שות זכר ישעיהו· רבי זכריה ישעיה יאללעש ממינסק
סימן כ
מהגאון המחבר לאביו הרב על מכתבו הקודם:
בעיקר ענין נזירות שמשון צ"ע מה טעם היה שדימה א"ע לשמשון שנדרו המלאך הרי סוף סוף זו השתוות גופי' רק מכח נדר קאתי וכל נדר יש לו ביטול ע"י התרה. ולולי דמסתפינא הייתי ממציא לומר דליתא לעיקר דין זה. והא שאמרו במס' מכות דיש חורש וכו' מתניתין בנזיר שמשון היינו דמיירי בנזירות ממש כשמשון ר"ל בנזיר שנדרו אותו מלאך אבל אם אמר מעצמו אהא כשמשון יש לו התרה. ובזה ניחא דלא קאמר ביבמות (דף ה') נזיר איתא בשאלה אכתי נזיר שמשון מאי איכא למימר. ועיין בטורי אבן נידון קושי' זו. אמנם בנזיר (דף י"ד ע"א) משמע מפורש דיכול להדיר א"ע כשמשון ולא יהי' לו התרה. וע"ש בתוס' ד"ה אמר. והתם בגמרא צ"ע אמאי לא יחול הך נזירות עשרים יום מעכשיו הרי יש נפ"מ לענין להטמא למתים דנזיר שמשון מותר לטמא למת. ועיין ה' נזירות פ"ב ה"ז האומר הריני נזיר כשיהי' לפלוני בן וכו' ה"ז ספק נזיר. ויש לתמוה הרי זה הנודר יודע בעצמו האיך נתכוון. ואת"ל דלא מהמנינן לי' הא יש לו מיגו שיכול לשאול על נזירותו. ובע"כ צ"ל דאיירי בנזיר שמשון דליתא בשאלה. אמנם לפ"ז שוב יקשה הא בנזירות שמשון לא קיי"ל ספק חירות להקל עיין כסף משנה ה' נזירות פ"ד ה"ט ובל"מ שם. אך קשה לי ע"ז מהא דפ"ק דנזיר (דף ד') במשנה מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון וכו' וא"כ ליחשוב נמי זה ספיקו מותר וזה ספיקו אסור. אך מ"מ זהו נגד הסברא מדוע יהי' עדיף כשאמר הריני כשמשון שנדרו המלאך ואינו בשאלה מכי אמר בפירוש הריני נזיר ולא אהי' יכול לשאול דפשיטא דלא גרע כחו בזה וסוף סוף מיתשיל. ועיין ה' שבועות פ"ו הי"ג דבכה"ג נשאל על השבועה האחרונה ואח"כ על הראשונה. [ועיין מ"ש המחבר בחדושיו להרמב"ם ה' נזירות פ"ג הי"ד]: ובענין נזירות ע"ד רבים לכאורה קשה אמאי כדבעי הש"ס במס' מכות ובנזיר שם למצוא נזירות דליתא בשאל נקט נזיר שמשון ולא קאמר נזיר ע"ד רבים. ובשלמא מכות בסוגיא הנ"ל לא מצי למימר בנזיר עד"ר דהא סוף סוף איתא בשאלה כשירצו הרבים או לדבר מצוה אבל במס' נזיר שם (דף י"ד) קשה לנקוט בנזיר עד"ר דעכ"פ הוא יותר חזק ואמיץ נגד סתירת השאילה מן סתם נזירות ושפיר חיילה נזירות דהשתא. וע"כ נימא דמסתבר דלא שייך כלל נזיר עד"ר דרק בנדר מצינו כזה היינו שהרבים מדירים אותו לצרכם כמו בהך מקרי דרדקי דפשע בינוקי וכן בכהן הנושא נשים בעבירה י"ל שיש צורך לרבים בהכשרו כדי שיעשה עבודת קדשים בשבילם: והנה בעיקר קושיי' התוס' דהוי התראת ספק יש להתבונן בפשיטות דלק"מ כלל דהרי בשעה שעובר יש עליו חיוב הנזירות ולא יצא מעבירה זו אם לא שילקה אח"כ או שיפרע האוב היינו שישאל שזהו רק כפרעון חוב בעלמא דפורע למפרע ר"ל שעוקר הנדר. וא"כ האיך חשוב זה עכשיו התראת ספק בשעה שעובר. אך באמת גם בלא התראת ספק אכתי קשה האיך מלקין אותו אח"כ הרי בשעה שכופתין אותו על העמוד יוכל בכל רגע לומר אלך ואשאל ואפטר וכי יש זמן קצוב אל ההלקאה. ועיי' ה' שבועות ספ"ו וכעין זה ק"ל האיך מלקין וממיתין בכל האיסורין הא יוכל לומר אנוס הייתי מחמת חולי דחולה שאמר צריך מחללין את השבת ואפי' רופא אומר א"צ שומעין לחולה. והאיך אנו יכולין להכחישו אם יאמר שהרגיש כ"כ עקיצת התאוה עד שהרגיש שנוגע לכלל סכנה. וע"כ מוכרחין אנו לומר כהך פסק הש"ע בה' שבת דבעינן דוקא שיהי' ניכר בפניו דחולה הוא: