שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ
סי' קג
בעזה"י יום א' טוב אדר תרנ"ג לפ"ק סטרי.
שלום רב לכבוד בש"ב ידידי הרב החריף ובקי בנש"ק מוה' פינחס חיים טויב נ"י אבד"ק ראזדאל יצ"ו: מכתבך הגיעני כפול ולאשר ראיתי שהדבר נחוץ למעשה חשתי להשיב לך על אתר בדבר הד"ת שבא לפניך בראובן ושמעון תרי גיסי שהי' להם בית בשותפות ועשו כתב חלוקה ביניהם אצל בי"ד עוד בשנת תרכ"ט והותנה ביניהם שכל המסים מהבית צריך ראובן לשלם וכן בשנת תרל"ט עשו כתב ע"ז בנימוסיהם והי' א' מהפינקטין שראובן מחויב לשלם המס מכל הבית וכעת מכר שמעון חלקו מהבית ללוי ובאו ראובן ולוי לדין וטוען ראובן יען שבשום אחד מהכתבים לא נזכר שיהי' גם לבאי כח שמעון הטבה זו ע"כ רוצה שלוי ישלם חלק המס שלו ורק לנגד שמעון ויתר לתת לו הטבה זו מפני שהוא גיסו ולא לנגד אחר ושמעון טוען שקנה חצי הבית עם כל זכות ויפוי כח שהי' לשמעון ונפשך בשאלתך לחוות דעי בזה עפ"י דתוה"ק: הנה כ"ת דן בזה דאף דכתוב בהכתב שנעשה בקנין הלא הוי קנין דברים ול"מ.
הן אמת דפליגי בזה קמאי הובא בטח"מ סי' קנ"ז דדעת הרמ"ה דדוקא היכי דקנו מידו ליתן כו"כ דדרך הודאה הוא א"כ דרך שעבוד דשעבד נפשי' להכי לאו קנין דברים הוא אבל אם קנו מידו לתת כו"כ או לבנות כיון שאין קנין נופל על החיוב ולא על גוף הממון רק הנתינה עצמה והנתינה א"ב ממש אלא מעשה בעלמא וקנין דברים הוא ומצי הדר בי' ואיכא מרבוותא החולקים וס"ל דקנין לתת לאו קנין דברים הוא דלא מיקרי קנין דברים אא"כ שקנו מידו לחלוק או להשתתף או לילך והטור כ' שם דנראה מד' הרא"ש ז"ל דקנין לתת לאו קנין דברים הוא ועש"ך ח"מ סי' ס"ו ס"ק קכ"ח דנראה דעתו דהכי הלכתא ועחמ"ח אה"ע סי' ס"ו ס"ק מ"ב ובב"ש שם ס"ק כ"ו ובסי' נ"א סק"י.
אמנם עכ"פ היכי דכתב בלשון חיוב כבנ"ד שחייב א"ע לתת המס מהבית כולו הרי לכ"ע מהני ושמהאי טעמא אזדא נמי מה שפקפק מעלתו שלא יועיל הקנין מטעם דשלב"ל מלבד דנלפענ"ד דאין בזה משום דשלב"ל כיון דארעא לטסקא משעבדא כדא' בב"מ ע"ג: וב"ב נ"ד. והבית הא ישנו בעולם לבר מן דין הרי בלשון חיוב מהני דקיי"ל בסי' ר"ט דיכול לחייב א"ע בדשלב"ל.
והנה אפי' אי לא נכתב בלשון חיוב בכ"ז אם הי' המדובר כן בתחלה בעת שקנאו הבית ונשתתפו דהם קונים אדעתא דהכי שראובן ישלם המסים מכל הבית אז מועיל תנאי שלהם בדיבור בעלמא ול"ב קנין כלל וכ"כ בתשו' פר"ח מ"א ח"א סי' י"ד בתשו' ר"ש גאון שהשיגשם ע"ד מהרשד"ם בענין שותפים בקרקע שעשו תנאי ביניהם שלא ימכור א' מהן חלקו בלתי רשות חבירו אם ירצה לקנותו שכ' מהרשד"ם בזה דהוי קנין דברים.
וכ' הוא ז"ל לחלוק עליו דכיון דנעשה תנאי זה ביניהם בתחלת השתתפותם בהקרקע אמרינן דמעיקרא אדעתא דהכי קנאוה ואין כאן קנין דברים משום דאף בלא קנין אלא בדברים בעלמא תנאיהם קיימין וא"צ לזה טעם דבההוא הנאה דצייתי אהדדי דבלאו האי טעמא תנאיהם קיימין ע"ש וכ"כ בנתה"מ סי' ר"ו סק"ב.
אמנם צריך לעיין בהכתב אם נכתב בו שראובן מתחייב א"ע לשלם המס מהבית בעד שמעון אז שפיר יוכל לומר דלא נתחייב רק כ"ז שהוא של שמעון וכשמכרו לאחר פקע מיני' חיוב זה. אולם כשנכתב סתם שהמסים מהבית כולו מוטל על ראובן לשלם בודאי גם כשנמכר לאחר רמיא עליו חיוב זה כהא דב"ב ס"ג.
גבי ע"מ שהמע"ר שלי ע"ש וה"ז דומה להא דקיי"ל בנדרים מ"ו. קונם ביתך שאני נכנס מכרו לאחר מותר בית זה שאני נכנס גם כי מכרו לאחר אסור ועי' במנחות ק"ט.
דלוקח גרע דיד בעהש"ט על התחתונה. וער"ן נ"ו: שוב נשלח לי אחרי כתבי הדברים הנ"ל גוף השטר מהחלוקה שנעשה בין הגיסים הנ"ל וראיתי שאין אנו צריכים לכ"ז דכפי דברי השטר היתה החלוקה ביניהם על אופן זה והויין כל אחד מהשותפים מוכר ולוקח ששניהם קבלו עליהם חיובים שונים ומשעה שהחזיק ראובן בחלקי הבית השייכים לו כפי השטר נתחייב ממילא בתשלומי המסים מכל הבית ושוב א"י לחזור בו דתשלומי המסים הם בכלל דמי החלק שקנה משמעון וכן משעה ששמעון עשה קנין חזקה בחלקו נתחייב גם הוא בחיובים המוטלים עליו כפי השטר ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו.
וחיוב זה של תשלומי המסים הוא דומה למי שקנה קרקע מחבירו בכך וכך ע"מ לשלם לו בכל שנה איזה סך מעות דמכיון שהחזיק זה בהקרקע נתחייב בתשלומי הדמים כפי חיובו וה"ה בנ"ד תשלומי המסים בכל שנה הם בכלל דמי חלקו בהבית שקנה משמעון שעל כן לפענ"ד אין זה צריך לפנים דראובן מחויב בתשלומי המסים מכל הבית גם אחרי נמכר חלקו של שמעון לאיש זר זהו הנלפענ"ד פשוט וברור: