אור ברסלב

שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן לו

סימן לה

יום ה' וא"ו ניסן תרט"ל נאשעלסק. לק"ק פולטוסק להרבנים המופלנים נ"י

מכתבם השגתי, ובדבר השאלה מחטין אשר קנו בקהלתכם מרחוק ד' או ה' פרסאות וביום ד' זרחה החמה ובלילה שלפניו הי' שלג גדול ודולף ובאו עדים והעידו אחד ראה שלג על שק אחד והשני ראה אשר שק א' הי' מלוחלח בקצהו והשלישי כמוהו, והתבואה היתה טעונה בד' עגלות והקונים לקחום לאוצרם וערבו אותם עם שאר החטים וטחנו הכל, והשעה דחוקה והזמן קצר, ופתחתם בהיתרא עפ"י דברי מהריט"ץ הו"ד בשערי תשובה (סי' תס"ז) בארגז מלא תבואה ונשפך מקערה מלאה מים, שכ' דאם יש בקעים בשולי הכלי שאין הכלי מחזיק המים מותר, והרמ"א דאוסר הוא רק בדגן בעליי' דמינח נייח, אבל כאן דמי למ"ש מהריט"ץ עכת"ד:

הנה גוף התשובה אינו תח"י ולכאו' נראין דבריו דלא מצינו בגמ' רק בארבא דטבעה בחישתא שנשרה במים אבל לא בלחלת מים, וכ"כ בשיורי כנה"ג (סי' תס"ז) להתיר מין חטה אף שדרכו להיות בבור לח, וז"ל והן לו יהי' שמשימין בבור לח לא מצאתי שחששו שמא נתבקעו אלא בחטים שנפלו לים כהאי ארבא דטבעה דשריי' מרובה כמ"ש הגהות ורשב"א בתשו' ושם התיר הרב אפי' שערימות העלו צמחים ול"ד לארבא דטבעה בחישתא דהתם כל שטובע במים מסתמא שוהא בה כדי להחמיץ ע"כ ואף שבהגהות אסרו תבואה שבשולי הספינה שאני התם דודאי יש מים תחתי' אבל כאן אין רק לחלוחית עכ"ד, וא"כ כיון שהמים זב למטה בלחלוחית לא איכפת לן, אבל לדעתי דהני רבוותא אזלי בשיטת המחלקים בין דליפה מועטת למרובה כמבואר בט"ז (סי' תס"ז) אבל לדעת הסוברים דהחילוק הוא בין חטים לשעורים או בין לתיתה דעסיק בה למינח נייחא אין חילוק בין מעט למרובה ואף בטופח לבד יכול להתחמץ, וכ"נ הלשון (שם סעיף ב') דגן שנטבע בנהר או שנפל עליו מים ולא הוזכר כמות המים אם רב או מעט, וכן מוכח מהא (דסי' תס"ו) הנותן שעורים לבהמתו ומצא בהם ריר צריך לבערם, ופשיטא דבריר של בהמה אין כדי שריי' מרובה רק לחלוח קצת ומ"מ חייב בביעור, ונהי די"ל דשעורים חמירי כמ"ש המג"א (סי' תנ"ג) דשעורים אף מדינא דגמ' אסור ללתות ע"ש אבל חטים דמן הדין מותר ללתות בלחלוח מועט אינן נאסרות כ"א בשריי', אבל איננו מספיק דלשיטת הרא"ה מוכח דשעורים בעינן נתבקעו ובחטים אף בלי בקוע אסור מוכח דשעורים קילי מחטים, וגם מצד קולת הט"ז בס"ס באכילה במקום הפסד קשה הדבר להקל חדא דשם מיהת ראו שלא נתבקעו החטים ויש סניף להקל אבל בנ"ד לא הביטו כלל ע"ז, וגם שם לא נשארו החטים המלחלחים ואנו דנין על השיריים משא"כ בנ"ד דנתערב הכל, וגם ההיתר של מהריט"ץ הנ"ל לא הי' רק בצירוף ההיתר דמיהת אין נתלחלח רק עשירית החטים לכן שפיר היקל, כיון דמה"ד חטין בחטין בטל ברוב ואף שיהי' מהם קמח וקמח בקמח הוי לח בלח ולבעי ס', הא מבואר בהג"ה ביו"ד (סי' ק"י) בנודע התערובות במקום הפסד יש לסמוך אמקילין דמותר אף אם נתבשלו אח"כ כאחד, וה"נ כיון דנודע התערובת קודם שנטחן לכן התיר המהריט"ץ, משא"כ כאן דלא נודע עד אחר הטחינה דנעשה לח בלח ובעי ס' ומאן יימר דהי' ס', ונהי דרובא ודאי הי' כי הרוב פשיטא דכשרים היו דאין דרך השלג ללחלח כל החטין ולקלוט בכל השק, מ"מ לא ידעינן אם הי' ששים:

אמנם נ"ל כיון דזה ברור דלא היו מלוחלחים כל השקים, דאל"כ היתכן שהישראלים הקונים או הנושאים התבואה לאוצר לא ירגישו בהשק המלוחלח ויכשירוהו לחה"פ אע"כ ודאי לא הי' רק במקום אחד ולא ראו או בקצת מקומות וא"כ רובא פשיטא דלא נתלחלח ומותר מה"ת כמו מב"מ דמותר, וא"כ אף דאנו מסופקים אם יש ס' דמי למב"מ ונשפך דמותר ביו"ד סי' צ"ח וה"ה כאן, דיש ספק אם נתלחלח כלל כ"כ עד שלא יהי' ס', ואף דבהוא לפנינו וא"א לעמוד על שיעורו אסרינן שם (בסעיף ג') כבר כ' הש"ך תרי טעמי אי משום דהוי סח"י או מטעם הר"ן דא"כ לעולם תתיר אבל דבר שנעשה באקראי ל"ש זה וגם חסרון ידיעה ל"ש כאן דבשלמא קודם שנטחן הספק אם נתחמצו הוי חס"י וע' מג"א (סי' תס"ז סקט"ז) דאיסור שאסור בלא נתבקע דשמא הוא קרוב לבקוע ואין אנו בקיאין בזה הוי סח"י, אבל אחר שנטחן דכבר א"א לידע כלל לא מקרי חס"י, גם הוא דבר שהוא באקראי שלא נודע קודם הטחינה, וא"כ י"ל אף מה דהחמיר הרמ"א בס"ס באכילה היינו משום דמיירי קודם שנטחן לא הוי ס"ס גמור דספק נתחמצו הוי סח"י אבל כאן אחר הטחינה שפיר י"ל דמותר.

ועוד נראה לפמ"ש המק"ח בטעם הרמ"א האוסר בס"ס משום דחש לסברת הרמב"ם דחמץ מקרי דשיל"מ ואסור בס"ס, וא"כ י"ל דבמקום הפסד הרמ"א מודה כיון דמבואר ביו"ד (סי' ק"ב) בתערובות כלים וכן היכי שהמאכל מתקלקל דבמקום הפסד מועט ג"כ לא מקרי דשיל"מ, וא"כ הרמ"א מודה להט"ז במקום הפסד וכל גדולי המורים גרירי בתרי דט"ז בזה, מחו"ז הגאון המק"ח והגאון מהרש"ז בש"ע שלו, בפרט כי ידוע לכל איש אשר מעט הוא מים מן השלג ואף אם חם השמש ונמס משרק שריק למטה ורק על שולי השק יהי' לפעמים מלוחלח החטין א"כ אין לאסור רק החטים שהם למטה בשק בתוך המים ולא יותר ואיכא ודאי יותר מס', להכי חזינן (בסי' תס"ז ס"ו) בחטים שנמצאו מבוקעות אותן שאינן מבוקעות מותרות מפני שהדבר מצוי כו' מוכח דתלינן במצוי, וזאת שכיח שלא ילחלח השלג כי כ"ז שהקרירות חזק לא ילחלח כלל וכשחם השמש ונמס נוזל מעט מעט ובודאי יש ס', ובטח אחר התרוקנות השקים ראו אנשים לבדוק החטין אם נתבקעו כמנהג בכל ישראל ואלו נתבקעו רובם לא היו טוחנים, והסברא נותנת דיש ס' בזה וא"כ יש להתיר כנ"ל וגם הוא דוחק והפס"מ, וגם פשיטא דודאי הי' השק רטוב ואלו נתבקעו היו החטים רכים והיו מרגישין מיד דלא נתייבשו עדיין וכיון דרוב מיהא הוי וגם על שאר איכא ס"ס אם הי' ס' ומה"ת ליכא איסור יש לסמוך על דעת הט"ז, וגם כי דרך סוחרי התבואה לכסות בימי השלג א"כ המצוי שלא יתלחלח כ"א במקומות מועטים וגם שלא ירד לפנימיות השק, ויש להקל בשעת הדחק ואם אפשר לבטלן ברוב מה טוב דאף לכתחלה התיר הח"י לבטל ברוב, דגן שנטבע בנהר, כיון דאינו אלא איסורא דרבנן, ואף אם א"א לבטל ברוב דעתו דהמקיל לא הפסיד בצירוף קולות המהריט"ץ ושאר קולות, אך ליל הראשון יקחו כ"א מקמח אחר לצאת יד"ח מצה:

דברי ידידכם.

תוכן העניינים

שות הרדד אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה