שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש
סימן ד
שאלה בפרשת פרה קראו במנין עד ונתן מים חיים אל כלי שהוא הפרשה ראשונה וברך ברכה שאחרי' ואח"כ נזכרו שהפרשה של חובת היום עדיין לא נגמרה מה יעשו:
תשובה באו"ח (סי' קל"ז ס"ה) איתא אם קרא פ' פרה ופסק בהגר הגר בתוכם כו' ומתחיל מראש הפרשה עד תטמא עד הערב ומברך לפני' ולאחרי' ומבואר בב"י הטעם לפי שלא קרא אלא רמז הפרשה ועמ"א (סקי"א) דכוונתו דהגם אם דילג
פסוק א' בקריאת המועדים א"צ לחזור ולקרות הואיל וקורא בפרשה זו בתוך השנה וא"כ גם כאן הא יקרא בפ' חוקת פרשה זו מ"מ הכא צריך לחזור ולקרות כיון דעיקר הפרשה לא קרא ואינו דומה לשם שדילג רק פסוק א' וכ"כ הלבוש דאף במוספים של יו"ט אם דילג עיקר חובת היום הוי כלא קרא כלל וחוזר וקורא אבל דילג פ"א שאינו עיקר חובת היום א"ח וקורא כמו בדילג פ"א בבו"ה הואיל ויקרא בשבת כמבואר שם (סעיף ג') ועפרמ"ג. ולפ"ז הי' נראה דדוקא אם קרא עד הגר הגר דהפרשה כולה לא נאמרה רק ממעשה שריפת הפרה ולא נאמרה הזאה כלל ומי מצווה בהזאה דקרא דכל הנוגע במת בנפש אדם הוא יתחטא וגו' להלן נאמר ועיקר פ' פרה שבאה קודם פסח הוא לטהרות ישראל קודם עשיית הפסח א"כ אם קרא רק ממעשה שריפת פרה ולא מהזאה לא יצא יד"ח. ואף שנאמר מקודם למשמרת למי נדה ופרש"י לשון הזאה כמו לידות את קרנות הגוים לשון זריקה מ"מ הא לא כתיב על איזה טומאה אם על טומאת מת או אף על טומאת שרץ. אבל כי קרא עד ונתן מים חיים אל כלי שכבר נתבאר עד שם ההזאה על איזה טומאה וגם זמן הזאה בשלישי ובשביעי א"כ גם אם חיסר שאר הפסוקים יצא יד"ח דנהי דעדיין לא כתיב שהזאה באזוב דולקח אזוב וטבל במים כו' להלן כתיב מ"מ עיקר חובת היום ומעשה הזאה כתיב. דאל"כ מי משכחת בפ' המוספין פסוק שאין בו צורך לחובת היום הא כל דבור ודבור אינו מיותר דלא דבר ריק הוא והרבה הלכות תלוים בהם. רק כיון שקראו כבר בשבת כל הפרשה ועיקר חובת היום נתקיים יצא יד"ח ה"נ בנ"ד לא מצינו בכה"ג שיהי' חייב לחזור ולקרות. וקצת יש להביא ראי' לזה מהא דמבואר בש"ע דיחזור ויקרא מתחלת הפרשה ותמה הפר"ח אמאי לא סגי ממקום שפסק. ובשכנה"ג כ' כיון דחובת היום לקרות כסדר אם לא קראו כסדר לא יצא וז"א דהא קרא הראשון כסדר וא"כ יתחיל השני מהגר הגר עכ"ד. והנה הפוסקים שהביאו דקורא מראש הפרשה סוברים דפ' פרה צריכה להיות בלא הפסקה כלל רק אחד יקרא כולה ולכך צריך להתחיל מראש הפרשה. וא"כ קשיא למה כ' הפוסקים דוקא שסיים בהגר הגר דלא הוי רק רמז מש"ה חוזר אבל בדילג פ"א לא והטעם לפי שיקרא בשבת פ' חוקת ואיתימא דל"י רק כשקרא כולה אדם אחד א"כ גם בדילג פסוק אחד יחזור ויקרא מראש דהא בשבת פ' חקת ג"כ לא יקרא אדם אחד דהא מסיימין פרשה א' בקרא ונתן מים חיים אל כלי. אע"כ דכשסיים בנתן מים חיים יצא. א"כ שפיר כ' דרק אם סיים בהגר הגר חוזר אבל בדילג פ"א א"ח דיקרא בשבת פ' חקת אדם אחד תורף הפרשה אשר בדיעבד יוצא גם בפרשת פרה:
(אמנם המהר"ם לובלין כ' הטעם דפ' פרה דאורייתא לפיכך מחמרינן לחזור ולקרות (הו"ד במג"א שם סק"ו) אבל ק' לדבריו גם בדילג פסוק אחד נמי יחזור ויקרא ומדברי הב"י לא משמע כן דהא טעמא יהיב שאמר רק רמז בעלמא וכמ"ש המג"א ס"ק י"א. ותו דפ' פרה נסתפקו אי דאורייתא היא (ע' סי' תרפ"ה)
ועוד יש להביא ראי' דלכאו' צ"ע מדוע באמת קבעו הפסקה לקריאת כהן בפ' חקת בפסוק ונתן מים חיים אל כלי לפמ"ש המג"א (רסי' תרפ"ה) דחיוב דאורייתא לקרות פ' פרה ויוצא יד"ח דאו' בקריאתה בשבת פ' חקת. רק לקרותה לפני הפסח הוא מדרבנן. ולפ"ז אם אירע אונס ולא קרא קודם ניסן יוצא בשמיעה בפ' חקת א"כ אמאי לא קבעו הפסקת פרשה ראשונה בקרא דתטמא עד הערב. וע"כ צ"ל או דלא איכפת לן אי מפסקינן לשנים או דיצא אם סיים בונתן מים חיים. א"כ כיון דהב"י פסק דחוזר וקורא מתחלת הפרשה משמע שפוסק כדעת שכנה"ג דלא מפסקינן לשנים א"כ מדוע קבעו סיום הפרשה ראשונה בסדר חקת בונתן מים חיים. ע"כ צ"ל דיצא אם סיים בונתן מים חיים כלי ומ"מ נ"ל דיש לקרות עוד הפעם מראש הפרשה ובלא ברכה דספק ברכות להקל:
הנלע"ד כתבתי