שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש
סימן טז
שאלה. [שכח להפריש חלה בערב שבת שחל להיות י"ג בניסן מאי תקנתי']:
תשובה. המג"א (בסי' תק"ו) כ' בשכח להפריש חלה בע"ש שחל להיות ע"פ בשבת דאין להם תקנה דכיון שיצטרך לבער החמץ, וא"כ נמצא דאכיל טבלים למפרע כהא דשמא יבקע הנוד בעירובין (דל"ז א"ב), וא"ל דיתן לעכו"ם מה שישאר במתנה והעכו"ם יחזור ויתננו לו לאחה"פ ויפריש חלה, דהא אסור ליתן על תנאי, וא"ל כיון דאסור לאכול בלי הפרשה, מותר להפריש בשבת, דהא חלת א"י ג"כ אסור לאכול ממנה בלא הפרשה ואפ"ה אסור להפרישה ביו"ט, לכן י"ל דאין להם תקנה עכ"ד. והפנים מאירות (ח"ב סי' צ"ו) פסק להפריש חלה דכרבת [דס"ל (בביצה ד"ט א') גלגל עיסה מעיו"ט מפריש ממנה חלתה ביו"ט] פסקו הר"ח ובעה"ת הובא ברא"ש שם, וגם הרז"ה והראב"ד פסקו לקולא והטור לא הכריע, רק דכ' כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא טוב שלא להפריש, וה"מ היכי דאפשר אבל כאן דלא אפשר לא עכ"ד, וכן (כ') הק"נ בביצה שם הקשה כן דלמה לא נסמוך בשעהד"ח אכל הני פוסקים לקולא. ובאמת תמיהני דדברי המג"א נכונים דע"כ לא פליג רבה אאבוה דשמואל דאוסר, רק ביו"ט כמ"ש רש"י שם, דל"ד לתרומות ומעשרות דלא גזרו על תרומת עיסה שהרי מותר לגלגלה ביו"ט ולאפותה ואז יפריש חלה א"כ אף בגלגל מעיו"ט נמי לא תקנו [לאסור] וא"כ זהו שייך רק ביו"ט שמותר ללוש עיסה (לכן לא תיקנו בחלה) אבל בשבת שאסור ללוש ודאי לא משכחת רק בגלגל (מעיו"ט) [מע"ש[א"כ דמי לתרומע"ש דטבילי מאתמול דאסור, וכיון דמיירי בשבת ע"פ, א"כ שפיר אסור להפריש, דבשבת אף לרבה אין לחלק בין חלה לתרומע"ש כלל. (ואף) [ונהי[לשיטת הרא"ש דמפרש טעמא דרבה דוקא בח"ל דאוכל והולך ואח"כ מפריש ולא מחזי כמתקן אין לחלק בין שבת ליו"ט] כבר הביאו תוס' שטה זו ודחו דה בגמ' פריך לימא פליגא דשמואל אדאבוה דאמר שמואל חלת ח"ל אוכל ואח"כ מפריש, ומשני מי לא מודה שמואל שאם קרא לה שם שאסורה לזרים משמע דאין סברא להתיר מה"ט ומשמע דסברא זו פשוטה. ובאמת גם דברי הרא"ש י"ל דתרוויי' בעי דמטעמא דאפשר ללוש ביו"ט כמ"ש רש"י לא הי' מתיר רבה בחלה בא"י משום דמתקן גמור הוא, ורק משום דחלת ח"ל לאו מתקן גמור רק מחזי כמתקן, לכן התיר רבה בחלה, הואיל ואפשר ללוש ביו"ט, אבל בתרומ"ע בח"ל, אף דג"כ אוכל והולך ואח"כ מפריש, הרא"ש ודאי מודה לרש"י דרבה סובר דאסור להפריש [ביו"ט] מדלא נקט רבה רק בחלה ולא בתרומה, משמע דרבה מודה דאסור בתרומת ח"ל, וכן בחלת א"י, אף שאפשר ללוש ביו"ט סובר (הרא"ש) דאסור, כי הני תרי טעמי צריכי לרבה, ולכן רק בחלת ח"ל דוקא, אבל בחלת א"י או בתרומת ח"ל אסור להפריש וא"כ ממילא ה"ה בשבת מודה הרא"ש דאסור להפריש [גם] בחלת ת"ל, וא"כ שפיר ניחא קו' תוס' דבגמ' פריך דהא אוכל והולך ואח"כ מפריש ומשני דסברא פשוטה דמחזי כמתקן (מיהת) [די"ל] בהא פליגי רבה ואבוה דשמואל (בהא) [היכי[דרק מיחזי כמתקן אי גזרו בחלה או לא, וע' במלחמות להרמב"ן שכ' דטעם האומרים דרבה לא אמר רק בחלת ח"ל, דבתוספתא מחלק בין לש מעיו"ט ללש ביו"ט וק' לרבה [דמתיר גם בלש מעיו"ט] אע"כ דבא"י מודה רבה, ולפמ"ש שפיר גם הרא"ש והרז"ה ושאר הראשונים סוברים כן, דדוקא בחלת ח"ל] דאיכא תרתי למעליותא דמותר ללוש ביו"ט, וגם אוכל והולך ואח"כ מפריש [הוא דמותר בי"ט] אבל בחלת א"י או בתרומה בח"ל, וה"ה חלה [ח"ל] בשבת אסור כנ"ל:
וראי' לדברינו מהא דפליגי בביצה (די"ב ב') אי מוליכין מתנות או תרומה לכהן, דתנא דמתני' סובר דפליגי ב"ש וב"ה במתנות [אבל בתרומה גם ב"ה מודו דאין מוליכין] ולר' יוסי בברייתא פליגי רק בתרומה, אבל במתנות [ד"ה דמוליכין] ואמרינן עלה ר"ט ברי' דר' נחמי' הו"ל גרבא דחמרא [דתרומה] אתא לקמי' דר' יוסף, א"ל מהו לאמטויי לכהן האידנא, א"ל הכי אר"י אמר שמואל הלכה כר' יוסי [ואליבא דב"ה דאפי' תרומה נמי מותר להוליך] ופרש"י במתניתין דכל הא דאין מוליכין היינו משום [גזרה] דאין מגביהין תרומע"ש הוא, וא"כ ק' כיון דשאל מהו לאמטויי האידנא משמע דהי' במקומו של ר' יוסף וא"כ הי' בח"ל א"כ למה לא יוליך החמרא, דהא רשאי להרים בתרומת ח"ל להפוסקים כרבה, וא"כ בזה ודאי ב"ה מתירין [להוליך ביו"ט] מ"ד אמתנות דהתירו ב"ה גם לתנא דמתני' ודוחק לומר דהיין הי' מא"י והי' בבבל, דהו"ל להגמ' לפרש, וא"כ למ"ל לר' יוסף לומר דהלכה כר"י [הא אפי' לתנא דמתני' מודו ב"ה דמוליכין בתרומת ח"ל] אע"כ דאף הפוסקים כרבה מודים בתרומת ח"ל דאסור להגבי' תרומע"ש, וכיון דאינו זכאי בהרמתן שפיר לתנא דמתני' הי' אסור [להוליך משום גזרה] לכן אמר הלכה כר"י דלב"ה מותר [להוליך גם בתרומה]:
ועוד נ"ל ראי' מהא דביצה (דל"ז א') [לא מגביהין תרומע"ש:
פשיטא, תני ר"י לא נצרכה אלא ליתנם לכהן בו ביום] וה"מ פירי דטבילי מאתמול, אבל פירי דטבלי האידנא, כגון עיסה לאפרושי מינה חלה, מפרשינן ויהבינן לכהן, ומינה למד הרי"ף דלית הלכתא כרבה, והרא"ש פי' דמיירי בחלת א"י, וק' אמאי לא אמרו בגמ' נמי וה"מ פירות א"י אבל פירות ח"ל מותר, אע"כ כיון דתנן תרומע"ש, וזה אסור אף בפירות ח"ל [אף להפוסקים כרבה] לכן נקט דטבלי האידנא דמותר כמו חלה בא"י [בלש ביו"ט], אבל בפירות ח"ל [לתרומע"ש] לא אמרו, דבאמת אף לדעת הרא"ש אסור:
אמת דיש לפקפק בראיות אלו, אבל יש לעיין מאי פריך פשיטא דלמא מיירי מתני' בחלת ח"ל דרבותא הוא דהו"א הואיל, דאוכל והולך ואח"כ מפריש מגביהין קמ"ל דאין מגביהין, בשלמא, לדעת הרי"ף י"ל דסברא פשוטה היא, הואיל ואי קרא שם דאסור לזרים כמ"ש תוס' ביצה (ד"ט), א"כ שפיר פריך פשיטא, אבל לפמ"ש דעת הרא"ש דבתרומה נמי אסור להפריש בח"ל [אף דאוכל והולך ואח"כ מפריש, ושפיר רבותא הוא] וא"כ מאי פריך פשיטא, וצריכין אנו לומר דג"ז סובר הרא"ש דסברא פשוטה היא דבתרומת ח"ל דאסורה לזרים דמחזי כמתקן, ומודה הרא"ש לסברת תוס', רק בחלה הוא דרבה מיקל לפי דאיכא צירוף סברת רש"י הואיל ומותר ללוש ביו"ט, וא"כ במתני' דתנן תרומות פריך שפיר פשיטא. וא"כ יש מכאן ראי' דהרא"ש מודה דבתרומת ח"ל אסור להפריש, דא"ת דהרא"ש פליג וסובר דרבה ס"ל דגם בתרומת ח"ל מותר, וא"כ יהי' פלוגתא רחוקה מאוד בין הרי"ף והרא"ש, דהרי"ף סובר דתרומת ח"ל הוי מלתא דפשיטא דאסור, דלכן פרכינן פשיטא דאין מגביהין, והרא"ש יסבור דבאמת מותר, אע"כ כמ"ש דגם הרא"ש מודה בתרומה דאסור, ושפיר פריך פשיטא וכנ"ל. וא"כ בשבת שפיר מודה הרא"ש דאסור להפריש [אפי'[חלת ח"ל [כיון דליכא לצרף סברת רש"י, דהא אסור ללוש] וצדקו דברי המג"א:
עוד כ' שם הפמ"א דמה"ד אין לאסור בטבל דרבנן משום מתקן, דכמו דולד טומאה מטבילין ביו"ט בביצה (די"ח) דכל שאסורו רק דרבנן ל"ח מתקן, ותימה למה דחקו רש"י ותוס' בטעמא דרבה דמפרישין חלה ביו"ט, ולא פי' משום דחלת ח"ל הוא דרבנן לא מקרי מתקן כמו בולד טומאה. ואף דהה"מ (בפ"ד מה' יו"ט) כ' לחלק בין ולד טומאה לטבילת כלים חדשים מעכו"ם, דכלים טמאים עכ"פ חזי לימי טומאתו לכן בדרבנן ל"ח תיקון, אבל כלים חדשים דל"ח למידי אף דרבנן הוי תיקון, אבל כיון דהב"י (באו"ח סי' שכ"ג) כ' דלדעת הרי"ף והרמב"ם, מותר לטבול כלים חדשים, משמע דל"ל סברת הרה"מ, א"כ מדוע לא התיר (בסי' תק"ו) חלת ח"ל בגלגל מעיו"ט להפריש ביו"ט כיון דל"ח מתקן, וא"ל דדוקא בולד טומאה ל"ג אטו אב הטומאה דכהנים זריזין הם, אבל חלת ח"ל גזרינן אטו חלת א"י דאסור משום מתקן, ז"א דהא להרא"ש טעמא דרבה משום דמיירי בחלת ח"ל אלמא דלא גזרינן, ועוד דהא ביומא (דפ"ג) במי שאחזו בולמוס דמאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן תימא אומר תרומה ולא טבל א"ר היכי דאפשר בחולין דכ"ע ל"פ דמתקנינן לי' ומספינן לי' כי פליגי בדלא"פ בחולין, מ"ס טבל חמור, ומ"ס תרומה חמורה, ופריך הש"ס אפשר בחולין פשיטא דמתקנינן לי' ומשני ל"צ בשבת, (שאפי' הוא שבת שאסור להפריש תרומ"ע יפרישוה ולא יאכילוהו טבלים, רש"י) בשבת נמי פשיטא (טלטול מדרבנן הוא) הב"ע בעציץ שאינו נקוב דרבנן (דטבל שלו מדרבנן, ושבות דהפרשת מעשרות דרבנן, אשמעינן שידחה השבות ולא יאכילוהו טבל דרבנן דאתי למשרי נמי טבל דאו', רש"י) ואמאי לא משני בחלת חו"ל ומתקנינן משום שידחה השבות ולא יאכל טבל דרבנן מחלת ח"ל דאתי למשרי טבל דאו' מחלת א"י, אע"כ דבחלת חו"ל ל"ג טבל דרבנן אטו טבל דאו' מחלת א"י, דבשני מקומות לא גזרינן משא"כ בשאר טבל דרבנן דאסור דגזרינן אטו טבל דאו' עכ"ד הפמ"א. והנה תמוהין דבריו דבחלת חו"ל א"א לאוקמי, דא"כ איך אמר דמתקנינן לי' ועוברין אשבות, הא (ודאי כיון דאפשר בחולין בלי התרומה כלל א"כ שפיר פשיטא דא"צ לתקן דהא) אפשר שיאכל ויניח השאר להפריש ממנו ביום מחר [ול"צ לתקן כלל ולעבור אשבות] ולא מבעי לדעת הסוברים דל"ב מוקף ול"ב שיור רק כדי חלה, ערש"י בכורות (דכ"ז א') ותוס' שם ד"ה אוכל והולך ותוס' ביצה (ד"ט א' ד"ה גלגל) ובהרא"ש שם וטוש"ע (יו"ד סי' שכ"ג), פשיטא] דיוכל לשייר רק כדי שיעור חלה או תרומה, אלא אפי' להסוברים דבעינן מוקף בחלת ח"ל ער"ן ביצה שם] וצריך לשייר מעט יותר כדי שיפריש, מ"מ הא כבר כ' תוס' ביבמות [דצ"ג ב'] דלצורך [עונג] שבת ל"ב מוקף, וא"כ לחולה שיב"ס פשיטא דל"ב מוקף, וא"כ פשיטא דל"ב תיקון כלל ול"מ לאוקמי בחלת ח"ל, ותו דברי הפמ"א תמוהים דאיך מביא ראי' לדידן דקיי"ל כאבוה דשמואל מהא דיומא, דלשיטת הפמ"א דלא מחלק בין שבת ליו"ט ודאי לק"מ] כיון דסוגיא דיומא לרבה אזלא, א"כ לדידי' דמותר לתקן א"כ ודאי פשיטא דמתקנינן כיון דאין כאן איסור כלל, (אלא) ואפי' לפמש"ל דבשבת, גם רבה מודה דאסור, מ"מ ל"מ לאוקמי בחלת ח"ל דאיך אמר רבה דמתקנינן הא א"צ לתקן ולעבור אאיסור שבות הא מוטב להאכילו ולשייר כדי חלה כיון דמיירי בשבת ל"ב מוקף כלל [כנ"ל בשם תוס' יבמות], ועוד דחשיב"ס ודאי דעדיף [מעונג שבת] לכן ע"כ רק בעציץ שא"נ מיירי:
ומה שהקשה מולד טומאה דמטבילין ביו"ט, ודאי ליתא דכל דרבנן נמי חשיב תיקון, רק ולד טומאה הטעם כסברת הה"מ דהא מותר לו בימי טומאתו ל"ח תיקון [ומה שהתירו הרי"ף והרמב"ם לדעת הב"י להטביל כלים חדשים לאו משום דל"ל סברת הה"מ] רק (בכלים חדשים טעם הב"י) כיון דאפשר לתקן ע"י הקנאה לאחר ולשאול ממנו, ג"כ ל"ח הטבילה תיקון ומש"ה מותר לטבול ביו"ט, אבל בטבל דאסור שפיר הוי תיקון גמור, ואף בחלת ח"ל אסור בשבת הואיל דאם קרא לו שם אסור לזרים:
ואף אם נאמר דגם בשבת מותר להפריש בחלת ח"ל] לדעת הר"ח והרז"ה, מ"מ כיון דלטעמיי' מותר רק משום דהואיל ויכול לאכול ואח"כ יפריש אין בהפרשה שום תיקון, א"כ שבת שחל להיות ע"פ דאסור להניח החמץ ומחויב להשביתו מן העולם, או להפקירו עכ"פ, א"כ אין לו תיקון לאכול ולהניח וכמ"ש המג"א, וא"כ אם נימא דאסור להפריש ביו"ט לא יוכל לאכול ס ממנו, א"כ ההפרשה הוי תיקון גמור] ובכה"ג גם הם מודים דאסור להפריש דמ"ל חלת א"י [דאסור משום דא"א לאכול תחלה] מ"ל חלת ח"ל היכי דאסור להניח משום איסור חמץ וא"א להיות מפריש אח"כ, א"כ הדר הו"ל מתקן גמור, וממ"נ לשיטתם אסור כיון דאין עצה לאכול ואח"כ להפריש מחמת איסור חמץ והוי מתקן גמור, וטעם הפמ"א הואיל והוא מדרבנן ל"ח מתקן, ודאי כל הפוסקים לא ס"ל כן, וכן מוכח ברש"י ותוס', ותו דאם כסברת הפמ"א א"כ בירק, דל"ג אטו דאו' כמבואר ביומא (דפ"ג ב') אליבא דרבי ומ"מ אסור להפריש בשבת, ואמאי נימא כיון דל"ג אטו טבל דגן דאו' א"כ אף שלא לחולה אמאי לא יעשר בשבת, אע"כ דאסור לתקן מידי דרבנן גם היכי דל"ש גזרה אטו דאו', ומש"ה גם לרבי דל"ג בירק אטו דגן אסור לעשר בשבת [ומוטב שיאכילנו בלי מעשר ומש"ה ס"ל לרבי דמי שנשכו נחש גוזזין לו כרשינין ומאכילין אותו וא"צ לעשר] והוא ראי' גדולה להה"מ והב"י כ' דלהרי"ף והרמב"ם מותר לטבול כלים חדשים דיש לו עצה להקנות לאחר ולשאול ממנו ול"ה מתקן גמור:
ועי"ל דאין לדמות תקנות חכמים זל"ז ונכונים דברי המג"א ואין להקל לפרוש חלה בשבת:
הנלע"ד כתבתי.