אור ברסלב

שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן ס

סימן נט

הערות והגהות שמצאתי על גליון ספרי הגהמ"ח שתח"י השייך לאו"ח:

א בתשובת הרשב"א (ח"א סי' קי"ז) תמהת עוד על הרב רבינו משה ב"ן ז"ל שכ' בשם בעל הלכות ז"ל בענין ט"ב שחל להיות במ"ש דכיון דלא יכול לאבדולי אכסא בשעתו תו לא מבדיל במוצאי ט"ב דהא אידחי לגמרי כו', נ"ב אדרבה בה"ג ז"ל ס"ל דמבדיל בליל ב' רק הרמב"ן סובר דאינו מבדיל כלל ועי' ברא"ש סוף תענית, לכן צ"ל [תמהת עוד על הרב רמב"ן ז"ל שכ'] "לדחות דברי" בעל הלכות [כי אין לומר דכוונתו על הרי"ף ז"ל שנקרא בעל הלכות כיעו"ש):

ב בתשו' בית יעקב (סי' ק"ב) דחה דברי הרשב"א במשמה"ב שחולק על הרא"ה ז"ל דפסק דתבשיל שבישל עכו"ם לחולה בשבת שמותר לבריא במו"ש ואין בו משום בישולי עכו"ם דכל כה"ג היכרא איכא, וה"ד הרמ"א ביו"ד (סס"י קי"ג) וכ' במשה"ב וז"ל וח"ו שלא הותר אפי' להחולה עצמו אלא בעת הצורך בלבד דהיינו בשבת, הא למו"ש חוזר לאיסורו וכ"ש לבריא ודומה לנבלה לחולה שיב"ס דמותרת לו ואם הבריא אסור דכל דתקון רבנן כעין דאו' תקון כו' עכ"ל וכ' בתשו' בי"ע נלע"ד דלא כרשב"א שהרי אמרו בחולין (דט"ז ב') דהמבשל לחולה אסור לבריא מטעם שמא ירבה בשבילו משמע דאי לא הוי חששא דירבה בשבילו הי' מותר לבריא, ותיפ"ל דכיון דהוי בריא הו"ל לגבי' נבלה כמ"ש הרשב"א אע"כ כיון דהבישול הי' דרך היתר בשביל החולה ל"ה כנבלה כו' וכ"ת דדוקא כשבישל ישראל שייך שמא ירבה אבל בבישול עכו"ם ל"ש ה"ט מש"ה כ' הרשב"א דהוי כנבלה כו' דז"א כו' ועוד דכ"ש אם הוי כמו נבלה בבישול עכו"ם כ"ש בישראל כמבואר באו"ח (סי' שי"ח) בדברי הרמ"א דכ"ש הוא כו' עכ"ל הבי"ע, ונ"ב לא ידעתי מה קאמר, הא הרשב"א לא אמר דהוי כנבלה רק בבישול עכו"ם ומשום בישול עכו"ם אבל בבישול ישראל דאף מבשל במזיד לא מיתסר רק מטעם קנס וא"כ בחולה דל"ש קנס דמותר לכתחלה לבשל לחשיב"ס] פשיטא דלא הוי נבלה ומותר לחולה שהבריא או לישראל אחר אי לאו גזרה דשמא ירבה בשבילו ולמו"ש שפיר מותר וגם הרשב"א מודה, וממה שנסתייע ממ"ש [הרמ"א] דכ"ש הוא בישראל, זהו רק לענין שמא ירבה דבישראל הוי חששא דאו' ובעכו"ם אינו אלא שבות אבל לענין בישול עכו"ם מה שייך זה בישראל כלל:

ג בנוב"י מהדו"ת או"ח (סי' ק"ט) כ' אמנם בסי' רפ"ב ס"ד מורים כדבריו בכ"מ בה' ס"ת שכל אחד לחוד [בין לאחוז ס"ת על ביהק"ב ובין לקרות שם בע"פ בלא ס"ת בידו] יש בו משום לועג לרש כו', נ"ב מדברי הר"ר יונה שמפרש דלכן נקט ס"ת משום דדברים שבכתב א"א רשאי לאמרן בע"פ מוכח דס"ת בלחוד בלי קריאה שרי:

ד בצל"ח פסחים (דכ"ט א') תוד"ה רנב"ה היא כ' ועפ"ד תוס' הנ"ל (בכריתות די"ד א' ד"ה אם הי' שבת) שהעיקר שיהי' על הקרן קלב"מ אבל אם נתחייב בקרן שוב לא מהני קלב"מ לפטרו ממעילה, א"כ ק' בשמעתין דהרי בכתובות שם פריך גבי זר שאכל תרומה דמדאגבי' קניא מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכל ומשני הב"ע כגון שתחב לו חבירו כו' ולפי הנראה דכאן לענין מעילה ל"ש שתחב לו חבירו דא"כ כבר מעל חבירו ושוב ל"ש אצלו מעילה, נ"ב ובאמת ל"ק דל"ש כאן מדאגבי' קניא דבגזבר שהגבי' של הקדש לאכלה לא מעל בהגבהה רק כשאכלה הוא דמעל ע' נדרים דל"ד [רע"ב ובר"ן שם] ויוכל להיות דמיירי בגזבר, וע' שטמ"ק כתובות אהא דפריך מדאגבי' דפירוש דבהקדש כיון דבי גזא כו' ל"ק כלל:

תוכן העניינים

שות הרדד אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה