אור ברסלב

שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן לד

סימן לג

ד' מ"א למב"י תרכ"ט.

הרב המאוה"ג כו' מ' דוד פיק נ"י אבד"ק פאביאנייץ.

מכתבו ע"ד העגל שכלו לו ח"י ביו"ט אחרון של פסח קבלתי, ומה שחש כ"ת לדברי מהרש"א ביצה (ד"ו) דעגל שכל"ח ביו"ט אסור משום מוקצה דלא חזי לבה"ש מחשש נפל, והגאון צל"ח דחה דבריו דהא הוי מוקצה מחמת יום שעבר, ובאמת גם על התוס' הקו' זו דתוס' תירצו שם אקושיא שהקשו על פרכת הגמ' וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה, הא בנולד מן הטריפה הוי חזי לי' להושיט ידו למעי אם ולשחוט. ותי' דלא כל"ח עד היום. ותמוה ג"כ הא מוקצה מחמת יום שעבר, ובאמת על המהרש"א ל"ק די"ל דהקשה לשיטת רש"י הובא בתוס' סוכה (ד"י ב') דסובר באתרוג בשמיני אסור מטעם דאתקצאי בה"ש דס' שביעי אלמא דיש מוקצה מיום שעבר, אבל להתוס' דכתבו לעיל (ד"ד א') ובסוכה שם דאין מוקצה מחמת יום שעבר הוא תמוה תירוצם, ומצאתי למוח"ז הגאון ז"ל בנח"י שעמד ע"ז, ומה שנ"ל בישוב דברי התוס' דהנה איך כל"ח ביו"ט ע"כ מנו משעלה זכר עלי' תשעה חדשים עד יו"ט, והנה ק' שמא לא נקלט הזרע עד יום ג' ועדיין לא כל"ח. ולכן י"ל דהר"ן בחי' לנדה כ' דרוב נקלטין מיד, וע"כ לאו רוב גמור הוא דמצוי שאין נקלטין מיד וראי' מהא דנדה דחסידים לא הי' משמשין מטותיהן רק מרביעי ואילך, וגם בל"ז רוב וולדות הן בני קיימא, ורק צריך ח"י מפני חשש מיעוט המצוי נפלים וכן מיעוט מצוי שלא נקלט ביומו, מיהת מיעוטא דמיעוטא שיהי' לא נקלט ביומו וגם תלד אחר מ' חדשים ולד שאינו בן קיימא דנהי דמיעוט מצוי שלא יהי' בן קיימא, עכ"פ כשאנו מונין ט' חדשים משעלה עלי' זכר ורואין מכוון החשבון אמרינן ודאי דנקלט ביומו וט' חדשים שלימים ולתרי מיעוטא ל"ח ומעתה ניחא דברי תוס' דבשלמא כשנולד הוי תרי רובא, רוב נקלטין ביומן ורוב וולדות בני קיימא ול"ח למיעוטא דמיעוטא, אבל אם הי' שוחטו במעי אם אז לא הי' הרוב וולדות בני קיימא כיון דלא נולד עדיין לא מהני החשבון מיום ההוא דשמא לא נקלט הזרע עד אח"כ, א"כ רק אחר הלידה רואין שהיום כל"ח, א"כ שפיר מוקצה הוא עד שעת הלידה ולאו דוקא ביהש"מ דאפי' בליל יו"ט אסור כ"ז שלא נולד דמיעוט מצוי שאין נקלטין מיד ולא כל"ח כיון דאם שחט במעי אמו אז ליכא רוב וולדות בני קיימא להצטרף בהדי רוב נקלטין ביומן והוי מוקצה דלא הוי רק חד רוב דנקלטין ביומן וחיישינן למיעוט כן יש ליישב דברי התוס' ורק הקו' על המהרש"א שהקשה דאמאי לא פריך בגמ' וכי מה בין זה לעגל שנולד קודם יו"ט ולא כל"ח ויום ח' שלו הוא ביו"ט, וכבר כתבנו די"ל דמקשה לשיטת רש"י דאית לי' מוקצה מחמת יום שעבר:

ובחידושי כתבתי ליישב דברי רש"י ממה שהק' עליו בתוס' סוכה (שם) משבת ויו"ט נולדה בזה שאסורה בזה, ור"י סבר דמותרת,, ותלי' בגמ' טעמא בהכנה, ותיפ"ל דהוי מוקצה בה"ש וכן שני יו"ט של גליות למה אמר ספוקי מספקא לי' כו' דהנה תוס' יו"ט דאו' וע' באשל אברהם (סי' רס"ב) שהביא בשם הסמ"ג להקשות למ"ד תוס' שבת דאו' דל"ל קרא לילף ק"ו מיו"ט ותי' דשאני שבת דסד"א דכיון דקב"ה לא שבת רק ביום השביעי א"צ להוסיף א"כ לפ"ז אפי' א"נ תוס' שבת לאו דאו' מ"מ תוס' יו"ט י"ל דאו' הוא, וא"כ כיון דמוסיף איו"ט שפיר כ' רש"י דבה"ש משביעי דחול היא וצריך להוסיף על יום השמיני בתוך יום שביעי א"כ כיון דאז אסור מוקצה בעת התוס' אפי' הוא יום מטעם תוס' יו"ט א"כ כיון דכל יום השביעי הוא מוקצה וגם ברגע שנכנס מיום ז' לחול עליו קדושת יום ח' מטעם תוס' ג"כ אסור מטעם מוקצה שפיר אמרינן מגו דאתקצאי למקצת בעת התוספות אתקצאי לכולא יומא, משא"כ שבת ויו"ט דודאי א"צ להוסיף על קדושת יו"ט מיום השבת דאדרבה שבת קדושתו חמורה מיו"ט לענין מלאכת או"נ א"כ ביו"ט אחר שבת דליכא תוס' וביום השבת דאסור לא חל יו"ט כלל א"כ אין כאן מוקצה רק מחמת ס' שבת וזה הוי מוקצה מחמת יום שעבר משא"כ באתרוג בשביעי מוקצה מחמת תוס' שהוא נוסף על יום שמיני והוי כשמיני מש"ה אסור אתרוג משום מוקצה, ובהכי ניחא גם דברי מהרש"א לשיטת רש"י כיון דיו"ט מתחיל בעוד יום חול מכח תוס' ואז לא כל"ח הוי שפיר מוקצה, וכן ל"ק לרש"י משני יו"ט של גליות דשם ל"ש תוס' על יום שני דרבנן דקיל מיו"ט ראשון וכיון דל"ש תוס' תו אמרינן דלא הוי מוקצה מחמת יום שעבר, ובהכי י"ל הא דלוגין של טבל לענין ערוב שהקשו תוס' שם י"ל דרש"י סובר דתוס' שבת לאו דאו' רק תוס' יו"ט וכמו שמחלק הסמ"ג א"כ בשבת לא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר, וזהו ע"ד פלפול:

אבל נלפענ"ד דהמהרש"א סובר בשלמא בכל מוקצה מחמת יום שעבר כיון דיודע דתחלת יום היתר ואיך הוא מקצה מדעתו כיון דיודע דבתחלת הלילה יהי' מותר לו ורק הוא לא ידע אימת לילה מ"מ מיהת יודע שיותר לו ויודע להזמין מבעו"י אבל בזה דלא כל"ח איך יכול להזמין מבע"י על תחלת הלילה שאז יהי' מותר לו, הא כל יום עיו"ט לא יוכל להזמין שמא נפל הוא ותמות א"כ לא הוי הזמנה כלל ומוקצה הוא משא"כ בביצה דידע מבע"י דיהי' בתחלת לילה כשיודע לו שלילה מותר א"כ הכין מבע"י ולא הוי מסופק כלל שבלילה יהי' מותר ול"ד ללא כל"ח דשם א"י להזמין מבע"י דחייש שמא נפל הוא ולא תשהא עד ליל יו"ט שפיר מוקצה הוא:

ובהכי ניחא מה שראיתי לאחרונים שהקשו דאיך שייך מוקצה בהש"מ למ"ד כל שהוא משום שבות לא גזרו בה"ש דהא בה"ש מותר ואיך שייך מוקצה מחמת איסור בה"ש, והקשו על רמב"ן שכ' דיש מוקצה באיסור דרבנן, ולפ"ז ניחא דמקצה מדעתו שיאסר בתחלת יו"ט ואנן בעינן הזמנה מבעו"י לתחלת יו"ט, ולפ"ז שפיר בעגל דאינו בטוח שתחי' עד הלילה א"כ לא הוי מזומן ומוקצה הוי, ונהי דאדברי תוס' דמיירי במעי אמו הדרא הקו' דהא מזומן הוא שבתחלת לילה יכול להושיט ידו למעי בהמה א"כ הוי מוקצה מחמת יום שעבר, אכן ע"ז כבר תירצתי לעיל, גם מוח"ז הגאון בס' נחלת יעקב ז"ל יפה תירץ מיהת דברי מהרש"א נכונים:

וראיתי להפמ"ג בפתיחה לה' יו"ט (סי' י"ז) שהוציא מדברי מהרש"א הנ"ל לחלק דמוקצה מחמת איסור דרבנן לא אמרינן מחמת יום שעבר אבל בדאו' אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר, ולכן כאן דנפל הוי חשש דאו' אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר,, ובזה נ"ל ליישב דברי רש"י סוכה דבשמיני אסור אתרוג מכח דאתקצאי בה"ש מס' שביעי שהק' תוס' מהא דנולדה בזה מותרת בזה, ולפ"ז ניחא דודאי י"ל דמוקצה מחמת מצוה הוי איסור דאו' תדע דהא שביעי יום חול הוא מ"מ שייך מוקצה וע' תוס' שבת (דכ"ב א') ד"ה סוכה [ע"ש] משא"כ מוקצה ביו"ט דאינו אלא מדרבנן, ועפי"ז אמרתי ליישב דברי רש"י ביצה (ד"ב ב') דרבה אמר והי' ביום הששי והכינו וכ' רש"י דיליף מהכא דמוקצה דאו' ותמהו דמה בא רש"י כאן להשמיענו בזה, ותו דמשמע בפסחים (דמ"ח א') דהדר בי' רבה. ונהי דקו' זו דהדר בי' רבה י"ל דשם מוקי רבה הא דמבשל גה"נ בחלב ביו"ט לוקה ה' בעצי מוקצה ויליף מוהכינו ואזהרתו מל"ת כל מלאכה ופריך עלי' דאמאי מוקצה שרי להקריב אי מוקצה דאו' מ"ל איסור גופו או ד"א, והנה המל"מ כ' (בה' יו"ט) דיש לחלק בין לאו לעשה ולא אמרינן מ"ל איסור לאו מ"ל עשה א"כ י"ל דממשקה ישראל לא נתמעט רק טבל וכדומה שהן בלאו אבל לא מוקצה, ולמה צריך לומר משום ד"א גרם לה, רק כיון דרבה אמר דלוקה אעצי מוקצה מל"ת כל מלאכה א"כ גם במוקצה לאו הוא שפיר פריך מ"ל איסור גופו או ד"א, לכן הדר בי' רבה דאין אזהרה ע"ז ואין לוקין אמוקצה, מיהת דרשה דוהכינו שיהי' אסור בלאו הבא מכלל עשה מזה לא הדר בי' רבה וז"פ אבל קשה למה הוצרך רש"י להביא זה כאן, ועוד דלמא הדר רבה לגמרי וסובר דמוקצה דרבנן. ונראה דהנה אביי הקשה שבת דעלמא תשתרי והקשו הראשונים הא שבת הו"ל מוקצה דא"ר לשחטו וא"כ הוי כעומדת לגדל ביצים והר"ן והרמב"ן והרז"ה תי' כל חד לפי דעתו אבל קשה מנין לאביי להקשות דלמא רבה לא מחלק כחילוקי' שחילקו הראשונים בדעתי וסובר דדמי לתרנגולת העומדת לגדל ביצים, לכן ס"ל לרש"י דאביי דייק מדאיצטריך רבה ביו"ט אחר השבת לומר לטעם כל דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה, והא תיפ"ל כיון דאי בשבת הוי מוקצה א"כ ממילא ביו"ט אחר שבת הוי מוקצה בה"ש משום ספק שבת ואי דהוי מוקצה לשעבר ז"א דהא לרבה מוקצה דאו' ובדאו' אמרינן מחמת יום שעבר כדעת הפמ"ג לכן עכצ"ל דגם בשבת לא הוי מוקצה כלל ושפיר פריך אביי שבת דעלמא תשתרי, וכ"ז לפלפל בדבריו:

אבל גוף דברי הפמ"ג צל"ע דא"כ עגל שנולד ביו"ט אחר השבת אף דידעינן שכל"ח ליתסר כיון דבשבת ל"ח לשחטו נימא דהוי מוקצה מחמת יום שעבר ואף דהר"ן אוסר היינו משום דלידה חשוב הכנה אבל לא משום מוקצה ומנ"ל למהרש"א לאסור ולהקשות קו', ועוד יו"ט שני להוי מוקצה, דודאי בה"ש אסור לשחוט שמא מקצתו יום ראשון קדש והשני חול והוי כשוחט מיו"ט לחול ואיכא איסור דאו' א"כ ביו"ט שני של גליות להוי מוקצה ואי דהוי מוקצה מחמת יום שעבר הא איסור שחיטה מיו"ט לחול הוי דאו', וגם מקו' תוס' על רש"י באתרוג משמע דאין לחלק, אלא ודאי אין לחלק בין דאו' לדרבנן, ובכ"מ לא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר, לכן מחוורתא כאשר כתבתי דכאן הקצה דחשב שתמות קודם ולא הוי הזמנה ליו"ט, וא"כ בספק כל"ח גם הרש"א מודה דלא הוי מוקצה וכמש"ל:

ובצל"ח כ' להשיג על המהרש"א דל"ש כאן מוקצה כיון דנתברר למפרע שלא הי' נפל והי' שרי מיד לשחטו והוי מוקצה בטעות ואם כי כן מצינו בביצה (דכ"ו) מוקצה שיבש ואין בעלים מכירין דלא הוי מוקצה אבל י"ל דל"ד דדוקא התם דהי' יכולין לראות אם יבש אף שלא נודע לא הוי הקצאה אבל דבר שהוא כעצמים בבטן המלאה ולא יוכל להודע אף בטעות הוי מוקצה וראי' לזה דחשיב בביצה נולד ופירש"י שא"י אימת יהי' נולד אף דקיי"ל דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה א"כ אם היו יודעים הבעלים דגמרה הביצה לא הי' מוקצים דמסתמא יולד למחר רק כיון דהדבר כמוס לא מקרי מוקצה בטעות כלל ונכונים דברי מהרש"א:

אמנם יש לגמגם בדברי המהרש"א אפי' לדברינו דאיך שייך לומר שמוקצה לפי שלא יוכל להזמין לשחטה שמא נפל הוא ותמות כיון דרוב עגלים בני קיימא הן רק מיעוט מצוי יש, א"כ כיון דרוב יש שלא תמות ודאי דלא מקצה ממנו דעתו ולא ידאג שתמות כלל ופשיטא לדברי תוס' חולין (ד' י"ב) דרק משום גזירה אטו אדם הא לא"ה נקטינן דבני קיימא דודאי לא הוי מוקצה לכן נ"ל דהמהרש"א מיירי בלא כל"ח והי' בן ח' חדשים שלימים דמשמע בגמ' דכל ששהא ח"י אינו נפל דומיא דאדם דפי' תוס' בשבת (ד' קל"ו) בבן ח' חדשים דאמרינן אשתהוי אשתהא כשכלו ח"י וע' בת"ש (סי' ט"ו) שנסתפק בעגל בן ח' חדשים אי מהני שהיית ח"י לפי דתלוי בבעיא אי בהמה יולדת לשבעה דאי אין יולדת לז' א"כ ל"ש אשתהא כמו באדם מיהת המהרש"א י"ל דהקשה אם נאמר דבהמה יולדת לז' ושייך אשתהי א"כ בן ח' חדשים נמי אי שהא ח"י מוציא מידי נפל וא"כ בעי"ט ודאי הקצה מדעתו דלא שכיח שישתהא והי' בודאי נפל בעיניו וסובר שבודאי תמות קודם הלילה א"כ הקצה מדעתו ולכן ניחא דברי מהרש"א שכ' בלא כל"ח ולא כ' בספק אי כל"ח משום דמיירי רק בודאי בן ח' חדשים והוי כודאי נפל דאפי' באדם א"מ עליו את השבת לצורך פ"נ וא"כ זה ודאי מקצה מדעתו פן תמות מ"מ כשכלו ח"י מותר ובהכי איירי המהרש"א ולפ"ז בספק אי כל"ח דאינו מקצה מדעתו דסומך ארוב מודה המהרש"א דלא הוי מוקצה מחמת יום שעבר ולכן בנ"ד רשאי לשחוט עגל ביום אחרון של פסח וגם דהגאון צל"ח ומוח"ז ז"ל בס' נחלת יעקב דחו דברי המהרש"א לכן יש להקל:

וע' במהדו"ב סי' כ"ו עוד בנדון כזה דברי ידידו דו"ש:

תוכן העניינים

שות הרדד אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה