אור ברסלב

שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן נד

סימן נג

הערות בש"ע ה' מגלה

המג"א (סי' תרצ"ה) כ' בשם ס' תניא הנשבע שלא יאכל בפורים יתענה ויסעוד בלילה ואעפ"י שאינו מקיים מצוה מן המובחר ויש לעיין אם הסעודה שיסעוד הוא בליל י"ד או בליל ט"ו, ולכאו' נראה דהוא סובר דדוקא בליל י"ד לא יצא אבל בליל ט"ו יצא וה"ט דבליל י"ד כיון דהתורה אמרה ימי משתה ושמחה א"כ עדיין בליל י"ד לא מטא זימני' ולא יצא אבל בליל ט"ו דמטעם השלמה הוא יצא, מ"ד בשבת דמאחרין, וסובר התניא דמה דאמרו בירושלמי מאחרין היינו לליל א', א"כ ה"ה נמי מי שא"י לאכול בפורים מחמת השבועה יצא כד מאחר דחזינן דמועיל השלמה כמו בחל בשבת, אולם המחבר דכתב עד יום א' משמע דסובר דגם השלמה בעינן דוקא ביום ואנן נהגו כש"ע, אמנם יסולק בזה קו' הפר"ח (שם) על התניא ור"ה גאון דהא בגמ' אמרו לא יצא, ולפ"ז ניחא דוקא בליל י"ד לא יצא אבל השלמה מהני כמבואר בירושלמי דמהני השלמה ומה לי לילה או יום ובזה י"ל שיטת האומרים דבעינן אבוקה ופר"ח דחק עצמו ולפ"ז י"ל דאף בהשלמה יוצא בלילה מ"מ מיהת בעינן אבוקה שיהי' כמו יממא [ע' סמ"ע חו"מ סי' ה'] משא"כ ליל י"ד עדיין לא מטא זמני' דכתיב ימי משתה ושמחה ולא מהני אבוקה כלל, והנה (בסי' תרצ"א) כ' הרמ"א דמתענה ת"ח בפורים ועי' סי' תקס"ח וסי' תי"ח דצריך למיתב תענית לתעניתו, והנה לפי מה שמפרשים הא דמר ברי' דרבינא דיתיב בתעניתא כולי שתא לבר מעצרתא ומעלי יומא דכפורי ופורים דמיירי בת"ח א"כ כיון שכ' המג"א (בסי' תר"ד) דאם אוכל קודם הלילה מותר א"כ ע"כ שפורים לא השלים תעניתו ואמאי הא לירושלמי יוצא בפורים בהשלמה א"כ הו"ל להתענות תענית חלום אלא ע"כ א"י השלמה בלילה וכדעת המחבר וא"כ כיון דביום מחר צריך למיתב תענית לתעניתו ועוד דאפשר שיארע לו גם למחר ת"ח לכן לא הי' מתענה אבל לדעת התניא הו"ל להתענות ולהשלים בלילה דהא י"ח ואי דלא הוי מצוה מן המובחר רק ביום הא לא עדיף מצוה מן המובחר משבת ויו"ט דאורייתא דנדחה מפני ת"ח אלא ע"כ דלא יצא בלילה, (והתניא אפשר דמפרש דיתיב כולי שתא בתעניתא דמיירי שלא בתענית חלום וסובר דכולו לה' או כולו לכם, לכן הי' יושב בתענית גם ביו"ט לבד עצרת אף דבשבת אסור משום וקראת לשבת עונג י"ל דכולי שתא היינו לבד משבת, או י"ל דיו"ט סובר דכולו לה' ושבת משום עונג ובתענית חלום הוי עונג התענית משא"כ בפורים לא התענה ואף דמועיל השלמה מ"מ לכתחלה לא), ובהכי ניחא מ"ש המחבר דצריך למיתב תענית לתעניתו בחנוכה ובפורים ומנלי' הא דהא בשבת דלא מהני השלמה י"ל דבעי תענית אבל בפורים דמהני השלמה מנלן דצריך למיתב תענית לתעניתו, ולפי"ז ניחא מדמר ברי' דרבינא לא הי' מתענה בפורים ואמאי הו"ל להתענות ולהשלים ואי שמא יארע לו ת"ח בלילה לא הי' לו לחוש אלא ע"כ כיון דבעי למיתב תענית ביום א' א"כ א"א להשלים לכן לא התענה, ומזה ראי' לס"ח דמי שמתענה ביו"ט ראשון צריך למיתב תענית ביו"ט שני ע' מג"א (סי' רפ"ח סק"ד) ודו"ק:

אכן אחרי עיוני נראה דימי שמחה הוא מצות סעודה ואסור בתענית ונהי דמועיל השלמה אם חל בשבת אסעודה שלא יצא בשבת מיהת אם התענה לא מהני מה שאכל בלילה ולכן לא יתיב בתעניתא רק התניא סובר דנהי דאיסור תענית עבר כיון דנשבע מיהת עדיין מחויב לעשות הסעודה דנהי דעבר אלאו הבא מכלל דרבנן במה שהתענה מ"מ מצות סעודה דמהני השלמה מחייב לתקן ולכן שפיר ניחא דצריך למיתב תענית לתעניתו דבאמת עבר אאיסור שלא להתענות ולא מתקן האיסור בהשלמה רק המצות עשה לשמוח שבשבת לא נתקיים מהני השלמה, אבל אדלא להתענאה ל"ש השלמה, ובזה יש לדחות ראית הרלב"ח (סי' ל"ב) שכ' לדחות דברי הירושלמי דמאחרין בט"ו שחל בשבת ליום א' מהא דמגלה (ד"ל) דזכירה ועשי' בהדדי דמוכח דעשי' ע"כ אינו למקרא מגלה ולמתנות לאביונים דזה ביום י"ד דמוקפין מקדימין אלא ע"כ לשמחה וא"כ מוכח דאינו ביום א' דאל"כ הוי זכירה קודם לעשי' וע' מג"א (סי' תרפ"ח), ולפ"ז ניחא דלענין דאסור להתענות שפיר מקיים אף בשבת מקרי עשי' גם בשבת ואף דבשבת בל"ז אסור להתענות מ"מ מתקיים בהא עשי' שפיר במה שאינו מתענה ומתקיים תרווייהו, ואף הסעודה מצותו בשבת רק דלא אפשר א"כ מהני במוצ"ש מדין השלמה וא"כ עיקר חיובו בשבת דאי תימא דבשבת אין כאן עשי' כלל ל"ש השלמה דהא כבר כתבו דאונן כיון דפטור לא יוכל להבדיל דאין כאן השלמה כמ"ש הט"ז ביו"ד (סי' שצ"ו) אלא ע"כ דעשי' הוא בשבת רק דלפי דלא ניכר לכן משלים למחר א"כ שפיר עשי' וזכירה בהדדי הוי:

אמנם בדברי הירושלמי הנ"ל דכתב דעושין סעודה אחר פורים וע' ר"ן מגלה דולא יעבור לא קאי אסעודה קשיא לי דהא המרדכי הקשה דנעשה פורים ב' ימים משום ספיקא דיומא ותי' דולא יעבור כתיב, ולפ"ז קשה דאכתי נעשה סעודה ביום ט"ז דהא ולא יעבור לא קאי אסעודה ולמה לא נעשה משום ספיקא דיומא (וגם מה שתי' הטו"ז דהואיל ואם קרא קודם לכן יצא לכן לא עבדין תרי יומי פורים אינו מספיק כיון דשמחה ומשתה א"נ אלא בזמנה א"כ נעבוד משתה ושמחה משום ספיקא דיומא וצ"ל כיון דלא עבדינן בכל הלכותי' לענין קריאת מגלה לא עבדו גם להכי) אמנם י"ל בשלמא לענין קריאת מגלה ק' קושית המרדכי כיון דעדיין לא יצא רובו של חדש דעדיין ט"ו אבל לענין שיעשה הסעודה בט"ז ואז רובו של חדש א"כ אז ודאי בקיאין בקביעא דירחא דעדים ברובו של חדש כשמכחישין עצמן אמרינן דלא טעו והוי הכחשה כמבואר בפ' היו בודקין לכן ל"ק אסעודה, ולפ"ז מוכח כסברת הרמב"ם (בפ"ב מעדות ה"ג) דבט"ז הוי רובו של חדש דמיד אחר חצות החדש ידעו אמנם רש"י סובר דעד ועד בכלל (וע' לח"מ שכ' דרש"י פי' בכ' וכ"א ולא ידעתי מנ"ל) ולשיטתו עדיין יקשה, הן אמת דלפ"ז ק' הא דעבדינן ימים אחרונים של פסח וסוכות שני ימים הא יצא רובו של חודש אף לדעת רש"י אלא ע"כ דחיישינן לספיקא דיומא אף אחר רובו של חדש, ואפשר שם שאני דאם לא נעבוד רק יום א' בימים אחרונים יהי' אתי לזלזולי בימים ראשונים שיאמרו היום ראשון עיקר לכן אף אחר רובו של חדש עבדינן תרי יומי משא"כ בפורים לענין סעודה לא עבדינן ביום ט"ז כי כבר יצא רובו של חדש לא תקנו בהכי, אבל נראה דהא ליתא דבגמ' ר"ה (דכ"א) אהא דלא מקדמינן משום ספיקא דיומא ליום ארביסר דתרי ירחי חסרי קלא אית לי' ואם היו מחסרין גם שבט הי' קול יוצא אף למקום שאין שלוחי ב"ד מגיעין כמ"ש רש"י שם ות"ל דהא משבט כבר עבר כל החדש ול"ל טעמא דתרי ירחי חסרי קלא אית לי' וע"כ צ"ל דדוקא הא דרובו של חדש לא טעו אינשי היינו במקום ששלוחי ב"ד מגיעין אבל במקום שאין שלוחי ב"ד מגיעין אפי' טובא נמי לא ידעו רק תרי ירחי חסרי קלא אית לי' ובזה ניחא מה דהשמיטו בטוש"ע חו"מ הדין דעד רובו, של חדש לענין הכחשת עדים דלדידן אין נ"מ כיון שאין שלוחין יוצאין האידנא, ולכן ניחא הא דעבדינן תרי יומי בימים אחרונים של יו"ט דבמקום שאין שלוחים יוצאין ומגיעים לשם איכא למיחש אף בסוף חדש וא"כ הדרא קו' על המרדכי:

וראיתי למוח"ז הגאון ז"ל תמה על המרדכי דכמו דאמרינן תרי ירחי חסרי קלא אית לי' ה"נ תרי ירחי מלאי, וא"כ כיון שלא עברוה לטבת ושבט מעובר מה איכא למיחש, ולפע"ד ל"ק דבשלמא בתמוז ואב ודאי אם היו תמוז ואב חסרין הי' הקול יוצא ששינו מהסדר א' מלא וא' חסר וקלא אית לי' וכן טבת ושבט אם היו חסרין הי' קול יוצא ששני חדשים כאחד היו חסרים, אבל כיון שחשון וכסלו לפעמים מלאים ולפעמים חסרים, א"כ שניהם חסרים ודאי קלא אית לי' מיהת אטבת שמלאוהו אין חידוש לעולם, כיון שראו (שמלאו) [שחסרו[שני חדשים מחשון וכסלו אין חידוש מה שמלאו טבת כיון שהי' שני חדשים חסרים תכופים לכן מלאו לטבת ואין הקול יוצא כלל (המלוי) אימת הקול יוצא בחודש אדר והוא קרוב לפורים וזה לא יוודע בחצי חדש, משא"כ בניסן שפיר לא חיישינן לטבת ושבט שחסרו דאף אם היו חשון וכסלו מלאים מ"מ כד עשו טבת ושבט חסרים קלא אית לי' ונודע קודם הפסח משא"כ היכי דליכא רק חדש אחד מלא דמשבט עדיין לא ידעו בפורים דאינו רק חצי חדש וקלא לא נפק כלל בזמן קצר וא"כ אם היו שניהם חסרים אין חדוש לעולם שעבדו חד מלא לכן שפיר טעו בהכי ושפיר הקשה המרדכי, משא"כ בתשרי וניסן דאז לא מקדמינן כיון דחשון וכסלו אם היו מלאים או חסרים איכא קלא וידעו איך היו ואם היו כסדרן ידעו מדלא נפק קלא דהיו כסדרן וא"כ להקדים הספיקא דיומא אין ספק רק כשהיו שני חדשים חסרים זה קלא אית לי'. (חסר):

תוכן העניינים

שות הרדד אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה