אור ברסלב

שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן ב

סימן א

שאלה. על מה סמכו העולם להשתמש בכהן קטן. לפי המבואר באו"ח (סי' קכ"ח סמ"ה בהג"ה) דמשתמש בכהונה מעל אם לא שהכהן מוחל. וקטן לאו בר מחילה הוא:

תשובה, לכאו' לאו קושיא היא דהרי המג"א (סי' רפ"ב סק"ו) כ' בשם הרדב"ז דאף דליכא רק כהן קטן אין לקרותו לתורה במנין ג' אבל במנין ז' קורין אותו וכ' עליו המג"א ול"נ דמ"ע דוקדשתו לא נאמר על כהן קטן דהא כתיב כי את לחם אלקיך הוא מקריב וקטן לאו בר עבודה הוא עכ"ל. וא"כ בקטן דלא קאי וקדשתו עליו מותר להשתמש בו וליכא מעילה. רק בכהן שהוא גדול וחזי לעבודה. וכיון דנהיגי עלמא שלא לקרות קטן רק למפטיר וכמ"ש המג"א בשם הרדב"ז ולא כמהרי"ט א"כ ממילא שפיר משתמשין בכהן קטן. דתליא זב"ז אי וקדשתו קאי על כהן קטן:

אבל דברי המג"א צ"ע דא"כ כהן בע"מ דלא חזי לעבודה לא נהי' מצויים עליו במצות וקדשתו. דהשתא קטן דאתי לכלל עבודה כשיוגדל. אינו בוקדשתו. בע"מ דל"א לכלל עבודה כלל לכ"ש וכה"ג בגיטין (דפ"ה א') קטן אתי לכלל הוי'. ובכ"מ בש"ס. וכ"ת דאה"נ דל"ש וקדשתו בכהן בע"מ. ובזה ניחא מה שהר"פ הביא ראי' דמהני מחילה מקדושין (דכ"א ב') דאין ע"ע כהן נרצע מפני שנעשה בע"מ. ולא הביא הראיות שהביא המג"א (בסי' קכ"ח ס"ק ע"ה) מהא דרבא. הו"ל עבד כהן (בחולין דקל"ג א') ומדרב"ח שימש בר"ח שהי' כהן (ב"ק ד"כ ב'). דמהתם הו"מ לדחויי שהיו בע"מ ומותר להשתמש בהן כיון דא"ר לעבודה. אבל מהא דאין ע"ע כהן נרצע שפיר מייתי ראי' כיון דטעמא הוא מפני שנעשה בע"מ משמע דמיירי בעבד כהן שעד עתה לא הי' בע"מ. וק' איך השתמש בו. וע"כ דמהני מחילה אבל ז"א דבת"כ (פ' אמור) מבואר דקרא וקדשתו כי את לחם וגו' קדוש יהי' לך לרבות בע"מ. הרי, דבע"מ נתרבו לוקדשתו א"כ כ"ש קטן כמ"ש. ותימה לכאו' על המג"א [א]

וראיתי לרש"י בפי' התורה עה"כ קדוש יהי' לך נהוג בו קדושה לפתוח ראשון בכל דבר ולברך ראשון בסעודה ותמהו במזרחי וגו"א דבגמ' (גיטין דנ"ט ב') מפיק לה מוקדשתו ותי' דרש"י ניחא לי' יותר דרשת הת"כ ללמוד מקדוש יהי' לך משום דקרא וקדשתו לפי פשוטו של מקרא מורה על, שיקדשוהו ב"ד על כורחי' על פסלות נשים דכתיבי לעיל מיני' אבל מקרא דקדוש יהי' לך דקרא יתירא הוא שפיר מצינן למדרש עכ"ד. אבל א"ז מספיק דמה יענה לתלמודין דמפיק מוקדשתו. ואם נימא דגם כהן קטן ובע"מ בכלל הי' ניחא. דמש"ה הביא רש"י ז"ל ה דרשא על הכ' קדוש יהי' לך להורות דאף קטן ובע"מ בכלל וקדשתו דבת"כ מרבה מהך קרא דקדוש יהי' לרבות בע"מ וכ' רש"י דכל הנך דמרבינן מהאי קרא ישנם בכלל וקדשתו לפתוח ראשון בכל דבר. אבל אי הוי מייתי אקרא דוקדשתו לא הוי ידעינן דגם בע"מ בכלל כיון דכתיב את לחם הוא מקריב:

(ומש"כ הרא"ם דברייתא דת"כ לעזרו של רש"י. תמוה דבת"כ לא תניא כלל הא דלפתוח ראשון על קרא דקדוש יהי' לך. רק לרבות בע"מ). וע' דרישה (סי' קל"ה) באו"ח. ובהכי ניחא דשינה רש"י לשונו דבנדרים (דס"ב) ובשאר דוכתי פרש"י לפתוח ראשון לקרות בתורה ובפי' על התורה כ' לפתוח ראשון בכל דבר. משום דבא להורות דמי שא"ר לעבודה ג"כ נהוג בי' קדושה. וכיון דאתרבי בע"מ. כ"ש קטן. וקטן הא אינו עולה לתורה לכן סתם דבריו. ועל פי זה ניחא קו' הטו"ז (בסי' קכ"ח באו"ח ס"ק ל"ט) על הר"פ שכ' דמהני מחילה. הא ילפינן ביבמות (דפ"ח ש) מקרא דוקדשתו אם ל"ר דפנו די"ל דדוקא בזמן שבהמ"ק הי' קיים דחזי לעבודה שפיר ילפינן מוקדשתו אף בע"כ מוטל על ב"ד להקדישו. אבל בזה"ז דאינו בר עבודה. רק דלא גרע מבע"מ דילפינן מקדוש יהי' לך. א"כ לא נתרבה מוקדשתו לכופו ושפיר מצי מחיל (אבל יש לפקפק ע"ז כמ"ש לקמן דהר"פ ס"ל דאף בזמן שבהמ"ק הי' קיים הוי מצי למחול על כבודו) מיהת חזינן מדברי רש"י ז"ל] דמקרא דקדוש יהי' לך דמרבה בת"כ בע"מ ה"ה דמרבינן אותו לקדשו לפתות ראשון. וא"כ ה"ה המשתמש עמו מעל [א"כ כ"ש בכהן קטן]. והדרא הקו' לדוכתי' איך משתמשין בכהן קטן כיון דלאו בר מחילה הוא:

אמנם עיקר דינא דרמ"א דמשתמש בכהונה מעל מקורו הוא מהגהת מרדכי בגיטין וז"ל מעשה בכהן שיצק מים ע"י ר"ת. הקשה תלמיד. א' הא שנינו בירושלמי המשתמש בכהונה מעל. והשיב ר"ת אין קדושה בזה"ז דקיי"ל בגדיהם עליהם קדושה ואי לא לא. והקשה א"כ כל מיני קדושה לא ליעבד להו ושתק ר"ת. והשיב הר"פ נהי שיש בו קדושה יכול למחול כדאמר פ"ק דקדושין אין ע"ע כהן נרצע מפני שנעשה בע"מ משמע דבלאו, ה"ט יכול להשתעבד בו עכ"ל. והט"ז הקשה מהא דוקדשתו בע"כ. ובאמת לק"מ דזה קאי רק לענין נשים פסולות. וכ"ה להדיא במרדכי פ' הנזקין (סי' ת"א) שהעתיק תשו' הר"מ ב"ב דכהן יכול למחול על כבודו דכהונה דילי' היא ודמי לת"ח דמצי מחיל איקרי'. ול"ד להא דדפנו. דדוקא שלא ישא פסולות. אבל לפתוח ראשון אם מחל למה לא. אטו ליטול מנה יפה ראשון אם לא ירצה ליקח ושונא מתנות תע"ב. אע"כ דתלוי ברצונו עכ"ד. וא"כ נכונים דברי הרמ"א בשם הר"פ. [ע' השמטה]:

א.ה. העקנוהו מההשמטות לכאן:

שייך לסי' ב' סוף ד"ה אמנם עיקר דינא דהרמ"א: הן אמת ק"ל דלמא דוקא זר המשתמש בכהונה מעל, אבל כהן יכול לשמש בכהן אחר, והך דקדושין בע"ע של כהן, אבל שימחול לזר לא מהני, ואפ"ל דלכאו' ק' נהי דאסור לשמש לזר, אבל ת"ח נראה דמותר לשמש בכהן, כמו כהן דמותר לשמש בכהן, דלהדיא אמרו בנדרים (דס"ב) ובני דוד כהנים כו' מה כהן נוטל חלק בראש דכתיב וקדשתו אף תלמיד חכם נוטל חלק בראש, וא"כ שפיר יצק הכהן מים על ידי ר"ת, וע"כ התלמיד שהקשה סבר דגם הכהן או ת"ח אסור לשמש בכהן ולשיטתו שפיר הביא הר"פ ראי' דמצי מחיל, דאל"כ ק' מהא דקדושין דל"מ לאוקמי בכהן דלשיטת אותו תלמיד גם כהן בכהן אסור, דאל"כ גם ת"ח מותר, ולפ"ז צ"ע מה שהביא הרמ"א סתם דמהני מחילה דלמא רק לכהן או לת"ח מצי מחיל, והך דקדושין אפשר מיירי באדון כהן, אבל למחול לזר מנלן דמהני, ובזה י"ל מה דשתק ר"ת ולא השיב כתשובת הר"פ, דס"ל לר"ת דל"מ מחיל רק לכהן או לת"ח, וממדת ענותנותו לא השיב כן [וע"ל סי' נ"ז בדברי הגאון אבי הגהמ"ח זצ"ל ד"ה וע' באו"ח]:

אמנם עיקר קו' התלמיד. על ר"ת שהשיב דבזה"ז אין קדושתו עליהם. דא"כ כל קדושה לא ליעבד בהו. תמוה. דהא בירושלמי (פ"ח דברכות) מפיק לה מקרא דעזרא אתם קדש לד' וכלים קדש מה כלים משתמש בהם מעל אף המשתמש בכהונה מעל. א"כ סברת ר"ת נכונה דבגדיהם עליהם הוא דדמו לכ"ש הואיל ועבדי עבודה. אבל בזה"ז ל"ד לכ"ש כיון דלא עבדי, עבודה. וכ"ז לענין מעילה דילפינן מכ"ש דמועלין בכהונה. אבל שאר קדושות דילפינן מקרא דקדוש יהי' לך דמרבינן מיני' גם בע"מ מבטן דלא עביד עבודה כלל. א"כ פשיטא דבזה"ז לא גרע מכהן בע"מ בזמן הבית. תדע דלא יליף בירושלמי מקרא דקדוש יהי' לך דקודש הם ומועלין בכהונה. רק מקרא דעזרא דשם בכהנים משמשים ע"ג מזבח מיירי. ובאמת י"ל דמש"ה שתק ר"ת דלא חש לשנויי כלל. וא"כ שפיר גם בלא מחילת כהן לא מעיל המשתמש בו בזה"ז.

ואין לסתור דברינו דגם הירושלמי מיירי בזה"ז דהכי איתא שם אבא בב"ח ור"ה הוי יתבין והוי ר' זעירא קאים ומשמש קומיהון על וטעין תרווי' בחדא ידא. וא"ל אבא בב"ח מה ידך חורתא קטעין וכעס עליו אביו א"ל לא מסתייך דאת רביע והוא קם ומשמש. ועוד דהוא כהן ואמר שמואל המשתמש בכהונה מעל את מיקל לי'. גזירה דהוא רבע ואת קם ומשמש תחתיו ע"כ. הרי דהך עובדא שלא בזה"ב הי'. ועכ"ז אמר המשתמש בכהונה מעל דז"א דא"כ תקשה מאי השיב ר"ת ולמה לא הקשה התלמיד דממקומו נסתר. אבל באמת אדרבה משם ראי' לדברי ר"ת דבזה"ז לית בהו דין מעילה דאל"כ למה לא כעס אביו מיד כשראה שר' זעירא משמש לפניהם. והמתין עד שראה מיקל לי'. אע"כ דמשום משתמש בכהונה לא איכפת לי' אי משום דבזה"ז ל"ש זה וכר"ת. אי משום דר"ז מחל וכדברי הר"פ. רק כשראהו מיקל לי' כעס דלמה מזלזל באיש שבזמן הבית המשתמש בו מעל א"כ עכ"פ בזה"ז א"ר לזלזל בו ולבזותו [וכ"כ בש"ב] ונכונים דברי ר"ת. וגם הר"פ י"ל דאינו חולק על ר"ת. רק דהוא חידש דגם בזה"ב נמי מהני מחילה. דהא ע"ע אינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג (כערכין דכ"ט א') ואין היובל נוהג רק בזמן שכל יושבי' עלי' (שם דל"ב ב') ומשחרב הבית הראשון בטל מנין היובלות כמבואר בר"מ פ"י משמיטין ויובלות ה"ג] א"כ ע"ע כהן דאינו נרצע מיירי בזמה"ב בעת שהי' עבודת ביהמ"ק. הרי דמחילה מהני גם בזמן שבגדיהם עליהם וזו ראיית הר"פ. אבל בזה"ז גם הר"פ יודה לר"ת דל"ב מחילה כלל. ושפיר משתמשין בכהן קטן דל"ב מחילתו כלל וכדאמרן. אבל לפ"ז יקשה על הרמ"א דאינו מביא רק מה שנוהג בזה"ז. א"כ למה הצריך מחילת כהן. [ע' השמטה].

א.ה. העקנוהו מההשמטות לכאן:

שייך לסי' הנ"ל סד"ה ואין לסתור

ולכ"נ דהרמ"א סובר דע"כ הר"פ ל"ל סברת ר"ת דאל"כ מאי מייתי ראי' מקדושין הא משכח"ל יובל כגון שנתקבצו כל ישראל והיו כל יושבי' עלי', ומ"מ לא יהי' עבודה נוהגת כגון שאין חלזון לתכלת לבגדי כהונה, דמה"ט לא מקרבינן האידנא, אע"ג דקיי"ל מקריבין אעפ"י שאין בית [ע' בס' דרישת ציון בתשו' הגרעק"א וצ"ל] אע"כ דאף בזמן שאין עבודה אסור לשמש בכהן אם לא מחל, ואדרבה גם ר"ת מודה להר"פ, ותרוויי' צריכי, דבזה"ב אפשר דל"מ מחילה ומטעם שכתבתי לעיל דבזמן שבגדיהם עליהם שייך קרא דוקדשתו בע"כ, רק בזה"ז דאינם מקריבין את לחם הקרבנות ונפק"ל רק מקרא דקדוש יהי' לך שפיר מהני מחילה, וא"כ בקטן מוכח מדברי הרמ"א דאסור להשתמש בו כיון דלא מצי מחיל:

וראיתי להרמב"ם בס' המצות (מצוה ל"ב) שכ' וז"ל שצונו לכבד זרע אהרן לפארם ולנשאם ושנשים מדרגתם מדרגה קודמת וראשונה ואפילו ימאנו לא נשמע מהם. זה כלו הגדולה לאל יתעלה אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו ולהקריב קרבנותיו. והוא אמרו יתעלה וית"ש וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב. ובא הפירוש וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. ולשון ספרי וקדשתו ע"כ לומר כי זה צווי נצטוינו בו ואינו בבחירת הכהן. וכן אמרו קדושים יהיו לאלקיהם ע"כ. והיו קדש לרבות בע"מ שלא תאמר אחר שלא יאות להקריב לחם אלקיו למה זה נתן לו מעלת הקדמה וכבוד. ע"כ אמרו והיו קדש כל הזרע הנכבד ההוא תמים ובע"מ כו' עכ"ל. מבואר שחולק על הר"פ והר"מ ב"ב שהביא המרדכי דס"ל דמצי מחיל. שהרי אמר אפי' אם ימאנו לא נשמע להם. ומייתי הא דספרי דקדושים יהיו על כרחם וגם כ' דכולל כל הזרע הנכבד בין תמים ובין בע"מ. וה"ה קטן דגם הוא מזרע אהרן. וצ"ע מה יענה הרמב"ם אהא דשנינו בהנזקין (דנ"ט ב') ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו. ואמר מר עלה ל"ש אלא בסעודה אבל בבהכ"נ לא. הרי דבסעודה רשאי כהן לחלוק כבוד לרבו ולמחול על כבודו. והיא ראיית הר"מ ב"ב הו"ד במרדכי שם. ומצאתי להיפה מראה בברכות (פ"ח) שעמד ע"ד הרמב"ם משם. ובאמת תימה עליו גם מסוגיא דאין ע"ע כהן נרצע שהביא הר"פ ראי' דמצי מחיל. דאפי' למ"ד אין מוכר עצמו נרצע אלא במכרוהו ב"ד. וא"כ י"ל דגזה"כ הוא ונמכר בגנבתו. והתורה התירה להאדון להשתמש בו. מ"מ מדאמרינן דמש"ה אין ע"ע כהן נרצע משום שנעשה בע"מ. משמע דאל"ה הוי נרצע. והלא הרציעה הוא מדעתו ומרצונו. ואיך הוי רשאי האדון להשתמש בו משעת הרציעה עד היובל. וע"כ דמהני מחילה. [וע' שיורי ברכה או"ח סי' קכ"ח] וק' על הרמב"ם:

ונראה ברור דהרמב"ם לא כ' דוקדשתו בע"כ אם ימאנו. רק אם מזלזל בקדושת כהונה ואינו חס על כבודו מטעם כי לא יאבה בכבוד שחלקה לו תורה. ע"ז קאי קדושים יהיו על כרחם. אבל מודה רבינו כשם שמותר לו לעשות מלאכה לעצמו להחיות נפשו. ה"נ רשאי למכור עצמו לעבד. כיון שאוכל אצל רבו מזונות הוי כעובד את עצמו. דמה לי עושה מלאכה לפרנסתו. או משכיר עצמו לאחר לעשות מלאכה כדי שישיג מזונותיו וז"פ וברור. תדע דאמרו (בכורות דכ"ו ב') שאסור לכהן לסייע בביה"ג משום שחתם ברית הלוי תיפ"ל משום שאסור לזלזל בקדושת כהונה לשמש ולעבוד עבודת בעל הגורן. אע"כ כיון דעושה, לצורך עצמו להשתכר רשאי. ומקרא מלא הוא (שמואל א ב) והי' כל הנותר בביתך כו' ואמר ספחני נא אל אחת הכהונת לאכול פת לחם. הרי דמותר להשתמש בו כשהוא לטובתו וז"ב. ולא עוד אלא שנ"ל דגם אם הכהן ירצה לשמש את ישראל בחנם. אם מכוין בזה להנאת עצמו לתועלתו או כדרך הנותן מתנה לחבירו שהכהן נהנה ממה שהלה מקבל תשמישו. וכדרך שכ' הר"ן בקדושין (דכ"ח ב') לענין קנין חליפין דקונה, מטעם הנאה שחבירו מקבל ממנו וע' תוס' פסחים (דכ"ב א' ד"ה ר"ש ושם ע"ב ד"ה ואבמה"ח) וע' טו"ז יו"ד (סי' ק"ס סק"ח). א"כ אם מכבד חבירו לקרות ראשון. או שמשמשו לפי שרוצה להנהותו. והוא לתכלית הנאתו. מידי דהוי מתנה לאדם חשוב דאשה מתקדשת בו בקדושין (ד"ז א'). לע"ד גם רבינו יודה דאין כאן זלזול קדושה ולא מקרי משמש בכהונה דהוי כמשמש עצמו. ותדע דכאו"א השוה לכבוד המקום ומ"מ מצינו בגמ' (קידושין דל"א סע"א) יש שמטחינו ברחיים כו' ונקרא כיבוד אעפ"י שמשתמש בו לפי שרצונו הוא כבודו. ה"נ בכהן. והרמב"ם לא כ' רק אם ממאן בהכבוד דרך זלזול ונותן מכבודו לכל מי שיהי' אף כשאינו מכירו וכה"ג אסור כמו בלא תחנם לעכו"ם. ולכן בפ' הנזקין דמכבד לרבו או גדול הימנו וה"ה לאחר שרוצה לחלוק לו כבוד והוא הנאתו שרי וכ"כ בסמ"ג דדוקא בחנם אסור לשמש בכהן אבל בשכר שרי ולענ"ד גם במי שמחזיק לו טובה שרי וכמ"ש תוס' פסחים (דכ"ב) בלא תחנם וכן הא דע"ע כהן לפי שמשיג מזונות מהאדון ג"כ שרי. וכן לכבד אחר בבהמ"ז דהאחר זוכה מכחו ומהנהו דהוי כנהנה ושרי ז"ב ול"ק קו' הט"ז בססי' קכ"ח הנ"ל [א"ה ע' טו"ז שם שכ' כן בעצמו לדעת הר"פ דדוקא בנהנה רשאי למחול]. ולפ"ז לדעת הרמב"ם אסור להשתמש בכהן קטן. כיון דעכ"פ צריך מחילת הכהן וכדעת הר"פ. ורק כשהכהן נהנה. א"כ קטן דאינו יכול למחול אסור להשתמש בו. דהא י"ל שעושה לא בשביל החזקת טובה רק שאינו חש לקדושתו.

והנה היפ"מ כ' דמה שאין העולם נזהרין להשתמש בכהנים משום דהאידנא אין לנו כהן מיוחס ורבים מהם מזויפים כמ"ש הריב"ש (בסי' צ"ד) על מי שביזה לכהן. ע"ש. אבל אין זה מספיק דאדרבה הריב"ש כ' דאין להקל והוי ספק איסור דאורייתא ולחומרא. וא"כ אי המשתמש בכהונה מעל הוי ספק איסור ואיך משמשין בכה לן והרי ראיית הר"פ מהא דאין ע"ע כהן נרצע. ע"כ הוא מאחר שכבר שילם ע"י מכירת ב"ד מה שגנב ומקרי עושה מעשה עמך ואפ"ה אי לאו דנעשה בע"מ הי' רשאי האדון להשתמש בו ע"כ דמהני מחילה וכמ"ש בשיורי ברכה לדחות תמיהת הרב יד אהרן בנמכר ע"י ב"ד הוי גנב ואינו עושה מעשה עמך ע"ש. ולפ"ז עדיין ק' הא קיי"ל בחו"מ בה' עדות (סי' ל"ד ס"ז ע"ש) דאם החזיר ע"י ב"ד לא הוכשר לעדות וא"כ עדיין א"ע מעשה עמך קרינן בי' ומאי ראי' מעבד. וע"כ צ"ל דדוקא לענין להכשירו לעדות בעינן שיחזיר מעצמו. אבל לענין עושה מעשה עמך הא די בהרהור תשובה אם כבר סילק דמי הגניבה. וא"כ שפיר מייתי הר"פ ראי' אחרי שכבר שילם גנבתו ע"י מכירת ב"ד והשלים זמן עבדותו. איך הוי אפשר להיות ע"ע כהן נרצע אי לאו דנעשה בע"מ הא אסור להאדון להשתמש בו כיון דכבר סילק דמי הגנבה דלמא הרהר תשובה בלבו ושפיר הוי עושה מעשה עמך. כצ"ל בכוונת הר"פ. הרי דס"ל דהוי איסור דאורייתא וצריך להחמיר בספיקו. דאי הוי ס"ל להר"פ דהוי רק איסור דרבנן ליכא ראי' כלל מהא. דהא י"ל כיון דגנב והחזיר ע"י ב"ד לא הוי עושה מעשה עמך. ואי דשמא הרהר תשובה. הוי רק ספיקא דרבנן ולקולא. ושפיר הי' יכול האדון להשתמש בו והי' נרצע. אי לאו משום דנעשה בע"מ. וע"כ דס"ל דהוי ספיקא דאו'. א"כ מאי מועיל הא דלית לן כהנים מיוחסים הא מ"מ ספיקא דאו' הוא. לכן תירוצו של המהר"ש יפה ז"ל אינו מספיק ומחוורתא כדכתיבנא מעיקרא דודאי דברי ר"ת נכונים דבזמה"ז דאין בגדיהם עליהם ליכא מעילה ורק חומרא דרבנן הוא לכן מקילין בזה"ז להשתמש בכהנים שאינם מיוחסים דהוי סד"ר דלקולא:

ובזה נדחה מ"ש המ"ל (בפ"ג מה' עבדים ה"ח) לתרץ הא דעבד כהן נמכר דמיירי בכהן אינו מיוחס דמטעם משמש בכהונה שרי. כמ"ש המהר"ש יפה. ואינו נרצע דנעשה בע"מ. ובעינן ושב למוחזק במשפחתו. משום שמא ימצא יחוסו, ע"ש. ולמ"ש ז"א דודאי בזמה"ב דמה"ד אסור והוי ספיקא דאו'. אף בכהן שאינו מיוחס אסור לשמש. ואי כוונת המל"מ דגם בזמה"ב לא הוי רק דרבנן מקרא דעזרא ומש"ה מקילין באינו מיוחס דהוי סד"ר. א"כ עדיפא הו"ל לשנויי כיון דנמכר בגנבתו ולא החזיר מעצמו דעדיין פסול לעדות ואינו עושה מעשה עמך. וכתמיהת הרב יד אהרן ואי שמא הרהר בתשובה. הוי רק סד"ר ולקולא וכמש"ל וע"כ דס"ל דהוי ספק דאו'. א"כ גם באינו מיוחס בזמן שדין ע"ע נוהג הוי סד"א ולחומרא וכנ"ל. ואפשר להצדיק דבריו דשם איכא ספק ספיקא שמא אינו כהן ושמא לא שב כיון דנמכר ע"י ב"ד:

אמנם גוף תמיהת הרב יד אהרן. וכנראה גם הברכ"י מודי לי'. דבאינו עושה מעשה עמך ליכא עשה דוקדשתו לא ידעתי מנין להם להקל בזה. דנראה דוקא בכיבוד אב ונשיא הוא דבעינן עושה מעשה עמך. אבל כבוד כהונה שאין זה כבוד הכהן רק לפי שהוא זרע אהרן. ואת לחם הקרבנות הוא מקריב מה"ת לחלק. הא אף כהן רשע עובד עבודה. וגם הא דדפנו מיירי בכהן נושא נשים בעברה. ועכ"ז כ' הרמב"ם דמצוה להקדישו. ומה שהביא הברכ"י ראי' מהא (דיומא דע"א ב') דלא ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדי עובדא דאהרן אלמא דמותר לבזותו. ז"א דודאי אם ביזה ת"ח שאמר להם ייתון בני עממיא לשלם. ומדינא מנדין על כבוד הרב. ודאי כדין קללוהו. וא כה"ג שחטא מלקין אותו וה"ה דמנדין אותו והכי איתא להדיא ר"פ ואלו מגלחין ןצ] אבל בשביל שחטא מה שעפ"י הדין אינו חייב בנידוי וביזוי. מנ"ל דמותר לבזותו בשביל דלאו עושה מעשה עמך הוא. והאמת יורה דרכו דראיית הר"פ הוא מרציעה ולא ממה שנמכר ע"י ב"ד כיון דהתורה גזרה שיומכר בגנבתו הרי נתנה תורה רשות להקונה אותו להשתמש בו אבל מרציעה שפיר הביא ראי' וכנ"ל. ועכ"פ מטעם מעשה עמך אין ראי' דמותר להשתמש בו. ולפ"ז אפ"ל דהמל"מ ס"ל דאיסור שימוש בכהונה הוא רק דרבנן. ואפ"ה מטעם אינו עושה מעשה עמך להקל בספיקו לא רצה לומר משום דס"ל דגם באינו עושה מעשה עמך חייב לנהוג בו כבוד כיון שהוא מזרע הנכבד. ומש"ה שפיר כ' מטעם אינו מיוחס והוי ספק מזרע הנכבד ואיסור שימוש הוא דרבנן לכן מקילין בספיקו וכמש"ל:

אמנם הגם דכתבנו לתרץ מנהג העולם. אבל לדינא כיון דהרמ"א העתיק הא דמשמש בכהונה מעל דנוהג אף בזה"ז. ורק היכא דמוחל קשה להתיר בקטן דאינו בר מחילה. וגם נראה מסתימת דברי הרמ"א דלא ס"ל סברת המהר"ש יפה לכן נ"ל דהמחמיר שלא להשתמש בכהן קטן תע"ב. דנהי דמצינו גם מחילה בקטן כהא דכתובות (דפ"ו א') בתוס' (ד"ה תיזיל) בקריבתו דר"נ. התם משום כדי חייו הוא דמהני (ע' גיטין דנ"ט א') אבל בכה"ג דלאו מילי דממונא הוא לא מצינו דיכול קטן למחול מל כבודו:

הנלע"ד כתבתי.

תוכן העניינים

שות הרדד אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה