אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' לח

סימן לז

לק' שדה לבן בארץ רוסיא.

בעזהש"י יום ד' כ"ז לירח סיון שנת ה' אורי וישעי לפ"ק סטריא. ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב החריף ובקי ירא ושלם כש"מ מנחם מענדל מייזלש נ"י כעת ראבד"ק הנ"ל.

יקרת מכתבו הגיעני והנה נפשו בשאלתו דבר ה' זו הלכה באשה אחת אשר זה ארבעה שנים לא טבלה א"ע לנדותה ושמשה עם בעלה בנדתה וכעת שלחה אל הב"ד לשאול באם יתירו לה לטבול ביום אז תטבול א"ע ובאם לא תחזיק ברשעתה כמקדם אם נכון להתיר לה לטבול ביום בכדי שלא תעבור על איסור כרת דנדה וגם יש לחוש דתיפוק מיני' חורבא שנשים אחרות תעשינה ג"כ כמו לטבול א"ע ביום עכת"ש: הנה בש"ס בכורות ל' ע"ב אמרינן שם בן לוי שבא לקבל דברי לוי' וכהן שבא לקבל דברי כהונה חוץ מדקדוק א' אין מקבלין אותן ומבואר שם דאפי' חוץ מדקדוק א' מדברי סופרים אין מקבלין אותו הרי דאף דאם לא נתיר לו החומרא דרבנן לא יהי' נוהג גם איסורים שהם מדאוריית' מ"מ אין מקבלין אותו אולם באמת אין ראי' משם דהתם מיירי לענין ליתן לו מתנות כהונה ולוי' אם בא לקבל עליו חוץ מדבר א' ממעטינן לי' מקרא דכתי' המקריב את דם השלמים וגו' בזמן שהכהנים עושים רצונו של מקום מה כתי' בהם חלקם נתתי אותם מאישי וכשאין ערש"מ מה כתי' בהו מי גם בכם ויסגור דלתים ואין ראי' מזה למק"א.

והנה לצורך שעה מצינו דמתירין איסור כדי שלא לעבור על איסור החמור ממנו כדאשכחן יבמות צ' ע"ב דפריך שם למ"ד אין ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת מהא דא' גבי נביא אמת אליו תשמעון אפי' אומר לך עבור על א' מכל מצות שבתורה כגון אליהו בהר הכרמל הכל לפי שעה שמע לו ומשני שא"ה דכתי' אליו תשמעון ופריך ולגמר מיני' וקא' מיגדר מילתא שאני ופירש"י לעשות גדר ותקנה כי התם שהושיבם ע"י כן מע"א הרי דהותר איסור כרת דש"ח ודהעלאה כדי שלא יעברו על ע"א.

אמנם שא"ה דהוא רק הוראת שעה וצריך להתיר היכי שרואין שיצמח מזה קלקול חמור מיני' כדמצינו בגיטין נ"ו ע"א דשדר מלכא קורבנא דהוי בי' מום בדוקין שבעין וסבור רבנן למקרבי' משום שלום מלכותא א"ל ר' זכרי' בן אבקולס יאמרו בע"מ קרבין לגבי מזבח ואר"י ענותנותו של ר"ז בן אבקולס החריבה את ביתנו כו' הרי דר"י הקפיד על ר"ז במה שאסר להקריב בע"מ למזבח אחרי שראה שיצמח מזה חורבן וקלקול גדול [וע' בתוספתא שבת פי"ז בה"א מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין כו' ר"ז בן אבקולס לא הי' נוהג לא כדברי ב"ש ולא כדברי ב"ה כו' אר"י ענותנותו של ר"ז בן אבקולס שרפה את ההיכל והוא מובן עפי"ד הש"ס גיטין הנ"ל וגם דברי הש"ס שבת קמ"ג ע"א ופירש"י שם ע"ש].

וכל זה הוא רק היכי שהזמן גורם להתיר לפי שעה אבל בנ"ד להתיר לה שתתנהג ככה כל ימי' לעבור בשט נפש על איסור דרבנן לטבול ביום בכדי שלא תעבור על איסור דאוריית' בכה"ג חלילה לנו להתיר לפרוץ גדר חכז"ל והא דמצינו בשבת קנ"ג מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי וקא' בגמ' מ"ט שרו לי' רבנן למיתב כיסי' לנכרי קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אי לא שרית לי' אתי לאתויי ד"א ברה"ר ע"ש התם דמתירין אי' דרבנן משום חשש שלא יעבור על איסו' דאוריית' הוא ג"כ משום שהוא רק דרך אקראי ומשום דאדם בהול על ממונו אבל לא בע"א.

וראי' לזה נראה מדברי רש"י ז"ל דסוטה מ"ח ע"א א"ר יוסף זמרי גברי וענו נשי פריצותא זמרי נשי וענו גברא כאש בנעורת למאי נ"מ לבטולי הא מקמי הא ופירש"י אם אין שומעין לנו לבטל את שניהם נקדים לבטל את זה שהוא כאש בנעורת ולכאורה קשה אמאי לא פי' בפשיטות לענין אם אחד מהנהו מוכרח להיות אם שיהי' האנשים מזמרין והנשים עונין או הנשים מזמרות והאנשים עונין עדיף להתיר שיהיו האנשים מזמרין והנשים עונות כדי שלא יעשו איסור חמור ממנו שתהיינה הנשים מזמרות והאנשים עונין שהוא כאש בנעורת והוא עבירה חמורה א"ו דלהתיר פריצות אף שעי"ז תתבטל עבירה חמורה מזו אין אנו רשאין ולכך פי' רק לענין שנקדים לבטל קודם העבירה החמורה ואח"כ הקלה ממנה והבן: והא דכ' הטו"ז ביו"ד סי' של"ד לחלוק על הרמ"א שהביא בשם פסקי מהרא"י דמנדין למי שחייב נדוי ואפי' יש לחוש שע"י כן יצא לתרבות רעה אין לחוש בכך והוא ז"ל חולק עליו שם וכ' שאין לעשות מעשה היכי שיש חשש שיולד מזה קלקול נראה דהוא דוקא לעונשו ולקונסו על מה שעבר אז היכי דאיכא חשש שיבא עי"ז לאיסור חמור לא מענישין לי' והוא דומה למאי דמבואר בשבת ג' בהיו ידיו מלאים פירות והוציאם לחוץ דאם הוציאם משחשיכה לא קנסוהו רבנן שמא ישליכם מידו ויבא לידי חיוב חטאת ויש בזה פלוגתת הראשונים בש"ע א"ח סי' שמ"ח וזה הוא דוקא בדבר שהוא לעונש ולקנס שייך לומר דלא קנסינין לי' כדי שלא יבא לעבור על איסור החמור ממנו אבל להתיר לעבור על איסור דרבנן בכדי שלא יבא לעבור על איסו' דאוריית' אין להוכיח משם והא דא' בשבת ד' דהדביק פת בתנור התירו לו לרדותה כדי שלא יבא לידי איסור סקילה שא"ה דהפת תהי' ממילא נאפה ואם לא ירדנה ע"כ יבא לידי חיוב סקילה בכה"ג אמרינן מוטב שיעשה איסורא זוטא ולא ליעבד איסור' רבא ע' תשובת הרשב"א סי' תתקל"ח ובתוס' מנחות מ"ח ע"א אבל היכי שיוכל לעשות בהיתר רק אם לא ניקל לו באיסור הקל יעבור בשאט בנפש על איסור חמור אין לנו לחוש בכך ובכי"ב קיי"ל כרשב"ג ב"ק ס"ט ע"א דא' הלעיטהו לרשע וימות ושוטה שיקלקל עתיד ליתן את הדין.

וע' בתשו' הרשב"א ח"א סי' תשנ"ה שכ' וז"ל מי שנשבע שלא לשחוק בקוביא ובא לישאל על נדרו ואומר שירא שמא יתקפנו יצרו ולא יוכל להעמיד עצמו ונמצא עושה שתים רעות שוחק ועובר על שבועתו מסתברא דאין נזקקין לו ששחוק הוא עבירה ואין מתירין לו נדר לעבור ואם מפני שלא יכשילנו יצרו לעבור על שבועתו ישביע את יצרו ואין לומר שיזקקו לעבירה שלא יעשה עבירה גדולה עכ"ל וע' בתשו' רדב"ז ח"א סי' קפ"ז שנשאל באלו הפריצים העוברים עבירות ביד רמה ובשאט נפש וכשבאים לייסר אותם אומרים שימירו האם נייסר אותם ולא נחוש אם לא והשיב שלהתיר להם דבר איסור בכדי שלא יצאו לתרבות רעה בודאי אין להתיר אלא אף שחייבים אנחנו לייסרם ולהענישם בכל מה שיש בידינו וכי היכי דקיי"ל אין מעבירין על המצות אין מדקדקין אם זו קלה או חמורה כך אין מעבירין על העבירות אעפ"י שזו קלה וזו חמורה וכיון שמוטל עלינו לייסרו על עבירה זו שבאה לידינו אין מעבירין עלי' מפני חשש שיבא לידי עבירה חמורה ומביא שם מהא דאמר רבינו הקדוש בשעת פטירתו בדרך נבואה בקידושין ע"ב] דר' אחא בר אושעיא שמתינהו להנהו דאקפי פירא דכוורא וחללו שבת ואשתמוד משום דשמתינהו ולמאי הלכתא ניבא דבר זה אלא לאשמעינן דאפי' אם נראה לחכמים שמפני שהם מנדין או מחרימין יצא לתרבות רעה לא יניחו בעבור זה מלדון ולעשות כהלכה ולפי הנראה לא הי' שם חלול שבת מה"ת אלא מדרבנן מדשמתינהו ותו לא ואפ"ה לא חשש ע"ש וסיים ואע"ג שכתבתי כ"ז להלכה מ"מ יש למנהיג הדור להיות מתון בדברים כאלה לפי שאין כל העונשים שוין ולא כל העבירות שוות כו' והכל לפי ראות עיני הדיין המנהיג ובלבד שיהיו כל מעשיו לשם שמים עכ"ל הטהור.

והנה הראי' מש"ס קידושין הנ"ל כ' ג"כ בפסקי מהרא"י בשם הקובץ מובא בט"ז יו"ד סי' של"ד הנ"ל והט"ז שם דחה ראי' זו וכ' דהתם משמע שרבינו הקדוש בא להזהיר את השומעים שידעו שיש פסולים בבבל כמו שאמר התם טובא דיש מקום שכולם ממזרים ויש מקום שיש ב' אחים שמחליפים נשותיהם זל"ז וע"ז אמר ג"כ שיש מקום בבבל שסרו היום מאחרי המקום ב"ה דשמתינהו רב אחא כו' וע"כ יש להתרחק מהם כו' ע"ש שחולק על המהרא"י בזה ומה שהביא בט"ז שם ראי' לדבריו מקידושין ך' במי שנמכר לעכו"ם שלא לדחות האבן אחר הנופל ע' בתשו' חו"י סי' קמ"א שדחה ראי' זו בדברים של טעם.

ומש"ש ראי' מתשו' מהר"י מינץ שכ' להתיר מינקת חבירו בשהיא מופקרת לזנות הנה המהר"י מינץ שם בסי' ה' ה"ר לזה מגיטין ל"ח ההיא אמתא דהויא בפומבדיתא דקעבדי בה אינשי איסור' אמר אביי אי לאו דאר"י א"ש כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוי כייפינין לי' למארה לכתוב לה גיטה דחירותא רבינא אמר כי הא מודה ר"י משום מילתא דאיסור' כו' הרי דמתירין בשביל שלא תהא מופקרת לזנות ואפי' אביי מודה בכה"ג דעד כאן לא קאסר התם אלא במקום שצריך לעבור על איסור דאוריית' כדמשמע מדבריו אי לאו דאר"י א"ש המשחרר עבדו עובר בעשה כו' משמע אי לא הוי עשה אלא חששא דרבנן כנידון דמינקת חבירו דהוי' גזירה דרבנן מודה אביי דכופין כו' ע"ש והנה ראיתי בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' שכ"ב שכ' לדחות ראי' זו דהתם להציל אחרים דהאמתא הסיתם לעבירה אבל משום קלקול העובר לא חיישינן.

ובאמת משמע כדבריו להדי' מדברי התוס' גיטין מ"א ע"ב ד"ה כופין ובכ"ד שהקשו על הא דח"ש וחב"ח דכפו את רבה ועשאה ב"ח הלא היכי דפשע אין אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך כמו בהדביק פת בתנור וכ' התוס' דכיון שהיתה מחזרת אחריהן ומשדלתן לזנות חשיבי כאנוסין ואכתי הרי האמתא פשעה וע"כ דהעיקר הוא כדי להציל אנשים אחרים אבל לא משום זכות דידה עוד נראה ראי' לדברי הגאון בעל חת"ס הנ"ל דהנה הקשו התוס' בגיטין מ"א ע"א שם אמאי קא' לישא ב"ח א"י כו' ליתי עשה דפו"ר ולידחי לאו דל"י קדש [ע' מהר"ם לובלין בחי' שם] ותי' דבדידה ליכא עשה והקשה א"ז הגאון מליסא ז"ל בס' תו"ג נימא לה חטא כדי שיזכה הוא במצות פו"ר ואמרתי ליישב דהנה כל הטעם דאמרינןחטא כדי שיזכה חבירך הוא מטעם ערבות שכל ישראל ערבים זל"ז ולכך אומרים לו להאדון חטא במ"ע דלעולם בהם תעבודו אף דעבדים אינן בכלל ערבות כמ"ש בפמ"ג א"ח בפתיחה כוללת מ"מ הרי הוא חציו ב"ח ואמרינן לי' להאדון חטא כדי שיזכה הצד חירות וע' בתוס' קידושין ע' ע"ב יש ב' דיעות אי ישראל נתערבו בשביל הגרים וע' במהרי"ט בחי' בקידושין שם שהאריך להוכיח בראיות דגר איתי' בערבות וע' בא"ח סי' נ"ג דגר ראוי להיות ש"ץ ובפמ"ג שם הוכיח מזה דגר אית' בערבות מדמוציא אחרים במידי דאוריית' ואעפ"י שיצא ע"ש] וא"כ אזדא לה קושי' א"ז הגאון הנ"נ דלכך אין אומרים להאשה חטא כדי שיזכה הוא במצות פו"ר משום דכ' הרא"ש במס' ברכות ד"כ דנשים אינן בכלל ערבות וא"כ לפי"ז התינח אי הוי הכפיי' בח"ש וחב"ח הנ"ל בשביל שיזכו האנשים האחרים שנכשלו בעבירה על ידה משא"כ בשביל זכות דידה הא א"א לומר להאדון חטא כו' כיון דנשים לאו בכלל ערבות נינהו כנ"ל [ואף דבד"מ א"ח סי' רע"א מסופק אולי ל"א הרא"ש אלא דנשים לא נכנסו בערבות עם אנשים אבל אנשים נכנסו בערבות עם הנשים מ"מ שארי אחרונים הינלו דליכא ערבות בין אנשים לנשים בשום צד ע' א"ר שם].

והנה הרשב"א בחי' לשבת ד' תי' על הקושי' הנ"ל דהאיך כופין את רבו בח"ע וחב"ח הא אין אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ותי' דבח"ע וחב"ח ל"ש העשה דלעולם בהם תעבודו ותמהו כולם מהא דפריך הכא ואביי משום איסור' לא האמר רב חנינא בר רב קטינא א"ר יצחק מעשה באשה א' שחצי' שפחה וחצי' ב"ח וכפו את רבה ועשאה ב"ח וארנב"י מנהג הפקר נהגו בה ולדברי הרשב"א הנ"ל הא בח"ש וחב"ח ליכא עשה דלעולם בהם תעבודו.

ונלפענ"ד בישוב דבריו עפי"מ שנראה בטעם סברת הרשב"א ז"ל דבח"ע וחב"ח ליכא עשה דלבה"ת עפ"י דברי הר"ן ז"ל שכ' דהטעם שאמרה תורה לעולם בהם תעבודו הוא משום לא תחנם שאסור ליתן להם מתנת חנם ולפי"ז הא כ' התוס' ב"ב מ"ח ע"א בהא שהקשו דאמאי לא ילפינן מהא דתני' יקריב אותו מלמד שכופין אותו דאפי' תלוי' ויהיב נמי הוי מתנה ותי' דכל דבר שמחוייב לעשות הוי כמו מכר ע"ש ולפי"ז לכך בח"ע וחב"ח ליכא עשה דלעולם בהם תעבודו דכיון דבלא"ה יש חיוב על האדון לשחררו משום דלישא שפחה א"י לישא ב"ח א"י וכל דבר שמחויב לעשות הוי כמו מכר ול"ה מתנה וליכא לא תחנם ומיושב נמי עפי"ז הא דא' בגיטין מ' במי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה דאי אמר לשון שיחרור כופין את היורשים לכתוב לה ג"ש והקשו התוס' הא כל המשחרר עבדו עובר בעשה ועם האמור יהי' נכון דכיון דהיורשים מחויבים בדבר משום מצוה לקיים דברי המת א"כ הוי כמכר וליכא לא תחנם ולפי"ז ליכא קושי' מדברי הש"ס הנ"ל על הרשב"א דשפיר פריך ואביי משום איסור' לא מההוא מעשה דח"ש וחב"ח כו' דכיון דאיתתא לא מיפקדה אפו"ר ואם לאביי לא איכפת לן גם מה שנוהגין בה מנהג הפקר האיך כפו את רבה לעשות אותה ב"ח הא עובר בעשה: אמנם הא קשי' לי דהאיך איפשר לומר דהעשה דלעולם בהם תעבודו הוא מטעם לא תחנם הרי התוס' בכתובות י"א ע"א הקשו על הא דא' התם גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד משום דזכות הוא לו הא זכיי' הוי מטעם שליחות א"כ האיך זכין לקטן הלא אין שליחות לקטן ועוד דאכתי נכרי וא' במס' ב"מ דקטן דאתי לכלל שליחות אית לי' זכיי' מדרבנן נכרי דלא אתי לכלל שליחות אפי' זכיי' מדרבנן לית לי' ותי' דכיון דבהך זכיי' נעשה ישראל הו"ל כישראל גמור לענין זכיי' ולפי"ז אמאי יאסר השחרור מצד לא תחנם הרי כיון דבהשחרור נעשה ישראל מותר ליתן לו מתנה ואי דעדיין בעי טבילה ז"א דהא כ' התוס' ביבמות מ"ז ע"ב שהטבילה של שיחרור היא קודמת לגט וברשב"א שם כ' בשם הצרפתים דעבד ל"ב כלל טבילה כשמשתחרר ועולה לו טבילה קמייתא כשנעשה עבד וא"כ עם השיחרור נעשה ישראל ושפיר שרי ליתן לו מתנה וצע"ק.

ומדי שוטטו רעיוני בענין זה עלה בלבי לומר טעם לסברת הרשב"א הנ"ל דבח"ט וחב"ח ליכא עשה דלבה"ת דהנה לכאורה צריך להבין דברי הר"ן ז"ל שכת' דלעולם בהם תעבודו הוא מטעם לא תחנם הרי כ' התוס' בפסחים כ"ב ובכ"ד דנכרי המכירו שרי ליתן לו מתנה מפני שהוא כמוכרו לו וא"כ אין לך נכרי המכירו גדול מזה שהוא עבדו בן ביתו אמנם באמת לק"מ דהא הטעם דנכרי המכירו הוא משום דבודאי יגמול לו טובה וא"כ בעד השיחרור לא איפשר שיגמול לו טובה כזו הלא בהיותו עבד הא כל מה שקנה עבד קנה רבו.

וזה שייך בעבד גמור משא"כ בח"ע וחב"ח הא גם בהיותו עבד יום של עצמו לעצמו א"כ שייך שפיר שיחזיק לו טובה ואכ"מ להאריך בזה: נחזור לנ"ד הנה כבר הבאתי מדברי תשו' הרשב"א והרדב"ז שכ' להדי' דאפי' אם יש חשש שיבא מזה קלקול עבירה חמורה אין להשגיח ע"ז להתיר בשביל זה אפי' איסור דרבנן וע' מ"ק ט' ע"א כת"י פלס מעגל רגליך וכתי' אורח חיים פן תפלס כו' ע' פירש"י שם.

ובפרט שכפי מכתבו יש חשש שאם נתיר להאשה הזאת לטבול ביום תתרבה המכשלה כי ילמדו ממנה נשים אחרות לטבול א"ע ג"כ ביום ייכשלו מבלי דעת באיסור דרבנן א"כ האיך נגרום חטא לנשים אחרות בשביל זכות דידה הרי אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך [אפי' אי נימא דנשים ג"כ בכלל ערבות נינהו] והא דמצינו בעירובין ל"ב גבי לקוט כלכלה של תאנים מתאנתי ניחא לי' לחבר דליעבד איסור' קלילא דתורם שלא מן המוקצה כדי דלא ליעבד ע"ה איסור' רבה של אכילת טבל ומשמע אפי' בשביל אי' דרבנן דהא מיירי בתנאים ותרומות פירות אינו אלא דרבנן א"כ ל"ה רק טבל דרבנן] כבר כ' התוס' שם ובכ"ד דזהו דוקא התם מחמת דחיישינן שהע"ה יעבור בגרמתו של חבר והיכי דלא פשע מצינו בשבת ד' דא"א לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך.

ובהריטב"א עירובין שם מבואר דהתם אמרינן רק דניחא לי' לחבר כו' אבל להורות אין מורין כן ע"ש ועפ"י דבריו אמרתי לבאר דברי הש"ס קידושין נ"ה תנן התם בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר וכמדתה לכל רוח זכרים עולות נקיבות זבחי שלמים זכרים עולות הוא דהוי זבחי שלמים לא הוי א"ר אושעיא הכא בבא לחוב בדמיהן עסקינין וה"ק חיישינן שמא עולות ור"מ הוא דאמר הקדש במזיד מתחלל כו' תהי בה ר"י וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שתזכה והנה לכאורה צריך להבין הלא רק חטא כדי שיזכה חבירא ל"א אבל חטא כדי שתזכה בעצמך אמרינן כדאמר מנחות מ"ח אולם נכון הדבר דהא אמרינן שם חטא בחטאת כדי שתזכה בחטאת אמרי' חטא בחטאת כדי שתזכה בעולה ל"א וא"כ הכא מיירי שמחלל הבהמה תמימה ומביא אחרת א"כ הא חוטא בקרבן זה שמחלל תמימה כדי שיזכה באחר והוי כמו חטא כדי שיזכה חבירך דל"א אולם במסורת הש"ס שם נרשם וצ"ע כי בעירובין ל"ב א' ניחא לי' לחבר דליעבד איסור' זוטא ולא ליעבד ע"ה איסור' רבה אך לדברי הריטב"א הנ"ל יהי' נכון דהא עכ"פ אין מורין לו כן ולכך פריך וכי אומרים לו לאדם כו' פי' אף דדינא הכי אמנם היכי מותר להורות כן.

וע' בתוס' פסחים פ"ט ע"א דמוטב שידחה לגבי א' ס' כרת בשוא"ת משיעשו רובם שלא כהוגן אף ענין שאינו רק לכתחלה ע"ש. והנה מצינו בש"ע או"ח סוס"י ש"ו לענין מי ששלחו לו שהוציאו בתו בשבת להמירה מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה אפי' חוץ לג' פרסאות וכ' המג"א דדוקא להצילה מהמרה דמצוה לחלל שבת א' כדי שתשמור שבתות הרבה אבל אם רוצים לאנסה לעבירה אחרת אפי' לעבוד ע"א פעם א' אין מחללין עלי' שבת במלאכה דאוריית' וע' בסי' שכ"ח ברמ"א דמי שרוצים לאנסו שיעבור עבירה גדולה אין מחללין עליו את השבת כדי להצילו וע' תוס' כתובות ג' ע"ב בהא דקא' ולידרוש להו דאונס שרי ע"ש.

ומכ"ש בנ"ד שאפשר להאשה הלזו שתטבול בלילה רק שהיא מזלזלת מרצונה ומזדון לבה באיסור הזה אין להתיר לה לכתחלה איסור דרבנן בשביל זה בפרט בדור פרוץ כזה המקום ירחם עלינו ואדרבא מצינו ביבמות צ' שב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין היכי שרואין העם פרוצים בעבירות כדי לעשות סייג לתורה וע' סנהדרין מ"ו ע"א ובפירש"י שם וע' בשיטה מקובצת ביצה כ' לענין הא דא' מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין כ' בשם הריטב"א שהעיד בשם רבותיו הצרפתים שלא נאמרו דברים הללו אלא לדורותם אבל בדור הזה שמקילין בכמה דברים ראוי לעשות סיג לתורה אפי' בדרבנן מחינין וקנסינין להו עד דלא ליעבדן לא בשוגג ולא במזיד ושכן הוא במדרש ירושלמי ע"ש ואם כך עלתה בימיהם אנן מה נענין אבתרייהו וע' תשב"ץ ח"ב סי' מ"ז בענין מוטב שיהיו כו' שכ' וז"ל ונ"ל ג"כ שזה לא נאמר אלא בדבר שכולם שוגגין כההיא דפ' חזקת בענין רבו פרושים בישראל אבל בדבר שמיעוטן שוגגין מצוה למחות בידם ואף אם יבאו להיות מזידין כדי להזהיר לאחרים שלא יבאו לידי מכשול דילפי מקלקלתא ולא ילפי מתקנתא כדא' בירושלמי דמשקין והמורה הוראות אם הזהיר את העם והם לא הוזהרו עליו נאמר אתה את נפשך הצלת עכ"ל: והנה לכאורה הי' נראה להתיר לה עכ"פ שתטבול ביום ח' ביום דהנה בנדה ס"ז ע"ב פריך הש"ס מכדי האידנא כילהו ספק זבות שוינהו רבנן ליטבלינהו ביממא דשביעאה ומשני משום דר"ש אחר תטהר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק שתשמש בו ביום ותראה מיד לאחר תשמיש ונמצא סותרת כל שלפני' וטבילתה פסולה וכ' בתוס' שם דמטעם זה אפי' נשי דידן גם ביום ח' אסורות לטבול ביום משום סרך בתה ול"א דרק גבי נדה כיון דבחשש סרך בתה שסבורה שטבלה בשביעי ואיכא חשש כרת משא"כ גבי זבה אפי' אם סבורה בתה שהוא שביעי ליכא איסורא דאוריית' אלא חששא בעלמ' שמא תראה אחר שטבלה בשביעי ותסתור ל"ח משום סרך בתה ז"א דהא חזינן דהתם התירו רק משום חשש אריותא או גנב' לטבול בשמיני ביום הא אי לא"ה ביום שמיני אפי' אחר חומרא דר"ז ע"ש ומ"מ אפשר שתטבול סמוך לחשיכה דמבואר בדברי התוס': הנ"ל בשם ר"ת דמותר דליכא למיחש שבתה תטבול בעוד היום דמרגשת היא בכך שתטבול סמוך לחשיכה כאמה.

ובשו"ת ח"צ ובעבוה"ג סי' ך' הבינו בדעת ר"ת דאפי' ביום ז' סמוך לחשיכה מותר ובטוש"ע סי' קצ"ו שכ' דר"ת אינו מתיר רק ביום ח' הא כ' שם טעמי משום דל"ח לב' טעיות שתסבור שהוא שביעי ולא תרגיש שאמה טבלה סמוך לחשיכה אבל בז' סמוך לחשיכה מודה ר"ת דאסור דאיכא סרך בתה שלא תרגיש באמה שטבלה סמוך לחשיכה ואפי' לפי"ד הא חשש סרך בתה שרינין במקום אונס דאריותא וגנבי ומותר במקום אונס אפי' בז' סמוך לחשיכה ומכ"ש ביום ח' סמוך לחשכה דלכ"ע מותר ועכ"פ תהי' ההצלה שתנצל מאיסור כרת דנדה חשובה כמו במקום אונס.

ועכ"פ הי' נ"ל להתיר לה שתטבול ביום ח' סמוך לחשכה ותתעכב אחר הטבילה אצל שכנתה ולא תבא לביתה עד לילה דבכה"ג מיקל הב"ח ע' בסדרי טהרה. ואפי' לדבריהחולקין בנזד כדי להנצל מעבירה חמורה אפשר דגם החולקין יודו וגם ליכא חשש שיבאו נשים אחרות לזלזל באיסור דכיון דלא נתיר לה אלא ע"י שינוי תזכור שמשום זה אנו מתירין לה כדמצינו בביצה י"ח ובס"ד דהיכי שאינו מותר רק ע"י שינוי זכור הוא ודבר זה תלוי בראות עיני המורה לשקול בפלס מאזני שכלו אם להתיר לה אף באופן זה שלא יצמח מזה מכשול ח"ו.

ירחץ ה' את צואת בנות ציון ויבער הקוצים מכרמו ברוח משפט וברוח בער וקרן התורה ירום ונשא וגבה מאד כנפש המעתיר ידידו הדו"ש באהבה.

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה