שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"א אה"ע · סימן פח
כבוד הרב וכו' מהור"ר שלמה זלמן שניאורסאן שריס"א הגאב"ד דהומיל. מכתבו קבלתי ובמה ששאל ממני דבר עובדא דאתי לידו שעפ"י טעות של האשה המתגרשת כתבו בגט על אביה שהוא לוי ואח"כ נודע שבאמת אינו לוי, וכ"ת פלפל בחכמה, אכן באמת ענין הזה אינו סובל שים אריכות אחרי אשר כבר דשו בי' האחרונים ונתברר למדי גם דעות המחמירין וגם דעות המקילין, ואם לא קרה המקרה בדור פרוץ כזה לא נזדקקתי לחפש בזה קולות, כי מאן ספין ומאן רקיע להכניס ראשי בין ההרים הגדולים נגד מאוריני הקשים כברזל כמו רעק"א ונו"ב שמחמירים מאוד, וגם הצ"צ לא סמך על כחו הגדול להקל נגד הכפירים הללו, ואנן מה נענה אבהרי' אבל צדקו דברי כ"ת כי בדור פרוץ כזה מהראוי להשתמש בכחא דהיתירא בכל האפשר ומוטב שיהיו שוגגין, ולכן הנני משיב בזה בקצרה, ואם כי בכל פרט אפשר להאריך הנני מונע מזה שלא יאמרו שעל החידושי תורה שלי הנני סומך להכריע נגד כל הני רבוותי ולא אכתוב כ"א דברים המפורשים כמעט בראשונים ואחרונים, וזה החלי:
הן היסוד וקוטב הציר אשר עליו יסבו האוסרין ומתירין תלוי בזה, איזה רושם עושה השינוי, אם השינוי עושה כאילו לא נכתב הדבר או ע"י השינוי עוד מיגרע גרע וגרע מלא נכתב כלל, דאפשר לחוש ללעז שמא יאמרו שאין זה המגרש או המתגרשת אלא אחר הוא לגמרי, ואי נימא דבשינוי חשיב כאילו לא נכתב, פשוט הדבר שאינו פוסל כ"א בדבר שצריך לכותבו מצד הדין או שבדיעבד מעכב אם לא כתבו, או שגם אם רק לכתחלה צריך לכותבו באשר יתבאר בדברנו, וכיון שנצרך מיהא לכותבו וע"י השינוי חשיב כלא נכתב, משו"ה פסול, משא"כ אם השינוי נעשה בדבר שא"צ לכותבו גם לכתחלה מצד הדין כמו כנוי דכהן או לוי ורק מצד המנהג אנו כותבים כאשר ביאר זה הרדב"ז בתשובה, פשוט שבזה גם השינוי אינו פוסל, דלו יהי שע"י השינוי חשוב כאילו לא נכתב, הא א"צ לכותבו כלל, משא"כ אי נימא דשינוי גרע מלא כתבו, אז גם אם נעשה השינוי בדבר שא"צ לכותבו כמו בכנוי דכהן נמי פסול, דע"י השינוי יש לחוש ללעז ובזה הוא דפליגי ראש המתירין וראש האוסרין שהובא בתשו' רעק"א ונו"ב דהמתיר הראשון הוא העיטור משום דסובר דשינוי אין פוסל כ"א בדבר שצריך לכותבו לכתחלה בגט אבל בדבר שא"צ לכותבו גם שינוי אין פוסל, וממילא סובר שגם בשינה בשם העצם של האב כיון דא"צ לכותבו גם לכתחלה ע"כ אין שינוי פוסל אפי' בשם העצם של האב, כ"ש בכנוי דכהן ולוי, ויסודו של הרא"ש שאוסר משום דסובר דשינוי גרע דיש לחוש ללעז שהרואה יאמר דאחר גירשה ולכן אפי' בדבר כזה שאם לא היה נכתב כשר, אפ"ה שינוי גרע טפי דבזה חוששין ללעז:
ומה שרעק"א הרחיק לגמרי לדעת העיטור שאין לעשות מזה גם סניף. היינו משום דהוכיח ע"י ראיה חזקה דבע"כ אנן קי"ל כטעם הרא"ש, מהא דמבואר באה"ע סי' קכ"ח דבזה"ז אין כותבין מקום דירה אף לכתחלה ואפ"ה קי"ל דשינוי בשם עירו פסול אף האידנא, הרי שאף מה שא"צ לכותבו אפ"ה שינוי פסול ובע"כ משום דקי"ל כשי' הרא"ש דיש לחוש ללעז ע"ש שזה עיקר ראייתו, ואכן לבבי ידמה דמשום דרעק"א לא הביא מדעת הראשונים רק דעת העיטור לחוד שסובר כן דשינוי אין פוסל כ"א בדבר שצריך לכותבו לכן נקל היה לפניו לדחותה וכדרך שדוחין לדעה יחידית, אבל אילו הביא שעוד הרבה ראשונים סוברים כהעיטור לא היה דוחה אותם כ"כ בנקל ולומר שאין גם לצרף זה לסניף להקל, ומעתה ניחזי אנן מה שמצאנו בראשונים, הן זה לשון התוס' גיטין ד"פ בד"ה ושם עירו אומר ר"י דהיינו דוקא עיר שדרין בתוכה אבל עיר שנולדה בה אף שינה כשר כיון שא"צ לכותבה עכ"ל, הרי לכאורה להדיא שדברי הר"י בתוס' הם כדעת העיטור דכל דבר שא"צ לכותבו גם שינוי אין פוסל, אלא דרש"ל הקשה שם על דברי התוס' כקושית רעק"א דא"כ אמאי פוסל כששינה מקום הדירה הא גם במקום דירה כשר דיעבד אם לא כתבו, ולכן השיא גם לדעת התוס' שנתכוון לדברי הרא"ש וכתב לחלק בין מקום דירה למקום לידה, שמקום דירה ידוע ואין שקר גדול מזה וכאילו מעידים העדים שלא גירש פלוני זה עכ"ל, וביותר ביאור נמצא חילוק זה ברא"ש גופא שכתב שם וז"ל ואם טעו ושינה מקום הלידה מעשה היה והכשיר ר"ת דדוקא שינה מקום דירה הוא דאיכא חששא משום שידוע לכל שכל אדם נקרא ע"ש דירתו, פלוני ממקום פלוני, וא"כ כשרואין שינוי מקום אומרים שלא גירש זה אלא אחר הוא שגירש, אבל מקום לידת האדם אינו ידוע וגם אינו נקרא על מקום לידתו וליכא חששא וכו' ע"ש, והמתבאר מתוך תי' זה דעיקר החשש הוא משום לעז אלא דבמקום לידה ליכא לעז, ולפ"ז אין ראיה שוב מהתוס' דסברי דכל דבר שא"צ לכותבו נם שינוי כשר כיון דעיקר החשש הוא משום לעז וכל היכי דיש לחוש ללעז פסול בשינוי אפי' במקום שא"צ לכותבו:
והנה על הרא"ש גופא שכתב טעם זה מסברא דנפשי' ולא בכוונת התוס' ולא קשיא לי כלל, דהא אינו אחראי לדעת התוס' ושפיר יכול לפרש דהחשש הוא משום לעז, אבל על הרש"ל שהעמיס כן בכוונת התוס' אני תמה מאוד דהא התוס' כתבו להדיא דטעם ההיתר הוא משום שא"צ לכותבו ומשו"ה שינה נמי כשר ולא הזכיר חשש דלעז, ואיך נעמוד אנן וניקום בכונתם דבר שאין גם רמז בדבריהם, והן אמנם דיש לי לתרץ דברי רש"ל עפי"מ שסיים הרא"ש שם וז"ל ומשום עדים אין לפוסלו דחתימו אשקרא דכיון שא"צ לכותבו לא קיימו סהדי עלי' עכ"ל, ולכן אפשר לפרש דכן הוא כוונת התוס' דודאי עיקר האיסור בשינה מקום דירה הוא מטעם לעז בכדי שלא יקשה קושית רש"ל ורעק"א דא"כ מ"ט כשר השינוי במקום לידה, ולטעם דלע|ז ניחא דבמקום לידה ליכא לעז ואפ"ה הוצרכו התוס' לטעם שא"צ לכותבו דאל"ה אכתי היה צריך לפוסלו גם במקום לידה לא מטעם לעז אלא משום דהעדים חתמו בשקר, ולזה כתבו דכיון דא"צ לכותבו ממילא לא נפסל השינוי גם מטעם חששא דעדים וכמסקנת הרא"ש אבל אכתי כל עין אשר מישרים תחזה לא יוכל להסכים להעמיס כוונה זו בתוס' אשר לא נזכר שום רמז מחשש דלעז, ועיקר חסר מן הספר, ופשטות לשון התוס' נראה ברור בכוונתם דעיקר ההיתר הוא משום דכל דבר שא"צ לכותבו אין פוסל בו גם השינוי וכסברת העיטור: ועיין במהרש"א שם שלא ניחא לי' נמי בפי' הרש"ל משום דלשון התוס' מוכח להדיא דלית להו כלל לטעם דלעז, והעיקר תלוי במה שצריך לכותבו, ובכדי ליישב קושית הרש"ל דא"כ גם בשינה מקום הדירה נכשיר נמי כיון דגם זה א"צ לכותבו תי' דהר"י סובר שבאמת מקום הדירה צריך לכתוב ומעכב גם דיעבד אם לא כתבו, ומשו"ה גם שינה פסול, ואמנם גם על תי' של מהרש"א קיהו בו האחרונים דאיך אפשר לומר שדעת הר"י דמקום דירה מעכבת דיעבד אם לא כתבו, הא בהגהות אשר"י גיטין פ' השולח מבואר בשם ר"י דאם לא כתב עירו כשר, ודוקא שינה פסול וכ"כ המרדכי והש"ג בפ' השולח שם ע"ש הר"י, וקאי על מקום דירה ולא על מקום לידה דהא במקום לידה מכשיר גם בשינה, א"כ חזינן דהר"י סובר שגם מקום דירה אינו מעכב דיעבד, ולכן נראה העיקר בכוונת הר"י שבתוס' דסובר שאף דבר דא"צ לכותבו כ"א לכתחלה אע"ג דאין עיכוב בדיעבד דפסול בו שינוי, ודוקא דבר כזה שגם לכתחלה א"צ לכותבו מצד הדין ואלא דמצד מנהג בעלמא נהגו לכותבו, בזה אין פוסל שינוי, ולכן מקום הדירה אע"ג דדיעבד אינו מעכב מ"מ כיון דלכתחלה צריך לכותבו פוסל בו השינוי, משא"כ מקום לידה שגם לכתחלה א"צ לכותבו לא נפסל בו גם השינוי, ולבד שמסתבר מאוד כפירושי בכוונת התוס', עוד יש להביא ראיה לזה דאפי' בדבר שצריך לכתוב לכתחלה פוסל אשינוי, דהא התוס' הוכיחו דא"צ לכתוב לכתחלה מקום עמידת הבעל מדלא מוקי הש"ס בבעל ומקום עמידתו, ואי נימא כמהרש"א דשינוי אין פוסל כ"א במה שמעכב דיעבד א"כ מנ"ל להוכיח דא"צ לכתוב לכתחלה מקום עמידתו, ובע"כ מוכח דס"ל דגם מה דצריך לכתוב לכתחלה דפסול נמי בשינה, ומטעם דכיון דלכתחלה מיהא צריך לכותבו א"כ אי לא כתבו הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין וכמ"ש הפנ"י בסוגיא זאת ע"ש: ולפ"ז הרי בררנו דשיטת הר"י הוא דאינו פסול שינה אלא במה שצריך לכותבו ולמהרש"א הוא דוקא במה דמעכב דיעבד אבל אם דיעבד אינו מעכב אע"ג שלכתחלה צריך לכותבו אין פוסל בו שינוי, ולפירושי אני בדבר שצריך לכתחלה מצד הדין לכותבו נמי מעכב השינוי אבל בדבר שא"צ לכותבו גם לכתחלה מן הדין כמו כנוי דכהן ולוי אינו פוסל גם שינוי, וראה זה מצאתי גם שיטת הרשב"א כן הוא דהב"י בסי' קכ"ח הביא תשובת הרשב"א שהוכיח דצריך לכתוב לכתחלה מקום הדירה ממתני' דשינה שם עירו פסול, ואי א"צ לכותבה לכתחלה אמאי פוסל בה שינוי ע"ש, ואי נימא דסובר כהרא"ש דחוששין ללעז א"כ מה הוכחה היא זו דהא שפיר י"ל דשינוי גרע מלא כתבה כלל ובאמת גם לכתחלה א"צ לכותבה ואפ"ה שינה פסול משום דחוששין ללעז, אע"כ דגם הרשב"א אין סובר חשש דלעז ושינוי אין פוסל כ"א בדבר שצריך לכותבי ומשו"ה שפיר הוכיח דמדשינה פסול מכלל דצריך מיהא לכתחלה לכתבה דאל"ה גם שינוי אין פוסל:
והתבאר דהעיטור לאו יחידאה הוא בדין זה אלא גם הר"י והרשב"א עמודי ההוראה קיימי עמו בחדא שיטתא דשינוי אין פוסל כ"א בדבר שצריך לכותבו מיהא לכתחלה מצד הדין, ולפ"ז שפיר פסק העיטור גם בשינה בשם העצם של אב דכיון דא"צ לכותבו גם לכתחלה דאין שינוי פוסל בו ומכ"ש בנ"ד דהשינוי הי' בכינוי דלוי בשם אבי המתגרשת דקיל טפי דאין לפסול לשיטתם, ויפלא על רעק"א שכתב דאין לעשות סניף מדברי העיטור בה בשעה שגדולי הראשונים קיימי כוותי':
ומה שהוכיח רעק"א דבע"כ דלא קי"ל כזה מהא דמבואר בסי' קכ"ח דבזה"ז אין כותבין מקום דירה אף לכתחלה ומ"מ קי"ל דשינוי שם עירו פסול אף האידנא, הרי דאף מה שא"צ לכתוב אפ"ה שינוי פוסל ובע"כ דקי"ל כשי' הרא"ש דחוששין ללעז, גם זה אפשר ליישב עפמ"ש בתשובות האחרונים דיש לחלק בזה ולומר דדבר שצריך לכתוב לכתחלה מצד הדין, וכיון דהעדים מחויבים לדקדק בזה ובכה"ג על כולה מלתא קא מסהדי לכן שייך בזה לפסול משום חששא דעדים חתמו אשיקרא וכמ"ש הרא"ש הבאתיו לעיל אבל דבר כזה שמצד הדין א"צ גם לכתחלה לכתבו ורק מצד המנהג הוא לא שייך לפוסלו גם משום חששא דעדים משום דיתלו דהעדים לא קיימי עלה, ולפ"ז שפיר יש לחלק ביניהם דבשלמא בשינוי במקום הדירה כיון דבזמן הש"ס היה צריך לכתוב לכתחלה שם עירם, ממילא דאז היה גם בשינה פסול, ע"כ אף דעכשיו אין כותבין מקום הדירה אף לכתחלה משום דמקום דירתינו מרופה בידנו וא"כ השתא בטל טעם האיסור בשינוי, אפ"ה פסול גם האידנא דהא קי"ל בריש ביצה דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אף שבטל הטעם, ולכן כיון דבזמן הש"ס נמנו ופסלו הגט ע"י שינוי במקום הדירה דאז הוה טעם מעליא לפסול בזה כיון דלכתחלה צריך היה לכותבו, א"כ בשינוי יש חששא דעדים, ולכן גם האידנא אע"ג דבטל הטעם כיון שאין כותבין גם לכתחלה מקום הדירה, אפ"ה האיסור לא בטל משום דהוה דבר שבמנין וכו', אבל בשינוי שם האב דגם בימי הש"ס לא נהגו לכותבו ולא נמנו מעולם על שינוי זה לפוסלו, ודוקא שינה שמו ושמה פסול ולא שינוי בשם האב וגם האידנא א"צ לכותבו לכתחלה מצד הדין וכמו שהכריע הגט מקושר דא"צ לכתוב שם אביהם לכתחלה, ומה שכותבין האידנא אינו אלא מנהגא, נמצא דאין משום מה לפוסלו, דבעיקר הדין וכיון שא"צ לכותבו אין פוסל בו שינוי ומצד דבר שבמנין נמי אין לפסול כמו בשינוי מקום הדירה, דהתם מיהא בימי חז"ל נהגו לפסלו אבל בשינה שם האב דלא נמנו מעולם לפוסלו גם חשש זה אינו, ואל יהא סברת חילוק זה קל בעיניו דכבר השתמש בו הגרי"א מקאוונא ז"ל כמה פעמים בתשובותיו, ולפ"ז אין ראיה כלל משינוי בשם עירו ואזדא הוכחת רעק"א:
היוצא לנו מכל זה דלשי' הר"י שבתוס' והרשב"א והעיטור דאין שינוי פוסל כ"א בדבר שצריך לכתוב מן הדין, גם בשינוי בשם העצם של אב הי' ראוי להכשיר, לא מיבעי לפי' המהרש"א שדוקא במה שמעכב בדיעבד השינוי פוסל, א"כ בשם האב שבדיעבד אינו פוסל לכו"ע אם לא כתבו כלל, דגם שינוי אין פוסל, אלא אפי' למ"ש בכוונת התוס' דאם אך לכתחלה צריך לכותבו מצד הדין, פוסל בו השינוי אפ"ה לדעת כמה פוסקים א"צ לכתוב גם לכתחלה שם האב מן הדין, וממילא שגם שינוי אין פוסל לדידהו, ועוד דאפי' אי נימא דלכתחלה צריך לכתוב לשם האבות מן הדין, אין זה רק בשם העיקר של אב אבל בכינוי דכהן ולוי דבזמן התנאים לא כתבו כלל כמ"ש הג"פ סי' כ"ט להביא ראיה משני יוסף בן שמעון דרק אם היו משולשים יכתבו כהן ועיין ברדב"ז ח"א סי' פ"א מ"ש דאין הכרח לכתוב כהן גם לכתחלה והדבר במנהגא תלוי, וכ"ש באבי האשה דקיל טפי דכמה פוסקים ס"ל דא"צ לכתוב שם אביה כלל, ודאי דלא מיקרי זה שינוי במה שצריך לכתוב והגט כשר:
והנה בתוס' גיטין ד"פ איתא להדיא דר"ת הביא ראיה להכשיר בכתב כהן על שאינו כהן, אלא דבנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' ק"ט כתב דר"ת באמת לא קאי אגט רק הוא ענין בפני עצמו שר"ת הביא ראיה שאין שטר נפסל וכו' והיינו שטרות דעלמא, ור"ת אדלעיל קאי להכשיר בגט מקום שינוי הלידה, ומטעם שאין צריך, אמנם אם היו העדים חותמים אכולה מלתא מה בכך שהגט מצד תורפו לא נפסל, מ"מ עדי חתימה חתמו שקר במזיד ונפסל מטעם שהעדים היו רשעים ופסולים לעדות ואין חילוק בזה בין גיטין לשאר שטרות דעדים לאו אכולה מלתא מסהדי וא"כ אין פסול מצד העדים, אמנם עדיין יש פסול מטעם שיאמרו שאין זה המגרש והיינו בדבר שידוע לעולם ונקרא בשם זה, משא"כ בשינה מקום הלידה שבזה אדרבה אין חשש משום שמא יאמרו שאין זה המגרש שאין הדבר מפורסם כ"כ, וגם לזה אין חשש שהעדים לאו אכולה מלתא מסהדי והוא כעין דברי הרא"ש ע"ש, ובחבורי לגיטין הארכתי בזה להקשות על דבריו דמלבד שזה דוחק בכוונת התוס', גם אין נראה זה מצד הדין דאדרבה כמי בשינה מקום לידה דכשר משום שמקום לידתו אין ידוע ואין נקרא על שם מקומו, וא"כ הוה"ד להוספת כהן או לוי נמי ליכשר שאין ידוע לכל כשם העצם, ועכ"פ פשטות דברי התוס' נראים להדיא שמכשיר ר"ת: ועוד כתבו האחרונים דבע"כ לומר דר"ת מיירי בשאר שטרות ולא בגט משום דבגט ספר כריתות כתיב, וכתב הר"ן בפ"ב דגיטין דבעי' דהספירת דברים יהיה מוכח מתוך הגט בכדי שיהא מוכח מתוך הגט מי הוא המגרש, ואף דבעדי מסירה קי"ל דלא בעי' מוכח מתוכו, עכ"ז בעינן מוכח קצת שיהיה מוכח שמו ושמה בהגט גופא, משא"כ בשאר שטרות דלא בעינן ספור דברים רק העדים יוציאו הקול, ומאחר שהם יודעין מי הוא לא איכפת לו במה שלא ידעו שאינו כהן, ובע"כ דר"ת מיירי בשאר שטרות ולא בגט, אבל גם טענה זאת אין בה כדאי להוציא דברי ר"ת מפשטותו, דנהי אם לא נכתב שמו ושם אביו ודאי דפסול מטעם דאינו ספור דברים, אבל בשינה כינוי דכהן ושמו ושם אביו נכתב כהוגן כה"ג מיקרי מוכח מתוכו ויש ע"ז ראיות גדולות לחילוק הזה ואכ"מ:
והעיקר מה שנשאר לפנינו להחמיר בנ"ד הוא רק שיטת הרא"ש דפסל בשינה שם מקום דירתם משום חשש לעז ולא משום שצריך לכתוב לכתחלה, דלפ"ז יש להחמיר גם בכתבו לוי על אינו לוי דאף דא"צ לכתוב עכ"ז פסול משום לעז, וזהו עיקר היסוד של חומרת רעק"א ונו"ב, אכן לאחר העיון גם לשיטה זאת יש לדון להקל מכמה טעמים, חדא דהא התה"ד סי' קפ"ד כתב דגם להרא"ש אינו פסול משום לעז אלא היכי שצריך לכתוב, נמי יש למצוא קולא, דהנה בגיטין דל"ד על הא דהתקין ר"ג שיהו כותבין וכל שום קאמר ע"ז רב אשי והוא דאתחזק בתרי שמא ופרש"י אבל אם לא ידעו הב"ד מן שם מקום הנתינה וכתבו רק שם מקום כתיבה דכשר, ואף דנתברר לבסוף דיש לו שם אחר במקום אחר הוי גט כשר ואף דהרבה פוסקים יש להם שיטה אחרת בהאי דוהוא דאתחזק מ"מ שיטת הרא"ש הא להדיא שם כפרש"י, וכבר הקשו כולם דלשי' הרא"ש דחוששין ללעז א"כ אמאי כשר כי נתברר אח"כ דיש לו שם אחר הא אכתי שייך לעז בזה, והעלו האחרונים בסברתו דלא פסלו חז"ל משום חשש לעז אלא היכי דפשעו העדים והסופר היינו כשידעו דיש לו שם אחר במקום הנתינה וא"כ פשעו וכתבו הגט שלא כדין אבל היכי שנכתב הגט כדין דהעדים לא פשטו בזה כלל לפי שלא ידעו משום מקום נתינה לא פסלו חז"ל משום לעז. וכ"כ הט"ז סי' קכ"ט סק"ה ע"ש, והא כמבואר בתשו' הרא"ש בשינה שם עירו הובא במחבר שם סעיף י', התם מיירי בהמיר אבי המגרש ומן הסתם ידעו כולם שמו של אביו איך היה נקר אבעודו יהודי, רק הבן לא רצה להזכיר שם אביו מחמת שהיה מתבייש בזה לפי שהיה ניכר לכל שמו של אביו המומר ולכן החזיק לאביו בשם אחר, א"כ פשעו העדים במה שכתבו שם אחר, אבל בנ"ד שלא הרב המסדר ולא העדים והסופר לא פשעו כלל דלא ידעו אם אביה לוי הוא או לא וסמכו על האשה שאמרה כן וכפי הנהיג גבן לסמוך בזה גם על דבורה א"כ אף שנתברר אח"כ שאינו לוי מ"מ כשר הגט לשי' הרא"ש נמי:
ועוד בה שלישיה להתיר אפי' לשי' הרא"ש דחושש ללעז, דהא עיקר הלעז הוא לא משום שיאמרו שגירשה בגט פסול ולא גירשה כדין אלא משום דיאמרו שאחר היה המגרש ולא בעלה וכמ"ש רש"י ורא"ש גיטין ל"ד על הא דהתקין ר"ג לכתוב וכל שום, דהוצרך לזה שלא יוציאו לעז לומר שלא גירשה בעלה רק אחר גירשה, וכ"כ הרא"ש במשנה דהיה משנה שמו וכו' דאם תבוא להנשא לאח"ז בגט שתחת ידה יאמרו שאינה מגורשת שאין זה השם הכותב בגט, א"כ זה אין שייך כ"א בזמן הש"ס דהיו סומכין על הגט שיהא לראיה בידה לאנסובי, אבל לדידן דנהגו לקרוע הגט ואינו עומד לראיה כלל א"כ ליכא האידנא כלל חשש לעז, וחדאי נפשאי ששוב ראיתי שקדמוני בעצה זאת הגרי"א ז"ל, וכיון דלא שייך בזה טעם דלעז ע"כ יש להקל בזה"ז היכי שאין בו שינוי מה"ת רק מדרבנן כיון דבטל הטעם וגם חומרת הנו"ב והצ"צ דפוסלים בכתבו כהן על אינו כהן משום דחיישינן שמא הערים לקלקלה, אין שייך זה כ"א היכא שכתבו זה עפ"י הבעל אבל הכא בנ"ד שכתבו זה עפ"י הגדת האשה מה שייך לקלקלה יש בזה, ובלא"ה אין לחוש לחומרתם דהא חזינן דעיקר חששת הרא"ש לפסול בשינוי שם אביו הוא משום חשש לעז ולא מטעם של הנו"ב וצ"צ אלמא דלא ס"ל לחשש הנ"ל משום דבאמת קי"ל דבעל אין חשוד לקלקלה כמ"ש התוס' בריש גיטין:
והרי נתברר דלכל השיטות אין להחמיר בנ"ד אפי' לשיטת הרא"ש ודוקא היכי דכתבו שינוי השם לגמרי דמיפסל משום דלח הוי ספירת דברים אבל בשינה בכינוי דלא שייך לפסול משום ספירת דברים וכמ"ש לעיל ואינו פסול אלא משום לעז, יש להקל בנ"ד ובהצטרף לזה הדעות של האחרונים ה"ה עבוה"ג ותשובת שם יוסף ותשו' עין יצחק שהסכימו להתיר בכתבו לוי על שאינו לוי יש לסמוך עליהם להקל במקום עיגון, ולכן לענ"ד אם אפשר להשיג גט אחר ודאי שהחיוב לעשות כל טצדקי כדי להשיג גט אחר ובאם לא יתרצה הבעל ליתן גט אחר יאיימו עליו שגם הוא לא הותר עוד מכבלי חדר"ג ואסור לו לישא אשה אחרת עד שיגרשנה בגט כשר לכל הדיעות, וכדאי המה רבותינו המחמירים לעשות כל התחבולות שאפשר וגם אם אין עתה הבעל בביתו ובעירו, להמתין משך שנה, אולי בתוך הזמן הזה תמצא את הבעל ותשיג ממנו גט אחר אבל ר עבור משך שנה ולא יתודע מקום הבעל, אנן שליחותייהו דרבותינו המחמירים עבדינן כי קרוב לשער אילו היו הם בדור פרוץ כזה שגם על איסורי דאורייתא היותר חמורים אין בידנו להעמיד הדת על תלה שגם הם לא היו מסכימים לעגנה יותר, ואפשר להתירה להנשא לאחר: וד' יצילנו משגיחות כנפש המברכו בברכת אהרן וואלקין: