שות הרדד אבן העזר א· רבי דוד דוב מייזליש
סימן לט
לב"ג החריף מ' מיכל כהן נ"י בווארשא
ע"ז אשר כתבת לישב דברי, הרי"ף פ' אלמנה דצ"ט מה דלא הביא אוקימתת הגמ' אמתניתין דשל אחרון מכרה בטיל דקטיני גם מה דהביא דמכר לשנים מהני ופסק בזבין כורא וזבין ליתכא דמעביר ע"ד ותוס' הקשו והרי"ף לא הביא חלוקי' התו' דהרשב"א סובר במכר וספק בתנאי או ספיקא דדינא לא מוקמינן בחזקת מ"ק רק המ"ל סובר דדוקא ספק בתנאי אבל ספק אם נתקיים התנאי מוקמינן אחזקת מ"ק א"כ כיון דבעי' דלא איפשטא הוי ספיקא דדינא למה פסק דמכר בטיל רק כיון שכ' הר"ן דאי לא בידו למכור השאר ודאי מעביר ע"ד רק כשרוצה השליח למכור גם הלתך השני' אז אי אמרינן לא ניחא לאפושי שטרא א"כ ה"נ כיון דעיוות מיד רק דרוצה לקיים התנאי להשתדל במכירת לתך השני' ע"ז א"כ הוי ספק בקיום התנאי ומוקמינן אחזקת מ"ק א"כ לשנים אז הוי ספיקא דדינא במכירה א"כ המקח קיים כסברת הרשב"א וממילא מיושב דאלמנה לא הוי כשליח רק דחכמים הי' להם לתקן שלא תפסיד יתומים אפושי שטרא א"כ אינה מחויבת למכור שאר השדה הדר הוי ספיקא דדינא ומכירה קיים:
תשובה דמיונך אינו עולה יפה דרק בספק בתנאי אם הי' תנאי בתרי ותרי או ספיקא דדינא אם התנאי קיים או דהתנאי בטיל אז אמר הרשב"א כיון דהמכירה בודאי מכירה וראוי לקיים התנאי א"כ כיון דתנאה מילתא אחריתי א"כ ספק אי חייב לקיים התנאי לא מחייבינן לי' לקיים התנאי אבל כאן אי מעביר ע"ד הוי ספיקא דדינא אי הי' לו רשות למכור כלל ואם מכירתו חלה למפרע ודאי ספק במכר מוקמינן אחזקת מ"ק שלא קיים שליחותו ועבר על דעת משלחו והמקח בטיל וזה דומה לבר שטי' בכתובו' ד"כ דמוקמינן אחזקת מ"ק וזה פשוט:
ומה שלא הביא הרי"ף דקטיני נ"ל דהרי"ף מפרש דודאי הא תנן ברישא מוכרת אפי' ד' או ה' פעמים א"כ ע"כ כל שטר בזמן אחר והוי אפושי שטרא וכן ר"ש הא דמוכרת מקצת הא אפושי שטרא אם תרצה לגבות השאר בב"ד יכתבו שטר אחר ועכצ"ל דודאי רשות לה ולא תקנו חז"ל שלא תרבה בשטרא פן לא תוכל למכור הכל רק מקצת היום ומקצת למחר ואם לא תוכל למכור רק הכל אדהכי והכי תאכל מזונות מן היתומים ומפסידן הרבה לכן הרשות בידה למכור לאחדים בהרבה שטרות כדי שתמכור הכל ויפסקו מזונות דהפסד דאפושי שטרא קל הוא מאשר פן לא תמצא על הכל ונפסידו מזונות לכן הרשות נתנו להאלמנה למכור כפי אשר יזדמן לה לרבנן בדו"ה פעמים ולרש"י עכ"פ בפעם ראשון כדי שיפסקו מזונותי' וטובה גדולה ליתומים. רק כיון דסיפא דמכרה כתובתה להרבה בני אדם לזה במנה ולזה במנה דסיפא הואיל וסתמא תנן אף כר"ש אתיא וכן משמע מדנקיט אלמנה דאלו לרבנן דר"ש אף גרושה נמי א"כ ע"כ מיירי במכרה בב"א לד' אנשים והרשות בידה למכור בפעם אחת כולה אף להרבה אנשים וע"כ לאו בשטר אחד דהירושלמי כ' דמתני' בהרבה שטרות דאי בשטר אחד כיון דאחרון בטל כולה בטילה א"כ ע"כ בהרבה שטרות ולכן פריך בגמ' כיון דאפושי שטרא לא ניחא א"כ למה לא תקנו הב"ד שאם תמכור בב"א שתכתוב שטר אחד דוקא ולא יהי' אפושי שטרא ומה אמרת פן לא יזדמן לה בפ"א הא אם לא יזדמן לה בפ"א הרבה בני אדם אז רק מוכרת לראשון והשאר לא תמכור אלא בב"ד א"כ רק נתנו רשות אם תמכור הכל בב"א מוכרת שלא בב"ד א"כ תכתוב שטרא חד ולא הרבה שטרות וכיון דמתני' כר"ש ג"כ אתיא א"כ היאך מועיל מכירה שמכרה במנה הא ממ"נ אי בשטר א' כולן בטלין בשביל האחרון ואי בשני שטרות הא ודאי לא ניחא לאפושי שטרא ולמה יתקנו חז"ל אם לא יקרה לפני' רק אחד אז לא תוכל למכור לשאר ואם יקרה לפני' הרבה בני אדם תמכור בשטר אחד לכן פשטי בגמ' דאינו מעביר ע"ד ודחי דבקטיני איירי דא"א למכור בשטר אחד. משא"כ אנן דקיי"ל כרבנן דר"ש ומוכרת הרבה פעמים שלא בב"ד לא צריך למידחק במתני' דמיירי שמכרה בב"א בהרבה שטרות רק בכל פעם מכרה לאחד דאז הרשות בידה כדי שתמצא קונים ויפטרו היתומים ממזונות א"כ שפיר אתיא מתני' כפשטה ולכן לא הביא הרי"ף בקטיני:
ובזה מיושב מה דפשיט מעיקרא בגמ' ממעילה ואח"כ ממתני' דהכא דפשיטיות מכאן לא אלימא כ"כ די"ל הא מני רבנן הוא ולכן פשט ממעילה ולבתר דדחי מהדר בגמ' לאוקמי מתני' כר"ע:
הן אמת דדברי הירושלמי דבשטר אחד מכרן בטל תלי' בפלוגתא דגיטין פ"ק ד"ח בהא דאביי ורבא אי פ"ד וא"כ לרבא דאמר דפ"ד ועצמו קנה ונכסים לא קנה קשה דנימא דבשטר אחד מיירי מתני' ומ"מ האחרון לא קנה והנך קנה. וא"כ לא שייך לאפושי שטרא כיון דבשטר אחד הוא [עהשמ"ט[ואי דהאחרון לא קנה הא מיהת השאר קנה. ולפי"ז י"ל דיצא להרי"ף בפ"ק דמכות בכתב נכסי' לשני בני אדם וקרובים לזה ורחוקים לזה דהקרוב נמי לא קנה והר"ן בגיטין פ"ק מיישב די"ל בין הא דרבא להתם. ולפי"ז יצא להרי"ף מהא דהכא דאל"כ מה פריך מעביר ע"ד דלמא בשטר אחד ואף דמקח אחרון בטל הא גם לר"ש מוכרת מקצת שלא בב"ד כדי שתפסיד מזונות א"כ השאר מכרן קיים אלא ע"כ דקיי"ל כהירושלמי דבשטר אחד מכר כולן בטלה וקיי"ל כרבא לגבי אביי מדלא מנה ביע"ל קג"ם. א"כ דברי הר"ן נכונים:
עוד י"ל דהנה הא דלא ניחא לאפושי שטרא קשיא לי מהא דפג"פ דקע"ב דאם אמר שוי לי תרי חמשין חמשין דלא עבדינן דניחא לי' ללוה דליפגם שטרא וקשיא דאמאי לא אמר דלא ניחא לאפושי שטרא אלא ע"כ דס"ל שטר גדול או שתי שטרות קטנים וא"כ ה"נ ס"ל שטר על מכירת קרקע ב"ת או כמה שטרות במאה ולכן י"ל דג"כ כאן כיון דסתם שטר באחריות א"כ שפיר שייך דניחא לי' בשטר גדול כי היכי דליפגום שטרא אם ישלם חצי אחריות. וא"כ לפי"ז י"ל מה שהקשו דאמאי לא פריך ממתניתין דמוכרת אפילו ד' וה' פעמים דקדום לכן די"ל דאם רוצה האשה לקבל ע"ע אחריות נכסים אז שפיר מוכרת ד' וה' פעמים. אמנם קשה מאי פריך מהיתה כתובתה במנה וכו' דלמא במקבלת ע"ע אחריות הן מה שמכרה והן מה שעתידה למכור דאז יהי' המכר שלא באחריות ולא איכפת לן באפושי שטרא. אמנם בגמ' אמרי לקמן ד"ק פלוגתא אי שליח כדיינים או שליח כאלמנה ואמרי בגמ' טעמא דמה דיינין לאו לדידהו אף שליח לאו לדידי' אבל אלמנה לדידה ופי' שמא תזלזל בנכסים להשיג כתובתה לכן תיקנו שהמקח בטל אבל שליח דיינין למה יזלזל. ולפי"ז י"ל דאם קבלה ע"ע אחריות דאם מכרה שוה אלף בת"ק כשטורפין, מחיוב בעל האחריות לשלם כל האלף א"כ ודאי לא תזלזל שמא יגבו ממנה אח"כ יותר ממה שלוקחת א"כ ודאי לא תזלזל ראוי שיהי' הדין דאלמנה תהי' כשליח הדיינין ושפיר פריך בגמ' דאמאי מכרה בטל בשוה מנה וא' במנה אלא ע"כ דלא קבלה אחריות ע"ע וחיישינן שתזלזל בנכסים. א"כ בל"ז מכירה בטילה דלא ניחא דלאפושי שטרא שיהי' שטרי אחריות הרבה כהא דלא ניחא דלא ניפגום שטרא ושפיר פריך רק מסיפא ולא מרישא. וכ"ז פריך הגמ' אי נימא שליח כדיינין אבל הרי"ף פסק דשליח כאלמנה א"כ אפילו קבלה אחריות ע"ע נמי מ"מ טעתה ומכרה בטיל דדוקא כח ב"ד יפה אבל שליח לא א"כ שפיר יש לומר דמיירי בקבלה אחריות ע"ע:
והא דאמרינן בזבין כורא וזבין ליתכא דלא קנה דשם הקונה לא ידע וקונה על סמך שיהי' אחריות על המוכר אבל כאן דידעו שיפיש בשטרא ואין לה רשות מב"ד רק על אחריותה א"כ קנו שיהי' על אחריות שלה א"כ שפיר לא שייך לא ניחא לאפושי שטרא רק בגמ' פריך למ"ד שליח כדיינים דכיון דידע הלוקח שמכרה לזה במנה ולזה במנה ואין לאלמנה רשות למכור על אחריות היתומים לאפושי שטרא א"כ קנו על האחריות שלה א"כ לא ליהוי מכרה בטל דלא תזלזל מפני חיוב אחריות. אבל לדידן דקיי"ל דשליח כאלמנה דאף דאחריות הטעות חוזר דלמא משום שמא תזלזל רק לתקוני שדרה ולא לעוות אם כן שפיר לא הוצרך לאוקמי בקטיני:
ונ"ל בדרך פשוט לישב שיטת הרי"ף דהוא הביא בסתמא אפילו לשנים דהנה הקשו הראשונים דמה ענין אלמנה לשליח. ונ"ל דהנה רש"י פי' אהא דפריך במעילה דאף דלא שייך לאפושי שטרא מ"מ מעביר ע"ד הוי. ואינו מובן דא"כ למ"ל לגמ' לומר לאפושי שטרא רק הנה מבואר בא"ע סי' ל"ה דמי שגילה דעתו דרוצה לקדש יוכל אחר לקדש עבורו דהוי זכות הוא לו. ולכן סובר רש"י דודאי אם שלח אחד שליח למזבן כורא אי לא הי' עובר על לשונו ודאי הי' שליח ואף שי"ל שנתכווין למכור לאחד ולא לשנים כיון דלא עבר על דעת משלחו הוי שליח והו"ל למשלח להתנות לאחד ולא לשנים ולכן פסק הרי"ף דאפילו לשנים. משא"כ כאן כיון דעבר אדעת משלחו פקע השליחות במה שזבין רק לתך. ונהי שבטיל ענין השליחות מ"מ הוי גלוי דעת שרוצה למכור שדותיו. א"כ נהי דאינו שליח מ"מ גלוי דעת שרוצה למכור ומה נ"מ אי לתך או כור לכן אמר לא ניחא לי' לאפושי שטרא וא"כ לא הוי גם גלוי דעת אלתך שרוצה למכור הא לאו הכי ודאי דאי אינו מעביר ע"ד והוי שליח אז הי' בשביל לאפושי שטרא לא בטיל השליחות רק כיון דנשתנה הלשון הוא בטל השליחות. ולענין גלוי דעת בקפידא כ"ד לא הוי גלוי דעת דניחא לי'. ולפי"ז ניחא כיון דלאפושי שטרא אינו רק לבטל הגלוי דעת אבל בלאו אפושי שטרא כל ששינה הוי מעביר ע"ד ובטל השליחות א"כ במעילה כל שאינו שליח בודאי דבעה"ב לא מעל ול"ש לומר דגלוי דעת יהי' מועיל שימעול בעה"ב דדוקא שליח גלי קרא במעילה לחייב שלוחו אבל מצד גלוי דעת לא שייך דהא כל מעילה באמת הוא בטעות ואילו ידע דהקדש לא הוי רצונו רק כשעשה שליח גלי קרא וכיון דמעביר ע"ד א"כ לא הוי שליח א"כ אמאי מעל בעה"ב ודוקא בליתכא שם נצריך לטעמא דאפושי שטרא דנהי דהשליחות הי' נתבטל הי' מועיל מטעם גלוי דעת אי לאו לאפושי שטרא. אבל במעילה דגלוי דעת לא מהני למעול בעה"ב. ודאי לא מעל. וללישנא דאינו מעביר ע"ד היינו דהוי שליח ממש אף דאמרינן דלא ניחא לאפושי שטרא. מ"מ בשליח הו"ל להתנות ובשביל סברא גרידא לא יתבטל השליחות כנ"ל ברור בדברי רש"י ולכן מיושב הא דאמר סתמא אפילו לשנים שפסק הרי"ף וקשיא עליו קושי' תוס' דלא ניחא לאפושי שטרא. ולפי"ז ניחא כיון דלא שינה לשון השליחות אז לא קפדינן בלאפושי שטרא דהו"ל למשלח להתנות רק היכי דשינה הלשון דבל"ז מעביר ע"ד ונהי דהי' מועיל מצד גלוי דעת כל שיש קפידא אין גלוי דעת:
אמנם ק"ל דלפי פי' רש"י אף דבכה"ג דל"ש לאפושי שטרא הוי מעביר ע"ד וכ"כ תלמידי הרשב"א הובא בש"מ א"כ קשיא מתניתין דמעילה דכ"א באמר לו בעה"ב הילך פרוטה והבא לי בכולה נרות או בכולה פתילות שניהם לא מעלו דשליח לא עקר שליחותו רק בחצי פרוטה ואמאי למעול השליח דאלו הביא בחציו נרות לבד הוי מעביר ע"ד ולא עשה שליחות בעה"ב וא"כ שינה השליח בכל הפרוטה ולמעול שליח. בשלמא לפי' התוס' דלא הוי מעביר ע"ד רק בחלוק לפי דקטן ורע דמי לאפושי שטרא ניחא דחצי' נרות לא הוי מעביר ע"ד אבל לפירוש רש"י ותלמידי הרשב"א קשיא:
ומה שנ"ל בזה דהנה אם שלח שליח לקנות ונתאנה נהי דבכ"ש נמי יוכל לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי מ"מ דוקא באונאה יותר מפרוטה אבל לא בחצי פרוטה כיון דלאו ממון. והרא"ש נסתפק בהזהב אי מותר להונות ודאי לא אמרינן דלא לעוותי. וא"כ הבעה"ב ששלח לקנות בפרוטה דאם יקנה בחצי פרוטה ומשלם מחירה פרוטה דאז יהי' האונאה פחות מש"פ יהי' המקח קיים א"כ נחית להכי כששלחו שאם יביא לו בחצי פרוטה שוה נרות שיהי' שליחותו קיים א"כ מכ"ש כשקנה לו בחצי פרוטה נרות וחצי פתילות שלא פשע בשליחותו ולא הוי מעביר ע"ד רק כיון שהשיג בעד חצי פרוטה הו"ל להביאו החצי פרוטה ובלי לקנות פתילות שאמר לו או נרות או פתילות א"כ בחצי פרוטה השני' שינה בשליחותו ולכן כ"א מעל בחצי פרוטה לכן שניהם לא מעלו משא"כ בדינר דאם קונה מה ששוה שלש בשש הוי אונאה א"כ נחית אדעתא שיקנה דוקא מה ששוה שש וא"כ אם קנה רק בעד שלש הוי מעביר ע"ד:
ובזה י"ל מה שתמוה הא דפריך בגמ' מדינר זהב חלוק ולא מייתי מרישא דמעילה דכ"א הנותן שתי פרוטות להביא לו אתרוג והביא לו בפרוטה אתרוג ופרוטה רמון ולמה פשיט דוקא מסיפא דדינר להביא חלוק. ולפי"ז י"ל דהנה למ"ד שליח כדיינים אם השליח התאנה פחות משתות המקח קיים דשליח יש לו כח כמו דיינים. א"כ י"ל כיון דבעה"ב שנתאנה בפרוטה קיי"ל דאין אונאה לפרוטות. א"כ אי שליח כדיינים ולא אמרינן לתקוני שדרתיך ולא לעוותי א"כ י"ל דגם בשליח דאין אונאה לפרוטות וא"כ שפיר ניחא דשניהם מעלו דלא שייך מעביר ע"ד דאדעתא דהכי נחית הבעה"ב שאם יתן שתי פריטות אתרוג ש"פ יהי' המקח קיים א"כ כ"ש כשקנה בפרוטה דהמקח קיים. ולכן לא פריך רק מדינר דאז ודאי בשלש איכא אונאה אם יקנה שוה שלש בשש ה"ה קנה בעד שלש שוה שלש דהוי מעביר ע"ד:
ונהי דהרמב"ם פ"ג ממעילה הביא דבשתי פרוטות באתרוג הוי מעביר ע"ד היינו לדידן דקיי"ל שליח כאלמנה ושייך לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. א"כ י"ל דגם באונאה פרוטה נמי כן דבשליח מקח בטל לכן שפיר הוי מעביר ע"ד באתרוג. אבל בגמ' לא פריך די"ל דשליח כדיינים ובשליח אין אונאה ג"כ לפרוטות. וא"כ מאתרוג לא הו"מ למיפרך דלא הוי מעביר ע"ד כיון דאפילו הי' נתאנה המקח קיים:
מעתה י"ל דברי הרי"ף שלא הביא בקטיני דהנה מה מדמה גמ' אלמנה לענין מעביר ע"ד כמו בזבין כורא וזבין ליתכא דלמא שאני באלמנה דודאי ניחא ליתומים שתמכור האלמנה לאחדים פן לא תמצא קונה הכל ומפסיד מזונות ולכן ניחא להו שישתכרו מזונות אף שיפשע בשטר משא"כ בזבין כורא לא ניחא לי' למכור לתך. רק נראה דהנה נחזי למ"ד שליח כדיינים דאפי' אונאה פחות משתות המקח קיים ומ"מ אם מפיש בשטרא המקח בטל ע"כ אפושי בשטרא הוי קפידא גדולה מפחות משתות וא"כ מדבאלמנה פחות משתות מכרה בטל כ"ש אפושי בשטרא א"כ שפיר פריך כיון דתנן מנה וא' מכרן בטל א"כ כ"ש אפושי בשטרא ואמאי מכרן קיים ושפיר פריך. ובהכי ניחא מהא דלא פריך בגמ' מרישא דמוכרת אפילו ד' וה' פעמים ולפי"ז ניחא דהא אלמנה שאני דניחא לה כדי שלא יפסידו מזונות משא"כ מסיפא דמכרן בטל א"כ מוכח דפחות משתות מכרן בטל ולא חיישינן להפסיד מזונות כ"ש באפושא שטרא דיותר הוא חסרון כדחזינן בשליח דפחות משתות מכרן קיים ואפושי שטרא מכר בטל א"כ מדאלמנה מכר בטל פחות משתות כ"ש באפושי שטרא אבל הרי"ף דפסק שליח כאלמנה א"כ י"ל דיותר קפידא פחות משתות מאפושי שטרא ונהי דבפחות משתות באלמנה מכר בטל אבל אפושי שטרא כדי שלא יפסידו מזונות אין קפידא דהשבח יותר על קלקול אבל פחות משתות שקפידא גדולה הוא לא ניחא להו שיהי' קיים:
ובזה מיושב מה שעמדו מפרשי' דאמאי לא הביאו בגמ' פשיטות ממתניתין דהכא ואייתי מקורם ממעילה. דבאמת הו"מ לשנויי דשליח כאלמנה ול"ק אבל כיון דהפשטן פשט ממעילה מחלוק ולא אייתי מאתרוג דקדים לה א"כ ע"כ סבר דשליח כדיינים ואין אונאה לפרוטות א"כ שפיר פריך ממתניתין דכיון דמכרה בטל יהי' כולן מכרה בטל משום אפושי שטרא:
ובאמת י"ל לישב הקושיא דאמאי לא פריך מרישא דאתרוג והוא דהתוס' מעילה דכ"א כ' דר"י דאמר לא מעל פליג אתרווייהו משמע דלא היה בגרסתם באתרוג פלוגתת ר"י רק אחר חלוק ר"י פליג וקאי אתרוויהו א"כ ל"מ מרישא דהוי ידע דאיכא לאוקמי שוה שתים בחד ועיקר קושיית הגמ' דא"כ ר"י אמר חלוק ורע והוצרך לאתויי מסיפא דתנן בה ר"י אומר לא מעל ואף דגירסא שלפנינו פליג ר"י שם ברישא להדי'. מיהת מדברי התוס' משמע דלא גרסי לי':
ומצאתי להגאון מהר"מ ברב"י דעמד ע"ז התמי' דלמה לא פריך בגמ' משתי פרוטות אתרוג. והוא רצה לפרש שמיירי באלמנה שוה שתים בחד וכל הגמ' איירי בהכי ויש לסתור דבריו ואין להאריך בדבריו: