אור ברסלב

שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן נא

סימן נ

שאלה. אחר כתב איזה תיבות בתפילין כלאחר ידו אי כשרים:

תשובה. לכאורה יש לחקור בדין זה מה שנסתפקתי בגידם אי כתב תפילין בפיו אם הם פסולים גם בדיעבד, הנה המ"א (בסי' ל"ב סק"ה) הביא בשם הרמ"ע סי' ל"ח) דאם כתב בפיו אפי' א"א למצוא אחרים פסול ויש לע' בגידם מה דינו דהמג"א לא הזכיר רק באינש דעלמא די"ל כמו דקיי"ל בכותב בשמאל פסול ואטר כשר בשמאל, וה"ט דבכל אדם לאו דרך כתיבתו בשמאל וא"כ י"ל ג"כ בפיו מה"ט פסול, ולפ"ז יש להכשיר במי שא"י לכתוב בידיו דלא גרע מאטר ויכול לכתוב בפיו, אבל כד חזינן בגוף תשו' הרמ"ע כתב וז"ל ושמעתי שיש במצרים אדם א' שהוא גידם וכותב בפיו תפילין ומזוזות וס"ת ואין מוחה, ואני אומר בבירור שהן פסולין לא אמרו גידמת חולצת בשיני' אלא משום שאין חליצה צריכה ימין מה"ת כמ"ש סמ"ג ורבנן הוא דתיקון והיכא דמיעקרא חליצה דאו' לא תיקון רבנן אבל כתיבה בימין לדברים שבקדושה הוא מן הדברים הפוסלים מה"ת כמ"ש בסה"ת והביא ראי' מן הגמ' פ' הבונה ופ' הקומץ והובא בהגה"מ רפ"ב מה' תפילין, ואומר אני שהוא בכלל דברי הרמב"ם רפ"י שצירף כל הפסולין יחד בבבא א' ואין לי ד"ז ספק, ואם בפירוש אמרו בפ' הבונה ואין דרך כתיבה בשמאל כ"ש שאין דרך כתיבה בפה עכ"ל הרמ"ע זצ"ל, מוכח דאף בגידם פסול, והנה מה דאייתי בפה מכח כ"ש מדאין דרך כתיבה בשמאל כ"ש בפה לא ידעתי למה הביא מסברא הלא ממקומו מוכרע כיון דבסה"ת העתיקו הב"י (בא"ח סי' ל"ב) למד מהא דאמרינן דהכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו חייב ופריך בגמ' ואמאי הא אין דרך כתיבה בשמאל ומשני באיטר ופריך דאמאי חייב בימין, ומשני בשולט בשתי ידיו, וא"כ מוכח בשמאל אין דרך כתיבה, וא"כ פסול זה צ"ל גם בסת"מ דנאמר בכלהו כתיבה, דאין לומר דדוקא בשבת דגמרינן ממשכן אינו מועיל כלאחר יד אבל בעלמא כשר, אין סברא לומר כן שיכתוב ס"ת תפילין ומזוזות כהלכתן בשבת ולא יהי' חייב, אמנם גבי שחיטה כתיב וזבחת ותנן נפלה סכין ושחטה פסולה הא הפילה כשרה אפי' כלאחר יד ואפי' הכי פטור בשבת דהוי כלאחר יד עכ"ל סה"ת וא"כ כיון דראייתו לפסול בסתו"מ מדשם פטור אין סברא שעושה כן יוכשר לספרים תו"מ, א"כ משם מוכרע הדין דהכותב בפיו פסול לס"ת דתנן להדיא בפ' הבונה (דק"ד ב') במתניתין לאחר ידו ברגלו בפיו במרפקו פטור, וא"כ להדיא תנן דפיו פטור בשבת, וממילא מוכח דפסול לכתיבת סתו"מ ולא הוצרך הרמ"ע להביא מכח כ"ש, ועכ"פ מוכח משם לנ"ד כיון דהכותב כלאחר ידו פטור בשבת גם בסתו"מ פסול כלאחר ידו:

והב"י שם כ' על דברי סה"ת, וז"ל ובפסק כתב וצריך בימינו ואיטר בשמאל של עולם שהוא ימין דידי' ושולט בב"י יכתוב בימין העולם, וגם הרא"ש כ' בתיקון תפילין צריך לכתוב בימין וכו' וכ"כ בסמ"ג וא"ח ולא כ' שהם פסולים בדיעבד, וכך הם דברי רבנו סתומים, אבל בהגה"מ פ"ב כ' שהם פסולים בדיעבד, ובאמת בסה"ת מבואר להדיא דאפי' בדיעבד פסול בשמאל דהא תנן בפ' הבונה וכו' ולמה כ' הב"י דלא כ' סה"ת רק דצריך לכתחלה, ובדיעבד לא שמענו, ועכצ"ל כוונתו דכיון שכ' בסה"ת אמנם בשחיטה, א"כ דחה בעצמו הראי' מפ' הבונה א"כ אידחית ראי' דדיעבד פסול, ורק דצריך ילפינן מהיקשא מה קשירה בימין מפ' הקומץ ומשם לא שמענו היקשא רק אלכתחלה ולא לעכב בדיעבד ולכן בקיצור כשכ' הפסק לא הביא רק לישנא דצריך ולא לפסול בדיעבד, רק הגה"מ הוא דפוסל בדיעבד, וע"כ סובר דהיקשא דמה קשירה בימין לדיעבד נמי אתא לפוסלו, וכיון דאידחי ראי' מפ' הבונה לכן לא הביא הרמ"ע הנ"ל לפסול הכותב בפיו רק מכח כ"ש דשמאל ולא ממתניתין דפ' הבונה דבסה"ת מדחי לה, ולפ"ז ממילא כלאחר יד כיון דכ' בימין שפיר י"ל דכשר לסתו"מ כיון דמ"מ קיים הכתיבה בימין ול"ד לשבת דגמרינן ממשכן:

מ"ש דאתיא פיו בק"ו משמאל יש לפ' טובא, הנה התוס' כ' בחולין (ד"כ ד"ה לא למעוטי) וז"ל וא"ת ולפירושו דאייר במחוברין היאך שן כשירה במליקה הא בעי ימין דמלק בשמאל פסול וכו' ויש לומר דלא נקט שן שיהא כשרה למליקה אלא כלומר דלא מיפסל מטעם מחובר כמו בשחיטה, ועי"ל דשמאל גרע משן כדאשכחן לענין חליצה דגידמת חולצת בשיני' ביבמות בפ' מצות חליצה (דק"ה) ובירושלמי משמע דחליצה בעי ימין וכו' ושמא אין כ"כ ראי' דדילמא ליכא עיכובא בימין אלא לכתחלה בעי ימין עכ"ד מיהת חזינן דהתוס' נסתפקו בעבודה אי כשר בפיו אף דבעי ימין מה"ת די"ל דבפיו עדיף משמאל וא"כ מהא דמה קשירה בימין אין ראי' לפסול כתיבה בפיו, והדבר תלוי בתי' התוס' בחולין, הן אמת דבמנחות [דל"ז א'] איתא איפכא דילפינן הנחת תפילין בשמאל מוקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, ופרש"י דרוב בנ"א כותבים בימין, וז"ל דכיון דגלי קרא דמה כתיבה בימין אף קשירה בימין א"כ ממילא שמעינן הנחת תפלין בשמאל וקושרו בימין, ה"נ ילפינן איפכא דמה קשירה בימין אף כתיבה בימין, וכ"כ הפרמ"ג בפי' דברי סה"ת והגה"מ, וא"כ לפ"ז אמינא דממילא כיון דקשירה בפיו ודאי י"ל דמותר דבשלמא קשירה בשמאל א"א כיון דבעינן הנחה בשמאל, ע"כ קשירה בימין, אבל מיהת קשירה בפה י"ל דשפיר שרי, וא"כ ליכא מיעוטא לכתיבה בפה כלל, ול"ש לומר מה קשירה בפה לא, דמנין למעט קשירה בפה וזה ודאי דשרי:

ואדרבה אמינא לא מבעי גידם כיון דא"א לכתוב ביד א"כ אצלו כתיבה בפה מקרי דרך כתיבה דלא אפ"ל לכתוב באופן אחר וא"כ בודאי כשר (ובאמת לא לחנם השמיט המג"א מדברי הרמ"ע בגידם והביא סתמא דכותב בפיו פסול, די"ל דגידם עדיף דדרך כתיבתו בכך מ"ד בשמאל דאין דרך כתיבה לרוב עולם ובאיטר שרי ה"נ בגידם, ועדיפא מיני' אמינא דאף בשבת י"ל דגידם הכותב בפיו חייב, דדוקא בשאר אנשים פטור דלאו דרך כתיבה בכך, אבל בגידם דרך כתיבה בכך וחייב חטאת) אלא אפי' באדם בריא הכותב בפיו י"ל דכשר לסתו"מ כמ"ש, כיון דמשבת אין ראי', ומקרא דקשירה אין ראי', א"כ ממילא בפיו ג"כ י"ל דכשר, ודברי תוס' חולין מסייעניי, דאפי' לשנויא קמא דתוס' דשן דמי לשמאל ה"ד לגבי עבודה דילפינן דהוא בימין ממצורע או משאר לימודים, שפיר י"ל דבעי דוקא ימין וכל שאינו ימין פסול, משא"כ בתפילין דמקרא דוקשרתם לא אימעוט רק שמאל, אבל לא שמענו כלל דבעי ימין, וא"כ בין בימין בין בפיו הכל כשר לכתיבת סתו"מ דלא אימעוט מוקשרתם רק דשמאל לא כיון דבעי הנחה בשמאל א"א לקשור כ"א שלא בשמאל אבל דבעי ימין לא:

ולכאו' י"ל ראי' דבפיו גרע משמאל לענין כתיבה מדתנן בפ' הבונה (דק"ג א') דהכותב ב' אותיות בין בימינו בין בשמאלו, ומוקי לה אביי בשולט בשתי ידיו, ור"י ברה דבת יעקב מוקי לה כר' יוסי דמועיל לחייב מטעם רושם, וא"כ לדבריו תימא, דא"כ איך יפרנס סיפא דמתניתין (דק"ד ב') בפיו ובמרפיקו פטור, א"כ מוכח דכה"ג גרע משמאל דאף מטעם רושם לא מחייב ר' יוסי, אבל ז"א דבאמת מטעם רושם ראוי לחייב, וע"כ צ"ל דסיפא אתיא דלא כר"י, וא"כ אין ראי' כלל:

אמנם אמינא לה"ר לדברינו מהא שכ' הב"ש באהע"ז (סי' קכ"ג) ליישב דהרמ"א מכשיר בגיטין בשמאל משא"כ בתפילין וס"ת כמ"ש (בסי' קכ"ה) לענין דיו דאין למידין מס"ת, ואמאי הא כשם שיש ראי' משום דאין סברא שיוכשר לסתו"מ בשמאל ולענין שבת יהי' פטור, ה"נ יש ראי' מגט דאין סברא שיוכשר לגט, ולענין שבת לא יהי' נקרא כתיבה, ולפמ"ש ניחא דבאמת כבר נדחה הראי' משבת מדמצינו לענין שחיטה כמ"ש בסה"ת בעצמו, וא"כ רק בסתו"מ דבעי ימין מילפותא דמה קשירה, ילפינן ממילא לאחר ידו או בפיו דלא נתמעט דגם קשירה לא נתמעט בפה כלל, וא"כ שפיר מותר דלא כהרמ"ע, ואין לדחות דאין ראי' מגט, מ"ד כתב על העור דלענין שבת לא הוי כתב שאינו דבר המתקיים, ובגט מקרי וכתב כמ"ש הב"ש (סי' קכ"ה סק"י) א"כ חזינן דגט הוי כהלכתו, ולענין שבת פטור, ה"נ בשמאל אף דכשר, מ"מ לענין שבת פטור, ורק בס"ת דלא אשכחן שום דוגמא י"ל דדמי לשבת, דז"א דבשלמא על העור י"ל דשפיר פטור לענין שבת משום דבעינן שיהי' מתקיים כמו במשכן, משא"כ בגט סגי שיהי' כתיבה לזמן מועט, ודוקא לענין דיו ומעורה שפיר מחלקינן משום דכתיב בתפילין וכתבתם כתיבה תמה ושאר חלוקים, משא"כ לענין שמאל מה"ת נחלק, כיון דרק מסברא ילפינן דאין דרך כתיבה בכך ה"נ לענין גט, אע"כ דטעמא משום דילפינן מוקשרתם, וא"כ ל"ד גט לה, משא"כ לענין כתיבה בשמאל אם נאמר דלענין משכן לא הוי כתיבה דאין דרך כתיבה בכך, ה"נ לא מקרי וכתב לענין גט ומה"ת נחלק בין ס"ת לגט לענין זה:

(ע"כ מצאתי):)

תוכן העניינים

שות הרדד אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה