אור ברסלב

שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן לג

סימן לב

בענין הקדום.

ומה שיש לעיין בנ"ד הוא הואיל וכסף לחוד ל"מ להפקיע איסורו אליבא דרוב הפוסקים כר"ת דבעכו"ם רק משיכה קונה, ורק בצירוף הקנאת מקום שהקנה לו בשטמ"כ שנתן לו ועכו"ם קונה קרקע רק בשטר, וא"כ בנ"ד דהשטר מוקדם הוא דנכתב בי"ג בניסן ונמסר בי"ד בו שטר פסול הוא וליכא הקנאת מקום, ול"מ לדעת הפוסקים דלא אמרינן עדים בחתומיו זכין לו דהשטר פסול, אלא אפי' לדעת הפוסקים כאביי דעדים בחז"ל וקונה למפרע משעת חתימה כמבואר בחו"מ (סי' ל"ט) מ"מ כאן דהקונה א"י הוא ואין זכי' לעכו"ם [כמבואר בפ"ד מזכי' ה"ו] ל"ש לומר עבחז"ל א"כ מוקדם הוא, דהכי חזינן בב"מ (די"ט א') דאי לאו זכות הוא ל"א עדים בחתז"ל, דאמרינן שם במצא שטר שחרור בשוק דמש"ה אם הרב מודה יחזיר לעבד למ"ד דחוב הוא לו ול"ח דמוקדם הוא ויטרוף לקוחות שלא כדין, דכי אתי למטרף א"ל אייתי ראי' אימת מטא שטר שחרור לידך, אלמא דאי לאו זכות הוא לו ל"א עבחז"ל, א"כ בעכו"ם דל"מ זכי' גבי' ל"ש ג"כ עבחז"ל, א"כ שטר פסול הוא. עוד נראה לפמ"ש תוס' ב"מ (ד"כ א' ד"ה שובר) דעבחז"ל הוא רק תק"ח משום דאל"כ לעולם לא יוכלו העדים לחתום עד שיראו המסירה, ולענין איסור נסתפקו, דל"ש האי טעמא, ושמא משום לא פלוג [ע"ש[, ולפ"ז אם נימא דל"מ לענין איסור, א"כ איך יועיל להפקיע איסור ב"י וב"י, ועוד כשם שכ' ר"ת בתוס' גיטין (די"ג ב') דלא תיקנו מעמ"ש בעכו"ם, ה"נ עבחז"ל דתקנה הוא מנלן דתקנו בי' מכל הלין נראה לכאו' דאין בהקנאת מקום בנ"ד כלום כיון דהשטר מוקדם הוא:

אמנם י"ל כיון דהעדים לא נפסלו כשכתבו שלא בפני הלוקח כמ"ש הר"ן בר"ה (רפ"ק) דכל מאן דלא גמר לדרב אסי (דאין כותבין שטר ללוה כשאין מלוה עמו רק בשטרי אקנייתא) לאו רשע הוא, והי' ראוי שיועיל שטר מוקדם מזמן שני עכ"פ כדפרכינן בב"מ (דע"ב א') רק משום גזרה שמא יגבה מזמן ראשון ע"ש, וא"כ לכאו' בכתבו בע"ש ומסרו בשבת אין לקנסו ולפסלו דעיקר הטעם הוא שמא ימכור הקרקע לאחר אחר כתיבת השטר ויבא לוקח הא' בשטר המוקדם ויוציא מלוקח הב', ובכה"ג דנ"ד י"ל כיון דשום ישראל לא יקנה בשבת ובאותו יום בע"ש אם יקנה לא יוכל הלוקח בשטר המוקדם שכ' זמנו בע"ש להוציא מידו, דהא לא כתבינן שעות בשטר ויצטרך להביא עדים למי נמסר תחלה, וא"כ כמ"ש ר"ת דמעמ"ש לא תיקנו בעכו"ם ה"נ לא תיקנו דיופסל שטר מוקדם לגמרי משום תקנתן, או משום תקנת ישראל רשע שיעבור על איסור קנין בשבת, וא"כ שטר שנכתב זמנו בע"ש ונמסר בשבת לכאו' כשר לגבות מזמן שני דלא קנסו בכה"ג שלא יועיל גם מזמן שני כיון דליכא למיחוש להפסד ישראל כשר:

וא"ל שמא ילוה המוכר מישראל אחר בע"ש וע"י השטר מוקדם שיוציא הלוקח לא יוכל לטרוף ממנו כי זמן ההלואה ומכירה ביום אחד, ז"א דא"כ גם אם נמסר בו ביום נמי ניחוש דלמא לוה מאחר ביום ההוא מקודם ואח"כ מכר ולא יוכל המלוה לטרוף השדה בחובו, כיון דהלוקח יוציא שטרו שנמכר לו בו ביים, אע"כ דאז יברר המלוה ע"י העדים באיזה שעה הלוה לו, ונימא דהמכר הי' אח"כ כיון דזמנו של המלוה מבורר באיזה שעה ע"י העדים והמכר לא נתברר אמרינן דהוא מאוחר וכמבואר בחו"מ (סי' מ"ג סכ"ג) ראוש"מ שיש לכ"א מהם שטר על לוי בשל ראובן כתוב בחמש בניסן ובשל שמעון בניסן סתם כו' נותנים את השדה לראובן דשמא שטרו של שמעון הי' בסוף ניסן, וא"כ גם בשטר שנמסר בשבת אין לחוש, דהמלוה יברר באיזה שעה הלוה ויטרוף השדה כיון דהלוקח לא וכל לברר שנמסר לידו בע"ש כלל, ולשמא ילוה בשבת ליכא למיחוש דהא אין כותבין שטר בשבת ובלא שטר הא אינו גובה מלקוחות, ואלא דניחוש שמא ילוה בשעה אחרונה בע"ש וממילא יתברר דהמכר קדים כיון דעדי הלואה יאמרו שהי' בשעה אחרונה, י"ל דכולי האי ל"ח דחיישינן רק להלואה מיום אחר, אבל כולי האי ל"ח ולא פסלו חכמים בכה"ג לשטרא:

וראיתי להטור חו"מ (סי' מ"ג) כ' שטר שזמנו כתוב בשבת הרי ודאי לא נכתב בזמן הכתוב בו לפי שאין כותבין בשבת ואין חוששין שמא מוקדם הוא שהלוה בשני בשבת אלא מעמידים אותו על חזקתו ואמרינן שאחרוהו, ועמד בפרישה למה שינה הטור מלשון הרמב"ם שכ' ואין חוששין שמא מוקדם הוא ובאחד בשבת הלוה לו והטור כ' בשני בשבת, ונראה דהנה לכאו' ק' איך החליט הרמב"ם ז"ל דאחרוהו וגובה בשטר זה מה שנמכר באחד בשבת, הא אף אם ההלואה הי' באחד בשבת והקדימו זמנו לשבת ג"כ ליכא למפסל האי שטרא דהא ליכא למיחוש שיגבה בהאי שטרא משבת דהא הב"ד יעמידו העדים בחזקת כשרים שלא כתבו בשבת, ויסתפקו אי נכתב בע"ש ואחרוהו או דנכתב בא' בשבת וקדמוהו, ומספיקא לא יגבו מע"ש דמספיקא אין מוציאין ממון, וא"כ העדים היו רשאים לכתוב זמן השטר בשבת אף שנכתב בא' בשבת כי ידעו שהב"ד יעמידו אותם בחזקת כשרים א"כ גם אם נימא דמוקדם הוא ג"כ לא נגרע השטר, וא"כ איך החליט דאחרוהו וגובה בו מלקוחות שקנו בא' בשבת הא ספיקא הוא דלמא באמת נכתב בא' בשבת וקדמוהו והשטר לא נפסל כנ"ל ואין לגבות בו משדות שנמכרו באחד בשבת, וע"כ צ"ל דודאי אם נכתב בשטר בשבת עשו זאת העדים בכוונה מיוחדת, וא"כ בשלמא אם נכתב בע"ש וכתבו בשבת כוונו העדים כדי שלא יגבה מהנמכר בע"ש, דע"י האיחור בשטר סברו העדים דהוי כאלו מחל זמן הגבי' עד אחד בשבת וכדעת הראב"ד ז"ל הו"ד ברא"ש גיטין (פ"ב בסוגיא דנכתב ונחתם) דגט מאוחר אינו חל רק מזמן הכתוב בו, אבל אם איתא דבאחד בשבת כתבוהו א"כ למה לא כתבו זמן האמת, ונהי דחשבו דהב"ד ידונו דבודאי בא' בשבת נכתב ויעמידו אותם בחזקתם, אבל מדוע באמת לא כתבו בא' בשבת כמו שהי', וע"כ מדשינו זמן האמת ואין אנו יודעין כוונתם, וכוונה מיוחדת בוודאי הי' להם, א"כ י"ל דכוונתם הי' להקדים הזמן כדי שיגבה משבת ולכן כ' דל"ח שפסולים הם ועשו רע וקדמו הזמן, דמעמידין אותם בחזקת כשרות, וא"כ ל"ל דהקדימו לפי שסברו שהב"ד ידונו שנכתב בא' בשבת, דז"א דא"כ למה שינו ולא כתבו זמן האמת, וע"כ כיון דמעמידין אותם בחזקתם בודאי הי' ההלואה בע"ש ואחרוהו כדי שלא יגבה מע"ש דחשבו שהב"ד יחושו דלמא נכתב בא' בשבת, ולכן שפיר פסקינן דמסתמא אחרוהו וגביא מע"ש ואילך, והשתא שטר שנכתב בא' בשבת וזמנו כתוב בשבת פסול הוא, דהא אנן נגבה בי' מלקוחות שלקחו בא' בשבת דנימא אחרוהו, ובאמת כיון דאין כותבין שעות אין לגבות משדות שנמכרו ביומו, וא"כ אם היינו יודעין שנכתב באחד בשבת הי' פסול ולכן כ' הרמב"ם ז"ל דלא מחזיקינן ריעותא בהאי שטרא ול"ח שנכתב בא' בשבת רק אמרינן אחרוהו:

ולכאורה עדיין ק' אמאי לא נימא שכתבוהו בא' בשבת והקדימו זמנו בשבת כדי שיהי' ספק לב"ד אם בע"ש או בא' בשבת הי' (דידעו שב"ד יעמידו אותם בחזקתם שלא כתבוהו בשבת) ואי דאם כתבוהו בא' בשבת אמאי לא כתבו זמן האמת ולמה שינו, י"ל דכוונתם הי' לזכות הלוה בכל אופנים דאם נימא דאקני לא משתעבד א"כ אם קנה הלוה נכסים בע"ש ומכרם בשני בשבת אם היו כותבין זמן האמת בא' בשבת הי' המלוה גובה דקניית הלוה הי' קודם ומכירתו אחר הלואה, מש"ה כתבו בשבת כדי שהב"ד יסתפקו אולי הי' ההלואה בע"ש ואחרוהו, ולא יגבה המלוה כיון דאין כותבין שעות שמא קנה הלוה אחר ההלואה כיון דמספיקא אין מוציאין מלקוחות, וכן מה שקנה הלוה קודם ע"ש ומכר בא' בשבת לא יגבה המלוה דב"ד יסתפקו דלמא בא' בשבת נכתב השטר ומכר עוד קודם הלואה והקדימו וא"כ עשו השטר לטובת הלוה ובכה"ג העדים כשרים דבמה שמגרעים כח בעהש"ט לא נפסול השטר וכמ"ש הש"ך (בסי' מ"ג ס"ק כ"ט) לתמוה על הב"ח בזה ע"ש, והדרא קו' לדוכתי' למה החליט הרמב"ם ז"ל דאחרוהו והמלוה גובה מא' בשבת, הא גם אם נימא דנכתב בא' בשבת והקדימו הזמן בשבת ג"כ לא נפסל די"ל כוונתם הי' לטובת הלוה, א"כ ספיקא הוא שמא קדמוהו וא ואיך יגבה המלוה מלקוחות מספיקא, אמנם י"ל כיון דהרמב"ם ס"ל דאקני ט"ס וכמו שכתבו להדיא דשיעבד לו דאקני ג"כ, וכמ"ש הש"ך (בסי' קנ"ב סק"א) בכוונתו, א"כ ל"ל דכוונתם הי' כדי שלא יוכל לגבות מנכסים שקנה בע"ש שהב"ד יסתפקו דלמא נכתב בע"ש ושמא קנה הלוה אח"כ הנכסים, דגם אם הי' כן ג"כ המלוה גובה כיון דאקני משתעבד ס"ל להרמב"ם ז"ל, ואין כאן טובת הלוה כלל וא"כ למה שינו וע"כ תאמר לטובת המלוה לגבות מע"ש דחשבו שהב"ד יעמידו אותם על חזקתם דאחרוהו, א"כ א"ת דבאמת השטר נכתב, בא' בשבת א"כ הקדימו בכוונה ופסולים הם לכן שפיר כ' דל"ח שנכתב בא' בשבת כיון שאם הי' כן הי' השטר פסול מוקמינן השטר על חזקתו דאחרוהו, ולפ"ז ניחא קו' הפרישה דמש"ה שינה הטור ולא כ' בלשונו בא' בשבת דהטור לשיטתו דס"ל (בסי' קנ"ב) דאקני לאו ט"ס וא"כ אם נכתב בא' בשבת וכתבו זמנו בשבת השטר כשר די"ל שכתבו כן בכוונה לטובת הלוה וכנ"ל וא"כ שפיר י"ל דהקדימוהו ואין המלוה גובה מלקוחות שקנו בא' בשבת, ולא הי' יכול הטור לכתוב בלשון ול"ח שמא מוקדם הוא ובאחד בשבת הלוה לו כמ"ש הרמב"ם ז"ל, דלרבינו הטור ז"ל שפיר חיישינן להא ואפ"ה השטר כשר ואינו גובה בו רק מיום ב' בשבת מחשש שמא הקדמוהו [ולכן כ' בלשון וא"ח שמא מוקדם הוא שהלוה בשני בשבת שלזה אין לחוש דאם באמת הי' כן שנכתב בשני בשבת והקדימו הזמן לכתוב בשבת אז פסול הוא, דנהי שיהי' טובה ללוה בנכסים שקנה בע"ש או שמכר בא' בשבת וכנ"ל מ"מ הנכסים שמכר בשני בשבת בוודאי יגבוהו הב"ד להמלוה כיון שלא יעלה על הדעת שנכתב בשני בשבת, והב"ד לא יסתפקו רק או שנכתב בע"ש או בא' בשבת ויגבה מלקוחות שקנו בשני בשבת ובאמת אינו רשאי לגבות מהם כיון שההלואה הי' בב' בשבת וא"כ אם הי' כן הי' השטר פסול לכן ל"ת, ואוקמינן השטר על חזקתי' דבע"ש נכתב ואחרוהו] ואיכא נפקותא לדינא וזה נכון מאוד:

העולה מדברינו דלדעת הטור חיישינן דקדמוהו ג"כ וכתבוהו בא' בשבת כי אנו חוששין דהעדים כתבו כן בכוונה לטובת הלוה דחשבו שהב"ד נסתפקו אימת נכתב ויפסקו לקולא ללוה שלא יגבה מנכסים שקנה בע"ש דלמא נכתב בשבת וגם לא יגבה מנכסים שמכר בא' בשבת דלמא נכתב בא' בשבת, אמנם לדעת הר"מ ז"ל אמרינן ודאי אחרוהו דאא"ל קדמוהו ונכתב בא' בשבת דאם הי' כן הי' פסול דלמה לא כתבו זמן האמיתי בא' בשבת, ואי כדי שהב"ד יסתפקו דלמא נכתב בע"ש ולא יגבוהו להמלוה מנכסים שקנה בע"ש, ז"א דלהרמז"ל שפיר גובה אף אם נכתב בע"ש, א"כ אם נימא שנכתב בא' בשבת ע"כ קדמוהו בכוונה שיהי' מוקדם והשטר פסול לכן אמרינן דודאי נכתב בע"ש, ולפ"ז יש להבין אם בודאי כתבוהו בע"ש מדוע באמת לא כתבו זמנו האמיתי, הא העדים ידעו שאפי' בכותבם בשבת לא ידונו ב"ד שנכתב בא' בשבת ואפי' לספק לא יסתפקו בזה דיעמידו אותם בחזקתם ובודאי ידונו שנכתב בע"ש כאשר באמת כן הוא, א"כ מדוע לא כתבו זמנו בע"ש, וע"כ צ"ל דמש"ה כתבו זמנו בשבת לומר דהמלוה מחל שיעבודו עד שבת דחשבו כסברת הראב"ד ז"ל הנ"ל, ולמאי נפ"מ אי שלא יגבה המלוה מנכסים שמכר בע"ש הא גם אם היו כותבין זמן האמת בע"ש ג"כ לא הי' גובה כיון דאין כותבין שעות (ואי דיברר בעדים שעת ההלואה וממילא נאמר דהמכירה היתה מאוחרת וכנ"ל, ז"א דהא כתבו בשבת לומר דהמלוה מחל שיעבודו עד שבת א"כ כשיברר על ידיהם או ע"י עדים אחרים שראו ההלואה הלא יבורר ג"כ שמחל השיעבוד וממילא לא יגבה מהם) וע"כ צ"ל דמש"ה כ' בשבת לומר דהמלוה מחל שיעבודו גם ממה שימכור הלוה בשבת ג"כ לא יוכל לגבות, א"כ לכאו' מוכח דתקנתא דמוקדם פסול עבדינן גם לרשיעי דקנו ומכרו בשבת דהא אנן חשבינן לודאי נכתב בע"ש דאם בא' בשבת הוא מוקדם ופסול והרי אם נכתב בע"ש ע"כ צ"ל בכוונת העדים שלא יגבה המלוה ממה שימכור בשבת ואם תקנתא לרשיעי לא עבדינן א"כ אם אתה דן שודאי נכתב בע"ש כדי שאם ימכור בשבת לא יגבה המלוה, א"כ גם מוקדם כשר ושוב יש לספק דלמא נכתב בא' בשבת, וע"כ לכאו' דלא כדברינו רק גם למוכר ולוקח בשבת עבדינן תקנתא דמוקדם פסול אבל הא ליתא דנהי שהעדים חשבו להרע להמלוה פן ימכור הלוה בשבת מ"מ שפיר י"ל דלא קנסינן לפסול שטר מוקדם שלא לגבות גם מזמן המסירה לפי שיפסידו הלקוחות שקנו בשבת באיסור, דתקנתא לרשיעי לא עבדינן, ואנן רק להצדיק העדים חשבינן בכוונתם כן והבן, ובנ"ד שפיר י"ל דהשטר כשר עכ"פ מזמן השני שהוא י"ד בניסן מה"ט דתקנתא לדידהו ולהלוקח בשבת לא עבדינן:

אמנם עדיין אין זה מספיק דאכתי איכא למיחוש שמא ימכור ביום י"ג לאחר ולא יחזיק בשדה והעכו"ם הזה יחזיק בהשדה, ואז אם נמסר השטר ליד העכו"ם לא היינו מוציאין מידו דשמא שטרו קודם והוא המחזיק, אבל כשנמסר בי"ד ושטר הישראל קודם ומוציאין ממנו, וא"כ שפיר יש לפסול האי שטרא שנמסר בי"ד משים מוקדם ולכאו' י"ל אי משום הא לא מיפסל דהא גם בשטר שאין בו זמן נימא כן שמא מכר לאחר והוא יאמר קניתי קודם לפי שהוא מוחזק וא"כ שטר שאין בו זמן יופסל, וא"ל כיון דבשטרו של השני מבורר הזמן אמרינן דשלו קודם כהא (דסי' מ"ג סכ"ג) הנ"ל ומש"ה אין לחוש בשטר שאין בו זמן, משא"כ כאן דשניהם נכתבו בי"ג בניסן אזלינן בתר המוחזק ויהי' ריעותא ללוקח שאינו מוחזק וראוי שיופסל כיון שנמסר בי"ד, ז"א דבאמת גם בשטר שאין בו זמן ומוחזק עדיף ממי שיש לו השטר עם זמן וא"י להוציא ממנו, ול"ד להא דכתבו (בסי' מ"ג סכ"ג) והרמב"ם ז"ל הביא דין זה גם לענין שני שטרי מכר א' בחמש בניסן וא' ניסן סתמא, די"ל דוקא בשאין שום א' מוחזק נותנין למי ששטרו מבורר יותר אבל כשהאחד מוחזק בהשדה לא נוציא ממנו בשביל ששטר חבירו מבורר יותר, דזה לא מצינו (בגמ' דכתובות פ' מי שהי') כלל, ויש לנו אריכות דברים בזה וע' בשערי משפט (סי' מ"ג סק"ה) שהאריך בזה, וא"כ גם שטר שא"ב זמן יופסל מה"ט דלמא שטר זה נכתב מאוחר וע"י חזקתו לא נוציא ממנו ליתנו להלוקח הראשון ששטרו מבורר יותר, וע"כ דל"ח כה"ג היכי דבאמת יהי' ספק והוא יהי' מוחזק א"כ גם בנ"ד אין לחוש, כן הי' אפ"ל לכאו':

אבל כ"ז אינו דבשלמא בשטר שא"ב זמן ל"ח שיהי' מוחזק כיון דאם יברר השני שהוא קנה קודם יוציא ממנו, אבל בנ"ד שנכתב בשטר י"ג בניסן א"כ עשו עולה שהפסידו להלוקח שנמסר לידו השטר בי"ג, שאף אם יברר בעדים שהשטר שיש ביד המוחזק נמסר לידו ביום י"ד יהי' תרי ותרי ולא נוציא מיד המוחזק א"כ הפסידו להלוקח שיברר ע"י עדים שקנה בי"ג דיהיו תרות"ר ולא נוציא מהמוחזק וודאי שטר פסול הוא ולא הוי שטר מקנה כלל ולא נקנה המקום לעכו"ם וליכא הקנאת מקום רק כסף לבד ואין קנין כסף מוציא מידי ב"י וב"י לפי דעת ר"ת דאין כסף קונה בהם:

אולם י"ל דקנה המקום בנ"ד כיון דעיקר הטעם דא"י אינו קונה בלא שטר מבואר בחו"מ (סי' קצ"ד) בסמ"ע בשם המ"מ משום דאם הי' הדין שיקנה בחזקה הי' מחזיק בע"כ של ישראל, ולפ"ז צ"ב מדוע לא יקנה בכסף, וא"ל משום דיכוף את הישראל למכור לו בכסף, הא קיי"ל תלוה וזבין זביני' זביני, וע"כ כיון דישראל מישראל ג"כ אינו קונה בכסף בלא שטר גם עכו"ם כן, וא"כ כמו שכ' הרב"י בחו"מ (סי' קצ"ד) בעכו"ם שהקנה לישראל דאם אמר בפי' שרוצה לקנות בכסף קנה כהא דאי בעינא בכספא איקני [בקידושין דכ"ו א'] ה"נ י"ל בקונה מישראל היכי דסמכא דעתי' לקנות בכסף דקנה, וא"כ בנ"ד כיון שבדיניהם אין שטר מוקדם פסול א"כ סמכ"ד וי"ל דקנה, ואף דלענין חמץ לא אזלינן בתר דיניהם לדעת המג"א (רסי' תמ"ח) מ"מ בכאן כיון דרק משום דל"ס דעתי' הוא דל"ק, כל שבדיניהם קנה סמכא דעתי', ואי בדיניהם ל"ק א"כ כיון דהוא לא ציית דינא ל"מ ק"כ אף למטלטלין, ואפי' לדעת רש"י ז"ל דקונה בכסף, מ"מ כיון שלא נתן כל הדמים ואין הקרקע שלו, ולכשיגנב החמץ ויאבד לא ישלם, באחריות ישראל קאי ועובר בב"י כמו באחריות אלם לדעת הרמב"ם, והכי קיי"ל בש"ע (סי' ת"מ ס"א], אבל אי בדיניהם קנה י"ל דקנה גם הקרקע:

אבל באמת לא נתבאר בש"ע אם פירש שיקנה בכסף אם מהני בקונה מישראל, והרב"י לא כ' רק בישראל הקונה והדבר צ"ע:

מ"מ נ"ל כיון דהטור השמיט דברי הרמב"ם דאינו קונה מישראל בכסף בלא שטר, ונהי דבש"ע הביאו, מ"מ נ"ל אם השהא עד אחה"פ י"ל כיון דלרש"י ז"ל קונה מטלטלין בכסף, נהי דהאחריות על הישראל הי' אפשר להקל עפ"י דעת הח"י דחמץ שקע"א אינו אסור בהנאה אחה"פ, ואף לר"ת ז"ל דאינו קונה מטלטלין בכסף י"ל בנ"ד קנה גם הקרקע כיון דבדיניהם קונה בשטר זה המוקדם סמכא דעתי' וקונה בכסף, דל"ש בי' טעמא אחרינא שלא יקנה בו, ועוד כיון דמדאו' קונה בשטר מוקדם מזמן שני רק דרבנן קנסו משום גזרה א"כ יש להקל אחה"פ [בצירוף טעמים הנ"ל ע' מג"א ססי' תמ"ז] אכן בנודע תוה"פ צ"ע אם יש להקל להשהות:

הנלע"ד כתבתי

תוכן העניינים

שות הרדד אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה