שות הרדד אבן העזר א· רבי דוד דוב מייזליש
סימן לו
בעובדא בווארשא באחד שנסע בדרך וכבואו לביתו הרגיש כאב בביצה ויען נסע אביו אתו ועוד אנשים א"ל אביו כמדומה אני שמחמת דוחק הישיבה בהעגלה הי' הדבר ואיש הנ"ל אמר שלא הרגיש שום כאב אז ולא ידע מאומה כי הי' ישן ואחר שדרש ברופאים ועשו לו רטיות וחדל הכאב רק בפסח מחשש חמץ עזב הרפואה ובתוך כך נחלה על טיפאס איזה שבועות ונתהוה כי נתפח ונתעבה ביצה ימנית עד שהוכרחו לחתכה ולו אשה ובנים והביצה היתה שלמה מה משפטו:
תשובה יען רבו הדיעות אעתיק דבריהם ונפרש בס"ד וזה החלי. בש"ע אה"ע סי' ה' ס"ז נכרתו הביצים או אחד מהם או שנפצע אחד מהם או שחסרו או שניקב נקב מפולש ה"ז פסול ובהג"ה דלא כי"מ בעל ביצה אחת והיתה שלימה כשניטלה ונשארת של ימין אמנם ראיתי מקילין כסברא אחרונה וטוב לחוש באיסור דאו' כדברי המחמירין שהן רוב בנין ורוב מנין עכ"ל משמע מדברי הרמ"א דבביצה ימנית אין מתיר ובאמת הטור כתב ג"כ דר"ת מתיר רק בשמאלית ויען דבריהם צל"ע לכן צריך אני להאריך הראב"ד בס' הזכות יבמות כ' להדיא דמותר גם בימנית רק ההבדל בין ימנית לשמאלית לענין דבימנית אינו מוליד ובשמאלית מוליד וכ"כ הש"ג יבמות פ' הערל והר"ת בס' הישר לא הביא כלל שום הבדל ולישנא דגם ביצה אחת משמע איזה שיהי' רק התוס' יבמות דע"ה וז"ל אהא דת"ר פ"ד כל שנפצעו ביציו ואפילו אחת מהן ואפילו ניקבו ואפילו נימוקו או חסרו אר"י בנו של ריב"ב שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת ה"ז סריס חמה סריס חמה ס"ד אלא ה"ז כסריס חמה והתוס' ד"ה כל שאין לו כתבו תימה התניא כל שנפצעו אפילו אחד מהם וא"ל בידי שמים דא"כ אפילו שני בצים נמי דהא כרות שפכה נמי בי"ש כשר ועוד דבידי אדם נמי חזינן כמה שכורתין מהן ומולידין ואר"ת די"ל בין ניקב לניטל מידי דהוה בניטל הטחול כו' (ובס' הישר מדמה לכוליא) ואפילו נאמר דפליג ר"י את"ק הלכה כוותי' כיון ששמע מפי חכמים בכרם ביבנה כו' ובירושלמי משמע דהלכה דכשר אבל משמע שאינו דאר"ז שמעתי שהלכה כר"י ואמר שמואל נמי אם יבא לפני בעל ביצה א' אכשירנו א"ר יודן ובלבד שלימין ואור"י שיש לפרש בתרי גווני כלומר שניטלה האחת והאחת שלימה ויותר נראה לר"י לפרש של ימין וחומרא גדולה וטוב להזהיר לרופאים לחתוך של שמאל אם אפשר ומסיים דעובדא הוי קמי ר"א ואמר אין ברתי את שריא אלא הוי ידעת דלא מוליד ומשמע דהלכה כר"י ומשמע במסקנא דבידי אדם איירי עכ"ל והר"ת בס' הישר לא הביא הא דשלימין ולא של ימין והן דברי הר"י לכן דברי הטור צ"ע:
אמנם גם דברי הר" י נראין דמתיר בשל ימין כיון דפוסק כר"י ובירושלמי איתא דר"י אמר כשר ואינו מוליד ע"כ בשל ימין כשר דבשל שמאל הא מוליד ור"י אמר בירושלמי כשר וא"מ ובידי אדם איירי גם בסמ"ג לא חילק בין ימין ושמאל וס' התרומה פוסק כר"י דבי"א כשר דהלכה כר"י לגבי ת"ק א"כ ר"ת ור"י וסמ"ג וס' התרומה וש"ג מכשירין גם בניטל של ימין ופלא על הרמ"א שהשמיטם ודעת המחבר הפוסל הן הרמב"ן בשם בה"ג ור"ה ואחריו הרשב"א והריטב"א ונ"י והרמב"ם והם מפרשים גם דעת הרי"ף כן והא דנקט ר"י ביצה אחת היינו בי"ש אבל בי"א פסול והריטב"א כ' דמה דלא נקט ר"י בשני ביצים נמי דבי"ש כשר משום דחד שכיח תרי לא שכיח וכלם תמכו יסודותם ע"ד הירושלמי בהערל וז"ל תנא ר"י בנו של ריב"ב שמעתי כו' כל שא"ל אלא ב"א ה"ז סריס חמה ואינו מוליד אר"ז שמעתי שהלכה כר"י ואמר שמואל אם יבא לפני בעל ביצה אחת כו' אר"י ובלבד שהם שלימין או של ימין אתא עובדא קמי דר"א אמר אין ברתי את שרי' אלא הוי ידעת דלא מוליד כו' אית תנא פ"ד בי"ש כשר אית תנא בין בי"א בין בי"ש פסול ותרווייהו מלא יבא ממזר מ"ד כשר מה ממזר בי"א אף פ"ד בי"א ומ"ד פסול מה ממזר יצירתו בי"ש אף פ"ד בי"ש הוו סברין מימר מ"ד בי"ש כשר כר"י ומ"ד פסול כרבנן אר"א כו' כולי כרבנן הרי שעלתה בו חטטין מי מחתך בה מי מסיית בה הרי הוא בי"א כמו שהוא בי"ש עכ"ל:
וראוי לעמוד על דברי ר"ת ולדקדק חדא היאך מחלק בין ניקב לניטל ולא פליג ר"י את"ק ובירושלמי להדיא דפליגי ב) הירושלמי קאמר דוקא ביד"ש אר"י ור"ת מתיר בי"א. ג) דברי הירושלמי תמוהים דאם ר"י בי"ש למה סתם והעיקר חסר מן הספר. ד) בין לגי' שלימין משמע דאי אחת נפצעה פסול או של ימין ניטל ימין פסול ולהירושלמי דבי"ש איירי א"כ אפילו שתי ביצים כשרין דבעינן פ"ד בי"א. ה) לשון אין לו אלא בי"א משמע בין ימין בין שמאל. ו) התוס' התחילו דכמה ב"א כורתין מהם ומולידין ומסיים משמע בירושלמי שא"מ ואיך נכחיש מה שרואין וחזור על בניו מאין הם כמ"ש ר"ת דא"כ אתה מרבה ממזרין בישראל ואיך יפרנס דברי הירושלמי. ז) דברי הירושלמי דפליגי בי"ש והיאך נרמז פלוגתא בי"ש. ח) הא דמי מחתך בה א"ל מובן:
ולבאר הדבר כי הנה ב"א ניטל כשר ושתיהן פסול א"כ פ"ד קאי קרא על שתיהן א"כ מנלן נפצע א' דפסול דלמא התורה דוקא אשתיהן קפדה וצ"ל הואיל ומדמי לטחול וכוליא דאף דבהן אין טריפות בניקב ונלקה פוסל דהא יקלקל שאר אברים הפנימים דבשביל שינטל הטחול ל"ה מיטריף בהכי דניטל הטחול גם בי"א כשר ה"נ צ"ל דנפצע אחת יקלקל שני הביצים והוי כפ"ד בשני הביצים משא"כ בניטל לא מתקלקל השני' כמו בניטל טחול דלא מיקלקל שאר אברים משא"כ בניקב וז"פ ובזה יתישב קו' ב' וג' וז' דלעולם הירושלמי נמי מפרש דר"י בי"א איירי וניטל קיל כמ"ש ר"ת רק כיון דתני פ"ד בי"ש פסול ובי"ש כולל רעמים וברד וכן מתחלת ברייתו נברא אחת או נפצע ואדרבה כיון דממזר דיצירתו בי"ש פסול משמע דיליף גם לפ"ד מתחלת ברייתו דפסול וכיון דהברייתא קאי על איזהו פ"ד דאפילו נפצע אחת משמע מתחלת ברייתו ואי תימא דניטל עדיף מנפצע ע"כ לא פסול נפצע אחת רק מטעם שיקלקל השאר ויקלקלו שתיהן וזה שייך רק בנתהוה לקותא אח"כ אבל אם תחלת יצירתו כן לא מקרי לקותא שיקלקל שתיהן וראי' לזה ממ"ש ט"ז ביו"ד סמ"ג סק"א בניקב צד הדק שבעב וקרום יש עליו נראה דמתחלת ברייתו הוא וכשר ואף בושט נקוב אין אמו טמאה לידה אף אם הנקב מתחלת יצירה ה"ט דבושט ניטל טרפה מ"ל ניטל כולו או קצתו לכן גם ניקב טרפה אף מברייתו משא"כ בטחול דניטל כשר א"כ אין חומרא לפי שלקותא וסופו לקלקל השאר איברים אבל אם מתחלת יצירה לא שדי תיכלא בכולי וכשר והנקה"כ לא חלק אהט"ז רק מאן יימר דהוא מברייתו דלמא קרום עלה א"כ ה"נ לר"י ודאי אי ניקב ונפצע מברייתו דאין סופו קלקל ביצה שני' א"כ מ"ל ניטל כולו או ניקב כשר לכן הברייתא דסתם פ"ד בי"ש פסול משמע אף פצוע אחד מברייתו פסול ע"כ סובר דלא כר"י דאל"כ מ"ל ניטל כולו או ניקב כיון דאינו לקותא למשדי תיכלא באידך וע"כ סברי למפלג אר"י ולא מחלקי בין ניקב לניטל והך ברייתא דבי"ש כשר י"ל דאתיא כר"י ואפילו בי"א מחלקי בין ניקב לניטל דאין סתירה מדבריהם לדברי ר"י כלל:
ולהמתיק הדבר יותר נראה עפמ"ש הרמב"ן בס' הזכות בפי' הוי סברי מימר דלס"ד בי"ש מתחלת ברייתו פליגי אי כשר אי פסול אבל ע"י חולי מקרי בי"א ולבסוף מסיק ר"א הרי שעלתה חטטין דפליגי ע"י חולי אבל מברייתו כשר לד"ה כ"ד א"כ נכונים דברי ר"ת והירושלמי נמי מוקי ר"י בי"א רק לפי דבברייתא תניא כל שנפצעו ואפילו אחד מהן משמע דשוין שתים לאחד ובשלמא למ"ד בי"ש כשר א"כ סבר כר"י ולא פליגי רבנן רק מחלקינן בין ניקב לניטל ע"י חולי אבל למ"ד מברייתו פסול א"כ כיון דשתי ביצים מברייתו פסול איך תני אפילו אחד מהם משמע דשוה אחד לב' ואמאי הא פסול בניטל שתים אף בי"ש שהוא מברייתו משא"כ באחד כיון דמבריתו ליכא קלקול למשדי תיכלא אי איתא לדר"י דניטל כשר נפצע מברייתו נמי כשר א"כ איך תניא אפילו אחד הא מברייתו אינו שוה אחד לב' אע"כ דסובר דר"י פליג אדרבנן ורבנן סברי גם בניטל פסול דתורה לא קפדה דוקא אשנים רק אפילו אחד פסול ומשני ר' אחא דפליגי ברייתות ע"י חילי אבל מברייתו כשר לד"ה וא"כ כולי דרבנן דר"י ורבנן ל"פ וניטל עדיף מניקב וא"כ שפיר שוה א' לשנים דמברייתו בשתיהן כשר ואם ע"י חולי למ"ד בי"ש פסול א"כ בין באחד בין בב' פסול דלקותא הוא אבל ניטל כשר ומעתה כיון שבארנו דכל הירושלמי בין לפי הס"ד בין לפי המסקנא ר"י בי"א איירי א"כ מיושב קו' הב' וג' וד' וו' דהא דשלימין או של ימין קאי אבי"א ומיושב דעת הטור שסובר דשל ימין פסול ובזה מיושב קושיא ראשונה דלפי המסקנא אין הכרח דפליגי דלפי הס"ד דבי"ש מברייתו פסול ע"כ פליגי ולא כן לפי מסקנא כנ"ל:
אמנם לפמ"ש דר"ת וסייעתו מכשירין נמי בשל ימין צריך דברי ירושלמי באור ונקדים בדברי תוס' שכתבו דיותר נראה של ימין מ"ט. ב) איך כ' ר"י דחומרא גדולה אחר שכ' כן בירושלמי איך שייך לקרותו חומרא לכן נראה דר"י הוזכר בירושלמי אינו אלא סריס חמה ואינו מוליד לכן כתבו תוס' דמשמע בירושלמי דכשר וא"מ וא"כ הא דבלבד שהן שלימין כשר אבל נפצע אחת פסול ולא נראה לר"י פי' זה דא"כ קשה דאנו רואין שכורתין ומולידין לכן גורס בלבד בשל ימין וכונת ר"י דלא כמ"ש הטור שמפרש שנשאר של ימין רק מפרש להיפך דאימת אר"י דאינו מוליד בניטל של ימין אבל בניטל שמאל מוליד ומה דנקט ר"י סריס חמה בשביל ניטל ימין דכשר וכ"ש שמאל דמוליד וא"כ ל"ק ממעשים בכל יום שכורתין ומולידים די"ל משמאל ולא בימין ומיושב קושיא ה' אבל לענין כשרות לקהל אין חילוק דכיון דקפדה תורה אשני ביצים אין חילוק בין ימין לשמאל ואף שא"מ כשר מעתה יבואר דברי הר"י דהנה הרא"ש הקשה כיון דא"מ אמאי שרי מהא דגובתא דאיסתתם דאסור הואיל ולא מוליד ולכאורה י"ל דירושלמי חולק ש"ס דילן וסובר דאף שא"מ י"ל דכשר ואה"נ בגובתא דכשר וא"כ לפ"ז כיון דש"ס דילן סובר דכל שא"מ פסול א"כ קשיא דר"י דמכשיר בניטל וסתמא תניא א"ל אחת וכשר ולא מפליג דאם ימין חסר פסול משמע דכשר ואמאי הא הש"ס דילן סובר דכל שא"מ אסור בקהל א"כ ע"כ ש"ס דילן סובר בין בימין בין בשמאל דמוליד לכן כשר והירושלמי מפרש דא"מ ל"ל דכל שא"מ פסול וא"כ הוי נקטינן כש"ס דילן, דמוליד גם בשמאל ונ"מ דאם חסר ימין והוליד אין אומרים על בניו חזור עליהם אבל לפי הירושלמי נהי דכשר בקהל הבנים ממזרים ואפשר לומר להשוות שני תלמודים ולעולם דא"מ וקיי"ל דבנים ממזרין וקושית הרא"ש מהא דגובתא ל"ק דשם הר"א ממיץ והסמ"ג פי' דלקהל נמי שרי בגובתא דאיסתתם רק הגמ' קאי לפסול בניו או י"ל לישב קו' הרא"ש דשם דא"מ לפי שהוא שותת ודאי בכלל כרות שפכה הוא ופסול אבל בעל ב"א דיורה כחץ רק פ"ד הוא וכיון דתורה קפדה אשנים כאחד אף שא"מ כשר ולפ"ז יהי' הלכה כירושלמי ובחסר ימין נפסל זרעו לכן כ' דחומרא יתירה דיותר מסתבר לומר דירושלמי חולק אש"ס דילן ומכשיר גם בגובתא ואף שא"מ כשר לכן מפרש דברי ר"י דאינו מוליד אבל ש"ס דילן דפוסל בגובתא ע"כ דסובר ב"א נמי מוליד ומדתניא סתמא כשר בין בימין בין בשמאל א"כ לפסול זרעו מכח הירושלמי חומרא יתירה דבאמת קיי"ל כש"ס דילן ולכן בירושלמי אמרו הרי הוא סריס חמה וא"מ ובגמ' דילן פריך סריס חמה ס"ד ומ"מ טוב להזהיר שלא יחתכו ימין כדי שלא יוציאו לעז על הבנים שהם ממזרים מכח דברי ירושלמי דלא קיי"ל כוותי' ועוד דכיון דאסור להניח לסרס עצמו רק במקום סכנה לכן לכתחלה י"ל לדברי ירושלמי שלא לחתוך ימין אם אפשר להנצל ע"י השמאל דודאי מוליד אליבא דכ"ע אף להירושלמי אבל על הבנים אין לחוש דקיי"ל כש"ס דילן ובין ימין או שמאל מוליד:
יצא לן בנ"ד דלדעת ר"ת וסייעתו גם בימנית ניטלה כשר ומוליד אבל הרמב"ם ורמב"ן וסייעתו אסרו ניטל ביצה אחת בי"א ומוקי להא דר"י בי"ש א"כ לכאורה יש לאסור בנ"ד רק לפי שכתב הרמב"ם עלה שחין והמסן או כרתן ופי' הרש"ל ביש"ש דכששלט החולי וכרתן אדם ג"כ שרי וא"כ לדעת רמב"ם נמי שרי בנ"ד ובתשו' מהריב"ל חשב לס"ס (כמ"ש הבאה"ט בשמו ואין הספר ת"י) שמא הל' כר"ת ואת"ל לא קיי"ל כר"ת שמא כהרמב"ם דכריתת אדם ע"י חולי שרי אף דהרא"ש כ' חולי הוי בי"א מ"מ הוי ס"ס אבל תמה הגאון יעב"ץ דמנלן להקל כ"כ דיו דהרמב"ם סובר דחולי הוי בי"ש כשהחולי גרמה זאת מאליו אבל לא כשנחתך ע"י אדם והמסן או כרתן היינו השחין המסן ולא אדם ובאמת מנ"ל להרש"ל לפרש כן וא"כ צ"ע לצררו לס"ס בנ"ד:
ויש להביא ראי' דלא כמ"ש רש"ל מדברי רש"י יבמות ד"כ סריס אדם שסירסו אדם ולא מחמת חולי שנסתרס מאליו משמע דאלו סירסו אדם אפילו מחמת חולי אסור רק נסתרס מאליו שרי ונהי דזה איכא למדחי דהרא"ש כ' דדעת רש"י דוקא ע"י רעמים וברד אבל מחמת חולי לא ותמהו עליו מדברי רש"י ד"כ שכ' דלא מחמת חולי ועב"ח ס"ה ועפ"ז י"ל דסברת הרא"ש ג"כ דמחמת חולי לבד אם ניטל או נפצע שרי רק בחולי אם חתכו אדם אסור אבל ע"י רעמים אפילו חתכו אדם דחולי הוי קצת פשיעה יש חילוק דאם חתכו אדם אסור אבל לא חתכו אדם שרי אבל זה דוחק וגוף ראית הרא"ש מרש"י דנקט רעמים יש לדחות די"ל דרעמים היינו פחד רעמים כמו בצמקה הריאה מחמת הרעם וברד וא"כ י"ל דרש"י רבותא נקט דה"א דפחד הרעם הוי כמו שסירס עצמו בידים וכהא דאמרינן בב"ק דצ"א המבעית חבירו פטור מדיני אדם דאיהו דאבעית נפשי' וידו היתה במעל הי"ל לבטוח ולבלי יחת ה"נ ה"א בפחד דהוי כבי"א דהוא גרם לעצמו השמיענו רש"י דמקרי בי"ש אבל מחמת חולי פשיטא דבי"ש מקרי ובזה לא יסתרו דברי רש"י אהדדי ולפ"ז מיהת מוכח דנקט שנסתרס מאליו ולא ע"י חולי סירסו אדם דל"ל סברת הרש"ל ועמש"ל בזה:
אבל נ"ל לחזק סברת הרש"ל בדעת הרמב"ם ורמב"ן דהנה הם מפרשים דר"י בי"ש איירי וכ' הריטב"א דהא דנקט ביצה אחת ולא שתים משום דחד שכיח שתים ל"ש ובאמת אינו מובן אם מברייתו או במקרה מ"ש דשכיח חד יותר מן שתים ואם תרווייהו ל"ש יותר מאחד בעבור זה לא ישנה רק אחד לכן נ"ל דודאי שנוצר כך או ע"י רעמים לא שכיח כלל רק ע"י חולי שכיח ואי דמ"ש חד משתים י"ל עפ"י דברי תוס' שכתבו וטוב להזהיר לרופאים שיחתכו שמאלית וזה תימה אם יכאב לו ימנית יאמרו שיחתכו שמאלית ואם יכאב שמאלית למ"ל אזהרה אלא ודאי אם שתיהן כואבים הרפואה לחתוך אחת וע"י מרוצות הדמים והסרת אחת תתרפא השנית והבחירה ביד הרופאים על איזה מהן שירצה טוב להזהיר להסיר רק שמאלית וכיון שלמדנו מדברי תוס' בשני הביצים אם יכרת אחד מהם יתרפא שפיר כ' הריטב"א דשכיח אחד אבל שתים לא דכריתת אחד מגינה על השני' א"כ מוכח דשרי ע"י כריתת הרופא דאל"כ אם האחד סובל כאב גם בשני תדבק הרעה ושכיח שנים כמו אחד א"כ לפ"ז החולקים על ר"ת מודים בכרת הרופא ע"י חולי דכשר בקהל:
ובזה ניחא מ"ש ר"ת וסייעתו ראי' מהא דכורתין ומולידין והרמב"ן דחה דצא וחזור על בניו מאין הם ור"ת טען דא"כ אתה מרבה ממזרים בישראל ואמאי לא מייתי ר"ת ראי' ממעשים שכורתין הרופאים ולא מיחה בהם מלדור יחד ולהוליד ומה יאמר הרמב"ן ע"ז אע"כ דע"י חולי שכורתין הרופאים שרי דהוי כמו בי"ש ושפיר ברשות חכמים יחד דרים אבל בניטל שלא ע"י חולי הוי פ"ד דאלו ע"י חולי אפילו ניטלו שניהם שרי לכן ר"ת הביא ראי' מהא דמולידין דלענין הולדה אין נ"מ בין ע"י חולי או לא וממילא כשע"י חולי מוליד ה"ה שלא ע"י חולי מוליד ואינו פ"ד והרמב"ן דחה דחזור על בניו א"כ ראי' מזה לסברת הרש"ל:
ואל תשיבני דהא הרא"ש אוסר בניטל אחת וגם אוסר פ"ד ע"י חולי א"כ קשה למה נקט ר"י ביצה אחת הא אפילו ניטלו שניהם בי"ש כשר ותי' דל"ש לא שייך רק אם כשר ע"י חולי דז"א דהרא"ש לא ברור בעיניו דבי"ש איירי ר"י אף שכ' דבירושלמי סובר כן מ"מ סיים בפסקיו דדעת הרי"ף שסתם דאין הלכה כר"י לגבי ת"ק וא"כ י"ל דמפרש דר"י איירי בי"א ואין הלכה כמותו דאי בי"ש ודאי קיי"ל דשרי כמ"ש הרא"ש בעצמו וא"כ שפיר י"ל דע"י חולי הוי כבי"א או דהרא"ש ספוקי מספקא לי' אי בי"א איירי וקיי"ל כת"ק לכן ע"י חולי י"ל דאסור או דר"י בי"ש איירי ות"ק מודה לו וע"י חולי שרי לכן פסק לחומרא לאסור ע"י חולי ואפשר דרש"י נמי ספוקי מספקא לי' לכן כ' דוקא ע"י רעמים שרי משא"כ אהא דפ"ד דאסור ליבם בדף כ' דפרש"י ע"י חולי לא דהתם כיון דמה"ת עשה דוחה ל"ת רק גזרה אטו ביאה שני' וכיון דספק פ"ד מה"ת שרי רק מדרבנן אסור י"ל דלא גזרינן:
מעתה בין לדעת ר"ת ורמב"ן שרי בנ"ד ממ"נ אי ניטל אחת אסור ע"כ ע"י חולי שרי אם כרתה הרופא ואי ר"י בי"א איירי ע"כ ניטל כשר א"כ רוב בנין ורוב מנין מתירין כאן ונהי דדעת אוסרים ימנית או דעת הרא"ש דהלכה כת"ק הוי המתירין לגבייהו רובא דמינכר ואחרי רבים להטות ולפמ"ש א"ל לס"ס של מהריב"ל:
ובאמת נ"ל טעמא רבה לדברי רש"ל ולא לבד בנחלה הביצה אלא אפילו ע"י חולי השבר דכיון דפ"ד ילפינן מממזר דהטיפה פסולה ובעברה באה ה"נ פצוע כשנעשתה בעברה דאסור לסרס עצמו אפילו באונס מ"מ עברה הוא רק אונסא רחמנא פטרי' דה"נ מי שהדביקוהו לערוה והוליד ממזר אף דבאונס הוי ממזר אבל היכי שמצוה הוא כגון פ"נ במקום סכנה ונעשית ע"י גדולי ישראל דכותה בממזר לא אשכחן דפ"נ לא הותר בעריות כלל א"כ כה"ג פ"ד ל"ד לממזר דשם לא הותר בפ"נ ביאה אסורה א"כ ממזר ביאתו בעברה אבל פ"ד בחולי שיש בו ס"נ הפצוע מצוה ואיך נאמר פ"ד לאו בקדושתי' קאי במה נתחלל קדושתו וכמו בי"ש דאמעיט מהקישא דממזר כמו כן יש למעט פ"ד ע"י סכנה (ואפשר הרא"ש ורש"י ד"כ שהבאתי לעיל לא דברו במקום סכנה):
ואין להקשות דא"כ ביבמות דע"ט אהא דסריס אדם דפריך לר"ע לאו בני חליצה ויבום ומוקי לה בגיורת אמאי לא משני בסריס אדם ע"י סכנה די"ל דעדיפא משני תדע דלדעת התוס' סוטה פ' ארוסה דכוס של עיקרין שרי בקהל אמאי לא מוקי בסריס אדם ע"י כוס של עיקרין:
עוד נ"ל דלר"ע דיש ממזר מחייבי לאווין וכבר כתב הר"ן בחדושיו לסנהדרין דע"ד דבח"ל לא אמרינן יהרג ואל יעבור דמנערה המאורסה גמרינן דומיא דמצילין בנפשו עכ"ל א"כ אף ממזר הוי כשביאה במקום סכנה דשרי א"כ ה"נ פ"ד במקום סכנה אסור לכן לא מצי לשנויי לר"ע דנפצע בי"א במקום סכנה דלר"ע אסור דכוותה אשכחן דהוי ממזר אבל לדידן דאין ממזר אלא מח"כ ויהרג ואל יעבור א"כ לא אשכחן בממזר במקום סכנה דיהי' מצוה מנלן לפסול פ"ד ע"י סכנה דאינו דומה לממזר ופצוע דכא מקשינן לממזר:
ומהא דממזר הבא על הגיורת אף דאין הביאה עברה אין ראי' דשם הולך הולד אחר הפסול אבל ממזר ראשון ל"ה בלא ביאה אסורה ואפילו בהדביקוהו בערוה לאו משום דהותרה רק היכי דהוי קרקע עולם לא מחויב להרוג עצמו כשאינו עושה מעשה אבל לא הותרה כלל משא"כ בח"ל דהותר לגבי פ"נ או דחוי' וא"ל דלר"ע כיון דרחוי' לגבי פ"נ א"כ אין הולד ממזר דז"א דהא לר"ע בח"ל לאו בני יבום ובתוס' יבמות ד"ט הקשו דלידחי עשה לל"ת כמו דאי הוי ע"ד ל"ת שיש בו כרת הוי ערוה מתיבמת והרשב"א תי' דאינהו בקיאי טפי מינן וידעו דר"ע הכי ס"ל ונ"ל לישב קו' התוס' כיון דר"ע יליף ביבמות דמ"ט ממזר מלא יגלה כנף אביו דבאנוסת אביו מדבר דבלאו וא"כ כיון דבאנוסת אביו איירי באנסוהו דאם לא יהרגוהו דאז נדחה לגבי פ"נ מ"מ הולד ממזר א"כ כשם שדחוי לגבי פ"נ ה"נ אם נדחה מכח עשה הוי הולד ממזר וכל שהולד ממזר א"ק תופסין א"כ ל"מ ליבם ולקחה לו לאשה דאף אם ידחה העשה הל"ת לא תהי' אשתו דא"ק תופסין והולד ממזר ולא מקיים ולקחה לו לאשה לכן לר"ע לאו בת יבום משא"כ לרבנן דיליף מאשת אב ואשת אב לא משכחת שידחה לא מכח פ"נ דיהרג ואל יעבור וגם יבום באשת אב לא משכחת דא"כ גם היתה אשת אבי מת ולא תפסי קדושי המת א"כ י"ל דהיכי דנדחה מקמי עשה ל"ה ולד ממזר וקדושין תופסין וא"כ שפיר פריך דליתי עשה ולידחי:
ובזה החדוש שחדשנו י"ל מה דתניא יבמות דע"ט פ"ד וכ"ש וסריס אדם והתוס' בסוטה ד"כ דחקו שם דחשיב כמו זקן דמותר וזה דחוק דחדא אגב גררא נסבא אבל לא תרתי ולכן רש"י לא ניחא לי' בהכי ולפ"ז ניחא דפ"ד וכ"ש מיירי שלא במקום סכנה וסריס אדם במקום סכנה חתכוהו דלר"ע אסור בקהל ויתישב בזה קו' תוס' יבמות דע"ט דלמא בהא סבר לה כר"ע דחולץ ובהא לא סבר כר"ע דא"ק תופסין בח"ל ומאי פריך לאו בני יבום ולפ"ז ניחא דאי סובר ק"ת בח"ל א"כ סריס ע"י סכנה מותר בקהל וא"כ סריס אדם היינו פ"ד:
ובזה יתישב מה דרש"י ד"כ פירש ולא מחמת חולי נסתרס מאליו משמע ע"י אדם אף בחולי אסור ולפ"ז ניחא דהך כר"ע אתיא כמ"ש וכן מוכח בגמ' דע"ט לדידי' פ"ד ע"י סכנה נמי אסור אבל לדינא מודה להרמב"ם כפי' רש"ל. ואפילו נימא דהרמב"ם שכ' המסן או כרתן י"ל דוקא בחטטין דלית בה סכנתא אבל מכח סכנה נכרת כ"ע אף הרא"ש מודה:
אולם הא קשיא לי על מה שנהגו להתיר ניטל ב"א ודרו עם נשותיהן והולידו נהי דסמכו להתיר מכח ס"ס שכתב מהריב"ל שמא כר"ת או כההמב"ם אבל מה נעשה לבניהן אשר יולדו להן דהם ספק ממזרין שמא כהרמב"ם ורמב"ן דכשר ע"י חולי ומ"מ אינו מוליד וחזור על בניהן ואפילו נימא דס' ממזר מה"ת שריא וסמכו להקל באיסור דרבנן אדעת ר"ת חדא דספיקא דדינא בס' ממזר י"ל דאסור מה"ת ויש לחלק מספק במציאות ועוד היאך מניחין לה מיד כאשר תתעבר לישב תחת בעלה דלמא כהרמב"ן והוי ספק זונה ומדאורייתא מתסרא ואנן ראינו שלא מיחו בידם חכמים וזה תימה רבה לומר שהכריעו בדעת ר"ת דמאן ספין להכריע בין הני רבוותא:
לכן נראה דסמכו אלבוש שכ' דפ"ד אע"פ שמוליד פסול לקהל והבנים כשרים דלא מנו בו דורות אבל דברי הלבוש תמהו עליו האחרונים מהא דיבמות דע"ה דלא מנה בי' דורות וזה ל"ק די"ל דלמה דדחי התם משום דדורות משרא שרי י"ל דמוליד תו הקשו עליו מהא דדף ע"ו דלאו בני אולידו לא גזרו רבנן אכן י"ק דעל הרוב לא בני אולידו לא גזרו ואם יקרה ע"צ המיעוט בשביל מלתא דל"ש לא גזרו ומ"מ הבנים כשרים דהעמד אשה אחזקת כשרות ומועיל לבנים דקיי"ל מכשיר בה מכשיר בבתה אבל קשיא מדברי רמב"ן דלא מצא תי' רק צא וחזור על בניו משמע דאין מציאות שיוליד ובאמת לא ידעתי אנה מצא סברא זאת בשום ראשון הר"ת לא נסתייע רק ממה דמולידין והרמב"ן אמר צא וחזור על בניו ולא אמר שמשכחת שיוליד ויהי' פ"ד. לכן נראה דהרמב"ן אמר צא וחזור לאו דממזר הוא רק כיון דרוב אין מולידין א"כ צריך בדיקה לכתחלה כהא דפסחים ד"ד בדקו אחריו ונמצא שמץ פסול ודייק לה הלבוש להאי פירושא מדאמר צא וחזור ולא אמר הבנים אינם ממנו וה"נ בניקב דאמר שמואל צא וחזור נמי כן פירושא דרק רוב דאין מולידין וצריך בדיקה ומ"מ פסול לקהל ובנים כשרים וכן הא דס"פ הערל בטומטום שנקרע דאמר ר"י צא וחזור ג"כ י"ל דמוליד ע"צ המיעוט או ע"ד נס דאבותינו היו עקרים והולידו ובהא ניחא דר"ת טען א"כ אתה מרבה ממזרים בישראל והרמב"ן סובר כיון דע"צ המיעוט מולידין או ע"ד נס א"כ אינם ממזרים כלל אבל הר"ת חולק דכל שאפשר מיעוט או מיעוטא דמיעוטא שיולידו לא מיתסר משום פ"ד א"כ אם תאסור ניטל ע"כ ממזרים הם ואתה מרבה ממזרים בישראל והוא מפרש צא וחזור דהם ודאי ממזרים קאמר שמואל ובזה יתישב דברי הירושלמי דאינו מוליד דר"ת מפרש דכשר אף דאינו מוליד עפ"י הרוב מ"מ ל"ה פ"ד כיון דמיעוט מולידין והרמב"ן מודה בהא דרק רוב א"מ רק סובר כל שא"מ כ"א ע"צ המיעוט הוי פ"ד וממזרים לא הויין ואינו מרבה ממזרין בישראל.
ובזה ניחא קו' הרא"ש על ר"ת מהא דגובתא דכל שא"מ הוי פ"ד ולפ"ז ניחא בהך גובתא דאיסתתם אין מציאות שיוליד הוי פ"ד אבל ב"א סובר כהירושלמי דרק רוב א"מ וסובר ר"ת דלא מקרי פ"ד.
אבל כ"ז אינו מספיק לישב דברי הלבוש דעדיין ק"ל מהא דהערל דע"ד ע"ב מתקיף לה ר' שישא ברי' דר"א מכתב כתיבא אשה כי תזריע גיורת ושפחה מנין כו' גיורת ושפחה בני מיכל תרומה נינהו ומה קושיא דלמא בפ"ד כהן שנשא גיורת דלאו בקדושה קאי כדאיתא דע"ו וכ"פ הרשב"א והה"מ ולהדיא תנן דפ"ד מותר בתרומה ורק נשיהן לא יאכלו דמשתמרת לביאה פסולה ודוקא ב"י דאסורה אבל גיורת ודאי אכלה ועכצ"ל דא"כ היאך שייך אשה כי תזריע דפ"ד אינו מוליד א"כ מוכח דלא כמ"ש הלבוש:
עוד ק"ל מהא דפריך יבמות דנ"ז לר"י דאמר בת גר זכר מותר לכהן והא אמר מר קהל גרים לא איקרי קהל ופ"ד מותר בה משמע הא איקרי קהל היתה פסולה מתרומה והא פ"ד אי מוליד מדלא מנה דורות ע"כ משרא שרי ואין זרעו פוסל ור"י אמר כל שאין זרעו פסול אינו פוסל וא"כ אפילו אי קהל גרים לא איקרי קהל מ"מ תהי' מותרת בתרומה אע"כ דאינו מוליד א"כ שפיר פוסל דלא התירה התורה זרעו ורק אין לו זרע:
תו ק"ל מהא דפריך שם דע"ט לר"ע לאו בני חליצה ויבום נינהו ואמאי הא א"ק תופסין תלוי אי יש ממזר מח"ל וכיון דמדלא מנה דורות שריא וא"כ מדאין הולד ממזר ק"ת אלא ע"כ דאינו מוליד אמנם זה ל"ק די"ל לר"ע הולד ממזר כשנשא ב"י והא דלא מנה דורות היינו דאם נשא גיורת הולד כשר אבל ב"י דעבר אלאו הולד ממזר משא"כ ממזר אפילו נשא גיורת ואינה אסורה הביאה דורות אסורין אבל פ"ד כשביאתו בהיתר שרי דורות אבל בביאת איסור אינו יוצא מהכלל דולד ממזר וא"ק תופסין משא"כ לדידן דבח"ל אין הולד ממזר וא"כ ודאי דורות שריא בכ"מ כיון דגוף פ"ד אינו פוסל זרעו בנשא גיורת מדלא מנה דורות א"כ אף בנשא ב"י אין לפסול זרעו דבח"ל קיי"ל אין הולד ממזר וניחא דברי הלבוש ועוד זאת שמעתי בשם הגאון מלבוב ז"ל להוכיח דלא כהלבוש מהא דקדושין דכ"ב דבעי אי כהן ע"ע מותר בשפחה מהא דאין ע"ע כהן נרצע מפני שנעשה בע"מ ותיפוק לי' דבעינן אהבתי כו' וק"ל להגאון בעל ישועות יעקב הא לראב"י בבכורות ד"מ אין נתוק וכרות בביצים ולא הוי בע"מ ואין רוצעין אותו מפני שיהיה בע"מ ומ"מ מותר בשפחה לדעת המתירים כהן פ"ד בממזרת אף דהוא דאורייתא אע"כ דבפ"ד ל"מ לאוקמי דא"כ א"ל בנים ול"ש אהבתי כו' את בני אבל אי כדעת הלבוש מה פריך הא י"ל דמשכחת אהבתי את אשתי ובני בכהן פ"ד ולכן צריך למעט מפני שהוא יהי' בע"מ אבל הא לא"ה מותר פ"ד בשפחה עכ"ד ז"ל וגברא חזינא קושיא לא חזינא דהא במתניתין תנן פ"ד מותר בגיורת ומשוחררת הא אינה משוחררת אסור ואדרבה לדעת הרשב"א דפ"ד מותר בממזרת קשה למה יאסר בשפחה ועכצ"ל כמ"ש התוס' גיטין דמ"א דאף שממזר מותר בשפחה הואיל ועיקרו בא מקדשות ליכא לאו דל"ת קדשה אבל נתין אסור בשפחה א"כ מכ"ש פ"ד דישראל גמור ומזרע כשר בא דאסור בשפחה וא"כ דע"ע מותר בשפחה מ"מ כהן דלא הותר בשפחה דמה דאשתרי אשתרי ותו לא אף אי פ"ד הוא אסור בשפחה דישראל עבד חדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו ולא בכהן ושב דינו כמו שאר פ"ד כהן דאסור בשפחה ואפילו אי נימא דלאו בקדושתו קאי ודאי להמתירין פ"ד בממזרת ע"כ לא הורד מקדושת כהונה לבד רק אף מקדושת ישראל הורד ומ"מ בשפחה אסור מאן לימא דע"ע פ"ד כהן יהי' מותר בשפחה ולדבריו יהא עומד ומקריב ע"ג המזבח ואוכל בתרומה וקדשים ונאמר דאי לו קדושת כהן לענין שפחה ודוקא ממזרת הותרה לו וכן גיורת אבל לשפחה י"ל דאסור מטעם כהן בע"ע ועכ"פ אין קושיא על הלבוש ועיין ב"ש ס"ה סק"ב וצע"ג:
אבל באמת שגגה יצאה מלפניו ולא ממנו לבד רק גם מהגאון יעב"ץ באגרת בקורת בהשגותיו על הרב החסיד שאמר דודאי אי ניטל ב"א הוי פ"ד ודאי הוי פסול לעבוד והכי אמרינן פ"ד לאו בקדושתו קאי וצוח עליו מה ענין קדושת הזווג לעבודה ולראב"י ור"י דל"ה בע"מ כשר לעבודה עכ"ד ותמוהין דבריהם דראב"י ור"י לא איתמר רק בבהמה דל"ה מום נתוק וכרות אבל באדם כל שאינו שוה בזרעו של אהרן ודאי פ"ד פסול לעבודה ואשתמיטתי' להו תוספתא פ"ה דבכורות דחשיב פ"ד וכ"ש בהדי מומי אדם ופסול לעבודה ונהי די"ל דאינו מום גמור דמחלל עבודה דבשביל שא"ש בזרעו של אהרן לא מחלל עבודה אבל פשיטא כיון דמום הוא אסור לעבוד ואיך כ' היעב"ץ דכשר לעבודה וממילא לא קשה קושיא הנ"ל כיון דבלי רציעה לא יוכל לשוב למוחזק שבמשפחתו מצד שהוא בע"מ שהוא פ"ד למה לא יהו רוצעין אותו:
הגם שהי' אפשר להעמיד דבריו דעכ"פ נהי דאינו עובד פ"ד מ"מ כיון דאם עבד לא חילל ואם ירצעו אותו יחלל עבודה לא מקרי ושב אל משפחתו דנגרע ממה שהי' קודם דבתחלה ל"ה מחלל עבודה ועכשיו יחלל אבל ז"א לפמ"ש תוס' בכורות דל"ז ע"ב אהא דפריך התם אהא דבציר מכעדשה ל"ה מומא מהא דאין ע"ע כהן נרצע (פי' וירצעוהו באזמל כ"ש) ומשני כאן לפסול וכ' תוס' דלשחוט אינו מום אבל לפסול כהן הוי מום דאינו שוה בזרעו של אהרן וא"כ לפ"ז כיון דהרציעה אינה פסולה רק משום שא"ש בזרעו של אהרן ולא מחלל וגם פ"ד עכ"פ אינו עובד א"כ למה לא ירצעוהו הא לעבוד בלי רציעה פסול ולחלל אף ברציעתו לא יתחלל א"כ לא מצי בגמ' לאוקמי בפ"ד כהן דאינו נרצע ונהי דלאינך תירוצי בתוס' בכורות שם י"ל דמחלל מ"מ אין קושיא על הלבוש אם סבר כהך תירוצא:
ואדרבה י"ל לה"ר מדברי ראשונים שפי' דרוצעין במרצע גדול שהוא נקב ככרשינה דנעשה בע"מ וקשיא דהא בבכורות אמרו לפסול אף בכ"ש והך דאין ע"ע כהן נרצע אף בנקב כ"ש ומצאתי להמקנה שתמה ולא מצא מענה ועפ"ז אפ"ל דהוקשה להם כיון דשמואל סובר דע"ע כהן אסור הוא בשפחה א"כ קשיא עליו הא דת"ל דל"ש אהבתי ועכצ"ל דסובר לאוקמי בפ"ד אבל קשה מה מפסיד ברציעה הא בל"ז בע"מ הוא כדאיתא בתוספתא ולכן פי' דרוצעין בנקב ככרשינה והוי מום גמור משא"כ מטעם פ"ד אינו פסול רק לעבוד אבל לא מחלל עבודה משא"כ מום רציעה יהי' מחלל עבודה לא קרינן בי' ושב אל משפחתו משא"כ לרב דמותר י"ל דאף בכ"ש רוצעין והכי אזלא סוגיא דבכורות וא"כ אדרבה ראי' דמוליד דאל"כ איך יתרץ שמואל הך ברייתא הא ל"ש אהבתי את בני דא"מ ויש להאריך ואכ"מ:
ובל"ז ל"ק דר"נ דפשט בקדושין דכהן מותר בש"כ סובר דאין לו אשה ובנים אין רבו מוסר ש"כ א"כ ממ"נ כ"ז שלא נעשה פ"ד אין מוסרין לו ש"כ אי כהן ע"ע אסור ואם משנעשה פ"ד מיד בעמוד והוציא קאי את אשתו א"כ מקרי אין לו אשה דאין רבו מוסר שפחה כנענית ויפה דייק ר"נ דע"ע כהן מותר בש"כ.
וצל"ע מ"ט השמיט הרמב"ם התוספתא לכן נ"ל דסובר דהואיל ולאו בקדושתיה קאי פשיטא דפסול לעבודה והא דהביא אין לו ביצים היינו בי"ש דבקדושתיה קאי ופסול מטעם בע"מ אבל התוספתא בידי אדם איירי ומשום דלאו בקדושתו וזה לא הוצרך הרמב"ם להביא מאחר שהביא בה' א"ב דמותר בגיורת ומזה מוכח כדעת החסיד דלא כהיעב"ץ:
אמנם קו' שהקשיתי מיבמות דנ"ז וכן מד' ע"ד קמו ונצבו והנה הכסא דהרסנא חתר לישב דבריו ואין בהם מענה לישב קושיתנו וגם מאין יצא להלבוש לחדש דבר מדעתו בפרט מה שמשמע מכל הראשונים דלא כוותי' ולמ"ל להרמב"ן לומר צא וחזור ואף שכתבנו לעיל דחוק הוא:
לכן נלענ"ד לישב דברי הלבוש והוא דר"ת כתב דניטל עדיף ואי דנפסק חוט חוטין בעינן ולא אחד כ"כ בס' הישר והרמב"ן חלק עליו דניטל גרע גם נפסק אחד מחוטין הוי פ"ד והנה החוטין מפרש הרמב"ם חוטין שהזרע מתבשל בהם ויורדין לביצה והנה התורה פסלה הזרע שא"ר להזריע בקהל לכן אומר אני דאם ניטל הביצה ומהחוט הנפסק יורד הזרע לפי האמה א"כ הזרע ההוא אינו מוליד רק מה שמוליד הוא מהזרע היוצא מביצה קיימת א"כ ודאי הזרע היוצא מביצה קיימת כשרה לקהל והזרע היוצאת מחוט הנפסק פסול לקהל דא"ר להוליד א"כ ההוא גברא יש בו צד הכשר לקהל מכח הביצה קיימת וצד פסול מכח החוט הנפסק ובשעת ביאה יריקו שתיהן ודמי לח"ע וחב"ח דיש בו צד היתר וצד איסור ואסור בקהל ואה"נ דמה שמוליד אינו בכלל פ"ד אכן הצד שא"מ הוי פ"ד ולכן ל"ק אלבוש מה דלא מנה בו דורות דודאי כיון דהדורות הפסולין הן דבאין מטפה פסולה א"כ כאן כיון דקליטת הריון אינו מכח חוט הנפסק דא"מ ולית בולד תערובות כלל מטיפה פסולה ונהי דביאתו אסורה לפי שצד הפסול בא בקהל אבל על הולד אין כלל שום תערובות דהצד הפסול א"מ א"כ ודאי דהזרע כשר ואף דעבר אלאו הטיפה אינה באה מכח עברה ואלו הי' אפשר לו לעצור לבלי להוריק מחוט הנפסק הי' מותר לבעול רק שזה א"א ופ"ר ולא ימות אבל הולד לא בא כלל מאיסור והאיסור הולך לאיבוד למ"ל לפסול הזרע מעתה ל"ק הא דלאו בני אולידי לא גזרו רבנן דאחר שכתבנו דבביצה א' דמי לח"ע וחב"ח דיש צד פסול ויש צד כשר א"כ ודאי בעל ביצה אחת כהן אסור בגיורת וכן ישראל בנתינה וגרע משאר פ"ד דבשלמא שאר פ"ד שא"מ כלל לאו בקדושתי' קאי משא"כ בעל ב"א דמחצית שמוליד ודאי בקדושתו קאי ואסור בגיורת ונתינה נהי דמחצית השני מותר הוי כמו ח"ע וחב"ח דאסור בב"ח ובשפחה ה"נ כהן אסור בב"י משום צד הפסול שבו ואסור בגיורת מפני צד הכשר שבו וע"ז לא בעי בגמ' דודאי אסור מפני צד קדושה שבו א"כ כי בעי הגמ' למפשט מנתינה דכהן שרי ע"כ לפ"ד בכולו ודחי דבכולו טעמא משום דלאו בני אולידי ל"ג רבנן ואה"נ דבעל ב"א אסור בנתינה מעתה ל"ק קו' הישועות יעקב גם קו' שהקשיתי דבאמת בעל ב"א כהן אסור בגיורת דצד כשרות בקדושתו קאי וכן הא דדורות שריין לאו דהקילה התורה דזרע כשר רק דדורות שרי דזה נתברר שממקום קדוש יהלוך ולא ממקום הפסול אבל האשה נפסלה אף לר"י דמצרי שני אינו פוסל זרעו אינו פוסלה דשם הקילה התורה את פסולו מדא"פ זרעו ה"ה אשתו משא"כ אטו קילותא הוא לגבי זרעו רק דהוי זרע כשר לבד אבל האשה שקלטה גם זרע פסול נפסלת ול"ק כלל אדברי הלבוש:
מעתה לא די שי"ל דעת הרמב"ן כדבריו אלא דיצא לו מדברי רמב"ן זה החדוש דבס' הזכות חפש למצוא בדעת הרי"ף דפליגי ר"י ורבנן וסתר החילוק בין ניטל לניקב ועוד דמשמע אף נפסק החוט א' פסול (ולפ"ז ר"י בי"א וה"ה בנפצע א' דסובר דכשר ורבנן פליגי בנפצע כ"ש בניטל) ואח"כ דחה דברי ר"ת מכח הירושלמי דר"י בי"ש איירי ורבנן פסלי בי"ש נמי (ולפ"ז הלכה כר"י דכ"פ הרי"ף פ"ד בי"ש כשר) ובי"ש היינו מברייתו (ונראה לפ"ז דאפילו ע"י רעמים וברד פסול וכן דעה ריא"ז) ושתי ברייתות פליגי בי"ש מברייתו ודחה ר"א דל"פ הני ברייתות וברייתא בי"ש כשר מברייתו וברייתא דפסול כגון שעלה חטטין שאינו מברייתו פסול ומה שאמר דהרבה שכורתין מהן ומולידין אומר אני חזור על בניהם מאין הם והרי הרמב"ם הביא דכרת א' מהם אלא שכ' עלתה חטטין והמסן או כרתן ה"ז כבי"ש וכשר וכך מטין ומעתה ל"פ אר"י ות"ק עכ"ד בשנוי לשון וקשה הא ידע הרמב"ן מעיקרא להא דירושלמי ופי' דל"פ ברייתות וכ"ע מודי דע"י חולי פסול ומברייתו כשר וא"כ ע"כ ר"י מברייתו איירי וכ"כ הנ"י דלשון אין לו מברייתו וא"כ בעלה חטטין איך חזר אח"כ ואמר על הרמב"ם דהתיר בחולי לומר וכך מטין ול"פ ונהי ששיבח הרמב"ם שבקי ברפואות זה שייך לענין אי מוליד אי לא אבל אי מקרי בי"ש או בי"א ואין נ"מ לענין הטבע למה חזר משמעתא דידי' ולמה כ' דר"י פליג בחטטין והלכה כת"ק כיון שיש לפרש לחומרא למה נקל לכן נ"ל דודאי היכי שהוא מברייתו בעל ביצה אחת ודאי אחר שנברא שעל הביצה זאת יהי' תשמישו מנלן שנברא בחוטין כפולים ימין ושמאל וב"א חסר מסתמא כשנברא רק בב"א גם לא נברא רק חוט א' לתוך הביצה ואין מקום להריק הזרע רק דרך הביצה הקיימת א"כ כיון דביצה אחת מוליד וכשר לקהל א"כ רק הפסול בניטל ביצה א' לפי שצד שאין ביצה הזרע היוצא מחוט פסול א"כ צד אחד פסול וזה שייך ביש לו חוט ונפסק אבל כשהוא מברייתו דודאי אין לו חוט בצד ההוא וא"כ אין לו צד פסול ומה איצטריך ר"י להשמיענו פשיטא ועוד מאי קאמר דהוי כסריס חמה הא מוליד וכשר לגמרי א"כ עכצ"ל דלפי פירושא דאין לו מברייתו אינו כדעת הלבוש דביצה אחת מוליד רק דכשא"ל אלא ב"א א"מ כלל א"כ לפי ס"ד דירושלמי ב"א א"מ א"כ גם בניטל ב"א א"מ וא"כ הוצרך לדחוק הרמב"ן דחזור על בניו והם ממזרים וכ"ז לפי פי' הרמב"ן דדוקא מברייתו איירי ר"י אבל אחר שהביא דברי הרמב"ם דאם ניטל ע"י חולי כשר ובהכי איירי ר"י א"כ ודאי י"ל כדעת הלבוש דב"א מוליד ובי"א ניטל פסול לא משום דא"מ כלל דשפיר מוליד רק כיון דנברא עם ביצים נהי דנכרת ע"י חולי הביצה החוט קיים וזרע פסול לקהל מעורב בביאתו וא"כ בי"ש דכשר דאין זה זרע פסול דבי"ש לא פסלה א"כ שפיר אמר ר"י דהוי סריס חמה היינו צד שנפסק סריס חמה דא"מ והשמיענו רבותא דאף בי"א אסור בקהל משום צד פסול ובי"ש ע"י חולי כשר א"כ שוב אין מהצורך לומר דב"א א"מ רק מוליד ובי"א הוי פ"ד מחמת חוט הנפסק ובי"ש חציו מוליד וחציו סריס חמה וכשר וא"כ לפ"ז ל"ק ממאי דכורתין ומולידין דאה"נ דמולידין מצד הביצה ופסולין מצד השני שא"מ וא"כ הבנים אינם ממזרין ולא נרבה ממזרים בישראל לכן אמר שכך מטין דר"י איירי בהכי ול"פ ת"ק וא"כ כיון שכן הדר מקמייתא דחזור על בניו ומ"מ פסול בקהל בי"א ניטל אחת לכן אמר שכך מטין דאלו לפי' קמא דמברייתו איירי ר"י עכצ"ל דב"א א"מ כלל וירבו ממזרין בישראל דלא יכון
ובזה י"ל דהריטב"א הביא ירושלמי ואח"כ הביא הרמב"ם ובתר הכי הקשה והא דלא נקט ר"י שתיהן משום דחד שכיח ואמאי לא הקשה מיד אחר דברי ירושלמי אמאי לא נקט שתיהן ולפ"ז ניחא דהכסא דהרסנא עמד מה הקשה ר"ת אפילו שתיהן הא י"ל דבאין לו כלל אינו מתקשה ופטור ובאמת ל"ק כיון דבי"ש אפילו ע"י חולי ויש חוטין המריקין זרע ויתאוה תאוה ויתקשה א"כ הו"ל בשתיהן ע"י חולי ולפ"ז ניחא דברי ריטב"א דבתחלה כד סבר ע"י חולי ל"ה בי"ש ורק מברייתו אי חסר תו אין לו כלי זרע ואינו מתקשה ופשיטא דשרי ואיכא רבותא יותר בניטל אחת משא"כ לבתר דמייתי דברי הרמב"ם דגם ע"י חולי כשר וא"כ שפיר הו"ל למנקט שתים ע"י חולי לכן הקשה ותי':
וא"כ מאחר שבס"ד תקננו דברי הלבוש ומצאנו לו סמך מיושב מה שנהגו להתיר בנכרת ע"י חולי ולא אסרנו הבנים דליכא אלא חד ספקא ולפ"ז ניחא דמטעם פ"ד יש ס"ס שמא כר"ת וניטל כשר או שמא כהרמב"ם וסברת רש"ל דכרתן רופא שרי כשעלה חטטין ולענין הבנים אי נימא כהרמב"ם שמא כדעת הלבוש דעל ביצה הקיימת מוליד ולא זינתה. ובל"ז כ' הב"ח ס"ה דהמיקל כר"ת לא הפסיד וא"כ כיון שכבר נהגו להתיר כ"מ שהלכה רופפת איתא בירושלמי דהלך אחר המנהג:
ולולא דמסתפינא ה"א כיון שמגמ' אין הכרע גם מירושלמי דאמר דפליגי בי"ש כתבנו לעיל לישב דאין זה סותר דברי ר"ת דבי"א איירי א"כ כיון דאין ראי' כלל לשום צד מצדדים א"כ בספק מוקמינן הנשים בחזקת צדיקות וממה שכורתין ומולידין הוי כספק פלוגתא דרבוותא דמתירין מה"ט ואף דבירושלמי משמע דא"מ כיון שכ' תוס' חולין דמ"ז דנשתנו הדורות לענין וורדא וכן לענין לידה בפרה בת שתים וכ"מ בפ' בן סורר ומורה דס"ט דורות ראשונים היו מולידין בני ח' ועתה בנים הם כסימנים א"כ אף דבירושלמי משמע דא"מ מ"מ י"ל דעכשיו אשתנו טבעים וב"א מוליד וכיון דהרא"ש תלה איסור פ"ד במוליד וא"מ א"כ עתה שמולידין ודאי אינו פ"ד ובשלמא אי הוה אמרינן בגמ' מפרש דאסור ל"ה בידינו לחלק אבל כיון דאינו מפורש רק דא"מ א"כ אף שבאותו זמן ל"ה מוליד הי' אסור בעת שנשתנה הטבע ומוליד מותר מדלא מנה דורות אי הי' אסור בעת מן העתים וקמי שמיא גליא הוי מונה דורות אע"כ כל דמוליד בשעתי' שרי:
ובזה הונח לן קו' הרא"מ וסמ"ג אהא דניקב גיד וחזר ונסתם דמוליד דהא איתא בספרי פ"ד חוזר כ"ש אינו חוזר וזו מהלכות הרופאים לכן הוציא הדברים מפשטן דבגמ' שקלי וטרי רק לענין ולד אי ממזר אבל כשר לקהל הוא אבל שאר הפוסקים לא פי' כן ותסוב עליהם קושיתו מספרי ולפ"ז י"ל דודאי אי עבד סמתרי לסתום גם לכ"ש יש תיקון אבל שיחזור ממילא א"מ משא"כ המום של פ"ד חוזר בחליפת זמנים שיש עתים שמוליד ואותו שהי' בזמן ההוא א"מ ואסור חוזר להיות מוליד משא"כ כ"ש לא ישתנה בשום זמן מזמנים אבל ודאי אם נסתם תו ל"ה כ"ש וע"ז לא דבר הספרי כלל:
ונ"ל לה"ר לדברי ר"ת מהא דאמר שמואל אם יבא לפני בעל ב"א אכשירנו וקשיא לימא הלכה כר"י וכמ"ש בכ"מ גנבא גנובי ל"ל אע"כ דהא דר"י בי"ש איירי אבל שמואל אמר אם יבא לפני אף שלא אדע אם בי"ש או בי"א אכשירנו ואמאי הא ספק פ"ד אסור מדרבנן אע"כ כדברי ר"ת ובי"א נמי כשר:
הן אמת דספק פ"ד דשקלי וטרי בה הנו"ב ס"ו ולדידי קשה הא ר"נ סובר ביבמות דמ"ב הבחנה דהוא דאורייתא מקרא דלהיות לך כו' ולזרעך אחריך אף דקמי שמיא גליא ממי הוא אם מראשון או מאחרון א"כ בס' פ"ד אף דודאי פ"ד מותר בגיורת מ"מ ספק יאסר כיון דאנן נסתפק על הבנים מאין הם דאם פ"ד הוא לאו בנו ולא יהי' מיוחס אחריו א"כ אפילו לאו פ"ד ויוליד מ"מ יעבור אמצוה דהבחנה ואיך יהי' מותר ומכ"ש בב"י דנהי דספק פ"ד הותר מטעם לא יבא בקהל אבל ספיקי אחריני אסורין וא"כ אי לא פ"ד הוא יעבור אהבחנה וא"כ ממ"נ ליתסר אי פ"ד אסור בקהל ואי לאו פ"ד ויוליד יעבור אהבחנה וא"ל הואיל דהאשה יודעת שלא זינתה מקרי מיוחס אחריו משא"כ נשאת תוך ג"ח דגם האשה לא תדע הוא דאסור דז"א דהא פריך שם אהבחנה ונבדקה בהליכה אמר רמב"ח אשה מחפה על בנה כדי שיירש בנכסי בעלה אלמא אף דאפשר לה לידע ע"י בדיקה בינה לבין עצמה כיון דאנן לא ידעינן אסור ה"נ נהי דהיא יודעת דנקי' מפשע ומבעלה הולד מ"מ כיון דאנן לא נאמין לה אינו מיוחס אחריו אע"כ דאף בס' פ"ד מהימנא שלא זינתה ובעלה ובני' כשרים לקהל א"כ ה"נ כיון דאנן מספקינן אי כר"ת או כהחולקים יהי' הולד כשר:
וראי' לזה מדהקשו כל הראשונים דאי ר"י בי"ש איירי אפילו ניטלו שתי ביצים נמי ומה קושיא דלמא השמיענו דלא מבעיא בשני ביצים דכ"ע ידעי דא"מ ודאי בי"ש כשר אבל ב"א הו"א דספיקא הוא אי מוליד נהי דמותר מלאו דפ"ד בי"ש מ"מ יאסר משום הבחנה כיון דספיקא הוא ויש ספק אם לו הזרע אסור מטעם ספק הבחנה דהוא סד"א אע"כ דאפילו הוי ספיקא מכשרינן זרעו דאוקי איתתא בחזקת צדיקת ולא מספקינן לאסור בניו כלל וא"כ יפה הקשה דאי נקט שני ביצים הוי מכ"ש מותר באחת אי א"מ מותר ואי ספק הוא ל"ל חששא כלל דנכשיר זרעו:
ואחרי כל הפלפולים הי' נ"ל להמציא דבר חדש נהי דשאלת כת"ה סתומה אם האיש כהן או ישראל הי' אפ"ל אם הוא כהן כיון דלשבת מצוה היא ואפילו יש לו בנים איכא מצוה דאם הוא אינו פ"ד מוליד וגם משום הרהור עברה דהמקיל לא הפסיד אמנם אם הוא ישראל יש לעשות עצה שיגרש אשתו ע"ת שאם הוא פ"ד תהי' מגורשת ואם כשר הוא לא תהי' מגורשת דאז להרמב"ם ליכא לאו בבעל ולא קידש וגם משום פנוי' ליכא איסור דאורייתא כיון דמיוחדת לו לא מקרי קדשה מכ"ש מפלגש דכאן אגידה בס' קדושין ודמי למ"ש מהרי"ט דפלגשו של מלך כיון דאין משתמשין בשרביטו מיוחדת גמורה היא ושרי וה"נ אסורה משום ספק מגורשת ורק איסור ספק פנוי' דרבנן י"ל דבדרבנן אזלינן לקולא ואהני לן דהבנים יהיו ודאי כשרים ועלי' אם תתעבר לא יהי' חשש זונה דאם פ"ד הוא א"כ פנוי' היא וא"כ ודאי כיון דאפשר לחפש למצוא קולא עכ"פ לשיטת הרמב"ם ונהי דהפוסקים חלוקים עליו בבעל ולא קידש מ"מ סניף הוא להקל והנה עיקר השגת הראשונים מהא דפא"נ אי ר"י קשיא ממזרת בכתובות דף ל"ה מוכח בביאה לבד לוקה והראב"ד השיג בהשגה שני' פ"י מהא"ב דממזרות אסרה תורה כדי שלא תרבה ממזרות ופ"ד כדי שלא תזנה ויתרבה הממזרות עכ"ד ולפ"ז י"ל דנהי בממזר השגתו דחש התורה פן ינאפו אכן כשאסרה תורה זרעם יחוסו על זרעם אכן פ"ד אדרבה היא הנותנת לישא אסור שמא תזנה ותוליד בנים זרים אבל פנוי' לא אסרה תורה כיון דבנים לא יהיו ממזרים רק ע"י קדושין ואם היינו אומרים כן ממזר אסור אף ביאה בלי קדושין אבל פ"ד דוקא בקדושין ולא הי' סותר מאמר אי ר"י קשיא ממזרת אבל באמת לא דרשינן טעמא דקרא ואין לחלק ביניהם ונ"ל דיצא להרמב"ם הך דינא דהר"ן קדושין בסוגיא דחדש הקשה להרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא למ"ל קרא להתיר ממזר ספק ונ"ל דהנה הרא"ה בבד"ה כתב דכלי שטף שאפשר בהגעלה כיון דאפשר לתקן הוי כניכר האיסור ול"מ בטול ברוב ועמ"ל ה' מעילה וא"כ השתא ברוב דלהדיא כתיב אחרי רבים להטות וסוקלין ושורפין כל שאפשר לעשות בדרך היתר עבדינן א"כ מכ"ש בספק נהי דמקילין מספיקא מ"מ אם אפשר לעשות הדבר שיהי' ודאי היתר דאסור מדאורייתא כמו בניכר האיסור דלא בטל מדאורייתא א"כ הרמב"ם לטעמי' דסובר בעל ולא קידש אינו לוקה ואפשר בלי קדושין או בקדושי ע"ת אם ממזר לא יהי' הקדושין ול"ש כנסה מחל התנאי דא"א עושה בב"ז דאדרבה עדיף פנוי' דא"ע משא"כ בקדושין עובר א"כ ודאי ראוי שספיקו אסור לכן משמיענו קרא דממזר ספק היתר גמור הוא ומיעטה התורה שאין בה איסור והוי כודאי מותר ומזה יצא להרמב"ם דבעל ולא קידש אינו לוקה דאל"כ למ"ל קרא להתיר ממזר ספק הא בכ"מ סד"א לקולא ושני דבורי הרמב"ם כחדא מתרצי ובזה י"ל קצת הא דר"י קשיא ממזרת כיון דסד"א לקולא כתב פר"ח יו"ד סי' ק"י דתלי אי בעינן חתיכה משתי חתיכות ולמ"ד חתיכה אחת ספק חלב מחייב סד"א מה"ת לחומרא א"כ י"ל דסוגיא דא"נ למ"ד סד"א לחומרא וא"כ אין ראי' דבעל ולא קידש אינו לוקה דאף אי לוקה ואין בידו לעשות בהיתר גמור הוי אסור מספק ואיצטריך קרא להתיר ומנין דבעל ולא קידש אינו לוקה ויש לי עוד דרכים לישב ואכ"מ:
ואל יאמר דכה"ג ל"ה כריתות כיון דלעולם תהי' אגידה מחמת ספק דז"א דכיון אם יבא אליהו ויאמר פ"ד זה או יבאו ב"ד ויבררו הלכה דהוא פ"ד תהי' מגורשת ה"ז כריתות וספק קרוב לו ספק קרוב לה יוכיח וכן כל ספק גטין וכאן אף אם ידע קודם התורף לא איכפת דהרמב"ם פוסל תנאי משום ברירה וזה שייך תנאי דלהבא אבל תנאי דלעבר מבורר ועומד ומ"מ עדיף שלא יאמר קודם התורף דבירושלמי טעם אחר איכא משום כריתות אמנם אם הוא כהן י"ל דשמא פ"ד ותתגרש וא"כ להאומרים דבעל ולא קידש לוקה יהי' תרי איסורי ועב"ש ס"ה אי מותר בגרושה:
והנה על מה שאמר אביו שמחמת דחיקת ישיבה והוי בידי אדם נ"ל דהנה בירושלמי א"ר יודן ובלבד שהן שלימין הרא"ש מפרש דאותה היתה שלימה שניטלה והתוס' כתבו דהשני' שלימה והנו"ב מה"ק ס"ו נראה לו דהשני' שלימה דאל"כ מאי איכפת לן הא כמו ניקב ונסתם חוזר להכשרו ה"נ כשניטל חוזר להכשרו ולכאורה ק"ל לפי' התוס' מה הוצרך ר"י להשמיענו השתא אחת קיימת והשני' נפצעה פסול דתנן אפילו נפצע אחת מהם מכ"ש כשאחת ניטלה ושני' נפצעה דפסול ונ"ל דהנה נפצע בי"ש כשר רק בי"א פסול א"כ חידש ר' יודן דאם נפצע אחת בידי שמים והשני' ניטלה דפסול נהי דמעיקרא היתה נפצעה וא"מ א"כ ה"א דניטל השני' כשר קמ"ל דלא כיון דאם היו נוטלין הפצוע הי' מוליד ועתה ע"י שניטלה השלימה אין לו תקנה להוליד דפצוע א"מ ואם נטל גם ודאי בלא ביצים לא יוליד ואסור מיהת לתוס' פצוע שניטלה מוליד א"כ ודאי לדעת ר"ת שריא ואפילו לדעת הרמב"ם דרק ע"י חולי מותר וכאן י"ל דתחלתו בי"א מ"מ כיון שהאיש אומר שלא הרגיש כאב ולא ידע מאומה אין לחשוב ריעותא כלל ועוד דזה הכאב נשכך ע"י רטיות רק ע"י מחלה וחמימות נתעורר הדבר יוכל להיות שתבערה באה מחמת החולי ועוד דבאמת טעם הרא"ש דמחמיר בחולי דרוב חולים בא מחמת פשיעת גופו והוי כבידי אדם והמקילין סוברים דוקא בחרזי' סילוא לביצים דפשע ובעת פשיעה הפ"ד אבל מחמת חולי דהולך לאט לאט גרמא בעלמא א"כ אפילו ע"י דחיקת אדם הי' בא כיון דאז לא נפצע מדהוטב לו רק אח"כ נעשה הקלקול הוא כמו כל חולי דמתיר הרמב"ם וכיון דכאן איכא סברת ר"ת ולפמ"ש לעיל י"ל בחולי של סכנה י"ל כ"ע מודי אף הרא"ש דל"ד לממזר ומותר לכן הנני מצטרף להקל בדבר ואם יוכלו לעשות בגט ע"ת כאשר כתבתי הוא נכון יותר וכמש"ל אמנם אם הוא כהן שכתבתי דאין זה עצה בגט ע"ת חדא דאף דהרמב"ם סובר גם כהן בעל לבד אינו לוקה י"ל דאסור מדאורייתא לפי שמחלל זרעו ונהי דאינו לוקה דכתיב לא יקח ג"כ משא"כ ישראל פ"ד להרמב"ם ודאי שרי כיון שכ' הר"א בנו הובא בכ"מ דלא מקרי בקהל בלי קדושין א"כ למה יאסר והא דנקט הרמב"ם דאינו לוקה דאסור משום פנוי' משום קדשה ועוד דאם פ"ד הוא בכהן אם יגרש לדעת הרבה ראשונים יהי' בבעל לבד שתי לאווין דגם בלא קידש לוקה כיון שכ' הב"ש ס"ה סק"א דאסור פ"ד בגרושה כשהוא כהן:
והנה בכהן ספק פ"ד הי' סברא להתיר בכבר נשא אשה דהנה כיון דלשבת שייך גם באשה והנה התוס' יומא דכ"ט חדשו בהא דנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת בא' דפריך דליתי פסח שני ויתנו בשלמים דאף דאסור שלמים אחר תמיד כאן שמא חייב בפסח דחי עשה דהשלמה והנה נהי דכאן בפ"ד דא"מ ליכא לשבת כמ"ש הנו"ב מ"מ כיון דספק הוא י"ל דשמא לאו פ"ד ומוליד ואיכא לשבת דוחה צד הספק השני דליכא לשבת ואיכא לאו וכמ"ש תוס' יומא הנ"ל דגם שם אי שלמים ליכא עשה דפסח ועברה דהשלמה איכא ואי פסח ליכא השלמה צד הספק א' דאיכא עשה דוחה איסור צד השני אשר הוא הפכו והנה בגיטין דמ"א הקשו תוס' בחציו עבד וחב"ח דידחה לאו ותי' ראשון ל"ש כאן ותי' דהואיל ול"ה בעידנא דעובר משעת העראה ועשה בגמר ביאה זה לפמ"ש פסקי תוס' בזבחים צ"ז דהיכי דא"א לבא לעשה כ"א דרך זה מקרי בעידנא ליתא רק תי' דאיהי לא מפקדת וא"כ אי לשבת שייך גם בדידה אינו מספיק ואף דאף דאפשר לה באחר ג"ז אינו מספיק דא"כ עדיין יקשה ישא חצי' ב"ח וחצי' שפחה כמ"ש תוס' שם ומה שתירצו דאסור דאתי צד עבדות ומשתמש עדיין קשה דלידחי כיון דהיא לא אפשר באחר אבל זה ניחא דאפשר לה ליקח ע"ע בשלמא הוא אינו נמכר בע"ע דגר א"נ בע"ע אבל הי תנשא לע"ע או כתי' ראשון דאפשר ע"י כפי' והנה לפמ"ש קשה ספיקן בספיקן אמאי אסרו חז"ל לידחי לשבת כיון דא"א לשניהם לישא אחר וצ"ל דאפשר בגיורת אבל ספק פ"ד כהן ליתי צד שאינו פ"ד דאיכא לשבת בשניהם ולידחי לאו אם הוא פ"ד כמ"ש תוס' יומא וכאן א"א בגיורת דאם אינו פ"ד כהן אסור בגיורת מד"ת כמ"ש הב"ש ס"ה דיחזקאל אסמיך אקרא והלמ"מ ואין לנו לאסור רק מטעם דהיא אפשר באחר א"כ כיון דלכ"ע אין כופין הבעל לגרש מפני חשש גט מעושה א"כ א"א לה באחר ודמי להא דשבת דקל"ג בבהרת היכי דליכא אחר דחי:
אבל בנ"ד דיש לו בנים אין היתר הנ"ל מספק דליכא פו"ר ולא לשבת ואף די"ל אהתירים הנ"ל וכדאי לסמוך בשעת הדחק מ"מ תקנת הבנים דלא יהי' רק ספק אחד וגם באשר תתעבר לדור הבעל אם הוא כהן אף שצדדתי לתקן דברי הלבוש קשה עלי לסמוך ע"ע כ"א בצירוף אחד ממובהקים
אבל אם ישראל אין לך עצה מעולה מגט ע"ת אם נפצע תהי' מגורשת ויהי' ס"ס ספק כר"ת או כהרמב"ם דא"ע בלא קידש ועל הבנים ואשתו לא יהי' שום חשש דתהי' פנוי' וזה נ"ל נכון:
ואגב אזכיר מ"ש הלבוש בי"ש כגון רעם וברד או כיוצא שנולד בהם שחין והמס אותן (מפרש דלא כהרש"ל שכרתן אח"כ אדם) כשר ואם חלה חולי כל הגוף ובטל איברים הללו י"א דהוי בי"ש וי"א דהוי בי"א ע"כ ותמוה בעיני דמשמע דמחלק בין שחין בביצה או חולי כל הגוף ובשחין ליכא פלוגתא דשרי וז"א דהטור הביא בשם הרמב"ם דחולק בחולי אהרא"ש וסובר דהוי בי"ש ואי איתא דהרא"ש מודה בשחין א"כ אנה מצא הטור ברמב"ם דמתיר ע"י חולי ותו דכתב הרא"ש דבירושלמי משמע דאסור ע"י חולי ובירושלמי הוא מה דאמר ר"א כולה רבנן הרי שהי' בו חטטין ומפרש הרא"ש דברייתא דבי"ש פסול היינו בעלתה בו חטטין וברייתא דבי"ש כשר מברייתו א"כ מוכח דגם בשחין פוסל הרא"ש דחולי כל הגוף לא נזכר בירושלמי כלל וצע"ג לישב:
ובענין החדוש שחדשנו בהא דביצה אחת מוליד לכאורה מדברי הלבוש ס"ה ס"ו דמחלק בין ביצים לגיד לענין הולדה לא נראה כדברינו ויש לישב בדוחק. אבל הסברא בעצמה נכונה לישב שיטת רמב"ן וריטב"א דמודים דמוליד קצת למצוא תקנת הולד ואשה כשתוליד:
ואמת כי מדברי הרמב"ם ה' ביאת מקדש שכתב דנתוק וכרות גם בחד ביצה וכיון דכתיב בתר קרא דנתוק וכרות ובארצכם לא תעשו את אלה שהוא אזהרת הסרוס משמע דחד ביצה נמי סירוס מקרי דלא כמ"ש הלבוש ועיין ספר המצות לרמב"ם מצוה ש"ס דכתב מי שאבד כלי משגל שא"ר להוליד לכן קשה בעיני לסמוך אהלבוש לתקן הולד ואשה אם לא ע"י גט ע"ת דאו יצאו מחשש ממזרות ואיסור זונה לבעל ורק איסור פ"ד להרמב"ם ג"כ ליכא איסורא ולהחולקים מיהת ספק פ"ד שרי ואינו אלא דרבנן ראוי להקל ולסמוך אר"ת וסייעתו:
דברי גיסך ד"ש בלונ"ח דוד דוב מייזלש