אור ברסלב

שות זכר ישעיהו· רבי זכריה ישעיה יאללעש ממינסק

סימן כג

סימן כב

בכל דרכיך דעהו.:

לכבוד חרב הנדול כמהו' יהושע אייזיק נ"י. מאת ידידו אשר אהבו שלום וכל טוב סלה:

ערב חג העצרת הזה הגיעני מכתב יקרתו על הדברים אשר השיבותי לו זה ירח ימים. והנאני במכתב אצבעותיו. והנה מאי דקשיא ליה בהא דרבא בב"ק (דף ע') דאית ליה אתנן אסרה תורה ואפי' בא על אמו. אלמא דהמכירה הוי מכירה אפי' אם עבד איסורא. הא לק"מ מחמת אותה סברת הרשד"ם שהבאתי דהא דאמרינן דלא מהני היינו רק היכא שיתוקן האיסור. אבל אם אי אפשר לתקן שוב עומדת המעשה בתוקפה. ולכן אתי שפיר בנ"ד כיון שעיקר האיסור הוא מה שבא על אמו וזה אי אפשר לתקן אף אם לא תקנה היא האתנן. וכיון שכן שוב נתקיימה המכירה. ורק מטעם קלב"מ איתרע לה:

ומה שרצה מעכ"ת לחדש חילוק חדש בהאי עניינא ואמר לתרץ קושיית התוס' ד"ה והשתא. הנה דבריו נכללין במה שכתבו הסמ"ע והט"ז והש"ך בסי' ר"ח יעויי"ש ובקצה"ח שם דבר יקר בתוס' הנ"ל ושמח לבו:

ומה שרצה כ"ת לתרץ ע"פ הרשד"ם קושיי' התוס' גבי צורם אוזן בכור.

כמדומני שהרשד"ם בעצמו או מהר"י טייצק בשו"ת שלו קמתרץ הכי ואינם כעת ת"י לעיין ואמנם לענ"ד דאכתי קשה קושיי' התוס' דהא הכא מה שהוא מתיר את הבכור כשצורם אזנו ליהוי כעבד בי' עבודה דאסור מדאורייתא ומילקי נמי לקי. ומה לי אם עבד בו עבודת מלאכתו ונהנה בו או צורם את אזנו ומתהני עי"ז. והרי אף להרביע אותו אסור יעויי' ברמב"ם פ"ב מה' מעילה ובמשנה למלך שם שהראה מקורו מפ"ב דמ"ק (ואף שכתב שם המ"ל דזה אינו רק מדרבנן היינו מטעמא שכתב שם הואיל שהוא עצמו אינו עובד בו אבל הכא הרי הוא עצמו צורם אזנו) ולכן הכא אי נימא שהבכור מותר. הא איכא איסור רבתא שעבד בו עבודה מלבד האיסור שעשה מום בקדשים. אבל אם לא יועיל במעשיו לא ישאר רק האיסור השני. והאי איסור דעבודה ליכא דהא לא מיתהני כלל ולא ניחא ליה. והוי דומיא דאמרינן בפ' אילו מציאות גבי פרה אדומה. וא"כ הדק"ל למה לי מטעם קנס ת"ל מטעם כל מילתא וכו'. והכא שפיר נתקן עפי"ז האי איסור דעבודה בקדשים. ועל כרחך הוצרכו לתרץ דהוי עכ"פ כאילו נפל בו מום ממילא פי' דמהאי טעמא, דכל מילתא וכו' לא מהני ליכא לאורעי רק מחשבתו בעשייתו והוי כאילו נעשה מאליו. ולכן הכא דגם בלא מחשבתו הותר הבכור על כן לא נוכל למיסר הבכור רק מטעם קנסא. ויש להאריך קצת כאן רק כי במקומינו ענין זה דכל מילתא דא"ר וכו' הוא כשדה שהחזיקו בה רבים זקנים עם נערים. אמנם אעפ"כ כי היכי דלא ליפטר בלא כלום אמינא בסוגיא דהתם בב"ק פרפרת חדא קרוב לדרך האמת:

ב"ק (דף ע' ע"ב) מוקי הש"ס להא דהמוכר בשבת פטור באומר לו עקוץ תאינה מתאינתי ותקנה לי גניבותיך ומקשה הא כיון דכי קתבע לי' קמן בדינא וכו' הדר מוקי לי באומר זרוק גניבותיך לחצירי וכו'. ומסקי התוס' מתוך פלפולם דהכא מיירי אפילו עומד בחצר הלוקח ואפ"ה לא הוי רק כמתנה כיון דלא אמרינן זיל שלים אין זו מכירה. וכך לי עקוץ תאינה מתאינתי כמו עקוץ תאינה מתאינתך. ויעויי"ש במהרש"א בפשט דבריהם. ולבסוף הקשה לוקמי הש"ס להא מתניתא דפטור כגון דקאי בחצר הלוקח ובאומר לו עקוץ תאינה מתאינתך ותקנה לי חצירי גניבותיך בכך וכך דמים שאתן לך וזהו מכירה ממש ואמאי דחיק לאוקמי באומר לו זרוק וכו'. ונלענ"ד ליישב עפ"י מה שמבואר ברשב"ם דב"ב פ' המוכר (דף פ"ה ע"א בסוגיא דמדד ולא משך בד"ה המופקדין. ומסתמא הקנה לו נפקד למפקיד את מקומו לצורך פירותיו. ועיין ע"ז בחו"מ רס"י קפ"ט שהוציא מכאן דמי שיש לו פקדון ביד חבירו ורוצה להקנות להנפקד אז לא קנה לי' רשותו הואיל דלאו רשותי' הוא שהרי הקנה אותו אל המפקיד יעויי"ש. והשתא האיך מצי הש"ס לאוקמי דהפקדון היה בחצר הלוקח ובאומר לו עקוץ תאינה מתאינתך ותקנה לי חצירי בעד כך וכך דמים. הא בכה"ג לא קניא לי' חצירו כיון דהגניבה היא אצלו מעיקרא בתורת פקדון הוי מקום הפקדון ברשות הגנב. ואי משום שיעשה בו אח"כ משיכה. הרי אז לא יבוא איסור מכירה ומיתה כאחד. ואנן בחדא מחתא בעינן. ולכן על כרחך הוצרך הגמרא לומר דמיירי באומר לו זרוק הגניבה וכו' ושפיר קניא חצירו בכה"ג כיון שלא היתה מקודם אצלו ולא הקנה את מקומה כנ"ל. ויש עוד להרחיב הדיבור ליישב גם הס"ד דהש"ס דהיכי היה אפשר שיקנה לו חצירו כיון שהוא אצלו בתורת פקדון. וכן יישבתי קושיי' הקצה"ח שה בחו"מ מה שהקשה על הרשב"ם הנ"ל. אבל אין כעת להאריך ויבוא אי"ה בפעם אחרת. ועתה יהי שלום באהלו. ולכל אשר לו. כאשר תברכנו נפש מכבדו ומוקירו הק' והצעיר בחכמה ובשנים:

זכריה ישעיה בהרב מו"ה מרדכי צבי הכהן יאלעש נ"י. הכו"ח פה לבוב בשמיני לחודש השלישי תקצ"ג לפ"ק.:

תוכן העניינים

שות זכר ישעיהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה