אור ברסלב

שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן ז

סימן ו

ב"ה כ"ט טבת תרי"ג לאסק

כבוד מחו' יד"נ הרב המופלג הנגיד היקר שלשלת היוחסין כ"ש מ' יעקב זלמן בהריר נ"י.

מכתבו היקר קבלתי. ובדבר שאלתו בעסק פאבריק שרוצה לעשות. לכאו' הי' נ"ל שכ' ימכור המאשין והדירה שלו. בעד סך מסוים שיבין כ' שיהי' שוה בשופי או פחות מעט לעכו"ם ויקבל ערבון (זדאטיק) והמותר יזקוף עליו במלוה עד זמן עשר שנים וכל שיגמר הפאבריק יהי' של הקונה. רק כ' יקיף הדמים הנצרך למלאכה בסחורות ותשלומי להעושי מלאכה. ומחיר הוצאות והקפת הדמים. וגם שכר טרחת כ' אשר ימכור הסחורות יקח כ' סך קצוב. מאת הא"י הקונה. לשנה. ובתום הזמן יחשב כמה הי' ריוח מהסחורות. ויחשוב כמה חייב לשלם שכרו. ואז הריוח ינוכה מדמים שחייב מחיר הבית ומאשין ואם יחסר דמים ישלים הקונה מכיסו. ויוכל לעשות עם א"י אחר ולאו דוקא עם ראש עושי המלאכה (מיינשטער). דבכה"ג ליכא למיחש למראית עין דלא מצינו לחז"ל שאסרו רק בשכירות ולא במכר. ודבר זה למדנו מדברי הב"י (בסי' רמ"ג) בשם הגאון מהרי"א ז"ל בפי' דברי בה"ג דהשכירו לשנים מרובות דהו"ל כמכר וקלא אית ליה וליכא למיחש למראית עין. וגם החולקים על מהרי"א דבעינן שכירות שנים זו אחר זו. מ"מ במכר מיהת מודים לסברתו דליכא חשש מ"ע. ועוד דכיון שכ' לא החזיק עדיין בהפאבריק שלו. רק מתחיל לעשות עתה. דמי למ"ש המג"א (בסי' רמ"ו סק"ג) בקנה מעכו"ם דמותר אף להשכיר דליכא מ"ע

אולם נתיישבתי כיון דחוקי הממשלה יר"ה שהפאבריק יהי' לו חותם כתוב שם הפאבריק. א"כ נקרא על שם ישראל הוי. כיון דהרואה החותם והטבלא יראה שמו. אף דהוי מכר וקלא אית לה מ"מ בכה"ג גרע. ע"כ דעתי נוטה שכבודו ימכור חלק קצת מהבית ומאשין לשליש או לרביע לעכו"ם ויעשה קאנטראקט בפני עדים דליהוי קלא למלתא. ויכתוב בקאנטראקט שמתנה בפי' שיהי' להעכו"ם שבתות וי"ט. וכנגדן יטול כבודו בימי החול כמבואר (בסי' רמ"ה). ומחיר הקפתו [המעות. וטרחת כ'] למכירת סחורותיו שיהי' לחלקו נותן לכ' סך קצוב. וכאשר יגיע זמן פרעון מהבית ומאשין אשר יזקוף לו במלוה לזמן איזה שנים. יחשוב כמה יעלה ריוח לחלקו של עכו"ם. [וינכה] שכר אשר ישיג כ' ואם לא יגיע די שכרו לכבודו ישלם לו העכו"ם מכיסו. ואם יעלה הריוח יותר ינכה מדמי החלק בית ומאשין אשר זקף עליו במלוה. ובפירוש יתנה שאם לא יעשה מלאכה בשבתות וי"ט. לא יפסיד כ' שכר טרחתו והרוחים מהקפות הדמים שקצב שאז כל מלאכת שבת ויו"ט הוא לעכו"ם. ויכתוב בחותם וטבלא של הפאבריק (בהריר עט קאמפ'). דאז מצד הרואים המלאכה שנעשה בשבת ליכא למיחש. כיון דקלא אית לה לשותפות. וגם מהרואים הטבלא שנזכר עליו שם כ' ליכא מ"ע כיון שנזכר (עט קאמפ') עם שותף. ואין לחוש להערמה. כיון דהוא רק איסור דרבנן שרי ע"י הערמה כמו שמתירין באיסור חמץ. ועוד דאין זה הערמה דאם יתן. לו הערל דמי' מרוצה המוכר על המכירה. דהכי חזינן דהקילו אף במכירת שוורים בפסח. אף דיש כאן לתא דאורייתא. וע' למקו"ח בה' פסח:

ולרווחא דמלתא נ"ל שיהי' לו השואה עם המיינסטער מכל שטיק שאז הוי גם בקבלנות ג"כ. ופשיטא דבשביל חשש מ"ע ל"ש למיחש לחשש הערמה. דמה"ת יחשדו הרואים שהיא הערמה. ואף שראיתי להגאון בס' תפארת צבי (סי' י') שחש להערמה וכ' רק דברבים ליכא למיחש להערמה. לא כתב שם כן רק לרווחא דמלתא. ועוד דדוקא בבהכנ"ס כיון דאין דרך האנשים המשתדלים בבנין ביהכנ"ס למכרו לעכו"ם הוי הערמה דמינכר משא"כ כאן. כן דרך הסוחרים להשתתף. דהכי חזינן בשדה כיון דדרכו באריסות ל"ח למ"ע דאמרי ארעא לאריסותא א עבידא ה"נ כיון דדרך פאבריקין שיהי' בהם שותפים ישראל עם א"י ודאי ליכא מראית עין:

קיצור הדבר ימכור חלק שליש או רביע מהבית ומאשין לא"י יהי' מי שיהי'. ויקבל ערבון (זדאטיק) והמותר יזקוף עליו במלוה על משך כמה שנים. ויתנה שימי השבתות ויו"ט יהי' של העכו"ם לבד. לעשות מלאכתו. ואם לא יעשה בימים ההם יהי' הפסד הא"י. [ע"כ מצאתי]:

תוכן העניינים

שות הרדד אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה