שות זכרון יהודה· רבנו יהודה בן הרא"ש
שאלה פא
מעשה שהיה כך היה כי משה גוראש הדר בארו גינדש הפקיד ביד דוד ז' אלפארנגי הדר בכפר אל באיו פקדון גדול וברוב הימים עלה משה כד' בעבור פקדונו לנפקד שלו והשיבו שלא היה חפץ לתת את אשר לו ער אשר התקדש בתו ליוסף בנו וכראות משה הנז' כי טוב מותו מחייו אם לח יחזיר לו פקדונו אך ב קט למצוא דברי חפץ איך התקדש בתו לבן הנפקד הנז' ולא יחול הקדושין נתיעץ שיקדש בתו עם אחיו כדי שלא יהולו הקדושין מאותו בחור דיל באיו בשום א"א ספשטה ידה ה והכלה הקדושין מאחר שלא בפני בעלה וגם שתמסור מודעא על הקדושין שיקדשנה אותו בחור דיל באיו וכן עשתה פעמים כמ"ש בשטר מעשה ב"ד הכתוב הלאה אמנם העדים שנתקדשה בפניהם לאברהם דודה היו קרובים חתן עם חמיו וגם מסירת המודעא היתה בפניהם וגם קדושין שקדשה הבחור דיל באו היו מזמנים לעדים והיו קרובים האחד בעל אחותו של חבירו ומסרה מודעא ג"כ בפניהם פעם שנית קודם הקדושין שקדשת הבחור דיל באיו והכל כמ"ש בשטר מעשה ב"ד ואחר כל זה בא משה גוראש אבי הבת להתיעץ עם מוקדמי העיר וחכמיה אם תוכל להנשא בתו עם הבחור שהיתה משודכת לו קידם כל ל המעשה אחר שכל הקדושין ראשונים ושנייב היו בפני עדים קרובים מזומנים וגם שמסרה מודעא פעמים על הקדושין שניים ויצאה הוראה כפי מ"ש בזה הקונדרס ואחר ההיראה ואחר כמה זמן כמו ב' חדשים שנשאת הבת לבן גילה הראשון יצא החולק לחלוק ולהוציא דבה על אותן נישואין שנעשו על פי הוראה הכל כמ"ש להלן וכתבנו מעשה הד מועתק תיבה בתיבה ואחריו דברי החולק עליו ואחריהם דברי המשיבים המורים שהורו הבת להנשא זהו תופסן יום טוב ב"ר יונה זלה"ה בן עבאם יהודה אורא בונה זהו תופס מעשה ב"ד אנו ב"ד קהל טונילא א) יצ"ו ההתומין למטה כן ך הוא שבא לפנינו משה ב"ר חיים וראש הדר בארגינדש ואמר לנו דעו רבותי כי בילימה בתי נתקדשה לאברהם אחי יצ"ו כמ"ש בשטר חתום ומקויים שזמן הקדושין היח כ"ב א לחודש שבט שנה ק"ח ועדי הקדושין הם יוסף ב"ר שם טיב נ"ע בן חסאן חיים כ"ר שלמה נ"ע אלפא רנא ואחר זה הי ה' לי דברים עם דוד אלפארנגי הדר באל באיו לפי שהפקדתי כבר פקדון ידוע ביד דוד אלפארנני הנז' שאלתי ממנו פקדוני ואמר אלי שלא היה בדעתו להחזיר לי פקדוני לולי אם אתן לביליטה בתי הנז' אשה ליוסף בנו ואני כראותי שאם לא היה מחזיר לי פקדוני טוב מותי מחיי, שהיה לי לחזור על הפתחים הוצרכתי לומר לבתי הנז' שתעש בענין שאפי' שיקדשנה שלא יהיה מדעתה ורצונה אלא בע"כ ולהוציא מת"י דוד הנז' הפק דון הנז' ובתי שמעה לקולי ומסרה מודעא בפני עדים ואמרה שאם ח"ו תקבל הקדושין מיוסף אלפארנני הנז' של' יהא מדעתה ורצונה אלא בע"כ ולהוציא הפקדון שהפקיד אבי' ביד דוד הנז' וזהו לשון המודעא בפנינו עדים ח"מ אמרה לנו ביליטא בת ה נגר"י דיגוראש היו עדים באמת שקבלת קדושין מאברהם דודי יצ"ו ב"ר חיים הנז' ואני מקודשת לו עתה ואני מרוצה באותן הקדושין ואם יבא שום אדם ויקדשני ובפרט יוסף ב"ר דוד אלפארני דיל באיו שאיני מרוצה א ותן קדושין שיו תן בא וא ני מוסרת מודעא בהם ואם אקבל קדושין לא מדעתי ומרפוני ושאיני פנויה אלא אני מקודשת כמו שאני אמרתי בפניכם אבל אם אני אקבל קדושין ממנו הוא לעשות רצון אב י שלא היה חפץ דוד הנזכר להחזיר לאבי הפקדון שהפקיד בידו עד שאתקדש ליוסף בנו של דוד הנז' וזה מכריח אותי לקבל הקדושין מיוסף הנז' אבל לא מדעתי לפי שאני מקודשת לר' אברהם דודי יצ"ו הנז' ואתם עדי בול כי מעולם לא קבלתי נט ממנו וכדי להעיד בכל הכתוב למעלה והי' בי"ד לחודש שבט שנת ח' אלפים וק"ח למניננו בארגינדש ועוד אמר לנו בפנינו אברהם המקדש הנז' דעו שלא נתתי נט לביליטא הנז' זה היה במעמד הנז' וקיים יוסף ב"ר ש"ט נ"ע בן חסאן חיים ב"ר שלמה נ"ע אלפארגא ע"כ לשון המודעא ועוד מסרה מודעא ביליטא בתי הגו' בפני עדים אחרים אותם עדים שנתקדשה בפן ניהם ליוסן אלפארנני הנזכר וז"ל בפנינו עדים החתומים למטה כך היה שאמרה לנו ביליטא בת משה ב"ר חיים נ"ע נג"רי די דגוראש היו עלי עדים שאיני רוצה שאותם הקדושין שאהיה מקבלת עתה מיוסף ב"ר דוד אלפארנגי דיל באיו ואם אקבל ממנו לא מדעתי ומרצוני אבל לעשות רצון אבי שלא הי' חפץ דוד הנז' להחזיר לאבי הפקדון שהפקיד בידו עד שאתקדש ליוסף בנו הנז' וזה מכריח אותי לקבל הקדושין ממנו אבל לא מדעתי ורצוני כמו שאמרתי למעלה ותכף זו ההתראה בא יוסף הנז' מיד וזמננו לעדים ונתן לה קדושין בפנינו והיה זה בט"ו יום לחודש שבט שנת ה' אלפים וק"ח למנינינו בארגינדש והכל שריר וקיים יהודה ב"ר יצחק יצ"ו בן דאוד ש"ט ב"ר אברהם נר"ו בן עמילי' עכ"ל זו המודעא ועתה רבותי ייטב בעיניכם לראות בעלבוני ולפקח בקדושי בתי הראשונים וגם האחרונים אם הם קדושין וצריכה גט מהראשון או מהשני או משניהם או אם אינה צריכה גט משום א' מהם לפי שהקדושין שנתקדשה מאברהם אחי היו בפני עדים קרובים זה לזה וגם אינה צריכה גט מקדושי יוסף אלפארנני הנזכר ז כי היו בפני עדים קרובים זה לזה וגם לפי שמסרה מודעא שלא היתה מרוצה בקדושין שיקדשנה יוסף אלפארנני הנז' ייטב בעיניכם רבותי שתודיעוני מה אעשה אם תצטרך בתי הנז' שום גט כמו שנז' או אם אוכל להשיאה לכל מי שארצה בלי שיגרשנה שום אחד מהמקדשין אותה כמו שנז' ואנו ב"ד החתומים כראותינו כי דברי משה נג"רי הנז' נכוחים ובקשתו שבקש ממנו ראויה להיותנו נזקקין למעלתה ע"כ נתיעצנו עם חכמי העיר ואחר שחקרו ודרשו הטיב החכמים בקדושין שנתקדשה ביליטא הנז' עם אברהם דודה שהי' בפני עדים קרובים וגם הקדושין שניים שנתקדשה ליוסף אלפארנני הנז' היו בפני עדים קרובים שהזמינום להיות עדים ע"ז כמ"ש בשטר מסירת מודעא והקדושין וגם במסירת המודעות שמסרה ביליטא הנז' על קדושי יוסף הנז' אמרו לנו בב"ד החתומים החכמים הנז' דעו שאין בהם ממש בקדושין הראשונים שנתקדשה ביליטא הנז' עם אברהם דודה הנזכר אין בהם ממש לפי שהעדים שנתקדשה היו קרובים זה לזה ואינה צריכה הימנו גט וגם בקדושין השניים שנתקדשה ביליטא הנז' עם יוסף אלפארנני הנז' אין בהם ממש לפי שהעדים שנתקדשה בפניהם והזמינום לעדים היו קרובים זה לזה וע"ז אינה צריכה גט ממנו מלבד שמסרה מודעא על אותן קדושין קודם שתקבלם ממנו כמו שנז' למעלה וראינו כי עצת החכמים הנז' נכונה אמרנו למשה נג"רי הנז' דע כי בתך ביליטא הנז' אינה צריכה גט לא מאברהם אחיך הנז' שקדשה בראשונה לפי שקדשה בפני עדים קרובים והקדושין אינן קדושין כלל וגם אינה צריכה נט כלל מהקדושין שקדשה יוסף אלפארנני הנז' לפי שמסרה מודעא עליהם קודם שקבלתם וגם שהיו אותן הקדושין הנז' בפני עדים קרובים והרי היא כפנויה לגמרי ובכל עת שתרצה ביליטא בתך הנז' להנשא למי שתרצה הרשות בידה ותלך ותנשא למי שתרצה ואדם לא ימחה בידה משמנו ולא משם שום אדם בעולם מחמת קדושין הראשונים ושניים הנז' שנתקדשה והרי היא פנייה גמורה ומותרת להנשא לכל מי שתרצה וכדי להיות לראיה ולזכות לביליטא הנז' שתוכל להנשא לכל מי שתהי' חפצה ורצונה וגם שלא יתאמת שום קול שיצא ושיצא שהיא מקודשת מחמת הקדושין הנז' אנו פוסקין ונוזרי בתורת דין שריר וקיים שהיא פנוי' לגמרי ותלך ותנשא לכל מי שתרצה והרי מותרת לכל אדם ומה שהיה בפנינו אנו הב"ד החתומין למטה נכתב וחתמנו עליו בכ"ז יום לחודש אדר שנת ה' אלפים וק"ח למנינינו בטודילא והכל שריר וקיים חיים בר ש"ט נר"ו מוקדם משה ב"ר יהודה ז"ל מוקדם משה ב"ר יוסף נר"ו מוקדם ולפי ששקדו חז"ל על תקנת בנות ישראל הצנועות שלא תעננה וחקרו ודרשו בכל צד וענין להפך בזכותן על קו היושר ע"כ אנו החתומים למטה אחר שחקרנו ודרשנו היטב על מעשה ב"ד הנז' ועמדנו עליו וראינו דבריהם נכוחים ועצתם טובה והגונה ודינם דין וגזירתם גזרה אמתית וראוי לסמוך על פ"ד שלהם ודבריהם אינם צריכין חיזוק מ"מ לפי ששאלו ממנו לחתום אחריהם כדי לקיים דבריהם וכדי להסיר לעז ולזות שפתים מביליטא בת משה ב"ר חיים נג"רי דארגינדש שלא יהא פ"פ לשום אדם עליה לאמור שעשתה שלא כדין אנו החותמין למטה מסכימין לקיים המעשה ב"ד הכתוב למעלה הנז' שהוא שריר וקיים ומקויים ע"פ הוראה כדת משה וישראל ולהיות לראיה לביליטא הנז' שהיא מותרת לכל אדם ושתנשא מכאן ואילך לכל מי שתרצה חתמנו פה עליו והי' בכ"ט לחודש אדר שנת ה' אלפים וק"ח למנינינו בטודילא והכל שריר וקיים רט ב"ר יונח ז"ל בן עכאם יהודה ב"ר שמואל ז"ל אורא בונה עכ"ל מעשה ב"ד. אלה הם דברי החולק עמדתי על כתב מב"ד מטעם הפקיד והגזבר לדרוש ולחקור היטב בדבר לאמת הענין לעבודת הבורא ית' וית' תחילת כל דבר אני אומר כי המעשה ב"ד נעשה שלא כדין לפי שלא בא אצל המוקדמין שום כת אע"פ שבא אביה אין לו רשות בה ולא בקדושיה לפי שהיא בוגרת ואפי' שתבא היא הי' צריך לבוא המקדש דיל באיו שהוא בע"ד זאת ועוד אחרת שדנו ע"פ כתב והתורה אמרה מפיהם ולא מפי כתבם ופירש"י ז"ל שלא ישלחו עדותם באגרות ועוד אין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד לא שנא בדיני ממונות ולא שנא בדיני נפשות דסתמא קתני וכדאיתא בפ' כהן גדול א) גבי ההוא עובדא דעבדא דינאי מלכא קטל נפשא וכו' א"ל ר"ש בן שטח ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך וכ"כ הרמב"ם ז"ל וז"ל ב) גם בדיני ממונות אין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד ואם היו בע"ד חולה או שהי' העדים מבקשין לילך למד"ה ושלחו לבע"ד ולא בא ה"ז מקבלין עדים שלא בפניו ובנדון שלפנינו לא שלחו לו ב"ד לבא וגם לא היו עדים מבקשין לילך למדינת הים כ"ש דהאי עובדא לאו לדיני ממונות דמיא אלא לדיני נפשות דהו"ל דבר שבערוה ובדיני נפשות לא שייך בי' שלחו ולא בא כי מוכרח הוא לבא לפני ב"ד ואי אפשר לקבל עדים אלא בפניו ודר' שבתאי בפ' הגוזל ג) לא איצטריך אלא בדיני ממונות דבדיני נפשות כיון דלא אפשר בלא הוא דאין מקבלין עדים אלא בפני בע"ד דיבוא בעל השור ויעמוד על שורו וגם אלו העדים אינם נאמנים בענין מודעת האונס דפסולין דרבנן הם ואין כאן עדות לגבי האונס אע"פ דלגבי קדושין שהי' עיקר שלו ממנה עדים כשרים אם היתה רוצה בקדושי דיל באיו ושתקה היא ושתיקה כהודאה דמיא ועוד שאמר אביה בפניה הקדושין דיל באיו מרצוני הם ומה שטוב בעיני הוא טוב בעיני בתי ושתקה ופשטה ידה וקבלה קדושין ממנו ועדי קדושין מאחר שאינם קרובים אלא מחמת אישות והעדים האלו הם מחמת אישית כי יהודה ב"ר יצחק בן דאוד הוא בעל אחותו של ש"ט ב"ר אברהם בן עמילו שאין להם קורבה אחרת זולתה וכיון שכן הו"ל פסולא דרבנן וצריכא גט ואינה מותרת בלא גט וכ"כ בעל ה"ג והרמב"ם ז"ל כ"ש כי בנדון שלפנינו הי' עדים כשרים ואין לומר בפסולי עדות דרבנן א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה כאותה דר' יוסי ב"ר יהודה במס' מכות) ל) וסנהדרין ה) דהא קרא קאמר ע"פ שנים עדים יקום דבר וקרא בדאורייתא מיירי, וליכא למימר כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון שלא נאמר זה אלא להחמיר אבל לא להקל דמי איכא מידי דמדאורייתא הוו קדושין ואתו רבנן ומתקני דלא הוי קדושין ואע"ג דלגבי גיטא אמרינן ו) מי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא ואתו רבנן ומתקני דליהוי גיטא ואומר התלמוד אין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכו' ה"מ היכא דאיכא גט אבל היכא דליכא גט א"א לומר שמא יאמרו א"א יוצאה בלא גט והיינה טעמא דלא משתמיט משום דוכתא גמרא דילן מי איכא מידי דמדאורייתא הוי קדושין ואתו רבנן ומתקני דלא להויי קדושין ולימא אין כל מקדש אדעתא דרבנן מקדש וכו' כ"ש דאפי' פסולי עדות דאורייתא אין לומר נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אלא היכא דאיכא תלת שיכיר הכשר בפסול כשמצטרף עמו ושיעידו יחד בב"ד ואם לא הכיר בו אינו נפסל שהרי לא היה בדעתו להצטרף בעדותו עם הפסול שזהו טעם פיסולו ולא עוד אלא שאם אמר העד הכשר שלא הכיר בו נאמן אם אין פסולו של זה מפורסם דהא המנינן להו לקמן כי אמרי למחזי קא אתינא וכל מה דאפשר למיתלי בחזקת כשרות תלינן והיינה ההיא דתניא בפ' גט פשוט ז) ה' היו חתומים על השטר ונמצאו ב' הראשונים קרובים או פסולים תתקיים עדות השטר וקיי"לן מלאוהו בקרובים כשר הילכך אליבא דהלכתא בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות אין הכשרים נפסלין עד שנדע שיתכונו כולן להצטרף לעדות שידעו אלו ואלו והעידו והרבה שטות נאמרו בשמועה זו אבל זה העולה נכון לפי השמועה ושיקול הדעת והיא שיטת רבנו הגדול הרמב"ן ז"ל וכן מצאתי כ' בשם הרשב"א ז"ל כת' תוספתא ר' אומר אף בדיני ממונות אם לא ידע הכשר שיש שם קרוב או פסול תתקיים עדות בשאר ע"כ וכתב הרב אלפסי ז"ל בתשובת שאלה שלא אמרו עדותן בטלה אלא כשהכיר הכשר את הפסול ונצטרף עמו אבל אם לא הכיר בו אינו נפסל ע"כ ובזה הנדון היו העדים פסולין דרבנן ולא שייך בהו נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כדכת' ובזה הנדון היו בו עדים כשרים ולא באו עדים הכשרים להעיד וגם לא ידעו הכשרים בפסולין בשעת מעשה והחכמים קבלו עדות הפסולין לבדם והאמינום ועשו מעשה דבר שבערוה להקל ולאו בני עדות נינהו לפי שאינם נאמנים וכל מה שעשו הוא בטל ושלא כהלכה מן הטעמים שכתבתי ופשוט הוא דבעדי קדושין אין צריך לומר אתם עדי ומאחר שיש כאן כשרים שראו בדבר מקודשת גמורה מן התורה ליוסף דיל באיו ובעבור קדושי דודה שקדמו אין לחוש כי בפניו היו שהוא אומר בפני עדים אני הייתי תחת המטה שהיא יושבת עליה בשעה שקדשה יוסף דיל באיו וא"א שפשטה ידה וקבלה קדושין בפני בעלה הרי היא כאילו אמרה לבעלה גרשתני שנאמנת ואם לחשך אדם לומר כי קדושי דודה הם קדושין בעבור שקדשה בפסולי עדות דרבנן שהי' יוסף ב"ר ש"ט בן חסאן וחיים ב"ר שלמה אלפארגא שהוא חתנו אין קורבתן אלא מחמת אישות וצריכא גט ממנו וכיון שכן קדושי דיל באיו אינם קדושין שהם שניים אינו לפי כי אפי' דודה לא היה מתרבה אלא אם יקדשנה פעם אחרת בעדים כשרים וכיון שכן הקדושין השניים אפילו בעדים פסולים ממש חלו במקצת דרוחא איכא מאחר שהם פסולין דרבנן דדמיא קצת לההיא דקדושין א) הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום ובא אחר וקדשה אחר כ' יום ובא אחר וקדשה אחר י' יום דאר"י עלה קדושי כולן תופסין בה ואפי' הו ק' דשוו אנפשייהו כשרגא דליבני וצריכא גט מכולם כ"ש כיון שיש בשניים עדים כשרים גמורים פשוט הוא שצריכה גט וזו אינה צריכה לפנים. לשון החכמים לפי ששקדו חכמים על תקנות בנות ישראל הצנועות שלא תעגנה וחקרו ודרשו בכל צד וענין להפך בזכות על קו היושר ע"כ אנו החתומים למטה אחר שחקרנו ודרשנו היטב וכו' זה העברי אינו בשום מקום והם עושים עברי מה שאינו עברי אדרבא לא שייך בכאן שקדו כלל ולא שייך בענין קדושין עיגונא כלל דלא תקבל ולא תעגן אלא שלא אמרו חכמים עיגונא אלא לגבי מת בעלי או לגבי בפני נכתב בפני נחתם להקל עליה אבל לגבי קדושין לא שייך עיגונא כדכתבתי ועל זה אני אומר כי כל מה שעשו הוא בטל ושלא כהלכה לפי הטעמים שכתבתי ע"כ דברי החולק ב)
תשובה. על דברי החולק מהמורים למעשה כלל גדול אמרו חז"ל ג) על ג' דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום וזהו שאמר ד) כל הדן דין אמת לאמיתו [כאילו] נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כי בהיותו דן דין אמת לאמתו נתקיימו השתים וסוף השלום לבא ומכלל הן אתה שומע לאו כי כל תורתנו כך נדרשת כמו שאמרו חז"ל בכמה מקומות והנה מקיום הכלל מתקיים בו מתהלך בתומו צדיק וכו' והחולק על הדין יצא מן הכלל והוא יחוש לעצמו. כתב החולק עמדתי על מעשה ב"ד מטעם הפקיד והגזבר וגדולי קהלתנו יצ"ו לדרוש ולחקור היטב בדבר לחומר הענין ע"כ ת שובה הנה יצא מן הכלל כי לא צווה על זה לא מזה ולא מזה אדרבא הגזבר הוכיחו בפני כל קהל עדת ישראל שהוא הלך לביתו כמה פעמים להתרות בו שלא יניח הענין אלא שיתור אחריו לייסר העברה הגדולה הזאת וגם שהיה לו מקום למלכות לענוש ע"ז והנה נעשה ע"ז עדה כעדים עוד כתב תחלת כל דבר אני אומר כי המעשה ב"ד נעשה שלא כדין לפי שלא בא לפני המוקדמין שום כת ואפי' שבא אביה אין לו רשות בה ולא בקדושי' לפי שהיתה בוגרת ואע"פ שבאת לא בא המקדש דיל באיו שהוא בעל דינו ואין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד לא שנא בד"מ ולא שנא בדיני נפשות דסתמא קתני כדאיתא בפ' כהן גדול גבי ההיא עובדא דעבדא דינאי וכו' עד יעידו בך וכן כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל גם בדיני ממונות אין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד עכ"ל תשובה ובה הנה החולק הלא גלה בדעתו שלא פתח ספר כל ימיו דלמא היתה צריכה האשה לבא או לעשות שליח וכי היתה שולחת לאביה לקבל הקדושין או לקבל הגט שצריכה לעשות שליח וגם אבי' לא הי' מקבל קדושיה שנצטרך לומר שהיא בוגרת אלא לבקש לב"ד ולעמוד על נפשה להתירה להנשא כמו שהוא מפורסם וכמו שאני עתיד לכתוב בע"ה ועוד כי אפילו לקדש אשה אינו צריך לעשות שליח בעדים או להוליך גט לאשתו ואפילו האשה עושה שליח להביא גיטה אחר שהשליח והמשלח מודים וכך כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות גרושין ואם לא הודו לו מ"מ לדבריו שהוא עושה עיקר מדבריו היה לו לדעת דעתו כ"ש בנדון זה שלפנינו היה לא זה ולא זה א"כ למה לה לבא לב"ד וכי יאמרו לו ב"ד כשתובע לפניהם לאו בעל דין דידי את גם גילה בדעתו שלא ידע בסוגית פ', הגוזל בתרא שהוצרך להסתייע מדברי הרמב"ם להראות כי אפי' בדיני נפשות אין מקבלין כ"ש בדיני ממונות שכן כתב דסתמא קתני וכדאיתא בפ' כהן גדול וכו' ע"כ הנה טעה בתרתי הא' כי אדרבא מה שאמרו אין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד לא נאמר עיקר הדין אלא בדיני נפשות וכדאמר התם בפ' הגוזל אסברא לך טעמא כר' יוחנן אמר קרא והועד בבעליו וכו' אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו וכ"כ הרשב"א ז"ל דעיקר טעמא דר' יוחנן הוא מהאי קרא דאמרה יבא בעל השור לפי שכמיתת הבעלים כך מיתת השור והנה מיתת השור כדיני נפשות ורבותינו דנו ג"כ זה בדיני ממונות לאסמכתא בעלמא והיינו טעמא דמקבלין עדים שלא בפני בע"ד כשהוא חולה וכשרוצין ללכת למ"ה וכו' ועוד כי ההיא דינאי מלכא לא נאמרה להעיד דוקא בפניו כמ"ש אלא שיעמוד על ממונו בעת שידינוהו הסנהדרין מטעם והועד בבעליו אבל לא מטעם העדות כמ"ש החולק ואע"פ שממילא היה צריך להעיד בפניו מ"מ עיקר המעשה לא על העדה נאמר וכן פשט הסוגי' וכן פשט פירש"י וז"ל ויעידוך שעבדך הרג את הנפש דעבדו כחמורו והפסד ממון הוא לו לפיכך צריך לדונו לפניו ע"כ הנה מבואר כדאמרי וכנדון זה אפי' שהיה כדבריו שהי' לו לאבי הנערה הדין עם בע"ד הי' לנו לומר שלא יעכב קבלת עדים שלא ישובו אפי' שהי' הדבר ברור לדיינים איך היה הענין וראיה לדברי ההיא דאמר ר' הושעיא א) תינוק שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חברו ואמר שלי הוא אין אומרים נמתין עד שיגדיל אלא מוציאין אותו מידו וכן נמצאת שדה שאינה שלו דמשמע דמקבלין שלא בפני בע"ד קטנים כמו שאינם הן כ' הראב"ד ז"ל דטעמא דמלתא לפי שב"ד עצמן יודעין כ"ז ולא תהא שמיעה גדולה מראיה וכשצריכין לעדות הוא דקפיד רחמנא והועד בבעליו וגמרינן מינה לד"מ וכו' א"כ ה"ה בנדון זה וכן כתב הרשב"א ז"ל דאע"ג דקיי"לן כסומכוס דהיכא דלא קאי בחזקת אבהתי' כההיא דירד לתוך שדה חברו וכההיא דנמצאת שדה שאינו שלו א"נ בגזלת מטלטלין וגזילה קיימת מקבלין שלא בפני בעל דין והנה מבואר כי במקום שמפורסם הדבר אינו מעכב בפני בע"ד והנה מבואר ועוד כתב הריב"א ז"ל בשם ר' אושעיא מטראנא שאם לא הי' בע"ר בעיר מקבלין שלא בפניו ע"כ ובנדון זה שלא היה בעיר אפי' שהי' לו דין עמו אינו מעכב כשאינו בפניו כ"ש שאין לנערה ולא לאביה דין ודברים עם שום אדם בעולם אלא שהיא באה לב"ד לומר הורוני מה אעשה אני מותרת להנשא או אסורה ומינה שאין דין זה תלוי לא בד"מ ולא בד"נ כלל שלא הוזכר זה בד"נ אלא כשהאדם נדון ממש הוא או עבדו או שורו וחמורו וכעובדא דינאי מלכא ומקרא דוהועד בבעליו וכו' וכללא הוא לכל מתחייב שאין מקבלין אלא בפניו א"כ הזכאי או החייב בנדון זה האשה היא וזה פשוט וברור למי שפותח ספר עוד כתב זאת ועוד אחרת שדנו ע"פ הכתב והתורה אמרה מפיהם ולא מפי הכתב ופי' רש"י ז"ל שלא ישלחו כתבם באגרת ע"כ תשובה גילה בדעתו שלא ידע בעומקן של דברים אלא ששמע מפי שומע וכי אידכרו לי' מדכר ולא ידע שדחו זאת הסברה בתוספות וכתבו שאינו נקרא מפי כתבם אלא כשאינו נזכר העדות והוא מעיד בב"ד ע"פ מה שהוא רואה בכתב אבל כשאדם זוכר את העדות יפה ורוצה לשולחו לב"ד הרי כתבו כפיו וכאילו העיד בפיו דמי וכ"כ התוס' שיש מנהג בהרבה מקומות בצרפת שכופין ב"ד שישלח העד אגרת עדותו לב"ד הרי כתבו כפיו ודנין ע"פ העדות ההוא הנה לא מצא ידיו ורגליו בב"המ וכ"ז אפילו יהי' כמ"ש כ"ש שאינו אמת וחוץ מכבודו כי הב"ד ולא היועצים לא קבלו עדות העדים אלא מפיהם ממש ובפניהם כתבו אח"כ וחתמו עוד כתב וגם אלו העדים אינם נאמנים בענין חדא דפסולין מדרבנן ואין כאן עדות לענין האונס ואע"ג דלגבי קדושין צריכה גט ועוד דבשעת הקדושין שאלו ממנה בפני עדים כשרים אם היתה רוצה בקדושי דיל באיו ושתקה ושתיקה כהודאה דמיא ועוד שאמר אביה בפניה הקדושין דיל באיו מרצוני הם ומה שטוב בעיני טוב בעיני בתי ופשטה ידה וקבלה הקדושין ע"כ תשובה אף שאומר שהעדים הם פסולין מדרבנן כדבריו ואם הוא שבוש מכמה טעמים כמו שאני עתיד לכתוב מ"מ אם העדים הם פסולין לגבי עדות הקדושין הם פסולין למודעא וא"כ אין כאן צורך למודע ואם הם כשרים לגבי הקדושין הם כשרים לגבי המודעות דקדושין וכולהו בחדא מחתא מחתינהו דבשלמא אילו הויא מסירת המודעא לגבי ד"א שלא מחמת הקדושין החרשתי אבל כל לגבי קדושין חד דינא אית להו ומי שאומר זיל הכא לחומרא וזיל הכא לחומרא עליו הכתוב אומר הכסיל בחושך כההיא דשדרה וגלגולת דמס' חולין א) וזה מבואר ועוד דאפי' שיהיו העדים פסולין המודעא היא בקיומה דלגבי מסירת המודעא ב) צריך עדים ולא מסירת מודעה אלא גילוי מלתא בעלמא הוא וכמו שאני עתיד לכתוב גם השתיקה ששתקה אח"כ אינו כלום חדא דשתיקה מחמת האונס לאו שתיקה ואפילו למ"ד שתיקה כהודאה דמיא וכדמוכח בפ"ק דבב"מ ג) וכ"כ רבנו הריטב"א ז"ל תדע דאילו לא שתקה מה מועילה מסירת המודעא שמסרה הרי לא יחזרו שטרי הקנס לאבי' וזה מבואר למי שיש מוח בקדקדו ומה שאמר בפני עדים כשרים זהו שאם כולם הם פסולין מחמת שהיו שם לגבי הקדושין ג"כ נפסלין לגבי השתיקה זאת ועוד דשתיקה דלאחר מתן מעות אפילו שאין שם אונס איכא מ"ד בנדון זה שבאה השתיקה מחמת אונס ומה שאח"כ פשטה ידה וקבלה הקדושין אינו אמת כי כל זה אחר הקדושין היה ואם אין מוקדם ומאוחר ועוד דאפי' לא שתקה אלא אמרה דבר הדומה להודאה לאו כלום הוא כשמקדשה כיוצא בזה ע"פ השאלה עד שתאמר אין וכדמוכח מההוא עובדא דפ"ק דקדושין ד) דגרסינן התם ההוא גברא דהוה זבין חומרי אתאי ההיא איתתא אמרה ליה הב לי חד שוכא א"ל אי יהיבנא לך מקודשת לי א"ל הבא מיהבא אמר רב נחמן הבא מיהבא לאו כלום הוא וכן עובדא ה) דההוא גברא דהוא שתי חמרי בחניתא אתאי ההיא איתתא א"ל אשקויי אשקיי' וכו' עד הבה מיהבי וכן עובדא דההוא גברא דהי' קא שדי תמרי מדיקלא וכו' עד אמר ר' זביד שדי משדי לאו כלום הוא ואיפסיקא הלכתא דהב אשקי ושדי לאו כלום הוא ואינה מקודשת הנה מבואר כדברי ואילו האמירה שאמר אביה כי מה שהוא טוב בעיני הוא טוב בעיני בתי מועיל הוא בעצמו כתב בתחלת דבריו שאין לאבי' רשות בה אחר שהיא בוגרת ועתה כותב בכאן [בהפך] ואילו מחמת שתיקתה כבר כתבתי שאינו כלום עוד כתב ואין לומר דפסולי עדות דרבנן נמצא מהן א' קרוב או פסול עדותן בטלה כההיא דמס' מכות חדא דהא קרא קאמר על פי שנים עדים בדאורייתא וליכא למימר כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דדוקא לגבי גט אמרו משום דאיכא גט אבל לא לגבי קדושין וכו' והיינה טעמא דלא אשתמיט בשום דוכתא בגמרא דילן מי איכא מידי דמדאורייתא הוי קדושין ואתי רבנן וכו' עד אדעתא וכו' תשובה ובה בלשון פסולי עדות אם הוא מתוקן אם לא לא אדבר עתה עד מקומו אבא בשלום אמנם על החולק איך מלאו לבו לחלוק עלינו ומתוך דבריו נכר שלא שנה משנה ולא שמש בגמ' וכ"ש שלא הבינם וחוץ מכבודו הנה משנה שלימה שנינו בפ"ק דמכות ו) על פי שנים עדים או שלשה עדים אם מתקיים העדות בשנים למה פרט הכתוב שלשה וכו' עד מה שנים נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אר"י בד"א בדיני נפשות אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר ר' אחד ד"מ ואחד וד"נ ובגמרא אפסיקא הלכתא כר' והנה כי אפילו ר"י לא אמר בדיני נפשות דוקא אלא משום והצילו העדה ואזיל לקולא מ"מ בדיני ממונות עדות כולן בטלה ואפי' בפסולי עדות דרבנן וזה לכל באי עולם ידוע והוא עצמו כ"כ למעלה, והנה דבריו סותרין זה את זה איך יסתור דברנו הנה מבואר כי אפי' לסמך הכתוב פוסלין קרוב או פסול מדרבנן ומה שכתב דלא תיקון רבנן כעין דאורייתא אלא להחמיר אלא דוקא לגבי גט אבל לא לגבי קדושין כדי שלא יאמרו א"א יוצאה בלא גט הוא בהפך לפי דלגבי גט כבר היא א"א ואפ"ה פוטרין ומתירין אותה בגט דרבנן מטעמא דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וכ"ש היכא שהיא פנויה וקדשוה בקדושי ספק דאמרינן כל דמקדש ויש כיוצא בזה בפ' האשה שנתארמלה ולא עוד אלא שהוא מפורש בגמרא דאפי' לגבי קדושין וכדאיתא בפ' חזקת א) אמר אמימר תלויה וקדש קדושיו קדושין ר' אשי אמר קדושיו לאו קדושין הוא עשה שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקדושיה מיני' א"ל רבינא תינח דקדש בכספא קדש בביאה מא"ל א"ל שויוהו הו רבנן לבעילתו בעילת זנות ע"כ הנה מפורש בגמרא כדברי והוא כ' שלא הוזכר בשום מקום עוד כתב עדי הקדושין מאחר שהם אינם קרובים אלא מחמת שהם א' בעל אחותו של חברו הו"ל פסולי דרבנן וצריכה גט וכ"כ הר"מ ז"ל ובעל ה"ג ז"ל כ"ש כי בנדון זה שלפנינו היו כשרים ע"כ תשובה הנה קרא לקרובים פסולין מדרבנן הנה נתעלמה ממנו משנה שלימה שנינו בסנהדרין ב) אלו הם הפסולין המשחק בקוביא וכו' אלו הן הקרובין אחיו ואחי אביו וכו' וכן בדין כי לשון פסול לא שייך אלא בפסול הגוף שנפסל בשבילו לכל אדם שבעולם ואילו משום קורבה אין בו משום פסול אדרבה אפילו למשה ולאהרן, ע"ה קראם התנא אלו הן קרובין וכו' ודוקא במקום הקורבא אין עדותן עדות אבל לגבי אינש דעלמא כשרים הן ואחזור לענין הנה החולק הניח המשנה והגמרא ופירושיה וחידושיה ותפש לשון המחברים ז"ל הנה מפורש במשנה אלו הן הקרובין וכו' עד ובעל אחותו וכו' ואמרינן בגמרא מה"מ דת"ר לא יומתו אבות על בנים וכו' עד אשכחן קרובי מאב קרובי האם מנין א"ק אבות אבות תרי זימני אם אינו ענין לקרובי האב תנהו ענין לקרובי האם א"ר הונא אר"נ מנין שהאשה כבעלה שנא' ערות אחי אביך לא תגלה דודתך היא והלא אשת דודו היא קמ"ל דאשה כבעלה ע"כ הנה מבואר בגמ' דקרובי האם וגם קרובי אישות שהן מן התורה דנפקא לן מדודתך היכא דאיכא צד א' קורבא בחד קדושין והיינו בעל אחותו וכ"כ בעלי החידושין וכ"כ הרמב"ן ז"ל וז"ל שכ' גבי מתניתין ר' יהודה וברייתא ר' יוסי והנכון דמדאורייתא אין לנו אשה כבעלה ולא בעל כאשתו אלא בקרובי עצמו ובחד קדושין כגון א"א ושאר קרוביו וכדילפינן מדודתך היא אבל כל שיש בו תרי קדושי משני צדדים שהן קרובי אישות אינו אלא מדרבנן ע"כ פ' הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחידושיו בכמה מקומות ואין צורך להאריך וא"כ הוא מבואר בגמ' דאפי' קרובי האם הם מן התורה וגם קרובי אישות וכמש"כ ואפשר לומר לדעת הרמב"ם ז"ל כי מה שקראם לקרובי האם או לקרובי אישות פסולין דרבנן לפי שבאו על יד יתור ודוחק דרשא ועל זה לא קראם קרובים מדאורייתא אלא למפורשין בכתוב ופרטן וכמו שסובר קדושי כסף הם מדברי סופרים ואע"פ דאתו מג"ש דקיחה קיחה משדה עפרון וכבר השיגוהו בזה מכמה ראיות מובחרות מהגמרא הבאים אחריו כגון הראב"ד ז"ל ורמב"ן ז"ל וכל האחרונים ולא עוד אלא שקרוב בעיני לומר שלא הצריך אלא לפסולי עדות דרבנן לפי שאינן אלא מדרבנן בלי שום דרשא מן הכתוב אבל לא יאמר כן בקרובים הנפסלין מדרבנן לדעתו וזה לא הזכיר במקומו אלא בפסולין דרבנן ולא הזכיר קרובים ואפי' שפסולין מדבריהן בהלכות עדות לקרובים מדרבנן וגם ספר המצות לא כתב אלא כהרמב"ם ז"ל שהוא פסולי עדות דרבנן ועוד כי רבנו אלפס שהוא גאון ישראל ואביהם האחרון ורבו של רבו של הרמב"ם ז"ל כתב בתשובה שהמקדש בפסולי עדות דרבנן דקיי"ל דאין חוששין וכדאיתא בפ"ק דפסחים ג) המקדש בחיטי קורדיניאתא מו' שעות ולמעלה אין חוששין לקדושיו ואני ראיתי מי שחולק בהם ובקשתי לי רב ומצאתי לרבנו מאיר האשכנזי בתשובה שכ' אפי' למאן דמצריך גט בפסולי עדות זהו משום דאיכא למימר כי אחר שהאחד כשר והשני פסול מחמת שהוא גזלן או מלוה ברבית יחשוב שעשה כבר תשובה ועל זה מצטרף עמו הכשר אבל כשהאחד קרוב כי הא לית דין ולית דיין דליכא טעם דאין כאן בית מיחוש הנה אמת הנה דברי הטוב ועוד דקבלה בידינו מתלמודנו דמעשה רב והנה בידי מב' מקומות תשובות מרבנו יואל ז"ל ומן התוספות וגם שהשיב ג"כ ר' מאיר ז"ל האשכנזי שהיה גדול בדורו באחד שקדש בעדים שהיו א' קרוב למקדש והוא נשוי אחותו וכו' שהורו הלכה למעשה וכן עשו שלא חששו להצריכה גט כלל ומה יש לנו עוד להרהר אחר המלך את אשר כבר עשהו והנה כ"ז אפי' בלא מסירת מודעא וכמו שאני עתיד לכתוב בעז"ה עוד כתב כ"ש דאפי' בפסולי עדות דאורייתא אין לומר נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אלא היכא דאיכא תלת שיכיר הכשר לפסול ושיצטרף עמו ויעידו יחד בב"ד ונסתייע ממ"ש הריטב"א ז"ל בחידושיו במס' מכות והביא לשונו עד מן הטעמים שכתבתי ע"כ תשובה אמת ויציב שרבנו ז"ל כ"כ במסכת מכות אמנם במס' קדושין בפ' האיש מקדש א) כ' בהפך גבי רב אמר שליח נעשה עד דאמרינן עלה אלא מעתה קדש אשה בפני ב' ולא אמר להם אתם עדי ה"נ דלא הוו קדושין וכו' וז"ל והיה אומר מורנו הרא"ה ז"ל דהא דאמרינן הכא דלא בעי בקדושין הזמנה עדים זהו באומר בפני שנים או ביותר דומיא דשנים שהם כולם כשרים אבל כשיש שם קרובים פסולים צריך ליחד עדים כשרים דאי לא הו"ל כאילו נצטרפו כשרים ופסולין להעיד ועדות כולן בטלה ואמרינן התם דאמרי להו לאסהודי אתיתון וכו' ואפי' למי שפירש שם כי על ביאתם לב"ד אנו אומרים למחזי אתיתון או לאסהודי ואי אתי לאסהודי כולן פסולין ולא על שעת הראיה הכא מעשה הקדושין כשעת עדות בב"ד דמי וכן נהגו במקומות החכמים ליחד העדים וכן ראו' לעשות ע"כ הנה מבואר כאן דבנדון שלפנינו אפי' שלא סיים עדים פסולים או קרובים אם יתכוונו להעיד פוסלים את הכשרים העומדים שם ולא עוד אלא אפילו לההיא שיטה דמס' מכות בנדון שלפנינו פוסלים הקרובים לרחוקים לפי שפיסולם מפורסם שהיה בעל אחותו ובכה"ג אינו נאמן העד הכשר שלא נצטרף עם הקרוב וכ"ש כשהזמין לפסולין לעדות ולא לכשרים דהוי כאילו לא קבל עליו כשרים אלא לאלו וכי אמרינן לא בעי למימר להם אתם עדי זהו מסתמא אבל כשסיים גלה לעצמו שלאלו דוקא קבל לעדים ולא לאחרים תדע שהרי כשלא סיימם אם נתכוונו להעיד הפסולין פוסלין לכשרים ואילו כשסיים העדים כשרים אפי' שנתכוונו הפסולין להעיד אינם מצטרפים עם הכשרים המסוימין לפוסלן, והטעם לפי שכבר גלה בדעתו שאינו חפץ בעדים אחרים זולתם וזה נ"ל נכון וברור ואפי' לס' שכ' במס' מכות בנדון שלפנינו שסיים לעדים הקרובים הוי כאילו שלל לכל שאר הקרובים ועוד שבשעת מעשה לא הי' שם כי אם הקרובים שהזמינום לעדים בכוונה לפי שהם קרובים שלא יועילו הקדושין ואותן שעלו למקום שנתקדשה עלו לראות הקדושין כדי שיעשו נאמנותם והוי כאילו פסל לכל השאר שלא יעידו ע"ז וזה נראה לכל מבין א"כ כיון שהרב ז"ל עצמו כ' להפך במהדורא בתרא דקדושין שהוא עיקר הדין במקומו אנו נתפוש אותו לעיקר תדע שהרי שם כ' בשם הרשב"א ז"ל שכן היה סובר ואילו הרשב"א ז"ל כתב בהפך בפ' יש נוחלין כמו שאני עתיד לכתוב בע"ה ולא עוד אלא אפי' לשיטת מכות בנדון שלפנינו עדות כולן בטלה וכמ"ש ואפי' שתאמר שהמקומות הם שקולין ואין לנו ראי' מא' מהם הרי דעת רש"י ז"ל ורשב"א ז"ל שדעתם כההיא דכ' רבנו ז"ל דמס' קדושין וגם לשון המשנה בשיטה מורה על פירושם לפי ע"ד והקושיות שהקשה עליו יש מקום נאה ומתקבל לתרצם כפי דעתם וגם הרשב"א ז"ל כ' בפ' יש נוחלין גבי ג' שנכנסו לבקר את החולה ב) וזה לשונו מה שאומר שם דשייל להו אי למחזי אתיתון אי לאסהודי אתיתון דוקא כשהעידו קאמר דלאחר שהעידו שיילינינון להו אם לאסהודי נתכוונו מתחלה דכיון שנתכוונו מתחלה לעדות והעידו עכשיו בב"ד נצטרפו ונפסלו ואפי' בד"מ ע"כ והנה בנדון זה שלפנינו הזמינו לב"ד כמו שאמרתי והנה יש להם על מה שיסמוכו לדיינין וליועצין אפי' לפי שיטת החולק עוד כתב ובעבור קדושי דודה שקדמו אין לחוש כי בפניו היו שהוא אמר בפני עדים אני הייתי תחת המטה שהיא יושבת עלי' בשעה שקדשה יוסף דיל באיו וא"א שפשטה ידה וקבלה קדושין בפני בעלה צריכה גט משני ע"כ תשובה שובה כל זה שקר מעיקרו כי בשעת הקדושין של יוסף דיל באיו לא היה דודה מצוי בעיר ובטעם זה איני רוצה לדבר כלומר שאין קדושין שניים כלום כדין א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין שלא בפני בעלה וע"ז ועל טעמים אחרים אמרתי שהייתי מניח לשעתו ולזמנו אם יצטרכו עוד כתב ואם לחשך אדם לומר כי קדושי דודה הם קדושין בעבור שקדשה בפסולי עדות דרבנן שהיה פלוני ופלוני חתניו שהיו פסולין מחמת אישות וצריכה גט ממנו וכיון שכן קדושי דיל באיו אינם קדושין זה אינו שאפי' דודה לא היה מותר בה בלא קדושין אחרים בעדים כשרים וכיון שכן חלו הקדושין השניים אפי' בעדים פסולין ממש לרוחא א) ודמי קצת לההיא דאמרינן הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום וכו' ע"כ תשובה כל המוסיף גורע לא יעלה על לב אדם לעולם שקדושי דודה אינם קדושין מן התורה אלא מדרבנן וכיון שכן כבר כ' שהקדושין אינם קדושין כלל לפי שהם פסולין מדאורייתא ובזה אין צורך להשיב אמנם אילו הי' אמת שהיו חלים מן התורה ופסולין מדרבנן לא הוו חלין כלל קדושי יוסף דיל באיו מטעם אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר שלא בפני בעלה שאינה צריכה הימנו גט כלל לדעת כל באי עולם וכמו שאני עתיד לטעון ואילו מטעם רוחא שבק זהו שבוש גמור והביטו וראו אם יש מכאוב כמכאוב לומדי תורה וכמ"ש שלמה ע"ה אמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני או יותר האיש הזה לא ידע כי אפילו לפי דבריו שיש חלות לקדושי דודה מן התורה מה מקום הניח לקדושי יוסף דיל באיו הלא הם כמו כן קדושין בקרובים וכמו כן הם פסולין דרבנן וחלין מן התורה א"כ היכא הרווחא דשבק כי כמה שחלו הראשונים דחו לשניים שלא יחולו מטעם א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר כי שקולין הם ויבואו שניהם לולי ראשונים שחלו כבר ועשו אותה א"א לפי דבריו המשובשין וחוץ מכבודו ומי שאינו יודע זה לא היה לו לדבר אפי' כנגד תלמיד קטן ועוד [דלא] דמי' כלל לההוא דפ' האומר דמס' קדושין דהרי את מקודשת לי מעכשיו עד לאחר ל' יום ובא אחר וקדשה לאחר כ' יום ובא אחר וקדשה לאחר י' ימים דאר"י דתופשים כשרגא דליבנא וכו' דהתם לאותן הימים שקדשוה האחרונים היתה פנוי' לגמרי ויש מקום לחול לקדושין האחרונים משא"כ בקידושי דודה שהיא מקודשת לדבריו מן התורה ואדרבא אני אומר כי לפי טעם החולק שאומר כי קדושי דודה הם פסולין מדרבנן לא הניח מקום לקדושי יוסף דיל באיו שיחולו כלל ואינה צריכה הימנו גט כלל לפי דבריו מטעם אשה שפשטה ידה וקבלה קידושין שלא בפני בעלה שאינה צריכה הימנו גט כלל עוד כתב באגרת הקטנה ועוד גדולה שבכולן ותלמוד ערוך דמודעא דלא כתיב בה אשתמודענא באונסיה דפלניא לאו מודעא ע"כ מלבד מה שכתוב בראשונה שהעדים מן המודעא אחר שהיו פסולין מדרבנן דאין כאן עדות כלל וגם שבשעת הקדושין שאלו ממנה אם נתרצתה בקדושין ושתקה תשובה שוב"ה הנה החולק שכתב גדולה שבכולן ואפי' קטנה אינה כמ"ש בע"ה וגם שלבי אומר לי שלא ידע איזה מקומה שאילו ידע כן לא הי' כותבה שהרי תשובתה בצדה ואילו היו מתבייש מן הרבים היה נטמן בצור ובא במחילות מפני פחד המלעיגים על מי שאינו יודע מקום הדברים העקרים ומשיב לעוית את המתוקן והעד ע"ז כי לשון האגרת הוא משובש כי הלשון אינו כן בגמרא כמ"ש בסמוך גילה בדעתו כי דין גיטין וקדושין במסירת מודעא כדין אונסא במסירת מקח וממכר וזה אינו כלל אדרבא אפי' מודעא אינה צריכה האשה למסור ולא האיש כשמגרש לאונסו וכדאיתא בפ' חזקת ב) אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתוב בה אנן ידעי באונסי' דפלניא לאו מודעא מודעא דמאי אילימא דגיטא ומתנתה גילוי מלתא בעלמא הוא לא דזביני וכ' הרשב"א לעיל מינה וז"ל הא דאמר רבה ור' יוסף לא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא במודעא דזבינא קאמר דאילו בגיטא ומתנתא גילוי מלתא בעלמא הוא ואפי' לא ידעי באונסי' ולא מסר מודעא מתנתו וגיטו בטלין וכדאמרינן לקמן בעובדא דההיא איתתא דאמרה אי כתבת כולהו ניכסיך לי הוינא לך אלא אינהו בזבינא קאמרינן וכיוצא בזה כ' הריטב"א ז"ל עוד כתב הרב ז"ל גבי ההיא דנהרדעי וז"ל מודעא דמאי אילימא דגיטא ומתנתא גילוי מלתא בעלמא כלומר תלה אונסו בדבר ונמצא שאינו אפ"ה הויא מודעא מ"מ ידעינן ודאי דמחמת אונס כתבו והא דתלי אונסו במידי דליתניהו דילמא משום דלא בעי לפרסומי לאונסי' והלב יודע מרת נפשו וכההוא עובדא דההיא איתתא דליבי' אנסי' כי היכי דלנסיב וכן דעת מורי הרב ז"ל ועיקר ע"כ הנה מבואר שאפילו לא מסרה מודעא כלל או שמסרה ולא גלתה אונסה דאמת הוי אונס ועוד שגילה בדעתו שאפילו שמסרה מודעא מקודם המעשה אחר ששתקה בשעת מעשה שלא הועילה בשעת המודעא וזה בהפוך דאין צורך לומר שאם מסרה מודעא אפילו כמה זמן קודם שעשה מועיל אלא אפי' שלא מסרה כלל אלא שהם דברים שבלב כל אדם אונסו די בזה והוי כמסירת מודעא ומעשה בטל לגמרי וזה אפי' בד"מ כ"ש בנדון זה והראי' מדאמרינן בר"פ האשה שנפלו א) ההיא איתתא דבעיא דתברחינהו לנכסה מבעלה כתבתינהו לברתה וכו' ופירש"י והודיעה לעדים שאין מתנה זו אלא כדי להבריחם ולא כדי שתזכה בהם והק' התוספות עליו דהא אמרינן בפ' מי שמת אפי' למ"ד מברחת קניא ה"מ דגליא דעתה אבל היכא דלא גליא דעתה לא קני ואילו הכא אע"ג דגליא דעתה ופירשה לעדים אפליגו ויש שתירץ דההיא דהתם בדגליא בשעת קנין ואלו הכא בדגליא קודם לכן מסתמא על דעת אותן הדברים עשתה כן דאין לך גילוי דעת גדול מזה והנכון דפלוגתא דהכא בדלא גליא דעתה לעדים כלל ואפ"ה קייל"ן דלא קני אע"ג דדברים שבלב אינן דברים אומדנא דמוכחא שאני ודברים שבלבו ובלב כל אדם קייל"ן דהוו דברים וכדאיתא במס' קדושין ב) וכ"כ רבינו ז"ל הנה הוא מבואר דאפילו שגילה בדעתו קודם המעשה ואפי' שלא גלתה כלל אם הוא דבר ידוע אינה צריכה למסור מודעא וזה ברור ודבר ידוע שאין אשה מתקדשת אלא מדעתה ומרצונה וכדאמר בריש מס' קדושין ג) ואי בעית אימא דתני קונה הו"א אפי' בע"כ תנא האשה נקנית מדעתה אין שלא מדעתה לא ובלאו הא ה"נ הכי דינא דמקשינן הוייות ליציאות וכדאמר בפ"ק דקדושין ד) שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה מהו הוייות ליציאות מקשינן מה יציאות בעינן לשמה אף הוייות וכו' והדר פשטה ויצאה והיתה ואמרינן נמי התם כתבו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת ר"פ ור' שרביא אמרי אינה מקודשת ועד כאן לא נחלקו אלא שלא מדעתה ואפי' שנתנו לה מדעתה אבל היכא שנתנו לה שלא מדעתה לב"ע אינה מקודשת וכ"ש בע"כ ועוד אמרינן נמי בפ' חזקת ה) דהא אשה כשדה זו דמיא ואמר אמימר תלויה וקדש קדושיו קדושין ור' ששת אמר לא הוו קדושין הוא עשה שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקדושי מינה ע"כ ופי' רשב"ם ז"ל שאנסוה לקבל קדושין והלכתא כוותי' דר' ששת ולא עוד אלא אפי' להקל ילפינן קדושין מממון וכדאיתא בפ' האומר במס' קדושין י) המקדש בעד א' ר' כהנא אמר אין חוששין לקדושיו ור"פ אמר חוששין א"ל ר' אשי לר' כהנא מה דעתך דילפת דבר דבר מממון אי מה להלן הודאות זכו' ואילו במכר קייל"ן דאילו מסר מודעא אזביני לא הוו זביני' זביני כתבתי הא אפי' שאינו צריך לסתום פי המתחכמים בעיניהם ואפילו שהודה החולק ע"ז עוד כתב לשון חכמים לפי ששקדו וכו' עד זה העברי אינו בשום מקום והם עושין עברי ממה שאינו עברי אדרבא לא שייך בכאן שקדו כלל ולא שייך בענין הקדושין עיגונא דלא תקבל ולא תעגן ולא אמרו עגונא אלא במת בעלי או בפני וכו' להקל עליה משום עיגונא ע"פ טעמים שכתבתי תשובה מי שיודע דברי חז"ל בעלי התלמוד ומושבם ומעמדם יודע לצרפן ולעשות עברי שאין כמו ויש יתרון לבעל הלשון ולא עוד אלא לפי דבריו שלא הוזכר עגונא אלא בגירושין ומיתה הלשון מתוקן למי שמבינו שאנו לא אמרנו שכיוצא בזה שקדו חכמים אלא בדרך משל כמו ששקדו במה ששקדו כן אנחנו שקדנו בנדון זה ועוד כי לשון שקדו חכמים על הצנועות אינו בגרושין ומיתה אדרבא לא הוזכר אלא גבי בתולה נשאת ליום ד' וכו' וכדאיתא בריש כתובות) ו) ועוד אין לך עגונא בעולם גדול מזה שיצא עליה קול שנתקדשה אע"פ שאותן קדושין היו בקרובים והוא קול ושוברו עמו ועל זה היא באה לב"ד להראותה מה תעשה ולפקח בענינה ולראות אם היא א מותרת לינשא כדי שלא תשב עד שתלבין ראשה ומ"ש דדוקא לגבי גט ומיתה הוזכר זה הענין וכדי שלא תתעגן הקילו עליו זהו שבוש וחוץ מכבודו דאדרבא לא האמינוה שם אלא משום דאשה דייקא ומנסבא מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה הקלת עלי' בתחילתה דהכי אסיק לה במס' יבמות ח) ומ"ש וז"ל דלא תקבל ולא תעגן ע"כ יראה אותה ויראה אם דומה למה שהוא אומר או לא ודי בזה הנה כתבתי מעט מהרבה אמנם לסתום פי החולק ולחזור לאחור כל מה שטוען וכבר היה מספיק במקצתו וכ"ש בכולו ואם הוא בעל נפש יודה על האמת ואפי' שלא יודה המכתב יוכיח בינינו ר"ל סוגית התלמוד והמפרשים ז"ל ובעלי החידושין שלא יוכל להכחישן ולבי אומר לי שאפי' היה יודע אפי' מקצת הדברים שכתבתי הי' בולם פיו ושפתיו מלומר דברי קנטורין הרבה שהוציא והסוף יוכיח. עוד כ' בלשון לעז בחסרון הלשון וז"ל טודו לו דיטו אשושו וכו' וע"ז אשיבנו בדרך קצרה לקיים מה שנאמר ללועזות בלעז חסר לשון הלעז. א)
עד כאן דברי המורים שהם המשיבין יום טוב בן עבאס יהודה אורא בונה עוד אלו דברי המשיבין ועוד אני משיב בההיא ד דכתב החולק דקדושי דודה צריכין גט לפי שנתקדשה בפסולי עדות דרבנן וע"ז היה מקום לחול קדושי דיל באיו תשובה ניצחת לדבריו דמה נפשך אם קדושי דודה הם קדושין מן התורה קדושי דיל באיו אינם קדושין כלל משום ההיא דא"ר הונא בשילהי פ' המגרש ב) דא"ר הונא א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר וכדר' המנונא דאמר ר' המנונא א"א שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת וכו' ופסק רבנו ז"ל דלא כר' הונא וכן פסק הרשב"א ז"ל וכתב הוא ז"ל דזהו דעת ר' אלפאסי ז"ל שהשמיטה א"כ קדושי דיל באיו אינם קדושין ואפי' קדשה בפני דודה כ"ש שלא היה בפניו ואפי' לפי דברי החולק שכ' שהי' עומד תחת המטה מה שאינו אמת מ"מ דינה [כשלא] בפני בעלה ממש ומי שיש לו מוח בקדקדו יבין זה דזיל בתר טעמא דהיינו טעמא דר' הונא דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה וכדר' המנונא וכו' א"כ כשאין בעלה הראשון בפניה מעיזה ומעיזה ולא חלו קדושי שני כלל ואם יאמר שקדושי דודה לא הוו קדושין כלל והניחו מקום לקדושי דיל באיו שיחולו א"כ מההוא טעמא דלא הוו קדושין אותם של דודה לא הוו קדושין אותם של האיש דיל באיו וזיל קרי בי רב א"כ ממ"נ קדושי של האיש דיל באיו אינם קדושין כלל וזה מי שיש לו עינים לראות ולב להבין ואין להשיב על זה מלבד שאר הטענות שכתבתי והיה בדעתי שלא לטעון זה עד עת בא דברו אלה הם דברינו שכתבנו נגד החולק והארכנו בו יותר מדאי במקומות וגם כפי הדברים ומהותן ואם ידענו כי לפני כבודך אין צורך כ"א רמיזת דברים בעלמא אמנם לסתום פה דובר נבלה הארכנו וכתבנום כמו שהם כדי שלא לתת פתחון פה לבע"ד לחלוק ועל כל פשעים תכסה אהבתך הנה הדברים לפניך הגביר הנעלה כמו שהן למען יגדל נא מוסרך הטוב והישר להשיבנו על הכל למען תזכה ותירש טובה וברכה כיש את נפשך ונפש נאמני בריתך אסירי תשוקתך דורשי שלומך וטובתך כל הימים יום טוב ב"ר יונה ז"ל בן אביש עבאס יהודה בר ר' שמואל אורא בונא:
החכמים המשכילים רבי פעלים יודעי דעת ומזימה מוציאים לאור תעלומה ה"ר יום טוב בן עבאס וה"ר יהודה אורא בונה ישמרכם אל עליון וישלח עזרכם מציון כחפצכם וחפץ הבא על החתום דורש שלומכם וטובתכם הגיע לידי הקונטרס וכתבכם אשר שלחתם בענין המעשה ב"ד אשר התרתם לביליטא בת ר' משה ב"ר חיים להנשא ונשאת למי שהיתה משודכת קודם שקבלה הקדושין מר' אברהם דודה ומיוסף דיל באיו ובקשתם לידע דעתי אני איני כדאי שתשלחו לי, ברם כדי שלא לסרב ממצותכם אני כותב לכם אשר עם לבי דבר פשוט הוא בעיני כי על מעשה ב"ד אין להשיב כיון שעדי הקדושין הראשונים והשניים הם קרובים ששניהם לא חלו ואינה צריכה גט משום אחד מהם כי קורבת אישות היא מן התורה כיון שאנו למדים אותה מיתורא דדודתך היא כמו קדושי כסף שאנו למדין אותו מגזרה שוה גם כי הרמב"ם ז"ל כתב בשניהם שהם מדברי סופרים רבים נחלקו עליו כ"ש אחר שכתבתם שכ' רב אלפס ז"ל שהמקדש בפסולי דרבנן אין חוששין לקדושיו שהוא כדאי לסמוך עליו גם כי אין אנו צריכין לכך בנדון זה כי קורבת אישות היא מן התורה נמצא שאין אנו צריכין למודעא ולא לטעם אחר לבטל הקדושין אמנם אבי הנערה הטעה המוקדמין ואתכם שלא הגיד לכם שראו כשרים הקדושין השניים כי לא נזכרו במעשה ב"ד שאם הייתם אז יודעים שהיו שם הייתם זוכרין במעשה ב"ד ואם היה לכם להתירה הייתם כותבין טעם לדבריכם וכן אם הייתם שולחין בעבור יוסף דיל באיו כשקבלתם העדויות של הקדושין והייתם שואלין אותו אם היה לו זכות לטעון בעדו הי' אומר לכם שהי' גם עדים כשרים כאן בשעת הקדושין ואם הייתם מסכימין להתירה הייתם כותבין הטעם במכ"ד ולא הייתם מניחין מקום לחולק לחלוק ואפי' אם היה חולק הייתם סותרים דבריו בפני רבים מן הקהל קודם שהיתה נישאת האשה ולא הי' נשאר מקום להוציא לעז על הנשואין ואתם נראה לפי שלא הייתם צריכין לכך ונשאת ע"פ הוראתכם ואח"כ נתחדש ענין עדים הכשרים ונפל מחלוקת ביניכם ונ"ל שלא בטל הוראתבם לפי שבענין עדים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול כ' ר' מאיר הלוי ז"ל והביאו אחי הר' יחיאל ז"ל בפסקיו במכות וז"ל הא דאמרינן אי למחזי אתיתו עדותן כשרה דוקא אי לא אסהוד בהדי הדדי בבי דינא בתוך כדי דבור אבל אסהידו בהדי הדדי בבי דינא בתוך כדי דבור של חברו ואע"פ שאמר מתחלה בשעת ראיה שלא באו להעיד אלא לראות אפי' לא ראו זה את זה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בעלה דהא עיקר קרא בשעת הגדה קאי אלא ע"כ ל"ש נצטרף עמהם קרוב או פסול בשעת ראיה להתיר ולא העיד עמהם בשעת הגדה ול' ש נצטרף עמהם בשעת הגדה ולא להעיד בשעת ראי' או שלא ראו כאחד עדותן בטלה עכ"ל ולפי זה בנדון שלפנינו שהקרובים כוונו להעיר כי לכך נקראו אע"פ שלא היו מעידים אח"כ בב"ד נפסל עדות הכשרים בראייתם וכדאי הוא רבנו מאיר הלוי לסמוך עליו לקיים הוראתכם ואפילו שמפרש שבשעת הגדה תלי' מלתא אפשר שיודה בקדושין שחלו בראי' לפי שאז הוא בשעת עדות בב"ד ועוד שנראה מן הענין שדבר הפקדון ההוא אמת שלא רצה הנפקד להחזירו למפקיד אם לא היה נותן בתו לבנו והדברים מוכיחין שבשביל האונס ההוא נתקדשה לו ולא מרצונה והיא קודם שקדשה יוסף דיל באיו היתה משודכת למי שנשואה לו עכשיו ולא היתה מניחתו ומתקדשת לאיש נכרי אם לא מחמת סבה וכיון שלא נודע סבה אחרת רק ענין הפקדון ודאי מחמת האונס ההוא הוצרכו לבקש תחבולה שלא לעזוב אלוף נעוריה והוצרכה להתקדש ליוסף דיל באיו וידוע הוא שהיתה אנוסה בקבלת קדושין אלו וכאשר נסתלק האונס ע"י הוראתכם שבה לאישה הראשון ויוסף דיל באיו עשה שלא כהוגן להפריד בין משודך למשודכתו ולהשיג גבולם וראוי לעשות לו שלא כהוגן ולבטל הקדושין ודומה קצת להא א) דא"ר אשי גבי תלויה וקדיש דאין קדושיו קדושין משום דעשה שלא כהוגן אפקועי רבנן לקדושי' ועוד שמסרה פעמים מודעא ואמרה שמחמת אונס הפקדון היתה מתקדשת ליוסף דיל באיו גם כי עדי כל מודעא היו קרובין זה לזה אפשר דלא גרע משאם היה עד א' על כל מודעא ויש כאן ב' עדים שמסרה מודעא עם השנים הכשרים שערו לראות אם היו הקדושין ברצונה כדי להשלים נאמנות חשבו שלא קבלתם ברצונה וספק זה נכנס בלבם לפי שידעו עסק הפקדון לכך שאלוה אם היו הקדושין ברצונה ושתיקותה יפה מדבורה ולא הוי כהודאה ויש כאן הוכחה דמחמת אונס הפקדון קבלה ואפי' בלא מסירת מודעא כ"ש שעשתה ב' מודעות ואע"פ שהיו העדים קרובין לא גרע מגילוי מלתא דמהני כמודעא דגיטא ומתנתא כדאיתא בפ' חזקת ב) מודעי דמאי אילימא דגיטא ומתנתא גילוי מלתא בעלמא הוא וכ' א"א ז"ל בפסקיו וז"ל הרי הוא מגלה דעתו במסירת מודעא שאינו נותן מתנה זו בנפש חפצה ולא ניחא לי' דליקני והמתנה בטלה בכך וכן הגט דהא אפי' מתנה טמירתא אינה בטלה אלא ג) בגילוי דעת כל דהוא בטלה המתנה כ"ש כשמסר מודעא ואפי' אם יודע הדבר שאותה מודעא שמסר בפני עדים דברי שקר הם הויא מודעא לבטל המתנה ולא דמי לזביני דכיון דמקבל זוזי גמר ומקני ומה שמסר מודעא כדי שיוכל לבטל המכר, כשיהיו לו מעות וכ"כ הרמב"ם ז"ל עכ"ל אלמא בגילוי דעת סגי כ"ש הכא דמכחא מלתא וגם מסרה מודעא שיש לנו לומר שלא קבלה מרצונה הקדושין רק מחמת הפקדון ואף אם לא נחשוב המודעא כלום מחמת קורבת העדים תתקיים הוראתכם משום עדים שנמצא א' מהן קרוב או פסול שעדותן בטלה ומשום אונס הפקדון כמ"ש ואם היה נעשה דבר זה במלכות קשטילי' שהיה יהודי מסבב שהגזבר והפקיד ידברו בענין כזה היו עושין בו משפט אם לא הי' לו טענה נכונה להגן בעדו והיא רחוקה בעיני כי הי' יכול להשיג האמת בדייני היהודים בלא האמצעי זאת ועוד אחרת שלא נחלק על המורים עד שנשאת וכמה טוב הי' לו זה המחלוקת קודם שנשאת והיה נעשה בל' תקנה לדבר אם היתה הדוכה נדוכה ורחוק הוא שלא נודע עד שנשאת ושלומכם יגדל וברכתכם לא תחדל כחפצכם וכחפץ נאמן בריתכם הכותב בעט אהבתכם יהודה בן הרא"ש ז"ל: