שות זכרון יהודה· רבנו יהודה בן הרא"ש
תשובות מהראשונים ז"ל
**א"ה מצאתי אלו התשובות בכ"י וראיתי להעתיקם פה ולחברם עם הספר להיות אחד כי איידי דזוטרי מרכסי אשר ע"כ אמרתי להציגם פה.*)**
תשובת רש"י ז"ל הנני החתום משיב לשואלני על קדושי העלמה שנתקדשה ושניהם אנוסים היו לעבור על דברי תורה ע"י ע"א וגם העדים היו כיוצא בהם רואה אני שצריכה גט שאף ישראל משומד לדעתו שקדש קדושיו קדושין שנא' חטא ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא וכל האנוסים לבם לשמים והרי אלו הוכיח סופן על תחילתן שיצאו וחזרו כשמצאו הצלה ואף אם העדים נהנו הפקר בעצמם בעודם בין הע"א ליחשד בעבירות בני אל נכר אין עדותן בטלה בכך דקיי"ל החשוד על העריות כשר לעדות ומודה רב נחמן לעדות אשה שהוא פסול וה"מ לאפוקה אבל לעיולא מהימני ושלום שלמה ב"ר יצחק זלה"ה:
כתבו בשם הר' יצחק מקורביל ז"ל שאם לא הוסר הקרום שעל דק החזה ונמלח הבשר שא"צ אלא קליפה אחר שהוסר כל חלב הדבוק עליו:
אמרו חז"ל כי א"א ע"ה קיים כל התורה וסמכו דבר זה דכתיב עקב אשר שמע אברהם בקולי ואמרו בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו כמנין עקב ודרשו במלת תורותי תורה שבכתב ותורה שבעל פה א"כ למה לא קיים מצות מילה עד שנצטוה עלי' ומתרצים כי אברהם נביא הי' דכתיב השב אשת האיש כי נביא הוא וידע שהקב"ה עתיד לצוות על המילה ובעבור זה לא רצה למול א"ע עד שציוהו השם כי גדול המצווה ועושה יותר מן העושה ואינו מצווה כי יצר הרע מקטרג יותר למצווה ממי שאינו מצווה ויש מתרצים כי שאר המצות שלא היו משנים ממעשה השם בבריאת האדם הי' מקיים אבל המילה שהי' כאילו מתקן מעשה ה' כדרך כי כל אשר יעשה האלהים עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע לא רצה לעשותה עד שנצטווה עליה:
כתב הר' דוד כהן שכל מי שבא על הפנויה אם היא נדה חייב כרת אם אינה נדה ובא עליה עובר על גזירת חכמים שאסרו להתייחד עם הפנויה וכן הוא אומר נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה ואם בא על ע"א או ישמעאלית או אחת משאר אומות ה"ז מטמא עצמו ומחלל בריתו של הקב"ה שנאמר כי חלל יהודה קדש השם אשר אהב ובעל בת אל נכר וענשו גדול מאד ויורד לגיהנם ואינו עולה אם אינו חוזר בתשובה כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה שנא' ושב ורפא לו:
עוד ראיתי שכ' על מי שבא על הפנוי' אמר הקב"ה לא"א ע"ה ואתה את בריתי תשמור כלומר הברית הזה שנתתי לך קדוש הוא והוא שתקנו חז"ל בברית המילה וצאצאיו חתם באות ברית קודש א"כ תשמור אותו ולא תחללהו ולא תשתמש בו אלא במקום קדוש והוא באשה כשרה שנשאת בקדושין ובחופה ובז' ברכות ובכתובה נלמוד מזה שאין אדם מותר באשה אחרת אלא באשתו בלבד כשהיא טהורה הנה למדנו שהאשה אסורה לאיש אם לא נשאת כדת וכהלכה:
עוד ראיתי כתוב על שמו אסור להסתכל בעריות כגון א"א או אחותו או בתו או כלתו וה"ה ע"א או ישמעאלית והמסתכל בהן ענשו גדול והוא מן הדברים המעכבין את התשובה ואפי' באשה פנויה אסור להסתכל וכן הוא אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה:
שאלה להרא"ש ז"ל אם לענוש על ענין עברות בעד א' אם לאו הדבר פשוט כי מדין תורה אין להם חטא מות אבל מ"מ כיון שהשעה צריכה לכך מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סיג לתורה וכ"ש אם האשה שאמרת יצא עלי' קול זנות קודם לכן שיש להעניש אותה בקלא דלא פסיק ולא הוציאוהו אויבים וכ"ש כשיש עד א' שמסייע לקול ההוא והרי מצינו שקול ברור כעד א' א"כ הרי כאן שנים ומן הדין הוא להלקות עד שתצא נפשה אולי מתוך כך יתבררו דברי העד ועאכו"ב שמזמן רב נוהגין בטוליטולה להלקות ולהכות שלא מן הדין לעשות סיג לתורה לבער הרע והדין והמשפט אחד לנואף ולנואפת ליסר בגופם בקלא דאיתחזק כ"ש כשעד אחד מסייע לקול ההוא שיש מן הדין לבער הרע מקרבך כמו שכתבתי לך בתשובה האחרת:
מה"ה הרב ר' אברהם אבוהב ז"ל מענין קניית הלואת חבירו בפירות אם אפשר אם לא תוספתא הלוקח מקח מחבירו ע"מ ליתן לו דמים מכאן ועד י"ב חודש רשאי שיאמר לו תן לי מיד בפחות ואינו חושש משום רבית ירושלמי לוקח אדם שטרו של חבירו והלואת חבירו בפחות ואינו חושש משום רבית אף כי נראה כמו רבית:
המלוה לחבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור הימנו בפחות מפני שהוא רבית וכו' וכיון דחזינן דאפי' דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר אסור המלוה לדור בחצר הלוה א"כ המלוה צריך ליזהר הרבה שלא יקבל שום טובת הנאה מן הלוה אפי' דברים שהי' עושה לו בלא הלואה ואפי' בדבר שאין הלוה חסר כלום וי"ל דלא אמר הכא אלא דברים של פרהסי' לדור בחצרו ולהשתמש בעבדו דאוושא מלתא טובא אבל להשאילו כליו ובהמתו מותר כיון דבלא"ה הי' משאילו ודיקא נמי דנקט חצרו ולא נקט לא ישכיר לו כליו או בהמתו בפחות אי נמי היכא דידוע דקודם ההלואה היו אוהבין זה לזה כ"כ שהיו משאילין חצר זה לזה אם היו צריכין מותר להשאיל גם אחר ההלואה ומתניתין בסתם בני אדם שאין רגילות שעושה לוה למלוה אותה הנאה בלא הלואה דומיא דהקדמת שלום למי שאינו רגיל להקדים לו תחילה ומיהו בעושה שלא מדעת חבירו אסור בלא שכר אפי' בדבר שלא הי' מתחייב ליתן לו שכר אם לא הי' חייב לו כגון המשתמש בחצרו ובעבדיו דלא קיימא לאגרא דכיון, דשלא ברשות עושה נראה כעושה בשביל מלוה שלו שסומך עלי' שבשבילה יסבלו הבעלים:
אמר רבא א) שרי לי' לאינש למימר לחברי' הילך ד' זוזי ואימא לי' לפלניא דלוזפן זוזי מ"ט שכר אמירה הוא דשקיל ר' אבא מר ברי' דר' פפא הוי שקיל אגרא דקירא מן קיראי [וא"ל] לאבוה אופינהו זוזי פ' חלות שעוה מן תגרי שעוה י"מ דוקא בנו גדול שאינו סמוך על שולחנו אבל בנו קטן המוטל עליו לפרנסו לא כדחזינן לקמן בפ' הפועלים ב) גבי סירוס דבנו קטן כגופו דמי וכ"נ דאל"כ כל אדם יערים וילוה מעותיו כדי ליתן לבני ביתו רבית כללא דרבית נ"ל כדרב נחמן כל אגר נטר לי' אסור:
תשובה להר' נחמיה זלה"ה כאשר טלטלני הזמן טלטלה גבר שאלוני רבותי הר' יעקב ואחיו הר' יהודה בני הרב הגדול מורי הר' אשר ז"ל קהל שעושים תקנה ביניהם בחרם ובאלה לפרוע כ"א מהם דבר קצוב מן היין ומן הבשר ומשאר דברים שישא ויתן בהם כמו שנהגו במלכות ספרד עיר ועיר כמנהגה והוא נקרא אלביאלה אם יכולין הקהל לחייב הת"ח בעניינים הנזכרים וכן אם המלך הטיל מס על הקהל אם הת"ח בכלל ואת"ל שאין הת"ח בכלל לפום דינא דאורייתא אם הטילו הקהל חרם על הענינים הנז' וכללו הת"ח בחרם ולא הוציאום בפירוש אם הת"ח נכללים בכלל החרם וכן את"ל שאין כח ביד הקהל לחייבם על הדברים הנז' מן הדין אם בא שום אדם לננוש אותם ולמשכנם על זה אם הוא בר נדוי ושמתא אחר דעבר אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי ועוד דמבזי רבנן ונקרא אפיקורוס ומאן דמכוי רבנן בר נדוי הוא וצורבא מרבנן עביד דינא לנפשי' במאי דפסיקא לי' ע"כ השאלה ואני השבתי להם לפי ענ"ד מה שנראה לי ואם הם רבותי וקטנם עבה ממתני העותי פני והשבתי כי שערי תשובה לא ננעלו:
תחילה מה ששאלוני אם הם חייבים לפרוע משלהם במכס הנקרא אלקעבלא א"א מאחר שלא תקנו לפרוע המכס אלא לפרוע מס המלך וארנוניות אין הת"ח חייבין דרבנן לא יהבי כרגא כדאמר בפ' השותפין א) רב נחמן בר חסדא רמא כרגא ארבנן א"ל רנב"י עבר מר אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי וכו' וכ"ש שהם פטורין כשהמלך מטיל מס על הקהל וזה פשוט בכמה מקומות בתלמוד אספרם מחול ירביון וכן אמרינן בנדרים ב) שרי לי' לצורבא מרבנן לומר עבדא דבי נורא אנא לא יהיבנא אכרגא אלמא מידי דאית לי' למעביד עביד על דלא יהיב אכרגא ועוד אפי' פי' המלך ואמר שת"ח יפרעו חלקם במס יש מן הדין על הקהל אשר הת"ח שוכן בתוכו לפרוע חלקו דהא כסף גולגלתא אקרקפתא דגברי מונח אפ"ה אמרינן בפ' השותפין שהם פטורין ואם [פני] הדור כפני הכלב ויעיזו פניהם ולא ירצו להבריח מידי דמלכא יכול הת"ח לנדותם ולשמתם על זה וא"ת דינא דמלכותא דינא ומלכא אמר דליפרע צורבא מרבנן הא ליתא שכבר כתבו הראשונים דכל מידי דלאו דינא ומלכא אמר דליעבדו דלא מתקרי דינא דמלכותא אלא חמסונתא דמלכא שלא אמרו דינא דמלכא אלא דינא דמלכותא ואפי' דינא דמלכותא לא אמרו אלא בחוקי מלכות כדאיתא בפ' הגוזל ג) דוק ותשכח ואפי' בחוקים נמי דוקא שיעשה בהורמנא דכולא מלכותא ושיהי' שוים לכל כדאיתא בנדרים ד) גבי נודרין לחרמים ולמוכסין וכו' ואפי' אם יאמר המלך לכל הקהלות שבמלכותו תנו לי כך וכך או תצאו מן המלכות ועמדו הקהלות ופדו עצמם בממון רב הת"ח פטורין לפי שאין פורעניות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ כדאמרינן בבתרא ה) גבי ההיא דמי כלילא וכ"ש כשפדו עצמן על ענינים אחרים כגון על עניני שטרות שהת"ח פטורין שאין זה אלא כמבריח ארי מנכסי חבירו דפטור ואין צריך לומר כשהמלך מטיל מס סתם שהם פטורין ואפי' החרימו סתם וכללו התלמידים בכלל החרם אין החרם חל דאמר בו שבועה ואין נשבעין לבטל את המצוה והרי זה כאותה ששנינו גבי שבועה שלא אתן נשבע לבטל את המצות ואפילו הכריחוהו לקבל את החרם הרי זה כנודרין לחרמין וכמעשה דר' עקיבא גבי ההיא מטרניתא וא"ת אחר שהתנו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר יכולין להסיע על קצתן דהפקר ב"ד הפקר הא ליתא שלא אמרו זה אלא גבי מצות אינמי בשב ואל תעשה בזמן הזה אבל לאפוקי ממונא שלא כדין לאו כל כמיני' וכן מוכח בגיטין פ' השולח ו) ואם תק' לדברינו מההיא דפ' זה בורר ז) קם בר חמי נשקי' לכרעי' וקבל עלי' כרגא דכולי' שניא אלמא צורבא מרבנן יהבי כרגא תי' רבנו מאיר ז"ל דהתם שלא כדין היו מטילין וכעובדא דבעי ע"ה למירמא דמי כלילא ארבנן כשקבל ההוא מרבנן כרגא דבר חמא ולא חש לשחדא דאינו אלא כמבריח ארי מנכסי חבירו ואפילו הת"ח מלוה ברבית אין מחייבין אותו בשום דבר שלא הותר הרבית אלא לצורבא מרבנן כדאיתא פ' א"נ ח) ולע"ה כדי חייו דכל זמן שתורתו עיקר אע"פ שיש לו מלאכה אחרת הוא פטור שהרי רבותינו שבתלמוד רובם היו בעלי מלאכה אלא שהיתה טפילה לתורתם כ"ש כשאין לו שום מלאכה אלא שהוא מלוה לע"א מעותיו ברבית שהוא פטור כמ"ש שהוא האומנות הנאה לת"ח והמעמיד תורתו מיהא בענין שיהיה הת"ח בעל מעשים וחסיד כדכתיב כל קדושיו בידך אבל אם הוא צורבא מרבנן וסאני שומעני' הרי הוא כע"ה וגרוע ממנו כדאיתא ביומא דוק ותשכח אבל כ"ז שהוא בעל מעשים ותורתו עיקר הרי הוא פטור כמ"ש וכן הי' דן ר"י הזקן והר' יוסף הלוי תלמידו וכן הר"מ הלוי ז"ל וכן כל הגאונים ואנשי מעשה ואם בדורות הראשונים שהיו הת"ח מצוים לאלפים ולרבבות כ"ש עתה שנתמעטה תורה דלומדיה הם פטורין ע"כ נחמיה בר יצחק ב"ר נחמיה ז"ל:
שאלה להרמ"ה ז"ל ודשאלתין צבורא דגזרי גזירתא דמאן דלא יהיב מאי דפסקו עליהן דליהוי פתו פת כותי ויינו יין נסך ואיכא חד דעבר על האי גזירתא מי שרי למזבון מחמרי' או לא הכי חזינן דכל גזירה דגזרי רוב צבור ברשות אדם חשוב דאית בהון לית בה מידי שלא כדין אלא דקנסי לי' למאן דלא עביד ולא יהיב מאי דמחייב מדינא למעבד או למיהב מיחייב צבורא לקייומא ואי לא מקיימי לי' עליהם הכתוב אומר במארה נארים וכו' אבל ודאי כי גזרו על אינש למיהב מאי דלא מחייב בגיני' או טפי ממאי דמחייב בגיני' לא חיישינן לגזירה דידהו ועליהם הכתוב אומר לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר וכו' ולא עוד אלא שהוא בכלל קללת חנם. שבח לאל:
סוף הספר