שות הריף· רבנו יצחק אלפסי [הרי"ף]
רעח
שאלה. ראובן שתבע שמעון בשמונים וחמשה זהובים בשטר שזהו תופסו כתבו וחתמו ותנו לפלוני מחמת שיש לו חצר וזקפתי' עלי במלוה וכל זמן שיבקש ראובן ממני את ממונו אפרטנו לו לאלתר בלא שום עכוב כלל ואם אתאחר מלפרוע לו סך זה הממון הרשיתי מעכשיו לטרוף לו כל מה שימצא אצלי בעולם ולהשתלם כך זה עד סוף פרוטה והאמנתי עלי כשני עדיה כשרים בגביית הממון בין בכל בין במקצתו ואחריות הלואה זו קבלתי עלי וכו' וטוען שמעון ואומר שזה הממון שיש לך אצלי כבר פרעתי לך כ"ד זהובים עבריאה בשני זמנים הוציא כתב ידו בכך וטען ואמר שפרעתי זה הממון ללוי קרובך עשרים זהובים והוציא כתב ידו טל לוי בכך ומת. ועוד פרעתי לך על סך מוסף כך וכך משי. והשיב ראובן ויאמר אין בכתב ידי הוא אלא שאינו מזה הממון אלא מחוב אחר שהיה לי אצלך וזה שנתת לקרובי איני יודע יש מן הדין שיגבה ראובן זה השטר משמעון משום הנאמנות שבו ועיקר הדין כולו ואם יש על אחד מהם שבועה או לא:
תשובה. עייננו בשאלה זו וכך דעתנו שראובן זה שאמר על כתב ידו שהוא מחוב אחר נאמן אע"פ שיוצא כתב ידו ממקום אחר וכ"ש אם לא יצא כתב ידו ממקום אחר שכיון שהאמינו בשני עדים אי אמר סטראי נינהו מהימן ואפילו העידו עליו ב' עדים או יותר בכך שכתב ידו מסך זה הוא אין חוששין להם על פי מה שאמרו ההוא גברא דאמר ליה לחבריה מהימנת ליה כבתרי כל היכא דאמרת לא פרענא אזל פרעיה באפיה תלתא וכו' הילכך צריך שמעון שיפרע לראובן זה כל מה שבשטר בלא שבועה: