אור ברסלב

שות זכר ישעיהו· רבי זכריה ישעיה יאללעש ממינסק

סימן מ

סימן לט

ב"ה. לאחי הרב ר' דוב בעריש שיחי':

רב שמחה נתת בלבי עם מכתבך הנחמד כו' ונשוב לדבריך בד"ת. ע"ד הקושיא בסוגיא דקיימו ולא קיימו בדברי התוס' ד"ה אי דקטלה. דמ"מ איכא לאוקמא דבשעה שהרגה התרו בו על הלאו דלא יוכל לשלחה ולא אתרו בי' על חיוב מיתה דפטור ממיתה וחייב מלקות וכמ"ש הרמב"ם פי"ו מה' סנהדרין. זה הוא תוכן קושיתך. יותר הי' להקשות דר' יוחנן אדר' יוחנן. דר' יוחנן הוא דסבר הכי בחולין (דף פ"א) דמלקין אותו. והכא אליבא דר' יוחנן קיימינן דסבר ביטלו ולא ביטלו. ונראה לתרץ דהא הכא אין צריך התראה כלל בשעה שמבטל העשה רק בשעת עבירת הלאו וכמו שביארו רש"י ותוס' לעיל לנכון אליבא דר"י. וא"כ מסתמא לא מיירי שהתרו בו בשעה שהרגה על הלאו דלא יוכל לשלחה. אלא תימא שלא הותרה כלל וכיון דלא התרו בו כלל שוב איכא למימר דשוגג היה דמהאי טעמא הוא דפטור ממיתה בלא הותרה דשמא שגג ולא נתכוון כלל לעשות מעשה זו. עיין רמב"ם פי"ב מה' סנהדרין ה"ב ובלחם משנה ע"ש היטב ויש להאריך:

והנה הגאון מהר"ע איגר הקשה הא משכחת לה כשהיתה טריפה דשפיר אינו מחוייב מיתה בקטלה. וזו קושיא אלימתא. ונ"ל לומר דמילתא דמסתבר הוא הואיל דקיי"ל טריפה אינה יולדת הילכך אינו מחויב בכה"ג להחזירה ולקיים ולו תהיה לאשה דאין אשה אלא לבנים והיכא שייך למימר דהתורה חייבתו לדור עם אשה כזו. והואיל שנטרפה נסתחפה שדה ואינה ראויה לבעל. ולכאורה צ"ע בש"ס דכתובות דאמרינן יצא כסף קנסה בכתובה הואיל דלא שייך חששא דשמא תהא קלה בעיניו להוציאה. ולמ"ש הרי כשנעשית טריפה תו יכול להוציאה וא"כ בכה"ג אמאי לית לה כתובה. אך י"ל דמ"מ הרי בשעת מעשה כשקידשה לא היתה טריפה. אך עדיין צ"ע בטריפה קודם הקידושין מהו. ותו באם היתה טריפה בשעה שאנסה מהו. אך לסברתי ניחא דבכה"ג אינו מחויב לנושאה. ויש לעיין בכל זה שהוא לכאורה דבר חדש: וקשיא לי למאן דתני ביטלו ולא ביטלו האיך מלקין אותו אף כשביטל. הא העדות הוי חצי דבר דהעדים הראשונים המעידים שעבר הלאו עדיין אין ממש בהגדתם. וגם בעדות אחרונים המעידים על ביטול העשה אין שוב הגדה בפ"ע ורק ע"י שניהם נגמר חיוב מלקות. איברא דלשיטת הר"י בב"ק (דף ע' ע"ב) ניחא אף הכא הואיל שראו כל מה שיכלו לראות באותו זמן דבר קרינן בהו. אבל לשיטת הרי"ף קשה מאי נ"מ איכא הכא בעדים הראשונים לבד. וגבי אונס שגירש יש לומר דנ"מ שהאשה פנויה וכן לענין גזל או משכון או גזל הגר. יש נפקא מינה לענין גוף הממון. אבל גבי שלוח הקן מאי איכא למימר ודוחק לומר דאין ה"נ אינו מחוייב רק בכת אחת. ויש לעיין בזה: והנה להרמב"ם ריש ה' תמורה שכתב דמשו"ה לא מיקרי לאו דתמורה לאו הניתק לעשה הואיל שאין העשה שוה ללאו דשותפין שהמירו חייבין מלקות ואינם עושים תמורה. ולפ"ז קשה אמאי מקרי לאו זה דלא יוכל לשלחה ניתק לעשה הא העשה דעמוד והחזר ליתא בכהן. אמנם י"ל דלא דמי דבשלמא התם בתמורה הא דשותפין אינם עושים תמורה הוא משום דבהדיא הוציאם הכתוב מכלל העשה ולא שייך גבי' העשה כלל כמבואר בתמורה (דף י"ב) אבל הכא בכהן אטו מיעטו הכתוב מהעשה הלא העשה חלה עליו כמו על כל ישראל אלא שאינו יכול לקיימה העשה בפועל מחמת שאסורה עליו באיסור גרושה. ולכן שפיר העשה שוה ללאו אלא בכהן הוא מדחי אותה אבל לעולם היא רביע עלי'. תו יש לחלק דהתם כונת הרמב"ם הוא דהא יכילנא למשכח לגבי כל אדם שיעבור על לאו דתמורה ולא יקיים העשה. כגון אם יכניס עצמו בין שותפין או ימיר בשל צבור. ולכן אף במקום דיכול לקיים העשה תו לא מיקרי הלאו ניתק לעשה משא"כ הכא נהי דבכהן ליכא האי עשה הא מ"מ גבי ישראל לעולם אית בי' האי עשה ולכן מיקרי גבי' לאו זה ניתק לעשה. ובהא נוכל לדון ג"כ על מה שרצה השאגת ארי' לחדש דלסברת הרמב"ם הנ"ל לא מיקרי לאו דבל יראה ניתק לעשה דתשביתו הואיל דהעשה ליתא בנשים דמצות עשה שהז"ג היא וא"כ אין העשה שוה ללאו. אולם למה שבארתי בכונת הרמב"ם אין לדמות זה לזה דמה ענין נשים לאנשים סוף סוף אצל אנשים העשה שייכה בכל ענין משא"כ התם בתמורה וכמ"ש:

הנני מוכרח למהר ולקצר כי כעת אחר הסליחות יצאתי מביהמ"ד לביתי לכתוב מכתבי זה. ומיד אשוב לביהמ"ד לשבת שמה כל היום. חיי בשלום ובהשקט ולב טוב:

מנאי אחיך זכריה ישעיה הכהן פה מינסק שבעה עשר בתמוז חקצ"ד:

תוכן העניינים

שות זכר ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה