שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש
סימן לה
ב"ה ה' ט' אדר ל"ד לפ"ק לאסק. לכבוד חרב דמאוה"ג כו' מ' שלמה אבד"ק שיעראדז.
מכתבו קבלתי ע"ד אשר כ' כ"ת כי יען כמעט כעת מההכרח לטחון על רחיים צילענדר וקשה לעשות כיס חדש כמבואר ברמ"א או"ח (סי' תנ"א סי"ח) ושמע כי התרתי בזדונסקאוואלע לטחון עלי' לכן מבקש להשיב לו וגם הודיע אשר המוכרי קמח אומרים כי גם על צילענדר מזדמן הרבה פעמים אשר מההכרח קודם הטחינה ליתן מעט מים על החטים אך לא הרבה כמו שעושים ברחיים בלי צילענדר עכ"ד:
הנה אז כשנשאלתי מוואלע העידו לפני כי אין מזלפין מים כלל בצילענדר ולית בית מיחוש כי הרמ"א (בסי' תנ"ג) כ' נוהגין לנקר את הרחיים משום דזמנין נתנו בהם תבואה לתותה לסולת משמע כשאין נותנים תבואה לתותה פשוט דאף מנהגא ליתא, מכ"ש כשמנקרין היטב הכל רק אין מחליפין הכיס דשרי, אמנם חדשות שמעתי מכת"ה שאמרו לפניו כי הרבה פעמים מזלפין עליו מעט מים לכן יש לעיין בזה:
ונראה דהנה הך מנהגא לכאו' צ"ע כיון דפסק המג"א (סי' תמ"ז סקמ"ה) דמותר לערב לכתחלה קודם איסורו כיון דאין כוונתו לבטל, א"כ בודאי יש בו ס' למה ננקר הרחיים, ואם בודאי חמץ מותר לערב כ"ש כשאינו אלא ספק חמץ, ונהי דדייק בש"ע לכתוב דלותתין לסלת והב"י (סי' תמ"ב) כ' דחמץ גמור, הוא, (וע"כ כוונתו רחיצה כי לתיתה אינה אלא חומרת הגאונים והח"י כ' (בסי' תנ"ג) דמותר להשהות הנלתת כיון שאינו אלא חומרת הגאונים) אבל מ"מ הא המג"א (בסי' תס"ז סקי"ב) כ' דדגן שנטבע בנהר אינו אלא ספק ואינו אוסר התבשיל, לכן הי' אפ"ל דדוקא בלי ניקור רחיים יוכל להיות דלפעמים לא יהי' בו ס' לכן החמירו, אבל כיס של רחיים דדמי לריבראייזין המבואר ברמ"א (סי' תנ"א) להחמיר בהם וכ' המג"א דרק בפסח ולא בע"פ א"כ י"ל כיון דודאי יש ס' ליכא מנהגא ע"ז כלל, ואפי' את"ל דנהגו לנקר הכיס או לקנות חדש, היינו מטעם כיון דיש לו מתירין שאפשר בכיס חדש שאין הפסד בדבר וכן לנקר הרחיים דאפשר אסור לכתחלה בלעדי זאת כיון דאין הפסד בדבר אין לסמוך בלכתחלה על בטול, אבל בנ"ד שההפסד מרובה לקנות כיס חדש של משי, ומין זה רחיים של צילענדר עם כיס משי דבר נמצא מחדש ל"ש בזה מנהגא כלל, ועוד שהכיסין של הרחיים הקודמין הי' נדבק בהם חמץ בנקביהם שהי' להם נקבים גדולים אבל הכיס של משי שהם נקבים דקים אין לחוש כ"כ ועוד יש לצרף דעת הרא"ם שמחלק בין דליפה מועטת למרובה, ואף דאנן קיי"ל דלא כוותי' כמ"ש הט"ז (סי' תס"ז סק"ג) היינו דמחמירין בגוף החמץ, אבל כאן דיש ס' ואינו רק מנהג י"ל דלא נהגו רק במקום שלותתין בדליפה מרובה ולא כה"ג, וכיון דלהרא"ם מותר לאכול איך נאסור אנחנו לכתחלה בהפ"מ ביש ס', וראוי לומר מה שנהגו נהגו ומה שלא נהגו לא נהגו, וע"כ לדעתי, אם יסכים גם כ"ת, יקחו הכיס מהעץ, וינקו את העץ וינערו הכיס היטב בחביטה אשר לא יתקלקל, אף דלא מהני בכיס בכה"ג שרי, וע"ז לא מצינו מנהגא קודם הפסח שלא להתיר בכה"ג, בפרט שהעם רצין אחר פת נקיי' לכבוד יו"ט, ורבים אשר יקילו בפאראווע קמח אשר טוחנין הרבה ומזיע מאוד אשר יש בו חשש יותר, והמג"א (בסי' תס"ו סק"ה) לא ברירא לי' דכותל עץ אינו מחמץ ונהגו להקל, עאכו"כ בנ"ד שאין בו רק זהירות בעלמא מותר לכבוד המועד, ואסיים ואומר שלום: