אור ברסלב

שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן מה

סימן מד

שאלה מי ששלח מנות בפורים ע"י שליח והשליח סבור שישלח עוד לאנשים ע"י שלוחים אחרים והמשלח נמלך לבלי שלוח עוד כי יצא יד"ח באחד, אם יוכל לסמוך על השליח שמסתמא עשה שליחותו, או אם מחויב לחקור אחריו שיאמר עשיתי שליחותך:

תשובה גרסינן י בפ' בכל מערבין (דל"א ב אר"נ בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו, בשל סופרים חזקה שע"ש ור"ש אמר אזוא"ז חזקה שע"ש א א"כ בשל סופרים כ"ע ס"ל דסמכינן אחזקה שע"ש ולפ"ז במשלוח מנות שהוא רק מד"ס שפיר סמכינן אמנם מה שיש לספק בזה הוא דתלוי באשלי רברבי דר"ת פסק כר"נ דבדאורייתא לא סמכינן אחזקה דבגיטין (דס"ד א') שליש אומר לגירושין פרכינן מהא דאר"י צא, וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם ומשני אימא ה"מ לחומרא (סמכינן אחזקה שע"ש) אבל לקולא לא, והר"י דחה דהלכה כר"ש ודוקא בהך דאם השליח לא יעשה שליחותו יעבור משלח ויעשה איסור סמכינן דודאי עשה שליחותו שלא יעבור המשלח עברה אבל בהא דשליש דלא יעשה הבעל איסור לא סמכינן אחזקה לקולא וכן בהא דאמר לשלוחו צא ותרום דאמרינן אין עושה שליחותו לפי שאם לא יתרום יראה המשלח שלא נתרם ולא אסיק אדעתי' שמא ישמע אחר ויתרום (ונמצא תרום שלא מדעת והבעלים יסברו שהוא תרם ויאכלו טבלים זאת לא אסיק אדעתי' דשליח), א"כ לדעת הר"י דר"נ ור"ש לא איירי רק במקום שהמשלח יעשה איסור אם השליח לא יעשה שליחותו ובזה פליגי אי גם בדאורייתא סמכינן, וא"כ היכי דגם אם השליח לא יעשה שליחותו לא יעבור המשלח גם בשל סופרים אין סומכין דגם ר"נ ור"ש תרווייהו ל"א דסמכינן אחזקה בדרבנן אלא במקום שיעבור המשלח, ולפ"ז בנ"ד שהשליח חושב שישלח מנות גם לאחר ויקיים מצות משלוח מנות י"ל שנתרשל בשליחותו ואף שהוא מד"ס אין לסמוך אחזקה דשע"ש, אכן לר"ת דלא חילק בהכי וס"ל דגם בדבר שלא יעשה המשלח איסור סמכינן בדרבנן אחזקה גם בנ"ד יש לסמוך, וא"כ הדבר תליא בפלוגתת ר"ת והר"י:

ומעתה עלינו לבאר הלכתא כמאן, לכאו' יש להביא ראי' דקיי"ל כר"ת מהא דהעתיק המחבר באהע"ז (סקמ"א סנ"ו) דינא דגמ' שליש אומר לגירושין ובעל אומר לגירושין ואין הגט יוצא מתחת ידה ה"ז ספק מגורשת (ובגמ' אמרו משום דלקולא לא סמכינן אחזקה שע"ש) ואמאי לא הגי' הרמ"א דהאידנא דאיכא חדר"ג שלא לישא ב' נשים הר"ז מגורשת דסמכינן אחזקה דשע"ש אף להקל דהשליח יחוש שמא יעשה המשלח איסוד שישא אחרת ויעבור אחדר"ג ובכה"ג סמכינן אחזקה אף לקולא כדעת הר"י (ויהי' לפ"ז חומרא דחר"ג קולא דנסמוך אחזקה) אע"כ מוכח דפסק כר"ת דלא חילק בין איכא חשש איסור או לא ובכל גוונא בדאורייתא לא סמכינן אחזקה זו וכר"נ, אמנם אין זה ראי' דהב"ש שם (ס"ק פ"ד) כ' דאף בשליח קבלה הדין כן כיון דהבעל לא מהימן דאנן קיי"ל בעל שאמר גרשתי הוי ספק ולא הוי השליח רק כע"א וסוגיית הש"ס אזלי למ"ד נאמן להתיר הוא דצריכי לטעמא דמי אמר גרשתי, וחזקה שליח עושה שליחותו לא מהני להקל, אבל לדידן דבעל שאמר גרשתי חיישינן גם בשליח קבלה אינה ודאי מגורשת ע"ש, וכ"כ הרשב"א בחי' גיטין שם דסוגיית הש"ס קאי. למ"ד בעל שאמר גרשתי נאמן, ולפ"ז ה"ה להולכה י"ל לדידן א"נ הבעל ששלח השליח לגרושין דא"נ להקל דקיי"ל דזיל חיש לה א"כ אף אם נימא חזקה עושה שליחותו ג"כ לא סמכינן אשליש לבד כיון דהבעל א"נ והשליש היא רק ע"א, ולכן לא הביא הרמ"א דבמקום שנהוג חדר"ג קיל בהא, דבאמת לא סמכינן כלל אשליח כיון דהבעל א"נ, וא"כ אין ראי' דפוסק כר"ת, והכי נראה דהא ביו"ד (סי' של"א) הביא המחבר האומר לשלוחו צא תרום והלך ומצאו תרום אין חזקתו תרום דלמא אחר תרם שלא ברשות והגי' הרמ"א וי"א דבכה"ג חזקתו תרום דאמרינן חשע"ש גם בא"ד אבל אם א"י אם הכרי תרום או לא אסור לאכול ממנו דהשליח חישב וודאי לא יגע בו עד שידע שהוא תרום ע"ש, ומוכח מזה דהרמ"א סובר להלכה כהר"י דהיכי שהשליח חושב שהמשלח יעשה איסור סמכינן אחשע"ש דהא תלה האיסור רק לפי שהשליח חושב שלא יגע בו עד שידע וא"כ יהי' כסותר דבריו במה שלא כ' באהע"ז שם דלדידן בחדר"ג שליש אומר לגירושין נאמן אע"כ דהואיל דבעל אמר גרשתי קיי"ל דהוי ספק לכן לא מהימן השליש (ועפ"ז יש להסתפק באם יש עדים שמינהו שליח לגרושין ושליש אמר נתתי לה והיא אבדה הגט אי סמכינן לדידן אחזקה דבע"ש אף דמטעם שליש נאמן אין להקל דלא נפק גיטא מתח"י ואכמ"ל):

ב הן אמת שדברי הרמ"א תמוהים וכבר עמד עליהם המש"ל (פ"ד מבכורות ה"א) והמג"א (בסי' ת"ט סקי"ז) דהא ר"ת נסתייע מהא דבעי מר"נ (בחולין די"ב א') האומר לשלוחו צא ותרום והלך ומצאו תרום מאי והשיב אין חזקתו תרום דלמא איש אחר תרם אע"ג די"ל ר"נ לטעמי' בעירובין שם דבשל תורה לא סמכינן אחשע"ש מ"מ משמע התם דסתמא דהש"ס הכי ס"ל אלמא דהלכה כר"נ והר"ש פסק כרב ששת והר"י מקיים פסקו דשם בתרומה גם ר"ש יודה דלא סמכינן אחשע"ש כיון דליכא מכשול לפני בעל הכרי כי יראה שלא נתרם, וק' ממנ"פ אי ס"ל להטור ורמ"א שהעתיק דבריו ביו"ד שם דר"ש ס"ל אפי' היכי דליכא מכשול להמשלח סמכינן אחשע"ש וא"כ מסתמא דש"ס דחולין מוכח דהלכה כר"נ כמו שהוכיח ר"ת ול"ס אחשע"ש בדאורייתא ואיך פסקו דחזקתו תרום דלא כר"נ בחולין שם ואי ס"ל דר"ש מודה היכי דליכא מכשול א"כ ס"ל דהלכתא כר"ש, וא"כ בצא ותרום אפי' לר"ש ל"א חשע"ש כיון דליכא מכשול ואיך פסקו דחזקתו תרום ע"ש, ומה שנ"ל בזה דהנה בחולין שם האומר לשלוחו צא ותרום והלך ומצאו תרום פרש"י והלך הבעה"ב. והרמב"ם כ' (בפ"ד מתרומות ה"ו) האומר לשלוחו צא ותרום לי והלך לתרום וא"י אם תרם ואם לא תרם ובא ומצא תרום אין חקזתו תרום שאין אומרים באיסורין חשע"ש להקל אלא להחמיר וחושש שמא אחר תרם שלא ברשות, ומשמע מדבריו שמפרש והלך השליח לעשות שליחותו רק שא"י אם כשבא לשם תרם או לא, ומדוע שינה הרמב"ם ולא פי' כפרש"י ונראה דהר"מ השמיענו דאף שהשליח הלך לתרום וידענו שבא לשם ועתה שבעה"ב מצא תרום והתרומה מופרשת ומונחת אצל הכרי וא"כ הי' לנו לומר אף אם אחר תרם שלא מדעתו מ"מ בודאי גם השליח מצא מופרש דהא קיי"ל דאמרינן כאן נמצא וכאן הי' גם באיסורין כמ"ש המג"א (בסי' תס"ז סקכ"א) א"כ כשהשליח מצא מופרש התרומה בודאי חשש פן ימצא הבעה"ב מופרש ויסבור ששלוחו תרם ויוכשל ובודאי גם השליח קרא שם תרומה לזאת המופרשת ונימא חזקתו תרום לכן השמיענו הרמב"ם דאין חזקתו תרום דאף במקום שיש מכשול לפני המשלח לא סמכינן אחשע"ש בדאורייתא וכר"נ וכשיטת ר"ת, אולם רש"י דפי' והלך בעה"ב סובר כשיטת הר"ש דהלכה כר"ש דאם יש מכשול סמכינן אחשע"ש גם להקל בדאורייתא ולפ"ז אם ידוע שהשליח הלך לתרום ובע"ב מצא תרום שפיר סמכינן אחשע"ש דודאי השליח ג"כ מצאו תרום ובודאי קרא שם שלא יכשל המשלח דהא קיי"ל דאמרינן כנוכ"ה וסמכינן אחשע"ש גם להקל וחזקתו תרום, לכך פרש"י והלך בעה"ב והשליח לא ידעינן אם הלך כלל והגם אם הי' הולך והי' מוצא מופרש הי' קורא שם, מ"מ יש לספק אולי לא הלך כלל ולא ראה מופרש וחושב שודאי המשלח לא יוכשל שלא חשב שאחר יתרום בלא דעת המשלח וא"כ לא סמכינן אחשע"ש ולכך אמרינן אין חזקתו תרום ולפי"ז נכונים דברי הטור שהעתיק מקודם דברי הרמב"ם הללו וכ' עלה וכ"פ, ר"ת אבל הר"ש כ' דחזקתו תרום דבכה"ג שידעינן שהשליח הלך א"כ בודאי מצא גם הוא מופרש (אם הוא לא תרם) דכאן, נמצא, וכ"ה וחש שלא יוכשל המשלח וקרא עלי' שם כדי להציל המשלח מעבירה ולכך חזקתו תרום, וא"כ ל"ק מסוגיא דחולין דשם יש לפרש והלך בעה"ב וכפרש"י וכנ"ל ופי' דברי הטור ורמ"א אבל אם א"י אם כרי תרום הוא ר"ל שהשליח א"י כגון דאנו מסופקים אם הלך, לשם כלל אז לא סמכינן אחשע"ש דהשליח סבור שהמשלח לא יגע בו עד שידע שתרום ולא אסיק אדעתי' שכבר מופרש ע"י אחר שלא מדעת בעה"ב. וזה כפתור ופרח בפי' דברי הטור ורמ"א. וא"כ גם דעת רש"י הוא כדעת הר"ש והרא"ש דהיכא דאיכא מכשול קיי"ל כר"ש דסמכינן אחזקה שע"ש גם להקל (וא"ל דהא חזקת טבל הוי חזקה דמעיקרא ועדיף מכאן נמצא וכ"ה כמ"ש תוס' בכתובות (פ' המדיר) וא"כ ניחוש שאחר שהלך השליח הפריש אחר ולא נוכל להתיר מטעם חשע"ש דהא לא ידע שיש מכשול וא"כ אף שידעינן שהשליח הלך לשם א"ר לומר חזקתו תרום, דז"א חדא דבאמת בכ"מ אף דליכא מכשול מ"מ אמרינן דחשע"ש מגרע החזקה דמעיקרא והוי ריעותא דהא חזינן באומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם אף דאיכא חזקה דמעיקרא שלא נתקדשה ופנוי' היא וכן בשליש אומר לגירושין כ' הרא"ש דאסורה לכהן דלחומרא סמכינן אחשע"ש ואף דאית לה חזקה דמעיקרא דמותרת לכהונה, וכיון דלחומרא חיישינן, א"כ כאן דכבר איתרע חזקת טבל דמצא תרום תו תלינן שמא אחר תרם קודם בא השליח או עכ"פ בפניו וממילא אמרינן כ"נ וכ"ה ומעיקרא ג"כ הי' תרום, וא"ל א"כ מאי פריך בחולין שם אי חשע"ש אפי' תרומה נמי הא לפי הס"ד הי' ס"ל רוב מצויין אצל שחיטה אינן מומחים א"כ אמאי לא פריך להיפוך מאי מהני חשע"ש אצל שחיטה נימא כאן נמצא וכאן הי' וגם השליח דלמא מצא כבר שחוט ומה הו"ל לעשות, דז"א דודאי אי חשע"ש ודאי תלינן יותר דהשליח שחט ומצוי יותר ול"א כנכ"ה כמ"ש המג"א (בסי' תס"ז) דתולין בדבר מצוי, אבל בתרומה עכ"פ איתרע חזקת טבל דמעיקרא ואי גם תאמר שאחר תרם איכא לספוקי דלמא בפני השליח או קודם ביאת השליח וגם השליח קרא שם תרומה עלי' ומה"ת ניחוש שאחר חזרת השליח תרם אחר הא איכא ס"ס שמא השליח בעצמו הפריש ואת"ל אחר שמא קודם שבא השליח הפריש וממילא קרא השליח שם ובכה"ג יש לצרף החזקה דכנכ"ה להקל לכן דעת הטור ורמ"א להקל):

ג ואחר שביארנו דדעת הטור והר"ש והר"י והרא"ש וגם דעת רש"י בחולין מורה כדבריהם דקיי"ל כרב ששת א"כ יש לעיין אי במקום שאין מכשול לפני המשלח סמכינן אחשע"ש אפי' בדרבנן דאפשר לא תלינן רק היכא דתלינן בדאורייתא אחזקה זו ולכאו' נראה כיון דאף במקום דליכא מכשול ספק מיהת הוי כמ"ש בגיטין (דס"ד) דאסורה לכהן וכן בצא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים א"כ בסד"ר קיי"ל לקולא, אכן ראיתי במ"ל (בה' בכורות שם) בשלח שליח למכור בהמתו ולא נודע אם עשה שליחותו ואח"כ הטיל בה מום דאינו אסור אלא מדרבנן חקר אי שרי מטעם דהוי סד"ר והביא ראי' מהא דעירובין (שם) דמייתינן ראי' לר"ש מהא דתניא מלא לך כלכלה זה תאנים מתאנתי כו' בד"א בע"ה אבל בחבר כו' ע"כ ל"פ אלא דמ"ס נחשדו ומ"ס לא נחשדו אבל כ"ע חשע"ש והקשו בתוס' הא מעשר פירות דרבנן וגם ר"נ מודה דחשע"ש ותי' דכיון דעיקר שם מעשר שני מה"ת חשיב לה כשל תורה ואם איתא דגם בכה"ג דלא ידעינן אם עשה שליחותו תלינן להקל בדרבנן א"כ מאי תירצו תוס' הא קיי"ל סד"ר לקולא גם בדבר שעיקרו מה"ת, אע"כ דדוקא היכי שנעשה דבר המתירו וא"י אם נעשה בזמן המתירו או בשיעור המתירו אז תלינן לקולא אבל בספק אם נעשה כלל דבר המתיר או לא, לא סמכינן להקל גם בדרבנן וכ"כ הטור באו"ח (סי' שצ"ד) בעירוב לחלק בין ספק אם הי' בה"ש לספק הונח שם א"ל עכ"ד המ"ל ע"ש, וא"כ גם בנ"ד דספק הוא אם עשה שליחותו כלל לא נימא סד"ר לקולא. אבל ק"ל הא דחולין באומר לשלוחו צא תרום דחזקתו אינו תרום הא לדעת הרמב"ם [בה' תרומות פ"א הכ"ו] תרומה בזה"ז דרבנן, א"כ נימא דספיקו לקולא ול"ש תי' המ"ל דשם מצאו תרום א"כ נעשה מעשה המתיר רק לא נודע אם באופן המתיר ע"י השליח או ע"י אחר הדרא קו' המ"ל נימא סד"ר להקל, וא"ל דבעי מיני' לעתיד שיהי' כל יושבי' עלי' בא"י ואז יהי' דאורייתא, דז"א דא"כ הו"ל להרמב"ם לפרש דהאידנא חזקתו תרום, לכן נראה דהתם ל"ש לומר סד"ר לקולא דהוי דשיל"מ דלא מפסיד מידי הבעה"ב אם יקרא שם תרומה עוד הפעם על המופרשת ולזה כל כמה דלא קרא עלי' שם אסור, ודוקא אהא דמלא כלכלה זה תאנים שפיר הקשה המ"ל דשם אם אינו סומך אבעה"ב צריך להפריש עתה וליתן לכהן א"כ שפיר הקשה נימא סד"ר לקולא והוצרך לחלק אם הספק אם נעשה דבר המתיר ל"א סד"ר לקולא, אבל בהא דמצאו תרום דאין נפקותא לבעה"ב כלום דאם חזקתו תרים זה המופרש הוי תרומה ואי אינו תרום יכול ג"כ, אותה התרומה להפריש ולקרות לה שם עכשיו א"כ הוי דשיל"מ ולא מהני סד"ר, וא"ל א"כ מאי מייתי ר"ת ראי' דאין הלכה כר"ש מהא דחולין הא התם הוי דשיל"מ, דז"א דאי אמרינן חשע"ש מהני להקל בשל תורה א"כ ודאי גם בדשיל"מ יש להקל אבל אי נימא דדוקא בשל סופרים סמכינן אחשע"ש וכר"נ ניחא סוגיא דחולין דמחמרינן גם בשל דבריהם משום דהוי דשיל"מ, והיכא דלא הי דשיל"מ דמקילין בשל סופרים הוא דוקא אם ידוע שנעשה דבר המתיר וכמ"ש המ"ל ולפ"ז בנ"ד דהוי הספק אם עשה כלל יש להחמיר אף דהוי רק דרבנן:

אמנם איתא בברכות (דכ"א א') ספק קרא ק"ש ס' לא קרא ק"ש א"ח וקורא ס' אמר אמת ויציב ס' לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב מ"ט ק"ש דרבנן אמת ויציב דאורייתא, אלמא אף בס' אם קרא אף דהוי ספק אם עשה כלל מעשה הנצרך אפ"ה מקילין משום דהוי סד"ר, וא"ל דדוקא בדבר שיש לו עיקר בדאורייתא הוא דמחלקינן כחילוק המ"ל אבל בדבר שאין לו עיקר מה"ת אף בס' אם עשה כלל ואיכא חזקת חיוב כמו בק"ש פטור, דז"א דא"כ מאי הקשה רבינו יונה בפ"ב דברכות אהא דטעה וא"י באיזה פרק דחוזר לפרק א' מהא דשמואל בספק אם קרא ק"ש א"ח וקורא דסד"ר לקולא, ותי' י"ל שאינו דומה זל"ז דכשלא קרא כלל א"ח. וקורא דק"ש דרבנן אבל כשהתחיל לקרוא אפי' שמואל מודה שאם טעה יש לו לחזור ולקרות כיון שהתחיל עכ"ד ואמאי לא תי' בפשיטות דלדידן דקיי"ל דפסוק ראשון דאורייתא א"כ יש לו עיקר מה"ת לכן בספק חוזר משא"כ שמואל סובר דק"ש דרבנן ולא הוי כלל עיקרו מה"ת לכן שפיר סד"ר לקולא, אע"כ דאין לחלק בהא ובכ"מ סד"ר לקולא, ואפ"ל דר"י רצה ליישב דהך תני תנא קמי' דר"י יהי' אתי גם אליבא דשמואל דס"ל כל ק"ש דרבנן (ולפי"ז ליתא לדברי כנה"ג או"ח (סי' מ"ז) שכ' דלדעת האומר פסוק ראשון דאורייתא ג"כ אינו חוזר וקורא וז"א חדא דהא הוי עיקר בדאו' כנ"ל ומחמרינן בספיקו ועוד דשייך סברת הר"י כיון דפסוק ראשון דאו' מחוייב לקרות וממילא כיון שהתחיל גם שמואל מודה דיש לו לחזור ולקרות ודו"ק) אבל גם המ"ל הקשה בעצמו מהא שפסקו בספק אם נטל ידיו דטהור דמנ"ל, דהא במתני' לא תנן רק ספק אם נעשה מלאכה, דנעשה הדבר רק ס' אם הי' כשר לנט"י, ואם נחלק בין דבר שעיקרו מה"ת הי' ניחא דנט"י עיקרו מד"ס דאף לתרומה הוא מי"ח דבר [ע' שבת די"ד א'] דאם נטמא אינו מועיל נט"י כלל, וא"כ אף ס' אם נעשה מעשה כלל סד"ר שאין לו עיקר בדאו' לקולא, אבל קשה דמ"ש בספק עירוב דפסק הטור [באו"ח סי' שצ"ד] דבספק אם הונח שם אסור ואמאי הא עירוב ג"כ לא חשיב עיקרו בדאו' דהא ר"נ אמר בספק עירוב חזקה שליח עושה שליחותו וצ"ע:

אמנם קו' המ"ל מהא דר"ש מייתי ראי' מהא דמלא כלכלה זו דהא סד"ר לקולא ולענין זה ל"ש לחלק בין דבר שעיקרו מה"ת או לא, נ"ל דהתם במלא כלכלה זו מבואר דבע"ה מעשרן דמאי ובחבר א"צ לעשר ומינה פשיט ר"ש דינו, ולכן נראה כיון דרוב ע"ה מעשרין ובכ"מ אזלינן בתר רובא ועכ"ז החמירו חז"ל כיון דאינו רק הפסד מועט א' מק' תרומת מעשר וכ"כ התוי"ט [ריש דמאי ע"ש] דלכן יהבינן לכהן לפי דהפסד מועט לא אזלינן לקולא, אף דבכ"מ ס' ממון לקולא ובספקות מעשרן והן שלו, א"כ חזינן דהחמירו בדמאי אף ברוב ולא חשו אף להפסד ממון לפי שבעון מיתה, ואף בספק אי עשה שליחותו למה גם בחבר לא יעשר עכ"פ דמאי, תדע דבכל דמאי הוי סד"ר כגון בפירות ולמה החמירו חז"ל אדמאי בע"ה הא באמת גרע דמאי מספק דרוב ע"ה מעשרין, דהא אף בדגן דמדאו' חייב במעשר מ"מ בדמאי מצינו דהקילו לפי דרוב ע"ה מעשרין ונאמנים בגומלין כמבואר בכתובות (דכ"ד) אע"כ נהי דלפעמים הקילו לענין דאינו טעון ברכה נאמנין זע"ז להעיד מ"מ החמירו בדמאי לענין דאף במעשר פירות וירק חייב בדמאי ול"ק קו' המ"ל כלל:

וראיתי להנוב"י במהד"ק אהע"ז (סי ב') עמד ע"ד התוס' דהא גם תחומין יש לו עיקר בדאו' ולמה אמר ר"נ דסמכינן אחשע"ש ומ"ש עירוב מתרומת תאנים ונהי דהג"א בעירובין ספ"ק כ' לתרץ זאת מיהו י"ל כיון שאין כתובה בפי' חשיב אין לו עיקר כדי שלא יחלוק תלמודינו על הירושלמי עכ"ל זהו ניחא לפי הירושלמי דס"ל דהוא רק הלמ"מ די"ב מיל כמו מחנה ישראל הוא תחום אבל להרמב"ם (פכ"ז מה' שבת) דכ' היוצא חוץ לתחום בשבת לוקה שנא' אל יצא איש ממקומו, א"כ כתובה באורייתא והדרא קו' הג"א לדוכתי' ולכן רצה לחדש דסוגיא דשמעתין אזלא דתחומין י"ב מיל ג"כ רק דרבנן, והרמב"ם דפסק דבעירוב סמכינן אחשע"ש ופסק ג"כ די"ב מיל דאו' ע"כ פוסק כרב ששת והא דפסק (בה' תרומות) באומר לשלוחו צא ותרום דאין חזקתו תרום הוא משום דמשלח לא יעשה עבירה ואף דאינו רק מדרבנן לשיטת הרמב"ם מ"מ היכי דמשלח לא יעשה עבירה אף בדרבנן י"ל ל"ס אחשע"ש עכ"ד, ולפ"מ שהוכחנו לעיל דהרמב"ם כ' והלך השליח והטור חולק עליו וכ' דכן פסק ר"ת כהרמב"ם מוכח דהטור ס"ל בדעת הרמב"ם היפך ממ"ש הנוב"י והדרא קו' הג"א לדוכתי', ומה שנ"ל דבשלמא במעשר הואיל ויש לו עיקר בדאורייתא גזרו עכ"פ שיהי' לו חומרת דמאי ושפיר פריך בגמ' דחזינן דהחמירו אף ברוב א"כ נהי דבשל סופרים סמכינן אחזקה מ"מ כיון דהך חזקה אינו ודאית דאל"כ נסמוך גם בדאו' א"כ לא עדיף חשע"ש מרוב ע"ה מעשרין דגזרו עליו ה"נ נגזור שיהי' דמאי כיון דהוי הפסד מועט דהא קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ועכ"פ לא עדיף חזקה זו מרוב דע"ה מעשרין משא"כ בעירוב וכל סד"ר דסד"ר לקולא ונהי דבספק הניח מחמיר הטור מ"מ בכה"ג דאיכא חזקה מקילינן לסמוך אחזקה, אבל בתרו"מ דחזינן דהחמירו חז"ל בדמאי גם בדרבנן לכן שפיר פריך ר"ש לר"נ דהי' לחוש, דבאמת אין לדמות ספיקות דרבנן זל"ז וכה"ג כ' הפר"ח (באו"ח סי' פ"ז) דאף דסד"ר כ' הב"י דל"ס רק בדיעבד מ"מ מצינו כמה פעמים דסמכינן גם אלכתחלה ע"ש ול"ק קו' התוס':

תי

עוד נ"ל לחדש דבשלמא בתרומה ומעשר דיש להם עיקר בדאו' גזרו הא אטו הא דלא נסמוך אחשע"ש משא"כ בעירוב ל"ש לומר דגזרו דא"ת דמהני חשע"ש לענין עירוב לילך אלפים אמה ממקום שקנה שביתה יתירו ג"כ לילך י"ב מיל, דזה א"א דהא כבר אסרו חכמים לילך יותר מאלפים אמה ולעולם לא יוכל לעבור אתחומין דאו' א"כ ל"ש לגזור הא אטו הא, אבל בתרומ"ע אם נסמוך בתרומת תאנים אחשע"ש גם בתרומת דגן תירוש ויצהר יסמוך ויעשה איסור וז"נ מאד, ולכן שפיר בתחומין אף שיש לו עיקר בדאו' ל"ש לגזור כלל פן יפגע באיסור תורה עי"ז דהא עירוב שיניח בקצה אלפים מעיר לא יוכל לגרום שיעבור אתחומין דאו' דהא איסורא דרבנן רביע עליו שלא ילך יותר משני מילין היינו מיל מקצה ערובו וזה אמת ויציב ול"ק כלל קו' הג"א. והא דפריך בפ"ג דערובין (דל"ו א') אהא דמשני שאני טומאה דיש לו עיקר מה"ת והרי שבת נמי דאו' ופרש"י דקאי לר"ע דס"ל תחומין דאו' ומשני קסבר ר"י תחומין דרבנן ול"ש למגזר אטו שאר מלאכות שבת ולדעת הרמב"ם די"ב מיל דאו' הוצרך הנוב"י לדחוק עצמו דר"י ס"ל דגם י"ב מיל לאו דאו', ולפמ"ש ניחא בפשיטות דל"ש לגזור בערוב כלל דאחר שאסרו חכמים לילך יותר מאלפים א"א שיוכשל באיסור דאו' בס' עירוב דהא עירוב אינו מתיר יותר מב' אלפים ולא משכחת שילך לי"ב מיל וז"ב:

עוד נ"ל דאף אם נאמר כחילוק המ"ל אם הספק אם נעשה המעשה גם מטעם סד"ר לא סמכינן אחשע"ש, מ"מ זה דוקא באיסורין אבל במצות עשה גם בספק אם עשה בדרבנן א"ח לעשות עוד הפעם, ובזה יתיישב מה שהקשיתי לעיל מס' קרא ק"ש, ואף אם נפקפק בזה, מ"מ בנ"ד ודאי כיון דמשלוח מנות הוא דבר שבממון ופטור דספק ממון מוקמינן ביד המוחזק דהא אף בספק צדקה נחלקו הראשונים [ער"ן נדרים ד"ז א'] אי אזלינן לקולא או לחומרא ומאן דמחמיר יליף מהא דחולין (דקל"ד א') דילפינן מעני ורש, הצדיקו, אבל במשלוח מנות דל"ש עני ורש שפיר, מוקמינן ממונא בחזקתי' שלא יצטרך לשלוח ממון אחר, ואף דאיכא חזקת חיוב וס', אם עשה השליח שליחותו הוי ס' פטור מ"מ בממון אזלינן לקולא דדוקא בא"י אם פרעתיך דאידך טוען ברי מהני חזקת חיוב להוציא אבל בשניהם טוענים שמא או בס' איבעיא וספיקא דדינא מבואר במ"ל דפטור ולא מוקמינן אחזקת חיוב א"כ בנ"ד דהוי ספק בממון מוקמינן אחזקתו ואף דאיכא חזקת חיוב חזקה דממונא אלים מחזקה דמעיקרא ואף לדעת המ"ל בס' אם נעשה כלל חמור גם בסד"ר דמוקמינן אחזקה קמייתא חזקת איסור או חזקת חיוב, הוא דוקא היכא דליכא חזקה נגדה אבל בנ"ד דאיכא חזקת ממון וגם הטעם דעני ורש הצדיקו ל"ש הוי החזקת ממון אלים מחזקת חיוב ושפיר יכול לסמוך שעשה שליחותו:

עוד אפ"ל דאף אם לא עשה שליחותו ולא נתן היום מ"מ יצא דהא בש"ע (סי' תרצ"ד ס"ד) מבואר במקום שאין עניים יכול לעכב מעות פורים שלו לעצמו ונותנם במקום שירצה ע"ש, א"כ מוכח דיוצא בהפרשה אף דלא הגיע ליד העני בפורים, א"כ ה"נ במשלוח מנות כיון דשלח אף אם לא הגיע ליד מי שנשלח ג"כ לא עכב, אבל נ"ל דהא ליתא דדוקא במתנות לאביונים כיון דבפיך זו צדקה (כר"ה ד"ו א'] ולעניים הוי כמסירה [ע' נוב"ת יו"ד קנ"ד] מיד שהפריש יצא י"ח מצות מתנות לאביונים דהמעות הם תיכף ממון עניים, אבל במתנה לעשיר אף שנתן ליד השליח מ"מ כיון דבמתנה הולך לאו כזכי א"כ יכול לחזור בו לא קיים עדיין משלוח מנות, ולפ"ז הי' ראוי דנימא דאף לדעת ר"ת דבכ"מ אמרינן שע"ש בדרבנן אף במקום שלא יוכשל המשלח, מ"מ כאן בנ"ד כיון, דאין ביד השליח לעשות דשמא לא ירצה הלה לקבל המתנה ליכא חזקת שע"ש וכה"ג כ' המ"ל (פ"ד מה"ב) לענין מכירת בכור דהואיל ואין ביד השליח למכור דשמא לא ימצא קונה דאף בדרבנן ל"ס אחשע"ש. אמנם נראה כיון דהמצוה הוא לשלוח מנות והוא שלח אף אם לא רצה הלה לקבל יצא יד"ח וכ"כ הרמב"ן בשבועות (דכ"ה ב') אהא דאתן מנה לפלוני עשיר שהקשה דהא אין בידו דשמא לא ירצה לקבל ותי' דכל שנשבע שאתן היינו שהוא יתן ואם לא ירצה לקבל לא איכפת לי' ויצא ידי שבועה ע"ש, ואין לחלק בין נדרים ושבועות דאזלינן אחר לשון בנ"א למצוה, דגם כאן לא תיקנו שיהי' מחויב אם ירצה הלה להיות שונא מתנות, ואף לדעת האומר שם הובא ברמב"ן שם דוקא בפירש שאתן אם ירצה לקבל הא לא"ה לא יצא ידי שבועתו אם לא ירצה לקבל והוי שבועת שוא לפי שאינו בידו, י"ל דדוקא בנשבע ליתן משום דמתנה לא הוי עד דאתי לרשות זוכה אבל משלוח מנות שליחות כתיב י"ל דמודה דיצא, וא"כ אף אם השליח נתעצל ולא יהב עד למחר י"ל דיצא מכ"ש משלא רצה לקבל דפסקינן דיצא כמ"ש הרמ"א להדיא (בסי' תרצ"ה) דאם א"ר לקבלם או מחל לו דיצא ע"ש וע' פר"ח שתמה מנין להרמ"א דאם מחל לו יצא ויש להאריך ואכ"מ [וע' לקמן סימן מ"ח שהאריך בזה].:

מכל הלין טעמי נ"ל דיש לצדד דיצא, אמנם אם אפשר בנקל שהשליח ישיבנו כי נתן ליד בעליו אל ימנע דגם סד"ר לכתחלה אסור ובתשובה לענין חמץ הארכנו עוד בענין חשע"ש בס"ד [ע' לעיל סי' י"א]:

תוכן העניינים

שות הרדד אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה