אור ברסלב

שות הרדד אבן העזר א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן לח

סימן לז

לענין אם טריפה זוקק ליבום ופוטר מן היבום

הנה בענין אם הי' לו בן אם פוטר מן היבום כשהוא טריפה אם נחשב כחי או כמת הואיל וטריפה אינו חי. לכאורה יש לעיין דאף אם נחשבוהו כחי עכ"ז ראוי שתהי' זקוקה כיון דסופו למות דהנה פריך בגמ' בס"פ יש מותרות דפ"ז דנילף מק"ו מאלמנה דלא נעשה מתים כחיים לענין יבום מק"ו מה אלמנה שעשה ולד הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה לא עשה בה מתים כחיים כו' אינו דין שלא נעשה בה מתים כחיים ת"ל דדרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום פי' רש"י מי שהי' לה בן ולא נזקקת ליבום ונשאת לשוק ומת בנה א"ת תחלוץ הרי היא מתגנה על בעלה הלכך ע"כ בן אין לו בשעת מיתה קאמר והרי יש לו עכ"ל משטחיות לשון הגמ' יש לומר דכיון דהיא מותרת להנשא משום דיש לו חזקת חי להבן וא"כ כיון שעתה מותרת להנשא אם נאמר שכאשר ימות תחזור להזקק ליבום א"כ אין זה דרכי נועם שאם תזקקה לחלוץ אתה מגנה על בעלה. ולפ"ז י"ל דבטריפה כיון שידעינן בבירור שסופו למות א"כ בודאי זקוקה והוי שפיר דרכי נועם כי תמתין עדי ימות הבן ואז תתיבם או תחלוץ. אכן סוף דברי רש"י יורה דכיון דקרא לא איירי דוקא בטריפה וא"כ ע"כ אין הפירוש בהפסוק דובן אין לו דאף אם ימות לאח"ז תהי' זקוקה דא"כ אתה מוצא דאין זה דרכי נועם. וא"כ ע"כ פי' דקרא רק בקפידת דובן אין לו בשעת מיתת הבעל, ולפ"ז גם בטריפה כיון דעתה הוא חי ואף שבכאן לא שייך ס' דרכי נועם מ"מ כיון דהגמ' לא נחית רק לפירושא דקרא ומאחר שנתבאר כי ביאור ענינו הוא רק דקפדה אשעת מיתת הבעל ממילא גם בכל מילי מותר דרק באלמנה לעולם דכשימות הבן תשוב אל בית אבי' וא"כ אין הדרך הזה מוכרע. ולכאורה יש ראי' לזה להכריע מדברי תוס' דר"פ כיצד די"ז ע"ב ד"ה אשת אחיו שלא הי' בעולמו מנלן שהקשו דלמ"ל קרא תיפוק לי' הא אין זה דרכי נועם דהא אם תנשא לאחר ואח"כ יולד אח תהא זקוקה ליבום אתה מגנה על בעלה. ותירצו דאיצטריך קרא להיכי דחמותה של יבמה מעוברת דאז הוי שפיר דרכי נועם ותמתין שמא תלד זכר ותהא זקוקה לו עכ"ל ובהרשב"א בחי' הביא דהירושלמי מתרץ כן א"כ מוכח דבשביל טעמא דדרכי נועם הוא רק במקום אשר לא נודע כלל אם יולד האח אבל בנודע שיולד אזי זקוקה היא להמתין וא"כ ה"ז דרכי נועם ושפיר אי לאו קרא הוה זקוקה ה"נ נימא דהיכי דיודע שימות הבן א"כ שפיר מקרי דרכי נועם ומדלא אמרינן שם דאי לא הוי כתיב יחדיו ג"כ הוה אמרינן דע"כ האחים מיירי שהיו בשעת מיתה דאל"כ לא הוי דרכי נועם דקרא לא איירי דוקא במעוברת אלא ע"כ דדייקינן רק דווקא איירי באופן דהוי דרכי נועם א"כ במעוברת ה"א דהוא בכלל מצות יבום ה"נ נימא שפיר דטריפה הוא בכלל יבום כיון דהי' ידוע זה שימות. ולכאורה יש להקשות מהא דאמרינן ר"פ החולץ דחולץ למעוברת והפילה, דר"י אמר איגלאי מלתא למפרע דבת חליצה היא ור"ל אמר איגלאי מלתא למפרע לא אמרינן וכ' בנ"י דאמאי לא נימא כמו בכל הספיקות דאמרינן הואיל ואם יבא אליהו ויאמר דבת חליצה היא אמרינן דאגלאי מלתא למפרע דבת חליצה וחילק דשם י"ל שפיר דאגלאי מלתא למפרע שהי' בן תשעה לראשון או להיפוך אבל יוכל להיות שהי' ראוי להוליד רק עתה נולד איזה מקרה שהפילה וא"כ אין כאן הוכחה כי מעולם לא הי' ראוי להולד כלל כי יוכל להיות שהי' ראוי להולד רק עתה נתחדשה סבה המפלת הולד עכ"ד. ועדיין יקשה לי דכיון דמעוברת מוכרחת להמתין מבלי להנשא לאחר שמא תפיל הולד א"כ אף אם מת אח"כ הולד מ"מ שוב הוי דרכי נועם ונהי דהי' מקודם ראוי להולד והוי כמת אחר מיתת הבעל מ"מ כיון דלא שייך סברת דדרכי נועם י"ל שפיר דלא חילקה תורה ואף במת אח"כ באופן שצריכה להמתין מלהנשא לשוק ואז יחלוץ שפיר מק"ו מאלמנה דאסור. וכעין שכתבו התוס' גבי א"א שלא הי' בעולמו כיון דצריכה להמתין מחששא דכיון דהאם מעוברת ממילא שפיר הוי דרכי נועם ה"נ כיון דצריכה להמתין מלהנשא לשוק כשיבמה מעוברת מפני חשש דמפילות וא"כ שוב אף אם נדע בבירור דהולד הי' בן קיימא רק עתה הפילה כיון דהוי דרכי נועם שוב חייבת בחליצה וראוי' ליבום. ולכאורה י"ל כיון דמדאורייתא לא חיישינן למיעוטא דמפילות וא"כ כשהיא מעוברת אינה צריכה להמתין כלל רק מדרבנן חיישינן שתפיל א"כ שוב א"ר ליבום מדאורייתא משום דרכי נועם ולכן א"צ חליצה דכיון שא"ע ליבום ולכן אם נדע שהולד בן קיימא א"צ חליצה ולכן אין כאן רק ספק דאגלאי מלתא לא אמרינן אבל מוכח להיפוך בסוגיא דשם דאף למאי דאמרינן דהולד אינו פוטר עד שתצא לאויר העולם מ"מ אמרינן דאגלאי מלתא לא אמרינן. וא"כ לפ"ז מוכח דאף בגונא דלא שייך דרכי נועם מ"מ לא קפדה תורה רק אשעת מיתה וא"כ לפי"ז בטריפה ג"כ אף דלא חי מ"מ כיון דעתה חי מקרי בן. אכן יתמה על תוס' דר"פ כיצד דנימא בא"א שלא הי' בעולמו ג"כ דאין לחלק בין מעוברת ול"ל קרא:

אכן צריכין אנו לחלק לדעת התוס' דלמאי לא קפדה תורה רק אשעת מיתה שנאמר שאין לו בן אבל אם אנו יודעין שיולד לו בן אז לא מקרי דאין לו ולפ"ז שפיר דכשהיא מעוברת ונולד הבן אזי בשעת מיתה הי' ידוע שיהי' לו בן ואם יבא אליהו אז בשעת מיתה ויאמר שיולד לו בן אזי לא היתה זקוקה לכן להיפוך באשת אחיו דא"ל קרא הוה אמרינן כיון דחמותה מעוברת ואם יבא אליהו ויאמר שיולד האח היתה זקוקה לכן מקרי אח נולד כבר ועתה נגלה דהי' אליהו בא ואומר שהי' ראוי להוליד לכן שפיר אי לאו דבעינא ישיבה אחת זוקק ליבום משא"כ לענין אם הפילה דאז ל"ש אגלאי מלתא למפרע כיון דעכ"פ בשעת עיבור לא הי' נגלה לנו אף ע"י אליהו שימות הבן דעל עתידות לא קמיירי ובשעת מעשה הי' ידוע שהוא חי לא קפדה תורה רק אשעת מיתה וא"כ כמו דבמעוברת שלא הפילה דפטורה אף שלא הי' לה בשעת מיתה בן מ"מ כיון דהי' ידוע שיולד לה בן ה"נ ממילא בטריפה להיפיך כיון דידוע שאינו חי א"כ שפיר י"ל דקרינא ובן אין לו. ולפ"ז י"ל מה שקשה לי מגוסס דתנן באהלות פ"א דפוטר מן היבום ואמאי הא הוי דרכי נועם כיון דרוב גוססין למיתה וא"כ אסורה להנשא וא"ל כיון דעכ"פ אינו ודאי רק רוב הא אדרבה בחמותה מעוברת כתבו התוס' כיון דצריכה להמתין והא אדרבה שם הרוב מסייע להתירה לשוק דמחצה זכרים ומחצה נקבות וסמוך מיעוטא דמפילות כדאמרינן בהאשה בתרא. ועכ"ז כיון דצריכה להמתין שוב הוי דרכי נועם ה"נ כיון דגוססין רובן למיתה ועדיפא מהתם דאינו אלא מיעוטא ובודאי צריכה להמתין וא"כ אם מת למה פוטר מן היבום. ולפ"ז ניחא שפיר דבגוסס שאני כיון דלעולם לא יתברר אם הי' ראוי למות כי אף אם ימות אח"כ י"ל דהשתא נולד סבה שמת ונתחדש איזה מקרה כסברת הנ"י וא"כ כיון שלעולם לא יתברר זאת קרינא בי' שיש לו בן משא"כ כאן כיון דצריכה להמתין ואם יולד הבן יהי' נודע שבשעת מיתה הי' ראוי להולד ונקרא אח שפיר אי לאו קרא הי' זוקק ליבום ולפ"ז בטריפה כיון דידוע שלא חי ובודאי ימות וא"כ שפי דמי להא דמעוברת שכ' התוס' דמקרי דרכי נועם וא"כ גם כאן כיון דליכא קרא קרינא בי' ובן אין לו ופי' דברי התוס' דהיכא שיתגלה לנו עתה שהי' ראוי להולד את או בן ודאי הוא בכלל לחיוב ולפטור וכיון דדרכי נועם ג"כ איכא בי' לכן שפיר אי לאו דבעינן ישיבה אחת הי' זוקק משא"כ בגונא דלא נודע לנו שהי' ראוי בשעת מיתת הבעל שיולד אח או שימות הבן שפיר אין זה מקרי לידת אח ובן. וא"כ נפשט דטריפה אינו פוטר. וראיתי בספר עמק המלך על הרמב"ם פ"א מהלכות יבום והביא בשם שו"ת גינת וורדים שנסתפק אם טריפה מקרי חי או מקרי מת וע"ש שדחה דבריו דהוא רצה לומר דמקרי כבר מת. והביא ראי' מגוסס. ולפמ"ש אף אם נאמר דאז מקרי חי מ"מ כיון דמעותד למיתה והי' ידוע בשעת מיתת הבעל שלא יהי' לה בן שוב הוה בכלל ובן אין לה. ולפ"ז פשוט דאין פוטר בטריפה וראי' ברורה לזה מדברי תוס' כנ"ל. והנלענ"ד כתבתי. אמנם לר' יוחנן דאמר אגלאי מלתא למפרע אמרינן יקשה קושייתינו מגוסס דלמה יפטר כיון דהוי דרכי נועם. וצ"ע:

תוכן העניינים

שות הרדד אבן העזר א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה