שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש
קונטרס אמרי כהן · סימן א
ה"ה ב ארא התרס"א פק"ק לוטימירסק יע"א. לכבוד, ז"ז ידי"נ עוז הרב הגאון המאוה"ג חו"ב צמ"ס ה"י כו' וכו' כקש"ת מ' צא"י יעקב נ"י הגאבד"ק לאסק.
אחדשכ"ת כמשפט, גי"ק מיום ב' שמות הגיעני, בו מילא רצוני והודיעני מה שיש לו להעיר בדבר שחקר חו"ז מר אביו הגאון זצ"ל בתשובותיו לאו"ח [מהדו"ק סי' ב'] במה שנהגו העולם להשתמש בכהן קטן דלא בר מחילה, ובש"ע או"ח (סס"י קכ"ח) מבואר דאסור להשתמש בכהן אם לא מחל, וכ' כ"ג נ"י וז"ל נראה פשוט דרק לשמש עם כהן עבודת עבד אסור, אבל מה שדרך לגמול חסד זע"ז ודאי רשאי ולא עדיף כהן משונה הלכות דמבואר ביו"ד [סי' רמ"ג ס"ו] דאסור לשמש בו, ולא מצי מחיל כמ"ש הברכ"י יו"ד סי' רמ"ו, ואעפ"כ רק שימוש של עבדות כמו בנשאו על כתפו דמגלה דכ"ח או כהך דמסתמיך ואזיל ר"א אכתפי' דר"נ, אבל שימוש בדברים שדרך האדם לעשות לחבירו גמ"ח זע"ז שרי כמו שהאריך הגאון בנין ציון סי' פ"ג, וכיון שאין משתמשין עם קטנים עבודת עבד ודאי שרי עכ"ד ויען כי ערבים עלי דברי כ"ג נ"י הנני להודיעו מה שיש לי לפלפל בדבריו, ואחשוב כי מעכ"ג יכבדני בדבריו שניות לאורייתא ומיני ומיני' תסתיים שמעתתא, ואען ואומר:
א לענ"ד מה דפשיטא לי' למני"ר מבעי לי טובא, והיא הנותנת, שונה הלכות דל"מ מחיל היינו עדיפותי' משאר בנ"א דאסור לעשות עמו מלאכת עבודה אע"ג דמוחל, משא"כ שאר בנ"א אם מוחלים מותר לעשות עמם מלאכת עבודה, אבל כהן דקיי"ל דמצי מחיל, אם נימא כדעת כ"ג נ"י דהאיסור לשמש בו הוא דוקא במלאכת עבודה, ושימוש הקל מותר גם בלי מחילה, א"כ מאי עדיפותי' דכהן משאר בנ"א מישראל, הא גם בשאר בנ"א מישראל אסור לעבוד בו עבודת מלאכה אם לא מחל ועושה מדעתו ומרצונו:
כמבואר ברמב"ם (פ"א מעבדים), ומה דמותר בישראל בלי מחילה היא רק שימוש הקל, א"כ שוה ממש כהן לישראל, במלאכת עבודה בתרוויי' אסור בלי מחילה, ובשימוש הקל בתרוויי' מותר, וע"כ עדיפותיי' דהני כהני בחדא מתרתי, או דאסור לשמש בכהן עבודת מלאכה אפי' אם מוחל משא"כ בשאר ישראל, או דבכהן אסור לשמש אפי' שימוש הקל משא"כ בשאר ישראל, וכיון דקיי"ל דכהן מצי מחיל ע"כ הא דאסור לשמש בכהן בלי מחילה היא גם בשימוש הקל (וכן מורה לבון שימוש), אם לא שנחלק דבכהן צריך שיאמר בפירוש קודם השימוש שהוא מוחל וזה דוחק גדול, ועיין פרמ"ג (מ"ז סי' קל"ה) נסתפק בכהן שאינו נוהג כשורה אי שייך בי' וקדשתו, ואם נאמר דאית בי' וקדשתו יש לצדד דעדיפותי' הוא רק לענין עבודת מלאכה דאסור לעשות עמו בע"כ אם לא מחל, משא"כ בשאר ישראל שאינו נוהג כשורה מותר לעבוד בו בע"כ כמבואר בב"מ (דע"ג ב') וא"כ יש לצדד דמותר לשמש עמו שימוש הקל וא"צ שימחול, וגוף הספק יבואר בס"ד לקמן [ע"ל סי' ה' או"ז]:
הן אמת דדברי הברכ"י צל"ע דא"כ איך נפרנס דברי הרמ"א (בסי' רמ"ג) שכ' אסור לשמש בשונה הלכות וכ"ש במי ששונה תלמוד שהוא הגמ', ויקדים לשמש במי ששונה הלכות קודם שישמש במי ששונה גמ' עכ"ל, ופשוט דמיירי בלי שכר, דאין סברא דהשונה גמ' יוגרע שיקופח פרנסתו [ובברכות (דנ"ב ב') אם שמש ת"ח הוא ולא נמצא בגמ' לשון ת"ח על שונה הלכות וע' מגלה (דכ"ו סע"ב) ס"ת שבלה גונזין אותו אצל ת"ח ואפי' שונה הלכות והבן, הן אמת די"ל דכלפי שמש ע"ה קורא לשונה הלכות ת"ח, ומצינו כיוצא בזה חבר אוכל בטהרת תרומה נקרא ע"ה נגד אוכל בטהרת קודש כמ"ש תוס' חגיגה (דכ"ג א' ד"ה לעולם) ובכ"מ בש"ס כיוצא בזה והארכתי בס"ד במק"א ואכ"מ], וברור דהכוונה כששניהם לפניו והוא צריך לשימוש, ושניהם רוצים לשמשו יקדים לקבל שימוש בהשונה הלכות ולא יקבל מהשונה גמ', וכ"ה להדיא בפסקי הרא"ש מגלה פ' בני העיר (סי' ח') כיעו"ש, והרי מחילה לא גרע מעושה מעצמו ומבואר היפך מדברי הברכ"י, וגם לטעמי' שכ' משום דשונ"ה תורה לאו דילי' היא, איך יקדים לשמש בשונ"ה, הלא עדיף לשמש בשונה גמ' דתורה דילי' ויכול למחול, אמנם יש לדחוק וליישב ולא ברירא לי לחלוק על הגאון ברכ"י זצ"ל, ובפרט אם נימא דשונה הלכות מצי מחיל, יהי' ההכרח לומר דעדיפותי' היא בשימוש הקל דאסור לשמש עמו, ולחלוק גם על הגאון בנין ציון, ובאמת סוגיית הש"ס במגלה שם לכאו' מסייע לדבריו, ויען כי הס' ב"צ אינו תח"י לא אדון בזה, ועכ"פ לא ברירא לומר כמ"ש כ"ג דמותר לשמש בכהן שימוש הקל:
ולכאו' הי' אפ"ל דמש"ה הוכרח שמואל לומר (בירושלמי ברכות פ"ח) דהמשתמש בכהונה מעל מקרא דעזרא אתם קודש וכלים קודש, ולא למד דינו מקרא וקדשתו או מקרא קדוש יהי' לך דכהנים כקודש, דהא גם מקרא דעזרא לא הוי רק אסמכתא כמובן (וע' תוס' ורא"ש (פרק כיסוי הדם) ומג"א (סי' ר"א) ולענין מעילה ודאי לא הי' רק אסמכתא כמובן) ועמד בזה מר אביו חו"ז הגאון זצ"ל, והי' אפ"ל דאי מהני קראי הו"א כמו דברים של הקדש דאין מועלין בהם רק בפגם בפרוטה ונהנה בפרוטה, ולא הוי ידעינן איסורא בכהנים רק אם משתמש בהם שימוש שיש פגם בכבודו של כהן בשו"פ, ומש"ה יליף מכלי שרת דהנהנה בהם אעפ"י שלא פגם מעל (כמבואר בפ"ו ממעילה ה"א), וה"נ בכהן אעפ"י שלא פגם בכבודו בשו"פ מעל, וכיון דגם בכש"ר צריך שיהנה בפרוטה א"כ גם בכהן צריך שיהנה משימושו שו"פ, וא"כ בשימוש הקל שדרך בנ"א לגמול חסד זע"ז הא כ' הש"ך (יו"ד סי' רכ"ח סקמ"ו) דאין הנאה בשו"פ, וע' מגלה (ד"ח רע"א), שפיר יהי' מותר לשמש עם כהן, ויהי' ראי' מזה לכ"ג נ"י [ולפ"ז יש להוסיף דגם כגון הא דמסתמיך ר"א אכתפי' דר"נ שהביא כ"ג דלא הוי שימוש הקל הי' אפשר להתיר, דהרי בסנהדרין (דפ"ה ב') אמרו עימור פחות משו"פ א"ב, ורבינו (בפ"ט מגנבה ה"ב) כ' דגם אם שימש בו בפחות משו"פ כגון שנשען עליו, הרי דשימוש זה אינו שו"פ, והי' אפשר להתיר לדבריו] אבל באמת ז"א דהרי גם בכלים אסור להנות בפחות משו"פ רק מעילה היא דליכא בפחות משו"פ, ואדרבה מצטרפת לימים רבים אם נהנה היום בחצי פרוטה ואחר ימים הרבה עוד בחצי פרוטה הר"ז מעל כמבואר בה' מעילה (פ"ה ה"ד), וגם בהקדש אסור בפחות משו"פ רק דאינו לוקה כמבואר מלשון רבינו (שם פ"ו ה"ח) ויע' במל"מ (שם ספ"ב) וא"כ גם בכהן אסור שימוש הקל אף שאין בשימוש זה שו"פ, ומה דבאמת לא למדו בירושלמי מוקדשתו יבואר להלן בדברינו בס"ד [ע"ל סי' ד' או"ו ד"ה ובזה]:
ב ומשה"ר דשימוש הקל מותר מהא דיבמות (דק"ג ב') דא"ל רב יוסף לאביי הב לי' סנדלך אע"ג דאביי הי' כהן משום דזהו שימוש הקל, אתמהה אטו אסור לשאל חפץ או כלי מכהן, זה לא אמר אדם מעולם, והרי ר"י א"ל לאביי רק שישאיל הסנדל להחולץ, ואין כאן שימוש כלל ויותר הי' אפשר לה"ר מהא דשבת (דקמ"ז א') דא"ל ר"י לאביי הב לי כומתאי, דזהו שימש הקל להושיט לו כומתי', וכבר העיר מזה הגרי"ף בגליון המג"א (סס"י קכ"ח), ויש לי להביא כיוצא בזה מהא דשבת (דס"א א') דא"ל ר' יוחנן לרב שמן בר אבא הב לי מסנאי ובכתובות (דכ"ג א') מבואר דרשב"א כהן הי' ע"ש, אולם יש להביא ראיות דגם שימוש שאין דרך בנ"א לעשות זע"ז מצינו ששימשו בכהן בירושלמי שבת (פ"א ה"ב) ריב"ל הוי מסתמיך על כתפתי' דרחב"א, ורחב"א ידוע כי הי' כהן כמבואר בכ"מ ומהם בירושלמי ברכות (פ"ג ה"א) אר"י מטמא כהן לראות את המלך כד סליק דוקליטיינוס מלכא להכא חמון רחב"א מיפסע על קברים דצור בגין מחמוני', ובירושלמי (פ"ב דשקלים ה"ה) ובילקיט (ס"פ משפטים) ריו"ח הוי מסתמיך על כתפי' דרחב"א, ובכתובות (דס"ב א') ריו"ח סליק בדרגא סמכו לי' ר' אמי ור"א, ובשבת (דקי"ט א') ר"א ור' אסי מכתפי ועיילי מכתפי ונפקי (פרש"י יוצא ונכנס להביא משאות כלי תשמיש ובגדי חיפש ומגדים כו') אמרי אילו איקלע לן ריו"ח מי לא מכתפינן קמי', ור"א ור"א כהני חשיבי דא"י הוו (כדאמרו בגיטין דנ"ט ב') ואפ"ה הוו מכתפי קמי' דריו"ח בהבאת משאות, והוו סמכו לי' כד סליק בדרגא:
אולם לענ"ד מכל אלו אין ראי' כלל דזה ברור דתלמיד לרבו שרי לשמש, וסתמא אמרו בכתובות (דצ"ו א') כל המונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד והחסד שמקבל התלמוד בשמושו לרבו הוי כשכר, וכבר כ' הסמ"ג דבשכר שרי ועדיף ממחילה, וגם הט"ז דס"ל דל"מ מחילה מודה דאם הכהן נהנה שרי:
תדע דאפי' מלאכות שאסור לעשות עם ע"ע מותר לעשות עם תלמידו במקום שמכירין אותו או כשלובש תפילין כדאיתא בכתובות שם וגדולה מזו אפי' מלאכת בזיון, דגם ת"ח א"י למחול על בזיונו כמ"ש הר"ן (ספ"ק דר"ה) וכ"כ בתה"ד הו"ד ביו"ד (סי' רמ"ב סל"ב) וכ"כ בתשו' הרשב"א (ח"א סי' פ"ד) ויע' בט"א (מגלה שם) ואפ"ה מצינו בעירובין (דכ"ז ב') ובשאר דוכתי דריו"ח אמר מאן דמתרגם לי כו' מובילנא מאני' לבי מסותא, ומלאכה זו בזוי' היא עד דאסור לעשותה גם עם עבדו העברי (כמבואר בה' עבדים), ואיך הי' ריו"ח רשאי לבזות עצמו, וע"כ משום דריו"ח הי' חושב המתרגם לו זאת לרבו ותלמיד לרבו שרי, כי תלמוד במקום רבו דינו כע"ה כמ"ש השל"ה בבגדי ישע (מגלה פ"ד אות יו"ד) ויע' בבאר שבע (סי' י"א), וא"כ כהן פשיטא דלא עדיף מת"ח וכמ"ש בפיהמ"ש גיטין (פ' הנזיקין) ולקמן בעזהי"ת נאריך בזה קצת, ועכ"פ כהן לא עדיף מת"ח, ואם ת"ח כריו"ח לרבו המתרגם לו דבר אחד שרי אפי' מלאכה בזוי' כ"ש תלמיד כהן לרבו דשרי לשמש אפי' במלאכת עבודה (ואם במיתת רבו בטלה כהונה כמ"ש תוס' כתובות (דק"ג ב') כ"ש בחייו לענין שימוש) ואפי' להסוברים דל"מ מחילה בכהן, מ"מ לא עדיף מת"ח דג"כ לא מצי מחיל על בזיונו ואפ"ה לרבו שרי:
ואפי' אם נימא בהא דריו"ח דהוי כמפייסן דשרי לת"ח למחול כמ"ש הר"ן או כמקבל שכר, גם אנו נאמר דכל תלמיד לרבו הוי כמפייסו ומקבל שכר:
ואפי' אם נחלק דשאני בת"ח דבאמת מצי מחיל דתורה דילי' היא, וכשמוחל שרי הלה לקבל השימוש ממנו, ורק על בזיונו אסור לת"ח למחול מש"ה תלמיד לרב אין איסור, משא"כ בכהן דהאיסור הוא על הישראל לקבל השימוש ממנו, ונהי דכהן רשאי לעשות, אבל איך רשאי הרב לקבל ממנו השימוש, ג"כ לק"מ כיון דתלמיד במקום רבו דינו כע"ה, והרי כ' המל"מ (שם פ"ג ה"ח) דמתשו' הריב"ש מבואר דאם הכהן ע"ה מותר להשתמש בו [ועמש"ל סי' ה' או"ד] וא"כ מתלמיד לרבו אין ראי' כלל:
ומש"ה ניחא דהר"פ לא הביא הראיות שהביא המג"א משום דכל הני כתלמיד לרבו הויין ותלמיד לרבו שרי אפי' מלאכת עבודה ובזיון, ורק מע"ע כהן שפיר הביא ראייתו, וז"פ וברור:
(ג) ומה דבדק לן מר בקו' הט"א חגיגה בהא דיבמות (דק"ה א') נתערב ולד כהנת בולד שפחה כופין ומשחררין זא"ז, ואמאי הא למ"ד כהן מוכר עצמו בע"ע, ועבד כהן מותר בשפחה יש להם עצה למכור עצמם בע"ע ויהיו מותרים בשפחה, וכמו שהק' תוס' בח"ע וחב"ח והכא ל"ש תירוצם, ורצה כ"ג לומר דמכאן ראי' דל"מ מחילה, לא הבנתי הא קו' הט"א קאי למ"ד כהן מוכר עצמו בע"ע, ואפשר כוונת כ"ג לומר דסתם מתני' ר"מ דס"ל במכילתא דאין כהן נמכר בע"ע, ויאמר דר"מ ס"ל דל"מ מחיל מש"ה אינו נמכר כבר כ"כ המקנה בקדושין דפלוגתת ר"מ ור"י היא אי כהן מצי מחיל כיעו"ש (ויש להעיר בהבנת דברי המכילתא שתמהו המל"מ והמקנה בדברי ר"מ שאמר אינו נמכר ואינו נרצע אם אינו נמכר איך יצוייר שיורצע, ואפ"ל דלשון נמכר הוא לשון נפעל ע"י אחרים והכוונה ע"י ב"ד אינו נמכר בגנבתו, אבל ר"מ מודה דמוכר א"ע, והטעם דאינו נמכר בגנבתו אפ"ל דס"ל לר"מ דבכהן לא קרינן אם אין לו ונמכר דיש לו קרינן בי' והוא ע"ד ששנינו בגיטין (ד"ל ע"א) ופסקה רבינו (בפ"ז ממעשרות) מלוה מעות לכהן ומפריש עליו מחלקו, א"כ בעל הגנבה יכול להפריש עליו מחלקו וליטול לעצמו בעד הגנבה, אבל מוכר א"ע מש"ה אצטריך ר"מ לומר אינו נרצע מפני שנעשה בע"מ, ור"י ס"ל דאין לו קרינן בי' משום דלשיטתו אזיל דס"ל אין נותנין מתנות רק לכהן חבר וגנב דאינו נוהג כשורה גרע מע"ה (כמו שיבואר בס"ד להלאה) וע' בריט"א:
ואפשר לא רצו הגאונים הנ"ל לפרש כן דא"כ גם לוי ועני לר"מ נימא דיש לו קרינן בי' דגם עליהם יכול להפריש כדתנן במתני' שם, ואפשר לחלק, ובאתי רק להעיר וגם חו"ז הגאון מפיעטרקוב זצ"ל [בסי' נ"ו מתשו' הרד"ד מהדו"ק העיר מקו' הטו"א [וע' באה"ד קונטרס הספיקות לחו"ז הגאון הרד"ד ז"ל (כלל ל"ט אות ג') בישוב קו' הט"א]:
ובלימוד התלמידים אמרתי ליישב קו' הטו"א בדרך פלפול קצת דהנה טעמי' דמ"ד ע"ע כהן מותר בשפחה מבואר בקדושין (דכ"א ב') משום דחידוש היא שחדשה תורה דע"ע מותר בשפחה ל"ש כהן ול"ש ישראל, ולכאו' ק' מאי חידושא היא, הא י"ל דעשה והתנחלתם ועשה דלעולם בהם תעבודו דוחין לאו דל"ת קדשה, וכמו שהק' בצדה לדרך (הו"ד במל"מ ה' עבדים) ומה שתי' המל"מ אי לאו דגלתה תורה וחידשה שמותר לא הוינן מתירין להעבד לעבור בל"ת קדשה כדי שהאדון יקיים שתי מצות, דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך, אינו מספיק לכאורה, דהא היכי דהוא עצמו זוכה ג"כ שפיר אמרינן חטא כמבואר במנחות (דמ"ח א) דבאותו הדבר עצמו אמרינן חטא בשביל שתזכה [והא דתהי ריו"ח בקדושין (דנ"ה רע"ב) וכי אמרינן חטא בשביל שתזכה לשיטתי' אזיל במנחות שם, ואנן הא קיי"ל דאמרינן חטא בשביל שתזכה כמו שפסק רבינו (בפ"ח מתמידין הי"ג), וה"ט בפסחים (דנ"ט א') דכהנים עוברים בעשה דהשלמה כדי שיזכה הלה בק"פ, דגם הם זוכים וע' תוס' (רפ"ק דחגיגה) ויש להעיר בהא דברכות (דמ"ז ב') דר"א שיחרר עבדו להשלימו לעשרה אף דאמרינן מצוה דרבים שאני ק' הא לא הוי רק מצוה דרבנן, וע' מרדכי שם, וי"ל דגם הוא זוכה, ויש להאריך בזה ואכ"מ] וא"כ הא כאן גם העבד זוכה דמקיים לשבת יצרה, והיא מצוה רבה כמ"ש תוס' גיטין (דמ"ב ב') וא"כ אין כאן חידוש כלל ואמאי ע"ע כהן מותר בשפחה, אמנם לק"מ כיון דמצות לשבת יכול העבד לקיים באשה ישראלית, ואפי' למ"ד אין לו אשה ג"כ רבו מוסר לו ש"כ, מ"מ הא יש לו רשות ליקח ישראלית ג"כ אפי' שלא מרצון האדון רק דאז אין האדון מחויב במזונותי' (כמבואר בפ"ג מעבדים ה"א) וא"כ יכול לקיים מצות לשבת באשה ישראלית, ואין העבד זוכה כלל בלקיחת השפחה, ולא הוי אמרינן חטא בשביל שיזכה חברך וכמ"ש המל"מ, ואפ"ה התירה התורה שפיר הוי חידושא וכיון דבחידוש אמרינן אין לו בו אלא חידושו נמצא דדוקא היכי דחידוש היא גם בישראל שפיר אמרינן מה לי כהן מה לי ישראל, אבל היכי דגם בישראל לא הוי חידושא, כגון היכי דא"א להעבד לקחת אשה ישראלית דאז גם הוא זוכה בלקחו שפחה במצות לשבת שפיר הו"א דמותר לו לזכות גם האדון בשתי מצות ולא הוי חידוש, אין לנו להתיר לכהן ליקח שפחה, כיון דבישראל בכהאי גוונא לא הוי חידוש, וא"כ ניחא קו' הטו"א דשם בנתערב ולד כהנת בולד שפחה א"א להם לישא אשה ישראלית, א"כ אין עצה שימכרו עצמם לע"ע דגם כשימכרו לא יוכלו ליקח שפחה, דבכה"ג בישראל לא הוי חידושא כלל ואין היתר לכהן, וז"נ לפלפולא בעלמא:
ויש לפרש בזה דברי תוס' חגיגה (ד"ב ב' ד"ה לישא הא') שכ' לתרץ קושייתם ח"ע וחב"ח ימכור עצמו בע"ע, וז"ל ועוד מאחר דלא קיים פו"ר ביהדות לא נסבין לי' כנענית לצד חירות שבו, ודכוותי' מצינו בפ"ק דקדושין אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו ש"כ עכ"ל, ואין לדבריהם הבנה דהא עיקר קושייתם אליבא דמ"ד אין לו אשה רבו מוסר לו ש"כ, ועפ"ד מובן בפשיטות, כיון דאין לו בו אלא חידושו א"כ רק באופן דאיכא חידוש מותר, משא"כ בח"ע וחב"ח דא"י ליקח אשה אחרת לא הוי בישראל חידוש שוב אסור לחצי ב"ח מצד חירות שבו ודו"ק, ויש להאריך בהא דאין לך בו אלא חידושו, וגם בהא דאין אומרים חטא בשביל שתזכה עפ"ד התוס' (ריש שבת) היכי דלא פשע אמרינן חטא, יש להעיר דזה דוקא להציל חבירו מאיסור ולא לזכותו במצוה דאז בעינן תנאי עדל"ת, ואכמ"ל, עכ"פ אין מכאן ראי' דל"מ מחילה:
ולכאו' הי' אפשר לה"ר דל"מ מחילה מדברי תוס' מגלה (דכ"ח א') שהקשו מאי רבותא דר"פ דלא בירך לפני כהן ומוקי בגמ' בשוין, הא כתיב וקדשתו כו' ומדינא הו"ל לר"פ שלא לברך לפני הכהן השוה לו, ודחקו לתרץ שוין לאו דוקא, ולא תירצו בפשיטות דמדינא מהני מחילת כהן, והיינו רבותא דר"פ לא בירך לפני כהן אע"ג דכהן מחל לו ורצה לכבדו לא שמע אליו, וע"כ דס"ל לתוס' דמחילה ל"מ, והא דאמרינן בגיטין אם בא לכבד הרשות בידו, צ"ל דוקא לרבו או לגדול הימנו, אבל בשוין לא, אולם באמת ז"א והדבר פשוט וא"צ לפנים דתוס' לשיטתם שפירשו שם ולא ברכתי לפני כהן בביהכנ"ס, וכבר מבואר בגיטין שם ל"ש דהרשות בידו לחלוק כבוד לאחר אלא בסעודה אבל בביהכנ"ס לא דאתי לאנצויי, וא"כ לא היו יכולין לתרץ כן במחילת כהן ושפיר הקשו, אבל בסעודה ובשאר כיבודים שפיר גם התוס' מודו דמהני מחילה:
ואפ"ל קצת דברי רש"י ז"ל (בפ' אמור) קדוש יהי' לך נהוג בו קדושה לפתות ראשון בכל דבר ולברך ראשון בסעודה, ובש"ס נדרים (דס"ב ב') ובשאר דוכתי פירש לפתוח ראשון בתורה (ועמד ע"ז חו"ז הגאון ז"ל וע' מ"ש בזה לקמן בס"ד), ולפי דרכינו נאמר דבאמת קריאת התורה היא דרבנן, ואיך אפ"ל דהתורה רבתה לכבד את הכהן לפתוח ולברך ראשון בתורה, רק כיון דרבנן תקנו לקרות בתורה ויש בקריאת ראשון כיבוד אמרינן דגם זה נכלל בכלל וקדשתו לכבד את הכהן, והט"ז הקשה הא ילפינן מוקדשתו דפנו בע"כ ואיך אפ"ל דמהני מחילה, ולפ"ז י"ל דבש"ס דילפינן כיבוד מוקדשתו ומינה ילפינן ג"כ בע"כ דל"מ מחילה כ' רש"י לפתוח ראשון בתורה דהיא בצבור ובביהכנ"ס דלא מצי מחיל, משא"כ בפי' התורה כ' רש"י כיבוד על קרא קדוש יהי' לך דלא נשמע מיני' בע"כ ושפיר מהני מחילה לכן כ' רש"י ז"ל לפתוח ראשון בסעודה, ולקמן בס"ד יבואר מדוע שינה רש"י ז"ל לכתוב כיבוד מקדוש יהי' לך ולא מוקדשתו ע"ש:
(ד) ואשר הביא כ"ג נ"י ראי' דמהני מחילה היכי דכהן נהנה מהא דפסחים (דק"ד ב') דרב יצחק ברי' דרב יהודה שלח לאביי לגבי' דעולא, והרי אביי כהן הי', הנה בפשיטות י"ל דלא אמרו שדרה ביד אביי דהי' משמע דשדר את הכלכלה ע"י אביי, רק שדר לי' לאביי, וי"ל דאת אביי שלח רק לשמוע את ההבדלה מעולא ואת הכלכלה שלח ע"י אחד מעבדיו, וגם ר"י שאמר לבנו זיל אמטי לי' כלכלה דפירי לא כוון דרי"צ בנו ישא הכלכלה בעצמו, אולם שנוייא דחיקא לא משנינא לי', והאמת יורה דרכו כי אין זה אביי הכהן, דהרי בקדושין (דע"ב רע"ב) אמרו יום שמת רב יהודה נולד רבא, ובברכות (דמ"ח א') אמר רבה על אביי ורבא בוצין בוצין וכ' תוס' דקטנים היו, הרי דהיו כמעט שוים בשנותם אם לא שנאמר בברכות הגי' אביי ורבא בר חנין כמ"ש בפתח עינים שם בשם ה"ג יע"ש] ואיך אפשר שזה אביי הכהן הי' תלמידו דר"י שרב יצחק בנו שלחו לעולא בחיי אביו, ור"י כעס על בנו שיצטרך לומר השמועה משמי' דאביי, ומוכח דזהו אביי הקדמון אשר מצינו לרב יהודה שאמר הלכה משמו בשבת (דנ"ז ב') וכן לקמן (שם דצ"א ת') מתקיף לה רב יצחק ברי' דר"י ולפרש"י קאי אתקפתא דילי' על אביי נראה ג"כ שהוא אביי הקדמון, אם לא שנאמר דרב יצחק הי' אז לעת זקנותו, ויל"ע בסה"ד [שוב מצאתי בסה"ד ערך עולא הרגיש בזה וכ' ג"כ דהוא אביי הקדמון ע"ש גם בערך רב יהודה] ואכמ"ל בזה, ולפי שיטת כ"ג הי' לו להביא ראי' יותר נכונה דהרי לדעת כ"ג כהן שוה לשונה הלכות, והאיסור שימוש בכהן ובשונה הלכות היא על המשתמש עמו ולא על הכהן והשונ"ה כמובן, ולשיטת מעכ"ג אין חילוק בין תלמיד לרבו ובין שאר כהנים לישראלים, ואיך נתן ר"ל לאותו איש במגלה (דכ"ח ע"ב) לטענו על כתיפו, ובשלמא לדידי לק"מ חדא דמש"ה אמר לו גמור מיני הדא מילתא כדי דלהוי תלמיד לרבו ושרי, ועוד דכבר הבאתי דמדברי הרמ"א מוכח דשונ"ה מצי מחיל, אבל לדעת כ"ג הי' ראי' נכונה, דמשום דהאי גברא הי' לו נייחא מזה כדאמר ניחא לי דאשמעיה למר מותר, ובפשיטות יותר הו"ל לכ"ג לה"ר מהא דמגלה (ד"ז רע"ב) רבה שלח לי' למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא כו', ומהא גם לדידי דאמינא דתלמיד לרבו שאני ראי' נכונה היא, דהרי מרי בר מר לא הי' רבי' דאביי ושדר ביד אביי לרבה מלא טסקא דזנגבלא כיעו"ש, אמנם ג"ז יש לדחות קצת, אבל באמת היכי שהכהן יש לו תועלת א"צ שום ראי' דמצי מחיל דהר"ז עושה לעצמו וגם הט"ז מודה ואין בזה ספק כלל:
ויש להביא עוד ראי' למ"ש לעיל (או"ב) דתלמיד לרבו שרי מהא דשבת (דמ"ז א') אמר רבא כי הוינן בי רב נחמן הוה מטלטלינן כנונא אגב קיטמא, ולדעת רש"י חולין (דקל"ג א') רבא כהן הי', וע"כ תלמיד לרבו אין ספק כלל, ויש להעיר בהא דקדושין (דל"ב ב') רבא משקי בי הלולא דברי' ודלי לי' כסא לר"פ ולר"ה ברי' דר"י וקמו מקמי' לרב מרי ולר"פ בני דרב חסדא (ע' תוס' ב"ב דקמ"א א' דרב מרי הי' ג"כ בן ר"ח) ולא קמו מקמי' איקפד ואמר הנו רבנן רבנן והנו רבנן לאו רבנן, ולשיטת תוס' דרבא לא הי' כהן ק' מאי קפידא היא זו והא הם ר"מ ור"פ בני רב חסדא כהנים היו דר"ח הי' כהן כמבואר בברכות (דמ"ד א) ועל רבא הי' מצוה וקדשתו לכבד אותם ואיך הקפיד שלא קמו מקמי' וע"כ בתלמיד לרבו אע"ג דכהן הוא וגם רבו מחיל (דהרי רבא מחיל שם ובגמ' שם מייתינן להאי עובדא להקשות על הא דאמר רבא דת"ח מצי מחיל ע"ש) אפ"ה מחויב לכבדו ע"ש ויש לדחות דכלפי ר"ה ברדר"י אמר, שר"ה ברי' דר"י ג"כ כהן הי' ע' בכורות (דכ"ז א') והבן וע' חולין (דקי"א ב') ר' אלעזר הוי קאים קמי' דמר שמואל (פרש"י משמש לפניו בסעודה) אייתי לקמי' דגים שעלו בקערה וקא אכיל בכותח, יהיב לי' ולא אכל, א"ל, לרבך רב שלמדת ממנו שאסור) והיבי לי' ואכל כו', מבואר לכאורה דר"א לא הי' תלמידו של שמואל, ואפ"ה קבל שמואל שימושו, ואעפ"י שר"א הי' כהן כמבואר בהא דמ"ק (דכ"ח א') ר"א הוי קאכיל תרומה וכמ"ש בס' היוחסין וע' בסה"ד, הרי מבואר דמחילה מהני אולם בבאר שבע כ' שהי' גם תלמיד שמואל, וכ"נ קצת מדברי רש"י ז"ל שכ' לרבך רב שלמדת ממנו שאסור, כלומר דבדבר זה רב רבך ולא אני והבן אולם גם אם לא הי' רבו י"ל דשאני כהן לכהן דגם שמואל כהן הי' כמבואר במגלה (דכ"ב סע"א) ע"ש וע' ברכות (דכ"ח א') ר"ז כי הוה חלש מגירסי' הוה אזיל ויתיב אפתחא דברנב"ט אמר כי חלפי רבנן (תלמידים היוצאין מבי ר"נ) אז איקום מקמיי' ואקבל אגרא, ואע"ג דר"ז כהן הי' דהוא ר' זעירא שבירושלמי, ע"ש ברכות (פ"ז סוף ה"ג) ר"ז קם מקרי כהן במקום לוי ובירך לפני' ולאחרי' ובעון מישתקוני', א"ל רחב"א ארפונ' דכן אינון נהוגין גביי' (בבבל) מבואר דר"ז דהוא ר' זעירא בירושלמי הי' כהן [יע"ש (פ"ג ה"א) ר' אבהו לא הי' כהן ולפ"ז יש לדחות ראיית המג"א (בסי' קס"ז סקל"ב) דאע"ג דמדינא בעה"ב בוצע נהגו לחלוק כבוד לגדול מהא דברכות (דמ"ו ע"א) דר"א כבד לר"ז לבצוע, ויש לדחות דבשביל שר"ז כהן הי' לכן כבדו וגם קו' מהרש"א ז"ל בסוגיא שם ל"ק ע"ש (וצל"ע מדוע לא רצה בזה רבינו הרשב"א ז"ל בחי' לברכות שם ע"ש) ומזה דר"א שמע לו ובצע בעצמו ל"ק, דכהן מצי מחיל כמבואר בגיטין וז"פ וברור] מבואר דמצי מחיל לעמוד גם בפני תלמידים, אולם י"ל כדי לקבל אגרא עשה הרי יש לו הנאה ופשיטא דמותר:
ואם ר' זעירא דירושלמי אינו ר' זירא דבבלי, נראה דר' זעירא דירושלמי הוא זעירא דבבלי ומבואר דכהן הוא וע' קדושין (דע"א רע"ב) זעירי ארכבי' לריו"ח אכתפי' וקמעבר לי' עורקמא דמיא הרי מבואר דתלמיד לרב אפי' עבודה קשה מותר אעפ"י שהתלמיד כהן וז"ב:
ויש להביא עוד מכמה מקומות בש"ס, אולם אין להאריך בזה עוד כי הדבר ברור כמ"ש ותל"מ: