שות הרדד אבן העזר א· רבי דוד דוב מייזליש
סימן לה
תרל"ב לאסק
לגיסי הרב המאה"ג החריף מ' אברהם כהן נ"י
ע"ד האשה מסטריקוב פעסא בר"ק קלמן אשר הי' לה בעל שמו ר' אברהם בר ראובן ונלקח לאנ"ח ליוארשא למבצר וחבירו בא לחזרה והוא לא שב ונשמע קול שנטבע ול"ה זש"ק והלכה ונשאת לשוק בלי היתר ב"ד ובלי חליצה ואח"כ הפרישוה הב"ד מבעלה ונסעה לווארשא לגביית העדות והאשה עדיין צרורה אחר עברו ערך שמונה עשרה שנה ואשה הזאת אינה הולכת בדרך הישר ויש לחוש לקלקולה והנה הגב"ע יועתקו בסוף התשובה. הנה מה שדימה הרב מסטריקוב להא דמבי"ט ח"א סי' קל"ה באנשים שהלכו מגירים לאנגוריא והעיד מסל"ת שנהרגו בדרך שכתב המבי"ט דהואיל והלכו לאנגוריא ולא באו אילו היו קיימים וחזרו ללכת למקום אחר הי' נשמע א"כ עדיף ממשאל"ס דשם י"ל גלי אשפלוהו והוא במקום רחוק וכיון שיצאנו מידי דאורייתא עכ"פ יש להתיר כו' והובא בק"ע ודאי אין לסמוך אדברי מבי"ט והגאון נו"ב דחה דבריו בתשו' מ"ו דהואיל ושיירות מצויות וכו' ובאמת בל"ז תמוהין דבריו דמדמה למשאל"ס מהא דיצחק ר"ג ביבמות קט"ו דהוי אזיל מקורטבא לאספמיא שלחו מתם כו' שכיב מי חיישינן לתרי יצחק והא אפילו בלא שמו ושם משפחתו כיון דנאבד זכרו אי איתא דדמי למשאל"ס א"כ מה מדמה התם לגט שם אי לאו השם הי' איסור דאורייתא לכן חיישינן לתרי יצחק ואין השם ראי' משא"כ התם בהא דיצחק ר"ג הלך לאספמיא ונאבד זכרו מדאורייתא שרי א"כ בדרבנן מקילינן לבלתי ניחוש לתרי יצחק וכיון ששלחו דיצחק שכב ל"ח לתרי אמנם בנ"ד דודאי אם הלך מווארשא לסטריקוב דרך הווייסעל ונטבע הי' אפשר לדמות לדברי מבי"ט אבל כיון שמן המבצר לסטריקוב אין דרכו לצד הוייסעל אדרבה הנהר בעבר השני ומורה כי לא הלך לסטריקוב א"כ אף למבי"ט אסורה ועוד דבווייסיל י"ל גלי אשפלוהו ול"ש כאן נמצא כאן הי' או קבר שאבד הוא שנמצא כמו שכתב הש"י דדרך לבוא ממקום רחוק ובודאי אף המבי"ט וש"י מודים ובל"ז לא קיי"ל כוותייהו:
אין לנו רק הכרת השלאפראק ובייא גארטעל בטב"ע והנה סתם המחבר סי"ז דאין במלבושים כלום דחיישינן לשאלה והב"ש ס"ן ס"ט הביא בשם מהרא"ל מפראג דטב"ע או סימן מובהק בכלי עם סימן אמצעי בגוף מהני מכח ממ"נ דאי סד"א קשה הא דאין מעידין על פרצוף פנים אע"פ שי"ב סימנים בגופו וכליו ומשני בב"מ דכ"ז וביבמות דק"כ דחיישינן לשאלה אבל אי סד"ר ודאי ל"צ לאסוקי הא דחיישינן לשאלה ונהי דמספקא לן אי סד"א וחיישינן לשאלה או סד"ר ול"ח א"כ כשיש ס"א בגוף וס"מ או טב"ע בכלי שרי וה"ר דאי סד"ר ל"ח לשאלה מדלא תנן רבותא יותר אע"פ שיש טב"ע בכלי אין מעידין בשלמא אי סד"א אחת היא סימנים או טב"ע א"כ בכליו חיישינן לשאלה שמעינן מסימנים דה"ה לטב"ע אבל אי סד"ר ליתני טב"ע אע"כ דל"ח לשאלה ועתש"ו חנוך ב"י שהביא בארוכה והב"ש דחה דאדרבה אי סמנין דאורייתא חיישינן לשאלה כ"ש אי סד"ר והתורה החמירה שלא לסמוך אסימנים כ"ש דחיישינן לשאלה ואף שכתבו תוס' יבמות דלמסקנא ל"ח לשאלה היינו אי סד"א לאבע"א דמיירי בחיורי וסומקי מוכח דל"ח לשאלה אבל אי סד"ר פשיטא דחיישינן לשאלה והוסיף בשם תשו' ב"י דאף בכלים דלא מושלי אינשי אי סד"ר חיישינן דלא עדיף כלי מסימן ובגמ' איתמר אי סד"ר והאריך שם:
והנה לכאורה ראיית המהר"ל יש לדחות דהנה בבכורות דמ"ו פריך אהא דפדחת לענין בכור דמקרי יכיר מהא דא"מ על פרצוף פנים לחוד ומשני דעדות אשה החמירו רבנן ואבע"א יכיר לחוד הכרת פנים לחוד א"כ לל"ק מדאורייתא בלא חוטם שריא ולל"ב אף מד"ת א"מ בלא חוטם א"כ י"ל שפיר דלל"ב מדאורייתא ל"ה הכרת פנים שפיר חשו לשאלה אבל לל"ק דמה"ת הוי הכרה בלא חוטם ורק מחומרא דרבנן שהחמירו ל"ח לשאלה באיסור דרבנן והא דמוקי בחיורי וסומקי ולא משני דחשו לשאלה לל"ק אזלא וא"כ אף למ"ד סד"ר י"ל דל"ח לשאלה בשמכירין פדחת בלי חוטם ולכן לא נקט במתניתין טב"ע בכליו שוב מצאתי לאחרונים שהרגישו ואין להקשות דא"כ אי בלא חוטם הוי דרבנן אף סימנים יועילו חדא די"ל בחיורי וסומקי וארוך או גוץ ועוד דודאי אי סד"ר רק במוצא אבדה תקנו משום דהפקר ב"ד או דניחא לי' לבעל אבידה אבל באיסור דרבנן לא סמכינן אסימנים והכי מוכח מהא דריש האשה שלום במשאל"ס דקא יהבו סימנים שפירשו הראשונים סי' מובהק דוקא ובהכי ניחא קושית הרא"ש בתשו' שתמה אהרמב"ם שכתב דשני מינים טמאים אינן כלאים דאורייתא דא"כ היכי דייק בחולין דע"ח ש"מ סד"א ולפ"ז ניחא דאי סד"ר אף באיסור דרבנן ל"מ כמו במשאל"ס רק במילי דרבנן מועיל סד"ר אבל מיהת אי פדחת מה"ת מותר לשאלה ל"ח דספק דרבנן לקולא ובהכי ניחא מ"ש הרמב"ם בה' נחלות דפרצוף פנים יורדין לנחלה שרק החמירו לכרת ותמה הקצה"ח סי' רנ"ט דהא סד"ר ומדאורייתא אסור ולפ"ז ניחא די"ל דפסק כל"ק דבכורות דפדחת לחוד הוי הכרה מדאורייתא ובעדות אשה החמירו אכן לפ"ז קשה על מ"ש התוס' יבמות דלמסקנא ניחא דל"ח לשאלה ול"ק אהא דמצא פירות בכלי ולפמ"ש ראי' די"ל דאבע"א סובר כל"ק לכן ל"ח לשאלה בחומרא דרבנן דסד"ר לקולא ואינו מיושב עדיין הא דמצא פירות בכלי ועוד נ"ל דהנה הב"ח סובר דסי' אמצעי בגוף מועיל כשיש סימן מובהק בכלי דהוי שאלה דיחיד ונהי דחלקו בזה י"ל דוקא בסי' אמצעי דשכיח ול"מ שאלה דיחיד כיון דאינו מועיל מדאורייתא אבל פדחת למ"ד מדאורייתא שרי ויורדין לנחלה א"כ ודאי ל"ש שיהי' אחר כמוהו ל"ח לשאלה דהוי שאלה דיחיד ול"ח לכן משני בחיורי וסומקי לל"ק דבכורות. ובהכי מיושב מה דפריך לבתר שנויא דחיורי וסומקי בב"מ דכ"ז ממצא קשור בכיס דניחוש לשאלה כמ"ש בת"ח והנו"ב ובחינוך ב"י ולפ"ז ניחא דדוקא בפדחת דמותר מה"ת אלמא דל"ש כלל שלא יכירוהו ויהי' אחר כמוהו א"כ אף שהחמירו רבנן דחיישו למיעוטא מיהת הוי שאלה דיחיד ול"ח לכן מוקי בחיורי וסומק דוקא אבל בגט לרבה דל"ח רק בשיירות מצויות והוחזקו דמדאורייתא אסור ל"ה שאלה דיחיד ולכל הני לישנא חיישינן ולפ"ז י"ל אף אי סימנין דרבנן חיישינן לשאלה:
ולפמ"ש קשה אדברי המחבר שכ' בהאי דא"מ אלא פדחת ופרצוף וחוטם ואם חסר א' מכל אלו בגדיו א"מ כלום דחיישינן לשאלה צ"ע כיון שלפ"ז ע"כ פוסק כל"ב דבכורות דמדאורייתא ל"ה הכרת פנים ולמה הכריע נגד הרמב"ם פרק ז' מנחלות שפוסק כל"ב דבכורות ול"ח לשאלה וצ"ל דהב"י לא סובר כן בפי' דברי הרמב"ם ובאמת לא הביא הרמב"ם כשרואין הפדחת ובסימנים לחוד ודאי קשה דלמה כתב דהחמירו באיסור כרת הא סי' לאו דאורייתא כמ"ש הקצה"ח וליישב דברי רמב"ם הי' נ"ל דהנה הרמב"ם לא הביא הא דסימן מובהק משיאין אשתו ואדרבה מלשונו פ"ז מנחלות סימנים מובהקין בגופו אין משיאין אשתו מוכח דגם בסי' מובהק אין משיאין רק הכ"מ בה"ג פי"ג דחק עצמו מכח קושיא דהא דמעידין על השומא דסובר שומא סי' מובהק וכן בהא דשלשלוהו לים ולא עלתה אלא רגלו מוכח דסימן מובהק מהני לכן פי' דהרמב"ם פ"ז מנחלות סי' מובהק פירושו סי' אמצעי ולפענ"ד ל"ק כלל דהרמב"ם סובר סימן מובהק רק מטעם רוב מהני א"כ כשם שהחמירו באיסור כרת במשאל"ס אף דהוי מיעוט ה"נ דסימן מובהק ל"מ כלל דלא עדיף מרוב ולכן יורדין לנחלה וא"מ אשתו כמו במשאל"ס ואין להקשות לפ"ז דא"כ אמאי אמרינן אי סד"א למה נ"מ לאהדורי גט אשה הא י"ל להחמיר בכרת י"ל חדא דודאי סימנים אמצעים לאו מטעם רוב כיון דשכיחי רק גזה"כ הוא דמהני ואין לחלק בין ממון לכרת וגמרינן מה די ובזה סר קו' הפנ"י בב"מ שהקשה שם מהא דמי דמי איסורא לממונא ע"ש אבל מאי סד"ר רק סי' מובהק מצד הסברא דל"ש א"כ י"ל דהרמב"ם סובר דדמי למשאל"ס דמצד הסברא מת ומ"מ חיישינן לצד המיעוט והא דשלשלוהו לתוך הים ולא עלתה אלא רגלו ל"ק דשם משאל"ס ל"ש שיחי' גם שיקרה רגל אחר בסימן מובהק זה הוי מיעוטא דמיעוטא ול"ח א"כ ל"ק רק מהא דמעידין על השומא אי סימן מובהק וזה ניחא לפמ"ש הריב"ש דהנך דתנן אין מעידין אם נשאת תצא והב"י הביאו דחולק ארי"ו שפסק בסימנים דלא תצא ובאמת מסתברא כדברי הריב"ש דאל"כ ל"ש אין מעידין הא מהני עדותו שלא תצא וא"כ כיון דהרמב"ם מדמה סימן מובהק למשאל"ס אם נשאת ל"ת א"כ שפיר מעידין על השומא דל"ת אם נשאת ות"ק סובר אין מעידין ותצא דלאו סי' מובהק ונכונים דברי הרמב"ם פ"ז מנחלות ולא יקשה דאמאי בגט מועיל נקב יש בצד אות פלוני ולא החמירו כמו במשאל"ס דשאני גט דכתב שמו ושמה ושם אביהם ושם עירם לא החמירו בסי' מובהק וכעין זה כ' הפנ"י לישב הא דמה נ"מ לאהדורי גט אשה ע"ש כנ"ל בדברי הרמב"ם לולא שהב"י לא פי' כן ואולי לא נ"ל בין גט למיתה דלא כהפנ"י:
מיהת הרוחנו לישב קו' הת"ח ונוב"י וחב"י דלפמ"ש תוס' יבמות דלל"ב דחיורי וסומקי ל"ח לשאלה א"כ אמאי פריך בתר הכי אהא דמצאו קשור בכיס ניחוש לשאלה ונ"ל כיון שהקדמנו לדעת הריב"ש דאין מעידין אם נשאת תצא ע"כ חששא גמורה חשש שאלה לכן פריך חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן מספיקא ומשני דלא מושלי אינשי אוכפא והקשו תוס' ממצא פירות בכלי לכן תי' דלמסקנא ודאי חשש שאלה ליכא במידי דממון דחזקה שמה שיש בידו הוא שלו ול"ח לשאלה וחמור בסימני אוכף אף במידי דמושלי מהדרינן ואם נשאת ע"י סימני כליו לא תצא א"א לאוקמי דאין מעידין דמשמע דתצא רק בחיורי וסומקי דבס"א ל"ת אבל מיהת אין סברא לעשות פלוגתא רחוקה דלל"ק אף תצא ולממון נמי חשו לשאלה מדאורייתא ואלו לל"ב אף תנשא באיסור כרת לכתחלה א"ו גם לל"ב לא תנשא לכתחלה משום חשש שאלה לכן פריך עלה ממצאו קשור בכיס דאף לכתחלה יהבינן לה גט דניחוש לשאלה ולפ"ז ראי' לסברת הב"י דאין לחלק בין גט למיתה הואיל וכ' שמו ושם אביו ל"ח למיעוט כמ"ש הפנ"י דאי כדברי הפנ"י א"כ הדרא קו' דא"כ אמאי פריך לל"ב דכליו בחיורי וסומקי דניחוש לשאלה הא ל"ח לשאלה כמ"ש תוס' יבמות וא"ל כמ"ש עכ"פ לכתחלה הא לא תנשא דניחוש לשאלה הא לסברת הפנ"י י"ל דבגט ל"ח למיעוט כיון דנכתב שמותיהם אע"כ דאף בגט ראוי להחמיר לכן הב"י סובר דסי' מובהק מהני ולא פי' כמש"ל בדברי הרמב"ם:
וגם הב"י י"ל דמ"ש דא"מ כלום דחיישינן לשאלה י"ל דמודה דאם נשאת ל"ת דהביא דעת הר"ן דל"ח לשאלה ודחה דבריו מקמי הרי"ף ורמב"ם וטור והנה הטור הוא בסי' קל"ב דדוקא קשור הגט בכלי דלא מושלי אינשי והרמב"ם הוא כמ"ש מהרח"ש שהביא בחפיסה ודלוסקמא ומכירו דתרתי בעינן שיכיר גם הגט דאל"כ חיישינן לשאלה ומוכח דסובר חיישינן לשאלה והר"ן באמת דהשיג עליו פ"ג דגטין דלמ"ל שיכיר הגט הא מהדרינן חמור בסימני אוכף לטעמי' אזיל דל"ח לשאלה ול"ק מ"ש הש"ך סי' ס"ה דמנין להב"י דהרמב"ם חייש לשאלה ובאמת נכונים דברי מהרח"ש דראיית הב"י נכונה מעתה א"כ ע"כ כיון דהטור לא הביא בכלים דמושלי תצא וכן הרמב"ם הוצרך שיכיר הגט דאל"כ עכ"פ לכתחלה ל"ת דחיישינן לשאלה וכיון דהר"ן ונ"י מתירין אף לכתחלה מנין לנו דלהטור ורמב"ם דתצא דלמא רק לכתחלה ויכוון שיטת התוס' יבמות כוותיהו א"כ י"ל דהב"י מודה דלא תצא:
ויתישב בזה קושית מהר"ל דאי סד"ר לינקוט רבותא יותר אע"פ שיש טב"ע בכלי דאין מעידין ולפ"ז ניחא כיון דאין מעידין משמעו דתצא ואלו חשש שאלה לל"ב דחיורי וסומקי או דסד"ר דאין הכרח ממתניתין א"כ לא חיישינן לשאלה רק לכתחלה וא"כ שפיר ל"מ למתני אין מעידין בטב"ע דיהי' משמעו תצא ול"ק קושיתו על הב"י כלל וא"כ בנ"ד נהי דאין היתר מטעם שכבר נשאת כיון דהיא יבמה לשוק ותצא אין נשואין מועילים כלל מיהת הועלנו בזה החדוש דאף להב"י אינו רק איסור דבריהם ויצאה מאיסור דאורייתא ע"י הכרת מלבושים:
אמנם הב"ש כ' דאי סד"ר כ"ש דחיישינן לשאלה דלא כהמהר"ל והוסיף עוד דאף לכלים דלא מושלי חיישינן דזה הסברא דלא מושלי לא עדיף מסימן דלא סמכינן והקשה עוד על שיטה זו הא בגמ' מדמה גט למיתה ובגט מבואר דל"ח לשאלה בכיס דלא מושלי בטור סי' קל"ב ולכן דחה דברי הריטב"א דבכלים דלא מושלי חיישינן למ"ד סד"ר ואין לחלק בין גט למיתה דבסוגיא לא מוכח כן עכ"ד ולכאורה י"ל לפי פסק הב"ש דכאן בנ"ד שהכירו הבייא גארטילי דכיס לא מושלי אינשי א"כ מותרת האשה הזאת אבל הא ליתא דהא בנ"ד העד אמר שלכן מכירו בטב"ע לפי שהי' רגיל להפקיד אצלו מפני חשש גנבים חזינן דדרכו להשאיל הי' ועוד דכיון דעדים אמרו שהרבה פעמים לא הי' בישוב הדעת ודאי למי שדעתו מטורפת ל"ש לומר דאין דרכו להשאיל וא"כ כה"ג הוי חיישינן לשאלה למה דקיי"ל סד"ר אף למסקנת הב"ש ולא יצאה אף מחשש תורה כלל:
הן אמת שהתשו' ב"י ס"ו שהביא הב"ש דאף כלים דלא מושלי לא עדיף מסימן ולכן כ' ומכירו דוקא כשמצאו השליח ויש לו מגו אבל בל"ל מיגו אף בהנך דלא מושלי לא עדיף מסימן והר"י שכ' אע"פ שיש לו סימנים בכליו ובגופו אין סומכין עליהם אם אינם מובהקים לא קאי אלא אגופו אבל כליו אפילו מובהקים ל"מ דמסתמא סובר כאביו הרא"ש עכ"ד ותמוה כיון דלא חילק בתשו' ההיא בין גט למיתה כמ"ש להדיא שם א"כ קשה עליו דברי הטור מסי' קל"ב שהתיר בקשור בכיס דלא מושלי לכן נראה בישוב דברי הב"י דודאי לא מושלי לא עדיף מסימן אמצעי ובגמ' משני למ"ד סד"א ולמ"ד סד"ר מיירי דוקא באית לי' מגו הך דמצאו קשור בכיס דנאמן שלא השאיל אמנם כ"ז אי ודאי סד"ר, אבל, לדידן דמספקא לן אי סד"א או דרבנן הוי השליח נאמן שלא השאיל אף בלי מגו וה"ט דהנה הא דאין מחזירין גט באין לו מגו לשליח כשמכירו בטב"ע דלכאורה קשה לפמ"ש הר"ן בפג"ה דמחזירין אבדה בע"א א"כ השליח עד הוא עיין ב"י סי' קל"ב חשיב לנוגע ובב"ש שם ולפ"ז ניחא וצ"ל בשלמא בע"א באבידה דאינו אלא לברר של מי הוא דמי למ"ש הר"ן בקדשתי את בתי וא"י למי דע"א נאמן הואיל ולברר נאמן בדבר שבערוה וה"ה בממון דנאמן לברר דשל זה הוא וטעמא דלא יקום ע"א באיש כתיב וזה מברר שאין כאן איש כלל ובהכי מיושב קו' תשו' ברית אברהם אהא דסימנים וסימנים וע"א דיניח דע"א כמאן דליתא דהא ע"א נאמן באבדה להר"ן ולפ"ז ניחא דבשלמא באבדה ל"ש לא יקום ע"א באיש דהעד מעיד שאין כאן איש אחר שיטעון על האבדה ולא מקרי קם באיש לכן נאמן אבל כששנים מתעצמים זה אומר שלי ויהיב סימנים וזה אומר שלי א"כ שפיר כאן איש לפנינו ודאי לא יקום ע"א באיש כתיב וא"נ העד ואף דבקדשתי את בתי זה אומר אני קדשתי' וזה אומר אני קדשתי' זה נותן גט וזה כונס אף דשניהם מתעצמים זה ל"ק דכיון דלגבי חבירו א"נ וגט בעי וא"כ רק אנן מסופקין אולי אחר שאינו לפנינו קדשה ע"ז נאמן לברר שאחר לא יבא לפנינו ולא יטעון אני קדשתי כלל ולא קם באיש רק מברר שאין כאן איש כלל ולפ"ז כאן א"נ השליח דשל בעל הגט כיון דעי"ז נתיר א"א הוי קם באיש דדנין אם אשה תתגרש בו או לא א"נ ע"א בלי מגו כיון דלעקור חזקת א"א הוא אבל ק"ל הא דאמרינן דאין מחזירין בסי' אמצעי אף אם השליח מכיר הגט בלי מגו לימא כיון דעתה אינו לעקור חזקת א"א רק למיהב לי' הגט ולא יגרע מסימנים דנבדקין ע"פ אשה דהואיל ועכשיו אינו דשב"ע ולא נגד חזקת איסור וכה"ג הקשה בס' תו"ג ד"ב אהא דפריך התם דהוי דשב"ע ואיתחזק ותי' התו"ג שם היכי דנאמן בתורת עד כגון שהיא זונה דאם נשאת לכהן לוקה כיון דאינו מעיד על מלקות והתוס' חלוקים בחולין דצ"ז ד"ה פלניא וכ' דאי ע"א נאמן אף באתחזק איסור הוי מדין עד מועיל שילקה אח"כ משא"כ אם א"נ באיתחזק ע"כ לא נאמן בתורת עד רק מסברא ול"ה כשנים כמ"ש הש"ך יו"ד סי' קכ"ז א"כ אין לוקין אף שאמר שהיא זונה אם נשאת וה"נ אינו נאמן אף שבשעה שהעיד לא הי' דשב"ע ולא הי' נגד חזקת א"א ע"ש ולפ"ז כיון דאי ע"א אינו נאמן באתחזק איסור בעיא דלא איפשטא א"כ הוי ס"ס בשליח מכיר דשמא נאמן ע"א באיתחזק והוי מדין עד ונאמן שאם יתן הגט שתנשא כיון שבשעה שהעיד לא הי' דשב"ע ונאמן בשנים ואת"ל דא"נ באתחזק ול"ה כשנים דלמא סד"א ומחזירין ע"י סימנים וא"כ הוי ס"ס לקולא אמנם לפמ"ש הש"ך סי' ק"י בחזקת א"א ל"מ שני ספקות עד דאיכא ג' ספקות ניחא ולפ"ז י"ל בכלים דלא מושלי אי דמי לסי' אמצעי או סימן מובהק ספוקי מספקא להטור ולכן שפיר בשליח אומר שלא השאיל הוי ג' ספקות שמא קיי"ל דנאמן ע"א באתחזק והוי כשנים ואת"ל א"נ באתחזק שמא סימנים דאורייתא וא"כ כלים דלא מושלי הוי סימן מדמהדרינן בסימני אוכף ואת"ל סד"ר דלמא כלים דלא מושלי עדיף מסימן ומותרת לכן שפיר הביא בסי' קל"ב בגט דמותר אבל בעידי מיתה דליכא מי שאומר שלא השאיל אסור ולפ"ז ל"ק ממ"ש הרא"ש דדוקא במגו אבל בלי מגו א"נ חדא דחפיסא ודלוסקמא דרכן להשאיל ול"ה שלש ספיקות ועוד דכיון דתנא לא מספקא לי' כלל אי סד"א או דרבנן ל"מ לפרש דבלא מגו נאמן דאי סובר ודאי סד"ר אסור ומיושב דברי הב"י:
אמנם בל"ז יש לקיים דברי הב"י ולא מטעמי' דהנה השמ"ק ב"מ הקשה דניחוש בכל אבידה למכירה או מתנה ותי' דמנין ידע זה שהלה אבד אבל בשאלה י"ל דדרש חפצו ואמר שאבד וא"כ בכלים דלא מושלי חיישינן שנתן לאחר במכירה במת דכאן כיון דנהי שיש טב"ע על כלים דלא מושלי שמא מכרה לאחר משא"כ בגט מנין ידע זה שחבירו אבד הכיס א"כ ע"כ ודאי ממנו אבד ונכונים דברי הטור סי' קל"ב דחילק בגט בין כלים דמושלי ללא מושלי ובמיתה לא חילק.
אכן י"ל לאידך גיסא דגם הטור כהר"ן ונ"י ותוס' סוברים דל"ח לשאלה במיתה אף בכלים דמושלי רק בגט החמיר משום חומרא דא"א אבל במיתה לא משום עגונא וכה"ג כ' הרא"ש גטין בפ' כל הגט דהרי"ף מחלק בשיירות מצויות ולא הוחזקו בין גט למיתה והא דמדמה בגמ' להדדי היינו אי חיישינן לשאלה באבדה ה"נ במיתה ולכן גם לאבע"א דחיורי וסומקי ול"ח לשאלה במיתה ואבדה מ"מ פריך אגט דניחוש לשאלה וכן י"ל בדעת הרמב"ם שהביא בחפיסה דבעינן שיכיר הגט משא"כ במיתה לא הזכיר שאלה כלל זולת הרא"ש שהובא בטור קי"ח וז"ל ושאלתם על יהודים שנהרגו בדרך כו' תשו' אין מעידין כו' וא"מ לאחר ג"י שהמת משתנה לאחר ג"י ואותן שמצאו רגלו והכירו בתי שוקים שלו סי' דמלבושיו ל"ה סימן דפעמים שאדם משאיל מלבושיו לאחר עכ"ל הרי דחש לשאלה אף במיתה ועלי' תמך הב"י יתידותיו וכ' דהטור שכתב סימן שא"מ רק אגופו ולא אכליו דמסתמא לא יחלוק אאביו אבל נלענ"ד אחר נשיקות כפות רגלי הב"י דאין ראי' מדברי הרא"ש דהנה הרמב"ם כ' פ"ז מנחלות נהרג ולא הכירו פניו אבל יש לו סימנין כו' דיורדין לנחלה שלא החמירו רק באיסור כרת והבאתי תמיהת קצה"ח דהא סד"ר ונראה דהרמב"ם הביא שם ונאבד זכרו א"כ י"ל דסובר דדוקא באבדה אי סד"ר לא מהדרינן מה"ת דהוי ספק אי שלו וכן היכי שמצאנו מת שנעיד עליו אף דמספקא לן אי סד"א או סד"ר מ"מ אסור מן הדין ואף דספק סד"א ספק שמא זה הוא דסד"ר ג"כ הוי ספק וכ"כ המהרח"ש לישב דברי רי"ו בשם הרמ"ה דמאחר דמספקא אי סד"א או דרבנן אם נשאת ל"ת דמטעם ס"ס רק עמד אם בחזקת א"א מהני מ"מ סובר הרמב"ם דדוקא היכי שלא עבר זמן מרובה שיאבד זכרו ואולי הלך בדרך אחר סד"ר ל"מ אף לנחלה אבל כשנאבד זכרו רק חומרא הוא באיסור כרת דכיון דרגלים לדבר שמת וכה"ג כתב רש"י בתרי ותרי באומרת ברי לי אלו קיים הי' בא מכ"ש כשנאבד זכרו דמן הדין יש להתיר אי לאו חומרא דכרת ואף שלא מצינו כן לשאר פוסקים מ"מ ע"כ דברי הרמב"ם כן מעתה י"ל דכשנמצא אחד שמת ומכירין מלבושיו אף דל"ח לשאלה לפי שזה ודאי נאבד זכרו ואחר לא שמענו שנאבד זכרו אין חשש שאלה מוציא מודאי שנאבד זכרו וניחוש לאחר שלא ידענו שנאבד זכרו וכיון דלל"ב ל"ח לשאלה אין להחמיר בכה"ג והך סברא דאין ודאי מוציאין מפני הספק דייק לה המהרי"ו בתשו' מדברי תשו' הרא"ש שהובא ג"כ בסי' קי"ח בהא דר' אשר מארץ רוסיא ע"ש אבל אם נפקד הרבה אנשים ונאבד זכרם ומצאו רגל ובתי שוקים שהכירו דאז כולם בספק ושניהם בספק שנהרגו ובהכי מיירי הרא"ש בתשו' הנ"ל א"כ אין אבידת זכרו מוכיח אי ראובן או שמעון א"כ אין מתירין אשת ראובן בשביל מלבושים דשמא השאיל לשמעון אבל אם רק שמענו שאבד זכרו של אחד לבד ולא נודע לן מאחר הך סברא מסייע שלא נחוש שהשאיל לאחר ואין ספק מוציא מידי ודאי ובזה מיושב מה שעמד מהרי"ו שם על התשו' מר"א מארץ רוסיא שהי' אתו תוספות הרא"ש הא חיישינן לשאלה ולפי"ז ניחא דאם לא ידענו מאחר שנאבד זכרו ל"ח לשאלה:
ולפ"ז אתיין דברי הטור שכתב דסימנים בכליו ובגופו ל"מ אם אינם מובהקים כפשטן אף אכליו הא סימנים מובהקים מהני אף בכליו דל"ח לשאלה ונראה לה"ר מדשינה הטור לשונו דבמתניתין תנן בגופו ובכליו ואלו הטור הקדים כליו לגופו ונראה דהנה אהא דמשני גופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה הקשה הב"ח בתשובה אמאי לא אסיק אדעתי' מיד כתי' אבע"א דכליו בסימנים גרועים כמו גופו לכן צ"ל כיון דאין דרך למתני זו ואצ"ל זו וא"כ השתא סימני גופו גרועים ל"מ כ"ש כליו דל"מ סימנים גרועים דכליו איכא שאלה ג"כ לכן מפרש דאפילו סימן בכלים כשאינם גרועים דה"א דעדיף מסימנים גרועים בגוף קמ"ל דלא וא"כ לא זו אף זו קתני ולאבע"א דל"ח לשאלה וכליו בחיורי וסומקי א"כ ע"כ זו ואצ"ל זו קתני וא"כ הטור שינה לשונו לכתוב כליו קודם דזו ואצ"ל זו לא רצה לכתוב כ' כליו קודם כי היכי דליהוי ל"מ כליו דל"מ סש"מ אלא אפילו בגופו ל"מ וא"כ מדשינה ולא כתב בגופו בסשא"מ ובכליו יהי' נשמע דאף מובהקים ל"מ והוי לא זו אף זו א"כ ע"כ דכליו בס"מ מהני ול"ח לשאלה. ויש להאריך אמנם מחלוקת ישינה היא הר"ן ונ"י ואחריהם המג"ש הובא בגאונים בתראי ומהרי"ט תמה אב"י אמנם הב"ח בתשו' החזיק במעוזו וכ' דבכל המלכות נוהגים כב"י ובאמת אחר כל האריכות לא מסיקנא כדמסיק תעלה מבי כרבא ויש לצדד לכאן ולכאן ומי יקיל אחר הכרעת הב"י וגם הרמ"א בסעיף ל"ב משמע דחיישינן לשאלה ודוקא ראוהו נטבע הוא שהתיר גם המהר"ל שהביא הב"ש לא התיר רק בהדי' ס"א בגוף אבל בנ"ד דליכא סימן בגוף לא התיר דשמא סימנים דאורייתא וכל"ק דחיישינן לשאלה ולכאורה אף הב"ש דסובר דשאלה הוי כמו ס"א דאי סד"ר ל"מ עדיין לפי דעת האומר שני ס"א הוי כסימן מובהק וא"כ אם יש ס"א בגוף וס"מ או טב"ע בכלי דחשש שאלה לא מגרע רק מס"מ ונכשה כס"א הכלי ובהדי ס"א בגוף ראוי שיהי' ס"מ ואין השגה אדינו של מהר"ל אבל בנ"ד מה שהי' שערות שחורות ומגולח הוי סימנים גרועים דאפילו הרבה לא נחשב לסימן כלל א"כ לא מצאנו היתר להעלובה הזאת:
הגם שהפמ"א ח"ג הביא דשני סי' גרועים הוי כסימן בינוני וא"כ ה"ה בנ"ד שערו שחור ומגולח כמו אנ"ח א"כ אי לחשב לסימן אמצעי א"כ בטב"ע בכלי ל"ח לשאלה לדעת מהר"ל ובדברי הפמ"א י"ל דברי המשנה דנקט כליו דהא אם גופו ל"מ כ"ש כליו וכמש"ל דלכן מפרשי לל"ק דכליו אתיא אף ס"א חיישינן לשאלה ולל"ב קשה למ"ל כליו ולפ"ז ניחא דהנה יש לדקדק דבגופו נקט ארוך וגוץ דאינו שייך שניהם בגוף דאם ארוך ל"ה גוץ וסימנים דתנן היינו ס"א רק באנשים דעלמא אבל חיורי וסומקי יוכל להיות שניהם בכלי אחד חיור ואחד סומק או מקצתו חיור ומקצתו סומק וא"כ למה לא נקט בגופו ארוך ושערו שחור שיתקבצו שניהם בגוף אחד א"כ ע"כ לל"ק ודאי סבר דשני סי' גרועים הוי ס"א וא"כ סד"א לכן מפרש דסימנים דעלמא ורק סימן אחד או ארוך או גוץ וא"כ מה רבותא בהא דתנן כליו אלא ע"כ דתנן כליו אף דיש סי' גרוע בשני כלים חיור וסומק דהוי כסימן אחד חיישינן לשאלה ואבע"א דסובר ל"ח לשאלה סובר בחיורי וסומקי דאף דהוי שניהם יחד דהכי תנן כליו ולא תנן כלו משמע בכ"א זה חיור וזה סומק רק דלל"ב הדין דשני ס"ג ל"ה כס"א והוי כליו רבותא דל"ה ס"ג שנים כס"א ושתי לשונות נחלקו בדברי פמ"א ומיושב בזה מה שמעיקרא לא אסיק אדעתי' הך שנויא דחיורי וסומקי דהוי סבר דזה הוי כס"א ובזה מיושב מה שתמהו האחרונים אמ"ד דחיישינן לשאלה דא"כ למה השמיטו הרי"ף ורמב"ם ולפ"ז ניחא כיון דסד"ר א"כ בגופו היינו אף ס"א א"כ למה תנן כליו פשיטא ועוד כלו הול"ל אע"כ דאף שני ס"א בכלים ל"מ וא"כ לדעת האומר שני ס"א הוי סי' מובהק א"כ מוכח דחיישינן לשאלה ולא הוצרך להביאו דשמעינן ממתניתין דתנן כליו ומהר"ל לטעמי' דשני ס"א ל"ה ס"מ י"ל שפיר דהוא גופא אשמעינן כליו דשני ס"א ל"ה ס"מ וא"כ ל"ח לשאלה ולפ"ז כיון דאנן קיי"ל כל"ב ליתא לדברי הפמ"א ויען ספר פמ"א אינו ת"י לא ניתן להאריך קנצי למלין אין רצוני להורות היתר ולא איסור דברי גיסו ד"ש: