אור ברסלב

שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן לט

סימן לח

נסתפקתי באכל כזית חלב וכזית היתר ביוה"כ דאף למאן דל"ל אחע"א בכולל מ"מ י"ל דיתחייב, דחייב על כזית שהוא היתר, ואין לומר דכיון דאין איסור יוה"כ חל על חלב וא"כ הוי כהיתר ואין היתר מצטרף לאיסור די"ל סברא נכונה לחלק דדוקא דבר שהתורה אסרה אכילה בכזית א"כ התורה נתנה שיעור לאיסור שאינו אסור רק כזית מאיסור כגון נבילה או טריפה ודומיהם שפיר כשאכל חצי זית היתר לא מצטרף דהא לא אכל כל זית איסור, אבל ביוה"כ דאמרינן ביומא [ד"פ ע"ב] השותה מלא לוגמיו חייב ואמרינן דהכי קים להו לרבנן דבהכי מייתבא דעתא וקים לן דכל חד וחד מייתבא דעתי' במלא לוגמיו דידי', ופריך דאמאי אכילה בככותבת כיון דלא תלתה התורה בשיעור שהוא לרוב העולם רק כל חד בדידי' אטו עוג מלך הבשן מייתבא דעתי' בכותבת ומשני אה"נ איהו מייתבא דעתי' פורתא כו', א"כ יצא לן דהתורה אסרה שיעור כשמתיישבת דעת האדם באכילתו ושתייתו חייב כרת יהי' כ"א כפי מה שהוא, רק קים להו לחכמים דכל אדם אינו מישב דעתו בפחות מככותבת, אבל אלו הי' אחד שמתיישבת דעתו בפחות הי' השיעור לפי האיש ההוא, מידי דהוי בשתייה דהשיעור לפי כל איש ואיש, א"כ כשאכל האדם מקודם האיסור נהי שאחע"א הוי כאכל בהיתר מיהת הכזית שאכל נתנה כח באדם שנתיישב דעתו, ומה לי שהאדם בטבעו מייתבא דעתו בכל שהו דהוי שורת הדין שיהי' חייב אכ"ש או לסבת אכילה הקודמת שהי' היתר מצד דאחע"א מיהת כשאוכל אח"כ כזית תמרים דהוא איסור מצד יוה"כ והיתר מצד איסור אחר דראוי שיתחייב לפי שאכל אכילה דמייתבא דעתו, ונהי דלכל העולם לא מייתבא דעת אכילה מהזית מ"מ הא חזינן דאלו הוי אחד שמייתבא דעתו בכזית הי' חייב האיש ההוא בכזית וההוא גברא מיהת מייתבא דעתו בכזית הזה וראוי שיתחייב, והא דאמרינן בכריתות [די"ד א'] דיוה"כ חל מטעם כולל היינו לפי הס"ד הוי מוקי בגמ' דאכל שתי כזיתים חלב דלא אסיק אדעתי' דגמ' דאכל תמרי א"כ הוי ס"ד דב' כזיתים הוי חלב א"כ שניהם איסור וא"כ לא מצי יוה"כ לחול, אבל למה דמסיק בגמרא דמליא בתמרי א"כ שפיר י"ל דיוה"כ לאו משום כולל חל רק דעיקר האיסור הוא על כזית אחרון שאוכל מהיתר דבזה מייתבא דעתא ואף אם אוכל כל שהוא מהיתר וקודם לכן אכל איסור הרבה דע"י הכ"ש היתר מייתבא דעתו חייב כרת. ולפ"ז קשיא דמאי פריך בגמ' שבועות דכ"ד ב'] לרבא ליתני שבועה שלא אוכל תמרים וחלב דלמא תנא דמתניתין ל"ל כולל כלל, ורק טמא וחלב פי' הרמב"ם בפי' המשניות דהוי איסור ב"א וכן מוקדשין הוי ב"א בבכור כמ"ש הרשב"א בשבועות או בולדות קדשים למ"ד בהווייתן קדושים, ונותר הוי מוסיף אבל כולל ל"ל, והנה עפ"י דרכנו הי' אפשר לפרש סוגיית הגמ' דמ"ד כוליא בחלבא ומ"ד דמלי' בי' תמרי, דבמאי פליגי, ולפ"ז י"ל דמ"ד כוליא בחלבא א"כ גם על כזית השני יש עליו איסור עולין, א"כ צ"ל דיוה"כ לא חל רק מטעם כולל דגם הכזית השני הוי אימורין, ור"פ דאמר כגון דמליא בתמרי היינו דעל כזית השני ליכא איסור כלל וא"כ י"ל דתנא דמתניתין ל"ל כלל כולל ומייתר בזה ר"פ כדי שלא יקשה ליתני שבועה דהאי תנא ל"ל כולל, ומ"ד כוליא בחלבא ניחא לי' לאוקמי בחד אבר שאכל ולא בתמרים, ועוד נ"ל כי מ"ד אכל כוליא בחלבא רצה ג"כ ליישב בזה הקו' דליתני שבועה שלא אוכל. [ע"כ מצאתי, וחע"ד כו']:

תוכן העניינים

שות הרדד אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה