שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ
סי' קד
וע"ד אשר דרשת ממני להודיעך אם מכשירין פה עירנו הפאבריק של מי זאדא על חג הפסח הנה המנהג קבוע פה"ק להכשיר מאחר שעמדנו על המחקר אודת השוועפעלזיירע הנקרא וויטריאל וכן המאגנעזיט שנתהו' המי זאדא עמהם אין בהם שום חשש חימוץ והכלים והקנקנים של מתכות ושל עץ שמשתמשין בהם כל השנה בהפאבריק מגעילין אותן והזאפאנען והקראכען של המי זאדא על חה"פ חדתי עבדי להו והישנים אוסרין להשתמש בהם בפסח יען כשהם עומדים בבתי המזיגה בכל השנה לאחר הורקת המים מחזיקין לפעמים יי"ש בתוכם והצילינדערס מדיחין ברותחין גם מנקין היטב הקנים החלולים והכל נעשה ביתרון הכשר עפ"י השגחת הביד"צ: ובנידן עשיית המי זאדא בשבת ויו"ט הנה י"ב משום איסור בישול שהמים ירותחו בהנתן לתוכם המינים הנ"ל ואף דל"ה תולדות האור אמנם עכ"פ דינו כמבשל בחמי טברי' דקיי"ל בשבת מ': דפטור אבל אסור ואיכא איסור דרבנן עכ"פ גם איפשר דיש בו משום איסור מכה בפטיש שגומר מלאכתן כמ"ש בלבוש א"ח סי' שי"ח ס"ד גבי קולייס האספנין שהדחתן זהו גמר מלאכתן כ' שם די"ב משום מכה בפטיש.
וכשעושין הרבה י"ב משום עובדין דחול כבשבת קכ"ו: ובביצה ל'. אמנם כשהישראל עושה שטר מכירה ומוכר הפאבריק לעכו"ם כדינא והעכו"ם עושה המי זאדא איפשר לצדד להקל שהישראל ישתה ממנו גם כשעושהו הנכרי ביו"ט אפי' בעיר שרובה ישראל מאחר דעכ"פ ליכא בעשיית המי זאדא רק איסור דרבנן כנ"ל והלא מבואר בתוס' שבת קכ"ב ד"ה ואם דכמו בחוץ לתחום שהוא דרבנן אמרו הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ה"ה בכל שבות דרבנן כשעשה העכו"ם לצורך ישראל זה שרי לישראל אחר דלא כהר"ן שם שמחלק בין איסור תחומין לשאר שבות דרבנן ע"ש ובפמ"ג א"ח בא"א סי' רע"ו סק"א פוסק להלכה דבכל איסור דרבנן שעשה גוי בשביל ישראל מותר לישראל אחר שלא נעשה בשבילו ע"ש.
ובזה הנני ידידך ש"ז דור"ש באהבה מברכך בחג כשר ושמח: