אור ברסלב

שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן לב

סימן לא

שאלה. אחד לא הי' יכול לחתום עצמו על שטמ"כ חמץ וע"פ חל בשבת וכתבו עדים שטמ"כ בי"ג בניסן וחתמו והוא חתם במסה"ק ולא מצא הנכרי בע"ש ורק בשבת בבוקר מסר השטמ"כ להערל והקונה הניח הערבון על השלחן מה משפט החמץ:

תשובה הנה ודאי מצד מכירה בשבת בדיעבד המכירה קיימת, וכן מבואר בש"ע או"ח (סי' של"ט ס"ד) בכל הני דחשיב שם אין דנין ואין מקדשין כו' דמה שעשוי עשוי, ואף שהיש"ש הקשה מ"ש מנשבע שלא למכור ומכר שכ' המרדכי דאין מכירתו כלום, כבר תי' המג"א (שם סק"י) כיון שבנדר ושבועה הוא גרם לעצמו איבד כחו וזכותו שהי' לו למכור לכן ל"מ מכירתו משא"כ במכירה בשבת לא הוא גרם שפיר מהני ע"ש:

והש"ך בחו"מ (סי' ר"ח) כ' דכל שהיום גורם לא מקרי מקח שנעשה באיסור וראייתו מהא (דב"ק ד"ע א') דעקוץ תאנה מתאנתי ותקני לי גניבותיך דהוי המכירה באיסור דאו' ואפ"ה הוי מכירה ע"ש, ולכאו' הי' אפ"ל דאין ראי' דגם אם נימא דאין המכירה קיים מ"מ חייב בדו"ה, דהא חזינן במכר קודם יאוש אף דל"מ מעשיו אפ"ה חייב בדו"ה משום דשנה בחטא [כמבואר בב"ק דס"ח א'] ה"נ במכירה בשבת י"ל אף דל"מ מעשיו ואין המכירה קיימת אפ"ה הי' חייב בדו"ה משום שעשה מעשה המכירה, והא דשקו"ט (שם בד"ע) אי הוי קנין כיון דאלו הוי תבע לי' קמן בדינא ל"א לי' זיל שלים לאו מכירה הוא, כבר פי' תוס' בשם הר"י ז"ל דדייק רק אלשון מכירה דאין זה מכירה רק מתנה והו"ל למנקט לשון נתן אבל באמת י"ל אף דאין המכירה מועלת מ"מ חייב בדו"ה כנ"ל, תדע דהא בב"ק (דס"ז ב') אמרינן (רבא אמר מהכא (דיאוש אינו קונה) קרבנו ולא הגזול, אימת אילימא לפני יאוש פשיטא למ"ל קרא, אלא לאו לאחר יאוש וש"מ יאוש ל"ק ופריך והא רבא הוא דאמר דגזל קרבן דחברי', ומשני אבע"א] חד מיניי' ר"פ אמרה משמע דספוקי מספקא לן אי ר"פ סובר יאוש קונה או לא, ואם נימא דס"ל לר"פ יאוש קונה א"כ אתר יאוש ל"ל דחייבי' רחמנא דו"ה דהא שלו הוא טובח, וע"כ דחיוב דו"ה הוא רק לפני יאוש ואע"ג דמכירתו לא מהני, ואף אם ר"פ סובר יאוש קונה מ"מ גם לפני יאוש חייב בדו"ה כנ"ל, וא"כ מ"ל אם המכירה לא הועילה מצד שאינו שלו אי מצד איסור שבת וא"כ ר"פ דמשני (בד"ע שם) באומר זרוק גניבותיך לחצרי, ולא ניחא לי' לומר כרמב"ח בעקוץ תאנה משום קו' הגמ' דכי תבע לי' קמן בדינא ל"א לי' זיל שלים גם מכירה ל"ה יקשה מ"ל דל"מ מכירתו מ"מ הא לא גרע ממכר לפני יאוש, וע"כ כפי' הר"י בתוס' דלישנא דמכר דייק דהול"ל נתן, וא"כ שפיר י"ל דאף דהמכירה ל"מ מצד איסור שבת מ"מ הי' חייב בדו"ה אי לאו משום דעשה איסור דאו' ומתחייב בנפשו וקלב"מ] ובזה מיושב קו' שלטי גבורים (בפ' משילין) דל"ל להרי"ף והרא"ש ז"ל להוציא הדין דמקח שנעשה בשבת מהני מירושלמי, ולא הוכיחו מב"ק מסוגיא דטבח ומכר הנ"ל וע' בש"ך שם ולפ"ד ניחא. דמסוגיא דטומ"כ בשבת (בב"ק שם) איכא למדחי כנ"ל דלעולם לא הוי מכירה ואפ"ה חייב בדו"ה, לכן הביאו מירושלמי דמבואר דהוי מכירה:

ועוד נראה לפמ"ש המהרי"ט ז"ל בתשו' דהא דא"ע ל"מ היינו היכי שיתוקן האיסור אם נימא ל"מ, אבל שוחט בשבת דאף אם נימא ל"מ איסורא דעבד עבד כמו נוחר בשבת ל"א ל"מ, א"כ גם בעקוץ תאנה מתאנתי או מרשות לרשות דאיכא איסור אף אם ל"מ המכירה ל"ש אעל"מ, ומש"ה לא הביאו הרי"ף והרא"ש מסוגיא דב"ק די"ל כיון דמוכר עביד איסורא דאורייתא אף דעבר ג"כ אאיסור דרבנן במכירה וזה יתוקן אם נימא ל"מ המכר מ"מ כיון שאיסורא דאורייתא לא יתוקן א"כ מ"ל חד איסורא או תרי איסורי מש"ה אמרינן דמהני כיון דלא יתוקן האיסור לגמרי, לכן הביאו מירושלמי דמפורש בהדיא דאי אקני בשבת מהני:

ובטעמא דמהני, לפמ"ש מהרי"ט, אפ"ל כיון דאיסור מכירה גזרו חז"ל משום שמא יכתוב ואף דל"מ מ"מ לא יתוקן החשש והגזרה שגזרו רבנן כיון דכוונתו הי' למכור והי' מציאות שיכתוב לכן ל"א אעל"מ ושפיר מועיל המכירה וניחא קו' הש"ג:

ובדברי הש"ך הנ"ל דחילק בין מקח הנעשה בשבת דמהני משום דהיום גורם האיסור ל"ה מקח הנעשה באיסור יש ליישב דברי תוס' בב"ק (ד"ע ב') שהקשו בעקוץ תאנה אי מיירי שהגנבה בחצר הלוקח מאי פריך אי קתבע לי' כו' מכירה נמי ל"ה הא קניא לי' חצירו ללוקח, ואלא דליתא בחצירו של לוקח דל חיוב שבת מהכא לאו מכירה היא דהא קיי"ל כר"נ דפירי לא עבדי חליפין, ויש לדקדק שפת יתר שכ' תוס' דל חיוב שבת מהכא, ולפמ"ש הש"ך ניחא דהנה הראשונים הקשו מאי תקנו חז"ל מעות ל"ק כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך, הא השתא יאמר לו נשרפו מעותיך ותירצו דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע, תו תירצו כיון דד"ת מ"ק יש לו להמוכר רשות להשתמש בהן וחייב בנשרפו וכ"כ תוס' ר"פ המפקיד (דמ"ג), ולפ"ז נהי דבכ"מ שוה בשוה לא קני בתורת דמים לדעת החולקים על ר"ת [בב"מ דמ"ז א'] כיון דליכא למיחש שיאמר לו נשרפו מעותיך כתירוצם ז"ל דהוא מתחייב מדין שומר ושואל, אמנם כאן דהמוכר חייב מיתה על עקיצת התאנה, א"כ אם יושרף התאנה יפטר מלשלם מטעם קלב"מ, שוב ל"ש התקנה דיאמר לו נשרפו חטיך כקו' הראשונים אם מעות לא יקנה יאמר לו נשרפו מעותיך, א"כ לא תיקנו כלל דמעות אינן קונות [ע' לעיל סימן כ"ה כ"ו] ול"ק קו' תוס' הא פירי לא עבדי חליפין דכאן בתורת דמים קנו בשוה דבכה"ג דהמוכר לא יתחייב לשלם לא תיקנו חז"ל אמנם כיון דבאמת מקח שנעשה באיסור ראוי שלא יקנה, וע"כ צ"ל דכאן במכירה בשבת לפי שאין האיסור רק מכח היום ואלו לא הי' שבת לא הי' איסור לכן מהני וכמ"ש הש"ך, א"כ ממנ"פ ראוי שלא יועיל המכירה דאלו לא הי' שבת לא הי' קלב"מ ואם הי' נשרף התאנה הי' חייב לשלם כיון דד"ת מע"ק וליכא למיחש שיאמר נשרפו מעותיך א"כ שוב איכא תקחז"ל דמעא"ק א"כ במאי קני הא פירי לא עבדי חליפין, ואלא כיון שהוא שבת וקלב"מ ויהי' פטור אם יושרף וליכא תקחז"ל מש"ה קונה בתורת דמים, א"כ היום גורם שיתחזק הקנין שוב קשה הא הוי מקח שנעשה באיסור, ול"ש תי' הש"ך דאין האיסור גורם רק היום גורם האיסור, ז"א דכאן אלולי היום לא הי' המקח כלל א"כ שפיר גורם הקנין ומהראוי שלא יועיל משום מקח שנעשה באיסור, וזה שכוונו תוס' דל חיוב שבת מהכא פירי ל"ע חליפין ובתורת דמים לא דשייך תקחז"ל, ורק בשביל שהוא שבת וחייב מיתה ולא ישלם אם יושרף התאנה אמרת דקונה בתורת כסף א"כ היום גורם שיהי' קנין והוי מקח שנעשה באיסור דל"מ, וזהו ע"ד החידוד. אמנם לפמ"ש לעיל דבמכירה טעמא רבה איכא משום דלא יתוקן האיסור ממילא מיושב קו' תוס' הנ"ל, דאף אם היום גורם שיהי' קנין מ"מ מהני משום דלא יתוקן האיסור. סו"ד דבזה ודאי אין לפקפק דמצד איסור שבת הועיל המכירה בנ"ד:

תוכן העניינים

שות הרדד אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה