אור ברסלב

שות זכר ישעיהו· רבי זכריה ישעיה יאללעש ממינסק

סימן מו

סימן מה

מו:

להרב ר' ברוך כהנא (בעהמח"ס מקור ברוך) קבלתי באהבה יקרת מכתבך. האומנם ערבים עלי דבריך כי אראה שקידתך לאסוף קנין משלחן גבוה. אולם אני לא אוכל למלאות שאלתך לדבר אליך ארוכות כאות נפשך. כי אפפוני עיונים שונים כמשפט כל איש אשר תיקר העת בעיניו. והפעם לא באתי להשיבך רק מפני הכבוד כי יקרת אצלי. אבל יהיו דברי מעטים ובפרט כי בהאי ענינא שהצעת לפני לא ימצאון בו פרפרת נאה לסלסל ולפלפל בחידודא וליבונא:

והנה זאת אשר הערת בס"פ א"מ בשם הגאון מוה' משה חפץ זצ"ל.

בסוגיא דיכול אמר לו אביו הטמא וכו' דאפשר דאיירי בנזיר והוה עשה ול"ת דישנו בשאלה וכו'. כבר כתב בזה הגאון ר' עקיבא איגר בחידושיו שנדפסו סביב המשניות שם עיי"ש. ואמנם באמת הך סברא דהואיל דישנו בשאלה קיל מצינו רק התם בפ"ק דיבמות לענין מצורע וכבר כתב הרשב"א דהש"ס קאמר הכי רק דרך דחוי ולאו כללא הוא. ובמאי שנוגע לנידון דידן נ"ל דאף דנזיר ישנו בשאלה מ"מ לא מצינו כלל למימר דעשה דכבוד דוחה אותו. דהנה תוכן הך מילתא דמשום דישנו בשאלה קיל הוא לפי שתלוי ביכולת האדם לבטל האי עשה ול"ת לכן לא אילימי כולי האי. וכעין שאמרו הקדמונים טעמא דמילתא למה אין מברכין על מצות צדקה והענקה וכו' הואיל שהמקבל יכול לומר אי אפשי ותתבטל העשה ועיי"ש באו"ת. והנה התוס' בכתובות (דף מ') הקשו לסברת הש"ס התם דמש"ה גבי אונס שאינה ראוי' לקיימה לא אתי עשה ודחי ל"ת דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. א"כ איך ה"א דעשה דכבוד דוחה לל"ת והא אי אמר האב לא בעינא מי איתא לעשה דכבוד ותירצו מ"מ כל עוד שאינו אומר לא בעינא איכא עשה דכבוד ע"ש. ולפ"ז פשיטא דהעשה דכבוד לא עדיפא עכ"פ מעשה שישנה בשאלה הואיל דגם העשה דכבוד יש ביכולת האב לבטלה וזה נכון:

ובדרך פלפול אמינא להוכיח דדוקא בנזיר איירי. דהנה החזקוני הקשה מילתא חדתא למה לן קרא שלא ישמע לאביו לעבור על דברי תורה הא קיי"ל היכא שאביו אינו עושה מעשה עמך אין הבן חייב בכבודו וא"כ כשהוא מצוה את הבן לעבור באיסורין הרי אין האב עושה מעשה עמך דשלוחו של אדם כמותו. ואי משום דאין שליח לד"ע הא אמרינן בפ"ק דב"מ דכשהשליח לאו בר חיובא הוא יש שליח לדבר עבירה והכא אין הבן בר חיובא דהא הוא מוכרח לעשות מפני צווי האב ובכה"ג יש שליח לד"ע וחשוב כאלו בעצמו עושה העבירה הרי דאינו עושה מעשה עמך ופשיטא דא"צ הבן לשמוע לו ולמה לן קרא ע"ז. והיא קושיא חדתא. ובחבורי ישבתי זאת בפנים שונים. ובמה שנוגע לנידון דידן הנה יש לתרץ דהא דאמרינן יכול אמר לו אביו הטמא וכו' לא איירי בכהן רק בנזיר ובכי האי גוונא שפיר לק"מ. דהנה אמרי' בכ"מ אף היכא דיש שליח לד"ע מ"מ מי איכא מידי דאלו עביד איהו פטור ואי עביד שליח מחייב. ולפ"ז ה"נ כאן כשהבן הוא נזיר והאב אינו נזיר וצוה את הבן להטמאות האיך שייך למימר שלוחו של אדם כמותו וחייב האב הא מי איכא מידי דאלו עביד איהו פטור דהא הוא אינו נזיר ואילו עביד שלוחו מחייב. והואיל דלא מוטל האיסור על האב ולא נקרא בכך אינו עושה מעשה עמך הוי אמינא שהבן מחוייב לציית לי' לזה שפיר איצטריך קרא: אמנם כל זה ניחא רק אי איירי בנזיר אבל אי איירי בכהן שוב הדרא קושיא לדוכתא ל"ל קרא תיפוק לי' דשלוחו של אדם כמותו דחשבינן כאילו נטמא הוא דע"כ אם הבן הוא כהן אז גם האב הוא כהן ול"ל קרא למעוטי שלא ישמע לו ודו"ק.

אמנם אכתי תקשה קושיית החזקוני גבי אבידה יכול אמר לו אביו אל תחזיר וכו' תלמוד לומר וכו' ול"ל קרא ת"ל דשלוחו ש"א כמותו ואין האב עושה מעשה עמך. אך גם בזה יש לומר דבשעה שאמר לו אל תחזיר הי' כבר יאוש בעלים ואז אילו עביד איהו לא מחייב דלדידי' הוה כמגביה מציאה אחר יאוש בעלים ולכן לא מחייב ג"כ משום שלוחו שא"כ דמי איכא מידי כו'. אי נמי יש לומר דבכה"ג כשאמר לו אל תחזיר לא שייך שלוחו ש"א כמותו דלענין העד עשיי' לא מצינו ענין שליחות. וכעין שהביא הקצות החושן בשם הרא"ש לענין שמיעה דמידי דממילא הוא לא שייך בי' שלוחו ש"א כמותו. ואין להאריך בענינים אלו שהם מסתעפים לכמה הלכות בעת קצרה:

ועל דבר אשר דמית לבאר דברי הש"ס בפ' שלוח הקן דהא דאמר סד"א דגדול השלום וכו' והאי מצורע דאסור בת"ה בימי ספורו וכו'. וע"ז יקשה למ"ד דבימי חלוטו מותר בת"ה הרי אין כאן מפני השלום וא"כ למה לי קרא למעוטי ואמרת לתרץ דהאי מ"ד מוקי להך קרא דתשלח אפי' לדבר מצוה כגון בקיני יולדת. זה תוכן דבריך. הנה קסבור אתה דהיולדת אסורה לבעלה כל זמן שלא הביאה קנה וטעות הוא בידך דלבעלה בטבילה גרידא טהורה. ולא עוד אלא שאינה מביאה כפרתה עד אחר ימי טוהר ככתוב בתורה:

הנה מלאתי רצונך הטוב ודברי אלה המעטים יספיקו לתשובה על אגרתך. ויברכך האל הטוב כנפשך המלאה כשרון ודעת וכחפץ הדו"ש ומכיר ערכך הטוב:

זכריה ישעיה הכהן יאללעש מינסק תר"י:

תוכן העניינים

שות זכר ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה