שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש
סימן מו
כ"ח מה לאסק פדה ישראל:
לקמי האורה וגם שמחה:
לפ"ק ועולו ישבר:
ונס יגון ואנחה רשע ידום:
לפ"ק וראשית גוים יכרת:
שמו ימחה לפ"ק משמי רם:
לפ"ק לפ"ק
לכבוד ידידי הרב ורב, הה"ג החו"ב חכם ושלם הגביר מוכתר במעלות מ' מנחם נחום גינצבורג נ"י האבד"ק סאכטשוב
מכתבו היקר אשר שלח לי מנות, מטעמים ומגדנות זמירות וחקים, ברית ואהבה להקים, כהיום קשה לשדד עמקים, ולדלות מים עמוקים כי כולנו שותים ומשקים כמצוה עלינו בשמחת פורים, קרן לעמינו נרום, וקרני רשעים נגדע, ותכליתו אשר לא נדע, לכן דברי מועטים בפלפול וסברא להטעים, ובדברים נכוחים, יערב לפניו כמו מחים:
ע"ד קו' המל"מ דברי הר"ן אהדדי מהא דספק מוקפין הואיל וא"א לפטור בשניהן יוצא בי"ד, ואלו בכוסות כ' דתרווי' בעי הסבה, גם הקשה השאגת ארי' בספרו טורי אבן מהא דרבי נטע נטיעה בפורים דפריך הא חזקי' ספוקא מספקא לי' הא י"ל דנטע בט"ו וסד"ר לקולא ורק חזקי' מחמיר ע"ע הי' ע"ש. ונראה לי דודאי באמת סברת הר"ן היכי דתרתי סתרי וא"א להקל בשניהן לפטור אז מחמירין בשניהם כמו בכוסות, אמנם במגלה באמת המפרש לים אמרו בירושלמי דכל החודש כשר לקריאת מגלה וכן בכל אונס שיארע אבל ודאי אם אירע אונס לפרזים א"י בט"ו דלא יעבור כתיב רק אם הקדים יצא והכי חזינן דאם חל פורים בשבת אז אין הפרזים מאחרין לקרות כמו מוקפין רק אדרבה מוקפין מקדימין למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' בריש מגלה, משום דפרזים שקראו בט"ו א"י יד"ח דלא יעבור כתיב, וכן מוכח במרדכי ריש מגלה שהקשה משום ספיקא דיומא נקרא בשני ימים ותי' דלא יעבור כתיב ובודאי אין קושייתו אמוקפין דיקראו בט"ו וט"ז דודאי לא תקנו משום מוקפין שהוא מועט עולם רק קושייתו אפרזים דהם רוב עולם וא"כ מתרוצו מוכח דפרזי הקורא בט"ו ג"כ קאי בולא יעבור, וא"כ לפ"ז אף שקורא בי"ד ודאי אם אנוס הוא בט"ו יצא, אבל הפרזי שקרא בט"ו אף אם אנוס הי' בי"ד לא יצא דעבר זמנו בטל מצותו, וא"כ שפיר כ' הר"ן דאא"ל שלא יקרא בי"ד שמא ממוקפין הוא דא"כ ודאי בט"ו לא יהי' חייב כיון דאז יהי' ספק שמא פרזי ול"ש לומר דיצא בט"ו, דפרזי א"י כלל בט"ו ומה דהוה הוה, א"כ אתה פוטר ועוקר המצוה לכן מחויב בי"ד דאז שפיר יצא מיהת גם אם ממוקפין הוא, דאם יארע אונס בט"ו ג"כ יוצא בקריאת י"ד, ומה לי אונס שהוא בשיירא או בים, או אונס דתקנתא דרבנן שספק להקל ופטור מקריאת מגלה בט"ו, א"כ ודאי יצא יד"ח ביום י"ד, משא"כ בכוסות שם אף אם ישתה כוסות ראשונות בהיסבה, למ"ד דאחרונות בעי היסבה אין היסבה בראשונה מעלה ומוריד כלל ולא יצא יד"ח כלל אם לא שתה האחרונות בהיסבה, א"כ איך נפטור אחרונות ולא הראשונות, מה נפ"מ ביניהם, הלא שניהם ספק הן, ומה בצע לפטור אחרונות ולחייב ראשונות:
וממילא מיושב קו' הט"א, דכ"ז שייך לענין מקרא מגלה דפטור בט"ו כיון דספק הוא אין חיוב עליו ולא גרע מאונס דיצא אם קורא בי"ד ולכן יפטור בט"ו דסד"ר להקל, משא"כ לענין מלאכה ונטיעה בפורים ודאי אם ממוקפים הוא אסור לנטוע בט"ו, ואם פרזי הוא אסור בי"ד, ובמה שקורא המגלה מקודם לא מעלה ולא מוריד לענין מלאכה ונטיעה כלל ואף באונס וקורא קודם זמנו מיהת במלאכה אסורה בזמנו, ודמי לכוסות דאסור בשתיהן דבמה דלא עשה מלאכה בי"ד לא יצא יד"ח אם ממוקפים הוא ושפיר אסור בשניהם מן הדין משא"כ קריאת המגלה אף אם הוא ממוקפין יצא בזמן מוקדם כמו בחל בשבת ומפרש בים ושפיר קורא בי"ד ולא בט"ו, וז"ב:*
ומה שהביא קו' הדרוש וחידוש על דברי הר"ן הנ"ל בכוסות דא"כ מנודה דתרתי בעיא דלא איפשיטא נינהו וחד ודאי אסור מכח האבעי' [ע' מ"ק (דט"ו ב') ברחיצה ונעילת הסנדל] א"כ למה פסק הרי"ף לקולא ניזל בתרוויי' לחומרא, הנה באמת אף בלי דברי הר"ן ק' איך פסק בתרווי' להקל הא אפשר שבפעם אחת יעבור אשניהם והוי כמו כסיל בחושך הולך [ע"ש וצ"ע] ומה שנ"ל דהנדוי אינו רק מדרבנן ויכולין חז"ל להתנות שיהי' מנודה לכל דברים ולשאר דברים יהי' מותר, וכן מצינו מנודה לתלמיד אינו מנודה להרב, מנודה לעיר זאת אינו מנודה לעיר אחרת, ואף במנודה מחמת איסור דמנודה לכל, מ"מ אם התנו להתיר' באיזה דבר יוכלו להתנות, רק בסתמא אסור לכל ובכל הדברים, וע"ז בעי בגמ' חד דאסור, מיהת השתא דלא איפשטא והוי ספק להקל, וחזינן בכל מילי דרבנן הולכין להקל א"כ, כיון דידעו חכמים דאנן מסופקין בדינא מסתמא ירצו להטות להקל והוי כהתנו שיהי' שניהם להקל, וע"ז אין סתירה דבכחם להתנות להקל, ונהי דאם הי' נפשט היו הב"ד מסכימים לאסור, אבל כיון דספק הוא וסד"ר לקולא, המנדים מסכימים שיהי' מותר באותן הדברים, וכחם להתיר שלהם כי מנודה אינו רק לפי רצון חכמים* [במקומות שיש אפשריות בידם מטעם הממשלה ודינים אלו נוהג שם] וז"פ, ישמח בימי הפור כנפשו ונפש הטרוד מאד:
ידידו דו"ש