שות הרדד אבן העזר א· רבי דוד דוב מייזליש
סימן מט
ב"ה יום ג' צום העשירי ת"ר לפ"ק פיעטרקוב
רב שלום לכבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי כ"ש מו' סיני ספיר נ"י אבדק"ק ברעזין
מכתבו השגתי יום ו' עש"ק ובו רצוף אהבתו אלי אשר שוקד להיות דברי תורה מצוי בינינו ולי מה יקרה בעיני זאת ונפשי מאד נכספה ג"כ לזה. והנני להשיבו על דבריו בתוכחת מגולה ואהבה מסותרת. ואבוא בקיצור דברי כ"ת. צורב אחד הקשה על דברי רמב"ם שסובר דבהכחשה והזמה כאחד אין עליו תורת הזמה מהא דמכות ד"ה בהא דגנב וטבח בחד בשבתא והוזמו שאמרו עמנו הייתם בחד בשבתא. אלא בתרי בשבתא. והרג פ' את הנפש בחד בשבת. ובאו תרי ואמרו עמנו הייתם בחד בשבתא. אלא בתרי בשבתא הרג פלוני את הנפש דהן נהרגין. ולשון הרמב"ם יורה שעל אותו איש שהראשונים, העידו שנהרג בחד בשבתא הם מעידים שנהרג בתרי בשבתא. וא"כ הוא סותר למעשה. ובכה"ג הזמה בטילה לדעתי. והמריב"ל הקשה כיוצא בזה ממיפוך והזמה ולפי תירוץ הלח"מ פי"ט מה' עדות ל"ק גם זה:
וזאת אשר השיב כ"ת כי טעמו ונמוקו של הרמב"ם הוא לפי שבהכחשה עדותן בטילה וא"כ כיון שלענין מה שהן מכחישין בטילה עדותן של המזימין. א"כ גם מה שהוזמו נתבטל עדותן מפני עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ולפי"ז ל"ק אהך דהרג פ' את הנפש כמ"ש בנזיר ד"ך. דאף באחד אומר שתים ואחד אומר שלש דנחלקו עדותן לב"ש מ"מ בשני כתי עדים מודים דהוה נזיר מכח ממ"נ כיון דכת האחת מגדת האמת והוי נזיר וא"כ בתרי ותרי המעידים שהרג את הנפש רק מכחישין בהזמן אף שאחת היא שקרנים מ"מ נהרג מכח ממ"נ ושפיר לא בטלה העדות לענין הכחשה כיון דמות יומת הרוצח מכח ממ"נ לכך שפיר לא בטלה הזמה ולכן הוא והן נהרגין מכח המזימין. עד כאן דבר כ בוד תורתו:
הנה אשר הבין כבודו בדברי הרמב"ם דטעמו משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה יש לו פנים בהלכה וכ"כ הר"ב בעל מנחת אהרן בסנהדרין ד"ט ע"ב גבי פלוני רבעני אכן מה שבנה דיק דבתרי ותרי המעידין על הריגה רק מכחישין בזמן יהרג הרוצח מכח ממ"נ ועי"ז הרס יסוד הקושיא:
צריכה רבה והרבה יש לי להוכיח שהוא נגד דבריו יעיין כבודו בסנהדרין ד"ט ע"ב בפלוגתא דבן זכאי שפירשו תוס' בשתי כתי עדים המכחישות זא"ז בבדיקות דלא תיהרג ולכן ל"ח לשמא יבואו עדים אחרים דסוף סוף יהיו מוכחשין בבדיקות עכ"ד מוכח אף שהשתי הכתות מעידין שזינתה וחייבת מיתה אין לה משפט מות מכח ממ"נ אך לכאורה י"ל דוקא כשהכחישו עצמם בבדיקות דשניהם ראו המעשה כאחד ונצטרפו בשעת ראי' ולכן כיון שכת אחת נפסלה גם עדות השני' נתבטל מדין קא"פ אבל בנ"ד שהכחישו עצמם בזמן ומה שראו אלו לא ראו אלו לפי אמרם ולא נתאחדו בשעת הראי' שוב אין עדות בטלה כמ"ש תוס' מכות ד"ו לענין נמצא אחת מהם זוממין הואיל וראי' שקר:
אכן לדברי תוס' סנהדרין דל"א ע"א הקשו בב' כתי עדים דמודו ב"ש דיש בכלל מאתים מנה דהא כת אחת פסולה והוי עדותן בטלה ותירצו בתוס' משום שהפסול אינו ידוע לא נתבטל עדות. עוד תי' לפי שהן מכחישין עצמן בעדות אין להם צירוף שיתבטל עי"ז העדים כת השני'. ולדברי השני תירוצים ל"ש להעמיס בכוונת תוס' ד"ט ע"ב משום דהוי קא"פ עדותן בטלה. או לפי שאין הפסול ידוע או לפי שמכחישין עצמן אין להם צירוף. אכן י"ל דשם אזלי בשיטת תי' תוס' סנהדרין דל"א דהא דרשב"א דמודי' ב"ש וב"ה בב' כתי עדים אתי' כמ"ד תתקיים עדותן בשאר בד"מ והא דדף י"ט ע"ב דאיירי בד"נ לכן גם במכחישות זא"ז עדותן בטלה:
ובינותי בסברא וראיתי למ"ו חותני הגאון ז"ל לספרו נתיבות המשפט סי' ל' סק"ד כ' הנה אף שכתבתי דבד"מ כשמכחישין זא"ז בשנים אומרים לוה באייר ושנים אומרים בניסן חייב לשלם מכח ממ"נ נראה דבשנים אומרים הרג פלוני בניסן ושנים אומרים באייר שאין הב"ד יכולין להרוג את הרוצח מכח ממ"נ כיון שהב"ד אינם יודעין איזה כת הם גומרין הוה עדות שאאי"ל הואיל ואם יוזמו לא יהרגו דאין עדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין על פיהם והואיל ואינם יודעים באיזה כת נגמר שנהרוג אותן כמו בארבע שראו באחד שהרג את הנפש ושנים מהם פסולי' ולא נודע איזה מהם מהפסולין ולא הי' להם צירוף כגון שלא ראו מחלון אחד דאין הורגי' הרוצח מכח ממ"נ דהוי עדות שאאי"ל ואין עדות כלל עכ"ד. הרי מבואר דלא כמ"ש כ"ת רק דאין הורגין מכח ממ"נ:
ומה דפשיטא לי' למרן בראשית השקפה נעלמו ממני דרכיו ועקבותיו לא נודעו אם גמרא אם סברא דילי'. אכן אחר עיוני מצאתי כדבריו בירושלמי ולא מטעמי' בפ' האשה שלום וז"ל רב אמר הוכחש עדות בתוך עדות לא בטלה עדות ור' יוחנן אמר בטלה עדות זה אמר מן הכיס מנה וזה אמר מצרור מנה הוכחש עדות בתוך עדות אף רב מודה שבטלה עדות מה פליגין בשהי' ב' כתי עדים אחת אומרת מן הכיס מנה וכו' הוכחש עדות בתוך עדות בטלה עדות וכרב לא בטלה עדות וכו' זה אומר במקל הרג זה אומר בסייף הרג וכו' אף רב מודה שבטלה עדות. ב' כתי עדים אחת אומרת במקל הרג ואחת אומרת בסייף הרג הכחישם בטלה העדות וכרב לא בטלה עדות וכו' חיילא דרב מהדא ר"י ור"ש אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים ינשאו (פי' הרב בעל פ"מ דהואיל וע"א בעדות אשה כשנים. א"כ דמי לב' כתי עדים דהואיל וממ"נ מותרת בין אם מת או נהרג מתירין אותה להנשא) ודחי ולא שמיע לי' הא דמר ר"ל בעדים וכו' מתניתין פליגי אדרב אחד חקירות ואחד בדיקות עדותן בטלה שמכחישן זא"ז אמר ר' מנא פתר לה רב עד בעד. אמר ר' אבין אפילו תימר כת בכת שניא הוא בד"נ דכתיב צדק צדק תרדוף עכ"ל. פי' הפ"מ משום דמהפכינן בזכותא אין הורגין מכח ממ"נ. ופי' במראה הפנים דר' אבין סובר דלעולם לא אמר רב בד"נ באומרת במקל הרג וכו':
מעתה נחזי דע"כ אינו סובר הירושלמי דבד"נ הוא דבטל העדות משום דסובר הירושלמי כר"י דתתקיים עדות בשאר בד"מ ורב לא אמר בד"נ רק בד"מ. חדא דא"כ מאי פריך מזו וזו מודות שאינו קיים דשם לא שייך ביטול העדות משום שאחד מהם קרוב או פסול. חדא דלא הוי ד"נ. ואף אם נדמה עדות נשים לד"נ. ועיין שלהי יבמות דקכ"א ע"ב דכד"נ מדמינן לי' מ"מ כיון דחד כשר לא שייך לדינא דקרוב או פסול דזה ילפינן מעפ"י עדים שנים או שלשה דמקיש שלשה לשנים. ועיין תוס' מכות ד"ו דכ' בד"מ תתקיים עדות בשאר משום דאף בשנים אם נמצא אחד פסול. הועיל עדות ע"א לענין שבועה. לכן לא ילפינן דקא"פ עדותן בטלה. ואף לרבי הוא טעמא משום דבד"מ עכ"פ בשנים אם נמצא אחד מהם קא"פ נתבטל עדותן לענין ממון אבל היכי שע"א מהימן לא שייך לאקושי שלשה לשנים שיהי' עדותן בטלה כיון דגם בשנים לא מתבטל העדות:
אמנם זאת יש לתרץ דלר' מנא לא אסיק אדעתי' משום נמצא אחד מהם קא"פ לבטל עדות רק אם יועיל מכח ממ"נ. לזה הביא ראי' מזו וזו מודות. אבל בודאי דלר"מ נתבטל העדות מדין קא"פ בד"נ:
אכן יקשה כיון דבמתניתין תנן אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין עדותן בטלה ובחקירות אז לא ראו כאחד כיון שמכחישין א"ע בזמן. וא"כ לא יתבטל העדות מכח שנמצא ביניהם פסול כיון שלא נצטרפו בשעת ראי':
אולם גם זה י"ל דמיירי מתניתין בהעידו תכ"ד דאז אף אם לא נצטרפו בשעת ראי' נתבטל העדות והא דלא משני ר' אבין דרב מיירי בהעידו אחכ"ד ומתניתין בתכ"ד ולא יצטרך לומר דלא נחלק רב על ד"נ כלל כמו שדחק עצמו הפ"מ כיון דרב איירי בהכחישו עצמם בבדיקות א"כ נצטרפו בשעת ראי'. לכן אף שלא העידו תכ"ד נתבטל העדות שהוכרח ר"א לתרץ שניא בד"נ ורב איירי רק בד"מ:
אבל כ"ז יכון לתירוץ התוס' דרשב"א אתאן כמ"ד תתקיים עדותן בשאר. אבל לשני התירוצים דשני כתות המכחישין זא"ז לא שייך נמצא אחד מהן קא"פ. או משום שאין הפסול ידוע או משום שמכחישין אין להן צירוף לבטל העדות. א"כ ע"כ אין הפי' בירושלמי משום עדות קא"פ נתבטל דאין לזה יחס לדינא דקרוב או פסול:
ואף לתירוץ שכ' תוס' בסנהדרין דל"א דבעינן שיעידו כל אחד בתכ"ד של חבירו והא דרשב"א בלא העידו תכ"ד. וא"כ היינו יכולין לומר דירושלמי מוקי מתניתין בתכ"ד וסובר כר"י דשניא הוא בד"נ אבל ז"א דא"כ למ"ל לר' אבין לסתור מ"ש דרב איירי ג"כ בד"נ הי' לו לתרץ דרב איירי ג"כ בד"נ רק איירי שהעידו שלא בתכ"ד ומתניתין דאחד חקירות וכו' איירי בהעידו בתכ"ד ולמ"ל לומר דרב סובר דשניא הוא בד"נ לד"מ כיון דנוכל לומר דרב סובר כרבי דאין חילוק בין ד"מ לד"נ רק איירי אחר כ"ד דאף דבשאר דוכתי' בראו באחד ולא העידו תכ"ד מ"מ נתבטל מדין קא"פ היינו דוקא לפי שבעת ראי' היו פסולים ואז נתבטל. אבל בהכחשה בעת ראי' היו כשרים רק בעת הגדתם הוא דנפסלו וא"כ כיון שבעת הגדה לא הי' תכ"ד לא נתבטל עדותן כסברת התוס' ומדלא תירצו כן ע"כ סוברים דמתניתין מיירי ג"כ באחר כ"ד. ומ"מ שניא בד"נ דנתבטל העדות מקרא דצדק צדק תרדוף. וא"כ להך ג' תירוצים מוכח דבתרי ותרי המעידים שחייב מיתה והכחשה בזמן או בסבה פטור כמ"ש מ"ו חותני ז"ל:
וחפשתי בספרי האחרונים ומצאתי להגאון נוב"י סי' מ"ו בחלק אה"ע במה"ק שכ' ג"כ כדברי מר חותני ז"ל והערה מן הירושלמי בקצת מדבריו והחליט הטעם משום דהוה עדות שאאי"ל. ועדיין לא נתקררה דעתי עד שמצאתי בירושלמי מכות מבואר כדבריהם דאין הורגין מכח ממ"נ. וז"ל פ"ק היו עומדין ומעידין על א' שהרג את הנפש בלוד ובאו אחרים ואמרו להם היאך אתם מעידין שהרי אתם עמנו הייתם בחמשה לחדש בקסרי ובאו אחרים ואמרו להם היאך אתם מעידים שהרי אתם עמנו הייתם בעשרה לחדש בציפורי ההורג אינו נהרג שמא זוממין הן והעדים אינן נהרגין שמא אמת אמרו עכ"ל הירושלמי והוא אינו מובן:
וברב בעל פני משה כתב הגי' היאך אתם מעידין שהרי הייתם עמנו אותו היום בקסרי ובאו אחרים ואמרו בה' לחדש וכו' ואף לגי' הספר אפשר נמי לפרש דה"ק דעל הראשונים שאמרו ביום פלוני הרג פ' את הנפש בלוד ובאו המזימין הראשונים ואמרו היאך אתם מעידין שהרי עמנו הייתם עד ה' לחדש בקסרי ואותו היום בכלל ובאו מזימים השניים ואמרו הרי אתם עמנו הייתם עד י' לחדש בציפורי ואותו היום בכלל ההורג אינו נהרג. כלומר מי אמרינן דההורג אינו נהרג דשמא עדים זוממין הן הראשונים שהרי עכ"פ הוזמו בעדותן ואם דהזמה של זו אינו כהזמה של זו מ"מ שני הכתות מעידין שלא היו הראשונים בלוד באותו יום. וכן העדים אינן נהרגין דשמא אמת אמרו בעדותן כיון דאין עדות מכוונת דאלו אמרו בציפורי ואלו אמרו בקסרי וכיון דהמזימין מכחישין אלו לאלו א"נ להשוותן לעדי זוממין שיהיו נהרגין עכ"ל ובמראה הפנים כ' דהבעיא א"א לפרשה בענין אחר אלא כדפרשתי בפנים שהרי ההורג אינו נהרג והעדים וכו' ואי בזוממי זוממין אמאי אינו נהרג אלא ע"כ בדאיכא הכחשה במזימין איירי והרמב"ם לא הזכיר מזה הדין. ואולי לרוב פשיטותו לא כתבו לפי דפשיטא דשניהן אינן נהרגין וכו' עכ"ד מבואר דאף בעדים ראשונים מכח ממ"נ הם מזוממים עכ"ז אין להם חיוב מיתה כיון דלא נודע ע"י מי מהעדות להמיתו וגם שם איירי במכחישין עצמם בזמן ועכ"ז לא ימותו מכח ממ"נ וכדברי הנוב"י והנה"מ. אולם מטעם לפי שאינם בזוממי זוממין כיון שלא יוכל לגמור הדין כאו"א בפ"ע או מקרא דצדק צדק תרדוף כמ"ש בהאשה שלום:
אך זאת נפלאתי דבמכות פשיטא לי' להירושלמי דמכח ממ"נ אין להעניש מיתה בלי קרא ובהאשה שלום פליגי בה ר' מנא ור' אבין אי ממיתין מכח ממ"נ או לא ואף ר' אבין לא ידע זאת מסברא כ"א מקרא. ולמה שם פשיטא לי'.
ועוד אשתומם על המראה הפנים שכ' דהרמב"ם לא הביא הדין לרוב פשיטותו דהיאך יהי' פשיטא להרמב"ם מה שנחלקו בו אשלי רברבי ר' מנא ור' אבין:
וליישב דברי רמב"ם הי' ביכולת לומר דהרמב"ם דחאה מהלכה כיון דהירושלמי יליף דאין הורגין מכח ממ"נ מכח קרא דצדק צדק תרדוף ושניא בד"נ. אבל ש"ס דילן דמוקי קרא דצדק צדק לד"מ בדין מרומה בסנהדרין דל"ב ע"ב שחולק על הירושלמי לכן דחה מהלכה ופוסק דהורגין מכח ממ"נ כדברי כ"ת. ולכן השמיט דברי ירושלמי. אבל לשון הירושלמי מורה דזאת סברא פשוטה בלי קרא ולאו מקרא דצדק צדק יליף. וא"כ יקשה על הירושלמי שסותר דבריו להא דאשה שלום. והנה לכאורה היינו יכולין לפרש שייכות קרא דצדק צדק תרדוף להא דאין הורגין מכח ממ"נ דהוא בלתי מובן. דכיון דבאד"מ דל"ב יליף מקרא דצדק צדק דבעי' דו"ח לדין מרומה א"כ מוכח שלשון צדק צדק מורה דבעי דו"ח וכיון דבעי דו"ח שוב עדות שאאי"ל פסול ולכן אין הורגין מכח ממ"נ אבל בד"מ דלא בעי דו"ח דהירושלמי מוקי קרא דצדק צדק לד"נ דוקא וכיון דבד"מ לא בעי דו"ח גם עדות שאאי"ל כשר ולכן מחייבין מכח ממ"נ עכ"ל:
וליישב דברי הירושלמי אהדדי עלה בידי דבר נכון דהנה לכאורה אין מקום להסתפק בד"נ בשתי כתי עדים שמכחישות זא"ז אם הורגין מכח ממ"נ דא"א לומר שיהרג מכח ממ"נ לפי שלכל חד מהכתות חייב מיתה. דהא איתא בסנהדרין דמ"ו ע"ב דאמר שמואל נקטעה יד העדים פטור משום דכתיב יד העדים תהי' בראשונה ובעינן שיהיו יכולין להמיתו ולפ"ז א"כ כיון דלא נודע לנו מי מהכת היא המחייבת ואיזהו הדוברת אמת א"כ לא נדע איזהו מהעדים שיקיימו יד העדים תהי' בראשונה ולא נוכל לקיים קרא כדכתיב א"כ למ"ל הרעש הגדול הזה לתלות בקרא דצדק צדק תרדוף הא בל"ז פטור בנקטעה יד העדים כיון שנשלל ידיעתינו מי מהעדים האמתיים:
אכן הירושלמי בהאשה שלום מיירי באלו אומרים במקל הרג ואלו אומרי' בסייף הרג שהמחויב מיתה הוא הרוצח וברוצח גלי קרא דמות יומת הרוצח דלא בעי' קרא כדכתי' וכ"פ הרמב"ם פי"ד מה' סנהדרין ה"ח וברוצח ג"כ נקטעה יד העדים חייב ויכולין להמיתו ביד כל אדם לכן שפיר לר' מנא הורגין מכח ממ"נ דלא בעי' קרא דיד העדים ואף אם לא נודע מי הם העדים האמיתיים חייב מיתה כמו בנקטעה ידם ור' אבין הוצרך למילף דאין הורגין מכח ממ"נ מקרא דצדק צדק תרדוף אבל בהא דהמזימין במכות דשם איירי לענין עדים זוממין דהם נכנסין תחת גדר שאר חייבי מיתות. ואף שהעידו על רוצח מ"מ לא חמיר דינם כרוצח. ובעינן קרא כדכתיב ובנקטעה יד העדים שפיר פטור וכיון שלא נודע לנו העדים האמיתיים ועל כל חד וחד מהכתות אין לחייב להמוזמין שמא אמת אמרו והם הדוברים שקרים ומכח ממ"נ אין להרוג כיון דלא נודע האמיתיים אין ציור לקיים יד העדים תהי' בראשונה ודמי לנקטעה ידם דפטור לכן פשיטא לי' להירושלמי דלא יהרגו העדים ובהא אף ר' מנא יודה ולכן לא הזכיר הרמב"ם לרוב פשיטתו ודוק היטב כי נכון הוא מאד:
והואיל ואיירינא בהאי ירושלמי י"ל שמקום הניחו לי לפרש פי' אחר דלא כהפ"מ שנדחק לפרש במה שהעיקר חסר מן הספר. גם מה שבמכות כ' בדרך פשיטות וביבמות פליגי בה. ונ"ל דקאי שפיר אזוממי זוממין והא דההורג אינו נהרג וגם ההזמה מה' לחדש לי' לחדש אשר הוא בלתי מובן. ויבואר עפ"י מאמר רבא במכות ד"ה באו שנים ואמרו בסורא בצפרא בחד בשבתא הרג פ' את הנפש ובאו שנים ואמרו בפניא בחד בשבתא עמנו הייתם בנהרדעא חזינן אי מצפרא לפניא אזיל מסורא לנהרדעא לא הוי זוממין ואם לאו הוי זוממין. פשיטא מהו דתימא ליחוש לגמלא פרחא קמ"ל (ועיין בתוס' יבמות דקט"ז הקשו דשם חיישינן לגמלא פרחא ע"ש) ולפי"ז י"ל בפי' הירושלמי דשנים אומרים פלוני הרג בלוד ובאו שנים אחרים ואמרו היאך אתם מעידין שאתם עמנו הייתם בה' לחדש בקסרי ולא הי' אפשר לילך מלוד לקסרי עד יום ה' לחדש. ובאו עוד זוממי זוממין ואמרו היאך אתם מזימין שהייתם בה' לחדש בקסרי ואתם הייתם עמנו בי' לחדש בציפורי. ולא הי' אפשר לילך מקסרי לציפורי בה' ימים וע"כ שקר דוברים דבכה"ג יש לנו לספק מי יומת עי"ז. ולכן בודאי הראשונים לא יומתו ע"י שהוזמו דשמא אמת אמרו שפלוני הרג בלוד רק שהי' בה' לחדש בקסרי ע"י גמלא פרחא. וא"כ אף אם לא היו מוזמין המזימין לא היו הראשונים חייבין מיתה לכן גם המוזמין לא יתחייבו מיתה עתה לפי שלא כיוונו להרוג להראשונים ועוד שמא המזימין ג"כ הלכו בגמלא פרחא מקסרי לציפורי. אכן ההורג י"ל שנהרג מכח ממ"נ אם לא ניחוש לגמלא פרחא הרי הוזמו המזימין לחייב ההורג מיתה דעדים הראשונים אמת העידו והמזימים שקר דברו. ואם ניחוש לגמלא פרחא דאזי המזימין לא הוזמו דיכול להיות שהלכו מקסרי לציפורי ע"י גמלא פרחא מ"מ יתחייב מיתה כיון דגם אין ממש בהזמת העדים הראשונים דנוכל לומר שמא הראשונים הלכו מלוד לקסרי ע"י גמלא פרחא לכן קמ"ל דההורג אינו נהרג שמא אמת אמרו המזימין והמוזמין הראשונים שקר דברו. והראשונים לא הלכו בגמלא פרחא והמזימין הלכו בגמלא פרחא. וזהו דברי הירושלמי שמא זוממין הן. היינו ששמא הם זוממין שהראשונים לא הלכו ע"י גמלא פרחא והשני הלכו ע"י גמלא פרחא. וא"כ מספק אין להרוג ההורג. גם העדים אין להרוג שמא אמת אמרו והלכו ע"י גמלא פרחא, וה"ה דאינן נהרגין לפי שלא היו הראשונים חייבין מיתה לפי דשמא אמת אמרו. וא"כ לא זממו המזימין להרוג. והא דנקט בזוממי זוממין. ולא נקט בזוממין לבד חיישינן לגמלא פרחא דלכן קמ"ל בזוממי זוממין אף די"ל דנהרוג ההורג ממ"נ אם הלכו ע"י גמלא פרחא כולם הלכו ואין כאן זוממין. ואם לא הלכו כולם לא הלכו והוזמו המזימין עכ"ז אינו נהרג כי שמא הראשונים לא הלכו והמזימין הלכו. וזה נכון:
ולפי"ז מיושב מה שהשמיט הרמב"ם דברי הירושלמי שהוא פסק כש"ס דילן דלא חיישינן לגמלא פרחא ודוק:
ועפי"ז י"ל דאין הורגין מכח ממ"נ כיון דהראי' מן הירושלמי מי אזדי וכשל עוזר. אך עכ"ז אין לזוז מדברי שני עמוד עולם הנוב"י והנה"מ המתנבאין בסגנון אחד ולכן נסתר תירוץ כ"ת על הקושיא וקמה וגם נצבה הקושיא על הרמב"ם מהא דמכות:
ולבבי ידמה אשר כוונה אחרת יש בדברי הרמב"ם כי מלבד שתמוהין דברי הרמב"ם ממכות וממיפוך והזמה אין מובן מאין למד זאת ואין דרך הרמב"ם לבדות מלבו דינים. ולכן נראה דהרמב"ם פי"ח מה' עדות הלכה ב' שכ' דבאומרים עמנו הייתם עם הלוה או עם המלוה אין זה הזמה רק הכחשה הוא מפרש המתניתין דמכות ד"ד ע"א דתנן דבאמרו עמנו הי' המלוה או הלוה אין זה הזמה ויליף מקרא דלענות בו סרה עד שתסרה גופן של עדות ופירושו שהיינו שיזימו העדות ולא שיזימו על המלוה. אכן לא יובן מדוע יהי' זה שם סרה נגזר על העדים ולא על האומר על הלוה או על המלוה. אכן כי ודאי המכחישים עדות הראשונים שאומרי' לוה והם אומרים שלא לוה א"נ יותר מהראשונים כי הוי תרי ותרי כיון שהעדים שאמרו שלוה אף שאמרו שקר עכ"פ על אותו שעה שהם מעידים שלוה בשעת ראי' נעשו עדים אם שראו שהלוה. או שראו שלא הלוה באותו שעה עכ"פ יעשו אז עדים בשעת ראי' על הן או על לאו. וא"כ אף אם משקרים עתה ואומרי' שלוה עכ"ז מקרי עדים בשעת ראי' על מה שראו ואם ראו שלא הלוה היו עדים שלא הלוה שיהי' יכולין להכחיש אותן שיאמרו שבשעה ההוא לוה. וא"כ אף לדבריהם שמזימין ואומרי' עמנו הי' הלוה עכ"ז לא יעידו שהמה מוסרים מכלל עדות כי עכ"פ י"ל שבאותו שעה ראו הם למלוה שלא הלוה ונעשו עדים שלא הלוה וא"כ אין המזימים אומרים שאינם בגדר עדות כי אם היו אומרי' שלא לוה הי' עדותן עדות לפי דברי המזימין רק מה שאמרו שהלוה הם אמרו ששקר דוברים. א"כ זהו הוי הכחשה ומאי חזית דציית להני כו'. אבל באומרי' עמנו הייתם שקאי על העדים. א"כ אמרו המזימין שלא נעשו כלל עדים בשעת ראי' ולא ידעו אם הלוה או לא. אזי הוסר מהם שם עדות כי אינם עדים כלל לא על הן ולא על לאו ז"פ דברי הגמ' לענ"ד:
ולכן שפיר כ' הרמב"ם באומרי' עמנו הייתם עם המלוה כיון דאין מוסרין מכלל העדות הראשונים וכיון שאם היו מעידין שלא לוה אז הי' אמת מעידין לפי דברי המזימין. א"כ לא מקרי לענות בו סרה שלא הוסר מהם ענין העדות רק מכחישין צורת העדות אבל עצם העדות לא איתכחיש. וזה לדעתי אמת וברור בכוונת דברי הרמב"ם והגמ':
ובזה לא יקשה מהא דמכות. כיון דנהי שמכחישין המעשה המזימין. אבל המוזמין לפי דבריהם אינם יודעים ענין עדות כלל כי אינם יודעים אם בחד בשבתא הרגו כלל או לא. א"כ הוסר מהם עצם העדות. ול"ד להא דעמנו הייתם עם המלוה דשם יודעים המזימין שלא לוה. וא"כ יש להם עדות רק אינם עדות על צורת עדות שהעידו וכה"ג הכחשה גמורה הוא. אבל כאן שאינם תחת גדר עדות שפיר נחשב הזמה וכן ל"ק ממיפוך והזמה. ולדעתי מקום הניחו לי בזה:
ובזה יישבתי מה שקשה ב"ב ד"ל בהא דאנן אגרינן מיני' ודרינן בי' ופריך דנוגעים בעדותן. ומשני דנקיטי אגר ביתי' ואמרו למאן ליתבי'. שקשה הא הוי עדות שאאי"ל כיון דאם יוזמו שלא היו דרים יהי' המעשה מוכחש דלא יהי' רצופין. וא"כ אין זה עדות כלל. ולפי"ז ניחא כיון דעיקר קפידת הרמב"ם שלא יהי' להם עדות גם על צורה אחרת. ולפי"ז כאן באם יהיו מעידים שלא דרו בו שלשה שנים לא יהי' נאמנים בתורת עדות כיון שהם נוגעים שלא יצטרכו לשלם שכר דירה אומרים שלא דרו בו. ואי דעדיין הם עדים על ההיפוך מזה שלא דרו בו שלשה ימים באופן שישלמו שכר דירה כמו שמשלמין עתה דשוב לא יהיו נוגעין כיון שמשלמין שכר דירה י"ל דהרמב"ם פסק דנוגע לא מהני סלוק. ועין ריטב"א קידושין מ"ג ע"ב וא"כ א"נ לומר שלא דרו כיון שיהיו נוגעי' שלא יצטרכו לשלם ואף דירצו לשלם לא יהיו נאמנים דיהי' כמו סלוק נגיעה דלא מהני. וא"כ אם מזימין הוסרו מכלל העדות דלהיפך א"י להעיד שפיר יש לו דין הזמה:
ולפי"ז ל"ק קושיית הגאון מהו' חיים יונה ז"ל מה פריך רבעני לאונסי דהא הוי הכחשה והזמה בב"א. דהנה בסנהדרין ס"פ בן סורר דהרודף אחר הזכור ניתן להצילו בנפשו וכן בח"כ ולא בח"ל ואמרי בגמ' לרבנן משום דמקפדת על פגמה. וא"כ ע"כ בזכור ג"כ משום דמקפיד על פגמו. והנה הרמב"ם כ' בהודה שבייש את פלוני דחייב ולא הוי מודה בקנס דהא עתה בשעת הודחה בייש פי' דחם לא ידע אדם אין זה ביוש. משא"כ בשידע אדם אז הוי ביוש א"כ אם יאמר הנרבע לא רבעני לא מהימן דאין לך נוגע גדול מזה לפי שבוש להודות דעי"ז הוי פגם וגנאי הוא לו שנרבע. וא"כ כיון שא"נ שלא נרבע. א"כ הוסר גופו של עדות ושפיר הוי הזמה:
אכן עדיין יש לפקפק בזה. דא"כ גם במכחישים העדות שלא דרו בו יהי' כמו הזמה וזה לא ישמע וצ"ע. אבל עכ"פ דברי הרמב"ם ממיפוך והזמה והא דמכות נכונים וברורים ועוד יש דבר בענינים אחרים מרמב"ם הנ"ל רק לא רציתי להאריך יותר:
דברי ידידו דו"ש ומשתוקק להשתעשע בתורתו בכל פעם
דודו בעריש מייזלש