אור ברסלב

שות זכרון יהודה· רבנו יהודה בן הרא"ש

שאלה צב

שאלה צא

בפנינו עדים חתומים מטה בא בחור אחד לפני חצר בית הכנסת די גרמייזא ואמר לפנינו לפי תומו שראה הר"ר שמעון בן הר"ר יעקב הרוג מוטל לפני ביתו יחקרנו ודרשנו מאתו הלא עדים אחרים העידו שהיה מוטל בתוך ביתו והשיב אמת מתחילה נהרג בביתו ולבסוף גררוהו החוצה ומה ששמענו כתבנו וחתמנו יהודה בר שמחה משולם בר אליקים נהנו ח"מ הובררנו להיות דיינים בין מורי הר"ר ירמיה אפוטרופוס של היתום בן הר' שמעון הקדוש ובין מורי הר' יקר הכהן והועד בפנינו בכתב מקויים שראה את הר' שמעון מת ומה שראינו והועד בפנינו כתבנו וחתמנו חזקי' בשבח שי' נתן בוזי בר יואל הכהן ז"ל אליקים ב"ר יהודה הלוי ז"ל בפנינו ח"מ העיד ר' ולקמן ב"ר אברהם מורנק שראה את הקדוש הר' שמעון בהר' יעקב הלוי בורצבורק עיר הדמים ואותו ר' זעלקמן שהעיד היה מיוסר שהיה לו גבן על גביו ואמר ראי' לדבריו שראה אותו מת ומונח אצל מפולת א' ומה שהעיד בפנינו כתבנו וחתמנו יהודה בן הקדוש ר' אברהם ז"ל יוסף ב"ר ארי' ז"ל אמיץ מאיר בן הר' מנחם ז"ל החותמת אמת בן הר' יצחק הלוי אלה העדות שהעידו להתיר האלמנה להנשא ואלה הם הטענות שטוענים האפוטרופוס מן האלמנה והאפוטרופוס של המת הנני ראובן אפוטרופוס אלמנת בתי ויתומת בת בתי בא לשפירא ותבעתי כתובתה כי בעלה קדש השם והניח קרקע בתי עד שקבלו ב"ד במקומה והתירוה לינשא ע"פ גם החזיקו ב"ד שפירא ועדיו אחר קבלו שנים בעדותו במקומו והבאתי השנים שם בפני ב"ד והעידו ששמעו מפי עד ושמו יהונתן ואמר כי הוא מזרע רבנו יהונתן הוא ושמעו מפיו שראה דן בן נפתלי שהיה חתני בעל בתי הרוג בחקירה ודרישה וא"ת מאחר שהעדים אנוסין היו אכלו נבלות לתיאבן י"ל ארמלא נגדו לחנניא וכו' וא"כ האכילה והכפירה הכל ע"י אונס וא"ת שהוא בין הע"א יותר מדאי י"ל יציאה דכוותה מי יודע אימתי ועוד אם תאמר כן מרבה ממזרים בישראל שהותרו ע"פ ועוד יתר מזה אמרו חכמים א) אשה שבאתה לב"ד ואמרה התירוני לינשא והדר תנו לי כתובתי מתירין אותה לינשא ומגבין אותה כתובתה ע"פ עצמה וא"ת שעת מלחמה אמרח בדדמי י"ל לאנוסים הוא עת שלום וע"ז סמכו ב"ד והתירוה לינשא וגם דייקא ומנסבא ועוד אם יחרימו בבה"כ יבואו לי כמה כיתי עדים שהזכירו נשמתם בכל הקהלות עם שאר הקדושים גם תובע אני המטלטלין שהיו שלו והן ביד הר' יצחק השופט ומאחר שהביא עדים שבאה עת גביית כתובה אבקש מב"ד שיג בלי איחור ולא יענו דין אלמנה ויתום ועוד העד שהותרה ע"פ הר' זילמן חתן ר' הילל ממגנציא חשוב בהפלגה העיד עליו בפני ב"ד שהעד הי' צנוע ומעלי כל ימיו והי' דר אצלו בורצבורג עד אותו זמן שנאנס ומה שהעיד בפני האפוטרופס של היתום יש לי פסק ע"ז וא"ת השני לא נתקבל בפני האפוטרופס לעדות אשה נאמר עוד באסיפת כל הרבנים פסקו שמוציאין כתובות וירושות על פיהם וכמה פסקים נפסקו בשכבר כן ושמעון האפוטרופוס של היתום זבולון בן דן משיב כי דברי ראובן מה שהביא ראי' שאומר ראובן כי אותו זעלקמן העיד שנהרג חתנו דן בן נפתלי ממה שאמר זעלקמן יש עליו עדים שאוכל נבלות לתאבון ופסלינן לי' פ' זה בורר ב) ואפי' אליבא דרבא ובסוף פ"ק דר"ה ג) זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה אבל פסול מן התורה פסול לעדות אשה ובפ' זה בורר פסיל לי' מדאורייתא ואם התירוה להנשא קודם שידענו שהוא פסול דאורייתא עתה שידעו ההתרה היא בטלה למפרע דקיי"ל כאביי ד) עד זומם למפרע הוא נפסל ואחר שבשעת ראיית העדות הוא פסול בעינן תחילתו וסופו בכשרות כדשלח רבא לרב יוסף בר חמא בפ' יש נוחלין ה) ופ' האשה שנתאלמנה ו) אהא דאמרינן נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקטנן אם הי' ע"א ונתגייר אין נאמנין ואע"ג דע"א מהימן והוא מסיח לפי תומו אבל האי זעלקמן שבא להתיר אינו נאמן והכי איתא בספר המצות הפסול לעדות מן התורה אם בתורת עדות בא להתיר אשה שמת בעלה אינו נאמן וגם אותו יהונתן אינו נאמן דנם שם בספר המצות אמר עד אחד במלחמה בעיא היא ולא איפשיטא הרי שאין מועיל אלא א"כ אמר מת וקברתיו שהוא עדות גמור ואם לא אמר כן אף שיש ב' עדים אינן נאמנין עכ"ל עד א' אומר ראיתיו שמת במלחמה אי ראיתיו שנפל עליו מפולת או ראיתיו שטבע בים הגדול וכיוצא בדברים אלו שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא ע"פ ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא וחכם שהורה להשיא אותה לכתחילה מנדין אותו זהו לשון ספר מיימון פ"ג דגירושין ע"כ וזהו לשון אביאסף בסוף יבמות רב אלפסי ז"ל פסק דאם מסיח לפי תומו כשר אפי' גזלן דאורייתא לא גרע מע"א ורעיא דכיון דידע בטיב ישראל דילמא אערומי קא מערים וכוונתו להעיד עכ"ל נמצא זעלקמן פסול מפני שהוא משומד אוכל נבלות לתיאבון ויהונתן והוא עד במלחמה נפסל ועוד שלא דרשו וחקרו איך ניצול והלא נהרגו כדאמר פ' האשה שלום א) שפיר עבדת דשזבת נפשך ועוד דאמר התם ב) אההיא בעיא דעד אחד במלחמה זימנין דסניא לי' ולא דייקא ומנסבא והכא ודאי סניא לי' שקבל לקרוביו שהיתה מורדת בו וא"כ אינה מותרת לינשא והנני תובע ממנה שכר לימוד בניה שהאב חייב כבר ג' שנים ועוד כי האב חייב בבנו ללמדו תורה וכל נכסי אביו הן בידה ומה שכתב ראובן שהתירו להד"מ ואפי' הותרה בטעות הותרה כאשר כתבתי ועוד ראיות רבות שיבינו המורים עצמם ומה שכתב שהתירו כמה נשים ע"פ חלילה שהותרו אך ע"פ אנוסים שאינן משומדים לא להכעיס ולא לתאבון ומה שהזכירו בשמו יהודית אחת כלת ר' זאלמן הסופר הזכירו שמתה והועד עליה לבעלה ובאת לפנינו אחרי זאת ומה שהעיד הר' זעלקמן שהיה כשר קודם שנאנס אותו ולקמן יוחנן כ"ג שמש בכהונה גדולה פ' שנה ולבסוף נעשה צדוקי גם זה שראו שאכל נבלות לתיאבון ובאסיפת רבותי לא התירו אך אותו שאינו משומד לתיאבון ולא להכעיס ורבון העולמים יוציאנו מדאבון ויראה בעלבון עמו, ומה שכתב שמגבין ע"פ עצמה הכי תנינן פ' האשה שלום ג) האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים וכו' ואנו מאמינין לה שהיתה אצל בעלה ואפי' להגבותה כתובתה כדאמר פ' האשה שלום ד) והגבוה ב"ד כתובתה לפי שראתה שמת והיתה אצלו ובנידון זה הגזירה היתה בורצבורג והיא היתה בוורמיזא וא"ת שראתה אותו מת יזימוה ואין בדבריה ממש ויתכוונו המורים בדברים הללו ויורו כן בע"ש ומה שאמר שישאלו עדים שהוא בכשרות מתחילה ועד סוף אין ממש בדבריו אם לא דאמר כדאמר פ' האשה רבה ה) דאתו בי תרי ואמרי אנן הוינן בהדי' מכי נפק עד השתא אי הוו עדים שראוהו לתאבון תרי בהדי תרי ואם לא יעידו כן עדי נאמנין ולא עדיו שהם ראו ולא עדיו ואין לא ראינו ראי' וראובן אפוטרופוס בתו טוען מ"ש שמעון האפוטרופוס שיש לו עדים שראוהו אוכל נבלות ח"ו לאחר שיצא מידי גוים לא אכל אלא היה מה שעשה עד יציאת הנפש והלב יודע אם לעקל ומחמת שנאה הוא אומר ונ"ל דין שעליו להזכיר עדיו שמא ישכור משום תקנות עגונות ויש לו עדים עליו שתחילתו וסופו בכשרות גם ב"ד בתר ב"ד לא דייקא ומסתמא דרשו וחקרו אמנם ליכא אינשי וכתבו הכא כי אבלה גם ראיתיו מת פשיטא שמועיל לאנוסים ולהם אינו מלחמה גם היא לא היתה מורדת לעולם וזה אברר במקומי אם הוא דין אבל נ"ל שעל האפוטרופוס להביא ראי' מאחר שהבאתי עדי לעדותי ומסירת מודעא לקרוביו אינו כלום ושמא עשה ואף אם מסר הרבה עצות רעות גורמים כאשר אברר כשאצטרך שהיו נוהגין זה עם זה באהבה ובחבה בעת שנפרד מאתנו וגם מקודם אך שהוצרך לילך אחר חובותיו שהי' חייב וגם חייבים לו תדע דאי מרדה למה לא הושיב החזן לקבל לב"ד שיכריזו עלי' ד' שבתות כדאיתא פ' המדיר ) ומה שכ' דוקא כשהיתה אצל בעלה ליתא אלא כללא הוא כמו שמתירין אותה להנשא כך מגבין אותה כתובתה ועוד יש לי עדים ששמעו מאשת דוגלין שהעידה על א' שעשנו עליו את הבית וג"כ על חתני דן בן נפתלי וידוע לה שלא ניצול א' מהם והתירה הר' שמעון אפוטרופוס של היתום זבולן בן דן כי בקשני בכתיבה לקבל עדותה והדין עמו כי אינו שעת מלחמה לאנוסים ואם הייתי שקט על שמרי גם עלי לסלסל ולפשפש בס' מימוני והמצות אך טלטולא דגברא אף קלף נמצא לי על ידי טורח כללא דמלתא כל כוונתו להפקיע כתובתה אף ע"י עיגון והרי הבאתי עדי ודעו וראו למי המשפט ואל תעגנו אותה וגם לא תענו דינה מפני דברי הבאי דברי האפוטרופוס וא' העיד בוורמיזא לפני ר' יהודה בר שמחה לפני בה"כ ולפני ר' ליבוש מרוטנבורג שראה שחתני מת ודרשו וחקרו אחר שהגיד ושמעון אפוטרופוס של היתום זבולן בן דן משיב מה שהוא אומר שא' העיד לפני ר' יהודה בר שמחה ולפני ר' ליבוש מרוטנברג שאלתי אותם ואמרו שלא הכירוהו וידעתי שהוא מאותם שכפרו בעיקר לאכול נבלות לתאבון דאל"ה האיך ניצל ודן בן נפתלי נהרג וא"כ מאחר שחזר ראובן אפוטרופוס בתו אחר עד א' מזעלקמן ויהונתן לפי שיודע שעדותו פסולה כאשר בארתי למעלה וא"כ זה העד שלא אמר האיך ניצול ולא הביא ראי' שהוא בחזקת כשרות וכל מי שהחזיק דת יהודית שמת נהרג וא"כ גם הוא בחזקת משומד, ואחר דנתכוון להתיר אף הוא פסול לדברי רי"ף דפסל שלא הכשיר פסול דאורייתא אלא מסל' אבל נתכוון להעיד פסול וכ"ש לפי דברי אביאסף דפסל אפי' מסל"ת משום דאערומי מערים ים וגם לדברי רי"ף דפסל אפי' ב' עדים במלחמה אם לא אמר מת וקברתיו דפסול ודברי אשת דוגלין אין ממש בדברי' כי היא מוכחשת במה שאומרת כי עשנו עליו את הבית וכל העדים שהעידו על שאר בני הבית שהיה דן בן נפתלי בתוכו שנהרגו העידו ולא על שום שריפה ויבין המורה שלא להפסיד לימוד בן טובים כי בטחתי שלא יתירנה בפסולי עדות מן התורה ויורה שאין לה היתר עוד דחיישינן שמא תשכור עדים כי אם היתה מניחתו לשלוט בנכסיו רק נגד ז' לטרין הי' פורעם ולא הי' צריך לילך בורצבורג אך קודם לכן גרשתו והי' אצלינו זמן מרובה אך שקרובים השלימום ולא היו ימים מועטים עד שהוצרך לילך לורציברג מפני שלא הניחתו לשלוט בשלו ולמה יתגרש הילד מנחלתו בעדים פסולים וראובן אפוטרופוס בתו משיב ירא המורה להתיר ע"י בחור שהעיד לפי תומו לפני חצר בה"כ וורמיזא וכתבתי עדותו וכן כלם חתימות שקבלו עדותן ולשונם יש לי ואני הבאתי כתב חתום מרבני מגנציא גרמיזא שפירא שהתירו יבמה לשוק ע"פ בחור א' ולא שנא א"א בפ' הערל א) ועוד ההרשאה שעשאוהו אפוטרופוס כתבו שם היתום זבולן בן דן הקדוש אלמא שהאפוטרופוס בודה מלבו והיתום עשיר יותר מת' לטרין שנפלו לו מכח אחי אביו מה שיחדה זקנתו אבל היתומה אין לה כלום גם מהכתובה כמו שמוכיח כשתשבע וספר מימוני פסק מסל"ת משיאין ע"פ ומוציאין כתובה אף ע"פ ע"א ושמעון האפוטרופוס של היתום זבולן בן דן משיב העד העיד בוורמיזא העדים אומרים שבא להתיר ואפי' בא להעיד לפי תומו כבר כתבתי שפסלו אביאסף ואותה יבמה שהותרה במגענצא ע"פ בחור כשר לכל התורה כלה בן בנו של ר' זעלקמן מרוטנברג וראיותיו ממה שהזכירו נשמתו וכתבו בהרשאה דברי תוהו כי סמך הסופר על העדים שפסלתי וגם מחיים הוא קדוש כי לא המיר כמו שעשו עדיו ומה שהוא אומר שיש ליתום ת' לטרין להד"מ ואפי' הו"ל עד כשר אחר שידוע לכל שאר עמנו שקבל לכל קרוביו שמרדה אפי' מתשמיש ולא הי' שליט בנכסיו כלל א"כ הוא עד א' בקטטה ובעיא היא ולא אפשיטא פ' האשה שלום ב) ולחומרא אזלינן לכן אין להתירה כלל ויש לאוסרה להבא וכן ראוי למורה נחנו ח"מ הובררנו להיות מקבלי טענות מאלו ב' אריות הנואמים בסערה וסופה את והב בסופה ואנו שולחין הדבר הרמתה לידע תשובתה על אמיתתה למורנו הר' עזריאל ומסעדו הר' ידידי' בן הר' שלמה ואם ישוו דעתם יחזרו לנו השליח עם הפסק ואם לא יקחו להכריע את הר' שלמה או אחר רק יפסק הדין על ב' או ג' כדי שנתלה הדבר בחוט המשולש ותדריכנו מנוחה באורח מפולש חזקי' בשכח ש"י עלוב עלובים יהוסף בר אלקים הלוי ז"ל מאיר בן חעפ"ץ הר' יהודה מעין נובע ונא רבותי אל תפנו אל שום כתב אם נשתלח לכם מזה הענין ואם נודע לכם שום דבר כבר אל תפנו אליו כלו הטענות. וזאת התשובה אל החוח הלכו הארזים ואל הסכל חכמי הרזים מאירי נתיב במים עזים הם הרואים הם החוזים רשתי מקור החכמה לאור יוציאו כל תעלומה אשר שלחו ללא מזימה ואני אחור לא נסוגותי פן יאמרו רוחי רמה אסור למשמעתכם ואתם תעבירו קולמוס על שגיונות כחפצכם והנני דן לפני רבותי בקרקע כתלמיד לפני רבו על דבר ראובן שהביא ראי' לדבריו ממה שהזכירו נפש הקדוש עם שאר ההרוגים אין זה דומה ראי' שהרי קורא החזן מה שכתוב לפניו ואיהו לא ידע במלתא וא"ת נסמוך על הסופר שכתב זה ספר הזכרונות הא נמי לא היא דאמר בתוספתא דכתובות יפה כח העד מכח השטר שהעדים שאמרו מת פ' תנשא אשתו כתוב בשטר מת פ' לא תנשא אשתו ובירושלמי פליגא ואפי' מאן דשרי היינה דוקא ממנוין ע"פ ב"ד גם מה שאמר ראובן להשיא בתו ע"פ עצמה מההיא דאשה שאמרה מת בעלי והדר תנו לי כתובתי מתירין אותה לינשא ומגבין אותה כתובתה גם בזה איני רואה דבריו דהיינה דוקא כשאומרת מת בעלי ומעידה שראתו מת וסמכינן עלה מתוך שהחמרת עליה בסופה אבל הכא היאך נסמוך עליה והיא לא היתה שם בשעת הזעם אי הך איתתא שריא לאו אפומה סמכינן אלא אפומא דסהדי מיהו נראה בעיני דאיתתא שריא על סמך העדים דאי נמי לא סמכינן אסהדותא דזעלקמן ששמעון אומר שיביא עדים שאכל נבלות לתאבון והו"ל כגזלן דאורייתא ואמר ר' מנשיא א) גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה בהא נמי איכא לפקפק קצת אי נמי נסמוך אדרב יוסף פ' כיצד ב) דאסיק תלמודא דרב יוסף אמר אנא דאמינא כרבנן ושאני עדות אשה דאקילו בה רבנן ואיכא לפרושי הכי ר' יוסף דאמר ג) פ' רבעי לרצונו דשוי נפשי רשע אינו נאמן עם אחר דמשמע דרשע לא הוי בר עדות היאך יישב דבריו, כרבנן דאמרי הרגתי הוא לא ישא הא לאחר תנשא ומשני קסבר דאפילו רבנן מודו לי' ועדות אשה שאני שיש להכשיר רשע דאמר הרגתיו משום דאקילו בה רבנן דאפי' עבד ושפחה נאמנין והדר מסיק תנשא והא אמר גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה ודאי לדידי' לית להו לרבנן אלא כר' יהודה דאמר הרגתיו לא תנשא כלל אית דמפרשי כך איכא ר' יוסף דלא קפיד ברשע אעדות אשה מיהו לא סמכינן אההוא פירושא דאיכא לפירושי בענין אחר דר' יוסף נמי מודה ברשע גמור ע"פ עדים דודאי פסול לכ"ע אף לעדות אשה וה"פ ור' יוסף דפסל פ' רבעי לרצוני ולית לי' פלגינן דבוריה כדי לקיים העדות לומר מה שאמר רבעו אמת ומ"ש לרצוני אינו אמת ולא הוי רשע מ"מ מודה לדברי רבנן דגבי הרגתיו משום עיגונא אקילו למימר דפלגינן דבורא ולא הוי רשע דלא מהימן במאי דאמר הרגתיו אלא דאמר שהוא מת דוקא לפ"ז היכי דאיכא סהדי דהוי רשע לד"ה פסול אפילו לעדות אשה ומיהו האי לישנא לא ניחא כולי האי דמסיק ור' מנשיא דאמר כר' יהודה והוי מ"ל דר' מנשיא כרבנן נמי דע"כ לא שרו רבנן אלא משום דפלגינן דבורא ולא הוי רשע אבל ר' מנשיא דאמר הוי כגזלן גמור ע"פ האי מלתא לא סמכינן להתיר אשה ע"פ רשע מיהו על אותו יונתן שכתב וז"ל ששמעו מפיו שראה דן בן נפתלי בעל בתו הרוג בדרישה וחקירה ושמעון רוצה לפוסלו משום דהוי עד א' במלחמה ובעיא היא ולא אפשיטא לא חזינא דבריו חדא דהא לדידי' שנאנס לא הוי שעת מלחמה והאנוסים נשארו בעיר אחר גלות המלחמה ימים רבים וידעו וראו הדבר על בוריו מי בחרב מי במים בלי ספק ומאי בדדמי איכא הכא ומסתמא דדברי הבעיא דעד א' במלחמה היינה במקום דדברי העד סתומים וקצרים שאמר פ' מת במלחמה מיהו טעמא דמהימן משום דמלתא דעבידא לאגלוי' לא משקרי בה אינשי כלומר יש להאמין על פלוני שמת במלחמה כמו בלא מלחמה דכיון דעבידא מלתא לאיגלוי' שמא יבא הרוג ברגליו מה לו ולצרה לומר שראהו הרוג והוא לא ראהו בשעת יציאת הנפש ודאי איתתא גופה חיישינן דאמרה בדדמי כדי להנשא אבל איהו אמאי מעייל נפשי' לספקא או דלמא טעמא דעד א' שאמר פ' מת בקוצר וסמכינן עלי' בעלמא שלא רצה לומר שהניחו קרוב למות ודומה בענין כאילו מת משום דאתתא דייקא ומנסבא והכא כשאמר לשון זה בקוצר, אין לסמוך עליו דזמנין דסניא לי' ולא דייקא פ' כי הכא שבלא זה היא תולה שרוב הולכי מלחמה קרובים למות לא דייקא והשתא ניחא אמאי לא חיישינן בכל עד דעלמא האי חששא דילמא סניא לי' ולא דייקא אלא כדפרשתי ניחא דהכא סמכא אמלחמה בהאי סהדי כדפ' ומיהו היכא דאיכא עד א' במלחמה כמו ששהה אחר מעשה וראה בוריו של דבר והכיר בו אחר מיתתו בהא לא אבעיא לן דודאי סמכינן עלה בעת מלחמה כבעת שלום דסמכינן אדבורי' כיון דאמר בירור דבר שהרי שמעון בעצמו כתב שאם אמר בשעת מלחמה עד א' מת וקברתיו ודאי סמכינן אפומי' מטעם דבקל סמכינן אדייקא דידה כיון שיש לה עדות ברור של עד אחר הא' נמי עדות דיהונתן שהגיד למעלה בדרישה וחקירה היינה שראוהו מת גמור דמה לי קברתיו מ"ל מושלך לכלבים הגדה ברורה יש כאן וכי האי לא אבעיא לן ובלשון האלפסי ז"ל שכתב עד א' במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו מהימן ואי לא מסהיד כי הכי אפי' תרי סהדי לא סמכינן עלייהו וכ"ש בעד א' או אשה דחיישינן דילמא באומדן דעת קמסהיד וכן הלכתא עכ"ל עתה צא ולמד דוקא היכא דאיכא למיתלי באומדנא כגון שקצר את דבריו ולא חקרו את דעתו שראה סוף המיתה חיישינן הא אם העיד בירור דבר הוי כמו קברתיו ולא מסתבר למימר שכל המתים במלחמה אלפים ורבבות שלא יספדו ולא יקברו ב"מ ואע"פ שיודעין כל העולם כלו בבירור דלא מועיל כיון דלא אמר קברנום ויהיו כולן עגונות ועוד באלפסי עצמו מביא דהני ב' ת"ח א) שטבעו בספינה והתיר רב נשותיהן ע"פ נשים ופריך מים שאין להם סוף אשתו אסורה ומסיק מיירי כגון דאמרי אסקוהו קמן וחזנוהו לאלתר ומשמע כיון שהעידו בחיקור ודרישה שראו יציאת הנפש וגמר מיתה כי הא ודאי לא אבעיא לן אע"ג דלא הזכירו קבורה וזה הלשון מ"כ הגהה בספר בתשובת ר' מנחם בר יעקב ור' אלעזר ב"ר יהודה והר' קלונימוס בר גרשום דבמקום שאומר העד אפילו בשעת המלחמה ראיתיו הרוג אח"כ והכרתיו יפה יפה בטביעת עין בהא לא אבעיא לן דפשיטא דמהמן דלא יהא עד א' גרוע מאשה גופה דאי אמרה מת על מטתו נאמנת דלא שייך למימר בדדמי אלא לאומר באומד אבל באמיתת דבר מה לי מלחמה מ"ל עת שלום וכן הסכימו הר' נתן ב"ר שמעון ור' שמחה ב"ר שמואל עכ"ל ההגהה וזה לשון רבנו שמחה ומסתבר נמי אי אמרה אחר שחזרו מן המלחמה מצאתיו חלל נופל בשדה נאמנת להעיד עליו אם מעידה על פרצוף פנים עד החוטם דומיא דההיא מעשה בכ' תלמידים שהיו באים עם אבא יוסף בספינה וכו' ומסיק כגון דאמרי אסקנוהו קמן וחזינוהו לאלתר וקאמרי סימנין עכ"ל ומה שרוצה שמעון לפסול עדותו של זה משום דהוי עד א' בקטטה ובעיא ולא אפשיטא וה"נ קטטה איכא שהרי היתה מורדת בו אפי' מתשמיש שאומר שבעלה הי' קובל ממנה לקרוביו על הדברים האלה לא נראין דבריו דאסקינן התם היכי דמי קטטה בינו לבינה האומרת לבעלה גרשני ופריך כלהו נמי אמרי הכי פ' הרבה נשים אומרות כן משום צעורי בעלמא אף כי לא היו רוצות בפרידה גמורה ומסיק דהיינה דוקא שאמרה גרשתני בפני פ' ופ' ושאלנוהו ואמר לא הד"מ איהי ודאי כיון דבשיקרא אשתכח דבעי לאסתלוקי מתחתיו חזינן דלא דייקא ומנסבא ומסתברא דלא משתריא בעד א' דהא לא חיישא לקלקולא וזה שרוצה שמעון לפסול אותו העד הב' שהעיד לפני ר' יהודה בר שמחה לפני חצר ביה"כ וז"ל שמעון שאלתי אותם ואמרו לי שלא הכירוהו וידעתי שהוא מאותן שכפרו בעיקר ואוכל נבלות לתיאבון דאי לאו הכי היאך ניצול לא נראין ד דבריו דבשלמא כפירה ואכילה ידעי אבל לתיאבון מנא ידעי והלא בעונותינו אנוס ידוע הי' ואחרי שיצאו יציאתם הוכיחה שעשו מיראה ולא מאהבה והמקום ימציאם סליחה וכפרה וכבר הוא בעצמו כ' שבאסוף רבותינו נמנו וגמרו לסמוך על עדות אותן שהמירו שלא להכעיס ולא לתיאבון ומעתה לא איבעיא היכא דאיכא חד סהדי דתרי נמי איכא יונתן קמא והאי דבתרא ואפילו זעלקמן לא נודע פסולו עדיין שלא באו עדיו עדיין ואי נמי אתו אכתי איכא אחרים שכולם נחקרו כמו שרא בן אומר והעידו על בירור דבר נאמנים אף במלחמה ותו דלדידהו עת שלום ומה שאמר שמעון לפסול אותו העד לפי שלא הכירוהו ולא נדע אם כדאי לסמוך עליו לא נראין דבריו דהא אסקינן פרק בתרא דיבמות ב) תנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין דמסיק לי' על מתניתין דקתני מעשה בא' שעמד על ראש ההר ואמר פ' מת הלכו ולא מצאו פ' שכבר הלך המגיד והשיאו את אשתו ופריך בגמ' ודילמא שד הוא שראו לו בביאה דבבואה ודילמא צרה הוא תנא דבי רבי ישמעאל בשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין מהני טעמא זכיא איתתא בדיעבד אף בעדות שלא חקרו היאך ניצול ותו כי בעונותינו הצלה שלו ידועה היא לנו כי לפום ריהטא הוא בחטאו חי או ניסים נעשו כדבעית ליהוי ולפי דעתי האי איתתא שריא לאינסובי וגביא כתובתה דמספר כתובתה נלמוד וכו' אמנם מה שהוציאו על היתום שכר שחייב האב מחיים אי איכא סהדי בזה ולא נשאר מותר על כתובתה כשיעור החוב מוציאין מידה אי נמי גביא דבע"ח קודם לכתובה ולא אמרינן אפי' מאוחר מה שגבה גבה במטלטלין אלא דוקא בע"ח ובע"ח אבל הכא בע"ח קודם דאמרינן בכתובות א) בע"ח יהבינן לכתובה לא יהבינן וכן פ' מורי הר' מאיר זצ"ל והנראה בעיני כתבתי וחתמתי עזריאל בן החסיד ר' יחיאל זצו"ל:

אין דעת תלמיד מכרעת ואף כי נבער מדעת ואין בי כח כי תולעת ומה תולעת בהכריע גם לא ראיתי דברי מורי דודי הר' ידידי' בן מורי זקני הר' שלמה שהי' לי להכריע בינו ובין מורי הר' עזריאל כאשר כתבו הדיינין אכן שלא יאמרו חלץ מהם את הגדר אחרי מרי ונראים לי דבריו כנים דאיתתא שריא מכח העד הג' שהעיד לפני בה"כ בוורמיזא וע"פ יהונתן דהא לא פסל שמעון את יהונתן אלא משום דעד א' במלחמה בעיא ולא איפשיטא ופסק האלפסי שעד א' אינו מועיל במלחמה אלא דוקא כשמעיד בבירור הדבר כמו קברתיו דקברתיו לא דוקא מק"ו דאפי' באשה גופה לא בעיא קברתיו אף במלחמה כדאמר רבא ר"פ האשה שלום ב) על האומרת על מטתו מת מהימנא כ"ש עד א' שדי לו בהעדת בירור המיתה רק שלא ניחוש שלא יאמר בדדמי כי היכא שראה דן בן נפתלי הרוג בדרישה וחקירה מני בהכי וג"כ כתבו רבותינו הגאונים כאשר הביאם מורי במכתבו לעיל ואפי' אם נפשך לומר על דברי רבנו האלפסי ושאר הגאונים המובאים לעיל אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה ותשובת הרמתה זו היא טעמא דעד א' דילמא משום דהיא גופה דייקא ומנסבא ואי טעמא משום הכי אף כי מעיד על המיתה בבירור לא סמכינן עלי' דהא לא דייקא דקא סמכא אמלחמה ואסהדותא ותדע דהכי הוא מדקא בעיא גבי קטטא בכי האי לישנא גופא והתם לא מסהיד העד בדדמי ובאומר סהדי אין שם מלחמה אלא מעיד שמת ממש ואעפ"כ קאמר אי טעמא בעד משום דקא דייקא ומנסבא כיון דאית לי' קטטה לא דייקא ומנסבא ולא שרא לה מינה שמעינן דכל היכא דאיכא לא דייקא כגון אי משום דסניא לי' או משום מלחמה לא סמכינן אחד כדפרישית מ"מ היכא דאיכא תרי סהדי אותו יהונתן והמעיד לפני בה"כ אפי' אי פסל שמעון את הראשון כמו שטען אכתי איכא תרי סהדי שהעידו בדרישה וחקירה ואע"פ שהעידו זה שלא בפני זה קיי"לן כר' יהושע בן קרחה דמכשר כה"ג דהא אמרינן פ' א' דיני ממונות ג) הלואה בתר הלואה מצטרפין אע"ג דזימנא דקא מסהיד האי לא קמסהיד האי מ"מ תרוייהו אחד גברא קמסהדי ואי משום דלא הכירו הג' מהנך הא תני דבי ר' ישמעאל וכו' כדלעיל ופ' שעת הסכנה שעת הדחק כדפי' רש"י ה"נ כשעת הסכנה דמיא שאם לא תאמין לזה לא תמצא ומזה שרצה שמעון לפסול הג' מטעם דאל"כ איך ניצול לא טעמא דדילמא איתרחיש לי' ניסא או החביא עצמו או בהתירא אחרינא והעד האחד דהיינה זעלקמן ודאי נפסל אם יביא שמעון עדים שהי' אוכל נבלות לתאבון דתחלתו וסופו בכשרות בעינן ונהי דרשע כשר לעדות אשה כרבנן דפליגי אדר' יהודה בפ' כיצד ד) גבי הרגתיו דהכי איתא התם שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן ופרש"י הילכך אפי' רשע נאמן נ"ל דה"מ במסל"ת וכן אמר ר' מנשיא גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה היינה שמכוין להעיד כי היכי דנוקם ר' משרשיא כרבנן אף כי טעמא דרבנן לאו משום פלגינן דבורא הוא וק"ק דא"כ מי הוזקק לאוקמא דר' מנשיא כר' יהודה מיהו בלא סברא זו פסלו הגאונים רשע המכוון להעיד אף גבי עדות אשה בס' האלפסי אכן מה שהביא שמעון מגוי שנתגייר בפ' ב' דכתובות ה) אדרבה התם משום דנאמן כר"י בן ברוקה דכיון דדעתי' לאגיורי מדקא הוי דייק שמא כמותו קיי"ל ומיהו אין דומה אותו ענין לעדות דכל הני דרבנן נינהו ואחרי שהאשה מותרת לנשא תטול כתובתה כב"ש ריש פ' האשה שלום ו) דמספר כתובה נלמוד כדאמרינן פ' המקבל ז) דדרשינן לשון הדיוט ולא מטעם ראובן שהביא מפ' האשה שלום ח) האשה שבאה לב"ד ואמרה התירוני לינשא ותנו לי כתובתי מהו כיון דאומרת כתובה אדעתא אתיא וכו' וסליק בתיקו וכל תיקו דממונא לקולא ולא מפקינן כתובה מיד המחזיקין בה ולא הוצרכתי לדחות טענת ראובן כמו שדחה אותה מורי אלא מעיקרא דדינא פרכינן אבל מאחר שהותרה שלא ע"פ תגבה כתובתה וה"ה אם הותר על פיה לבד שתיטול כתובתה רק שלא תשאל הכתובה עם התירה ולא כדברי ראובן והכותב תבונות על השגיונות להעלימם וידעתי כי סכלותי רב על דעתי כמים לים מכסים ומה אעשה שרבותי גזרו עלי לשחק בי ושחוק לרעהו אהי' כאשר תמצא ודי ושלום רבותי יגדל סלה וישגא כנפש שלמה בר אליקים הלוי דש"ן ת"א.

דעו לכם רבותי שנסמכתם על קנה רצוץ כאשר לקחתם אותי למשנה להר' עזריאל ועלי נאמר לדבר הזה יש אחד ואין שני ולכן חליתי פני מרי הר' עזריאל לשלוח אל הר' שלמה בן אחותי קודם שאחתום ולכן המתנתי לתשובתו ואל תוסיפו לשלוח שום דין אלי וסוף דבר נראין בעיני דברי מורי הר' עזריאל וגם דברי בן אחותי בי לא נחלקו ושלום ידידיה בן הר' שלמה זצו"ל.

נחנו ח"מ הוזקקנו לשלוח הטענות של מורי הר' יצחק יקר הכהן אפוטרופוס בתו אלמנת שמעון ובא בהרשאה ונתמנה מורי הר' ידידי' אפוטרופוס של היתום יעקב בן הר' שמעון מכח האפוטרופוס אשר מנה היתום ובהרשאתם וכתבו שניהם טענתם בכתיבת ידם לשלחם אל המורים צדק לזכות את הזכאי וכן עשינו ומה שפסקו והשוו דעת רבותינו הנקובים בפסק להנשא האשה ולטול כתובה מחמת שליחותינו וקבלת הטענות כתבנו וחתמנו חזקי' בשב"ח ש"י מאיר בן הר' יהודה מעין נובע כאשר פסקו ג"כ נראה שתנשא ותטול כתובתה יצחק בן הר' מאיר גב"ע אשר בן הר' יחיאל זצו"ל העלוב יצחק בן הר' יהודה הלוי זלה"ה:

אדון לפני רבותי בקרקע ונא אל יקפידו כי תורה היא וללמוד אני צריך גם צריך לדקדק על דין יתום בן טובים שאין לו אב ואם פן יתגרש מנחלתו מה שכתבתם דאיתתא שריא על סמך העדים דאי נמי לא סמכינן על סהדותא דאותו זעלקמן ששמעון אומר שיביא עדים שאוכל נבלות לתיאבון והוי לי' כגזלן דאורייתא וא"ר מנשיא גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה [וכו'] והנה עיניכם רואות שהועד על זעלקמן ועל יהונתן שכל ימי היותם בין הע"א משנשתמדו שלא נמנעו מכל עבירות אשר עבדו בין הע"א בין בצנעא בין בפרהסיא ועבדו ע"ז ואכלו כל טומאתם וג"כ הודו בעצמם ובקשו כפרה ע"ז ויהונתן סיפר לי בעצמו ששהה בין ע"א יותר מחצי שנה ומה שכ' שיש לפקפק והארכתם בפירוש ההלכה ללא צורך כי רש"י פי' שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן הילכך אפילו רשע נאמן ורבה ור' מנשיא פליגי עלי' דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה וסוגיא דתלמוד מיתוקמא שפיר בלא אורך וזה לשון ר' שמחה בספרו מיהו קיי"ל כר' מנשיא דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה חדא דלא שמעינן לר' יוסף דפליג עלי' אלא דתלמודא קא שקיל וטרי במלתייהו דרבנן הא לאחר תנשא נוטה לב' פנים הא' מצי למימר דאדם משים עצמו רשע ורשע דאורייתא כשר לעדות אשה והב' אין אדם משים עצמו רשע להכי תנשא וכיון דקייל"ן כרבה דאין אדם משים עצמו רשע ורמי בר חמא נמי סבר הכי פ"ב דכתובות א) דאין אדם משים עצמו רשע הילכך ליכא למימר ממלתי' דגזלן דדברי תורה כשר לעדות אשה ור' מנשיא דייק מלתא מפ"ק דר"ה ב) וליכא מאן דפליג עלי' התם ותלמודא נמי לא דחי למלתיה הילכך קיי"ל כוותי' ולפי דבריכם שאתם מודים דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה שניהם פסולין זעלקמן ויהונתן אחר שהועד עליהם שהי' ע"א גמורים וכן הודו בעצמם ואין אנו צריכין לכל אותו אורך עד א' במלחמה ותשאר בתיקו וז"ל רבנו שמחה בספרו וקא מבעי' לי עד א' במלחמה כיון דמלתא דעבידא לגלוי' לא קמשקר שמא היום או למחר יבא ההרוג ברגליו ומה לו ולצרה לומר בדדמי שראהו הרוג והוא לא ראהו בשעת יציאת הנפש אלא מאומד הדעת הילכך נאמן או דילמא עיקר טעמא דמהימן עד א' משום דהיא גופא דייקא ומנסבא וכיון דאמר לי' למלחמה הלך ולא חזר תנסיב בדדמי ולא מהימן והא דאמור רבנן מים שאין להם סוף ה"מ לכתחילה אבל אם נסיבת לא מפקינן לה מיני' התם במים שאל"ס אמרינן בבבא בתרא ג) רוב הספינות לאיבוד וכ"ש במקום שראינוהו טובע וסמכינן בדיעבד ארובא להקל אבל רוב אדם במלחמה אינן נהרגין הילכך מוקמינן לי' מספיקא אחזקתו חזקת חי ואם נשאת תצא מיהו בירושלמא שרי לי' בדיעבד ומסתבר נמי אי אמר אחר שחזר מ המלחמה מצאתיו חלל נופל בשדה נאמנת להעיד עליו אי מעידה על פרצוף פנים עם החוטם דומיא דההוא מעשה דב' ת"ח שהיו באים עם אבא יוסי וטבעו הב' והשיאו נשותיהם ע"פ נשים אע"פ דמים שאין להם סוף אשתו אסורה כגון דקאמר אסקונוהו וחזנוהו לאלתר וקאמרי סימנין ירושלמא עד א' מהו שיהא נאמן נשמעינה מן הדא חד בר נש אתא ביומוי דר' אמרין הן ההוא פלן אמר לון מית אמרי לי' הן ההוא פלן אמר לון מית א"ל וכולן מתים אמר לון אילו הוו בחיין לא היו מתיין ר' חנינא א) בשום ר' חנינא מעשה בא לפני רב (ואמר מאן דנשאת נשאת ומאן דלא נשאת לא תנשא אמר ר' איבו בר נגרא בשעת מלחמה היתה הדא אמרה שעד א' נאמן במלחמה סבורני דגרסינן שעד א' אין נאמן במלחמה א"נ נאמר דברישא היתה מלחמה בצפון ובאת מן הדרום והיא אמרה מן הצפון סבורה להתיר עצמה פי' אומרת מן הצפון באתי שנאמין לה ודאי רגלים לדבר שנהרג היא אומרת על מיטתו מת ואינו אלא במלחמה סבורה להתיר עצמה פי' משנה בדבורה כדי שלא יאריכו אמרה בדדמי וכמדומה דבעי למימר בכל ענין שנודע לנו שבאת ממקום שלום ואילו היתה אומרת הדברים כהוייתן היתה נאמנת עכשיו שאומרת שממקום שלום באת אינה נאמנת דאמרינן מדהא ליתא הא נמי ליתא כך עונשו של בדאי וכ"ש כשאומרת על מטתו מת ונודע לנו שבמלחמה הלך ולא חזר דאינה נאמנת אע"פ דאקילו בי' רבנן בעדות אשה להשיאה ע"פ אשה ועד מפי עד ה"מ כשמעידין עליו עדות ברורה שמת אבל אין מעידין עדות ברורה כיון דהוא בחזקת חי תלינן לחיים בכל מאי דמצינן למיתלי דגרסינן בירושלמי ראוהו מגויד וכו' עד תרומה אעדות קרמית משום דבעינן עדות ברורה להוציא מחזקתי שהי' קודם שיעיד מתי והאי דמקילין בבת קול הב"ק מעיד עדות ברורה ובעדים המעידין מקילין לגבי מלחמה בעולם נמי תלינן לחומרא באלפסי פסק מלחמה בעולם אפי' ב' עדים אמרי בדדמי ומדמי מים שאל"ס למלחמה בעולם ובפ' האשה שלום ב) מוכח דמשל"ס אפי' ראוהו מאה טובע במים אין משיאין את אשתו אך אין הלשון משמע כדבריו דקאמר והא מים דכי מלחמה דמו ומאה נשים כעד א' דמין וקאמר השיא ר' נשותיהן ע"פ נשים ובעי למפשט מהתם עד א' במלחמה נאמן ואי אית לך למימר דלאו דוקא קא בעי עד א' אי אמר בדדמי אלא ה"ה שנים מה לי למידק ומאה נשים כעד א' דמיא אפי' יהיו חשובין כק' עדים אפ"ה פשיט לי' שפיר וקא דחי לי' מסברא משל"ס נינהו ומשל"ס אשתו אסורה אפי' בב' עדים כשרים כלומר ולא דמי מלחמה למים של"ס דמשל"ס אין מעידין על מיתתו אלא על טביעתו אבל מלחמה מעידין על מיתתו איכא למימר דלא אמר בדדמי אבל אמרו ראינוהו חוזר למלחמה ולא חזר הי' דמי למים של"ס ומסתברא דב' עדים נאמנין במלחמה דתרי דבאי להעיד דייקו ומסהדו דאי חד מינהו אמר בדדמי חברי' מחזירו דאפי' אשה קמיבעיא לי' אי מהימנא במקום מה לי לשקר ואין לך מה לי לשקר במקום עדים דעדים מהימני טפי הילכך כל היכא דאיכא תרי סהדי מחזקינן להו בעדות במקום שמעידין שראוהו שמת או הרוג אבל העידו עליו משוקע בים או יוצא להרג אין חילוק בין עד א' לב' עדים וכל היכא דאיכא עדות ברורה דמעידין על מיתתו סמכינן אפי' אעדות ע"א כגמרא דידן יבמות ג) מוקמינן הא דמשיאין ע"פ בת קול שראו לו דמות אדם דחזו לי' בבואה דבבואה וירושלמי א"ר אחא בר חנינא בשם ר' חיננא הדא דתימר בשדה אבל בעיר אפי' לא ראו בבואה של אדם ומפרש א' ד אבין המזיקין מצויין בבורות כדרך שמצוין בשדה ותו פריך התם המסית זה הדיוט כיצד עושין להעיד עליו מכמינין לו ב' עדים בבית הפנימי ומושיבין אותו בבית החיצון ומדליקין נר על גביו כדי שיהיו רואין אותו ושומעין קולו ובה איתמר אע"פ שאין רואין אותו ומכירין אותו רק שיראו לו דמות אדם ובבואה דבבואה סגי בהכי והכא בעינן שיראו אותו ומכירין אותו ומפרק שנייא היא דאמר אני פ' בן פ' מעיד שאיש פ' בן פ' מת אומר אף הכי אני שלא ילך לו לו ויסית א"ע ויסית אחרים פי' שלא ירגיש בדבר ויברח שמעינן מינה שאין משיאין ע"פ ב"ק אם לא שיאמר אני פ' מעיד שמת פ' קטטה בינו לבינה ושלום בעולם באה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת ומפ' בגמרא ה"ד קטטה ומסיק באומרת גירשתני בפני פ' ופ' ושיילינה ואמרי להד"מ משמע דוקא קטטה שמזכרת גירושין וגלתה בדעתה שאינה חפיפה בו אבל שאר מיני קטטות מסתבר דנאמנת דהרבה נשים בקטטות עם בעליהן ואעפ"כ לא היו חפצת בגירושין כדאמר פ' הבע"י א) ר' חנינא הוי מצערא לי' דביתהו רב הוי מצערא לי' דביתהו אע"ג דא"ל לר' חנינא א"ל אם קביל כך אביך קדושין דאומרת שהיתה חפיצה לעקור הקדושין מפ' התם פ"ק דקדושין משום צער דידי' דאמ' הכי הא לא"ה אע"ג דהיא מצערא לי' בירו' גרסינן רבא בשם ר"ח בר אשי לא קדשתני ולא גרשתני ולא הייתי אשתך מימי אין זו קטטה קדשתני אלא לא נתת לי כתובתי הרי זו קטטה א"ר אבא קומי דר"ח בר בא א"ל לאו הכי אלא אפילו היא תובעת כתובתה להתגרש ומסתבר דגרע קטטה ממלחמה בעולם מדקא בעי עד א' בקטטה מהו ולא בעי עד א' בקטטה בינו לבינה מהו כגון שהלכו למדינת הים והי' שלום בינו לבינה ובאת ואמרה קטטה בינו לבינה ומת בעלה משמע דס"ל דטעמא דקטטה משום דמשקרא בכוונה כיון דהות מצערא לי' ומכוונא למיסר נפשה עלי' פשיטא דלא אמרה מה לי לשקר ודאי משקרא דהא אמרה גרשני בעלי ואשתכח שקרא ולא שנא ארגיל הוא קטטה או ארגלא היא קטטה משקרא כר' חנינא אבל לרב שימי דטעמא דקטטה משום דאמרה בדדמי הוי מצי למיבעי החזיקה היא קטטה וכגון דארגיל הוא צער אחר בקטטה מסקינן נמי בתיקו ועבדינן לחומרי עכ"ל רבנו שמחה ועוד הוסיף אלא שלא הוצרכנו להאריך וששאלת אם עדותן עדות שמא מחמת שהיו אנוסים באותה שעה שאלה זו אני משיב עלי' הכל לפי מה שהם עדים אם הוחזקו העדים בב"ד שהיו נוהגים כדת משה בהצנע ולא נחשדו על עבירות שאנסום ע"א לעבור עליהם מדעתם ובינם לבין עצמם היו יראי השם ובוכים ומצטערים על אונסם ומבקשים מחילה כגון אלו האנשים יש לקבל עדותן ועדותן כשר ואם הוחזקו מופקרים בעבירות שלא אנסום אע"פ שחזרו בהן לאחר זמן תשובה הוגנת בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם אינן נאמנים להעיד עכשיו מה שראו באותן הימים דתניא ב) היו יודע בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו כשר זה הכלל כל שתחילתו וסופו בכשרות כשר תחילתו או סופו בפסלות פסול והעדים הללו הרי תחילתן בפסלות ע"כ תשובת רבנו שלמה בר יצחק ועתה רבותי שיחי' התבוננו בתשובת רש"י שזעלקמן ויהונתן נפסלו בהעדת עדים ובהודאת עצמם לקבל תשובה ומה שכ' להכשיר אותו העד אע"פ שאין להם מכירין יש להם לרבותי להתבונן בדברי רבנו שמחה דבעי שיאמר אני פ' מעיד שאיש פ' בן פ' מת ואומר אף הכא אני שלא ילך לו ויסית עצמו ויסית אחרים פי' שלא ירגיש בדבר ויברח שמעינן מינה שאין משיאין ע"פ ב"ק [אם לא שיאמר] אני פ' מעיד שמת פ' הרי עיניכם רואות שהוא דבעי שיכירוהו פן יסית א"ע ואחרים עמו ומה שכ' דשריא לאינסובי ונביא כתובתה דמספר כתובתה נלמוד היינה דוקא היכא דלא תבעה כתובתה רק התרה ואפוטרופוס של בתו טען הכתובה בב"ד יותר מזה אז"ל האשה שבאת לב"ד ואמרה התירוני לינשא והדר תנו לי כתובה מתירין אותה לינשא ומגבין כתובתה ע"פ עצמה עכ"ל מעשה ב"ד לא כך אמר רב נחמן פ' האשה שלום ג) באת לב"ד ואמרה מת בעלי התירוני לינשא מתירין אותה לינשא ונותנין לה כתובתה תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין מ"ט אדעתא דכתובה אתיא ופי' רש"י דאפוקי ממונא סהדי בעי וזהו לשון אביאסף אבעיא להו התירוני לינשא ותנו מהו תנו לי כתובתי והתירוני לאחריני מהו וסלקא בתיקו ואסורה לינשא ואם נשאת לא תצא ולגבי' כתובה לא נביא מספק ועתה אל תזחיחוני ותזניחוני ותזיחוני עם הארץ הדן בקרקע לפני גדולים מרי ורבי הר' עזריאל והר' ידידי' אשר שמי בקרבו והר' שלמה הלוי והתבוננו בכל כתבי הכתובים פנים ואחור על דין יתום בן טובים שלא מצא אביו צדיק וישר קורת רוח כאשתו שלא תשיב נחלתו לזרים נכרים ולא טובים והרבה דברים מה שיש בתשובתי מה שלא נכתב בטענות כי שניתם לנו ב"ז שמביא ראי' סותר את הדין כמתניתין דזה בורר ומתחילה לא ידענו דיהונתן פסול אך עתה שבא לפנינו וראינוהו באמת שהוא בן אחות מה"ר עקיבא מרישבורג הלא אח עשו ליעקב ועבור עד א' במלחמה ועד א' בקטטה נכתוב לכם כל האורך לשון רבנו שמחה לא כן לא הצרכתם אחרי שנפסלו מן התורה והשלישי בעי היכרא כמו שהוכיח רבנו שמחה ועשו כאילו דיוקן עני זקן שטוח לפניכם כמוני ולא מפני קורבה דברתי כי אפילו רביעי אינני עם היתום אכן בבגידת הזמן שנשפכו דמים רבים ויראתי שעונש עוות הדין גדול וחלילה לי לחשוד אתכם כנקב מחט סדקית כי ידעתי שכל ז' מדות שבחר יתרו בכם נתקיימו ושלום וברכה וחיים לרבותי ולתורתם ולקהלם כנפש העלוב ידידי' בן הר' ישראל ז"ל שמואל ביה יהודה הלוי שיחי' נא התבונן בכל התשובות שכתבתי כי רא"י פסל אם אינו בכשרות מתחילה ועד סוף לעדות אשה כאשר תראה בתשובתי ותדקדק בלשון רבנו שמחה ככל הצורך וגם בלשון המורים סותרים את דבריהם שכתבו פסול מעיד לפי תומו נאמן אח"כ כתבו שדרשו וחקרו עדותו להתיר ואמר פ' בתרא [דיבמות א] דנתכוון להעיד פסול וכל כמינה כל זה אפילו תתירנה לינשא אחרי שתבע כתובתה הפסידה כתובתה כדמוכח פ' האשה שלום ב) ומן האבעיות מלשון האביאסף אסורה לינשא ואם נישאת לא תצא ולגבי כתובה לא גבי' כתובתה מספק ואני מבקש להחזיק יתום בנכסי אביו ולא להוציא ועל דבר זה לא ענו המורים אותי דבר גם לשון ירושלמי שהביא רבנו לא הבינו ואתה תעמוד לימין היתום ותזכור האהבה לעולם ועד ושלום חיים ברכה אתה ותורתך והר' נתן וכל הקהל ידידי' תלמידך העלוב בן הר' ישראל ז"ל:

וז"ל הר' אשר ז"ל כבר קיימתי דברי מרי הר' עזריאל ועוד ביהודה ועוד לקרא נ"ל אחר שהמירו שוב לא הי' להם עת מלחמה וידע ידיעת מתון וברורה ולא אמר בדדמי וראי' מפ' האשה שלום ג) אבעיא להו החזיקה היא מלחמה בעולם מהו מי אמרינן מה לה לשקר או דילמא כיון דהוחזקה דאמרה בדדמי לאו מה לי לשקר ומרע לחזקתה ת"ש נפלו עלינו גייס נפלו עלינו ליסטים הוא מת ואני נצלתי נאמנת התם כדר' אידי דא"ר אידי אשה כלי זיינה עלי' אלמא דבמלחמה קטנה דאשה אינה יראה ואינה בורחת לא אמרה בדדמי אלא עומדת שם וממתנת עד שיודעת וכן דינם אחרי שהמירו אינם יראים ואומרים האמת ולא אמרי בדדמי ואף אם העדים נשתהו בין הע"א ואכלו לתיאבן ודאי על מה שראו באותה שעה פסולין להעיד אבל הדבר ידוע שבשעת הזעף ביום הרג רב או אח"כ מיראה ומאונס המירו ועדיין לא פקרו לילך בחוקות ע"א וכשרין להעיד על מה שראו דהוי תחילתן וסופן בכשרות כההיא דפ' יש נוחלין ד) היו יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו דכשר לעדות ועוד העיד עד א' לפי תומו ואף אם הי' פסול לא גרע מע"א מסל"ת דכשר לעדות אשה ומשום ההוא רינון בעי לאפוקי אשה מבעלה ומה שמביא מרי ההיא דר' נחמן ותנו לי כתובתי אף לינשא מתירין אותה אין ענינו לכאן כלל דהתם מיירי דאין לה עד כדמוכח לישנא לגבות כתובתה ולא דייק מפני שבסופה ולהכי לא מהימנא אבל הנשאת בעד א' לא גרע כחה משום תביעת כתובתה ועוד זאת האשה כבר הותרה בב"ד ותחילת בואה לפני ב"ד תבעה ההתרה ולא תבעה כתובה ושוב הלכה לפני ב"ד אחר במקום נכסי בעלה לתבוע כתובתה מכנסיו וזה שמדקדק מורי מתוך ר' שמחה דבעי בעדות אשה שיכירוהו פן יסית עצמו ואחרים נ"ל דאגב שיטפי לא דק דדוקא במסית דבעי הכירא דהא ע"פ ב"ק משיאין והכי איתא בירושלמא ואמר אף תמן אני שלא יברח וילך לו שלא ילך ויסית א"ע ויסית אחרים עמו וכן כ' מורי בעצמו בשם ר' שמחה שמעינן מינה שאין משיאין ע"פ ב"ק אם לא שיאמר אני פ' מעיד שמת פ' בן פ' עכ"ל אלמא לא בעינן אלא שיזכיר שמו אע"פ שלא הכירוהו וכ"ש בנדון זה שראו אותו אע"פ שלא הכירוהו ומ"ש מרי אחרי שלא הכירוהו שמא הוא מאותם שהמירו ואכלו לתיאבון שאל"כ האיך ניצול הא ליתא דאין לפסלם מספק כי רוב אותם שהמירו לא אכלו נבלות לתיאבון אלא מיראת מות המירו ומאותה יראה הוצרכו לילך בחוקותם שלא יהרגום והכל קרוי אונס כדאיתא בכתובות ב) והא קא ממטיין להו נהמא מחמת יראה והא משלחין להו גירא מחמת יראה ומעט מזעיר מהם שהם בין ע"א בתר דמצו למזיל מנפשיהו אלא שחרב ה' שוטטה וטמאה וליהטה אש השם סביבותיהם ואמרו בגוים לא יוסיף עוד לתת פליטה לארץ אשכנז לשונאינו לכן לא ידעו אנה ואנה עד אשר שמעו אשר פקד ה' את עמו לתת להם שאר כמעט אז חשו ומיהרו ליראת ה' ויש שנשתהו לש"ש להציל זרעם וא' מהם לא נתפקר לאכול נבלות לתיאבון דאי לתיאבון עשו למה חזרו ושבו מתאותם ומרי כ' שיש לו עדים שאכלו נבלות לתאבון ועדיין לא שמענו ולא ראינו ומי יוכל להעיד ע"ז וכי בתוונה דליבי יתבי שיוכלו להעיד שלתיאבון עשו גם אני אע"פ שלא הייתי שמה יכול להעיד שאכלו נבלות ושהלכו בחקות ע"א וזה הוצרכו לעשות מחמת יראה והכל נקרא אונס כמ"ש אבל ליכא אינש שיוכל להעיד שלתיאבון עשו וכל זה אינו צריך כ"א לסתור דברי מורי כי כבר, כתבתי לעיל שביום הרג רב או יומים הדבר ידוע שמחמת יראה עשו ועדיין לא אכלו נבלות לתיאבון נמצא תחילתן וסופן בכשרות וגם ליכא מאן דפליג על מה שכתב מרי ר' עזריאל דהא דבעינן מת וקברתיו בעד א' במלחמה היינה דוקא כשאינו מעיד עדות ברורה אבל הכא דמעיד עדות ברורה ראיתיו מת אחר שפסק המלחמה בעדות הללו שראוהו מת מוטל לפניהם אחרי אשר נהרגו עם ה' ופסקה המלחמה ולהם הי' שלום ליכא מאן דפליג דמהימן כי באלפסי כ' דאפי' בב' עדים בעי דאמר מת וקברתיו וכי תעלה על דעתך דב' עדים המעידין עדות ברורה דלא מהימני אלא ודאי מעידין שראוהו בקשרי המלחמה בתוך השונאים וא' מני אלף לא ניצול וכן משמע מלשון הרמב"ן ז"ל וזה לשונו עד אחד אומר ראיתיו מת במלחמה או ראיתיו שנפלה עליו מפולת או ראיתיו שטבע בים הגדול וכיוצא בדברים אם אמר קברתיו הרי זה נאמן ותנשא ע"פ עכ"ל אלמא מדמה אותו למפולת או לטובע בים הגדול אלמא משמע דאינו מעיד עדות ברורה על מיתתו והאי דקאמר קברתיו מלתא דפסיקא נקט וכ"ש בנדון זה שלא הי' לממירים עת מלחמה רק עת שלום והשקט הי' להם ולבם הי' לשמים וכיוונו להכיר הקדושים כדי להתיר אלמנותיהם וכן מביא מורי לשון ר' שמחה דהיכא דאיכא עדות ברורה דמעידין על מיתתו סמכינן אעדות כל דהוא כללא דמלתא יש כמו ג' עדויות שעל כל א' מהם יכולה לינשא וליטול כתובתה אלא שמורי ננעץ במחט להוציא אשה מתחת בעלה הנשאת ע"פ עדים בהתיר ואני ננעץ בתריס מגן גבורים חכמי התלמוד והגאונים אשר מאד מאד ביותר הקילו בעדות נשים משום עיגונם והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה ואשה מפי אשה ומפי עבד ומפי שפחה וכל פסולי עדות דרבנן כשרים לעדות אשה ואף פסולי דאורייתא וע"א כשרין אם מסל"ת ואפי' שמע מן התינוקות אומרין אנו הולכין לספוד ולקבור איש פ' משיאין ומעידין לאור הנר ולאור הלבנה ומשיאין ע"פ ב"ק ומעשה ' בא' שעמד על ראש ההר ואמר פ' בן פ' מת והלכו ולא מצאו שום אדם והשיאו את אשתו ושוב מעשה בצלמון בא' שאומר אני פ' בן פ' ממקום פ' נשכני נחש ולא הכירוהו והתירו את אשתו ופריך בגמ' א) ודילמא צרה הואי תנא דבי ר' ישמעאל במקום סכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ובירושלטא איכא מצאו כתוב בשטר איש פ' מת או נהרג משיאין ין את אשתו ובתשובת רגמ"ה והיא כתובה בס' אבי העזרי כ' שבשעת המלחמה של מלך פראנציעי שאנשי חיל שוללים כל הנמצא בדרך ונהרג יהודי שמה וכ' דאם יש ע"א מסל"ת דאשתו מותרת וכן כ' שם תשובת ר' אליעזר ממיץ שהתיר אשת ר' שלמה מוירונא שנטבע בספינה א' ולא בא שום אדם עדות עליו אך מחמת סברות ואומדות התירה וכתב שהדבר תלוי באומד לפי ראות ת"ח ויראי השם שבכל דור ודור ומצאתי בתשובות הגאונים תשובה א' שהשיב ר' משולם בן קלונימוס ראובן שהי' רגיל לילך בסחורה מהלך יום א' ומעכב שם פעמים חדש ופעמים ג' ופעמים ה' הן חסר הן יתר פעם א' הלך לשם ולא חזר ונשמע שנהרג לשם ולא בא אפי' ע"א מסל"ת אני ראיתיו הרוג או אני הייתי עם הורגיו על שמועה זאת יכולה אשתו לינשא וליטול כתובתה אע"פ שלא בא ע"א ואמר אני ראיתיו הרוג או אני הייתי עם הורגיו כיון ששמעו מפי ע"א שנהרג מכיון שלא נשמע עליו שהוא קיים סומכין על דברי ע"א ומשיאין את אשתו משום תקנת עגונות ושנו חכמים מעידין לאור הנר ולאור הלבנה ומשיאין ע"פ ב"ק ומעשה בא' שעלה על ראש ההר ואמר איש פ' בן פ' ממקום פ' מת והלכו ולא מצאו שום אדם והשיאו את אשתו וכו' כדמפרש בגמ' ומתוך שמותרת לינשא נוטלת כל מה שכתב לה בעלה שכך כתב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי עכ"ל התשובה אלמא חזינן לגאון דקול הברה בעלמא שנשמע שנהרג ולא נשמע עליו שהוא קיים ואע"פ שלא בא מעולם אפי' ע"א מסל"ת התירה לינשא וגבתה כתובתה ולא מצינו שהחמירו חכמים בהתרת נשים רק במשל"ס משום הנהו עובדי דר' עקיבא ור' מאיר שטבעה ספינתם בים הגדול וניצולו ובאתרי דשכיחי גלי כמו בים שהאחד עוזר לחבירו עד שמקיאו ליבשה אבל במים הנקוים במקום א' ולא שכיחי גלי אף במים של"ס אשתו מותרת כדאיתא פ' בתרא דיבמות א) ההוא גברא דטבע באגמי וכו' דמכולם נלמוד אי ליכא גלי דמותרת סוף דבר נ"ל דאיתתא שריא וגביא כתובתה ואע"פ שנשאת כבר מגבין אותה כתובתה אפי' מיתמי דהא דאין ניזקקין לנכסי יתומים היינה דחיישינן לצררי כרב הונא ברי' דרבי יהושע ולא כר"פ דאמר משום פריעת בע"ח מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו וכן פ' תלמודא בפ' גט פשוט ב) שלחו מתם היכא דשמתי' ומית בשמתי' והלכתא כר' הונא ברי' דר' יהושע וכל היכא דאיכא למיחש לצררי לא גבי מיתמי רק לכתובת אשה משום חינא ואף לדברי רמב"ם ז"ל ולפי ספר המצות שפי' טעמא דחינא כדי שיהא לה במה שתנשא ואם קפצה ונשאת דאין נזקקין שיגדילו היתומים היינה דוקא היכא דאיכא למיחש לצררי אבל האידנא שאנו מגבין כתובות לכל האלמנות שקדשו בעליהן לא חיישינן לצררי ואנו סמכינן על תירוץ הר' שמעון מיינבילא שתירץ דהיכא דמת פתאום ולא צוה לביתו לא חיישינן לצררי וכן היה דן רבנא מאיר זצו"ל והי' נותן סעד לדבריו לסמוך על אותו תי' וכיון דלא חיישינן לצררי לא גרע גביית האלמנה מגביית שאר חובות דמגבינן מיתמי כל היכא דליכא למיחש לצררי ועוד שזאת האשה כבר הגבוה ב"ד כתובתה ולא הספיקה לגבוה עד שנישאת הילכך מגבין לה ב"ד את השאר הילכך זאת האשה מותרת לינשא וגבייה כתובתה וזעלקמן עלקמן ויהונתן אינן פסולים אא"כ ידעו עדים כשרים ויעידו שראו שאכלו נבלות לתיאבון כמטמוניות קודם השעה שהעידו עליהם שראו אותו מת ביום הרג רכ ואף אם יפסלו עדיין השלישי מסל"ת וכשר שהרי לא פסלוהו ואף אם יפסול כיון שהגיד לפי תומו כשר להעיד וכן כ' האלפסי וז"ל ומסתבר לן דפסול מדברי תורה מסל"ת משיאין ע"פ דלא גרע מנוי עכ"ל וכ"כ הר"ם ואף אם רפיא ביד ר' אליעזר הלוי הרי כתב ר' יואל אביו זצ"ל בתשובה א' דבכל פלוגתא דהתרת נשים ואחרי שחכמי התלמוד והגאונים הקלו משום תקנת עגונות אתה למד לחכמי הדור השפל הזה לצאת בעקבותיהם כי גלוי ומבואר בידיעה ברורה שלא נותרה פליטה ביום הרג רב מכל אותם שהי' במקום הגזירות וזולתם הממירין ואותן ידועין ולא יורו להוציא מבעליהן נשים שנשאו בעדות ברורה בהתרתנו ושלום לכל רבות כנפש תלמידכם אשר בן הר' יחיאל זצו"ל:

כבר יצא הדבר בהתיר מפי רבותינו והסכמנו על ידיהם כ"ש עתה שמורי הר' אשר הוסיף לכתוב ולהביא כמה ראיות ברורות וצחורות ומחוורות והדבר פשוט דלא גרעו העדים אלו מאשה ועבד וע"א מסל"ת ומאד הקלו חכמים גבי עדות אשה משום חומר שהחמרת עליה בסופה והאשה מותרת לינשא ותגבה כתובתה אפי' מיתמי ואין לפקפק כי אפי' מורנו הר' עצמו נמנה עמנו להתיר האשה לינשא ע"י עדות בעלי תשובות ושלום על דייני ישראל יצחק בן הר' מאיר נב"ע העלוב יצחק ב"ר יהודה זלה"ה:

אני גרשום ב"ר יהודה החתום למטה נשאלה [שאלה] זו לפני ראובן היה רגיל ללכת למקומות הרבה ולכרכין הרבה קרובין לעיר כרתא מהלך יום או יומים ודרכו למכור ולקנות ולמשכן משל השרים ומשלו ולקנות השלל שהיו שוללים מן האויבים והי' לב האויבים עליו בעבור שהי' מזומן לקנות שללם ופעמים שלקחוהו ושמוהו בשק וניצול ובסכנה היה עד שבא מלך פראנצא וחיילותיו וחיילי כורגוניא עמו לסעייתו וישב במצור קרוב לעירו מהלך חצי יום ורגילין בני עירו ללכת שמה תוך החיל ולמכור להם הוצאה ולקנות מהם השלל וזה ראובן הלך שמה במחוז ההוא קודם לכן כמנהגו ועיכב שמה החיל ג' חדשים ואנשי החיל שוללים ויותר מן השרים האלה השוללים היו שונאים של ראובן וקודם חזרת השרים יצא שם בעיר שראובן מצאוהו אויביו והוליכוהו ויש אומרים כי נשבה למקום רחוק ויש אומרים שנהרג ולאח"כ באין אנשים ואומרים לקרוביו אני ידעתי המקום שנהרג ראובן ברו לכם איש וירד אלי ותנו לי שכר ואני אראהו הרוג ויש אומרים כל מה שזה אומר הוא משקר ואינו אלא להוציא מכם ממון וכמה שלוחים שלחו ע"ז ולא נראה ממנו סימן ועוד ב' אנשים מקרוביו הלכו ובקשוהו ובאו בשמועות האלו כשעור שנה תמימה עד שבא שמעון וקפץ על אשתו וארסה ושם זמן מועט לנשואין ועתה אין ידוע במי נשען מכל שמועות הללו ויש מי שמסופק אם היא מותרת לינשא בענין הזה הואיל ולא נשמע הדבר ברור ולא נראה סימן ממנו בעדים אפי' ע"א מסל"ת ולא נשמע אפי' לראי' בעולם וכך דעתי נוטה ממה שלמדוני רבותי שבדבר הזה הקלו חכמים משום תקנות ושלא תצאנה לתרבות רעה משום דמיתה שכיחא והוחזקו להיות משיאין ע"פ עד א' ועד מפי עד ומפי אשה ואשה מפי אשה ואפי' עבד ואפי' שפחה ואפי' מפי ע"א מסל"ת ולענין מעשה זה אילו ע"א א' מסל"ת אמר איש פ' נהרג תנשא אשתו דתנן א) עד א' אומר מת ונשאת ובא עד א' אומר לא מת לא תצא והוינן בה טעמא דנשאת הא לא נישאת לא תנשא והא אמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד א' הרי כאן שנים ואין דברים של א' במקום ב' ומשנינן עד א' אומר מת והתירוה להנשא ובא אחר ואמר לא מת לא תצא מהתירה הראשון ואם ע"א אמר מסל"ת איש פ' נהרג וב' ע"א אמרו לא נהרג אע"פ שנישאת תצא דתנן ב) עד א' אומר מת וב' אומרים לא מת לא תנשא ואמרינן פשיטא ואמר לא צריכא אלא בפסולי עדות וכדר' נחמי' דתניא ג) ר' נחמי' אומר כל מקום שהאמינה [תורה] עד א' הלך אחר רוב דעות ועשו ב' נשים באשה אחת כב' אנשים באיש א' ואין דבריו של אחד במקום ב' [אבל ב' נשים באיש א' כי פלגא ופלגא דמו ואם ב' עדים אומרים נהרג איש פ' וא' אומר לא נהרג תנשא לכתחילה ואמרינן מאי קמ"ל בפסולי עדות דאזלינן בתר רוב דעות לחומרא אבל לקולא לא היינה הך דתנן ד) ב' אומרים מת וב' אומרים לא מת ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא ר' מנחם ב"ר יוסי אומר אם נשאת תצא ואמרינן מכדי תרי ותרי נינהו הבא עלי' באשם תלוי קאי ומשני ר"ש בנשאת לא' מעידיה היא גופא באשם תלוי קאי באומרת ברי לי והכא כיון שהנושא אינו עד והיא אין הדבר בריא לה תרוייהו באשם תלוי קיימא הילכך לא אפשר להנשא עד שיתברר הדבר אבל תוכלו לברור דברי הע"א המסל"ת שאין מכחישין זה את זה כגון שזה אומר שנשבה או נחבש בא בשבת וזה אומר שנהרג בשני בשבת שיש לומר מאחר שנשבה או נחבש התירוה לינשא ובלבד שלא יתכוונו להתיר האשה להנשא ולא להעיד אלא במסל"ת וכן הדין גרשום ב"ר יהודה:

ועוד מצאתי תשובה אחרת וז"ל שלמה יתן שלום ליראיו ולחשבי שמו אשר בנינם ברא רב טובו הצפון לעד עמו והם ראוים לעמוד בהיכל מלך מפני קדושתם וחכמתם שחלק בהם להראות פנים לכל דבר לאסור או להתיר אנשי השם רבותי קהלות הקודש שברינוס ושבקולוניא אני הצעיר עבדכם באתי להראות דברי רבותי לפניכם וזה העתיק הר' אליעזר מוורונא שהוא מרא דעובדא רואה אני מדקאמרינן א) משל"ס אשתו אסורה ולא קאמר לעולם ש"מ דלאו לעולם קאמר והדבר תלוי בעיון יראי השם כי על כל עובדא אתינא הכי הוי עתה ז' שנים בין פסח לעצרת שטבעה ספינה בים סמוך לעיר פיזרו ודיאנני שתי קהלות בפחות ממהלך יום ובערב שבת נסעה הספינה שהי' בה ר' שלמה ויהודי א' מקהל פאנו ובליל שבת בא רוח וכל הספינות שבאותו ים באו ליבשה כי הדיחם הרוח לצד ישוב הקהלות ושמענו כי יותר מס' ספינות נשברו באותו לילה וגם ספינה אחרת שהיו בה יהודים אחרים מאותן מקומות נשברה בשבת וחזרו לביתם, למ"ש הנה חזקה שאם היו בחיים איך הי' עומדים ז' שנים חוץ לביתם בני אותה ספינה שם זמן גדול כזה ואותו ר' שלמה מוורונא ומצאו משברי הספינה והכלים של שמן שהי' בה על הים והכירתם אשתו של אותו ר' שלמה והחזירום לה ע"א שמצאום ואותו ר' שלמה שאנו מסתפקין להתיר אשתו היה בחור ואשתו בחורה והיה לו בן ובת ממנה ואביו בחיים ועשיר ושלח אביו שלוחים לספרד ולא מצאוהו והנה חזקה שאינו עובר על כבוד אביו ועוד חזקה שאין עובר על שאר כסות ועונה ועוד שרחמי האב על בניו הקטנים ועוד שתפס קנין אדעתה דשבועה לחזור שעל כל אלה החזקות יש לומר נסמכם ארובה דספינות שנטבעות למיתה ואפי' לר' מאיר דחייש למיעוטא הו"ל מעוטא דמיעוטא וע"כ לא אמר התלמוד משל"ס אשתו אסורה לעולם כי הכל לפי ראות ת"ח ע"כ הי' נראה בעיני שאשתו מותרת לינשא לכתחילה וכל ת"ח יש לו לדקדק להתירה וללכת בתר חזקה כי הגוים שהיו באותה הספינה לא נראה א' מהם לעולם ולא הספנים וכל מה שכתבנו למעלה הוא לסמוך חזקה לרובא והי' בדעתי להאריך לפי מיעוט שכלי בראיות ולדון לפני רבותי כי נ"ל שיזכה לשמים כל חכם שיכול להראות פנים להתיר כי האשה הגונה ויושבת עגונה כ"כ שנים רבות והרבה חשו רבותינו בענין בנות ישראל ועתה יראו רבותי והנראה בעיניהם יכתבו להסכים עמי ועם חבירי ושלומכם ושלום תורתכם ירבה לעד אליעזר ב"ר שמואל זלה"ה:

תוכן העניינים

שות זכרון יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה