אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' נ

סי' מח

לק' רישא.

בעזה"י יום א' וישב תרמ"ב לפ"ק סטריא. שלום רב לכבוד האברך החריף המופלג ושנון מוה' אבא אפפעלבוים נ"י.

מכתבך מגילה עפה הגיעני וטרדות שונות העמוסות עלי ימנעוני מלעיין בדבריך אך לאשר דפקת על דלתותי פעמים ושלש והפצרת בי לתת לך מענה הנני למלאות חפצך ולהשיבך כאשר רוח מבינתי יענני בעזר צורי ית"ש: ע"ד פלפולך בש"ס פסחים מ"ד ע"ב ור"ע טכ"ע מנ"ל יליף מבב"ח כו' ור"ע נמי בב"ח ודאי חידוש הוא אלא יליף מגיעולי נכרים גע"נ לאו טעמא בעלמא הוא ואסור ה"נ ל"ש ורבנן גע"נ נמי חידוש הוא דהא כל נטל"פ מותר דגמרינין מנבילה והכא אסור ור"ע כדרב חייא ברי' דר"ה דאמר לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י הלכך לאו נטל"פ הוא ורבנן קדירה ב"י נמי א"א דלא פגמה פורתא והקשה המהרש"א בתד"ה ורבנן אמאי ל"ק דר"ע ס"ל כר"מ דנטל"פ אסור ושפיר יליף טכ"ע מגע"נ דלאו חידוש הוא כיון דבכ"מ נטל"פ אסור ונלפענ"ד ליישב דהנה באמת הקשה הפנ"י איך ילפינן מגיעולי מדין דילמא צותה התורה להגעיל משום בב"ח ומבב"ח אין למילף משום דחידוש הוא.

אמנם י"ל דהנה לענין דניחוש שמא בישלו העכו"ם בב"ח ואנן נבשל שאר דברים א"א לומר דכיון דאחר שנאסרו הכלים משום בב"ח תו הוי כשאר איסורים כמ"ש הש"ך בסי' צ"ד ואם דניחוש שמא בישלו העכו"ם בשר ואנן נבשל חלב ג"כ ליכא למיחש עפי"מ דמבואר בש"ס חולין קי"ד במבשל חלב בחלב ר' אמי ור' אסי ח"א לוקה וח"א אינו לוקה ומסיק הש"ס מר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי מ"ד לוקה קאי אבישול דחדא איסורא הוא ומ"ד אינו לוקה קאי אאכילה ופירש"י דאם לא התרו בו משום חלב אלא משום בב"ח אינו לוקה דלא אתי איסור בב"ח חייל אאיסור חלב וכ"פ הרמב"ם בפ"ט מה' מאכלות אסורות ה' ו' ע"ש.

וע' בפיהמ"ש פ"ג דכריתות וע' דגמ' סי' פ"ז ומצינו בש"ס חולין ק"א ע"ב דס"ל לר"ע דאין איסור חל על איסור אפי' באיסור ב"א ועיי' בתוס' שם וא"כ א"א לומר אליבא דר"ע דגע"מ הי' משום בב"ח דהיינו שהם בישלו בשר ואנן חלב כיון דבשר שלהם הוא נבילה ואין איסור בב"ח חל על איסור נבילה וע"כ דדילמא בישלו הם חלב ואנן נבשל בשר ולפי"ז ממ"נ אם לחוש שמא נבשל בשר בלא מים הרי הוי צלי קדר ומבואר בפסחים מ"א ע"א לדעת רש"י שם הוי צלי לענין ק"פ ולדעת התוס' שם הוי צלי מחמת ד"א ע"ש וא"כ הא דעת רש"י ותוס' בסנהדרין ד' דצלי לא חשיב דרך בישול לענין בב"ח ואינו אסור מה"ת וכ"כ הר"ן שם וע"כ דהחשש שמא נבשל בשר עם מים א"כ הא מבואר בתוס' זבחים צ"ו ע"א ד"ה ואם טש דבבישול עם מים חשיב ג' נ"ט דהיינו לקדירה ומקדירה למים וממים לבשר וע' במהר"ם שי"ף חולין קי"א ומבואר בחוו"ד סי' צ"ה סק"ד דאף דמכלי יוצא בלא רוטב ויכול המאכל לקבל טעם מן הקדירה שלא באמצעית רוטב מ"מ עיקר הטעם נתפשט יותר ברוטב ע"ש שכ"כ בשם הרשב"א בתה"א וא"כ ה"נ אם נבשל הבשר עם מים כיון דהשתא סבירא לן דלגבי שאר דברים טכ"ע ל"ד א"כ לא חשבינין המים כאלו הוא בשר וא"כ הוי נ"ט בר נ"ט וממילא א"א לן לומר דגע"מ היא משום בב"ח וא"כ לפי"ז הא מבואר בפוסקים דלמ"ד נטל"פ אסור מכ"ש דנ"ט בר נ"ט אסור דהרי חזינין דרב ס"ל בחולין קי"א ע"ב דנ"ט בר נ"ט אסור ובנטל"פ ספוקי מספקא לי' בע"ז ס"ז ע"ב וא"כ לפ"ז מיושב קושי' המהרש"א הנ"ל דא"א לן לומר דר"ע ס"ל נטל"פ אסור דא"כ ה"ה דנ"ט בר נ"ט אסור ותיהדר קושי' הפנ"י הנ"ל לדוכתה היכי מוכח מגע"מ דילמא צותה התורה להגעיל משום בב"ח כנ"ל:

עוד י"ל בישוב קושי' המהרש"א ז"ל דהנה התוס' בחולין ק' ע"ב וק"ח ע"ב הקשו במה שצותה התורה להגעיל כלי מדין דהשתא יורה גדולה שא"א להגעיל בתוך כלי אחר היכי משתריא הא אין במים ס' לבטל האיסור ואי שיחזור ויגעילנה בשניי' הא המים הראשונים נעשו נבילה וחוזרין ואוסרין והוכיחו מזה כשי' הרבינו אפרים דל"א חנ"נ אלא בבב"ח וע' כרו"פ סי' צ"ב דהאי אמרי' חנ"נ בשאר איסורים תליא בפלוגתא דאמוראי והנה הקשו המפורשים לשי' הר"י מאורליינש דאע"ג דטעם כעיקר דאורייתא מ"מ לא לקי אטעם משום דילפינן מגיעולי כותים וליכא אלא עשה דתעבירו באש דצריך ליבון והגעלה וא"כ מנ"ל לר"ע ממשרת דהיתר מצטרף לאיסור דילמא אתא לטכ"ע ואי דכבר נשמע מגע"מ ז"א דמגע"מ לא הי' חייב מלקות על הטעם לכך אתא משרת לחייבו מלקות אמנם נראה דלא קשיא דהרי באמת הא דהוי אמינא טכ"ע לאו דאורייתא הוא משום דמדאורייתא כל איסור בטיל ברוב היתר דכתיב אחרי רבים להטות כמבואר בפירש"י חולין צ"ח ע"ב [ושעפי"ז נראה ליישב מה שהקשה ר"ת על ר"י דאורליינש הנ"ל נימא אהדרי' לאיסורא קמא כמו בגוזז פסוהמ"ק וי"ל עפי"ד התוס' ביצה י"ב ע"א גבי השוחט ע"נ ביו"ט דהיכי דההיתר מפורש ל"א אהדרי' לאיסורא קמא ע"ש וא"כ ה"נ כיון דאי לאו קרא דגלי טכ"ע הא ההיתר מפורש אחרי רבים להטות ונהי דילפינן דטעימתו זהו הכרתו בכ"ז אמרינן למאי דאהדרי' אהדרי' ולמאי דלא אהדרי' לא אהדרי' ואינו לוקה ובהכי אזדא קושי' הפנ"י פסחים כ"ד ע"ב בתד"ה אלא שהקשו התוס' שם אמאי אמר דזיעה בעלמא הוא והא טכ"ע דאורייתא והקשה הפנ"י דהא טכ"ע אינו אלא עשה ואין לוקין עליו ולדברינו א"ש דהא הטעם דלא אהדרי' לא"ק הוא כיון שנכתב ההיתר בפירוש אחרי רבים להטות והיל"ל דבטל ברוב ולפ"ז התינח היכי שהוא בתערובת משא"כ במשקין היוצאין מהפירות שפיר הקשו התוס' דכיון דאיכא טעם בעין של הפירות היל"ל דלוקה משום טכ"ע והא דאצטריך הטמאין לאסור צירן ורוטבן הרי כ' התוס' בחולין צ"ט וקי"ב ובכורות ו' דעיקר קרא לא אצטריך אלא לצירן ולרוטבן ל"צ קרא כיון דממילא נשמע דטכ"ע דאורייתא] ולפי"ז אחרי דידעינן מגיעולי מדין דטעם כעיקר א"כ אמרינן חתיכה נעשה נבילה וליכא היתר דליבטל האיסור בתוכו דשניהם הויין איסור ושני איסורים שוין הא אין מבטלין זא"ז ממילא הוי כישנו לאיסורא בעינא ושפיר לוקין אפי' בלאו קרא דמשרת וע"כ דאתיא להיתר מצטרף לאיסור אולם לפי"ז תקשי לכאורה לר"ע דלדידי' ע"כ גם בשאר איסורין אמרי' חנ"נ דאל"ה מנ"ל לר"ע המל"א נימא דמשרת אתא לטכ"ע ולמלקות וכיון דלדידי' גם בשאר איסורין חנ"נ הדר קשיא לדידי' האיך הגעילו יורה גדולה וע"כ כמ"ש הש"ך בסי' צ"ה ס"ק כ"א דהי' יכולין להגעיל ע"י אפר והוי נטל"פ ע"ש וא"כ מיושב שפיר קושי' המהרש"א הנ"ל דהתינח אי אמרינן דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י משא"כ אי הו"א דגם נטל"פ אסור תיהדר הקושי' לדוכתה האיך הי' מגעילין יורה גדולה וממילא תתיישב נמי לפי"ז קושי' הפנ"י הנ"ל דילמא משום בב"ח עפמ"ש בכרו"פ סי' פ"ז דבב"ח גם נטל"פ אסור כיון שלוקין אפי' שלכד"א ע"ש וא"כ אי איתא דההגעלה היתה משום בב"ח הדרק"ל האיך הי' מגעילין יורה גדולה ו ע"י אפר הא בבב"ח גם נטל"פ אסור.

ועפ"י דברינו אלה מיושב נמי מה דקשה לכאורה לפי"ד התוס' פסחים מ"ד ע"ב ד"ה אלא כו' שהקשו היכי יליף ר"ע טכ"ע בנזיר מגע"נ הא נזיר קל מכל איסורין שבתורה שאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו ותי' דבמדין נמי היו כליהם בלועים מיין ואסורין לנזיר וקשה לפמ"ש התוס' בנזיר ל"ז סוף ע"א דאי אמרינן היתר מצטרף לאיסור מכ"ש דאמרינן טעם כעיקר דטעם חמיר מצירוף כיון דיש באיסור עצמו כזית רק שאינו בעין אלא הטעם ע"ש וא"כ הרי המל"א יליף ר"ע ממשרת וחייב מלקות כדא' נזיר ששרה פתו ביין וי"ב כדי לצרף כזית חייב ואף דהוי ק"ו ואין מזהירין מה"ד כבר כ' בר"ש פ"ב דטב"י דל"ה רק גילוי מילתא וחייב מלקות כדא' ביבמות ס"ח וע' סנהדרין ע"ו] ובטכ"ע אי יליף גם בנזיר מגע"מ הא אין לוקין כיון דאינו אלא עשה ואמאי הרי טעם חמור מצירוף ואם בהמל"א בנזיר לוקין מכ"ש בטכ"ע היל"ל דלוקין בנזיר ולהאמור יתיישב ע"נ דהנה הרשב"א בתי' לחולין צ"ח כ' דבקדשים דאמרינן היתר מצטרף לאיסור אמרינן חתיכה נעשה נבילה מה"ת כמו גבי בב"ח דכיון דשניהם נעשו איסור צריך ששים נגד כולו ה"נ היכי דהמל"א אמרינין נהפך ההיתר להיות איסור ולוקין אף על חלק ההיתר ע"ש וביותר ביאר הרשב"א ז"ל הדבר במשמרת הבית בהסברת הענין דל"א חנ"נ אלא בבב"ח משום דבב"ח האיסור חל על שניהם וח"ז מזה ומזה לוקה הוי כעצם איסור א' אבל בשאר איסורין אינו לוקה כי אם כשאכל כזית שלם מן האיסור ואין ההיתר מצטרף אליו אלמא שאין בהיתר שום איסור רק מחמת שנבלע בו איסור לכך ל"א בהו חנ"נ ע"ש ולפי"ז בנזיר כיון דגלי רחמנא וכל משרת ענבים לא ישתה דהיינו דחל האיסור גם על המים ששורין בהם הענבים וא"כ שפיר אמרינן חנ"נ מה"ת ולוקין על טכ"ע דכיון דילפינןמגע"מ דאמרינן טעם כעיקר אף דאינו אלא עשה מ"מ בנזיר כיון דהמל"א הא אמרינן חנ"נ דאוריי' ושפיר לוקין גם על הטעם דכיון דגם ההיתר איסור הוא שוב אין בטלים זב"ז כנ"ל ודו"ק [ותתבאר בזה קושי' התוס' זבחים ע"ח ע"א בהא דאר"ל הפגול והנותר והטמא שבללן זב"ז ואכלן פטור א"א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו והקשו התוס' אמאי לא מקשה הש"ס על ר"ל מכל התורה דקיי"ל טכ"ע ולכאורה אינו מובן הא אפי' אי טכ"ע דאורייתא אינו רק עשה ואין לוקין ולהאמור י"ל כיון דבקדשים קיי"ל דהיתר מצטרף לאיסור ממילא לוקין גם על טכ"ע כנ"ל]:

והשתא דאתינא להכי נבא ליישב עפי"ז גם קושי' התוס' בע"ז ס"ז ע"ב שהקשו דאי ס"ל לר"ש קדירה ב"י לא פגמה כלל א"כ גיעולי מדין דכ"ר ל"ל פשיטא כיון דהוי לשבח דמיתסר דטעם כעיקר וכ"ת להאי גופי' אצטריך דטכ"ע א"א לומר כן דא"כ תקשי לר"ש משרת דכ"ר ל"ל דלא אצטריך לטכ"ע כיון דמגע"נ יליף לי' ואין לומר דאיצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור ז"א דהא שמעינן לי' לר"ש דס"ל כ"ש למלקות וא"כ ל"ל צירוף ולהנ"ל יתיישב שפיר דהנה באמת הא דכתבו התוס' דלא אצטריך גע"מ לטכ"ע כיון דשמעינן לי' ממשרת י"ל עפי"ד הפמ"ג בפתיחה לה' בב"ח ד"ה טכ"ע כיצד כו' שכ' שם דבאמת בקדירה שבישל בה בשר ואח"כ חלב או להיפוך י"ל למ"ד טכ"ע ל"ד ה"ה בב"ח כן ונהי דגלי קרא במבשל גוף הבשר והחלב יחד טכ"ע ד"ת ולא בטיל חד בב' דחיך אוכל יטעם כמ"ש הרשב"א אבל בקדירה דאיקלש טעמי' דהוי נ"ט בר נ"ט טעם א' בקדירה וטעם ב' לבשר נהי דהוי טעם ב' לאיסורא מ"מ אין לנו ראי' דליהוי ד"ת כי אם לדידן דילפינן טכ"ע מגע"מ אלמא טעם שני כממש חשוב משא"כ למ"ד טכ"ע ל"ד ול"י מגע"מ ה"ה בב"ח מהקדירה לתבשיל לאו ד"ת ע"ש [וע' בר"ן פכ"ה שהביא באמת בשם יש מי שפוסק דטעם ב' ג"כ מותר רק איהו ז"ל דחה מהא דתנן קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ע"ש] וע' כרו"פ סי' צ"ח ובחת"ס חיו"ד סי' פ"ו מ"ש בשם מהר"ם א"ש ולפי"ז הא שפיר אצטריך הא דגע"מ לגלות דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור מה"ת אך דאכתי תקשי דא"כ לר"ש משרת ל"ל הא מגע"מ יליף לה כיון דלדידי' ע"כ לא אצטריך לי' להמל"א משום דס"ל כ"ש למלקות.

אולם להאמור ניחא דלדידי' שפיר י"ל דאצטריך קרא דמשרת לחיוב מלקות דמגע"מ ל"ה רק עשה ואין לוקין ולדידי' ליכא למימר כיון דבנזיר המל"א הוי חנ"נ מדאורייתא וממילא לוקין כנ"ל ז"א דהא לר"ש ע"כ לא דרשי' קרא על צירוף כיון דלדידי' ל"ש צירוף משום דאית לי' כ"ש למכות והוי שפיר חנ"נ רק מדרבנן כמו בשאר איסורים וא"כ לא הוי ידעינן דחייב מלקות ואצטריך שפיר קרא דמשרת לר"ש לחיוב מלקות ודוק: עוד י"ל בישוב קושי' התוס' הנ"ל שהקשו דל"ל משרת לר"ש הא נפקא לי' טכ"ע מגע"מ דהנה כבר הבאתי קושי' הפנ"י שהקשה היכי יליף ר"ע טכ"ע מגע"מ דילמא צותה תורה להגעיל כלי מדין משום בב"ח ומבב"ח ל"י דחידוש הוא אמנם י"ל עפימ"ש הר"ן בע"ז פ' השוכר את הפועל בשם קדמונים דל"ש טכ"ע דאורייתא אלא לענין אכילה דשייך בי' טעמא דחיך אוכל יטעם אבל לענין איסור הנאה ל"א טכ"ע וחד בתרי בטיל ע"ש.

וע' בר"ש פ"ג דטב"י כ' ג"כ דל"ש טכ"ע אלא גבי אכילה ולא לענין טומאה וכן בחק יעקב סי' תמ"ב הכריע דל"א טכ"ע בחמץ אלא גבי אכילה אבל לא לענין עבירת ב"י כיון דלא תליא בטעמא ע"ש ועפי"ז נראה דגם לענין איסור בישול בב"ח ל"ש לומר טכ"ע וא"כ לפי"ז י"ל דר"ע ס"ל כר"א בחולין קי"ד ע"ב דאיסור אכילת בב"ח נלמד מלא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וא"כ כל איסור אכילת בב"ח הוא משום שנעשה תיעוב בהבישול וע' בכ"מ פ"א מטומאת מת ה"ב ולפי"ז ליכא למימר בגע"מ שהיא משום בב"ח דע"כ א"א לומר שהעכו"ם בשלו בב"ח דא"כ הוי כשאר איסורים וע"כ החשש הוא שמא העכו"ם בישלו בשר ואנן חלב או איפכא וא"כ כיון דלא יהי' איסור בישול משום הטעם שבקדירה כיון דלגבי איסור בישול הא ל"ש טכ"ע כנ"ל ממילא לא יהי' נמי איסור אכילה כיון דאיסור אכילה הוא משום שנעשה תיעוב בהבישול וכיון דאיסור בישול ליכא בטעם ממילא איסור אכילה ג"כ ליכא ולפי"ז מיושב לנכון קושי' התוס' הנ"ל דלר"ש משרת ל"ל הא טכ"ע נשמע מגע"מ ולהאמור ז"א דלר"ש שפיר י"ל דהא דצותה תורה להגעיל כלי מדין הוא משום בב"ח ומבב"ח ל"י דחידוש הוא דהרי לר"ש נפקא לי' בחולין קט"ז ע"א איסור בב"ח משום שנא' כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קודש תהיון לי מה להלן איסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה וא"כ כיון דלא נפקא לי' מל"ת כל תועבה שפיר י"ל דגע"מ הוא משום בב"ח ולכך אצטריך שפיר משרת:

והנה בעיקר קושי' הפנ"י הנ"ל דאיך יליף ר"ע טכ"ע מגע"מ דילמא משום בב"ח י"ל אפי' אי נימא דהחשש שמא בישלו העכו"ם בב"ח וכהסברא שכ' הש"ך בסי' צ"ד ס"ק כ"ב בשי' הב"י והב"ח דכיון דבא מבב"ח כבב"ח דיינינן לי' בכל זה י"ל דמטעם זה ל"ה צריכה התורה לצוות על הגעלת כלי מדין כיון דגוף ענין ההכשר הא הוי ידעינן מסברא דכבכ"פ וכמ"ש בצל"ח ובב"ת הא כבר ידעינן דטעם כעיקר מדכ"ר לא תבשל גדי בחלב אמו דרך בישול אסרה תורה שיתנו טעם זב"ז ובס' לב ארי' חולין ק"ח אסבר לה מדכ"ר לא תבשל גדי בחלב אמו ולא כתבה עם חלב אמו משמע דהגדי והחלב כשהם נפרדים ג"כ אסורים משום הטעם ע"ש וא"כ גע"מ ל"ל ואי דל"ה ידעינן דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור מדאורייתא וכנ"ל ז"א דהרי כ' הש"ך בשם הסמ"ק דהטעם דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור הוא משום חנ"נ וא"כ הא בב"ח לכ"ע חנ"נ מדאורייתא וממילא הוי ידעינן דנ"ט בר נ"ט ג"כ אסור ושעפי"ז נלפענ"ד ליישב קושי' המפורשים בפסחים מ"ג ע"א בהא דר"נ לא מתרץ כרב יהודא דאתיא כר"מ דרק בנוקשה מחייב ר"מ ולא בתערובת דנוקשה חמיר מתערובת והקשו דהאיך אפשר למימר דר"מ לית לי' תערובת לאיסור והיינו טכ"ע דהא טעמא יהיב והרי לר"ע בעי הש"ס למילף טכ"ע מגע"מ ודחי דגע"מ חידוש הוא דבעלמא נטל"פ שרי והכא אסור וכיון דר"מ ס"ל בע"ז ס"ז דגם בעלמא נטל"פ אסור א"כ ל"ה גע"מ חידוש ושפיר יש למילף טכ"ע מגע"מ ולדברינו נכון מאד דלר"מ א"א למילף מגע"מ כקושי' הפנ"י דדילמא משום בב"ח ואי דא"כ גע"מ ל"ל וכנ"ל ז"א דהא לר"מ אצטריך גע"מ לגלות דנותן טעם לפגם אסור וא"כ י"ל דבאמת ס"ל טכ"ע ל"ד:

והנה לכאורה הי' נלפענ"ד ליישב קושי' המפורשים הנ"ל דהא לר"מ מוכח טכ"ע מגע"מ בד"א דהנה בישוב קושי' הפנ"י דילמא משום בב"ח י"ל עוד בא"א דהנה באמת כתבו האחרונים דע"כ עיקר החשש הוא שמא בישלו העכו"ם בשר ואנן חלב או להיפוך דאי בישל העכו"ם בב"ח שוב הוי כשאר איסורים וכמ"ש הש"ך בסי' צ"ד סק"ד ובסי' ק"ג ס"ק י"ח וע"כ י"ל דהנה באמת הקשה הרמב"ן הובא בתשו' הרדב"ז סי' שני אלפים ר"ה ובתשו' פמ"א ח"א סי' ס"ד אמאי לא צותה התורה על' הגעלה מקודם בעת שכבשו סיחון ועוג ותי' דארץ סיחון ועוג מכלל כיבוש הארץ הוא ובשבע שכבשו וז' שחלקו הא דרשינן בחולין י"ז ע"א ובתים מלאים כל טוב אפי' קדלי דחזירי אשתרי אבל מדין לא הי' נחשב בכלל ז' עממין אלא שרצו לעשות נקמה במדין ולכך נאסרו כליהם ע"ש אמנם באמת צריך להבין לפמ"ש הרמב"ם בהלכות מלכים דלא אשתרי רק היכי דלא הי' אפשר בהיתר אבל אי הי' אפשר בהיתר לא הותר להם וא"כ נהי דההגעלה ל"ה אפשר בהיתר כמבואר ביו"ד סי' ק"ב דל"ה דשיל"מ לפי שצריך להוציא הוצאות להגעילו עכ"ז הא אפשר להשהותן עד למחר שיהי' אינן ב"י ויהי' נטל"פ אמנם י"ל דזה ג"כ ל"ה אפשר בהיתר כיון דכ' הרשב"א ז"ל דנוטל"פ מטעם ביטול ברוב הוא וכיון דע"כ צריך לבא לביטול ברוב שוב ל"ה אפשר בהיתר בפרט לשי' הראב"ד ז"ל דאיסור דא"מ איסור לכתחלה הוא מה"ת והנה הריטב"א בחי' לחולין צ"ז הקשה אהא דתנן קדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין מאי קמ"ל בזה וחידש דכיון דהיתרא בלע שרי לאחר מעל"ע נטל"פ לכתחלה ע"ש וא"כ לפי"ז מיושב שפיר דלא נוכל למימר דכונת התורה בגיעולי כלי מדין משום שמא בישל העכו"ם בשר ואנן חלב או להיפוך דא"כ תקשי למה לא נצטוו ישראל על הגעלה בכיבוש סיחון ועוג ואי דקדלי דחזירי אשתרי ז"א דהא אפשר בהיתר להשהותן שיהי' אב"י וכיון דהיתרא בלע הא הוי לאחר מעל"ע היתר גמור לד' הריטב"א הנ"ל וא"כ התינח לר"ע דנטל"פ באמת מותר משא"כ לר"מ דס"ל בכ"מ נטל"פ אסור והוי לדידי' טעם ממש א"כ אין לחלק בין היתרא בלע או לא ושוב אין ראי' מגע"מ דאפשר לומר משום בב"ח אמנם באמת גם לר"מ א"א לומר דגע"מ הוא משום בב"ח שמא העכו"ם בישל בשר ואנן חלב או איפכא מטעם האמור דא"כ אמאי לא נצטוו בכיבוש סיחון ועוג ואי דקדלי דחזירי אשתרי ז"א דהא אפשר להשהותן בהיתר שיהיו אב"י ואי דלר"מ נטל"פ אסור ז"א דהרי מבואר בע"ז בסוגיא שם דגם לר"מ סרוחה מעיקרא שרי וא"כ כשהעכו"ם בישל רק בשר לחוד או חלב לחוד הא בעינין שיחול על הטעם לפגם איסור חדש א"כ הוי סרוחה מעיקרא וגם לר"מ שרי ודו"ק: עוד הנה מקום אתי ליישב קושי' המהרש"א ז"ל הנ"ל דאמאי ל"ק רר"ע ס"ל כר"מ דנטל"פ אסור ול"ה גע"מ חידוש דהנה באמת הקשה הרשב"א בתשו' סי' תצ"ז היכי מוכיח ר"מ מגע"מ דנטל"פ אסור דילמא הטעם דצותה התורה על הגעלת כ"מ משום שמא ישתמש בדבר חריף דקיי"ל חורפא מחליא לי' לשבח וע' בתשו' פמ"א הנ"ל אך י"ל דר"מ ס"ל דילפינן טכ"ע ממשרת וקשה א"כ גע"מ ל"ל וע"כ להורות דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור מה"ת וכמ"ש למעלה וא"כ ע"כ מוכח דנטלפ"א דאי איתא דאין החשש רק שמא ישתמש בדבר חריף א"כ הא קיי"ל בסי' צ"ה דבדבר חריף ל"ש נ"ט בר נ"ט דד"ת מוציא גוף הטעם א"כ ל"ה נ"ט בר נ"ט והדרק"ל גע"מ ל"ל וא"כ התינח לר"מ משא"כ לר"ע שפיר י"ל דאינו מוכח מגע"מ דנטל"פ אסור דאפשר לומר דהטעם הוא שמא ישתמש בדבר חריף ומחליא לי' לשבח ואי דא"כ גע"מ ל"ל הא ממשרת ילפינן לה ז"א דהא לר"ע משרת מורה על המל"א ושפיר אצטריך גע"מ על טכ"ע.

והנה בש"ס ע"ז ס"ח ע"ב ההיא עכברא דנפל לחביתא דשיכרא אסרי' רב לההוא שיכרא אמרוה רבנן קמי' דר"ש נימא קסבר נטל"פ אסור א"ל ר"ש בעלמא סבר רב נטל"פ מותר והכא חידוש הוא דהא מימאס מאיס ובדילי אינשי מיני' ואפ"ה אסרי' רחמנא הלכך נטל"פ נמי אסור ופירש"י דהא מימאס ובלאו אזהרה בדילי אינשי מיני' ולמה לי דאזהיר רחמנא עלי' ש"מ אפי' נטל"פ אסור ולכאורה קשה דילמא הוצרכה התורה להזהיר משום הטעם דאינו מאיס וס"ל טכ"ע דאורייתא דילפינן מגע"מ כר"ה תלמידי' דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י ול"ה גע"מ חידוש וכן העיר בס' מלא הרועים ונלפענ"ד לתרץ בטוב טעם דהנה כבר הבאתי קושי' הפנ"י איך יליף ר"ע מגע"מ דילמא משום בב"ח והיינו שהם בישלו בשר ואנן חלב או איפכא כנ"ל ורואה אני בזה את דברי א"ז הגאון מליסא ז"ל בחוו"ד סי' פ"ז שתי' עפי"מ דבסוףע"ז רמי הש"ס אהא דתני השפוד והאסכלא מגעילן מקרא דתעבירו באש ומשני הכא היתרא בלע והתם איסורא בלע ומוכח מקרא סברא זו דהא בקדשים לא כ"ר רק מריקה ולא חילק בין דבר הבולע ע"י האש כמו בגע"מ וכ' הרשב"א הביאו הטור סי' צ"ג הטעם משום דאיקלש הטעם ואטעם קלוש א"י לחול עליו איסור חדש דומיא דנ"ט בר נ"ט דא"י לחול עליו איסור חדש של בב"ח ע"ש אלמא בהיתרא בלע בהגעלה סגי וא"כ מבשר לחלב או להיפוך הא הוי היתרא בלע וא"י לחול אטעם קלוש איסור בב"ח ואחר הגעלה ליכא רק טעם קלוש כמ"ש הרשב"א וקשיא קרא דתעבירו באש וע"כ דגע"מ הוא משום שאר איסורים ושפיר מוכח טכ"ע דאורייתא עכ"ד וא"כ לפי"ז הא רב ס"ל בחולין קי"א ע"ב דדגים שעלו בקערה אסור לאוכלן בכותח אע"ג דהוי נ"ט בר נ"ט וא"כ ס"ל לרב דאטעם קלוש יכול לחול איסור חדש של בב"ח וא"כ לא מוכח לדידי' טכ"ע מגע"מ די"ל משום בב"ח דלדידי' ל"ש תי' החוו"ד הנ"ל וא"כ לא נוכל לומר דהצריכה התורה להזהיר משום הטעם דאינו מאיס כיון דלדידי' טכ"ע ל"ד וע"כ שפיר קא' דחידוש הוא: והנה בהא דקא' הש"ס בב"ח חידוש הוא דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא שרי בשיל לי' בשולי אסור הקשה הנוב"י בתשו' למה לי' הסיום דאי בשול אסור הא זה לאו חידוש הוא והחידוש אינו רק הא דכבוש שרי וע"ק הא גם זה לאו חידוש הוא דמצינו בציר דגים טמאים דהיוצא ע"י כבוש מותר מה"ת והיוצא ע"י בישול אסור מה"ת כמבואר בש"ך סי' פ"ג וק"ט.

ונראה ליישב דהנה לכאורה יל"ד בדברי רש"י בד"ה תרי לי' וז"ל שורהו בחלב כל היום שרי כלומר מותר לשרותו בתוכו ואינו עובר עליו ואפי' על אכילתו דלא אסרה תורה אלא דרך בישול כו' וצריך להבין לאיזה ענין כ' רש"י דמותר לכתחלה לשרות בתוכו ובד"ה בשיל לי' בישולי כ' וז"ל עובר על בישולו ועובר על אכילתו וג"ז צ"ע דלמה לי' לרש"י ז"ל לפרש דעובר על בישולו ונראה דהנה באמת הקשו הפוסקים למ"ש הב"י סי' ק"ה בשם רש"י ז"ל דכבוש אינו אלא בג' ימים א"כ מאי חידוש הוא בב"ח דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא הרי גם בשאר איסורים אינו אסור כבוש אלא בג' ימים וי"ל דאף דבעי' ג' ימים מ"מ בולע במשך הזמן מעט מעט וכן העמיסו המפורשים בכונת רש"י ע"ז כ"ט גבי נודות הנכרים דמפרש רש"י שהכניסה לקיום דלא כהרא"ש שם ששוהא מע"ל דרש"י לשיטתי' דאין כבוש אלא בחומץ וציר ומ"מ במשך זמן מרובה בולע מעט מעט ע' בס' ברוך טעם שער התערובת פ"א.

ולפי"ז לשי' הראב"ד ז"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא מה"ת קשה איך מותר לכבוש לכתחלה בב"ח כולי יומא הרי עכ"פ במשך הזמן בולע מעט מעט נהי דבטיל קמא קמא הא א"מ איסור לכתחלה ואי משום דקיי"ל דהיתר בהיתר מותר לבטל לכתחלה כ"ז שהוא היתר ז"א דהא הרשב"א בתשו' סי' תתל"א כ' בטעמא דבעוד שהוא היתר ל"ש ביטול כדא' בנדרים ע"ו ע"א אמרו לו לר"א אם מטבילין כלי טמא ליטהר יטבילו כלי טהור לכשיטמא יטהרי הרי דהיכי דא"צ לביטול ל"ש ביטול וא"כ הרי מבואר בתוס' מנחות ק"א ע"ב ד"ה פיגל במנחה דאם נכבש בשר בחלב אסור אח"כ לבשל הבשר מדאוריית' וא"כ בשעת כבישה הא צריך לביטול לענין שלא יאסר לבשלו ויצטרך לאוכלו חי וז"ש דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא שרי ופירש"י דמותר לשרות בתוכו לכתחלה והרי עכ"פ נבלע בתוכו מעט מעט וא"מ איסור לכתחלה ואי דהוי היתר בהיתר ושרי לבטל ז"א דהרי הטעם הוא משום דא"צ לביטול והכא הא בשעת כיבוש צריך לביטול דאל"ה הא יהי' מוכרח לאוכלו חי וז"ש ואי בשיל לי' בישולי אסור ופירש"י דעובר על בישולו ועל אכילתו וכיון דצריך לביטול הא א"מ איסור לכתחלה [והא דכ' הרשב"א שם בשכר ביין רל"ב כלל ואסור להשהותו בפסח החילוק קל להבין דשאני חמץ דשמו עליו] וא"ש פירש"י ז"ל בדקדוק היטב וממילא אזדא נמי מה שהקשה הנוב"י הנ"ל הלא אינו חידוש כיון דבציר דגים טמאים הוי ג"כ הדין הכי ולהאמור ז"א דרק בבב"ח הדין דאסור לבשלו מה"ת אחר שנכבש משא"כ בציר דגים טמאים כיון דמה שיוצא ע"י כבוש ל"ה אלא זיעה בעלמא שרי לבשלו וכן הוצרך הש"ס ע"כ לסיים ואי בשיל לי' בשולי אסור כיון דגם זה הוא מהחידוש [וצל"ע מדברי התוס' ע"ז ל"ה ע"א גבי גבינות עכו"ם דקא' שמואל מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה והקשו התוס' מאי איריא נבילה אפי' שחוטה אסורה משום בב"ת ותי' דדוקא נקט נבילה דאיכא איסור דאורייתא אבל בשחוטה הא בכבוש בב"ח ליכא איסור דאורייתא ולהאמור קשה דהא גם בשחוטה איכא איסור דאוריית' לבשלו אחר שנכבש אולם י"ל דנקט נבילה דהוי בכל ענין דאורייתא אפי' בלא בישול]:

ועם דברי התוס' מנחות הנ"ל אמרתי לבאר הסוגיא עוד בא"א ויתבארו ג"כ דברי הש"ס חולין ק"ח ע"א אמר אביי טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דאיס"ד דרבנן מבב"ח מ"ט ל"ג דחידוש הוא אי חידוש הוא אפי' כי ליכא נ"ט נמי א"ל רבא דרך בישול אסרה תורה והקשה הכו"פ דאמאי ל"ק גם בהא דקא' גע"מ חידוש הוא אי חידוש הוא אפי' כי ליכא נ"ט נמי והנה רש"י ז"ל פי' התם דחידוש הוא דשניהם מין היתר זה לבדו וזה לבדו וכשנתערבו שניהם נאסרו והקשו התוס' דהא טעם זה דחי בפסחים ובנזיר ומסיק דהיינו חידושו דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא שרי בשיל לי' בישולי אסור ונראה בכונת דברי הש"ס וטעם פלוגתתן דאביי ורבא דהנה בפסחים ובנזיר דלא נוכל לומר החידוש דהאי לחודי' שרי והאי לחודי' שרי משום דכלאי הכרם נמי האי לחודי' שרי והאי לחודי' שרי ובהדי הדדי אסור ולכך קא' החידוש דאי תרי לי' כו' ולפי"ז י"ל כיון דבאמת אביי לא ס"ל הא דדרך בישול אסרה תורה א"כ ליכא רק חידושא דכ"א בפ"ע שרי וקשה הרי איכא כלאי הכרם וע"כ מוכרחין לומר דבכה"כ מהני ביטול משא"כ בב"ח אינו מועיל ביטול וז"ש אביי אי חידוש הוא ר"ל אי נתפוס דבב"ח חידוש הוא והא איכא כה"כ וע"כ נצטרך לומר דבב"ח אינו מועיל ביטול א"כ אפי' כי ליכא נ"ט נמי ומשני לי' רבא הא חידושא דדרך בישול אסרה תורה פי' דבב"ח שאני מכה"כ שכן כה"כ לא היתה לו שעת הכושר משא"כ בב"ח היתה לו שעת הכושר דאי נכבש מעיקרא בחלב אע"ג דפשיטא לן דכבוש נ"ט והי' מעורב בב"ח מ"מ הי' מותר וכמ"ש התוס' מנחות הנ"ל משא"כ כה"כ לא היתה לו שעת הכושר דהא דמותר קודם השרשה כדא' פסחים כ"ה ע"א משום דקודם השרשה הוו כמונחים בכדא והא דלא פריך שם הש"ס מה לכה"כ שכן לא היתה לו שעת הכושר משבא לכלל כה"כ כיון דהתם לאביי אזיל כמבואר שם א"כ כיון דאיהו לא ס"ל דרך בישול אסרה תורה לא נוכל לומר תאמר בבב"ח שהיתה לו שעת הכושר והיינו אי תרי לי' כולא יומא בחלבא כיון דאיהו ס"ל דגם כבוש אסור בב"ח מה"ת וקודם שנתנו טעם זב"ז הא עדיין לא בא לכלל בב"ח וע"כ שפיר אמר דגם כה"כ היתה לו שעת הכושר כזה והיינו קודם שנשרשו [ודברי הי"מ שבפירש"י שם הא כ' רש"י ז"ל דהם מגומגמין ע"ש] משא"כ רבא לשיטתי' ס"ל דרך בישול אסרה תורה א"כ כבוש מותר בבב"ח וא"כ שפיר י"ל דחידוש הוא דכ"א בפ"ע שרי ואי דאיכא כה"כ ז"א דכה"כ לא היתה להן שעה"כ משבאו לכלל כה"כ משא"כ בב"ח היתה לו שעת הכושר משבא לכלל בב"ח והיינו דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא ואח"כ בישלו ומיושב נמי לדברינו מה שהקשו הראשונים ז"ל דהא הוי חידוש לקולא ע' תוס' סנהדרין כ"ז ע"א ד"ה אין.

ולדברינו ניחא דעיקר החידוש הוא מה דכ"א בפ"ע שרי ובהדי הדדי אסור והו' שפיר חידוש לחומרא. עוד י"ל בטעם פלוגתתן דאביי ורבא במאי דלא ס"ל לאביי כרבא בהא דדרך בישול אסרה תורה עפימ"ש התוס' בפסחים כ"ו ע"א דלרבא כיון דילפינן חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב אכילה הו"ל כאילו כתיב אכילה בגופי' ואין לוקין אלא כדרך אכילה ואביי ס"ל שם כ"ה ע"א דלהכי לא כתיב אכילה בב"ח לומר שלוקין אפי' שלא כדרך אכילה וא"כ לפי"ז כל חד לשיטתי' אזיל דלאביי דס"ל דבב"ח לוקין אפי' שלא כד"א משום דלא כתיב בי' אכילה א"כ לא מוכח דדרך בישול אסרה תורה מדהוציא אכילה בלשון בישול די"ל דהא אי הוי כתיב אכילה לא הי' אסור שלכד"א משא"כ רבא לשיטתי' אזיל דס"ל דבב"ח כיון דגמר גז"ש מנבילה הו"ל כאלו כתיב אכילה בגופי' ואינו אסור אלא כד"א וא"כ למה כתבה רחמנא לאכילה בלשון בישול ע"כ לומר שאינו אסור אלא כדרך בישול: עוד אמרתי בביאור לשון הש"ס בב"ח חידוש הוא דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא שרי בישול לי' בשולי אסור שהקשה הנוב"י דל"ל לסיים בשיל לי' בשולי אסור ועוד דהא מצינו כזה בציר דגים טמאים דהיוצא ע"י כבוש מותר מה"ת והיוצא ע"י בישול אסור מה"ת גם קושי' התוס' דהא החידוש הוא לקולא ושפיר ילפינן חומרא מיני' והנלפענ"ד דהנה הפנ"י בפסחים בסוגיא שם הקשה היכי מצינו למילף טכ"ע מבב"ח לשאר איסורים נימא מה לבב"ח שחמור שאסור אף בבישול ובהנאה ותי' דמאן דיליף טכ"ע מבב"ח משום דמשמע לי' איסור אכילת בב"ח מל"ת כל תועבה כדאר"א בחולין קי"ד ע"ב וא"כ מצינו למימר דהך מילתא דטכ"ע לא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא כיון דאשכחן דאפי' בטעמא קראוהו רחמנא אכילה והכי אשכחן דילפינן שתי' בכלל אכילה לכל איסורין שבתורה מהא דכתיב ואכלת דגנך ותירושך דתירוש חמרא הוא וקרינן ואכלת אע"ג דההוא קרא דואכלת דגנך תירושך לא מיירי כלל לענין איסור אע"כ דכה"ג גילוי מילתא בעלמא וה"נ לענין טכ"ע ל"ה אלא גילוי מילתא בעלמא ושפיר ילפינן מבב"ח ע"ש.

והנה התוס' בחולין קט"ו ע"א הקשו דאמאי לא נימא דמבשל בשבת יתסר משום תיעבתי לך כמו בישול בב"ח שבבישול בשבת ג"כ התיעוב הוא בגוף הדבר ותי' דבבישול בשבת אינו ניכר התועבה משא"כ בבישול בב"ח וצריך לומר דניכר התיעוב בבב"ח במה שמרגישין הטעם של הבשר בהחלב אמנם אי אמרינן דלא אסרה תורה רק דרך בישול וכבוש מותר מה"ת א"כ אינו ראי' מהטעם שנעשה בו תיעוב דאפשר שנכבשו יחד וא"כ אינו ניכר התיעוב והשתא שפיר קא' הש"ס דזהו חידושו דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא שרי ואפ"ה בשיל לי' בשולי אסור מטעם ל"ת כל תועבה אף שאינו ניכר התיעוב דטעימתו לא זהו הכרתו כיון דאפשר שמרגישין בהחלב טעם בשר משום שנכבשו יחד וכבוש הא מותר מה"ת ויתבאר נמי לפי"ז מה שפירש"י בחולין שם בהא דקא' דקסבר רב אפשר לסוחטו אסור דנלמד מינה גם לשאר איסורין והעירו המפרשים דילמא קא' רב דוקא בב"ח שנעשה גוף איסור משא"כ בשאר איסורים שאינו רק בלוע אמרינן אפשר לסוחטו מותר וכדס"ל לרבינו אפרים באמת לחלק בין בב"ח לשאר איסורים לענין חתיכה נעשה נבילה ה"ה לדידן נחלק בהכי לענין אפשר לסוחטו ולהנ"ל יתיישב ע"נ דכיון דקסבר רב אפשר לסוחטו אסור ואף שנסחט כל החלב כמ"ש הר"ן בפכ"ה דלא כמ"ש בתוס' חולין צ"ז ע"ב ד"ה וכחל מן המנין ודף קי"ב ד"ה גללי דמילחא דהיכי דנסחט לגמרי ל"א אפשר לסוחטו אסור וכ"כ הפוסקים ביו"ד סי' ק"ה בשם המרדכי] וקשה הא לאחר שנסחט שוב אין מרגישין טעם החלב וליכא תיעוב וע"כ דס"ל לרב כיון דתיכף משנתבשלהי' ניכר התיעוב שהי' בו טעם הבישול ונאסר שוב אף לאחר זמן שאין מרגישין בו הטעם אינו חוזר להיתרו עוד וא"כ לפי"ז ליכא חידוש לדידי' במאי דכבוש מותר והיל"ל דגם בישול מותר משום דיכול להיות דהטעם הוא מכבוש דהיתרא כנ"ל ז"א דלרב כיון דתיכף משנתבשל מרגישין טעם הבישול וחל עליו שם איסור שוב אינו חוזר להיתרו וא"כ לפי"ז לדידי' שפיר יכילנא למילף טכ"ע בשאר איסורין מבב"ח כיון דלאו חידוש הוא וה"ה דלמדין מבב"ח ג"כ דאפשר לסוחטו אסור ועפ"י הדברים האלה נראה ליישב מה שהקשה המהר"ם שי"ף בסוגיא דחולין שם וסבר רב אפשר לסוחטו אסור והאתמר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור וחלב מותר חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא ופירש"י וז"ל הרי חלב מעט שנבלע בבשר נעשה נבילה ונאסר וכשחזר ונפלט בשאר החלב הו"ל מב"מ חלב איסור בחלב היתר ורב אית לי' מב"מ לא בטיל עכ"ל ומשני לעולם קסבר רב אפשר לסוחטו אסור ושא"ה דא"ק לא תבשל גדי בחלב אמו גדי אסרה תורה ולא חלב והקשה בחי' מהר"ם שי"ף ל"ל להש"ס להקשות על רב מדקסבר אפשר לסוחטו אסור אמאי לא הקשה בקצרה מדמצרף חצי זית בשר וחצי זית חלב ש"מ דהוי הכל.

נבילה מדאוריית' א"כ חלב נבילה הוא ויאסר שאר החלב ואף אי ס"ל אפשר לסוחטו מותר מ"מ כ"ז שהבשר והחלב הם ביחד הויין גוף א' ופשיטא דאסור ונלפענ"ד ליישב דהנה הקשו האחרונים מדברי התוס' במנחות כ"ג ע"ב שכתבו שם לענין הא דנבילה שנתערבה בשחוטה הוי מב"מ משום דאפשר לבטל להיות כמבטל דלכי תסרחה הנבילה ותפגמה תהי' מותרת וכ' בתוס' שם דבמשקה של איסור ל"ש לומר סברא זו דלכי פגמה תהי' מותרת משום דכשנפגמה אין עוד שם משקה עלי' ע"ש ולפי"ז מ"פ חלב נבילה הוא דילמא ס"ל לרב דאזלינן בתר בטל וא"כ א"א להחלב הנבילה להיות היתר משום דחלב הוי משקה ולכי נפגמה אין עוד שם משקה עלי' ולהאמור י"ל כיון דס"ל לרב אפשר לסוחטו אסור וע"כ דקפידת התורה היא רק משום שנעשה עבירה בשעת הבישול ואף שאח"כ נסתלק הטעם אינו חוזר להיתרו לפי"ז נראה דה"ה כשנעשה לפגם ג"כ אסור כיון דקודם שנעשה לפגם נעבדה בו עבירה ונאסר מכל שתיעבתי כו' ולפי"ז שפיר פריך דאי קסבר רב אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבילה היא ואי דדילמא ס"ל לרב דאזלינן בתר בטל ובמשקה ל"ש זה כנ"ל ז"א מדקאמר רב בסוגיין כיון שנ"ט בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה וא"כ אי איתא דאזיל בתר בטל הרי א"א לבטל להיות כמבטל כיון דס"ל אפשר לסוחטו אסור וע"כ לא תליא רק אי נעשה עבירה בשעת הבישול ואפי' נפגמה אח"כ ג"כ אסור כנ"ל וכיון דלא תהי' ניתרת לאחר שנפגמה הא א"א לבטל להיות כמבטל וע"כ דס"ל דבתר מבטל אזלינן והמבטל ההיתר אפשר להיות אסור כשיקבל טעם איסור כיון דטכ"ע דאוריית' ההיתר נהפך להיות איסור וא"כ שפיר חלב נבילה הוא כיון דע"כ רב אזיל בתר מבטל וה"נ אפשר להחלב ההיתר המבטל להיות כבטל כשיקבל גם הוא טעם בשר וא"כ הוי שפיר מב"מ ולפי"ז אזדא קושי' המהר"ש הנ"ל דע"כ הפירכא אינה אלא אי סבר רב אפשר לסוחטו אסור דאז מוכרחין לומר דאזיל בתר מבטל כנ"ל משא"כ אי נימא דקסבר אפשר לסוחטו מותר ליכא למפרך מידי דאפשר לשנויי דרב אזיל בתר בטל ובחלב שהוא משקה ל"ש אפשר לבטל כו' וא"כ ל"ה מב"מ.

וארווחנא בהא ליישב מה שהקשו התוס' בחולין שם בד"ה אמאי מותר על הר"ש שדקדק מכאן דלמ"ד מב"מ ל"ב צריך תרי ששים ס' ברוטב לבטל טעם חתיכת נבילה וס' בחתיכת היתר לבטל טעם הרוטב היוצא מן הנבילה והקשה הר"י לדבריו מאי משני גדי אסרה תורה ולא חלב והלא בעלמא חתיכה של היתר נעשה נבילה מדרבנן וצריך ס' כנגד כולה דמדאוריית' א"צ ס' אלא כנגד האיסור הנבלע בה א"כ אע"ג דגדי אסרה תורה ולא חלב מ"מ מדרבנן החלב עצמה נאסר כשאר איסורין דמ"ש משאר איסורין ואסור כל החלב שביורה ונלפענד"ל דהנה הקשו הפוסקים על הא דתנן קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט ואמאי מהני נ"ט נימא דמתחלה נבלע חלב בהקדירה ונעשה החלב נבילה ושוב נפלט וליכא למיקם אטעמי' כיון דהוא מב"מ ותי' דהבליעה שבקדירה מקושר עם מה שבדופני הקדירה ולא נעשה נבילה והקשו דא"כ מ"פ הש"ס הכא חלב נבילה הוא נימא מקושר והעלו לחלק בין אוכל לכלי ע' מרדכי פג"ה ותה"ד סי' קפ"ג ובפמ"ג סי' צ"ג בשפ"ד ובחוו"ד שם [ובהך סברא דמקושר אמרתי ליישב מה שהקשה הר"ן באלפסי חולין פג"ה ע"ד הרי"ף שם דכ' אע"ג דקיי"ל דלא משערינין לא בקדירה עצמה ולא במאי דבלעה קדירה מן ההיתר לפי שאף האיסור נבלע ונתמעט מכמות שהי' דאטו היתרא בלע איסורא לא בלע מ"מ אם ראינו האיסור בשעת נפילתו ולא נתמעט בשיעור א' עם ההיתר כגון זה משערינן ההיתר שנבלע בקדירה ומצטרפין אותה למה שבתוכה ומשערינן האיסור כשעת נפילתו לתוך ההיתר וכ' הר"ן ע"ז וז"ל ואיכא למידק כיון שעכשיו אין ס' בהיתר למה אינו חוזר האיסור לאסור את ההיתר שהרי אילו נפל לקדירה אחרת בעינן ס' כיוצא בו ומ"ש קדירה זו מקדירה דעלמא ולסברת הפוסקים הנ"ל דאמרינן מקושר לק"מ דנוכל לומר דאף שעתה אין בהיתר ס' בכמות שהיא לפנינו מ"מ אינו נאסר ההיתר מן האיסור כעת כיון שהבליעה שבקדירה מקושר הוא עם ההיתר שבקדירה ולא יוכל ליאסר מן האיסור] אמנם לפענד"נ דבאמת קשה לכאורה לפמ"ש התוס' בחולין ק' ע"א ד"ה בשקדם וסילקו דכל דרך הילוכו ל"א דנעשה נבילה ולכך בטיפת חלב שכפלה על חתיכת בשר אם אין נ"ט מותר אעפ"י שקודם שתתפשט הטיפה נותן טעם במקום נפילתו ל"א שיעשה אותו הבשר נבילה כיון דסוף הטיפה להתפשט בכל החתיכה ע"ש וא"כ מ"ט הכא חלב נבילה הוא הרי סופה שתפלוט ובכה"ג ל"א דנ"נ אולם לדברינו הנ"ל א"ש דבשלמא לדידן דתלוי רק בנתינת טעם שפיר כ' התוס' דל"א כיון שבשעת נפילת הטיפה נ"ט יעשה הבשר מיד נבילה אף שסופה להתפשט דכיון דאין האיסור רק כל זמן שהטעם בתוכו והם ביחד וכי אזיל הטעם אזיל האיסור א"כ לא נוכל לומר דנ"נ כיון דסוף הטיפה להתפשט משא"כ אליבא דרב דסובר אפשר לסוחטו אסור א"כ לדידי' הא אמרינן דכיון דחל רגע א' בשעת הבישול האיסור דלא תבשל בב"ח שוב נאסרו כ"א בפ"ע משום כל שתיעבתי כו' כנ"ל א"כ מה לנו אם סוף הטיפה לחזור ולפלוט מ"מ כ"ז שהי' החלב נבלע בתוך החתיכה כדי נ"ט ברגע זו חל איסור בישול ואף לאחר שתפלוט אינה חוזרת להיתרה וממילא ל"ק ג"כ הקושיא הנ"ל דנימא מקושר דבשלמא בהא דקדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב דבליעת הבשר אינה בעין וגם בליעת החלב אינה בעין א"כ ל"ש בזה לומר דיאסר מטעם שנעשה בו תיעוב האיסור דבישול בב"ח דהרי למ"ד מל"ת כ"ת ע"כ לא הקפידה התורה רק שלא יבשל בשר בעין בחלב בעין ורק מפני שדרך בישול אסרה תורה בעי' שיהא בו כדי נ"ט שמתתקן עמו כפירש"י וממילא במבשל בשר בקדירה שי"ב טעם חלב או איפכא אין איסור עפ"י התורה לדידי' כיון שמ"מ אינו מבשל הבשר בהחלב והתורה לא הקפידה על הטעם רק לענין שיהי' בישול המתקן אבל הטעם אינו עצם האיסור וא"כ אי מבשל חלב בקדירה שבישל בה בשר ליכא למידן עלה משום ל"ת כל תועבה וא"כ לא נוכל לומר שכשנכנסה החלב בהקדירה נ"נ ואח"כ חוזר ואוסר שאר החלב כיון דמקושר הוי כמו דרך הילוכו דל"א דנ"נ משא"כ הכא בכזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב דאיכא בישול בשר ממש בחלב ממש פריך שפיר דכשנכנסה החלב לתוך הבשר אז ברגע זו חל על הטיפה ההיא איסור לא תבשל א"כ מה בכך שהוא מקושר עכ"פ נאסרה משום ל"ת כ"ת וכי חזרה אח"כ לתוך הקדירה אפי' אינה מוליכה עמה אח"כ טעם הבשר מ"מ נאסרה מכל שתיעבתי כו' והשתא מיושב שפיר קושי' הר"י על הר"ש הנ"ל על הא דמשני גדי אסרה תורה ולא חלב דנימא החלב כשהי' בתוך הבשר נ"נ ויאסר אח"כ שאר החלב מטעם מב"מ ולהאמור נכון מאד דהתינח למאי דידעינן דהחלב ג"כ אסרה תורה שפיר אמרינן כיון שחל פעם א' על החלב איסור לא תבשל ונאסרה משום תועבה שוב אף לאחר שתפרד מן הבשר אינה חוזרת להיתרה משא"כ למאי דקא' גדי א"ת ולא חלב א"כ ליכא תועבה על החלב בפ"ע ורק דנימא חנ"נ בזה שוב אמרינן כל שדרך הילוכו לא נ"נ ובהיותי בזה אמרתי לבאר מה שיש להעיר בדברי הט"ז ביו"ד סי' צ"ח סק"ח שרצה לומר לפי"ד המרדכי דבכלי חרס אמרינן שגוף הכלי נ"נ ולכך אפי' בכ"ח חדש בבב"ח צריך לשער נגד החרסית כולו ולפענ"ד יפלא מאד דא"כ דאמרינן דחל שם איסור על גוף החרס וצריך לשער נגד החרסות א"כ למה לא יאסור בכ"ח מדאורייתא אפי' אב"י דאיך שייך לומר נוטל"פ אם חל שם איסור על גוף החרסית הלא החרס כאשר הי' מקודם כן הוא עכשיו ונראה דיהי' מזה ראי' לד' הג' מליסא ז"ל בחוו"ד שם סק"ו שכ' לחדש אחר שהרבה לתמוה שם ע"ד הטו"ז הנ"ל תמיהות עצומות והעלה דודאי לא עלה ע"ד המרדכי דגוף החרס נ"נ להצריך ס' נגד כולו דהא אין בחרס בנ"ט רק כונתו עפ"י דברי המרדכי ותה"ד הנ"ל דאמרינן מקושר והביא שם בשם תשו' מהר"ם דלא ס"ל הך סברא דמקושר והביאו הטו"ז בסי' צ"ב ס"ק י"ט דלד' מהר"ם אפי' נפל נגד הרוטב בעינן ס' פעמים ס' וסובר המרדכי שהביאו הטו"ז כאן דדוקא בכ"ח שבולע כזית בשר כיון דאין הבשר סופו לצאת נעשה החלב שנכנס לתוכו נבילה כיון דלא ס"ל סברא דמקושר משא"כ בכלי מתכת דנפרד האיסור ע"י הגעלה ודאי דסופו לצאת ע"י בישול גדול ל"א דנ"נ כמ"ש התוס' בחולין ד"ק ד"ה בשקדם וסלקו דכל שסופו לצאת אף שלא יצא עדיין לא נ"נ וה"נ הוא ממש דכוותי' ע"ש ולפי"ז אזדא ממילא הספק הנ"ל דלמה יהי' מותר כ"ח שאב"י ולד' החוו"ד ניחא מאד דהא ל"א דגוף החרס נ"נ רק משום דלא ס"ל סברא דמקושר ונעשו הבליעות בתוך הקדירה נבילה]:

ובאופן אחר נלפענ"ד ליישב קושי' הר"י על הר"ש הנ"ל דהנה לכאורה קשה מ"פ חלב נבילה הוא דילמא מיירי שנתבשל בפחות מכמאב"ד דל"ה בב"ח רק מדרבנן כמ"ש הפר"ח בסי' פ"ז וא"כ בדרבנן הא ל"א מב"מ לא בטיל כמ"ש התוס' בחולין צ"ט ע"ב אך י"ל עפי"ד א"ז החוו"ד בסי' צ"א שכ' דרק לגבי הבשר שייך לומר דלא חל עלי' איסור בב"ח בפחות מכמאב"ד אבל החלב מתבשל מיד כשנכנס בו טעם הבשר ע"ש וא"כ פריך שפיר חלב נבילה הוא והתינח למאי דאמרינן דאסרה תורה גם החלב משא"כ למאי דס"ד השתא דגדי אסרה תורה ולא חלב הא אין על החלב איסור רק לאחר שנאסר הבשר א"כ ליכא קושיא דחלב נבילה הוא דאפשר לשנויי דמיירי כשנתבטל בפחות מכמאכל בן דרוסאי דלא חל על הבשר איסור רק מדרבנן ול"ש לומר מב"מ לא בטיל כנ"ל.

והנה בגמ' שם פריך וסבר רב גדי אסרה תורה ולא חלב והא אתמר חצי זית בשר וחצי זית חלב שבישלן זע"ז אמר רב לוקה על אכילתו ואינו לוקה על בישולו ואיס"ד גדי א"ת ולא חלב אאכילה אמאי לוקה ח"ש הוא והקשו לשי' הטור בא"ח סי' תמ"ב ותנ"ב וכ"ה דעת ר"ת דטכ"ע ההיתר נהפך לאיסור ולוקה בכזיתמן ההיתר מא' קשיא לי' אימא דגדי א"ת ולא חלב והא' דחייב על ח"ז חלב ובשר משום דיש בחלב טעם בשר שהוא גוף האיסור וטכ"ע היתר נהפך לאיסור מידי דהוי אחזיר ונבילה שנבלע בהיתר ואכל כזית מן ההיתר דלוקה דנהפך כולו לאיסור לשי' ר"ת ודעימי' ונלפענד"ל דבאמת הא דאמרינן בטכ"ע היתר נהפך להיות איסור היינו רק אי ילפינן טכ"ע מבשר בחלב אבל אי ילפינן מגע"מ הא לא שמעינן דנהפך ההיתר להיות איסור וגם ל"ש מלקות דאינו רק עשה דתעבירו באש וע"כ דלהפוסקים הנ"ל ילפינן טכ"ע מבב"ח וכמבואר במהרי"ק וע"כ דלאו חידוש הוא הא דאי תרי לי' כולי יומא כו' משום דבאמת ס"ל לר"י בחולין קי"א ע"ב דכבוש אינו כמבושל גם בשאר איסורין ואף דאביי קא' שם הא דרבין ליתא כו' היינו לענין מליחה ולא לענין כבוש אמנם עדיין צריך להבין הרי באמת מבואר בפוסקים דבכבוש באיסור צלול כ"ע מודי דהיבש בולע מאיסור צלול שאצלו דומיא דאי' בהג"ה יו"ד סי' צ"א ס"ה בטהור מלוח והטמא תפל דאם הוא דבר צלול נאסר הטהור ע"ש וא"כ ה"נ הא בולע הבשר מהחלב הצלול אפי' בצונן ועכצ"ל משום די"ל דהא דמיעטה התורה כבוש היינו לגבי החלב דרק דרך בישול אסורין שניהם אבל בכבוש אינו נאסר רק הבשר בלבד ולאו חידוש הוא וא"כ התינח למאי דקיי"ל דבדרך בישול אסורים שניהם הבשר והחלב י"ל דמיעוטא דכבוש אינו אלא לגבי החלב משא"כ למאי דקא' גר' א"ת ולא חלב א"כ על החלב ליכא איסור אפי' בדרך בישול וע"כ דמיעוט דכבוש קאי על הבשר וא"כ שפיר חידוש הוא דהבשר הא בולע מהחלב הצלול [וכן מפורש באמת בתוס' חולין ק"ח ע"א ד"ה דחידוש הוא וז"ל אע"ג שנבלע החלב בבשר אעפ"י שהוא צונן לפי שהוא צלול והבשר שוהא בתוכו ע"כ הרי דהחידוש הוא לגבי הבשר] וא"כ ליכא למילף שאר איסורין מבב"ח ושפיר פריך אאכילה אמאי לקי דליכא למימר משום טכ"ע והיתר נהפך להיות איסור כנ"ל דזה אינו רק למאי דיליף מבב"ח דלאו חידוש הוא משא"כ השתא דס"ד גדי א"ת ולא חלב ע"כ בב"ח חידוש הוא וע"כ יליף רק מגע"מ וא"כ ל"א היתר נהפך להיות איסור וא"ש.

ובזה מיושב נמי דברי התוס' הנ"ל שהקשו וז"ל וקשה לר"י לדבריו דמשני גדי א"ת ולא חלב והלא בעלמא חתיכה של היתר נ"נ מדרבנן כו' ובפליתי סי' צ"ב הקשה דברי התוס' אהדדי דהכא כ' בפשיטות דחנ"נ בשאר איסורין רק מדרבנן ובפג"ה וכן לקמן כ' דהאיך צותה התורה להגעיל יורה גדולה דהא המים נ"נ וחוזרים ונבלעים ביורה משמע דס"ל דגם בשאר איסורים נ"נ מדאורייתא.

ולדברינו נכון מאד דבאמת אי ילפינן טכ"ע מבב"ח לשאר איסורים ה"ת דאמרינן חנ"נ מדאוריית' בשאר איסורים כמו בב"ח אלא דזהו רק למאי דקיי"ל דאסור הגדי והחלב ואינו מוכרח לומר דבב"ח חידוש הוא כנ"ל שפיר ילפנין מבב"ח משא"כ למאי דקא' השתא גדי אסרה תורה ולא חלב ע"כ בב"ח חידוש הוא כנ"ל וא"כ לא ילפינן מבב"ח שפיר כ' התוס' למאי דס"ד השתא דבשאר איסורים חנ"נ רק מדרבנן והנה במה שהקשיתי למעלה מ"פ חלב נבילה הוא דילמא מיירי שנתבשל בפחות מכמאב"ד דל"ה רק מדרבנן ראיתי בכו"פ סי' צ"ב שהעיר בזה והביא שם מהתוספתא דהאי אי אסור בב"ח באכילה בפחות מכמאב"ד תליא בפלוגתא זו אם חייב בב"ח בשלכד"א דלמאן דדריש איסור אכילת בב"ח מלא תאכלנו באם אינו ענין הא ס"ל דאינו חייב אלא בכד"א ה"ה דס"ל נמי דבפחות מכמאב"ד ליכא איסור תורה דאם אכלו חי בפחות מכמאב"ד הוי שלכד"א וי"ל דהכא אזיל למ"ד דחייב בב"ח גם שלכד"א א"כ גם בפחות מכמאב"ד איכא איסור דאורייתא ולפענ"ד ממימרא דרב גופה דקא' ח"ז בשר וח"ז חלב שבשלן זע"ז לוקה על אכילתו א"כ כיון דס"ל דאיכא מלקות באכילת בב"ח ע"כ דלא דריש מלא תאכלנו באא"ע דא"כ לא הי' לוקין כדא' בפסחים כ"ד ע"א וע"כ דס"ל דבב"ח חייב אף שלכד"א וה"ה דאסור מדאוריית' בפחות מכמאב"ד ולפי"ז דעת לנבון נקל ליישב גם הקושיא שהקשינו לעיל מדברי התוס' דכל שבדרך הילוכו לא נעשה נבילה דהנה הפמ"ג בסי' צ"ב בשפ"ד סק"ב כ' וז"ל טעמא לא ידענא בשלמא שאר איסורין דרבנן י"ל דלא גזרו כל דרך הילוכו אבל בב"ח אפשר לסוחטו ד"ת עכ"ל.

אמנם י"ל כיון דבשלא נתבשל כמאב"ד ליכא איסור דאורייתא גם בבב"ח ולכך ל"ג כל דרך הילוכו ולפי"ז הכא הא ע"כ אזיל למ"ד דגם בפחות מכמאב"ד איכא איסור תורה א"כ ל"ש לומר ג"כ כל שבדרך הילוכו לא נ"נ כנ"ל וממילא אזדא קושי' המהר"ם שי"ף הנ"ל למה פריך דוקא אי אפשר לסוחטו אסור הרי אפי' אי אפשר לסוחטו מותר ג"כ קשה כנ"ל ולהאמור א"ש דאי הוי אמרינן גם בבב"ח אפשר לסוחטו מותר א"כ גם בבב"ח דאוריית' הוי שייך לומר כל דרך הילוכו לא נ"נ וכנ"ל: ועם דברינו האמוראים יש ליישב עוד הפעם קושי' בעל ראש יוסף הנ"ל שהקשה דמ"פ אאכילה אמאי לוקה דילמא משום טכ"ע והיינו ע"כ משום דנימא דאתיא כאביי דבב"ח לאו חידוש הוא וגמרינן טכ"ע מבב"ח ונהפך ההיתר להיות איסור ולהאמור י"ל דהנה מדמוכרח הש"ס לשנויי גדי א"ת ולא חלב ולא משני דמיירי שנתבשל בפחות מכמאב"ד.

ע"כ דהש"ס אזיל אי גם בפחות מכמאב"ד איכא איסור דאורייתא והנה התוס' בנדה ס"א ע"ב הקשו אהא דתנן בגד שאבד בו כלאים ה"ז לא ימכרנו לנכרי ליבטל ברובא ותי' דהיתר בהיתר לא בטיל והקשו דא"כ בב"ח אמאי בטיל הא הוי היתר בהיתר ותי' דדרך בישול אסרה תורה ובעינן בנ"ט ולכאורה קשה דא"כ לאביי דלא ס"ל דרך בישול אסרה תורה הדרק"ל דאמאי בבב"ח מועיל ביטול הא הוי היתר בהיתר ועכצ"ל עפי"מ דמבואר בפ"ט דכלאים משנה א' צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זב"ז אם רוב מן הגמלים מותר והוא מטעם דנתבטל הצמר רחלים בצמר גמלים קודם שבא לידי איסור שוב מותר אחר כך אף עם פשתן והה"נ י"ל דכיון דקודם שנתבשל כמאב"ד דעדיין ליכא איסור בב"ח דאוריית' נתבטל ממילא מותר ג"כ אח"כ וא"כ ע"כ לאביי ליכא איסור בב"ח דאורייתא רק בשנתבשל כמאב"ד וא"כ שפיר פריך הש"ס אאכילה אמאי לקי ואי משום טכ"ע דילפינן מבב"ח וכאביי דבב"ח לאו חידוש הוא ז"א דהרי ע"כ הכא לא אתיא אליבא דאביי דמדלא משני דמיירי בפחות מכאב"ד ע"כ דגם בפחות מכמאב"ד אסור וא"כ אי איתא רבב"ח לאו חידוש הוא ול"א דרך בישול אסרה תורה א"כ תיהדר קושיא לדוכתה אמאי קא' דהחלב מותר נהי דאיכא ביורה שיעור ס' כנגד הבשר הא היתר בהיתר לא בטיל וע"כ דדרך בישול אסרה תורה וא"כ בב"ח חידוש הוא ולא ילפינן מבב"ח ממילא ל"א היתר נהפך להיות איסור ושפיר פריך אאכילה אמאי לוקה וממילא אזדא נמי קושי' הר"י על הר"ש הנ"ל כמובן ודו"ק: עוד י"ל בישוב הקושיות הנ"ל דהנה כבר כתבתי למעלה דאי אמרינן טכ"ע ההיתר נהפך להיות איסור ע"כ הוא רק אי ילפינן מבב"ח ושנימא דלא חידוש הוא משום דגם בשאר איסורין כבוש אינו כמבושל וכנ"ל ולכאורה הא איכא האי חידושא דכאו"א שרי וכשנתערבו נאסרו וע"כ משום דאיכא כלאים וקשה לכאורה דהרי ל"ד לכלאים משום דבכלאים כשחותך אותו צד שאין בו פשתן הא מותר להתכסות בו ע' ש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ז מ"ש בשם מהרא"י וכן בכה"כ ה"ט משום דינקי מהדדי וא"א להפרידן אבל אם הי' אפשר להפרידן הי' מותר משא"כ בב"ח הא לד' הר"ן גם אפשר לסוחטו לגמרי אסור וע"כ דהך סוגיא דדחי כלאים נמי סוברת דאפשר לסוחטו מותר גם בבב"ח ולפי"ז הכא הא קאי לרב דס"ל אפשר לסוחטו אסור וא"כ שפיר בב"ח חידוש הוא משום דכל חד וחד בפ"ע שרי ובהדי הדדי אסור ול"ד בב"ח לכה"כ משום דבב"ח גם אפשר לסוחטו לגמרי אסור וא"כ כיון דלדיד' ע"כ בב"ח חידוש הוא ולא ילפינן מיני' טכ"ע א"כ ל"א היתר נהפך להיות איסור ומעתה מיושב עוד הפעם קושי' המהרמ"ש הנ"ל שהקשה דל"ל למפרך דוקא אי ס"ל לרב אפשר לסוחטו אסור הו"ל למיפרך בקצרה משום דבב"ח הוי גופו של איסור ולהאמור נכון מאד דלהכי פריך דוקא אי ס"ל אפשר לסוחטו אסור כדי להקשות מח"ז בשר וח"ז חלב כו' דאי ס"ל אפשר לסוחטו מותר לא הי' בב"ח חידוש כנ"ל וא"כ שפיר הוי ילפינן טכ"ע מבב"ח והו"א היתר נהפך להיות איסור ולא הו"מ להקשות אאכילה אמאי לקי דדילמא משום טכ"ע.

ובהדי דסיימנא לא אחדול מלרשום עלי גליון מה שעולה על רעיוני כעת ליישב קצת קושי' הפנ"י שהבאתי למעלה דאיך ילפינן טכ"ע מגע"מ דילמא משום בב"ח והיינו שמא השתמשו הם בשר ואנן חלב או איפכא ונראה עפמ"ש הר"ן בפ"ב דפסחים בשם הראב"ד ז"ל דההכשר צריך להיות קודם הטבילה דאל"ה הו"ל כטובל ושרץ בידו ומוכח לה מקרא דכתיב תעבירו באש ואח"כ וטהר וא"כ אי איתא דההכשר הוא שמא השתמשו הם בשר ואנן חלב או להיפוך א"כ למה כ"ר ההכשר קודם הטבילה בכדי שלא יהי' טובל ושרץ בידו הא היתר הוא ול"ה כטובל ושרץ בידו ושפיר תוכל להיות הטבילה קודם ההכשר זה אשר מצאה ידי די השב לך בעזהש"י ויותר לא ירשני הזמן להאריך והי' בזה שלום מאד"ח דברי הדו"ש באהבה:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה