שות זכר ישעיהו· רבי זכריה ישעיה יאללעש ממינסק
סימן כא
עוד מהמחבר לאביו דרב ז"ל:
א מה שדחית את תירוצו של האורים ותומים הצדק אתך. ומיד בתחלת עיוני בו היה מתנגד לשכלי כי הלא כל אדם יודה אף אם לא תוכל למכור כתובתה רק ע"מ שתתאלמן ולא ע"מ שתתגרש הנה תקח טובת הנאה עבור זכות זה. ואף אם יומעט שוויה. הנה אדרבה לפי קושיתו יוכל לתנא לשנות רבוי תשלומין בעדים זוממין אך באופן זה כי כל מה שיגרע מחיר זכותה הנה יצטרכו לשלם יותר לבעל וכדמסקינן במכות (דף ג') שמין באשה ובכתובתה. אבל און לזה הנה מצאתי שבמחכת"ה נעלם ממנו לפי שעה דברי התוס' דכתובות (דף ל"ט ע"ב) ד"ה טעמא דתקינו רבנן כתובה שלא תהא קלה וכו' מהא דאשה שחבלה בבעלה תזבון כתובתה ע"מ שתתאלמן אבל אם יגרשנה יהא לה כתובה יעו"ש. הנה נראה מזה אשר גם באופן הלז יש לה טובת הנאה:
ב סברתך היקרה מה שיצאת לידון בדבר החדש ולומר יען כי אנו למדים דינא מוציא שם רע מאונס הנה גם בזה נשוה אותם יחד אשר במוציא ש"ר תצא כסף קנסה בכתובתה כמו באונס ויצמח לנו מזה תירוץ יקר אף נעים על קושיית האו"ת הנ"ל.
אבל סלח נא לי אבי מאורי אם אומר אליך כי הדבר החדש הזה הוא חוכך בגרוני. כי בשלמא גבי אונס לא נתחייב לה כתובה מעולם כי לא לקחה לו לאשה וע"כ עתה כאשר התורה קנסה אותו וגזרה אומר ולו תהיה לאשה אחרי אשר בא עליה באונס הנה נוכל לומר שפיר תצא קנסה בכתובתה. אבל לא כן במוציא ש"ר שכבר נתחייב לה כתובה דאורייתא בעת נשואיה ועתה למה יגרע נחלתה מחמת קנסה. ומצאתי ראיה נכונה לדברי מתוס' הנ"ל שכתבו גבי אונס אע"ג דבתולה יש לה כתובה מן התורה זו בעולה היא ויעויין שם אח"ז שנראה מדבריהם אשר אף אצל אונס הי' מחויב לתת לה כתובה אי לאו שכבר נבעלה. ומכ"ש גבי מוציא ש"ר שהוזמו עדיו ונמצא כי אשה בבתוליה לקח שחייב לתת לה כתובה הראויה לה מן התורה כאמור. ועתה הנה קושיית האו"ת חזרה לאיתנה. אבל לדעתי העניה הנני נבוך בעיקר קושיתו ואין לה דמיון כלל להא דמכות שהעידו עליו שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה וע"כ רצו לחייבו לתת לה כתובה מיד יען כי בין היום למחר סופו ליתן לה כתובה לכן לא נוכל להענישם רק שישלמו לו את סך הכתובה בנכיון טובת ההנאה שלה. כי כל מעיין יראה שהעדים לא יתחייבו שם לשלם לבעל רק מה שרצו בעדותם לגרע זכותו ממה שיש לו עתה בכתובת אשתו וע"כ אם אמרו פלוני גירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה אעפ"י שבין היום למחר סופו ליתן לה כתובה רק כיון שהם חייבוהו בעדותם לתת כתובתה מיד הלא הפסידו לו בזה את זכות ספקו שיש לו בעת הזאת למכור בכתובת אשתו כמו שפירשו שם רש"י ותוס'. ולפיכך מחוייבים להשיב לו ההפסד הזה וכדמסקינן שם שמין באשה ובכתובתה. אבל לא כן בנידון דידן הנה לא הפסידו לו בעדותם לעת הזאת מאומה ואדרבה החזירו לו זכותו ליושנו ויוכל למכור ספקו בטובת הנאה מה שלא הי' לו אם נפטר מלשלם כתובת אשתו. וע"כ איזה דמות תערכו אל הטובת הנאה הלזו. יבואו שני עדים ויאמרו פלוני גירש את אשתו ונתן לה כתובתה ואח"כ יבואו שני עדים ויזימום ולפ"ז לא גרש את אשתו וממילא לא נתן לה כתובתה. ואח"ז תבוא כת שלישית ויזימו לכת שני' הכי נחייב בכגוונא דא את הכת השניה שישלמו טובת הנאה לבעל אתמהה: