שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ
סי' עב
לק' זוראוונא.
בעזה"י יום ו' ע"ש אסרו חג ש"פ תרל"ד לפ"ק סערעט שלומים רבים כטל וכרביבים. לכבוד גיסי יד"נ הרב האברך החריף המופלג ושנון זית רענן מורג חרוץ.
נטע שעשועים נצר מגזע היחס כש"מ פנחס הלוי נ"י איש הורוויץ יקרת מכתבך הגיעני בע"פ העבר וידי הי' אסורות בעבותות החג מתת לך מענה. והיום שטו רעיוני בדבריך היקרים בסוגיא דאקרוב עומר.
ואען ואומר. בעזר האל עלי גומר: ראשון לציון עלה במצודת העיון.
לבאר הא דאמרינן במנחות ס"ו ע"א כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב א' אומר שבעת ימים מצות תאכלו הא כיצד מצה שאי אתה יכול לאוכלה שבעה מן החדש אתה יכול לאוכלה ששה מן החדש. והנה לכאורה קשה דהלא בקידושין ל"ח ע"א בהא דדריש שם ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול אקרוב עומר והדר אכול.
מביא התוס' שם בשם הירושלמי דמקשה ליתי עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש ולמה לא אכלו מצה מחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת שלאחר הדיבור א"נ גזירה כזית ראשון אטו כזית שני. והנה בפסחים כ"ח ע"ב דריש ר"ש לא תאכלו עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות בשעה שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ ובשעה שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ והקשה הפנ"י דהאיך אפשר לומר בשעה שאינו בקום אכול מצה אינו בב"ת חמץ דהא בכל שבעת הימים אינו בקום אכול מצה לבר מלילה הראשונה דהוי חובה ותי' דלר"ש בכל שבעת ימים אכילת מצה מצוה כפשטא דקרא ע"ש ולפי"ז הא דדרשינן ששה מן החדש ע"כ לר"ש דס"ל דמצות מצה בכל ז' ימים דלדידי' ליכא למידרש כדדריש בסוף ע"פ מה שביעי רשות אף ששה רשות א"כ לכאורה קשה אמאי אינו יכול לאוכלה שבעה מן החדש הרי הכא תיקו קושי' הירושלמי יבא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש ול"ש לשנויי גזירה כזית ראשון אטו כזית שני דהא אקרא קיימינן ואי דנימא משום דאין עשה שלפני הדיבור דוחה ל"ת שלאחר הדיבור ז"א דהא לר"ש דס"ל דבכל שבעת הימים מצוה לאכול מצה ולאו רשות הוא א"כ הלא נשנה העשה לאחר הדיבור בפ' משפטים ובפ' אמור וא"כ הוי עשה שלאחר הדיבור ושפיר יקשה ידחה ל"ת דחדש וניכול שבעה מן החדש.
אמנם נלפענ"ד לתרץ דהנה באמת הקשו המפורשים הלא בפסחים ל"ה ע"ב ילפינן דאין יוצאין במצה של טבל משום דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאין איסורו משום ב"ת חמץ אלא משום ב"ת טבל וא"כ ה"נ האיך מקשה בירושלמי שיאכלו מצה של חדש משום דעשה ידחה ל"ת דחדש הלא בזה שייך נמי לומר מי שאיסורו משום ב"ת חמץ יצא זה שאין איסורו משום ב"ת חמץ אלא משום ב"ת חדש.
אולם הדבר נכון דהרי באמת פריך הש"ס בפסחים שם ואיסורא דחמץ להיכן אזלא ומשני רב ששת הא מני ר"ש הוא דאמר אין איסור חל על איסור ולית לי' כולל א"כ לפי"ז י"ל דקושיית הירושלמי היא למאי דקיי"ל דבכולל איסור חל על איסור א"כ יהי' גם איסור חמץ. וא"כ לפי"ז מיושב ע"נ קושייתנו הנ"ל דלר"ש לשיטתי' ליכא למיפרך קושי' הירושלמי דליתי עשה דמצה ולידחי ל"ת דחדש משום דמ"מ אין יוצאין לפי שאין איסורו משום ב"ת חמץ אלא משום ב"ת חדש ואי דאיסורא דחמץ להיכן אזיל הא לר"ש לשיטתי' דלית לי' כולל לא יחול איסור חמץ ושפיר אין יוצאין כמו.
במצה של טבל לדידי': ובאופן אחר יש לומר בישוב הקושיות הנ"ל ונקדים קושי' הרב בעל טעם המלך בהגהות שעה"מ בפ"ו מחו"מ ופ"ג מנדרים שהקשה דהרי אמרינן בפסחים ל"ח דמצה שאינה ראי' לשבעה אין יוצאין בה י"ח א"כ האיך פריך בירושלמי שהי' להם לצאת במצה של חדש מטעם עשה דוחה ל"ת הלא אחר לילה הראשונה ליכא עשה א"כ אינה ראוי' לשבעה.
ומה שנלפענ"ד בזה דהנה לכאורה קשה הרי מבואר בירושלמי פ"ק דחלה הלכה ג' דתבואה שלא הביאה שליש כיון שהוא באה לידי חימוץ יוצאין בה ידי מצה וא"כ הלא משום חדש א"ע קודם שהביאה כמבואר התם בירושלמי דבעי מהו שחייבין על לחם שלו משום חדש וקא' דאין חייבין משום חדש כיון דכתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו את שחייבין על קלי משום חדש חייבין על לחם שלו משום חדש אבל דבר שאין חייבין על קלי שלו משום חדש אין חייבין על לחם שלו משום חדש וע' בפני משה שם דאין קלי בתבואה שלא הביאה שליש ולכך אין חייבין ג"כ על לחם משום חדש דל"ה לחם לגבי חדש רק בדבר דשייך בי' קלי ע"ש וכ"מ בתוס' פסחים כ"ג ע"א ד"ה קוצר לשחת דא"ע משום חדש בתבואה שלא הביאה שליש ע"ש וא"כ לפי"ז אמאי אקרוב עומר והדר אכול הרי היו יכולין לצאת במצה מתבואה שלא הביאה שליש דאין עוברין עליו משום חדש וידי חובת מצה יוצאין כנ"ל.
אמנם י"ל דהנה מבואר בכריתות ה' דהאוכל לחם קלי וכרמל לוקה ג' דהמה לאוין חלוקין דכל חד לא אתי מחברי' ע"ש ולפי"ז י"ל דלא היו יכולין לצאת במצה של חדש מתבואה שלא הביאה שליש משום דנהי דבשאר ימות השנה ליכא איסור חדש בלחם מתבואה שלא הביאה שליש אולם כשרוצה לצאת בה י"ח מצה הא במצה לחם עוני כתיב אמרינן מיגו דהוי לחם לענין מצה הוי נמי לחם לגבי איסור חדש כענין הא דא' בסוכה ו' מיגו דהוי דופן כו' וכאלה רבות בש"ס ולפי"ז יתיישבו ע"נ הקושיות הנ"ל על הירושלמי דהכי מקשה הירושלמי דהי' להם לאכול מצות מתבואה שלא הביאה שליש ואי דלא יצאו משום דיהי' איסור חדש מטעם מיגו כ' כנ"ל ז"א דליתי עשה דמצה ולדחי ל"ת דחדש ואי דאכתי לא יצאו משום שאין איסורו משום ב"ת חמץ אלא משום ב"ת חדש ז"א דהא לכשיתחמץ הא אז לא יהי' ראוי עוד לצאת בו י"ח מצה הא ל"ש מיגו כו' א"כ לא יהי' איסור חדש ויתחייב שפיר משום חמץ ושפיר היו יכולין לצאת במצה מתבואה שלא הביאה שליש.
וממילא אזדא נמי קושי' בעל טעה"מ הנ"ל דהא הוי מצה שא"ר לשבעה משום דלאחר לילה הראשונה ליכא עשה ולהאמור נכון דהלא באמת בתבואה שלא הביאה שליש דעלמא ליכא איסור חדש ורק בשעה שראוי לצאת בו י"ח מצה י"ל מיגו דהוי לחם כו' כנ"ל והתינח בלילה הראשונה משא"כ אח"כ שא"ר עוד לצאת י"ח הא ל"ש מיגו א"כ לית בה איסור חדש ושפיר הוי' מצה הנאכלת לשבעה.
ולפי"ז לא יהי' קשה נמי דאיך הוי נוכל לומר דיהי' יוצאין במצה של חדש מטעם עשה דוחה ל"ת הרי מלבד הל"ת דחדש איכא נמי ל"ת דטבל דהרי לא הי' יכול להפריש תרומ"ע משום דבעינן ראשית שיהי' שירי' ניכרין ע' פסחים ל"ג והכא הא לא יהי' שירי' ניכרין דגם אחר ההפרשה יהי' אסור משום חדש ולהאמור לק"מ כיון דהקושי' קאי בתבואה שלא הביאה שליש הא לא הגיעה לעונת המעשרות וליכא איסור טבל כלל כמבואר ברמב"ם פ"ב מה' מעשר ומעתה מיושב שפיר קושייתינו הנ"ל מש"ס מנחות דאמאי דרשינן ששה מן החדש הרי יוכל לאכול שבעה מן החדש מטעם עשה דוחה ל"ת כנ"ל ולהנ"ל ניחא שפיר דכונת ש"ס דילן הוא דא"י לאכול שבעה מן החדש בתבואה שאסורה משום חדש שכבר הביאה שליש.
ועפ"י הצעה זו מיושב נמי מה שהקשו האחרונים הרי בשבע שכבשו אפי' קדלי דחזירי אשתרי א"כ גם איסור חדש הותר וא"כ הי' יכולין לאכול קודם הקרבת העומר (והנה ראיתי בס' טורי אבן על ר"ה שגם הוא נתקשה בזה ובק"א שם מובא בשם או"ח תי' ע"ז דמש"ה לא אכלו מצה מחדש דהי' להם איסור קצירה קודם לעומר דכתיב ראשית קצירכם אל הכהן כדא' במנחות ע"א ולא הותר להם אלא מה שנמצאו דבר מוכן כדכתיב ובתים מלאים כל טוב ע"ש ולפענ"ד אין תירוץ זה מספיק דהא א' במשנה פסחים נ"ה ע"ב ו' דברים עשו אנשי יריחו על ג' מיחו בידם ועל ג' לא מיחו בידם ואלו הן שלא מיחו בידם מרכיבין דקלים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר ופירש"י וקוצרין ל"ג דהא היתר גמור הוא דקיי"ל במנחות פר"י ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ותבואת יריחו של עמקים הי' ואינה כשרה למנחות דתנן אין מביאין סולת למנחה לא מבית השלחין ולא מבית העמק כו' ולהכי אינה כשירה לעומר דאין מנחתו באה ממנו דבעינן משבח א"י דילפינן גז"ש ארץ ארץ עכ"ל וא"כ הא האי קרא דויאכלו מעבור הארץ כתיב ביהושע כשהיו בערבות יריחו א"כ הי' מותר להם הקצירה משום דיריחו היא מקום שאי אתה מביא ומותר לקצור כאמור].
אמנם להנ"ל נכון דהנה באמת נוכל לומר דהא מה שנתמלאה התבואה מעת בואם לארץ הלא הוי שלל דידהו ושלל דידהו לא אשתרי כמבואר בחולין י"ז אך הלא לענין אם ירצו לצאת י"ח מצה הא גם קודם הבאת שליש חל איסור חדש ומשום לאו דלחם ומטעם מיגו כו' כנ"ל אמנם ז"א דא"כ לא התחיל איסור דחדש לחול רק כשקרמו פני' בתנור דאז הוי לחם וראוי לצאת בו י"ח מצה ושייך מיגו כו' כנ"ל א"כ הוי כנעשה האיסור ביד ישראל וא"כ הוי שלל ישראל ולא אשתרי: ובדבר מה שהבאתי קושיא המפורסמת בשם הגאון ר' יהונתן זצלה"ה על קושיא הירושלמי הנ"ל דהרי בימי אבלו של משה נשתכחו שלשת אלפים הלכות וחד מינייהו שיעורין א"כ לא יכלו לאכול מצה של חדש מטעם עשה דוחה ל"ת דממ"נ אי היו אוכלין זית אחד דילמא השיעור של מצה שני זיתים א"כ לא קיימו המצוה וח"ש ג"כ אסור מה"ת ואי היו אוכלין ב' זיתים דילמא השיעור רק זית א' וא"כ אכלו הזית השני באיסור.
הנה כבר נדפס משמי בהקדמתי לספרא דמר אבא הרב הגאון נ"י הנקוב בשם תולדות יצחק ישוב נכון לקושיא זו וכעת נראה עד"ז דהנה באמת י"ל דאין כאן קושי' כל עיקר עפימ"ש א"ז החכם צבי בתשו' סי' מ"ו דח"ש אסור מטעם אחשבי' וא"כ הא בשוגג ל"ש אחשבי' כמ"ש הריטב"א במכות י"ז בשם מורו.
וע' במג"א סי' תמ"ב ס"ק ט"ו א"כ לפי"ז שפיר היו יכולין לאכול זית א' ואי דדילמא השיעור שני זיתים ועברו על איסור דחדש דגם ח"ש אסור מה"ת ז"א דהא כל הטעם דח"ש אסור הוא מטעם אחשבי' והוא הא לא אחשבי' רק משום דכסבור שיוצא בו י"ח מצה ואי באמת אינו יוצא הא לא אחשבי' אמנם אכתי קשה דכיון דנשתכחו השיעורין דילמא שיעור מ"ע דאכילת מצה הוא ב' זיתים ושיעור איסור דאכילת חדש הוא רק זית א' א"כ יש שיעור שלם לענין האיסור אכן י"ל עפי"ד התוס' בר"ה י"ג ע"א שהקשו בהא דפריך בגמ' שם מהיכן הקריבו ישראל את העומר בכניסתן לארץ הלא קצירך אמר רחמנא ולא קציר נכרי והקשו התוס' דהא א"י מוחזקת היא לנו מאבותינו ותי' דמ"מ יש לו לנכרי במה שזרע.
והרי זה דומה להא דאמרינן בגיטין מ"ז ישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה ופירש"י שם דכל חטה וחטה חציה טבל וחציה חולין וא"כ ה"נ כל חטה וחטה הוי חצי' של ישראל וחצי' של עכו"ם ולפי"ז מיושב לנכון קושי' הגאון ר' יהונתן הנ"ל דשפיר היו יכולין לאכול שני זיתים ואי דדילמא השיעור רק זית א' וא"כ כשאכל הזית הראשון האיך יכול לאכול הזית השני ז"א דהאי בשל עכו"ם ליכא איסור חדש לד' הב"ח ז"ל וא"כ בזית השני הוי חצי' של נכרי וחצי' של ישראל ולא אסור רק החצי זית שהוא חלקו של ישראל א"כ אינו רק ח"ש וכיון דח"ש אינו אסור רק מטעם אחשבי' ובשוגג הא ל"ש אחשבי' והכא הלא אינו אוכל רק משום שסבור שצריך לקיים מ"ע דמצה בב' זיתים ואלו הי' יודע שא"צ רק זית א' לא הי' מחשיבו א"כ שפיר הקשה הירושלמי דממ"נ ליכא איסור דאם באמת צריך שני זיתים א"כ הלא עשה דמצה דוחה ל"ת ואי א"צ רק זית א' הא ליכא רק ח"ש כנ"ל ובשוגג הא ל"ש אחשבי' וכן עד"ז הי' יכולין לאכול זית א' ול"ק כנ"ל דדילמא איסור דחדש הוא בזית א' ואיכא שיעור שלם משום דחצי' הוי של נכרי וליכא בי' איסור דחדש וממילא ל"ה אלא ח"ש.
ומה שהעלית בישוב קושי' הגאון מהר"י הנ"ל וכתבת בכונת קושי' הירושלמי שהוא אליבא דר"א דמשמע בפסחים ל"ח ע"ב דס"ל דלחמי תודה נאכלין בנוב וגבעון וגם ל"ל הדרשא דמצה הנאכלת לשבעה כו' א"כ לדידי' ל"ל קרא במנחות ה' דמנחות ונסכים פסולין מן החדש מדכתיב ממשקה ישראל הרי בלא"ה ידעינן מדלא אכלו ישראל מצה קודם הקרבת העומר הי' להם לאכול זית א' חולין וזית א' מחלות תודה דבאין בנדבה וממ"נ אי השיעור הוא זית א' א"כ יוצא בהזית של חולין משום דעשה דוחה ל"ת ועל הזית הב' א"ע משום חדש כיון דאי לאו קרא מביאין מנחות מן החדש ואי בעינן ב' זיתים א"כ יוצא גם בהזית הב' משום הואיל א"ב מיתשל ויהי' חולין ויוצא משום עדול"ת.
הנה גיסי יקירי אם כי דבריך נאמרו בהשכל עוד טל ילדות עליך ואין מקום לדברים האלה מכמה טעמים חדא מאי דפשיטא לך מש"ס פסחים דר"א ל"ל כל הני דרשות דדריש הש"ס שא"י בחלות תודה. לא נשמע משם כלל דהא דלא השיב ר"א מטעם הדרשות הללו היינו מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם כדמצינו בסוכה כ"ח ע"א ובכ"ד ולכך אמר ולא שמעתי ועוד היכי סלקא אדעתך לומר דקושי' הירושלמי הוא שכל ישראל יצאו י"ח מצה בחלות תודה הלא אמרינן בפסחים י"ג ע"ב דאין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה אם כן יביאו קדשים לבית הפסול.
ועוד מה זו קושיא למה לי' קרא דממשקה ישראל הכי רק על זה מורה הקרא דאין מביאין מנחות מן החדש הלא הרבה דרשות נפיק במנחות שם ובתמורה מקרא דממשקה ישראל ובאמת בש"ס דילן נמחקו הני שלש תיבות דבעינן ממשקה ישראל ובאמת ברמב"ם פ"ה מה' איסורי מזבח כתב שם הטעם משום דהוי מהבב"ע.
ויתר דברי פלפולך ראיתי ונכונים המה וישרים למוצאי דעת אין בהם נפתל ומגרעת ושמחתי לראות כי מימיך חדים ומתוקים וקראתי עליך דולה מים מבורות עמוקים כן יחזק ה' לבך לתורתו ועבודתו ית"ש כנפשך ונפש גיסך הדור"ש באהבה צופה לגדולתך: