אור ברסלב

שות זכר ישעיהו· רבי זכריה ישעיה יאללעש ממינסק

סימן מה

סימן מד

להרב ר' ברוך כהנא (בעהמ"ח ס' מקור ברוך) מכתבו הגיעני ולא הנחתיו מידי עד כי קראתיו תיכף עד תומו כי ערבים עלי דבריו כמו בע"פ כן בכתב. ובזאת ישמחו כל אוהבי תורה הנצנים יוצאים בכרם ה' ויעלו ויפרחו כברכת ה' עליהם. אכן מפני טרדות החודש השביעי המרובה במצות לא נתתי את לבי להשיבו על אתר והואיל דנדחה וכו'. והיום הגיעני ממנו פעם שנית ולאשר חביבה עלי אהבתו הנני למלאות חפצו הטוב להשיבו על דבריו הנחמדים:

תוכן דבריו ליישב למה גבי שמן שריפה יהיב הרמב"ם טעמא משום שנאמר עד בקר וכו' וגבי עצמות הפסח כתב הטעם שאין נשרפין ביו"ט דיו"ט עשה ול"ת. ואמר מע"ל לתרץ בשם הגאון מהר"מ חפץ זצ"ל ע"פ קושיי' התוס' בקידושין דמ"מ אפשר לשרוף ע"י אשה דלגבי דידה הוי שביתת יו"ט מ"ע שהז"ג ולכן גבי שמן שריפה הוכרח הרמב"ם לטעם משום שנאמר עד בקר משא"כ בנותר דפסח שפיר שייך הטעם דיו"ט עשה ול"ת ואי משום דלשרוף ע"י אשה הא שוב גם המ"ע דשריפת נותר הוי מ"ע שהז"ג דאין שורפין קדשים בלילה ורק בנותר ופגול הדין הכי כדמשמע מהכ"מ אבל לא בשארי פסולי המוקדשין. זהו תוכן אריכות דבריו. ועדיין לא הונח לנו דאכתי יקשה נהי דטעמא דיו"ט עשה ול"ת וכו' לא שייך בשמן שריפה אכתי הרי הטעם מקרא דעד בקר וכו' שייך בודאי גם גבי נותר דבהכי איירי הקרא. והך מילתא דאין שורפין קדשים בלילה הוא רק בנותר ופגול. הכי הדברים נוטין בענין. וכבר הערתי בזה בסוגיא דמנחות (דף מ"ו ע"ב) גבי שתי הלחם הבאות בפ"ע דתעובר צורתן ויצאו לבית השריפה וקאמר רב יוסף דלשריפה אתיין ומ"מ אין שורפין להו לאלתר לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט. וכתבו ע"ז התוס' הוי מצי למיפרך למוצאי יו"ט לישרפינהו דמנותר לא יליף מדמסיק צורת הקרבתו. ולכאורה דבריהם תמוהים הא כשם שאין שורפין קדשים ביו"ט ה"נ אין שורפין בלילה וא"כ האיך מצי למיפרך לישרפינהו לאלתר מוצאי יו"ט הרי לילה הוא א"ו כיון דמנותר לא יליף ה"נ דלא שייך בהו האי דאין שורפין קדשים בלילה ויעויי"ש בסוגיא ואין להאריך:

ואמנם בעיקר הך קושית העולם שהביא אבי זקני מרן הפני יהושע ז"ל דגם שריפת קדשים הוי מ"ע שהז"ג לפי שאין שורפין בלילה הא מילתא ודאי לא ברירא כלל ולא ירדו לעומק הסברא של מ"ע שהז"ג והכי הוא אמיתת הענין. כל מצות עשה שהזמן גורם החיוב לעשותה בהנך נשים פטורות. וכך דייק ומוכיח לישנא הזמן גרמא לאפוקי כל הך גונא היכא שחיוב המ"ע הוא ענין בפני עצמו ורק מפני דין מיוחד איקבע לה זמן ביום ולא בלילה כגון מילה ושחיטת קדשים וכדומה. אטו בכל כיוצא בהם הזמן הוא הגורם חיובן הרי מצותן הוא ענין בפני עצמו ולאו הזמן קא גרים להו. אלא שהוא מוגבל אצלן דוקא ביום. זאת היא הכונה האמיתית ויתבטלו עי"ז כמה קושיות בענין מ"ע שהז"ג. ופשיטא דגם שריפת קדשים לא מקרי מ"ע שהז"ג אע"ג דאין שורפין אלא ביום וכמו שמבואר והארכתי בזה בחידושי. ואף במה שמצאתי בטורי אבן שהאריך ג"כ בזה וקרובים דבריו לדברינו. אך הוא לא נחית לדייק דכך מוכיח לשון הזמן גרמא ולפי הצעה הברורה הלזו אין מקום לכל דבריו בישוב שינוי הטעמים שכתב רבינו:

ומה שהעיר בלשון הרמב"ם פ"ג מה' כלי המקדש שכתב אבל לדורות אין הלוים נפסלין בשנים ולא במומין וכו' ומשמע דבמשכן היו נפסלין במומין ולא משמע הכי בסוגיא וכו'. הנה הגם דזהו קיים כו'. אבל כתבתי בדרך פלפול במ"א דבמשכן לא הי' כלל לוים בעלי מומין. דאמרינן דבמתן תורה כל בעלי מומין נתרפאו אלא בשעת העגל כל ישראל חזרו לכמו שהיו ומי שהיה בעל מום היה מראהו רע כבתחילה שנענשו מפני חטא העגל. ולפ"ז הרי שבט לוי לא עבדו העגל ודאי שהם נשארו בתומתן ומום אין בהם. ועוד הארכתי קצת בהא דארבעה חשובים כמתים ובר"ן שם. אלא דלפ"ז היכי עביד הגמ' ק"ו ומה לוים שאין המום פוסל בהם שנים פוסל בהם כהנים שהמום וכו' והלא בלוים לא משכחת פסול המומין והשנים בזמן אחד דבאהל מועד ובמדבר שהיו נפסלין בשנים לא היו בהם מומין ובבית עולמים דמשכחת בהו מומין שוב לא נפסלו בשנים. וע"כ נאמר כגון באותן לוים שנולדו במדבר אחר מתן תורה דבהנך שפיר הי' יכול ליפול מום. ולכאורה שוב יש להקשות הא אותם לוים שנולדו במדבר לא מלו וא"כ ערלים היו ולא יכלו לגשת לעבודת אהל מועד. (ויש לעיין בזה אם נפסל ערל דלוי אונן כשר). אך לפי מה שדרשו על ובריתך ינצורו דשבט לוי היו מלין במדבר אתי שפיר. ואין להאריך בפלפולים כאלה שהם יפים לפעמים רק בקישורי הדרוש להגדיל תורה ולהאדירה:

ומה שהקשה על מה שאמרו שנכשל דוד בדבר שתינוקת של בית רבן יודעין דכתיב ולבני קהת לא נתן כו' בכתף ישאו ואיהו אתיי' לארון בעגלתא. ובמאי טעה הא ברולין מיעט הגמ' שילה. הנה מה לו להיות מקשה באגדה יש לו לתמוה על מאי דפסק הרמב"ם הכי לדינא דכשמוליכין הארון ממקום למקום אין נושאין אותו בעגלה אלא בכתף שוה בכל הזמנים דמקרא מלא נאמר ולבני קהת כו' בכתף ישאו. והואיל שמבואר בכתוב הטעם כי עבודת הקדש עליהם ומפני הכבוד אין להוליכו על הבהמה (וכעין שאמרו בעצמות המת ובס"ת). לכן בודאי גם בבית עולמים הדין כך והא דממעט הגמ' בחולין דבבית עולמים אין הלוים נפסלין בשנים שלא נאמר רק לעבוד עבודת וגו' לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף. ואף ע"ג דלמ"ש גם בבית עולמים עבודה בכתף היינו הולכת הארון זה לא נקרא עבודת משא כי הארון הוא מיעוט דמיעוט נגד כל משאות הקדש והך קרא דעבודת עבודה ועבודת משא הי' עוד קודם שהתנדבו הנשיאים העגלות ואז הי' כל המשכן עבודת משא בכתף ולכן נפסלו בשנים כי להולכת המשא היה נצרך בעלי כח. וכל זה פשוט ומבואר. כל זאת העליתי לפי שעה אשר מצאתי להעיר מה שנוגע לדבריו והאדון הטוב יברכהו בכל הטוב כיתרון הכשר נפשו היקרה וכחפץ הדוש"ת:

זכריה ישעיה הכהן יאללעש:

תוכן העניינים

שות זכר ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה