אור ברסלב

שות זכרון יהודה· רבנו יהודה בן הרא"ש

שאלה צא

שאלה צ

לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו יחיינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו הפסוק הזה בא להודות ולהאמין כי העונשין שאנו נענשין בכל יום והגלות המתחזק עלינו שהוא בכוונה גדולה ואינו בא דרך מקרה ולא חייבה אותו התולדות כי אם נבטח בש"י בכל מעשינו הוא ישנה לנו התולדות מרע לטוב ובר מינן אם נאמין בכוכבים כמו דרך הע"א אז תשלוט עלינו ויעזוב אותנו למקרים וגם ישנה אותו כמו שראינו בבית ראשון שהיו חכמים גדולים והיו הולכים אחר הוברי שמים ונגרשו מהסתפח בנחלת אלהים והושלכו לעבוד את הגוים תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך וכו' ואנו ישראל בני אברהם הנאמר לו צא מאצטגנינות שלך התהלך לפני והיה תמים ופי' רמב"ן ז"ל מצוה אחרת עוד בענין הזה לטעם תמים תהיה עם ה' אלהיך אחרי אזהרת קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף והענין בשניהם שיאמין בלבו כי הקב"ה לבדו הוא בעל היכולת בתחילה ובסוף והוא היכול לעשות ולבטל ולא ישמע אל מעוננים ואל קוסמים ולא יאמין שיבאו דבריהם על כל פנים אבל יגזור בלבו שהכל בית עליון העליונים שהוא אל והוא שדי עושה טובה שלא היה במזל בהיות המזל טוב ויפה כדי שיתהלך האדם לפניו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל וזה מ"ש צא מאצטגנינות שלך ועוד כתוב בפ' תמים תהיה עם ה' אלהיך שניחד לבנו אליו ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמיתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש העתידות מנביאיו או מאנשי חסידיו ר"ל אורים ותומים ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים כי הוא אלהי האלהים עליון על הכל היכול בכל משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם בעבודתו לפיכך אחר אזהרות שאלת העתידות מן קוסם ודורש בעד החיים אל המתים אמר שתהיה תמים עם ה' בכל אלה ולא תירא ממגיד עתיד אבל מנביאיו תדרוש ואליו תשמע וזה דעת אונקלס שלים תהא בדחלתא דה' אלהיך שלא תהי' חסר ביראתו כי תמים הלא השלם בדבר כמו שה תמים שאין בו מום ושום חסרון וזו מצות עשה וכבר הזכרתי זה בפ' והי' תמים הרי לך מצות עשה כדגרסינן בערבי פסחים א) א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא אמר רב משמי' דר' יוסי איש הוצל מנין שאין שואלין בכלדיים פי' לראות בכוכבים שנא' תמים תהיה עם ה' אלהיך גם יש בו מצות לא תעשה כדאיתא בסנהדרין פ' ד' מיתות ב) לא תנחשו ולא תעוננו א"ר עקיבא זה המחשב עונות כלשון כסותה ועונתה ואומר שעה פ' יפה לצאת מחר יפה ליקח הרי לאו ועשה גם לאו אחר כתוב בתורה והוא לא תנחשו כדאי' בסנהדרין ג) ת"ר לא תנחשו אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים פ' החוזים במהלך הכוכבים ומכוונים מעשיהם אחר מהלכתם הרי לך שני לאוין ועשה כך פ' הרמ"ה ז"ל הרי שאנו מוזהרין מן התורה על שני לאוין ועשה שלא ילך בדרכיו אחר מביט הכוכבים ואחר מהלכתם ולא לבטוח בהוראתם לא לרעה ולא לטובה שהרי רוב פעמים יכזבו לפיכך אם ייטיבו ישראל מעלליהם וישובו אל בוראם בעת צרתם יהפוך עליהם המזל לטובה וע"ז אז"ל ד) אין מזל לישראל כי כתוב בתורה אשר חלק ה' אלהיך אתם לכל העמים ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים וכו' לעם נחלה כיום הזה הרי בפי' צוה אותנו שלא נהיה כגוים אשר כל מעשיהם וכל מקריהם בטבע הגלגלים והכוכבים ואנחנו עם קדוש חלילה לנו מעשות זאת רק לבטוח בש"י לבדו ושכל הבא עלינו מאתו הוא בהשגחתו עלינו הוא בעצמו ובכבודו ולא מסר אותנו לא תחת כוכב לא תחת מזל כי כאשר ייטיב אדם דרכיו וישוב מדרכו הרעה מכזיב הגלגלים והכוכבים וזה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ונאמר בתלמודנו כתוב בתורה כאשר ביארנו ב' לאוין ועשה ורבו הפסוקים כי חלק ה' עמו ה' בדד ינחנו לא מרבכם חשק ה' וכו' את ה' האמרת וה' האמירך רכב שמים בעזרך והרבה כאלו שנוי בנביאים כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה אשר עיניך פקוחות לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו אני ה' חקר לב בחן כליות ולתת לאיש כדרכיו משולש בכתובים כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה לשנות הטבע כפי רצונך לפי דרכי הדור ולפי מעלליו גם אמר דוד שאנו צורריך בקרב מועדיך שמו אותתם אתות לא כן ישראל שאין להם אות אשר ילכו בה רק התשובה ומע"ט ובטחונם בהש"י לבדו לא במזל ולא בכוכב וארז"ל ה) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה ועל זה הדעת הלכו כל המפרשים כולם ולא נטה א' מהם לדעת אחרת כ' הרמב"ם ז"ל וז"ל איזהו מעונן אלו נותני עתים שאומרים באיצטגנינות יום פ' רע יום פ' טוב יום פ' ראוי לעשות בו מלאכה פ' שנה פ' חודש פ' רע לדבר פ' וכל העושה מפי איצטגנינים וכוון מלאכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה וכן הוא אומר לא תעוננו גם בלעם הרשע העיד בישראל כי לא נחש ביעקב להרע או להיטיב להם ולא קסם בישראל מזיק או מועיל כי מפי עליון תצא להם הרעות והטוב לומר כי חלק עמו אינם בממשלת שרי וכוכבי שמים וכסיליהם שיזיק להם בקסם וניחוש כגוים וכשראה שלא יכול להזיק אותם בנחשים וקסמים לפי שאין מסירים בידם אמר ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים אלא וישם אל המדבר פניו בתרגום ושוי למדברא דעבדו בי' עגלא אנפוהי כלומר לא אוכל להם אלא בהזכרת עונותיהם והעדות העצה שיעץ להם להפקיר בנותיהם לזנות עם ישראל כדי להחטיאם ולחרות אף ה' בהם לכלותם ורבנו הגדול רבנו שלמה בפירוש התורה ורבנו יונה ז"ל כלם פירשו לא תעוננו המחשב עתים ושעות שעה פ' יפה לעשות ולא תנחשו העושה צרכיו ומעשיו לפי מהלך הכוכבים והמזלות ולא חלק אדם בזה ובהדיא אמרינן בתלמוד שעובר בעשה השואל בכלדיים כ"ש הכלדיים עצמן שעושה מעשה ועובר על לאו ועשה וכתב הר' יונה ז"ל בשערי תשובה לא תעוננו לשון עונות ושעות שאומר יום פ' יפה להתחיל מלאכה שעה פ' קשה לצאת ואין לשמוע אל דברי הוברי שמים אבל יבטח לבך על ה' אלהי השמים ואלהי הארץ ע"כ כתיב על הענין הזה תמים תהיה עם ה' אלהיך למדנו מזה כי המעוננים והקוסמין מעבירין בטחון והעלילות הנשחתות הם מעשה ארץ כנען שנאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך א"כ מאחר שזה הוא עון פלילי וגדול שהתורה כולה תלויה בו העובר עליו מבטל התורה כולה אפי' שלא הי' העון גדול אלא שהתורה אסרה אותן וארז"ל א) האומר כל התורה אני מקבל חוץ מדבר אחד זהו כי דבר ה' בזה לכך צריך לחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה כי בזכות שנחזור לבטח בהקב"ה ולא נעיין ולא נביט לא בכוכב ולא במזל הקב"ה בעצמו יגן בעדנו ויצילנו מכח אויבינו וינקום נקמתנו ותהי' השגחתו בנו גדולה כי הגלות הזה אינו תלוי אלא בתשובה כי ע"כ חרה אף ה' בעמו ויתעב את נחלתו ויתנם ביד גוים וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם וכשיחזרו בתשובה פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם וירא בצר להם בשמעו את רנתם ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדיו ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם וכתיב ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי אדמתך לטבה כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך ואימתי כי תשמע בקול ה' אלהיך לשמור מצותיו וחקותיו הכתובה בספר התורה הזה כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך בענין השבת כבר ידעתם שהיא מורה על חידוש העולם וגם על עה"ב וציונו, השם יתב' לנוח בו ושאסור לחשוב ולעסוק בחפצינו ולא לומר לע"א ועושה לא כתיבה לא הדלקת הנר ולא הדלקת אש בחורף כי אסור ליהנות ממלאכת שבת כלל ואם נשוב ונשמור ונזהר בשמירתו כבר ידעתם מה אמר הפסוק אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי וקראת לשבת ענג וכו' וכשתעשה זה אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך בענין השבועות יש לעשות תקנה גדולה להמנע מן הקללות שבני אדם מקללים אבותיהם בשם לקיים דבריהם וזה עון גדול הוא גם ראוי למנות בני אדם על השוקים ועל המקומות שכל מי שישבע או יקלל שיפרע בקנס מה שיראה לב"ד פעם א' וב' ואם לא ירצה להמנע שיענישו בגופם כפי מה שיראה להם גם ענין השפחות אשר הם תקלה לישראל אשר הם לזכשו רקמה ויזנו אחריהם שתגזרו שלא ילבשו להן רק בגד שחור מאפרילתון או כיוצא בו והיריעות שיהיו מיריעות עבות ולא דקות ושיחרימו חרם גדול בשופרות על כל מי שיבעול בת אל נכר והנמצא שיענש עונש גדול כי כבר ידעתם שקנאין פוגעין בו ודמו מסור בידכם להסיר מכשול גדול כזה כי בעונותינו הרבים כמה בנים ילדו שפחות מישראל גם שימנעו שלא תלוה ברבית שפחה של ישראל לישראל כי, מה שקנתה שפחה קנה בעלה והרי הוא כאילו הישראל עצמו מלוה ברבית גם למנוע ליהודים שלא יקנו שום ירקות ביו"ט ולא דבר אחר כי כבר ידעתם חומר מחלל יו"ט גם ענין התפלה שלא ישיחו משעה שהתחיל ברוך שאמר עד שישלים התפלה כי אז תהי' מקובלת ואם לאו מי בקש ואת מידכם רמוס חצרי גם למנוע בשבתות ויו"ט יושבי קרנות להסתכל בנשים אשר עוברות עליהן ולהתעסק בדברי לצנות ולקיים כל התקנה החתומה בז' טובי העיר:

פרק מי שהחשיך א) איתמר ר"ח אמר מזל מחכים [מזל] מעשיר ויש מזל לישראל ור' יוחנן אמר אין מזל לישראל ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דאר"י מנין שאין מזל לישראל שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה גוים יחתו וישראל אל יחתו ואף רב סבר אין מזל לישראל דא"ר יהודה אמר רב מנין שאין מזל לישראל שנא' ויוצא אתו החוצה וכו' אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע בן ביתי יורש אותי, אמר לו לא כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך אמר לפניו הסתכלתי באיצטגנינות שלי ואין ראוי להיות לי בן א"ל צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא לי' ואוקימנא לי' במזרח והיינו דכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגליו ומדשמואל נמי אין מזל לישראל דשמואל ואבלט הוו יתיבי וכו' עד נפק ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה בלבד אלא ממיתה עצמה ומדר' עקיבא נמי אין מזל לישראל וכו' עד נפק ודרש וצדקה תציל ממות וכו' ומדר"נ נמי אין מזל לישראל וכו' האמת שאין מזל לישראל שאין מסורין ביד מושל ושוטר ולא ביד כוכב ומזל אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו הוא מולך עלינו ואנחנו עבדיו כענין שכתוב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא של אחר וכן הוא אומר ופן תשא עיניך השמימה וכו' אשר חלק ה' אלהיך אתם לכל העמים וכו' אבל בישראל הוא אומר בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם וכו' כי חלק ה' עמו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר וכבר רמזתיו במה שקדם אמנם כתבתי מאמר זה להיות חתימה למסיכתא זו כדי למלאות חצץ פי הוברי שמים החוזים בכוכבים כי בעונותינו הרבים בדורנו הרבה מעמי הארץ המתיהדים נמשכים אחר דעתם ואחר מדתם ועל פיהם יהי' שיבתם וקימתם ועל פיהם יסעו ועל פיהם יחנו ואת משפט אלהי הארץ לא ידעו עד כמעט כחשו בה' ויאמרו לא הוא ואומרים שכבר נמסרו מעשיהם ומחשבותיהם לתנועות הגלגלים והבטת ז' כוכבי לכת מחזה מול מחזה או כפי מה שיתחזק וקרב זה אל זה עם הבטתם לשאר כוכבים העומדים ודבקים דבק דק עד מאד ואומרים עזב ה' את הארץ מו' ימי בראשית ולא יוסף לראות עוד עד כמעט שיאמרו אין בכח היכולת לשנות טבעם וסדרם ומלאכתם המסורה להם להטיב או להרע אין תימה לחכמי הגוים שלא ניתנה להם תורה תמימה אם יתעה לבם אחר החכמה המסורה להם אבל אשמים אנחנו המאמינים בני מאמינים שנתנה לנו תורה ועמדו רגלי אבותינו על הר סיני איך נסוג אחור לבנו ותט אשורינו מני הדרך הישרה ונניח תורה שלימה שלנו בעבור שיחה בטלה שלהם שאי אפשר להדבק בדעת זו אלא במי שכופר בתורה כלה כלל ופרט בעונשה ובשכרה ובנסים ונפלאות שבה שאינן בנוהג שבעולם שאם כדבריהם כן הוא אין בכלל יעודי התורה ממש ולא באלות הכתובות בה שאין בטבע הגלגלים להמטיר על ארץ ציה ולתת מטר בעתו וכיוצא בו בשכר קיום התורה והמצות וג"כ אין בטבע הגלגלים והאדמה להיות שמינו אשר על ראשינו ברזל והארץ אשר תחתנו נחושה ושלא יעלו האדים מן הארץ בעונש בטול תורה ומצות עם שאר עבירות שבני אדם עושין וכן כל כיוצא בזה אבל האמת והישר כי, עכ"פ לה' אלהינו הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ ולו הממלכה והיכולת על העליונים ועל כל מה שלמטה מהם ובידו לשנות הטבע בין לחובה בין לרעה ובידו להמית ולהחיות ולתת חיים ארוכים לטוב ולישר בעיניו יותר ממה שטבע מזלו גורם ומורה עליו כמו שעשה לחזקיהו שאמר לו הנני מוסיף על ימיך ולפחות לחוטא כענין שכתוב והיו ימיו מעטים פקדתו יקח אחר הכל לפי רצון העליון אשר אין הרהור ומחשבה תופסין בו כ"ש שאי אפשר לדעת דרכיו האיך הוא מנהיג את העולם ואילו באתי להשיב עליהם בראיות ברורות מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים עצמו מספר ולא יכילם ספר ולא עוד אלא שיוסיפו על חטאתם פשע ויגלו פנים בתורה שלא כהלכה במה שאפשר להם בלשון תהפוכות ומה שאי אפשר להם ישליכו אותם אחרי גיום ויטיחו דבריהם ונמצאתי גורם להם רעה על רעה ע"כ אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום ומוטב שיהיו מקצתן שוגגים ואל יהיו כלן מזידין וה' אלהינו יורנו וישכין כבוד בארצנו על ענין השבת שמצוים לשפחות להדליק נרות ודברים אחרים זה פשוט שהוא אסור ולא מבעיא שאסור לצוות להם שהרי כל דבר שאינו עושה אינו אומר לגוי ועושה אלא אפי' לא צוה לו אפ"ה אסור ליהנות ממלאכתם כדתנן בפ' כל כתבי א) נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור להשתמש לאורו ואפי' שיעשה הגוי מעצמו אם רגיל לעשות כך אסור הוא להערים בזה הענין כדאמר בפ' השוכר את הפועלים ב) שלחו לי' לאבוה דשמואל הני תורי דגנבי גנבי ומגנחון להון מאי שלח להו הערמה אתעביד בהון הערמה יתעבוד להון וימכרו לגוים אלמא אע"פ שהגנבים היו גונבין אותם מעצמם ומסרסין אותם אפ"ה הי' אסור מאחר שהיו מתכוונים להערים גם הכא בשבת אסור וכ"ש באלו השפחות של היהודים ועבדיהם שכל מה שהם עושים הם לדעת בעליהן והם אסורין ליהנות ממלאכתם ואם בא לכבות אין שומעין להם כמו בקטן שהרי שביתתם עליך במה שעושים לצורך היהודים שהרי דוקא בנכרי בעלמא אמרו חכמים דאם בא אין אומרים כבה ואל תכבה מטעם דנכרי אדעתיה דנפשי' קעביד אבל בעבדו ובשפחתו פשיטא שהוא אסור שכל מה שהוא עושה לצורך ישראל הוא עושה ועל אותם המצוים לע"א או לישמעאלים לכתוב בשבת בשביל צרכיהם או בשביל חכירותיהם ואין בדבר סכנת נפשות ולא פקוח רבים פשיטא שזהו אסור וחלול שבת שהרי אמרינן בפ"ק דגיטין ג) הקונה שדה בסוריא כקונה בפרוורות ירושלים למאי נ"מ לומר שכותבין עליו אונו ואפילו בשבת ומקשינן בגמרא בשבת ס"ד כדאמר רבא אומר לע"א ועושה ה"נ אומר לע"א לכתוב ואע"פ דאמירה לע"א שבות משום ישוב דארץ ישראל לא גזרו בי' רבנן משמע דוקא משום ישוב א"י אבל אפי' בשביל מצוה אחרת אין אומרים לגוי ועושה דאלת ה למה לא אמר משום מצוה התירו לומר לע"א ועושה ויהי' ישוב א"י בכלל שהרי פשיטא הוא שמצוה לגרש נכרי מא"י א"כ למה פרט יישוב א"י אבל לדבר אחר אפי' לדבר מצוה וכ"ש לדבר הרשות ואיני צריך להאריך בראיות שהרי זה הוא פשוט וג"כ פ' ר"ת ז"ל שבמקום שאין עירוב ושכחו הקהל להביא ההפטרות לבה"כ שאין לומר לע"א להביא ההפטרות לבה"כ ואע"פ שאין לנו עתה רשות הרבים גמור אלא כרמלית ואע"פ שהוא לדבר מצוה כ"ש לדבר הרשות בשביל צרכי יחיד ועוד אפי' לצרכי רבים לא מצינו היתר רק דבור דאע"פ שאסור לדבר בצרכיו כדכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר לצורך רבים הוא מותר כדאמרינן פ"ק דכתובות ד) הולכין לטיאטראות ולקרקיסאות וגם הולכין לבה"כ ולב"מ לפקח על עסקי רבים בשבת פי' לדבר על עסקי רבים ולא לחלל שבת אלא בדבור בעלמא אבל לצוות לגוי לעשות מלאכה לצורך רבים הוא אסור אם אין בדבר סכנת נפשות כ"ש צורך יחיד שהוא אסור גם בזה אין להאריך גם ענין המדות והמשקלות והמשורה שלפעמים מודדין פחות ולפעמים זורקין הנשקל על המשקל בגובה כדי שיכריע המשקל וכבר אמר ר' לוי בבתרא ה) קשה עונשן של מדות משל עריות שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהן אלה וגם אמר רב בר"פ הרבית ו) למה נאמר יציאת מצרים במשקלות אמר הקב"ה אני שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור ובין טפה שאינה של בכור אני הוא עתיד לפרע ממי שטומן משקלותיו במלח ושוקל וכך אמרו ז) ק"ו ומה משורה שאינה אלא אחת מל"ג בלוג הקפידה עליו התורה לוג או חצי לוג וגו' ע"כ יש למנות על המדות שני [אנשים] נכבדים מיוחסין שלא ישאו פנים ולא יחניפו להם שהרי זה גזל אין לו תשובה גם שכל מי שיבוא עליו עד א' שגנב לגוי וישבע העד שראה שגנב לגוי בידים שיענש ובלבד שלא יהיה שונא לו העד או אם יבואו ב' עדים אז יענש מן הדין ויהי' מוכרח בחרם כל אדם שרואה בחברו שגנב שיבוא להגיד לדיינים מיד ולא יחלל השם בפרהסי' גם כל אדם שאינו עוסק במלאכתו יבא לבה"כ שחרית ומנחה וערבית להתפלל כי אסור לאדם לעשות צרכיו קודם שיתפלל משעה שהתחיל עד שיסיים כל הברכות ואם יעשה שיקנס כל פעם בזהוב לסולקיא גם שלא ישבו ברחובות בשבתות וימים טובים אסיפות אסיפות רק יכנסו לבתיהם או לבתי מדרשות לשמוע הדרישה גם שכל מי שיתרעם משום דיין או שופט לאמר שדן הדין יחידי בלא עצת ת"ח שיהיה מוכרח הדיין להתיעץ עם הת"ח או עם ב' או לפחות עם א' ובזה יתלבן הדין ויצא הדין לאמיתו וזה פשוט הוא שכל מי שדנין דין עליו בע"כ ויאמר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני צריכין לכתוב לו כדאמרינן בסנהדרין א) גם שלא תוליך שום אשה לתנור קשוואלא או פנדא לע"א ליתן לאופה לאפות עם הפת אם לא שהאשה בעצמה תשום אותה בתנור ולא האופה אם הוא ישמעאל אם ע"א ולא יועיל קיסם שזורקין הנשים לתנור או שיחתו בגחלים תחת הקשוואלא או האש שבתוך התנור מהדת הקיסם דדוקא גבי פת דתירו על ענין הישמעאליות שנוהגים בהן מנהג הפקר גם זה אסור דאמרינן פ' השולח ב) ההיא אמתא דהות בפומבדיתא דהוו קא עבדי בה אסורא אמר אביי אי לאו דא"ר יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוי כייפינא לי' למרה לכתוב לה גיטא דחירותא רבינא א' בהא מודה ר' יהודה משום איסורא פ' שכופין למרא לשחררה הרי שמשמע שמן הדין הי' לכפות אותם המחזיקין בישמעאליות ועושין בהם איסורא למכור אותן או לשחררם ולכל הפחות אם אינם רוצים לעשות זה ואומרין שהוא גזירה שאינן יכולים לעמוד בה ראוי הוא להחרים ולנדות בס"ת ובשופרות לכל בן ישראל הבא על ישמעאלית שילפת בחרם ובנידוי המקום ית' ובנדוי הקהל הקדוש קהל טוליטולה יצ"ו ועל כל מי שיודע בחברו שבא על ישמעאלית או על ע"א שיודיעוהו לדיינים ועל הבע"ה של הישמעאלית שאם יודע לו הדבר הרע ההוא מן הבחורים שלו או מאחרים שיהי' מחוייב להכניסו בבית הסוהר או יחול עליו העונש הנז' שהרי הדבר החמירו בו רבותינו כדאמרינן בפ' אין מעמידין ג) ישראל הבא על הע"א הל"מ היא דאמר מר הבועל ארמית קנאין פוגעין בו ומתרץ אלא מדאורייתא בפרהסי' וכמעשה שהיה ואתו אינהו וגזור אפי' בצינעה ומקשינן בצינעה נמי ב"ד של חשמונאי גזרו דכי אתא רב דימא אמר ב"ד של חשמונאי גזרו ישראל הבא על הע"א עובר משום נשג"ז ואם הוא בפרהסיה חייב מיתה לקנאין ומתרץ שבד"ח גזרו אפי' על היחוד עוד אמרינן פ"ב דעירובין ד) עוברי בעמק הבכה מעין ישיתוהו וגו' ההוא דמחייבי חדא שעתא בגיהנם ונחית אברהם ומסיק להו בר מבא על הע"א דממשכא ערלתי' ולא מבשקר לי', וה"ה לבועל ישמעאלית כי, אין ראוי לישראל שהם עם קדוש לטמא זרעיהם במעי נכרי' ולהוליד זרע לע"ז ע"כ ראוי לכל ישראל לקנא לאלהים להסיר העקוב הזה גם על שבועת שוא שנשבעין בשם המפורש כבר ידוע ענין השבועה כמה הוא חמור שהנביא אמר הגנב רצח ונאף והשבע לשקר ולקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים הרי שכללו הנביא עם רציחה וניאוף וע"ז גם אז"ל בשילהי יומא ה) אלו הן קלות עשה ול"ת חוץ מלא תשא ואלו הן חמורות כריתות ומב"ד ולא תשא עמהם הרי שהחמירו בה הרבה ועל ענין שמקללין אביהן ע"ת לא תהי' כזאת בישראל שפעמים יסבור לומר אמת וישקר נמצא שנתחייב סקילה ועוד אם חנם הוא זכרו ע"ח נמצא שקלל אביו ומי הוא זה אשר מלאו לבו לעשות כן להכניס אביו בספק קללה גם הענין של הכלה שיגלו אותה קודם הקדושין ואחר הקדושין יכסו אותה שהרי אין הלכה כמ"ד כלה מותרת להסתכל בה אפי' שעה א' וגם יכירוה העולם קודם הקדושין ויהיו עדים כקדושין וגם שיהיו לעולם ב' עדים, מיוחדים שמה שיראו הטבעת קודם אם שוה פרוטה אם לאו וישמעו הקדושין מפי הבעל.

תוכן העניינים

שות זכרון יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה