אור ברסלב

שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן מא

סימן מ

שאלה. בדין מצוה הבאה בעברה אי דאורייתא אי דרבנן:

תשובה. בתוס' סוכה (ד"ט ד"ה ההוא מבעי למעוטי גזולה) הקשו למ"ל קרא בסוכה ת"ל דהוי מהב"ע, ובשלמא באתרוג י"ל דאצטריך קרא דלכם להוציא שאול, אבל סוכה דיוצאין בסוכה שאולה, וע"כ למעט גזולה אתיא, ומזה הוכיחו דמהב"ע לא מפסיל אלא מדרבנן. והמהרש"א בסוכה (ד"ל א') הקשה דברי התוס' אהדדי דשם כתבו דמאי דאמרינן דלכם להוציא את הגזול והשאול, משום שאול נקטי' וקשיא להו מלולב של אשירה דמשמע דס"ל דמהב"ע דאו' ולא הקשו מסוכה גזולה ואם ניחא להו מסוכה גזולה כתירוצם שם דמהב"ע הוי מדרבנן מה הקשו אלולב של אשירה וכן אמצה של טבל. ולכאו' י"ל דאף אם יסברו דמהב"ע דרבנן, מ"מ שפיר הקשו מאשירה ומטבל דמדפרכינן בפסחים (דל"ה ב') אמתני' דמנין דא"י במצה של טבל וכן באשירה ועהנד"ח מ"ט ולא אמרו משום מה"ב מוכח דאף מדרבנן יוצא, אבל בסוכה לא שקו"ט בגמ' רק למדרש קרא, וא"כ שפיר תירצו דמדאו' יוצא גם במהב"ע. אבל זה דחוק די"ל דהגמ' בפסחים בעי לפרושי טעמא דמפסיל מדאו', וא"כ מוכח מקושייתם בפ' לולב הגזול דמה"ב מדאו' מפסיל והדרא קו' מהרש"א, ומה שנ"ל דהנה כיון שכ' התוס' דמשום מה"ב לא מפסל רק היכי שעברה גורמת המצוה ולולא העברה לא נעשתה המצוה, לכן מסתברא דהעברה אינה גורמת רק כאלו לא נעשה המצוה, שהעברה גורמת דהוי כאלו לא עשה המצוה וכאלו לא לקח האתרוג והלולב, וא"כ כיון דקיי"ל בסוכה (ד' י"ז א') דאויר פוסל בג' וסכך פסול פוסל בד' וב' אויר וב' סכך פסול אינן מצטרפין, ולפ"ז היכי שיהי' ב' סכך פסול וב' סכך גזול אם נאמר שהסכך גזול כאלו אינו שהעברה אינה יכולה לגרום המצוה כמאמר הירושלמי אין עברה מצוה א"כ לא גרע מאלו לא הי' סכך גזול כלל ובמקומו הי' אויר והוי ב"ט אויר וב"ט סכך פסול דאין מצטרפין לפסול הסוכה וכיון דאי שקלת לסכך גזול לא מפסיל הסוכה א"כ העברה איננה גורמת להמצוה שתבא, דאלו לא גזל הסכך והי' אויר הי' הסוכה ג"כ כשרה משא"כ אי התורה פסלה לסכך הגזול מקרא דלך למעוטי גזולה, אז הוי סכך פסול ממיעוטא דקרא ומצטרף עם סכך פסול למפסל הסוכה בהכי דהוי סכך פסול ד"ט, א"כ אצטריך קרא דלך למעוטי גזולה. או לפמ"ש תוס' בסוכה (די"ט א' ד"ה לא יהא) דאויר פחות מג"ט ישנים תחתיו, וסכך פסול אין ישנים תחתיו, א"כ אי הגזול מפסיל משום מה"ב אינו פוסל יותר מאלו הי' אויר וישנים תחתיו, משא"כ אי פסול ממיעוטא דקרא אין ישנים תחתיו, וכן לדעת הר"ן הו"ד בש"ע או"ח [סי' תרכ"ו] דבסכך פסול נגד סכך כשר דאף שיש בכשר לחוד צלתה מרובה מחמתה רואין כאלו ניטל גם הסכך כשר נגד הסכך פסול ואז יהי' חמתה מרובה ומפסיל בהכי, וא"כ משום מהב"ע דכה"ג לא מפסיל דאין עברה גורמת המצוה דאדרבה לולא העברה הי' בכל הסכך כשר די להיות צלתה מרובה וא"כ לפי מה שחדשו תוס' (בד"ל) הא דמהב"ע הוי רק כשהעברה גורמת המצוה ולא הוכרחו לומר דמהב"ע דרבנן ואפ"ה לא ק"ל מסוכה:

ובהכי ארווחנא ליישב קו' רש"י בסוכה (דל"א א') הא דא"י בסוכה גזולה היכי משכח"ל הא איכא תקנת מריש ולפ"ז י"ל דמיירי שסכך הגזול נגד סכך הכשר ורואין כאלו אינו, וא"כ כיון דסוכה הוו בנין ארעי ליכא תקנת מריש, רק דהואיל וסוכה הוי מצוה לישב ז' ימים המצוה עושה אותה כאלו הוא קבע כמבואר בסוכה (דל"א א') וא"כ כיון דמיירי בכה"ג דאי שקלת לי' להסכך גזול בלא"ה מתכשרא הסוכה לכל הנך תירוצי שכתבנו למעלה, א"כ לא הוי הסוכה כלל דירת קבע שלא יצטרך להשיב הסכך הגזול כיון דאם ישוב הגזול ג"כ יצא מצות סוכה, ובשביל הבנין לחוד לא הוי דירת קבע כ"ז שלא חברה בטינא, וכיון דעיקר קרא דלך למעט גזולה אתיא לכה"ג דאי לא הי' הסכך הגזול הי' הסוכה מתכשרא בלא"ה לשבת במקום הזה ולישן תחתיו, א"כ תו ליכא כלל תקנת מריש דסכך הגזול לא נקבע בסוכה וחיבת המצוה אינה קובע להסכך גזול דבלא"ה הי' כשר, והדרא לפסולא דלך למעט גזולה ודו"ק:

אמנם הריטב"א תי' בסוכה (דל"א) הו"ד בשעה"מ ה' לולב (פ"ח ה"ט) וז"ל די"ל דהיא גופא קמ"ל קרא תעשה לך משלך כי היכי דלא תהוי מהב"ע, דסד"א דלא חיישינן להכי בסוכה שאינה באה לרצות קמ"ל, וכי אמרינן לך למעוטי גזולה משום מהב"ע עכ"ל, ובזה מישב השעה"מ קו' מהרש"א דלהכי הקשו תוס' מלולב ומצה דלילפו מסוכה דמהב"ע פסול, אף בדבר שאינו בא לרצות, אבל אסוכה לא מצי להקשות כיון דמינה גופא ילפינן, והק' אדברי הריטב"א דהא בציצית ג"כ כתיב ועשו להם משלהם למעוטי גזולה, א"כ למ"ל קרא בסוכה לילף מציצית דממעט קרא גזולה ולילף מינה דמהב"ע פסול או להיפך, ולדידי לק"מ דכמו כ' תוס' גבי לולב דאצטריך לכם להוציא שאול, ה"נ גבי ציצית אי גלי קרא דלהם לא הוי ידעינן כלל למפסל משום מהב"ע דקרא דלהם דממעט גזול י"ל הוא משום שאינו של הבעלים, ואף בחוטין שאולין לא נפיק יד"ח, ואף דמבואר באו"ח (סי' י"א) דבחוטין שאולין יצא משום דהואיל ולא הדרא בעינא לא מקרי שאלה, הא כ' המג"א (סקי"א) דאם שאל ציצית ע"מ שיחזירם לו בעין אין מברכין דלא הוי שלהם ומה שהקשה שם מהרש"א דהשואל טלית מצוייצת מברך עליו דע"מ כן השאילן שיברך דלמאי השאילן והוי כמתנה עמ"ל, תי' שם די"ל שהי' סבור שיעשה בו מלאכה אחרת, מיהת א"י בחוטין שאולין, א"כ לא אשכחן ילפותא למילף כלל דמה"ב פסול, די"ל דטעמא דלהם לאו משום מהב"ע דאפי' בשאול דליכא עברה ג"כ א"י, ודוקא מסוכה שפיר כ' הריטב"א דאיכא למילף דמהב"ע פסול הואיל וגלי קרא דיוצא בשאולה, ומ"מ בגזולה א"י, מוכח דל"ב לכם ורק מטעם מהב"ע מפסיל ומינה ילפינן לכל מקום דל"ב לכם דמהב"ע ל"י בו יד"ח מצוה. וא"ל דא"כ איך מייתי מקרבנו דפסול משום מהב"ע דלמא היינו משום דבעינן שלו וא"י בקרבן שאול, ואף דקרבן שאול לא משכחת לה, הואיל דלא הדר בעינא, מ"מ ודאי אי הי' משכח"ל שאול בקרבן לא הי' יוצא דקרבנו שלו משמע, וא"כ בגזול מנלן דמשום מהב"ע הוי, דז"א דכיון דאף לאחר יאוש מפסיל הקרבן אף דאיכא שינוי וקונה בשינוי, א"כ ל"ל משום דבעינן שיהי' שלו דהא קנאה בשינוי והוי שלו, וע"כ טעמא רק משום מהב"ע לכן שפיר ילפינן בגמ' למהב"ע דא"י יד"ח, רק מקרבן לא מצי למילף לדוכתי אחריתי לשיטת הריטב"א, הואיל ושאני קרבן דבא לרצות, מיהת בסוכה דיוצאין בשאול וא"י בגזול ולא בא לרצות שפיר ילפינן לכ"מ דמהב"ע פסול וז"פ:

ולפ"ז יצא לן דלדעת הריטב"א יוצאין ביו"ט שני לר"א בלולב הגזול דל"ל משום מהב"ע כיון דמקרבן לא ילפינן ומסוכה אין ראי' דדלמא טעמא דלך למעוטי גזולה הוא רק משום שאינו שלו, מ"ד בשאולה דפסולה לר"א, וכיון דליכא יתורא לא ילפינן כלל דמהב"ע פסול במצות שאינן באין לרצות, וכן בשאר מצות ל"ח כלל לטעמא דמה"ב לר"א, ומיושב בזה גם קו' תוס' מאשירה ועיר הנדחת דאצטריך לטעמא דכתותי מכתת שיעורא, משום דהוא טעם כולל גם לר"א דל"ל מהב"ע מ"מ פסול משום כתותי מכתת שיעורא, עדיפא לן האי טעמא דלית בה פלוגתא כלל. ובהכי יתיישב לן מה שתמהו על הרמב"ם שפסק דא"י במצה של טבל דהא בפסחים (דל"ה ב') אמרו טעמא משום דליתא בב"ת חמץ ומוקי לה כמאן דל"ל כולל ולדידן דקיי"ל איסור כולל א"כ איסורו גם משום ב"ת חמץ ואמאי פסק דא"י יד"ח, ולפ"ז ניחא דהך ברייתא אפ"ל דאתיא כמ"ד דא"י י"ח בסוכה שאולה דלא אשכחן קרא כלל למהב"ע אבל לדידן דיוצאין בסוכה שאולה וקיי"ל דמהב"ע פסולה דילפינן מסוכה שפיר לא אצטריך קרא דב"ת חמץ למילף דא"י יד"ח בטבל דמסברא ידעינן משום מה"ב וכקו' התוס' והבן:

והנה באמת דברי הריטב"א לכאו' מוכרחים דמנין לנו דמהב"ע פסול מה"ת דקרא והבאתם את הגזול ואת הפסח אינו אלא מדברי קבלה, ואי מקרא דקרבנו ולא הגזול דילפינן בב"ק (דס"ו ב') הא מצינן לאוקמי בגזל קרבן דחברי', מ"ד למ"ד יאוש קני דע"כ ליכא לאוקמי רק בגזל קרבן דחברי' וא"כ לא מצינו בתורה פסול מהב"ע ועכצ"ל דילפינן מסוכה, אמנם ראיתי בירושלמי [חלה פ"א ה"ה] מצה גזולה אסור לברך עלי' אר"ה ע"ש בוצע ברך ניאץ ד' רי"א אין עברה מצוה א"ר אילא אלה המצות אם עשיתן כמצותן ה"ה מצות ואם לאו אינן מצות עכ"ל, מוכח מדברי הירושלמי דלר"י מסברא ילפינן ולר"א מקרא דאלה המצות שלא כדברי הריטב"א דנפ"ל מסוכה גזולה דא"י י"ח, הן אמת דבגמ' דידן לא יליף מהב"ע מקרא דאלה המצות, מיהא גם מקרא דסוכה לא יליף, ותו ק"ל דלדברי הריטב"א למ"ל קרא קרבנו ולא הגזול תיפ"ל דמהב"ע היא ואם בסוכה דאינה באה לרצות פסלה תורה גזולה משום מהב"ע ק"ו לקרבן דבא לרצות דפסול משום מהב"ע, וא"ל דקרבן לא מצינן למילף מסוכה כיון דקרבן קני לי' ביאוש ושינוי השם דמעיקרא חולין והשתא הקדש, הו"א דלא חשיב מהב"ע כמו בלולב שכ' תוס' בסוכה (ד"ל א') ד"ה הא קניא ביאוש דאם קניא בשינוי ל"ח מהב"ע ומש"ה אצטריך קרא לאשמעינן כיון דהקדשו וקנינו באין כאחד חשיב מהב"ע, ז"א דהתינח למ"ד דיאוש ל"ק אבל למ"ד דיאוש קני וע"כ מוקמינן רק בגזל קרבן דחברי' עדיין יקשה למ"ל קרא נילף מסוכה דפסול משום מהב"ע, ונראה הואיל וחזינן בתמורה דהתורה אמרה לא יחליפנו ולא ימיר ואם המיר מומר ולגבוה סלקא אף דהמצוה נעשה ע"י עברה דתמורה מ"מ כשר לקרבן, וכיון דחזינן דלענין הקדש טעות ילפי ב"ש בנזיר [דל"א א'] תחלת הקדש מסוף הקדש דהקדש טעות הוי הקדש, ה"נ הו"א דילפינן שאר קרבנות תחלת הקדש מתמורה דאף שנעשה ע"י עברה כשר לקרבן כמו בתמורה דבאה ע"י עברה, לכן אצטריך קרא דקרבנו ולא הגזול דמהב"ע פסול לקרבן ומקרבן לא הוי מצי למילף לשאר דוכתי דשאני קרבן דבא לרצות קמ"ל קרא בסוכה ומינה ילפינן לשאר מצות:

ולכאורה נראה אם גזל סוכה מחבירו ואח"כ קנה אותה בשינוי או שקנה אותה אח"כ מהנגזל אף דלא חשיב מהב"ע כיון דקודם המצוה שיושב בה כבר קנאה מ"מ לא נפיק יד"ח כיון דגלי קרא תעשה ולא מן העשוי וכיון דבשעת העשיי' לא נפיק בה דאז עדיין לא קנאה ואז הוה עברה וסוכה פסולה, אף שאח"כ קנאה הלא אז כשקנאה כבר נעשה ותעשה ולא מן העשוי קרינן בה, ואפ"ל כיון שכ' התוס' דמהב"ע ל"ה רק כשהמצוה נעשתה ע"י עברה א"כ י"ל דאין לפסול משום תעשה ולא מן העשוי כיון דאנו דנין כאלו לא נעשתה אז בשעת העברה ממילא הוי כנעשתה בשעת הקנין שקנה ולא מקרי העשוי כבר כיון דעיקר פסול שאנו פוסלין משום דע"י העברה הוי כלא נעשתה וא"כ כשנסתלק העברה אז הוי עשייתה וקנייתו זו עשייתו, ובזה הי' מקום ליישב קו' תוס' דל"ל לך למעוטי סוכה גזולה ת"ל משום מהב"ע דהא נפ"מ בשגזל וסיכך בה ואח"כ קנאה דאי פסולה משום מהב"ע הוי כלא נעשתה מקודם וכשר כשקנאה אח"כ אבל אם פסולה מצד שפסלה תורה ואנן לא מסלקינן מעשה עשייתו כלל א"כ כשעשאה בפסול מקרי תעשה ולא מן העשוי, וכמ"כ מיושב גבי ציצית דבעי בגמ' (סוכה ד"ט א') לומר דאצטריך למעוטי גזולה כי הכי דתהוי תעשה ולא מן העשוי דהואיל דהתורה פסלה הציצית או הסכך הוי כנעשתה בפסול דלא מסלקינן המעשה מכל וכל ושייך בהו תעשה ולא מן העשוי, אולם צ"ע לפ"ז דא"כ אמאי אמרינן דגזל עצים וסיכך בהם דיוצא בסוכה הואיל וקנה מפני תקנת השבים דא"צ להחזיר משום תקנת מריש והא אימת קנה כשסוכך בהם וא"כ כשגמר הסיכוך אז כבר נעשתה הסוכה וכשהולך ומסכך עדיין ליכא תקנת מריש א"כ יופסל משום תעשה ולא מן העשוי שנעשתה בפסול:

ולכ"נ דבכה"ג לא מקרי תעשה ולא מן העשוי דלא מקרי עשייתו בפסול דנהי דפסול להגזלן מ"מ להנגזל מיהת כשר לישב בה וכעין שכ' תוס' במנחות [דמ"א ריש ע"א ע"ש] דבטלית שאולה מותר להטיל ציצית ואין בו משום כלאים דנהי דהשואל פטור מציצית והוי כלאים שלא במקום מצוה מ"מ הואיל ולהמשאיל הוי במקום מצוה, ה"נ י"ל הואיל וסוכה כשרה היא להנגזל ל"מ נעשתה בפסול ותעשה קרינן בי'. הן אמת שדברי תוס' הנ"ל צריכים מובן דהא מיירי בשאל טלית בלא ציצית דכל ל' יום פטור מציצית וא"כ הטלית של המשאיל והציצית של השואל א"כ היכי נאמר דחזי להמשאיל הא כיון דגלי קרא להם שא"י בציצית שאולין א"כ לא חזי לשום אדם דהמשאיל א"י לצאת בהם דהציצית שאולין והשואל א"י בה דהטלית שאול, ועכצ"ל דכוונת התוס' כיון דלהמשאיל נהי דהציצית הללו אינן ראוין לצאת בהן יד"ח מ"מ כיון דהטלית שלו הוא וחייב בציצית מותר להטיל בו ציצית אחרות משלו ומחוייב להטיל בו ציצית א"כ אשתרי לדידי' כלאים כיון דיכול להטיל בבגד זה עוד ציצית משלו וכיון דאף אם יתלה שמנה ציצית יצא יד"ח דאין כאן בל תוסיף* דהראשונים שאינם שלו אינו יוצא בהם יד"ח כלל, ולענין איסור כלאים אין נפ"מ בין תלה שמנה חוטין כלאים או חוט אחד איסור חד הוא, א"כ מיהת אשתרי כלאים לגבי המשאיל לכן לגבי שואל ג"כ הותר, ולפ"ז גבי סוכה אם הדפנות של הגזלן והסכך של הנגזל אז הסוכה לא חזי לשום אדם דלהנגזל לא חזי משום הדפנות ולהגזלן לא חזי משום הסכך א"כ י"ל דקרינן בי' תעשה ולא מן העשוי, והא דגזל עצים וסיכך בהם י"ל דמיירי שגזל כל הדפנות והסכך דאז שפיר חזי לנגזל לכן ל"מ תעשה בפסול ויוצא בה יד"ח, משא"כ כשהדפנות של הגזלן והסכך של הנגזל גרע דהא לא חזי לשום אדם, דאין לומר דמקרי תעשה בהכשר הואיל ואי קנה הוי עשייתו בהכשר, דא"כ למ"ל לתוס' במנחות לתלות הטעם בציצית דאין בו משום כלאים הואיל וחזי למשאיל ולא כ' משום דהואיל ואי קנה אין בו משום כלאים, אע"כ הואיל ואי בעי קנה לא אמרינן. ובזה הי' אפ"ל קו' רש"י הנ"ל היכי משכחת סוכה גזולה דא"י הא איכא תקנת מריש ושינוי ממשה ולפ"ז ניחא דמשכח"ל דגזל דפנות בלא סכך או סכך בלא דפנות דאז ל"מ שינוי דאימת קנה לכשעשאה ואז מקרי תעשה ולא מן העשוי ושפיר פסול, אבל זה ליתא מדאמר רבינא שם האי כשורא דמטללתא עבדו בה רבנן משים תקנת מריש מוכח דאף בכשורא לבד איכא תקנת מריש ויוצא יד"ח אף דכל הדפנות של הנגזל ולא קרינן בי' תעשה ולא מן העשוי. ועוד נ"ל ראי' ברורה דבכה"ג קרינן בי' שפיר תעשה ולא הוי מן העשוי דאל"כ כששאל טלית ועשה בו ציצית דמדאו' א"ח בציצית אף אחר שלשים יום א"כ כשמחזיר לבעלים אמאי הבעלים יוצאים יד"ח בציצית הללו הא בשעה שעשה הציצית הי' בפסול מדאו' דטלית שאולה פטורה והציצית הם של השואל ונהי דכשמחזיר ומוכר הציצית הם של המשאיל מ"מ נעשו בפסול, אע"כ כיון דגוף והציצית והסכך כשרים רק חסר קנין ממון קרינן בהו שפיר תעשה, וכה"ג כתבו תוס' בסוכה (דל"ב) דל"מ דחוי אצל מצות מחמת שאינו שלו ה"נ מחמת שאינו שלו קרינן בי' שפיר תעשה בהכשר, וכ"כ הראשונים לענין הקנאת הגט בין כתיבה לנתינה דלא אמרינן וכתב ונתן מי שמחוסר נתינה יצא זה שמחוסר הקנאה ונתינה כמו דפסול במחוסר קציצה ונתינה, משום דמחוסר הקנאה אינו מחוסר מעשה בגופו של גט ה"נ מקרי תעשה דאינו מחוסר מעשה בגופה של סוכה והקנאה מילתא אחריתי ולכן שפיר יוצא כשקנאה אח"כ וז"ב:

עוי"ל דברי הריטב"א שמחלק בין קרבן דבא לרצות לשאר מצות, והקשינו א"כ מאי מייתי בגמ' ראי' ללולב הגזול מקרא דוהבאתם את הגזול הא שאני קרבן דבא לרצות, דהנה בר"ה (דכ"ו) אהא דקרני פרה פסולין לשופר עולא אמר ה"ט דרבנן כדאמר ר"ח מפני מה אין כה"ג נכנס בבגדי זהב לפני לפנים משום דאין קטיגור נעשה סניגור, והא איכא בגדי זהב בחוץ, מבפנים קאמר, שופר נמי מבחוץ, כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי, ולפ"ז י"ל נמי כיון דקרבן הוא במקדש מש"ה פסול בעברה משא"כ מה שבחוץ אף מהב"ע י"ל דכשר ולא ילפינן מקרבן, משא"כ אנן דנוטלין לולב ביו"ט שני הוא רק משום זכר למקדש ובמקדש גופא גלי קרא דקרבן בעברה פסול ה"נ מצות נטילת לולב ז' ימים דרק במקדש הוי שפיר פסלה תורה גזול ואנן דעבדינן זכר למקדש כל דתקון רבנן כעין דאו' תקון ומדאו' במקדש א"י בלולב הגזול כמו קרבן הבא במקדש דפסול בה מהב"ע, משא"כ בשאר מצות כמו סוכה ומצה דמצות שבחוץ הן הי' אפ"ל אף שבאין בעברה כשרין, (ונהי דלענין קטיגור נעשה סניגור אף במקדש כל שאינו לפני ולפנים לא איכפת לן מיהת במהב"ע אף במקדש פסול אבל בשאר מצות שהן מבחוץ אפשר היה לומר שאינו פוסל כלל מהב"ע) ולכן לענין לולב שפיר מייתי בגמ' הראי' מקרבן:

ועפ"ז הי' אפשר לחדש דלא ילפינן כלל מסוכה ושלא כדברי הריטב"א וממילא ל"ק קו' תוס' מסוכה ומצה דדוקא במקדש פסלה תורה מהב"ע כמו דפסלה בקרבן וכן מפרש בירושלמי (ר"פ לולב הגזול) משל לאחד שכיבד את השלטון תמחוי א' ונמצא משלו אמרי אי לו לזה סניגורו קטגורו עכ"ל א"כ י"ל דבמצות שבחוץ לא קפיד קרא בכה"ג, ועפ"ז י"ל קו' תוס' ל"ל קרא לכם להוציא לולב הגזול ולפ"ז י"ל דביו"ט ראשון דהמצוה בגבולין דמי לסוכה ומצה דלא קפדינן משום מהב"ע ואצטריך קרא להוציא הגזול אמנם על קו' המקשה קפסיק ותני ל"ש ביו"ט ראשון ל"ש ביו"ט שני שפיר משני דביו"ט שני כיון דרק משום זכר למקדש עבדינן ובמקדש ודאי דמהב"ע פסול כמו בקרבן א"כ ממילא מצוה שבלולב לצאת במקדש ביו"ט ב' ודאי דפסול גזול ולא אצטרך קרא כלל, ובזה הי' אפ"ל גם קו' שעה"מ אהא דאין ממעטין ענבים ביו"ט ואם עבר ומיעטן כשר דהא הוי מהב"ע ופסול דהא גם מצוה הבאה בעברה דרבנן פסול, ולפ"ז אפ"ל כיון דמיעוט ענבים ביו"ט מיירי וא"כ ביום ראשון לא פסול כלל משום מהב"ע דכיון דהמצוה דאו' היא לא משום זכר למקדש ובגבולין ג"כ מחויב ומצוה שבגבולין לא מצינו כלל דקפיד קרא משום מהב"ע ואדרבה כיון דגלי קרא דלכם להוציא הגזול בלולב וכן בסוכה וציצית הוי שני כתובין הבכ"א דלאו מטעם מהב"ע פסול, והבן, (ולכאורה הי' אפ"ל קו' תוס' מאשרה דלמ"ל כתותי מכתת שיעורא דאצטרך ליו"ט ראשון, אבל ז"א דביו"ט א' פסול לפי שאסור בהנאה לא מקרי לכם כמ"ש תוס' סוכה (דל"ה) לפי שאין בו דין ממון ע"ש). ובהכי מיושב קו' הראשונים אדברי הירושלמי שכ' דיבש פסול משום לא המתים יהללו הא לסוכה עושין, דופן אחת ועוד דבגמ' פסלי משום הדר, ולפ"ז י"ל דבתוס' הקשו הדר אמאי פסול ביו"ט שני הא לכם כתיב בהאי קרא ואפ"ה לא פסול רק ביו"ט ראשון, ולפ"ד אפ"ל כיון דכתיב ושמחתם לפני ה' שבעה ימים במקדש, א"ל שפיר ביבש לא המתים יהללו אבל ביו"ט ראשון דל"ש טעמא דמת כיון דאינו לשמוח לפני ה' ודמי לשאר מצות כמו סוכה דאף ממת עושין דופן לסוכה להכי אצטרך תרי טעמי, טעם הירושלמי לשאר הימים דל"ב הדר צ"ל הטעם משום לא המתים יהללו כיון שהם לשמוח לפני ה', אבל ביום ראשון דהוי כמו שאר מצות שנוהג בגבולין לא מפסיל כמו שמצינו בסוכה ולכן אמרו בגמ' דידן משום הדר, ושניהם עולין בקנה אחד ודו"ק:

אכן מסתימת דברי הראשונים דלא חילקו מוכח דאף במצות שבגבולין ג"כ מהב"ע פסול ולכן י"ל שפיר דילפינן מסוכה כמ"ש הריטב"א ובגמ' דמייתי מקרבן משום דבא לתרץ יו"ט שני דרק במקדש הוא ואנן זכר למקדש עבדינן שפיר מייתי ראי' מקרבן, והא דלא מייתי מסוכה, י"ל לפמ"ש לעיל דבסוכה איכא פלוגתא דלר"א ליכא לאוכוחי דמהב"ע פוסל לכן מייתי בגמ' מקרבן ליו"ט שני דאף לר"א בקרבן פסול מהב"ע וה"ה לולב ביו"ט שני, ודברי הריטב"א נכונים. (ע"כ מצאתי בענין זה):

תוכן העניינים

שות הרדד אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה