אור ברסלב

שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן טו

סימן יד

לכבוד ידידי הרב הה"ג מ' מנחם נחום נ"י אבד"ק סאכטשוב:

מכתבו היקר קבלתי באהבים, ומ"ש כ"ת ע"ד הרמב"ם (בפ"ו מק"פ ה"ו) [דמי שחל שביעי שלו בי"ג בניסן והוא שבת] דהזאה אינו ביום הקרבן שיש בו כרת, לכן נדחה, והקשה דאמאי לא משני כן ביבמות (ד"צ ב') אהא דאין כח ביד חכמים לעקור והוצרך לתרץ שוא"ת שאני, נימא לפי דאינו בזמן הכרת:

הנה באמת למ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ, וה"ה לטמא מת בשביעי שחל בשבת, אז ליכא לטעם הרמב"ם דהזאה ביום הכרת, ושפיר קמותיב, אמנם הרמב"ם פסק כמ"ד דאין שו"ז בשביעי, א"כ לא הקשה לו רק מחל י"ג בשבת, וע"ז עדיפא משני הרמב"ם דאינו בזמן הכרת, אבל הגמ' פריך למ"ד שו"ז עליו, א"כ למה הזאה א"ד, לכן הוצרך לשנויי שוא"ת שאני, ובאמת בפסחים (דס"ט א') הביא רבה ברייתא דר"ע דט"מ בשביעי בע"פ בשבת דאינו דוחה ולכן שפיר פריך ר"ח לרבה:

עי"ל דודאי אי אין כח ביד חכמים לעקור [אין חילוק] בזמן הכרת או שלא בזמנו מ"מ א"י לעקור ושפיר פריך ביבמות והוצרך לומר שוא"ת שאני, רק להרמב"ם ק' קו' אחרת דהנה (רפ"ד דר"ה) הקשה הר"ן אמילה בשבת דלא גזרו שמא יעבירנו ותי' דהואיל [דהמצוה] איחיד לא ישכח דמדכרי לי' והקשה תו אהזאה דביחיד, ומ"מ גזרו, ותי' דהואיל וטרודין בפסחיהם לכן גזרו עכ"ד, ובאמת ק' על הר"ן דא"כ תינח בי"ד שחל להיות בשבת דאז טרודין בפסחיהם דלמ"ד שו"ז על ט"מ בשביעי דמ"מ לא דחי הזאה שבת, אבל כשחל שביעי בי"ג ניסן בשבת למ"ד אין שו"ז על ט"מ בשביעי וא"כ אם נזה עליו בע"פ אז לא נשחט עליו ולמה לא דחי שבת בי"ג דאז אין טרודין בפסחיהם, ולכן צ"ל דדוקא מילה בזמנה בשבת שפיר סמכו דביחיד מדכרי לי', ול"ג לעקר מצות התורה מחששא דשמא יעבירנו, כיון דל"ש שיעבירנו דמדכרי לי', אבל בהזאה אף דאיסור כרת הוא (א"כ) [מ"מ י"ל] ממנ"פ אם חל י"ג בשבת אז לאו זמנו לכן חששו אף ביחיד ול"ס על דמדכרי לי', כיון דלאו זמן חיוב הוא, ואם חל בי"ד שייך סברת הר"ן למ"ד שו"ז דאף דהוא בזמן כרת, מ"מ טרודין בפסחיהם ובזה מסולק השגת הראב"ד מערל דדחי בזמנו אף שיש בו כרת, וכן ק' מאזמל דג"כ נדחה מילה הגם דליכא כרת במילה בשמיני, מ"מ חיוב מצוה איכא ואיכא בהמצוה כרת אם לא ימול כלל, ולפ"ז ל"ק דעיקר חי' הרמב"ם דהקשה לו מ"ש מילה דל"ג שמא יעבירנו, ואלו הזאה בי"ג גזרו, אף דשניהם ביחיד, ותי' דסברת מדכרי לי' ל"מ רק בזמן החיוב כמו מילה דלא נדחה כיון דאיכא סברא דמדכרי, אבל בהזאה שאינו בזמן לא סמכינן אסברא דמדכרי כלל, ושפיר נדחה הפסח:

ובזה ניחא מה דחתיכת יבלת והרכבה חוץ לתחום אף בזמנו א"ד שבת בפסח והעמידו במקום כרת להרמב"ם, הא הוי בזמנו, רק דדוקא היכי דשייך סברא דמדכרי לי' שפיר יש לחלק בין זמנו לאינו זמנו אבל שאר שבותים דל"ש מדכרי דאסרו חכמים גוף הדבר ודאי אין לחלק בין זמנו לאינו זמנו:

ויש לע' בפסחים דס"ט:

ידידו דו"ש.

תוכן העניינים

שות הרדד אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה