אור ברסלב

שות זכרון יהודה· רבנו יהודה בן הרא"ש

שאלה פב

שאלה פא

תשובות אחרות. שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו שמעו דבר ה' החרדים אל דברו וחגרו מתניכם ותנו כבוד לאלהינו בטרם יחשיך מאורה של תורה ופן ימוטו יושבי הארץ מרוח סערה איש איש למטה להישיר הנבזכים אל הדין והשורה ופן יבנה כל א' במה לעצמו לאמר ידי גברה הטמא אטהר והאסור אתיר ממי אירא הבו לה כבוד בני אלים בכח וגבורה לחזק תורתנו הקדושה דושה אשר מפנינים יקרה שלא לשמוע אל תלמידים אשר לא שמשו כל צרכן להתיר א"א מסברא שלום ילוה עליכם קהל ק"ק שיגוביא עם דייניהם וסופריהם ראינו כתבכם והקונדרס ששלחתם לנו וראינו הדין המעוקל אשר נתן ר' חיים הארוך אשר על משה עטי' ועל עדיו הכביד עולו ועל לוי מולחו מקלו יגיד לו ותמהנו הרבה על מי שקורא עצמו ת"ח איך מלאו לבו לעשות הוראה כזאת להתיר א"א ולהרבות ממזרים בישראל ואם באנו להאריך על כל דברים בטלים שכתב בדינו יתבטל הזמן אך נשיב על עיקרי הדברים באמרו שהעדים פסולין בשביל שהעידו עליהם שעברו על השבועה והאחר העידו עליו שחילל שבת במזיד ועוד עד אחר העידו עליו שהעיד עדות שקר ע"כ ע"ז נאמר כי אפי' אילו העדויות נתקבלו בפני העדים ואפי' שהיו מעידים בפי' מתי עברו על השבועה ר"ל באיזה יום העידו שעברו על שבועתם קודם קדושין של משה עמי' אפי' שהיה כך מה שאינו נראה כן מתוך הקונדרס ששלחתם מ"מ עדיין צריכה גט והיא מקודשת מן התורה אם השבועה שעברו אלו העדים היא שבועת ביטוי כגון שנשבע לפרוע מעות ולא פרע שלא לשחוק ושחק שלא יאכל ואכל וכל שבועה שלא יצאתה לשקר מפיו בשעה שנשבע כדאמרינן בפ' אלו הן הנשבעין א) ושכנגדו חשוד על השבועה א' שבועת העדות ושבועת הפקדון ואפי' שבועת שוא וקאמר בגמרא ואלו שבועות ביטוי לא קתני ומתרץ כי קתני מלתא דכי קא משתבע לשקרא קא משתבע אבל שבועת ביטוי דכי קא משתבע בקושטא קא משתבע לא קתני ופי' ואינו חשוד על השבועה זה וכן משמע מתוך הרב אלפסי ורמב"ן ורמ"ה א"כ לפי אלו אם על שבועת ביטוי [עברו] הם כשרים וכן משמע מתוך הרמב"ם שכתב בד"א שעברו על דבר שהוא פשוט בישראל שהוא עבירה כגון שנשבעו לשקר או לשוא ולא אמר כגון שעבר על שבועתו סתם אלא פרט לשנשבע שבועת שקר או שנשבע לשוא משמע שהוא סובר כן שאינו נק' חשוד על שבועת ביטוי ואפי' לפי' ר"ת שפי' לא קתני פי' לא רצה לשנותו עם האחרים אבל לעולם הוא חשוד מודה הוא שמקודשת וצריכה גט כי מן התורה אינו פסול לעדות אלא מי שעבר עבירה שחייב בה מלקות ואע"פ שלא התרו מ"מ מאחר שבעבירה יש בה מלקות התורה קראתו רשע שנאמר והיה אם בן הכות הרשע ובמקום אחר אמרה אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס אבל שבועת ביטוי שנשבע לפרוע ולא פרע אין שייך בה מלקות כלל כי התראת ספק הוא שהרי יכול לומר עדיין יש לי שהות לקיים שבועתי וכשעבר היום כבר עבר שבועתו ואין שייך בה מלקות וכ"כ בפי' הרמב"ם ורבנו משה מקוצי ז"ל איזהו רשע כל שעבר עבירה שחייבין עלי' מלקות זהו פסול לעדות מדאורייתא שהתורה קראתו רשע שנאמר והיה אם בן הכות רשע ומה שכ' במקום אחר כל שנפסל בעבירה שהעידו עדים שעבר עבירה אע"פי שלא התרו בו פסול ובלבד שתהיה העבירה מפורסמת עכ"ל זהו דוקא העבירה ששייך בה מלקות אם היו מתרים בו אבל בעבירה שאין שייך בה מלקות כלל כמו שבועת ביטוי שביארנו אינו נפסל מן התורה לעדות כלל נמצא שהיא א"א גמורה דע"כ לא קאמר אלא שיהא הא' נשבע כנגדו אבל שלא תצטרך גט מי שקדש בפניו לא אמר ועוד אפילו אם נאמר שבכל ענין אמר ר"ת שהוא פסול מ"מ הרי הרב אלפסי ז"ל והרמב"ן ורמ"ה וכמה גדולים הכשירו ממש ואיך הלך זה לקולא והרי שנינו בברייתא פ"ק דע"ז א) היו שנים א' מטמא וא' מטהר א' אוסר וא' מתיר אם היה א' מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר ריב"ק אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המקיל אמר ר' יוסף הלכה כריב"ק כ"ש שכולם מכשירים זולתי ר"ת ויש לנו לילך אחר הרוב אפי' להקל כ"ש להחמיר וגם על חילול שבת אם עבר על חילול שבת מדרבנן כגון מוקצה או אפי' הוצאה בזה"ז אינו פסול דאורייתא אלא דרבנן וצריך הכרזה והוא כשר גמור עד שיכריזו עליו ב"ד שהוא פסול לעדות כדאמר ב) ר' אבהו אמר ר' אלעזר כולן צריכים הכרזה בב"ד פי' פסולין דרבנן ובכאן לא הכריזו עליו ומספק אין לנו לפוסלו כי שמא לא חלל שבת אלא בדרבנן כ"ש שלא להקל ולהתיר א"א ועוד אפי' הכריזו עליהן המקדש בפסולי עדות דרבנן מקודשת מן התורה ועוד בר מן דין אפי' שהעידו שנשבע לשקר או לשוא לפי אשר שמענו מפי מגידי אמת שאלו העדויות לא נתקבלו בפני העדים שהם הבעלי דינין עדותן בטלה דכל עדות שלא נתקבלה בפני בע"ד בטלה מעיקרא כדאמר בפ' ב' דכתובות ג) א"ר אבהו אין מזימין את העדים אלא בפניהם והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הויא פי' אפי' בדיעבד בשביל שהיא חובת העדים הכחשה מיהא הויא פ' לבטל עדותם בזו העדות אבל כשרים הם לעדות אחרת וא"ר אין לחם חובה בזה ובשביל זה הויא הכחשה בדיעבד כ"כ ריב"א וכן הסכימו רוב הגדולים דאפי' בדיעבד לא הויא עדות וכ"כ הרמ"ה וזה לשונו וקמ"ל ר' אבהו דאין מזימין את העדים לפוסלן ולא לחייבן אלא בפניהם דכתיב והועד בבעליו יבא בעל השור ויעמוד על שורו אבל מכחישין את העדים שלא בפניהם לאורועי סהדותייהו בההיא מלתא דאיתכחוש בגווה דהשתא לאו לחובתא (דסהדותא) דסהדי קא מסהדי אלא לחובתא דהאי בע"ד קא מסהדי והאי בע"ד הא קאי קמייהו ובפני בע"ד הוא והכחשה אינא מועלת אלא לזו העדות בעלמא ולעולם זו, באה בפני עצמה וזאת באה בפני עצמה ומעידה בעדות אחרת א"כ אין חובה לעדים כלל ובשביל זה מועלת הכחשה לבטל העדות מאחר שהם מזימין אותם בגוף העדות אבל בנדון זה אין לומר שתתבטל העדות שלהם וכשרים לעדות אחרת חלילה וחס כי לשם אע"פ שתתבטל זאת העדות הם כשרים לעדות אחרת דשאני התם שהזימו אותן בגוף העדות ונהי דהזמה לא הויא הכחשה מיהו הויא וכבר בארנו כי שתי כתי עדים המכחישות זו את זו זו באה בפני עצמה וזו באה וכו' אבל הכא לא הזימו אותן בגוף העדות אלא שהעידו שהעידו עליהם שעברו על שבועתם או שחללו שבת ואם הוא אמת שהם פסולין לעדות זו הם פסולין לכל העדות שבתורה ומאחר שלא הי' בפניהם בטלה היא עדותם של אחרונים מעיקרא מאחר שנתבטלה שלא בפניהם שאין פוסלין את האדם אלא בפניו ונשארה עדות הראשונים קיימת והיא א"א גמורה והבא עלי' במזיד ובהתראה חייב חנק ומי שיורה להתירה אם ידע שלא נתקבל זו העדות בפני עדים והתירה ע"ז ראוי הוא לנדותו ולהחרימו ולקללו ולהענישו הן לשורשו הן למות אם לא יחזור בו מדינו מיד וא"ת זה המורה לא ידע אם נתקבל העדות שלא בפניהם אם לאו אלא ראה עדויות יוצאות בפניו ובי דינא בתר בי דינא לא דייקה מ"מ מאחר שיצא קול שנתקבלו העדויות שלא בפני העדים שהם בעלי דין בזה צריך לחקור אחר הדבר ואין שייך לומר כאן ד) עדים בצד אסתן ותאסר דאם הקילו בשבוי' לא נקל בא"א כ"ש שהוא ודאי וברור שלא נתקבלו אותן העדויות בפני הבע"ד פי' העדים גם כי שמענו אומרים שאלו העדים שהעידו על האחרים לא הכירו אותן מעולם ועוד כי היו צריכין דרישה וחקירה כי אפי' דיני ממונות היו צריכים דרישה וחקירה אם לא מטעם נעילת דלת בפני לוין דא"ר חנינא ה) ד"ת א' דיני ממונות וא' דיני נפשות צריכין דרישה וחקירה וכ"ש א"א ואע"ג דתניא בסוף יבמות ו) אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה ר' טרפון ור"ע אומר בודקין בדרישה וחקירה ומסיק במאי קמיפלגי בדר' חנינא דא"ר חנינא דבר תורה וכו' מ"ס כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמיא ומ"ס כיון דשרינן א"א לעלמא כד"נ דמיא ופסק כת"ק שאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה היינה דוקא בעדות נשים שמעידות שמת בעלה ומטעם עגונא מדמי אותו ת"ק לד"מ כי אשה דייקא ומנסבא דמתוך חומרא שהחמרת עלי' בסופה הקלת עלי' בתחילתה ותדע שכן הוא שהרי האמינו אפילו קרוב אפי' אשה ואפי' עבד ואפי' שפחה ואפי' ע"א מסל"ת וע"ז הקילו ג"כ שלא להצריך דרישה וחקירה אבל בנדון זה אין שייך זה ועוד כי אין כאן דין כתובה שהרי היא עצמה מודה שאינה מקודשת לו ופוטרת כתובתה כדי שלא תתקדש לו והודאת בע"ד כק' עדים דמי א"כ לא נשאר ד"מ אלא דין א"א וכ"ע מודה שהוא כד"נ וכ"כ רמ"ה ז"ל שטעם שקיי"ל שאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה הוא מטעם עגונא וכאן אין עגונא כי הוא יכול ליתן לה גט ודוקא גבי מת יש עגונא שאם נדרוש אחר העד לא יהיה לה תקנה להנשא לעולם ואע"פ שביארנו שזאת האשה היא א"א גמורה מ"מ כדי לסתור דבריו ולהראות טעיותיו כדי שלא ישאר מדבריו אפי' אות אחת אמת אנו צריכין להאריך ולתופשו בדבריו כתב על רבנו משה מקוצי לית דחש לקימחי' ע"ז לבד היה ראוי לנדות על שספר אחר מטתן של גאוני עולם ומבזה אותם ויותר גדולים ממנו ומרבותיו עושין ונוהגין כמו רבנו משה מקוצי כל רבותינו הצרפתים והאשכנזים וכל ישראל שותין מימיו וגם הר' יעקב בנו של רבנו הגדול הרא"ש ז"ל הסכים לבעל סמ"ג לזה שהמקדש בעד א' חוששין לקדושין ועוד כי ראייתו חזקה ובריאה מדקאמר מאי הוי עלה אחר כל המשא ומתן של הגמ' וצריך א) לחזק דבריו כי מוחזקים ועומדים הם אדרבא משמע כמו הסמ"ג שהרי רב אשי שהוא בתראה הקשה לר' כהנא דאמר אין חוששין אע"פ שמשיב לו התם לא קא מחייבי לאחריני הכא קא מחייבי לאחריני מ"ט באיסורא דאורייתא יש לנו להחמיר וצריכא גט וכן אנו מורים בכאן שבעד א' צריכה גט ומה שכ' שנתבטלה עדותו בשביל שנטפל לעוברי עבירה בזה לא מצא ידיו ורגליו שהרי קיי' ב) דשיילינן להו למחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו וכל זמן שלא שאלנו להם הם בחזקת כשרים ויש לנו לתלות כי למחזי אתו וכ"כ בפי' הרמ"ה ז"ל כי מאחר שהיו שואלים להם והיו אומרים למחזי אתינא היו נאמנים גם עתה ולעולם הם בחזקת כשרות עד שיודע בודאי פסולן ומה שכתב שמוכיח סופן על תחילתן שנתכוונו להעיד מאחר שבאו גם בזה צלל במים אדירים והעלה בידו חרס כי ע"כ הא דאמרינן למחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו פרושו בשעת הראי' וכבר הוכיחו הפוסקים והרא"ש שצריך שני דברים שיכוונו להעיד וכן שהעידו אח"כ מכח קושי' שהקשו ואפילו שהעידו אח"כ בב"ד הכשרים והפסולים יחד אם יאמרו למחזי אתינא הם נאמנים אע"פ שהעידו א"כ ג"כ כשלא שאלו להם מסתמא הם בחזקת כשרות שעדות היא טובה כי כל עדות שנחקרה בב"ד היא טובה עד שיתבאר הפסול בודאי אע"פ שרמ"ה כ' כי אע"פ שלא הגידו אח"כ אם כוונו להעיד שעדותן בטלה מ"מ מודה הוא שהם בחזקת כשרות עד שיאמרו שיכוונו להעיד כ"ש שאם אנו מבטלין עדותן שאנו כמו מתירין א"א בלא גט ותו לא מידי כ"ש מאחר שהם ג' ועדות קדושין בשנים רגלים לדבר דכל א' מהם יוכל לומר למחזי אתינא כ"ש לרב אלפס שכתב שאפי' שנטפל לעוברי עבירה אם לא היה רגיל אצלו שאינו מכירו שלא נתבטלה עדותו אע"פ שהרא"ש ג) חלק עליו בזה השיג הראב"ד עליו וז"ל א"א איני יודע מהו כי מאחר שלא באו תכ"ד ונחשבו לשתי כתית לענין הזמה למה תבטל עדות הכת האחרונה ויהרג הרוצח ע"כ הרי שהוא סובר כמו הר"מ מקוצי ז"ל וכבר ביארנו כי בשל תורה הלך אחר המחמיר ומה שכתב ב כי העד חזר מעדותו וע"ז רוצה לפסול עדותו הראשונה הרי סכין והרי שולחן לפניו ואין לו פת לאכול שהרי תוספתא בהדיא העדים כ"ז שלא נחקרה עדותן בב"ד יכולין לחזור בהם נחקרה עדותן בב"ד אין יכולין לחזור בהן וזיל קרי בי רב הוא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואם חזר ונשבע ששקר בעדותו הראשונה ילקו אותו על שבועת שוא ויפסל מכאן ולהבא אבל עדותו הראשונה קיימת ואפילו להרוג את הנפש על פיו כמו מעשה של בנו של שמעון בן שטח א) כ"ש לאסור אשה ע"פ עדותו הראשונה והעד שאמר על א' שהעיד עדות שקר אוקי חד לבהדי חד ואוקי גברא אחזקתו ועל מה שכתב שבקשו מיהודה ולוי להעיד עדות שקר ובשביל זה יפסלו אלו בזה עיניו לא ראו אור דאפי' אם הי' אמת ושהעידו שקר בשבילם אפ"ה לא היו נפסלין בעבור זה כדאמרינן בפ"ק דמכות ב) ההיא איתתא דאתיא סהדי ואישתקר אתיא סהדי אחרינא ואשתקר אמר ר"ל הוחזקה זו להביא, עדי שקר א"ל ר' אלעזר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו וכן הלכתא שלא נתבטלה עדותם של אחרונים אע"פ שהוחזקה היא כ"ש בנדון שלפנינו שאין לבטל עדיות אלו בשביל זה הדבור אפי' היו בשני עדים ושנעשה מעשה בדבר ואם היינו צריכים לזה היינו אומרים שאפי' שהעידו כדין עליהם העדים בפניהם והפיסול היה פיסול ממש בדאורייתא עדיין צריכה גט שהרי משום חומרת א"א יש לנו לומר שמא עשו תשובה כדאמרינן בפ"ב דקדושין ג) האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאני צדיק גמור אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו ואין לחלק בין תשובה שהיא בלבו לתשובה שצריכה מעשה כגון מי שנפסל מחמת פיסול שבועה שצריך להוציא אבדה מת"י או לומר חשוד אני במקום שאין מכירין אותו מ"מ משום חומרא דא"א היתה צריכה גט כמו שהשיגו עליו ת"ח שבשנוביא ואל תשיבני מרמב"ם ומר"מ מקוצי שכ' שהמקדש בפסולי עדות דאורייתא שאינה צריכה גט ומשמע שאין לחוש שמא עשה תשובה לזה נאמר כי היו צריכין להעיד עליהם שבאותו יום היו פסולין פי' בענין שיודע שלא עשו תשובה קודם הקדושין אבל בנדון זה לא העידו כך ואין אנו צריכין לזה כי כבר ביארנו שהיא א"א גמורה אך על מה שכ' שהנדון שלפנינו הוא קול ושוברו עמו כמעט אנו אומרים שלא שנה ולא קרא כי זה אין קול ושוברו עמו כמו שנבאר ובודאי אם היינו צריכין לזה הטעם שיצא עלי' קול כגון שלא היה אחת מאלו אופני דכתיבנא לעיל אסרנא יתה ממעט זה שיצא שמה בעיר שהיא מקודשת ואין מבטלין קול כדי להקל כמ"ש ר"ח כי אתרואתא נינהו פי' תלוי במנהג המקומות במקום שאין מוציאין אותו בקל אין מבטלין אותו כ"ש שזה הקול אינו קול אלא עדות גמורה שנתקדשה בפניהם ואפי' אם היה אמת שנפסלו העדים לגמרי היתה צריכה גט כדאמר בסוף גיטין ד) ההיא דנפקא עלי' קלא דאיקדשה לבר בי רב כי אתא ר' חמא א"ל לאבוה אימא לי גופא דעובדא היכי הוי א"ל קדיש אדעתא דלא אזיל לבי חוזאי ואזל א"ל כיון דבעידנא דהוי קלא לא הוי אמתלא לאו כל כמינה דמחזקת אמתלא כ"ש הכא שהיו בעדות גמור ומוחזקת מקודשת יותר משנה וחצי ואפי' אם היו פסולין לגמרי מה שאינו כן צריכה גט בשביל רינון וחשד שלא יאמרו דייני ישראל התירו א"א ויוציאו לעז על בניה ואינו נקרא קול ושוברו עמו אלא כשאומר שנתקדשה פלונית ע"ת זה ואח"כ נתברר שלא נתקיים התנאי אבל הכא לא יצא הקול פלוניתא נתקדשה בפסולי עדות אלא נתקדשה סתם וא"ת עתה שנתברר שהם פסולי עדות נתבטל הקול הזה זה אינו כי לא מבטלין קלא אלא בדבר ששייך לומר עיינו בי' רבנן כההיא ה) דאיקדשה בציבתא דאסא או בההיא דאיקדשה באבנא דכוחלא ששייך לומר בו עיינו בי' רבנן ואמרו שלא הי' שוה פרוטה או כגון לחד מבני פלני' והיו בהם גדולים קטנים ונתברר לב"ד שלא היו קדושין וביטלו את הקול בשביל האמת שנתברר כי אין כאן רינון וחשד כי העולם יאמרו לקטן נתקדשה ואין קדושי קטן כלום כדמפרש בגמרא אבל בכאן שהיו קדושין גמורין אלא שיצא עליהם פיסול אח"כ לאו כ"ע ידעי שנפסלו העדים כי ע"ע היו מוחזקים בחזקות כשרות וצריכה גט ואל תשיבני מרבנו מאיר שכ' דהלכה כרב באיסורי ורב מסורא ובסורא מבטלין קלא שהרי ר"ח פי' שאינו תלוי במחלוקת האמוראים אלא במקומות כאשר ביארנו וכך הסכים הרא"ש ז"ל ועוד כי אביי ורבא לא מבטלי קלא אלא כמו שביארנו במקום ששייך לומר עיינו בי' רבנן ובנדון זה לא שייך לומר זה כי א"א מן התורה היא כאשר ביארנו אלא לסתור דבריו כתבנו זה ומה ש שכתב מיבמות ומגיטין וממציעא אין ראוי להשיב עליו כי האפרוח שלא נפתחו עיניו אין ראוי לו לכתוב מה שכ' וגם מן השלישית שכ' אין ראוי להשיב עליו כי מסברא לא נתיר א"א ע"כ אנו אומרים שזאת האשה היא מקודשת למשה עטיא קדושין גמורין וצריכה גט ממנו ומאחר שזה לוי הלך וקדשה ובירך ברכת אירוסין ועשה כתובה ונדוניא ונשארה עמו בחזקת נשואה הרי זה כמו האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו עדים ואמרו לה שמת ל"ש נשאת בעד אחד ל"ש נשאת בב' עדים ואח"כ חזר שתצא מזה ומזה מן הראשון מן התורה ומן הב' מדרבנן גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא א"א יוצאה בלא גט ואע"פ שזהו דוקא כשנשאת מטעם דעבדא איסורא אבל בארוסין מסיק בגמרא דמותרת לחזור לראשון דכיון דלא עבדא איסורא לא קנסינן לה ולא חיישינן לשמא יאמרו גירש זה ונשא זה כי אדרבא סמכינן להא דאמרי העולם קדושי טעות הם מ"מ בנדון זה מאחר שעשה לה כתובה וי"א שברך לה ברכת נישואין הרי עבדי איסורא קרוב לודאי ומאחר שנשאר עמה בבית כמו איש עם אשתו הרי זו כמו נשואה והא דאמרינן נתקדשה מותרת לחזור לו היינו דוקא בקדושין שאינו מתיחד עמה אבל באלו הקדושין שנתיחד עמה וקודם שקדשה ראו אותה עד אחד ונערה אחת עמה במטה שוכב עמה כמו איש ואשתו פשיטא שאסורה ל לראשון ולשני וצריכה גט מזה ומזה כדין אשה שהלך בעלה למ"ה ונשאת כי בודאי עבדא איסורא וקנסינן לה ולו וכ"ש בזה שנתפאר בפני עדים רבים שבא עלי' כמה פעמים רבים ולפי דבריו שוויה עלי' חתיכה דאיסורא שהיא ראוי' לצאת מזה ומזה שזה הרשע וזו הרשעה שהרשיעו שניהם ועשו עבירה להתייחד עמה על התראות ב"ד ועל ציוים שיש לקנוס אותם עוד נ"ל כי אסורה לזה ולזה מדאורייתא כי הוגד לנו שהתרה בה משה עטיי' ארוסה וקנא לה ע"י מורשה שלו וגם ב"ד קינו לה והתרו בה שלא תתייחד עם פלוני ויש עדים שנתייחדה עמו שהיא אסורה לשניהם כדתנן א) ואלו שב"ד מקנין לה מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהי' במ"ה פי' שאינו בעיר ולא להשקותה אלא לאוסרה על בעלה ולהפסידה כתובתה וזה לשון הרמב"ם ז"ל כיצד שמעו ב"ד שהעם מרננין אחרי' קוראין לה ואומרין לה אל תתייחדי עם פ' באו עדים אח"כ שנסתרה עמו ושהתה עמו כדי טומאה ב"ד אוסרין אותה על בעלה לעולם וקורעין כתובתה וכשם שאסורה על הבעל כך אסורה על הבועל הרי מכמה טעמים שאסורה לזה ולזה וצריכה גט מזה ומזה ותיתי לי' על זה שעבר על דברי חכמים הראשונים ז"ל שבשביל רוק בעלמא שהיו מכסין לפניהם היו אומרים פסילנא לך לדינא וזה הדיין דן לקרובו גמיר שהוא פסול לו לעדות מן התורה ואע"פ שקבלוהו הכתות על עצמם לא היה לו לקבל ע"ע זאת המשא הגדולה והיה לו לירא ממה שנכשל בה ולא הי' לו לסמוך ע"ע שלא יטה לבו לקרובו כי הקב"ה אינו מאמין בצדיקים עד יום מותם שנא' הן בקדושיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה כ"ש שלא הי' לו להאמין בעצמו ואתם דייני הקהל הקדוש קהל שגוביא יצ"ו אנו מתרים בכם שתשלחו מיד אגרתנו זאת או טופסה לאותו ר' חיים הארוך ואנו גוזרין עליו בכח נידוי ושמתא שביום ראותו אגרת זאת או טופסה חתום מעדים שיחזיר מיד מהוראתו ומדינו הנז' ושיבטלנו ושישלח הביטול לשגוביא תוך ח' ימים בענין שיקרא בקהל והודעתי הדבר לה"ה הרב ר' יוסף דמוניו יצ"ו ולהר"ר יצחק מימון יצ"ו ונשאנו ונתנו ביחד והסכמנו כלנו בדעת א' לזה ולמוכיחים ינעם ותבא עליהם ברכת טוב ושלומכם ומעלתכם הקהל קדוש קהל שגוביא ודייניה וסופריה יפרוס לעד כחפצכם וכחפץ דורשי שלומכם החותמים יום ה' לחודש אב שנת קי"ח לפרט בטוליטולה יחיאל בן הקדוש הר' אביגדור יוסף בר' אשר ז"ל דימוניו יצחק בר' אברהם מימון

שמעתי אני המעתיק כי הר' חיים הארוך השלים צווים של הרבנים הנז' ובטל הוראתו ושלאחר כל זה הרויח לוי מולחו פסק דין מהנכבד דון צאק בן וקא נר"ו שהי' רב באותו הפרק שידונו זה הדין והיו מכריעין בין הר' יחיאל ובין הר' חיים הארוך רבני אשביליא וע"ז השיב ר' חיים הנז' על דברי רבני טוליטולא הנז' ועשה קונדרס מזה ושהסכימו רבני אשביליא בהוראה הנז' עם ר' חיים הארוך:

תוכן העניינים

שות זכרון יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה