן אחר, ונראה ביאורו דקאי אדברי או"ח ורי"ף שנכתב לגרש כאן ונתאחר דאין להערים ליתנו שליח כדי שיחזור להכשירו משא"כ בגט שנשלח למרחקים דבלא"ה התירו שיאחר המסירה א"כ מה בצע אם יגיע ליד השליח מיד או למחר, בהא לא מיירי הר"ף, אדרבה משמע מדבריו דבהא ליכא מנהגא, וגם הסברא נותנת כך, דמה צורך להחמיר בדבר שאין תועלת כלל ואינו מעלה ומוריד מאחר דבלא"ה נתינתו מוכרח להתאחר ומה תועלת בנתינתו ליד השליח תיכף, ואין ספק שהחמיר עפ"י דעת הרמ"א שהבין הדברים כפשטן, אכן לפמ"ש בגט הנשלח מעיר לעיר גם הרמ"א אינו מחמיר אפי לאחר המסירה, וכ"ש שבנ"ד גם הנתינה לשליח לא נתאחרה והיתה באותו יום שנחתם הגט, רק כתיבת ההרשאה נתאחרה מפני שלא היה שהות באותו יום לכתבה, ועיין בב"ש סי' קכ"ז ס"ק ו' שפי' גם לדעת הר"ן שמחמיר גם בגט שע"י שליח, אבל מדברי הר"ן אין ראיה וכמ"ש בתשובת נאות דשא סי' ל"ג ע"ש ואכ"מ, עכ"פ גם בנאות דשא כתב שאין בכל הפוסקים מי שיפקפק בזה גם לכתחלה, ועיין בסדר גט ראשון אות נ"ב וז"ל אם יש שעת הכושר לכתוב ההרשאה בו ביום שנכתב הגט ונמסר ליד שליח יש לכותבה אז ואם לאו יכולים לכתוב אותה למחר או ליומא אחרא ע"כ, הרי להדיא שמתיר גס לכתחלה לכותבה למחר ודו"ק:

ה) בגט לאחר שם המגרש נכתב העומד בעיר חיפה הנזכרת ולא נכתבו סימני העיר דעל כיף ימא, ידע ידידי כי גס בזה כתבו כן עפ"י מנהג א"י, ומה שהביא מס' קב ונקי דלכתחלה אין לקצר, הספר הזה אין אצלי ושמא מיירי התם שלא פירש גם שם העיר, אלא שכתב "במתא הנזכרת" בזה כתב דאין לקצר וצריך לכתוב בפירוש שם העיר, אבל אם העיר כתב בפירוש ורק הסימנים לא פירש לא קאמר דאין לקצר, כי זהו נוסח הספרדים, ואפי' למנהג דידן אם כתבו כן כשר לכתחלה וכמ"ש בשד"ח סי' י"ז בשם הפרדס דהוה עובדא שטעה הסופר ולא פי' גם שם העיר אלא כתב במתא הנזכרת והכשירו לכתחלה, ולמד כן מדברי הכנה"ג שכתב דא"צ כלל להזכיר מקום עמדות הבעל והאשה דכיון דכתב בתחלת הגט במתא פלוני ודאי שהיה הבעל שם שהרי אין להם לכתוב אם לא שמעו מפיו וא"ת שמא צוה והלך א"כ א"צ לכתוב כלל כיון שלא נודע מקומו ע"ש, וגם יתר הפקפוקים שזכר כ"ת הכל הוא לפי מנהגי א"י, ובכן בטל ממילא עיקר טענתו דעכ"פ הו"ל לב"ד להודיע טעמם ונמוקם, כי די במה שהודיע וגם ראה בעצמו שהגט נכתב בא"י א"כ זיל קרי בי רב במקור הפוסקים ונודע מעצמו חלוקי הנוסחאות, וזהו תי' על כל השנויים, ובלא"ה מה חשש יש בזה שלא הודיעו, דעיקר החשש הוא בזה דניחש שמא מסדרי הגט היו הדיוטות, ובכה"ג אין לחוש לזה דאטו מי שכותב כנוסח א"י לאו הוראה הוא, וזה אדרבה מורה שהמסדרים למדו כל הדינים על בוריין עד שלא הניחו שום שינוי נוסח בין דידהו לדידן ואילו היו עושים להיפך לוותר על שינוי כל דהוא הי' אפשר לתלות זה בחסרון ידיעת דיני שנוי הנוסחאות, אבל בהיות שלא ויתר על שום שנוי אין לך אות ומופת יותר מזה כי יודעים כל הדינים על בוריין וכוונה ודעת עשו מה שעשו ומכל הלין הגט כשר בלא פקפוק ויכול למוסרו לכתחלה ליד האשה: ידידו אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה