אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' לט

סי' לח

בעזהש"י יום א' ט' שבט תרמ"ב לפ"ק סטריא.

שלום רב לכבוד הרב המאוה"ג חריף ובקי כש"מ מאיר נ"י אבד"ק באלשוועטץ יצ"ו. מכתבו הגיעני תוכו רצוף שאלה בעובדא דאתא לקמי' באשה שנתאלמנה מבעלה וישבה גלמודה ערך ב' שנים והיתה מוחזקת בכשרות והלכה והיתה לאיש אחר שלא זכה להבנות מאשתו הראשונה והנשואין היו ח' ימים לירח טבת והיתה חופת נדה ובחצי חודש טבלה לנדותה ונתעברה תיכף מביאה ראשונה לפי דברי' ודרה עמו עוד ארבעה שבועות ואח"כ נפל קטטה ביניהם ושם לה הבעל עלילות דברים לאמר שהעובר אינו ממנו ועזב אותה ושב אל מקומו וילדה בן בט' באב והשנה היתה מעוברת והי' ח' חדשים פחות שבוע א' מעת טבילתה ולפי דבריה הוא בן ז' ואשתהי יותר מז' ג' שבועות ואי שיפורא גרים אפשר שהוא בן ט' חדשים אבל בעלה החזיק בדיבורו גם אחר לידת הולד וטען לפני ב"ד שאינו ממנו ואח"כ מת בעלה והניח אחין.

ושלשה המה נפלאו ממנו א' אם היא צריכה חליצה מן האחין. ב' אם א"צ חליצה אי מותרת לכהן.

ג' אי מותר הבן לבא בקהל. עכת"ש: הנה משנה שלימה שנינו קידושין ע"ח ע"ב האומר בני זה ממזר כו' ר"י אומר נאמן ובגמ' דריש יכיר יכירנו לאחרים מכאן אר"י נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני ב"ג וב"ח וקיי"ל כוותי'.

והנה אי מהימן האב אפי' כשאשתו מכחישתו או לא נסתפק בזה הש"ך ביו"ד סי' ש"ה ס"ק כ"ג ע"ש ובתוס' רי"ד בקידושין ע"ח מבואר דהא דנאמן האב לפסול את בנו הוא רק היכא דלא קיימה אם ומכחישתו אבל אי מכחישתו איהי מהימנה ע"ש ולכאורה י"ל דלא מיבעי' כשבאו האב והאם יחד לב"ד והאב אומר שהוא ממזר והאם תענה כחשו בפניו הרי לא יפה כח האב מע"א דעלמ' במקום שהאמינתו תורה דקיי"ל ע"א בהכחשה לאו כלום הוא וא' בסוטה ל"א ע"ב לענין ע"א אומר נטמאת כו' דהא דא' עולא כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים ה"ד בבאו בזא"ז ולא כשבאו בב"א וכן א' שם מ"ז ע"ב לענין ע"א אומר ראיתי ההורג ע"ש אלא אפי' כשבאו בזא"ז הרי דעת הרבה מן הראשונים ז"ל שכ' ממשמעות דברי הש"ס יבמות קי"ז ע"ב דל"א כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כב' רק היכי שכבר יצאה ההוראה מהב"ד על פי עדותו אבל כל זמן שלא הורו ב"ד על פיו לא הו"ל כשנים דלא כתוס' כתובות כ"ב ע"ב וסוטה ל"א שם.

וא"כ עכ"פ כל זמן שלא הורו ב"ד על פי דיבורו של האב שהוא ממזר שפיר מהני הכחשת האב אך י"ל עפימ"ש הב"ש בסי' י"ז ס"ק ק"ט ליישב דמ"ש בע"א אומר מת בעלה בעינן דוקא התירוה לינשא ובסי' קע"ח לענין סוטה פסק הטור אפי' לא פסקו הדין עפ"י העד מ"מ הרי הוא כשנים ותי' דשא"ה בסוטה דעא"נ מדאוריית' לכך העד נחשב כב' אפי' לא איפסק הדין על פיו אבל בדבר שאינו נאמן מדאוריית' אלא מדרבנן אז ל"ה כב' אלא כשפסקו הדין על פיו ע"ש והוא כהחילוק שכ' התוס' ביבמות קי"ז ע"ב אליב' דעולא כן הוא חילוק זה גם כן לדידן דקיי"ל כר"ח [ומ"ש הב"ש שם סברתו בשם התוס' הוא תמוה ע' ב"מ] וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז סס"ק י"ד.

וא"כ כיון דנאמנות האב על בנו לומר שהוא ממזר הוא מדאוריית' מדכתי' יכיר יכירנו א"כ שפיר הו"ל עדותו כב' אפי' קודם שהורו ב"ד על פיו ולא מהימנא האם להכחישו. ואין לפקפק לשי' הר"ן הובא בב"ש סי' ד' ס"ק ס' דהא דא' כ"מ שהאמינה תורה כו' הוא דוקא במילתא דעלא הכא ל"ה מדעל"ג ול"א כ"מ שהאמינה כו' ג"ז אינו לפמ"ש הב"ש שם דדוקא להוציא דבר מחזקתו בעינין מילתא דעל"נ וא"כ הכא הא אינו להוציא דבר מחזקה כדא' בכתובות י"ג ע"ב איהי אית לה חזקה דכשרות בתה ל"ל חזקה דכשרות וא"כ שפיר אמרינן כ"מ שהאמינה תורה ע"א ה"ה כשנים: והנה לכאורה עדיין יש לדון בזה עפ"י דברי הריטב"א שהובא בנימוק"י ר"פ האשה רבה שכ' דהא דא' עולא כ"מ שהאמינה תורה ע"א כו' ה"ד היכי דבעי' שנים כגון בדבר ערוה כשהאמינה תורה ע"א ה"ה כב' דעומד במקומם אבל באיסור דעלמ' דסגי בחד כיון שלא האמינוהו אלא כחד כי אתא אחרינא ואכחיש לי' הוי הכחשה כחד לגבי חד ע"ש.

ומכח סברת הריטב"א הלזו חולקים היש"ש והב"ח עמ"ש בש"ע יו"ד סי' א' בשם מהרי"ק בשוחט שאמר ששחט כהוגן והב' מכחישו דהשוחט נאמן משום דכ"מ שהאמינה כו' והם חולקין עליו דבאסורין שנאמן ע"א לא הו"ל כשנים ע"ש וא"כ ה"נ לכאורה בהא דנאמן האב לומר זה בני ממזר ורוצה לאוסרו לבא בקהל ל"ש בי' לומר כ"מ שהאמינה כו' כיון דא"צ להאמינו רק כחד כיון שגם ע"א נאמן באיסורין אמנם באמת ג"ז ליתא עפי"ד המח"א בה' עדות סי' י"ג שכ' דהא דעא"נ באיסורין ה"ד היכי שמעיד על הדבר לאוסרו לאחרים כגון חלב הוא זה או גרושה היא זו שמעיד על הדבר כדי שלא ויוכלו אחרים לאוכלו או לבעול אותה אבל להעיד על האדם כדי לפוסלו אין ע"א נאמן דלפסול אדם בעינין שנים כיון שאין זה מעיד לומר דבר האסור הוא ע"ש וכ"כ בפר"ח סי' קי"ט וא"כ ה"נ כיון שרוצה לפסול הבן לומר שהוא ממזר ע"כ האמינתו תורה כשנים ושייך שפיר לומר כ"מ שהאמינה כו' וא"נ האם להכחישו כשבאה אח"כ וגם י"ל עפי"ד הפנ"י בקידושין ע"ג דממזר מיקרי דבר שבערוה א"כ שפיר האמינתו התורה כשנים ובלא"ה הא הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז האריך בסתירת דברי הריטב"א הנ"ל אמנם כל זה בבאה האשה אח"כ ומכחישתו.

אבל בבאו יחד לב"ד צריך להבין דמהיכי תיתי שיאומן האב בשאשתו מכחישתו נגד הכלל המסור בידינו דע"א בהכחשה ל"מ: והנה התוס' בקידושין ע"ד ע"א וב"ב קכ"ז ע"ב הקשו על הא דאר"י כשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כו' מנ"ל לר"י הא דנאמן לומר זה בני ב"ג וב"ח בשלמ' זה בני בכור דין היא שיהא נאמן עליו משום דהוי טוב לולד שעי"כ יטול פי שנים אבל לפוסלו אמאי נאמן ותי' דהא דנאמן לומר זה בני בכור מיירי בתינוק בין הבנים דאמר על קטן שבבניו שזה בכור ואפ"ה נאמן ואע"ג שע"י שמעיד על זה שהוא בכור מחזיק את הגדולים לממזרים ורבינו אליהו מפרש דה"ט דנאמן משום דכתי' כי את הבכור בן השנואה יכיר ואמרינן שנואה בנישואיה כלומר שהוא בלאו וקאי יכיר אתרווייהו יכיר שהוא בכור ויכיר שהוא ב"ג וחלוצה דשנואה בנשואי' וכ"כ ביבמות מ"ז ע"א והנה לפי תי' הר"א מבואר במפורשים דמיירי כגון שידוע שבן א' מבניו הוא בן השנואה וא"י איזה הוא דאל"ה שלא נודע לנו שאשתו היא שנואה בנישואי' כי אם על פיו הא אין אדם מע"ר א"כ לפי"ז ליכא חזקת כשרות לא דאם ולא דבן א"כ אפי' אי נימא כד' הפנ"י הנ"ל דממזר מיקרי דבר שבערוה מ"מ הא מבואר בתוס' ריש גיטין דהא דאין דשב"ע פחות מב' ה"ד היכי דאתחזק איסור' וא"כ ל"ל קרא דהאב נאמן בל"ז היכי דאינו להוציא מחזקה קיי"ל דעא"נ וע"כ דרבי קרא אפי' היכי שאשתו מכחישתו ושפיר אצטריך הקרא.

ושעפי"ז יתבארו דברי התוס' בכתובות י"ג ע"ב ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמי' דר"י היא אמרה מיני' והוא אמר אין מינאי אר"י למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודה ועוד הא אר"י א"ש הלכה כר"ג וכ' התוס' שם בד"ה חדא דקא מודה וז"ל והשת' הוי ועוד כפשוטו ועוד דאפי' לא יודה ולאו דקא' דלאו מיני' דבהא לא מכשר ר"ג כיון דהוי ברי וברי כדא' ברפ"ב אלא כגון שמת כו' ולכאורה ל"ל להתוס' ז"ל לומר דל"ל דהפי' דלאו מיני' משום דבברי וברי ר"ג מודה הרי בלא"ה התורה האמינתו מדכתי' יכיר ולדברינו הנ"ל ניחא דמעיקר' היו רוצים התוס' שם לפרש ועוד אפי' ליכא טעמ' דמודה כגון לאביי ס"פ אלמנה לכ"ג מדאפקרה נפשה לגבי ארוס מפקרה נפשה נמי לגבי עלמא ונהי דהתוס' שם דחו פי' זה אבל עכ"פ רוצים לפרש שיתכנו דברי ר"י אליב' דאביי [וגם מדקא' התם א"ל אביי ובהא כי לא מודה כו'] וא"כ הא אביי ס"ל בגיטין נ"ד ע"ב דאין ע"א נאמן באיסורין אפי' לא אתחזק רק היכי שבידו כמו שמתבאר מדברי התוס' והרא"ש שם ע"ש וא"כ לדידי' שפיר אצטריך קרא דיכיר אפי' היכי שאין האשה מכחישתו וא"כ לדידי' שפיר י"ל דהא דהתורה האמינתו לאב לומר על בנו שהוא ממזר ה"ד בשאין האשה מכחישתו וא"כ ע"כ הוכרחו התוס' לפרש מטעם דאי הי' אומר בברי שאינו בנו לא הוי מכשיר ר"ג אולם הא קשי' בהא דקא' ועוד האר"י א"ש הלכה כר"ג וא"ל אביי ובהא כי לא מודה מכשר ר"ג כו' הרי אביי ס"ל ביבמות ל"ה ע"א דחזקה אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר דגנאי הוא לה שתתעבר בזנות א"כ דילמ' הא דמכשיר ר"ג בהיתה מעוברת אפי' ברוב פסולין הוא משום דבהדי חזקת כשרות איכא ג"כ חזקה דאשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר ושני חזקות עדיפי מרוב ע' פמ"ג סוס"י ק"י משא"כ הכא בארוס הא ליכא חזקה דמתהפכת לפי"מ דמבואר במהרש"א קידושין ע"ג בתוס' ד"ה מאי דאף שיכולה לתלות הולד בארוס משליכתו דבושה משום דהוי דרך זנות כמו בפנוי' שזינתה דאף דהולד כשר משליכתו משום גנאי ע"ש וא"כ ליכא חזקה דמתהפכת דהא חזינן דאינו גנאי לה וא"כ בכה"ג לא מכשיר ר"ג ברוב פסולין.

וצע"כ: אמנם בעיקר פי' דברי הגמ' ועוד האר"י א"ש כו' מבואר ברא"ש שם דל"ה יכולין לפרש ועוד אי לא הי' מודה דא"כ הי' האב נאמן משום שהתורה האמינתו מדכתי' יכיר וכן מבואר בנימוק"י יבמות ס"פ אלמנה לכ"ג בשם הריטב"א וכ"כ בטא"ה סי' ד' דאפי' כשהאשה מכחישתו האב נאמן.

ובאמת כ' בשעה"מ פט"ו מה' א"ב שדברי התוס' רי"ד הנ"ל שכ' דכשהאשה מכחישתו לא האמינה תורה לאב נדחין מכל הפוסקים שחולקין עליו ותמה על הש"ך הנ"ל שהניח הדבר בצ"ע ע"ש. אכן נראה דזהו דוקא בשאומר האב שאינו בנו והיא מכחישתו ואומרתשממנו נתעברה כעובדא דארוס וארוסתו דהיא אמרה מיני' אבל כשאומרת סתם לכשר נבעלתי או שאומרת א"י ל"ה הולד ממזר וי"ל דל"ה רק ס' ממזר כמ"ש בב"ש סי' ד' ס"ק נ"ב בדעת הרמב"ם דשמא מכותי נתעברה ונכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר ובשלמא כשאמרה מיני' הא היא בעצמה מודית שלא נתעברה מכותי והוי כהא דקיי"ל שבועות מ"א ע"ב כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי אבל בסתם י"ל דשמא נתעברה מכותי ועפי"ז י"ל ביאור ד' התוס' הנ"ל שכ' בתי' הא' דמוכח שהאומר בני זה ממזר נאמן מדהאמינתו תורה אף באומר על בן קטן שהוא בכור וממילא הויין הגדולים ממזרים והתעוררו המפורשים הא י"ל דשמא מכותי ועבד נתעברה ונכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר ולדברינו ניחא דהא דהתורה האמינתו סתמא אף שהיא אומרת שממנו נתעברה דבכה"ג הוי ממזר דהיא בעצמה מודית שלא נתעברה מכותי והוי כהא דאומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ומתבאר בזה גם דברי הרמב"ם פט"ו מא"ב ה' ו' שכ' וז"ל וכן אם היתה אשתו מעוברת נאמן לומר עובר זה אינו בני וממזר הוא ויהי' ממזר ודאי ולכאורה הוא תמוה דהרי לשי' הרמב"ם גופי' אינו רק ס' ממזר ולדברינו א"ש דדין זה מיירי בגוונא שהאשה אומרת שממנו נתעברה דבכה"ג הוי ממזר ודאי ודוק ועוי"ל דאין לתלות בנכרי דנהי דר"י פליג על ר"ג דס"ל אשה מזנה בורקה ומזנה אבל לנכרי איכא חזקה דאינה מזלזלה נפשה לגבי' ואינו נכנס בגדר ספק כלל דאלת"ה תקשי מכתובות ט' ע"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו ופריך ס"ס הוא ומשני בא"כ או בא"י וקיבל בה אבי' קידושין פחותה מב"ג ותקשי לשי' ר"ת כתובות ג' ע"ב ד"ה ולידרוש שכ' דבביאת נכרי ל"ש א' לבעל וא' לבועל דרחמנ' אפקרי' לזרעי' והוי כביאת בהמה וא"כ אכתי איכא ס"ס דילמ' באונס ואת"ל ברצון דילמ' מנכרי א"ו דזה אינו נכנס בגדר ספק דסתם בנות ישראל אינן מוסרות עצמן לביאה לנכרי וכן ראיתי בשו"ת חת"ס סי' ט' י' שכ"כ בשם מהרא"י דפסלות דישראל עדיף לה מכשרות דגוי כי חרפה היא לנו ומטו בה משמי' דבעל עא"ר בסי' כ"ה סק"ב ע"ש וז"ש רש"י ז"ל ביבמות ס"ט ע"ב גבי בא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר כו' אמר רבא מסתברא מילת' דרב דדיימא מעלמ' ופירש"י מסתבר' מילת' דרב דמשוי לי' ממזר ודאי וקשה דילמ' מכותי ועבד ואמאי יהי' ממזר ודאי א"ו דלנכרי ל"ח] וע' בגיטין פ"ט ע"א גבי יצא עלי' שם מזנה בעיר מה שמחולקים רש"י ותוס' שם ועפי"ז נלפענ"ד ליישב מה שנתקשה בשו"ת נוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' ז' במאי דחשיב בקידושין ע"ג ע"ב כמה גווני שאין בו משום אסופי דהיינו מצאו מהול או משלטי הדמי' או שייף משחא וכי"ב הרי בדין איסור לבא בקהל אין חילוק בין שתוקי לאסופי וא"כ כל אסופי מלבד שהוא אסופי הוא ג"כ שתוקי שהרי לא נבדקה אמו ולא אמרה ממי נתעברה וילדה אטו משום דגם את אמו לא ידענו יפה כחו וא"כ מה בכך דבכל הני לית בהו משום אסופי אכתי שתוקי הוא ולהאמור י"ל דהרי באמת יש להבין דלמה לא נתלה הולד שהוא מרובא דעלמ' דנכרים הם דנהי דלגבי דידה חיישינן דילמ' אזלה איהי לגבייהו והוי קבוע וכמע"מ דמי אבל הולד הא הוי פירש ונימא כל דפריש מרובא קא פריש וע"כ משום דאין להסתפק שמא מנכרי משום דכל אשה בת ישראל היא בחזקת שאינה מוסרת עצמה להבעל לנכרי ועדיף לה פסול דישראל מכשרות דנכרי והנה התוס' בסוף ב"מ כ' לענין אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינין דזהו דוק' אם אנו דנין על איש פרטי אבל אם דנין על כלל העולם כמה גנבי איכא בשוקא ע"ש ולפי"ז י"ל דרק בשתוקי שידעינין מי היא אמו אז אמרינן דודאי לאו מכותי ילדתו דאוקמינן לה אחזקה דבדקה שלא להבעל לערל משא"כ אם אין האם לפנינו שפיר תלינין התינוק ברוב העולם שהם נכרים וכשר הוא ול"ש לומר דחזקה שלא זלזלה נפשה להבעל לנכרי דהא אם אנו דנין על כלל העולם כמה פרוצות איכא בעולם שמזנין גם עם נכרים ול"ש לאוקמ' אחזקה ודוק:

והנה בתשו' נוב"י הנ"ל ראיתי שלחלק יצא דבאסופי כיון שאין אנו דנין על האם אמרינן על הולד כל דפריש מרובא פריש משא"כ בשתוקי כיון שאנו דנין גם על האם והאם הויא קבוע דילמ' אזלה איהי לגבייהו לכך אסרו גם הולד לבא בקהל והקשה תו לר"א דא' בכתובות י"ג דאף לדברי המכשיר בה פוסל בבתה וקשה כיון דמכשיר בה למה נפסול הולד ואי משום שהאם יש לה ח"כ הרי רובא עדיף מחזקה והאם יש לה חזקה ולא רוב דדילמ' אזלה איהי לגבייהו והו"ל קבוע והולד נקרא פירש ומרובא פסול ואיך נימא דהמכשיר בה משום חזקה יהי' פוסל בבתה והלא לגבי הבת אמרינן מרובא פריש ועדיף מחזקה ותי' דהא דאר"א המכשיר בה פוסל בבתה לא מיירי ברוב כשרים אלא במע"מ ע"ש אולם המעיין בסוגי' שם וכן בקידושין ע"ג ע"א יראה להדי' דקאי גם ברוב כשרין.

לכן נלפענ"ד דהנה רש"י בכתובות שם פי' דפלוגת' דר"א ור"י אי המכשיר בה מכשיר בבתה או פוסל בבתה קאי לענין שתנשא לכהונה ולפי"ז הרי באמת ל"ש לומר על הולד דמיקרי פירש ומרובא קא פריש כיון שהספק נולד במקום הקביעות ודמי לנמצא ביד פיקח שלא במקום הקבוע אמנם מבואר במקנה בחי' לקידושין ובהפלאה בכתובות דזה אינו רק לר"ג דס"ל נאמנת וא"כ כיון שהאם היתה נאמנת אם בודקין אותה הוי כנולד הספק במקום הקביעות משא"כ לר"י דס"ל אינה נאמנת שפיר קיי"ל דמרובא קא פריש ע"ש והנה הרמב"ם בפט"ו מא"ב פוסק בפנוי' שנתעברה דהאם נאמנת להכשיר בתה כשאומרת לכשר נבעלה ואינה נאמנת לפוסלה לומר לפסול נבעלה וכ' הה"מ הטעם דלכך נאמנת להכשיר משום דבלא עדותה ג"כ כשר הולד דהתורה גילתה ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק ממזר יבא רק מדרבנן פסולה משום מעלת יוחסין ולגבי דרבנן מועיל עדות האם להכשיר משא"כ לפוסלה א"נ כיון שמה"ת מותר וא"נ לפוסלו לישא ממזרת ודאי וכ"כ בר"ן וא"כ לפי"ז י"ל דהתינח לענין פסולי קהל ישראל כיון דמה"ת ס' ממזר מותר ורק מדרבנן משום מעלת יוחסין אסור ע"כ לא הי' מועיל נאמנות האם לפוסלה וגם להכשירה כיון דס' ממזר הוי דשב"ע כד' הפנ"י הנ"ל לכך הוי שפיר פירש ומרובא קא פריש משא"כ לענין איסור כהונה הא לא גילתה רחמנ' דספק מותר וא"כ שפיר הי' מועיל נאמנות האם לפוסלו כדין עא"נ באיסורין ומבואר במח"א ה' עדות סי' י"ב דאיסור כהונה ל"ה דשב"ע ע"ש א"כ הוי כנולד הספק במקום הקביעות ולכך ל"א כל דפריש מרובא קפריש וע"כ ס"ל שפיר לר"א לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ודוק: ועפ"י הדברים האלה אמרתי ליישב מה שהקשו המפורשים בכתובות שם י" ע"א ומי אר"י אינה נאמנת ורמינהו העיד ר"י וריב"ב על אלמנת עיסה שהיא כשירה לכהונה כו'.

אמר רבא דר"י אדר"י קשי' דר"ג אדר"ג לא קשי' והא קתני סיפא א"ל ר"ג כו' והקשו דמאי קושיא דר"ג אדר"ג דילמ' הא דמכשיר ר"ג בראוה מדברת לזעירי דא' נסתרה משום דאיכא מיגו דלא נבעלתי משא"כ באלמנת עיסה ליכא מיגו ואי דפריך מהיתה מעוברת א"כ מ"פ בפשיטות דר"י אדר"י קשי' דר"ג אדר"ג ל"ק דילמ' לכך פריך מר"י דוקא משום דלדידי' קשי' גם מריש' דהיתה מדברת ונראה דהנה הקשיתי בהא דפירש"י אלמנת עיסה שהיא באה מכח ס' חלל כדלקמן שנטמע בה ס' חלל כגון שזרק בעל אמו הראשון לה גט ס' קרוב לו ס' קרוב לה ומת ונמצאת זו ס' גרושה ס' אלמנה ונשאה כהן והוליד ממנה בן זהו ס' חלל והעיד ר"י על אלמנותו של זה שהיא כשירה לכהונה אלמא מוקמינן לה אחזקה ואמרינן אל תפסלנה לזו מס' כלומר שמא בעלה חלל הי' עכ"ל ולכאורה קשה דהרי הרמב"ן ז"ל בגיטין פ' הזורק הקשה האיך מתגרשת כשזרק לה הט בתוך ד' אמותי' הא קנין ד"א אינו אלא דרבנן והאיך יכול להפקיע א"א דאוריית' ותי' משום כל מקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' והנה השיטה מקובצת בכתובות י"ג ע"א הביא בשם הרמב"ן שהקשה על הא דאמרי' אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' וכי אינה אסורה לכהונה ולקרובים ותי' דלעולם הקדושין נעקרין לגמרי ואיסור' דכהן ודקרובים הוא רק מדבריהם ע"ש וע' פנ"י כתובות בק"א.

ולפי"ז קשה לכאורה מ"פ הכא דר"י אדר"י דילמ' הא דקאר"י אינה נאמנת ול"א אוקמה אחזקה היינו לענין דאוריית' משא"כ בהא דאלמנת עיסה הא אמו לא היתה פסולה אלא מדרבנן אפי' אם הוי ידעינן בודאי שקרוב לה הי' כיון דע"כ אתינין להסברא דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' כד' הרמב"ן הנ"ל והיכי דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' אינה נאסרת לכהן אלא מדרבנן כנ"ל וכיון דל"ה אלא חשש פסול דרבנן לכן מוקמינן אותה אחזקה שלא לפוסלה מספק וע' בשיטה מקובצת כתובות בסוגי' דאלמנת עיסה שמביא בשם הריטב"א דאפי' לפי' התוס' דקאי אמשפחה שנטמע בה ס' חלל ג"כ הכונה ס' חלל כגון מי שגירש את אשתו בגט ס' קרוב לו ומת כו' ע"ש ועכצ"ל דהקישי' היא מהיתה מעוברת דהא באמת שתוקי מדאוריית' כשר משום כל דפריש מרובא קא פריש ורק מדרבנן אסור משום דילמ' אזלה איהי לגבייהו והוי קבוע כמע"מ וא"כ פסול העובר ג"כ אינו אלא מדרבנן ואפ"ה ס"ל לר"י דאינה נאמנת ולכך פריך שפיר מאלמנת עיסה ולפי"ז מיושב קושי' המפורשים הנ"ל דשפיר קמתמה רבא דר"י אדר"י קשי' וע"כ דמסיפ' דהיתה מעוברת הוי הקושי' כנ"ל א"כ גם דר"ג אדר"ג קשי' ודוק: והנה לפי"ד הי"מ בתוס' הנ"ל דטעמ' דר"י שאמר שנאמן לומר זה בני ממזר מדכתי' יכיר משום דמשמע לי' קרא דנאמן אדם לומר זה בני בכור אפי' על תינוק בין הבנים וכשאומר על הקטן שהוא בכור ע"כ הראשון ממזר אלמ' דנאמן לפוסלו וכ' המפורשים דלכך קאר"י בבריית' כשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בנינ ב"ג וב"ח למה סני לי' למינקט הלשון כך נאמן לומר זה בני ממזר וכתבו דבאמת כיון דאינו ממזר רק משום שאמר שהקטן הוא הבכור א"כ הא כ' בב"ש סי' ד' ס"ק נ"ב די"ל שאינו ממזר דאיכא למיתלי בכותי וא"כ מנ"ל למילף שנאמן לומר שהוא ממזר הרי איכא למיתלי בכותי ומכ"ש דמשכחת לה בעיר שכולה כותים וע"כ משום דולד מכותי פגום לכהונה וא"כ פוסלו מכהונה וזהו שדייק ר"י כשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני וב"ח ופוסלו מכהונה מקרא הנ"ל ור"י קא' באמת כמתניתין דנאמן לומר זה בני ממזר כיון דאיהו לשיטתי' אזיל דאיהו ס"ל בסנהדרין נ"ג ע"א דבחייבי לאוין הולד ממזר א"כ אפי' הוי מכותי הולד ממזר ובריית' קא' מילת' דפסיקא דב"ג וב"ח לפוסלו מכהונה נאמן לומר אפי' אי ל"ה הולד ממזר מח"ל וע' בתוס' יבמות ע"ד ע"ב ד"ה מאי קמ"ל דאין הכרע בדברי ר"י היכי ס"ל וע' בתשו' ברית אברהם באה"ע סי' ב' ובמקנה בקידושין.

ובאמת בתוס' יבמות מ"ז וב"ב קכ"ז ע"ב ד"ה כך נאמן כו'מובא בשם בה"ג ור"ת דס"ל דאינו נאמן לפסול בנו כי אם ע"י הכרת בכורה ע"ש ועפי"ז נלפענ"ד ליישב מה ששמעתי מקשין בריש מכות כיצד העדים נעשין זוממין מעידין אנו באיש פ' שהוא ב"ג וב"ח אין אומרים יעשה זה ב"ג וב"ח תחתיו אלא לוקה ארבעים ובגמ' שם מנה"מ אריב"ל דא"ק ועשיתם לו כאשר זמם לו ולא לזרעו וליפסלוה לדידי' ולא ליפסלוה לזרעי' בעינין כאשר זמם לעשות וליכא והקשו לפי"מ דא' ביבמות מ"ז ע"א נאמן אתה לפסול בניך וא"א נאמן לפסול בני בניך ופי' התוס' שם כשיש לו בני בנים אינו נאמן לפסול אפי' בניו דאין סברא לומר שיהיו בניו פסולין ובני בניו כשרין וא"כ משכחת שפיר שיתקיים בהעדים דין הזמה כגון שהעידו בפנינו אמר אביו עליו שהוא ב"ג וב"ח וא"כ רצו לפוסלו וגם הם יפסלו ובזה ל"ש לו ולא לזרעו דהא לעולם לא רצו לפוסלו רק אי אין לו זרעו דביש לו בלא"ה לא הועיל עדותן כלום ובשלמ' בפשיטות ל"ק על הגמ' הא משכחת דין הזמה באין לעדים בנים או בשלא היו לו בנים דלא רצו לפסול לזרעו די"ל כיון דלפעמים לא אפשר לעשות בהם דין הזמה כגון ביש לו בנים לא מחלקינין בכך וכ"כ באמת הריטב"א שם וצ"ע בתוס' סנהדרין פ"א ע"א] אבל בכה"ג לעולם ישנו דין הזמה היכי שהי' עדותם מועיל דהא הם לא העידו לפוסלו רק באין לו בנים ובזה ל"ש לעולם למעט מלו ולא לזרעו.

ולהאמור יתיישב שפיר דע"כ מיירי שמעידין שאמר אביו כן ע"י הכרת בכורה דהיינו שאומר שאין זה הבכור שהוא ב"ג דכי היכי שלעשות את שאינו בכור לבכור הימנוהו לעשות המוחזק לבכור לשאינו בכור ג"כ נאמן וזהו הוי ג"כ ע"י הכרת בכורה דהכי מפורש יוצא מדברי הש"ס ב"ב קכ"ו ע"ב שכ' ליישב מה שהקשה על הבה"ג הנ"ל מש"ס יבמות הנ"ל דפריך ואבנים לא מהימן והתני' יכיר יכירנו לאחרים ולבה"ג מ"פ והא שם ליכא הכרת בכורה ותי' דיש שם הכרת בכורה דאם נתגייר בינו לב"ע אין דין בכורה לכותי ע"ש וא"כ בכה"ג הא רצו להפסידו חלק ירושת בכורה ושפיר רצו להפסידו ממון וא"כ הא שפיר יוכל להתקיים ירן הזמה לשלם לו מה שרצו להפסידו חלק בכורה ודוק אולם באמת אנן לא קיי"ל בהא כבה"ג ופסקינן דנאמן האב לומר זה בני ממזר אפי' שלא ע"י הכרת בכורה וכן נאמן לומר בסתמ' בני זה ב"ג וב"ח: וע"כ נראה בישוב הקושי' הנ"ל בדרך הפלפול על אופן זה דהנה התוס' שם הקשו אמאי לקי אעדות דב"ג וב"ח הא הוי עדות שא"א יכול להזימה ונלפענ"ד לתרץ עפימ"ש התומים לענין מה שהקשו הראשונים בגיטין י"ז בהא דאמרינן מפני מה תקנו זמן בגיטין הרי מדאוריית' צריך שיהא בו זמן דאל"ה הו"ל עדות שא"א יכול להזימה וכ' התומים ליישב דכיון דאיכא כתובה למשקל מיני' כד"מ דמיא ובד"מ ל"ב עדות שאילה"ז ע"ש ולפי"ז הרי באמת הקשו הראשונים הא העדים הפסידוהו תרומות ושאר מתנות כהונה ומ"ט לא יתחייבו לשלם בשלמ' על להבא ל"ה הפסד משום דהוי פסידא דלא ברי דמי יימר דיהבי לי' תרומה ומתנות כהונה אבל התרומה שכבר קיבל הא הרמב"ם פסק דאף דבנודע שהוא ב"ג פטור מחומש אבל מ"מ צריך לשלם את הקרן וע' תוס' יבמות ל"ד וא"כ ממון בעי לשלומי כשהוזמו ולא מלקות ע' בשעה"מ סוף ה' ביאת מקדש אך י"ל דנהי דאיהו צריך לשלם אבל העדים כשהוזמו אינן חייבין לשלם מתורת הזמה דיוכלו לומר לא לחייבו ממון באנו דלא ידענו שכבר קיבל תרומה ומ"כ כדא' בסנהדרין מ"א לאוסרה על בעלה באנו וכ"כ בס' ערוך לנר עכ"פ כיון דיש לו הפסד ממון בעדות א"כ פתיכא בי' ממונא ובד"מ ל"ב עדות שאילה"ז ומיושב קושי' התוס' וא"כ לפי"ז התינח כשמעידין בפירוש שהוא ב"ג שאומרים בפנינו נתגרשה אמו כפירש"י משא"כ כשמעידין שאמר האב בני זה ב"ג הרי כיון דנאמנות האב חידוש הוא הא אינו נאמן רק על להבא ולא על למפרע כדא' בב"ק ע"ב בעד זומם כיון דחידוש הוא אינו נפסל אלא מכאן ולהבא וע' בש"ך יו"ד סי' ק"י מ"ש בשם הר"ן לענין קבוע דל"א למפרע כיון דחידוש הוא [ובענין זה אמרתי לתקוע מסמרות בדברי המהרש"א ז"ל בריש נדה דהתוס' שם הקשו בהא דמסיק בגמ' שם דאפי' הלל אינו מטמא מעל"ע רק לתרומה וקדשים אבל לחולין מודה דדי' שעתה והקשו התוס' אמאי ל"ה טומאה ודאית גם לחולין כיון דכל ספיקי טומאה ברה"י ודאי טמא אפי' היכי דאיכא חזקת טהרה דילפינן מסוטה ותי' דלא ילפי' מסוטה לטומאה למפרע אלא להבא דוקא ילפינן דומי' דסוטה שהיא להבא ואח"כ הקשו התוס' דאמאי בקדשים ותרומה מחמרי ב"ה ואפי' ברה"ר ואמאי הרי ס"ט ברה"ר טהור אפי' היכי דליכא חזקה דילפינן מסוטה ותי' כיון דהשת' טמאה ודאי ל"ד לסוטה ונתקשה המהרש"א הרי כבר כ' התוס' דלא ילפינן על למפרע דל"ד לסוטה וכי היכי דל"י למפרע ברה"י ה"נ לא ילפינן ברה"ר כיון דל"ד לסוטה ותי' דאע"ג דל"י מסוטה לטומאה למפרע שיהי' בו טומאה ודאית ה"ד היכי דאיכא חזקת טהרה אבל היכא דליכא חזקת טהרה שפיר ילפינן מסוטה שתהי' טומאה ודאית אפי' בטומאה דלמפרע.

ובחי' מהר"ם לובלין שם כ' דאפי' היכי דליכא חזקת טהרה ל"י כלל טומאה דלמפרע מסוטה לטומאה ודאית ואינו אלא ספק כיון דל"י מסוטה טומאה דלמפרע ע"ש ובש"ש שמעתא א' פ"י חתר למצוא טעם לד' המהרש"א ז"ל במ"ש דרק היכי דאיכא חזקת טהרה לא ילפינן טומאה דלמפרע. ולפענד"נ עפי"ד התוס' ב"ב נ"ה ע"ב ד"ה ר"א שכ' שם בשם ר"ת בטעמ' דר"א בהמשנה דהנכנס לבקעה כו' ר"א מטהר וז"ל ור"ת מפרש דפליגי דרבנן מטמאי אפי' בכמה ספיקות משום דמן הדין אפי' בחדא ספיקא טהור דאוקמי' אחזקה וילפינן מסוטה דטמא א"כ מה לי חדא ספיקא מה לי תרי ספיקי דהא אפי' בחדא ספיקא הול"ל דטהור ור"א סבר אין לך בו אלא חידושו ודוק' חדא ספיקא טמא ע"כ ולפי"ז י"ל גבי טומאה דלמפרע אע"ג דלענין ס"ס לא יסברו ב"ה כוותי' דר"א דמה לי חדא ספיקא מה לי תרי ספיקי אולם לענין טומאה דלמפרע שפיר י"ל כיון דמה"ד הו"ל לאוקמ' אחזקה רק דילפינן מסוטה דמ"מ טמא ע"כ אין לך בו אלא חידושו דרק להבא טמא ולא למפרע דומי' דאמרי' בהזמה ובקבוע וא"כ תינח היכי דאיכא חזקת טהרה הוי חידוש משום דמה"ד הו"ל לאוקמ' אחזקה כד' התוס' הנ"ל משא"כ היכי דליכא חזקת טהרה הא ל"ה חידוש שפיר אית לן למימר דגם למפרע ס"ט ברה"י ספיקו טמא וצדקו דברי המהרש"א ז"ל] וא"כ כיון דל"מ נאמנות האב על למפרע א"צ לשלם בעד התרומה שכבר אכל ועל להבא הא ל"ה הפסד כנ"ל וא"כ לא פתיכא בי' ממונא ותיהדר קושי' לדוכתה הא הו"ל עדות שאאיה"ז: ולהלכה דעת בה"ג ור"ת הנ"ל נדחה קראו לה בתוס' וברא"ש ובשארי קדמונים ופסקו דנאמן אפי' שלא ע"י הכרת בכורה ובשו"ת מהרשד"ם חח"מ סי' ש"ה כ' שראוי לפסוק הלכה למעשה דבכ"ע נאמן אפי' שלא ע"י הכרת בכורה ע"ש וכן מ"ש בש"ג שילהי קידושין ובספ"ק דכתובות דלא האמינתו תורה לאב אלא לומר שהוא בנו רק שנולד בפסול שאשתו אינה כשירה לו אבל לומר שאשתו זינתה וזה אינו בנו לא מהימן גם דיעה זו אידחיא מהלכה ובד"מ אה"ע סי' ד' הביאה וכ' עלי' דדעת יחיד הוא וגם משמעתא דיבמות הנ"ל היא מופרכת דמ"פ ומי אר"י דאבנים לא מהימן כו' הרי כיון שלפי מה שאומר שנתגייר בינו לב"ע הא אינו בנו דבנך הבא מן הנכרית אינו קרוי בנך אלא בנה ולומר שאינו בנו הא לא מהימן א"ו דגם בזה מהימן.

והנה ראיתי בקצוה"ח סי' רע"ז סק"ב שכ' שם להשוות דעת התוס' והרשב"ם ב"ב קל"ד שכ' דאין האב נאמן בתורת יכיר אלא כשהוחזק בבנו לומר בכור הוא אבל אם אינו מוחזק בבנו אינו נאמן בתורת הכרה אלא מכח מיגו דא"ב יהיב לי' כולי נכסי עם דעת הש"ג הנ"ל דלהכי גם לענין בני זה ממזר א"נ אלא כשידוע שהוא בנו ע"ש ואני תמה עליו דמדברי התוס' בכתובות גבי ארוס וארוסתו נראה דגם לומר שאינו בנו ג"כ נאמן בלא מיגו וכן מבואר בדבריהם בכתובות ק"ה ע"ב ד"ה הרי שאמר בני זה וכהן הוא ע"ש וכן להך תירוצא בתוס' הנ"ל דההוכחה היא מכח דנאמן לומר על תינוק בין הבנים שהוא בכור ע"כ אומר שהגדולים אינם ממנו והכי מבואר ברמב"ם פ"ד מנחלות שנאמן לומר שאינו בנו וכ"כ בנימוק"י יבמות פ' אלמנה לכ"ג ע"ש וכ"כ הריב"ש סי' מ"א מ"ב וכן בשו"ת מהרשד"ם הנ"ל פסק כן ע"ש שהאריך: והנה אם האב נאמן כשאומר זה בני ממזר לפסול את אשתו עי"ז ולהצריכה חליצה הנה מבואר בנימוק"י ס"פ אלמנה לכ"ג בשם הריטב"א וז"ל אפי' כשהיא אומרת דמארוסה הוא אם הארוס מכחישה בברי ואומר שלא בא עלי' כלל אינו נאמן הוא לפוסלה אבל נאמן הוא על הבן דהא ברי וברי הוא והתורה האמינה את האב על הבן לומר שהוא ממזר כו' עכ"ל הרי דאפי' בארוס כ' שא"נ לפוסלה מכ"ש בבעל דרוב בעילות אחרי הבעל שאינו כן בארוס כמבואר בתוס' סוטה כ"ז וכ"כ היש"ש שם סי' י"א והכי מבואר ברמב"ם פט"ו מא"ב ה' י"ז ע"ש וע' בתשב"ץ ח"ב סי' י"ט שכ' וז"ל ועוד שהאב א"נ אלא על בנו לפוסלו לומר שהוא ממזר אבל לפסול שאינו בנו נאמן כא' פ' החולץ אף אתה אל תתמה לענין חיוב ממון אם נאמן להפסידו ירושתו א"נ להפסיד אמו שכר הנקתה שהנאמנות שהאמינה תורה לאב אינו אלא על הבן לבדו לפוסלו או להפסידו לא לפסול אחרים ולהפסידם עכ"ל וכ"כ בתשו' מבי"ט ח"א סי' שכ"ג ע"ש וע' בטו"ז אה"ע סי' ז' סק"ט שהביא בשם הפרישה שהקשה בהא דאי' שם האב שאמר נשבית בתי ופדיתי' בין שהיא גדולה בין שהיא קטנה א"נ לאוסרה וסיים בטור שלא האמינתו תורה לאומרה אלא בענין אישות דכתי' את בתי נתתי לאיש הזה ובזה אוסרה על שאר האנשים אבל לא לפוסלה משום זנות והקשה הפרישה מסי' ד' שנאמן האב לומר על א' מבניו שאינו בנו והוי ממזר על פיו ותי' דשא"ה דהתורה האמינתו דכתי' יכיר ובאמת גם שם אינו נאמן לפסול האשה עכ"ל הרי דכ' להדי' שא"נ לפסול האשה.

והכי מבואר בסי' ד' סכ"ז בארוסה שנתעברה והוא מכחישה שאינו ממנו דאם ניסת לכהן ל"ת וכ' בח"מ ס"ק כ"ח דלאחר מיתת הארוס היא כשירה לכהונה לכתחלה ע"ש וכוותי' פוסקים האחרונים דלא כב"ש שחולק עליו בזה. וי"ל מכח הסברא דלגבי דידה א"נ לפוסלה משום דאל"כ האיך יהי' נאמן האיש אף לגבי הבן כשהאשה מכחישתו הרי אית לה מיגו דא"ב אמרה מכותי מיעברה דאף דרוב נשים אינן מוסרות עצמן לביאה לכותי מ"מ הא נראה מד' התוס' ב"ב צ"ב ע"ב ד"ה ואמאי כו' דמיגו מהני נגד רובא ע"ש וע' בתומים בכללי מיגו אות ל"ה וע"כ משום דאז הוי' מיפסלה נפשה מכהונה והוי מיגו לחצי טענה וא"כ התינח אי השת' אינה פוסלת א"ע מכהונה ל"ה זה מיגו וכדא' בכתובות ט"ז ע"א אבל אי אמרינן דהשת' היא ג"כ פסולה מכהונה א"כ שפיר יש לה מיגו דבין כך וב"כ היא פסולה לכהונה וא"כ לא הי' לנו להאמינו אף נגד הבן אע"כ דא"נ לפוסלה מןהכהונה.

ועוד מדאיפלגי רב ושמואל ביבמות ס"ט וקידושין ע"ה בבא על ארוסתו בבית חמיו אי הוי הולד ממזר או שתוקי ואמאי לא פליגי לענין אי כשירה לארוס שהיא כהן אי נימא דמארוס נתעברה וכשירה לו או תלינן באחר שבא עלי' ואסורה עליו אע"כ דלגבי דידה אין לחוש כל שאומרת שממנו נתעברה ושהוא בא עלי' ואין לחוש אלא על הולד שאין לו חזקת כשרות ולהכי שפיר קאר"י לא מפי' אנו חיין עד שתביא ראי' לדברי' וכל שמביאה ראי' שכשר בא עלי' כשירה לכהונה ול"א דילמ' כי היכי דאפקרה נפשה לגבי האי אפקרה נמי לגבי אחריני כדא' שם לענין הולד ויותר מזה נלפענ"ד דבכה"ג שאומר שבנו ממזר מחמת שאשתו זינתה ואשתו קיימת אף על בנו אינו נאמן דלאו כל כמיני' להוציא אשתו מח"כ שלה וע' בתוס' קידושין ס"ו גבי ינאי המלך מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני פי' ואמאי בקשו ולא מצאו והקשו רש"י ותוס' לנא אוקי איתתא בחז"כ ותי' אי הוי' איהי קמן הוי מוקמי' לה אח"כ אבל כשאינה לפנינו אין אנו דנין אלא על הבן והוא אין לו ח"כ ע"ש הרי דהיכי דהאם קיימת עיקר אא נופל עלי' ומוקמינן לה בח"כ.

והכי מבואר בסמ"ע סי' רע"ט סק"י. ובקצוה"ח שם הקשה דא"כ כשאומר בני זה בן גרושה הרי פוסל אמו מכהונה ותי' א"ז בנתה"מ דלכך נאמן משום דבידו לגרשה ולפוסלה מכהונה ע"ש והנה הר"ן בקידושין פ' האומר הקשה דאמאי אין האב נאמן כשאומר נשבית בתי ופדיתי' יהי' נאמן במיגו דא"ב אמר קדשתי' וגירשתי' דג"כ פסולה לכהונה ותי' דמיגו לחצאין הוא דגרושה מותרת בתרומה ופסולה לכהונה אבל שבוי' פסולה לשניהן ע"ש ולפי"ז ה"נ כשאומר בני זה ממזר מחמת שאשתו זינתה א"נ לפי שמוציא האם מח"כ דכהונה דאפי' נבעלה מכותי ג"כ פסולה לכהונה כמבואר בסי' ד' ס"ה ואי משום מיגו דבידו לגרשה ז"א דהא הוי מיגו לחצאין דאילו הי' מגרשה היתה מותרת בתרומה וע' במהרי"ט סי' קמ"ט שהחזיק בדעת מהרשד"ם שחידש דכיון דכהני זמנינו אינם רק כהני ספק ולכן הקיל בדין שבוי' לכהן דדי אם אנו אוסרים בודאי זונה לא בספק דסד"ר לקולא ע"ש:

והנה לענין אי נאמן לומר שאינו בנו לענין שתיזקק לחליצה הדבר פשוט שאינה זקוקה לחליצה מכח ממ"נ דאי לא זינתה וזה בנו הא בודאי אינה זקוקה ואי זינתה תחתיו הא קיי"ל ביבמות י"א ובאה"ע סי' קע"ג סי"א דסוטה פטורה מן היבום ומן החליצה דטומאה כתיב בה כעריות וכן מובא ממ"נ זה בתשב"ץ ח"ג סי' רי"ז בשם הדיין מתונס ע"ש שהאריך בהויכוח שבין הדיין מקסומטינא לבין הדיין שבתונס ובגוף הדין בנ"ד אין להסתפק כלל שיהי' נאמן האב בדיבורו שלא נתעברה ממנו דעד כאן לא האמינתו תורה רק היכי שלפי דבריו בודאי אינו ממנו כגון שאומר שבמשך הזמן הלז לא בא עלי' שיסתפק לומר שהולד ממנו וע"כ מאחר נתעברה אבל אם הוא מודה שבא עלי' רק שאומר שמ"מ אין העובר ממנו בכה"ג בודאי אין בדבריו ממש לומר שהוא ממזר דעכ"פ ספק שלו לא עשאו תורה כודאי וע' בתשב"ץ ח"ב סי' י"ט שכ' וז"ל ומיהא נאמנותו הוא כשאומר שהוא לא בא על אשתו מיום שהוחזקה שאינה מעוברת דאז ודאי זה הבן ממזר הוא ויכול האב לטעון כן בברי אבל אם בא עלי' באותו זמן שנתעברה לא כל הימנה להחזיקו ממזר שכיון שבא עלי' אעפ"י שבאו עלי' אחרים אינו ברור לו שהוא ממזר ומה"ת כשר הוא דממזר ודאי אסרה תורה ולא ממזר ספק דכיון שאינו ברור לו איך יחזיקנו ממזר והיכן האמינתו תורה בזה אדרבא בתרי' דידי' שדינין לי' דרוב בעילות אחרי הבעל עכ"ל ובנ"ד הרי איכא למיתלי שהוא בן ט' לפי"מ דקיי"ל באה"ע סי' ד' סי"ד בהג"ה וז"ל אשה שנתעברה מבעלה סוף סיון וילדה תחלת כסליו אעפ"י שאין ביניהם רק ה' חדשים ל"ח לבנה שהיתה מעוברת קודם לכן דהחדשים גורמים והו"ל בן ז והוא נובע מתשו' מהר"י מינץ סי' ו' ושם הביא ג"כ בשם האגודה נמצא בתשו' אשה נתעברה סוף ניסן וילדה תחלת כסליו ובעלה הי' בארץ רחוקה עד סוף ניסן שנתעברה והיו מרננים אחר הולד והגדולים הכשירוה דשיפורא גרים עכ"ל הרי דאפי' ביולדת לט' דהוא פלוגת' אי יולדת למקוטעין פסקינין שיפורא גרים כר"י בנדה ל"ח ע"א מכ"ש ביולדת לז' דלכ"ע יולדת למקוטעין בודאי אמרינן שיפורא גרים דהרי אפי' שמואל דס"ל בנדה שם דאין אשה יולדת אלא לרע"א ולרע"ב ולרע"ג וקא' שם דס"ל כחסידים הראשונים משום דס"ל יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין אבל בז' דלכ"ע יולדת למקוטעין פשיט' דאמרינן שיפורא גרים ומיחשב לז' ע"י שיפורא וא"כ לפמ"ש באה"ע סי' קנ"ו ברמ"א דעכשיו נשתנה הענין וגם יולדת לט' יולדת למקוטעין א"כ אמרינן שיפורא גרים בכל ענין וא"כ כיון דהוא מודה עכ"פ שבא עלי' ונוכל לתלות בדידי' שפיר אמרינן דמבעילת בעלה נתעברה דרוב נשים מתעברות ויולדת ואין לומר דכיון דכבר שהה עם אשתו ראשונה כמה שנים ולא נתעברה הימנו לכך אין לתלות שהאשה הזאת נתעברה ממנו שהוא יצא מן הרוב דומי' דכ' התוס' ביבמות ל"ז ע"א ד"ה וזו כו' וז"ל וכ"ת דאיכא רובא אחרינא דרוב נשים מתעברת ויולדת לפיכך יש להחזיקה כמעוברת מן הראשון דאין סברא כלל לומר בנשים ששהו עם בעליהן כמה שנים ולא עיברו ומתו בעליהן דרוב מעוברת עכ"ל דשא"ה דהספק הוא לפנינו אם הוא בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון ושפיר הקשו התוס' שם דנוקי אותה בחזקת היתר ליבם ולא יתחייב א"ת אבל בנ"ד הא ליכא ספק כלל אי אמרי' שיפורא גרים וגם בלא"ה ל"ד להתם דכיון דבעל זה שהה עם אשה זאת כמה שנים ולא נתעברה ממנו שפיר איתרע גבייהו הרוב דמתעברות משא"כ בנ"ד הא האשה הזאת מאישה הראשון הי' לה בנים א"כ עדיין גבה הרוב בתקפו והבעל מה בכך שמאשתו הראשונה לא זכה להבנות מכיון שנשא אשה אחרת שפיר איכא גבה הרוב דמתעברות:

ומדי עיוני קצת בזה אמרתי ליישב קושיית הרשב"א ז"ל ביבמות י"ב ע"ב בנים עדיפי מסימנים למאי נ"מ דאפי' לר"י דאמר עד שירבה השחור בבנים מודה והקשה הרשב"א דהרי ר"י מודה דבוגרת אינה ממאנת וכיון דבשעת עיבור נערה ע"כ בשעת לידה בוגרת כמבואר בכתובות ל"ט ע"א דקא' ובשיתא ירחי מי קא ילדה האמר שמואל אין בין נערות לבוגרת אלא ו' חדשים בלבד.

ונראה דהנה באמת הקשה החלקת מחוקק באה"ע סי' ד' לד' המהר"י מינץ מש"ס כתובות הנ"ל דהרי לדבריו משכחת שפיר שתלד בו' חדשים שבין נערות לבוגרת דמשך העיבור אינו אלא ה' חדשים וב' ימים אמנם באמת י"ל דדבר זה שתלד לה' חדשים וב' ימים אינו אלא מיעוט' ורק משום שמסייע רוב בעילות אחרי הבעל וגם ח"כ של האשה לכך תלינין העובר בבעלה באופן זה משא"כ בכתובות שם הא ע"כ מיירי שילדה בזנות דבנשאת הא בלא"ה הקנס לעצמה ובזנות דל"ש רוב בעילות כו' שפיר ל"ח למיעוט הזה ותלינן דנתעברה מקודם ושפיר פריך הש"ס ומצאתי שכ"כ בספר הפלאה וא"כ לפי"ז ממיל' אזדא קושי' הרשב"א ז"ל דהתינח בכתובות שם דמיירי לענין זנות משא"כ ביבמות דמיירי ע"י נשואין משכחת שפיר דהי' הלידה קודם שבגרה במשך ה' חדשים וב' ימים כד' המהר"י מינץ הנ"ל וע' במהרי"ט בשניות חאה"ע סי' ט"ו וע' בש"ס סנהדרין ס"ט ע"א יתיב ר"י מנהר פקוד כו' ש"מ מדר' כרוספדאי א"ר שבתי יולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימים דאי ס"ד עוברה ניכר לשליש ימים ל"ל ג' בתרי ותילתא סגיא א"ל לעולם אימא לך עוברה ניכר לשליש ימים זיל בתר רובא וקשה נהי דאזלינן ב"ר דיולדת לט' אכתי למה צריך ששה חדשים בבן סו"מ שאז ראוי לקרותו אב הרי אי אמרי' שיפורא גרים הוי שיעור הריון בז' חדשים ותרי יומי וא"כ אכתי הוי שליש ימים בתרי ותילתא ולדברינו דרוב לא הוי הכי א"כ י"ל גם בזה שינויא דגמ' זיל בתר רובא וכן שם ע"ב צ"ל כן בהא דקא' ודורות הראשונים מנ"ל דאוליד כו' דל תרתי שני לתלתא עיבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד וע"ש בתוס' ד"ה דל כו' לכך נראה דלא דק בשביל חודש וקשה הרי אי נימא שיפורא גרים א"צ לתלתא עיבורי רק ט"ו חדשים וששה ימים ועכצ"ל דרובא לא הויין הכי ודוק אחר כל החזון הזה נלפענ"ד דבנ"ד אין לפקפק שהבן כשר הוא והאשה אינה נזקקת לחליצה ומותרת לכהונה בפרט דיש סברא ג"כ לתלות שהוא בן ז' ואשתהויי אשתהי כעובדא דיבמות פ' ע"ב ופסק הרמ"א באה"ע סי' ד' סי"ד דבתוך י"ב חודש אמרינן אשתהי ונהי דהתוס' בנדה ל"ח ע"א כ' דלא קיי"ל כרבה עכ"ז יש לצרף ולסייע כחא דהיתרא ובזה הנני ידידו הדור"ש בלונ"ח.

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה