שות הרדד אבן העזר א· רבי דוד דוב מייזליש
סימן לב
להרב הה"ג וכו' מו' שמואל יעקב נ"י אבד"ק פאביאנייץ.
מכתבו היקר קבלתי ואשר תמה על דברי הר' יונה הסותרין בש"מ ב"ב ד"מ הביא דאם אנסוהו לבטל מודעא שמסר ממכרו קיים וכן בגט ומתנה ואלו בדמ"ט ד"ה עלה הביא בשם הר"י דאם אנסוהו לבטל מודעות בגט ומתנה ל"מ ובל"ז הב"י בסי' קל"ד תמה אנ"י שהביא בשם הר"י ג"כ דוכן בגט ומתנה ואמאי הא בגט ומתנה אונס בלחוד מבטל הגט ומתנה והמ"ל ג"כ פי' כן בכוונת הר"י כן עכ"ד:
לפענ"ד דמעולם לא נתכוין הנ"י ור"י להשוות גט ומתנה למכר בביטול מודעא באונס דא"כ אף אי נימא דנסתלק המודעא ע"י הביטול מ"מ כיון דאנוס הוא גם בלי מודעא האונס מבטל הגט ומתנה רק הר"י והנ"י משמיענו דכשם שבמכר מהני ביטול מודעא באונס דבמכר בלא אונס לא הוי מודעא ה"ה בגט ומתנה מהני ביטול מודעא דבמתנה מהני מודעא בלי אונס ומהני ביטול לבטל מודעא בלי אונס אבל כשיש אונס אף אי דל מודעא מהכא המתנה מטעם אונס בטלה בלי מודעא ונהי דהב"י והמ"ל לא פירשו כן בדבריו דהי' ק"ל דא"כ מה רבותא השמיענו ר"י דמהני בגט ומתנה בטול מודעא לכן הוצרכו לפרש דאף בנאנס על ביטול מודעא מהני בגט ותמה עליו אבל לפענ"ד כמ"ש ורבותא גדולה השמיענו דמהני בגט ומתנה בטול מודעא בלא אונס דאף דבמכר מהני בטול מודעא אפילו באונס כמ"ש הטעם דהוי תלוה וזבין אבל במתנה כיון דהרשב"ם כ' הטעם דאמרינן גיטא ומתנתא גלוי מילתא דאנן סהדי דאנוס הוא דאל"כ למ"ל לגרש ולמסור מודעא וא"כ באמת קשה אמאי מהני בטול מודעא הא אפילו במכר הביא הב"י ח"מ סר"ה דהרב האי כ' דל"מ בטול מודעא עד דידענו דאסתלק אונסי' ונהי דהרמב"ם חולק עליו דכיון דכשם שאונס על המכר חל דהוי תלוה וזבין ה"ה על מודעא א"כ במתנה קשה למה מהני בטול מודעא אף שלא נאנס על הבטול מ"מ כיון שאנן לא ידענו באונס על המתנה ומ"מ אמרינן דמסתמא אנוס הוא א"כ איך מועיל בטול מודעא כל שלא ידעינן שנסתלק האונס דכיון שלא הכרנו באונסו ואמרינן דודאי אנוס איך נדע דנסתלק האונס וא"כ מה מועיל בטול מודעא במתנה ואפילו להר"י החולק על הרשב"ם דסובר דבמתנה מהני מודעא אף כשנודע שהוא שקר ולאו אנוס מ"מ מודה מיהת לסברתו דמסתמא אנוס הוא דאל"כ למ"ל לגרש ולמסור מודעא רק אפילו נודע שלא נאנס מהני מודעתו אבל בסתמא כסברת רשב"ם ודאי הוא וא"כ אמאי מהני בטול מודעא כל שלא ידענו שנסתלק האונס וביותר תמוהין דברי הרשב"ם ד"מ ע"ב שכ' אהא דגלוי מלתא לפיכך נהגו לבטל מודעות בגט ומייתי ראי' מערכין דכ"א אר"ש האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעי' מודעא פשיטא ל"צ דעשי' ואירצי קמ"ל עד דבטל למודעא מדקתני כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ולא תנן עד שיתן כו' והא הך דערכין ע"כ איירי בהנך שכופין להוציא ומתניתין בהכי איירי וכן רב ששת דעשי' ואירצי מיירי בהנך שכופין להוציא מדמהני עשי' ואירצי וא"כ הוי תלוה וזבין א"כ שפיר מהני בטול מודעא כיון דאונס על הגט מהני כן על מודעא כמ"ש הב"י בסברת הרמב"ם אבל בגט דעלמא דאי אנוס הוא הוי תלוה ויהיב ונהי דלא ידענו באונסו מ"מ ממה שמסר מודעא נודע לנו דאנוס הוא כמ"ש הרשב"ם א"כ למה מהני בטול מודעא כל שלא ידענו שנסתלק האונס ומה ראי' מהא דערכין ובאמת רה"ג דסובר דל"מ בטול מודעא אזביני באונס הקשה הדרישה בסי' ר"ה מסוגיא דערכין וחילק בין הנך שכופין להוציא לזביני דל"מ בטול מודעא באונס (וכוונתו דבגט כיון דמצוה לשמוע ד"ח עדיף מזביני) רק כשא"י האונס על הבטול אמרינן מדלא מסר מודעא על הבטול מוכח דברצון ביטל עכ"ד וזה י"ל ג"כ בכוונת הרשב"ם דלכן סובר דמהני הואיל ולא מסר מודעא על הביטול אבל מ"מ מה ראי' מייתי מהא דערכין דשם אפילו אנסוהו על הביטול מהני משא"כ בגט:
לכן נראה בכונת הרשב"ם דכיון דבהנך שכופין להוציא מודעא מהני אף דבדין כופין והוי תלוה וזבין מ"מ מהני בטול באונס אף שאלו מסר מודעא על בטול אין בביטולו כלום מ"מ כיון שלא מסר מודעא על הביטול הוי כאונס בלא מודעא דמהני בהני שכופין וה"ה במכר דמהני א"כ מינה דה"ה במתנה כשאין יודעין שאנוס על בטולו נהי שיודעין שאנוס על מתנה ע"י מודעתו מ"מ מדלא מסר מודעתו על הביטול ודאי גמר לתת מתנה או גט דאל"כ הי"ל למסור מודעא גם על הביטול ונהי דאם אנוס על ביטול מודעה במתנה דל"ה מתנה דהוי כמו מתנה באונס בלא מודעא ה"נ הביטול באונס ל"ה ביטול אבל כל שלא ידענו אונס אז הביטול מהני אף שמסר מודעה וידענו ע"י מודעתו דהי' אנוס מ"מ כיון דלא מסר על הביטול מהני בטולו ואף שיש לפקפק עדיין מיהת שפיר רבותא גדולה היא דמהני ביטול מודעא בגט ומתנה וא"כ כוונת הר"י וכן בגט דמהני בטול אבל באנסוהו דאז לאו מטעם מודעא בטל גט ומתנה רק באונס בלי מודעא זה ודאי מודה הר"י דדל מודעא ובטול ל"ה גט משא"כ במכר מהני אפילו באונס דאם נסלק שניהם תלוה וזבין זביני' זבינא ובזה ל"ק על הר"י מה שתמה הב"י וגם לא יסתרו דבריו כלל דהרי בד"מ עסק בביטול מודעא והוי כמאן דליתא ואוקמה אדינא דמכר באונס מהני ובגט כל שלא הכרנו האונס מהני ואף דהב"י לא פי' כן מ"מ עכצ"ל כן לבלי יהיו תמוהין וסותרין אהדדי ובזה מסולק תמיהת המש"ל אתשו' ל"ר פ"י מה' מכירה ונראה דגם הוא פי' כן דברי הר"י לכן כ' דלית מאן דפליג באונס על בטול מודעא דלכ"ע ל"ה מתנה:
ובגוף דברי הרשב"ם אף דבמתנה נמי בלא אונס ל"מ מודעא יש לי מקום עיון די"ל דוקא כשאומר איני אנוס ורוצה אני למסור מודעא ל"מ או אמר אנוס אני ואשתכח שיקרא והר"י חולק דאף בכה"ג מהני מודעא אבל היכי שאמר אנוס אני בדבר דלא מקרי אונס לפי דבריו כגון שאמר הנני מוסר מודעא שלא ארצה ליתן מתנה רק כונתי בזו המתנה לאיזה ערמה דג"כ מקרי אונס ודוקא בשאמר בשביל אונס ונמצא שקר או שאמר בלי שום אמתלא אמרינן דכשנתן גמר ונתן וכ"כ הרמב"ן דנכון דבריו דאומר מה שאתן יהי' בטל לא אמר כלום דאנן סהדי דגמר בלבו אבל כשהוא אנוס בענין שבמכירה לא מקרי אונס מ"מ במתנה סגי באונס כל דהו וכן מוכח מדברי הרמב"ן שהביא מפרשים פלוגתא אי כתבינן מודעא אמאן דציית דינא דמיירי במתנה משמע דבמכר ל"מ בציית דינא אף שמסר מידעא ומתנה מקרי אונס אף דציית דינא וגדולה מזה י"ל דהתוס' הקשו אהא דל"כ מודעא רק אמאן דלא ציית דאי בגיטא ומתנתא גלוי מלתא ומאי קושיא דלמא כשאומר אמאן דציית דינא דל"מ לפי' רשב"ם כיון דלאו אונס הוא ואף אם נאמר דתוס' חולקים היל"ל לפירוש רשב"ם ניחא אע"כ דאפי' לאיזה סבה שאינו אונס סוברים תוס' דהרשב"ם סובר דסגי באונס כל דהו ולכן סובר דבטול מודעא מהני וכן משמע מלשון רה"ג הובא בב"י סי' ר"ה דאי אנסי' לבטל מודעא אונסי' דנפשי' במתנה בטל ואמאי מועיל מודעא הא אונסא דנפשי' ל"ה אונס ולמ"ל בטול אע"כ דאף באונסא דנפשי' מהני מודעא וכשביטל הוי ביטול כיון דלא מסר אביטול. ואפילו אם נפקפק בזה מ"מ סגי מיהת באונס כל דהוא בשמסר מודעא אבל בלי מודעא בעי אונס גמור:
ובזה ניחא דברי הרשב"ץ שכ' באונס האב על בנו דל"ה אונס בגט דדוקא עור בעד עור והשיג עליו הרב"א בתשובה סי' ט"ז וראיתו מהא דכל מתנה דלא הכרנו באונסו ופריך אי דגיטא ודמתנתא גלוי מלתא דלמא באונס האב דל"ה אונס לכן בעינן דהכרנו באונסו וכן בהא שהקשו תוס' ארבה ור"י דלא כתבינן אמאן דציית דינא דאי בגיטא ומתנתא גלוי כו' ומאי קושיא דלמא אנוס במידי דלאו אונס כגון אונס ממון דלאו אונס לשיטת תשב"ץ אע"כ דליתא לדבריו ולפ"ז ל"ק דודאי אונס אב או ממון ל"ה אונס לבטל גט דשמא אשתו חביבה עליו כגופו ולמה נימא דבשביל הפסד ממון יגרש אשתו או בשביל אב הא ע"כ יעזב איש כתיב ול"ה אונס לבטל גט כ"א אונסא דגופי' דעור בעד עור אבל כשמסר מודעא אף באונס כל דהו כשמוסר מודעא מגלה דעתו דמקרי אונס אצלו ולא גמר ומגרש ואז מודה התשב"ץ דמהני גם לרשב"ם מודעתו ותו דאיך נאמר דהי"ל להניח אביו ביסורין ולא יגרש אשתו הא במודעא יהי' אשתו עדיין שלו וגם אביו נצול משא"כ בשלא מסר מודעא אז שאונס אב או ממון יחשב אונס ז"א בדין לדברי תשב"ץ ול"ק מ"ש הרב"א עליו ואדרבה ראי' מדברי תוס' דאף של"מ אונס בסתמא מ"מ במסר מהני דאל"כ מה הקשו דלמא בגברא דציית דינא ל"מ לפרשב"ם אע"כ דס"ל לתוס' דאונס כ"ד במודעא בגט ומתנה מהני והקשו לרבה ורבא דאפילו בציית דינא יועיל וכן מוכרח מהך שיטה דאביי ורבא דאפילו עלי ועליך דוקא במתנה ונהי דחולק אתוס' מיהת סובר דאף דבמכר ל"מ מ"מ בציית דינא במתנה מהני א"כ אין קו' הרב"א קושיא כלל ומה שתמה הב"י באה"ע על רשב"ץ השתא אונס ממון הוי אונס כ"ש אונס אב על הבן באמת לא הבנתי דהרשב"ץ סובר דבאשה אף אונס ממון ל"מ אונס כמ"ש בח"א דדוקא במכר ומתנה דאינו רק מידי דממון לכן אונס ממון הוי אונס אבל באשה לגרשה ל"ה אונם וא"כ ל"ק קו' הב"י כלל על התשב"ץ ונהי דלהלכה הראשונים הרשב"א חולק באונס ממון וכן באב על בנו הרשב"ש בנו חולק עליו מיהת אין כאן תפיסה עליו כלל:
ובזה יתישב מה שמהרי"ק סי' ס"ג ענף ב' כ' דהשליש ממון לגרש ואם לא יגרש לא יתנו לו ממונו אף דאונס ממון מקרי אונס מ"מ אונסא הבא מאחרים לאפוקי זה שהביא אונסא עליו בהשלשתו ומזה הוציא הרלב"ח דה"ה בנשבע לגרש כיון דהביא בעצמו האונס עליו וכ' דהן סותרין לדברי רשב"א בהשליש ערבונות על אלף דינרין אם לא יגרש והביאו הב"י בא"ע סי' קל"ד דהוי אונס ולפ"ז י"ל כיון דעובדא דמהרי"ק בסתמא ודאי לא הוי אונס כיון דהביא ברצונו עליו אמרינן כשם שמעיקרא הי' מרוצה להשליש כן עתה מרוצה לתת גט אבל הרשב"א מיירי בטוען שא"ר לגרש ורצה לפרש ולא הי' יכול לפרש לכן הוכרח ליתן גט א"כ חזינן דניחם מלתת גט מדרצה לפשר א"כ אין לך מודעא גדולה מזה אבל מהרי"ק בלא רצה לפשר רק נתן גט אדרבה כיון דנתקשר בהשלשה לתת גט מרצונו ודאי גם השתא ברצונו הראשון קאי והוי גט ולא יחלוק המהרי"ק ורשב"א כלל ולפ"ז גם בנשבע לגרש וגירש שפיר מגורשת אבל אם מסר מודעא דמוכרח בעבור השבועה או שהלך לחכם להתיר ולא מצא היתר י"ל דשפיר הוי כמודעא דסגי באונס כ"ד ועוד דחזינן דלאו ברצונו הראשון קאי א"כ ודאי אנוס מקרי וכן מצאתי לבית מאיר שהרגיש בזה ואי"ה לקמן נאריך בזה:
ולפ"ז י"ל מה שהחמירו להתיר שבועתו י"ל דחיישינן שמא אמר שמוכרח בעבור שבועתו וא"ר לגרשה אבל כל שלא אמר כלום ודאי בדעת ראשונה עומד.
וראיתי להב"י בא"ע סי' קל"ד במי שאסר ע"ע אשתו אם ישחק בקוביא וגם נשבע לגרשה דכופין אותו לגרש והביא בסי' קנ"ט תשו' הריטב"א בנשבע לחלוץ ליום פלוני דאין כופין ואם כופין הוי חליצה מעושה וכתב המש"ל פ"ב מה' גרושין ה"כ דחולקין אהדדי ולכאורה נראה דל"ד כלל דבשלמא בהא דהר"י בן הרא"ש דאסר ע"ע אשתו א"כ דמי למדיר מתשמיש דלדעת החולקים אר"ח כופין בשוטי לגרש אבל בדינא דהריטב"א דלא אסר עצמו כלל ביבמה רק נשבע לחלוץ א"כ אם א"ר לגרש מניחין לו לעבור אשבועתו וילקה או יעבור אשבועת שוא כשיעבור הזמן ולכן אין שייך כפי' כיון שבאמת אין רצונו לא יוכל לחלוץ ויוכל ליבם משא"כ התם כופין לאו מטעם שבועתו לגרש רק כיון דאסרה כייפינן כדין מדיר מתשמיש מיהת לדברי ריטב"א משמע דוקא בכפי' הוי חליצה מעושה הא כל שלא כפו רק שנמלך ואמר בעבור השבועה חולץ מוכח דהוי חליצה א"כ מוכח דלא כהרשב"א:
אבל נראה דדוקא בשבועה סובר הריטב"א דל"ה אונס דאפשר למתשיל אנדרים אבל בהשלשת ממון דאין בידו להוציא ממונו כל שגילה דעתו דהוא מוכרח בעבור ממונו הוי אונס וכ"מ מריטב"א בתשו' הובא בב"י סי' קנ"ד וז"ל על איש שנשבע לגרש וגירש ואח"כ הי' מערער לפסלו זו אינה טענה לפסול הגט בדיעבד של"מ אונס בגט אלא מחמתה ולא כשהביא ע"ע שהרי מרצונו נשבע לגרש ואם נתחרט אחר שבועה ואינו מגרש אלא מחמתה ה"ל לבקש צד להיות נקי משבועתו או למסור מודעא לגלות דעתו כו' וא"כ י"ל דסובר כיון דלא מצא היתר או לא מסר מודעא הוי רצון אבל בתשו' הרשב"א דצעק דממון אנסי' אין לך אונס גדול מזה והא דבחליצה כתב דוקא ע"י כפי' הא לא"ה כשצועק ששבועה מכריחתו משמע דל"ה אונס י"ל דסובר הריטב"א כיון דאפשר בשאלה ל"ה אונס אבל אינו חולק אדין הרשב"א הנ"ל:
ובל"ז נ"ל דדברי הר"י בן הרא"ש לא יחלקו אתשו' הריטב"א דהנה הקשו הראשונים שבועה שיתן לפלוני הא הוי שבועה ע"ד שאינו בידו דלמא לא ירצה ליקח ותי' דשבועתו רק אם ירצה עיין רמב"ן בשבועות פ"ב וא"כ כיון דמה"ד כופין ליבם אותה בהנך שכופין אין חוסמין אותה כמו מוכ"ש וא"כ שבועתו לחלוץ ביום פלוני הוי דבר שאינו בידו שמא לא תרצה לחלוץ וע"כ שבועתו אם תרצה לחלוץ שלא ימנע הוא א"כ עד שכופין אותו לחלוץ כדי לקיים שבועתו נכוף אותה שלא תרצה לחלוץ וכן הדין דיבום קודם ואם לא יחפוץ כתיב וא"כ לפ"ז אם נכוף אותה שתאמר שלא תרצה לחלוץ יצא ידי שבועה א"כ הוי כפי' לחלוץ שלא כדין והוי מעושה ופסול אבל בגט דלאו בדידה תלי מלתא ונשבע לגרש אף אם לא תרצה וא"כ אין עצה אחרת רק לגרש או לישאל א"כ כופין אותו שישאל או יגרש אבל בחליצה אדרבה נכופה שלא תרצה לחלוץ והוי מעושה שלא כדין ופסול ותמיהני על המ"ל שלא ירד לזה:
מעתה אחר שהעלינו דדברי מהרי"ק ורשב"א לא יחלוקו א"כ נרד לגוף הנדון בתביעות והכחשה שבין איש ואשתו והשלישה חפצי בעל לגרש וכן נכסי צ"ב כיון דלפי טענתו שרוצה לדור אתה והכל שלו ואפילו בבעל השליש ממון תלוי בדיעות הובאו ברמ"א א"ע סקל"ד ובת"ג שם א"כ באונס אף בלי מודעא ל"מ עכ"ד כ"ת:
באמת הרמ"א הביא שני דיעות בקנס והם תשו' ר"מ נואר ורשב"א הובא בב"י ובד"מ כ' דמהרי"ק פליג אהרשב"א וכבר כתבתי דמהרי"ק אינו חולק וכ"כ הכ"מ אמנם תשו' מהר"ם נואר נראין כסותרין לתשו' הרשב"א לכן מעתיקם וז"ל תשו' מהר"ם נואר ראובן שקנס עצמו במאה זהו' לאדון העיר אם יחזיר את אשתו ולא יגרשנה ואח"כ גרשה בביטול כל מודעי והשיב דל"א גט מעושה אלא כשכפוהו שלא מדעתו בדבר שא"ר לעשות אבל בנדון זה שהוא חייב עצמו במה שהוא רוצה לעשות א"ז כפי' שכ"ז שהוא מגרש ברצונו מגרש ואע"פ שאין בידו להחזירה אם לא יפסיד לא הו"ל אונס שזה רצונו הי' מתחלה לגרש דקנס שעשה ברצונו עשה לחזק עצמו לגרש כו' ומידי דהוה גבי מוציא אשתו משום ש"ר אמרינן בגטין דמ"ו באומר יאסרו כל פירות עולם עלי אם איני מגרשך היעלה על הדעת דאם מגרשה שנאמר שהי' אונס בעבור הקונם כו' ואע"פ שרבותינו הצרפתים שאם נשבע ליתן גט צריך שיתירו לו קודם ס"ל דמתניתין כיון דתלה נדרו בדבר אחר אין זה אונס כלל אבל בנשבע לגרש דומה לאנוס שתלה הגט בשבועתו עכ"ד ואח"כ תשו' הרשב"א שאלה ראובן בעל לאה וקרובי לאה היו בהסכמה שיגרש ראובן לאה אשתו ונאותו זה לזה בקנס אלף דינר שיגרש לזמן ואחר נתחרט ראובן ומיאן בדבר ומתרים בו מצד הקנס עד שהלך לגזבר להתפשר עמו ולא קיבל ומחמת יראה זו גירש ראובן אלא שלא הי' בקי למסור מודעא. תשובה נראה דגט זה מעושה ופסול כל שיודעין באונסו כו' ואם נפשך לומר דתלוה וזבין זה כיון שקבל מדעתו הקנס ובנתינת גט הרויח ממון הוי כמקבל ממון דעלמא לא היא שאינו כמקבל ממון אלא כניצול מהפסד ממון וגרוע טובא מהפקעת שו"כ דמוכח בגמ' דהפקעת דברים אלו דמיפטר מינייהו ע"י הגט ל"ח כממון עכ"ד. ולכאורה מהא דיאסרו פירות שבעולם עלי אם מגרשך לשיטת הרשב"א:
ולכאורה אפשר לומר דהרשב"א איירי היכי שהקנס לא קנתה האשה מדין אסמכתא רק שהפחידוה להוציא ממנו בערכאות א"כ שפיר דמי לתלוה דרוצין לגזול ממנו שלא כדין עד שיגרש ול"ד לקונם פירות דשם אם לא יגרש בדין אסור וכיון דבעצמו סובב האיסור א"כ תחלתו ברצון וא"כ אח"כ ל"ה אונס שלא כדין משא"כ בנדון הרשב"א גם שסיבב לעצמו מ"מ גם עתה אנוס הוא שתובע ממכר שלא כדין ובזה יכון גם דברי מהר"ם דלא יסתרו דברי הרשב"א דשם כיון דהתחייב לאדון העיר ובדיניהם אין אסמכתא נוהג וכה"ג כ' הרשב"א בתשו' ח"ג סי' ס"ג הובא ב"י חו"מ סי' ר"ז דמי שהתחייב עצמו כ' דנרין מחצה לבנין עיר ומחצה לאחר כיון דאין דין אסמכתא שייך לגבי בנין עיר דיגבה בדיניהם ה"נ אין אסמכתא לאחר עכ"ד מיהת חזינן דכשנתחייב לאדון ל"ש אסמכתא א"כ באמת יהי' מחויב לשלם ובמה שפוטר עצמו מחיוב שקבל ע"ע ל"מ אונס כמו בקונם פירות מעתה יצא לנו היכי דבדין הוא לפי שקבל ע"ע א"כ היכי שיש טענות בין הזוג ונתפשרו בקנין ופשרה דינה כמכר ויכולין המפשרים להחליט עפ"י הדין אם לא יגרש כ"ע מודים וגם דברי מהרי"ק י"ל דאיירי באופן דל"ה אסמכתא דאז כיון דתחלת החיוב ברצון לכן ל"מ אונס כיון שעתה בדין הוא דזכתה בדין. ועוד נ"ל דבהא דתשו' מהר"ם דשם חייב לאדון העיר ודאי ל"ה אונס לפמ"ש הב"י סי' ר"ה לתרץ הא דסיקריקון דבשלמא בתלוה ויהיב דלא מקנה דלמחר תבע בדינא אבל בסיקריקון כיון דאין משפט נגדו גמר ויהיב א"כ ה"נ כיון דאימת שיערער על אשתו דלא כיון לגרש יתחייב הסך לשלם ולא ינצל מאונס א"כ גמר ומקדש משא"כ בישראל דלמחר תבע בדינא מבטל הקנס הגרושין ולכן דימה מהר"ם להא דקונם דאם לא יחשוב לגרש ילכד באיסור פירות א"כ גמר ומגרש:
אבל באמת הך סברא שחילק הרמ"נ בין קונם לשבועה מרפסא איגרי כיון ד דאוסר כל פירות הוא דבר שא"א לעמוד בו כמ"ש תוס' כתובות דע"א וגטין דל"ד ואין לך אונס גדול מזה ומ"מ כיון שהביא ע"ע ל"ה אונס דגמר ומגרש א"כ גם בשבועה נימא הכי ואדרבה זה הוי איסור עולם ושבועה אינו רק איסור שעה ובאמת התו"ג הקשה בשבועה למה לא נימא דגמר ומגרש כמו בכל ח"ל ותי' כיון דאפשר בשאלה וע"כ ה"ט דאפשר דמגרש ע"ת שאם ימצא פתח לא תהי' מגורשת א"כ ה"ה בקונם נימא דגירש ע"ת שאם ימצא פתח ולא הבנתי החילוק כלל ובדוחק י"ל כיון דאשבועה אין נשאלין אלא מדוחק כמ"ש ביו"ד סי' ר"ל א"כ י"ל דמתחרט רק שסובר שלא יזדקקו לו לכן הוי גט מוטעה וחשש הר"פ להתיר לו אבל בקונם דבקל נשאלין ויודע שיוכל לשאול גמר ומגרש מדלא שאל אנדרו מסתמא נתרצה אבל לפ"ז נסתר ראית הרמ"נ מקונם לנ"ד דשם בידו לישאל אבל מה לו לעשות אם נתחייב לאדון העיר.
ונראה לישב דברי ר"פ שלא יקשה עליו קו' מהר"ם דודאי סובר דזה מקרי אונס רק אם נשבע שיגרשה לזמ"פ הוי אונס ואפילו סתם מ"מ כיון דחל חיוב שבועה אנוס הוא והא דגטין שאני ושאני דהנה הב"י סי' ר"ה כ' לחלק בסיקריקון דל"ה תלוה ויהיב כיון דבא להורגו ומציל עצמו בנתינת השדה משא"כ כשאונסין למכור השדה ע"ש וע"כ כונתו דבסיקריקון אם לא הי' יכול ליתן השדה הי' נהרג א"כ טובתו הוא נתינת השדה ודמי להא דאמרינן למ"ד תלוה וזבין ל"ה זבינא דאונסא דנפשי' שאני אף שהי' מת ברעב משא"כ כשאונסין ליתן השדה דטוב הי' לו שלא הי' יכול ליתן דלא הי' בא האנס עליו כלל רק בעבור השדה וא"כ לפ"ז בנשבע לגרש דאם לא הי' מוצא עדים לגרש או נייר לכתוב עליו הי' ניחא לי' שהי' יוצא ידי שבועתו ולא הי' מגרש לכן שפיר אנוס הוי משא"כ באומר יאסרו כל פירות אם איני מגרשך דמיד אסור בפירות שמא לא יגרש למחר דקונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אסור לישן היום וא"כ שמא לא יגרש למחר א"כ ודאי חפץ בגרושין כדי שיותר בפירות דא"ל דניחא לי' שיהי' אנוס מלגרש דהא כיון שלא נתן קצבה לזמן גרושין אם יהי' היום אנוס ולא יוכל לגרש אסור בפירות שמא למחר יוכל לגרש וימאן ויחול נדרו למפרע א"כ דמי לסקריקון דטובתו הוא אבל בשבועה כ"ז דא"י לגרש יצא ידי שבועה א"כ ניחא לי' שלעולם לא יגרש א"כ אנוס הוא ולפ"ז י"ל באומר קונם כל פירות אם לא אגרשך היום דאסור לגרש באותו יום כיון דאם לא הי' יכול לגרש לא נאסרו פירות דהוי נדרי אונסין א"כ ממילא הוי אונס דהנדר כופהו על הגרושין ואין לסתור דברינו דהא שם לא נאמר מעכשיו רק אם וא"כ לא נאסר למפרע דכיון שאומר סתם אם איני מגרשך משמע דמיד חייל נדרא מדלא תניא לזמן וער"ן שבועות פ"ב גבי שבועה שאוכל זו אם אוכל זו וא"כ כאן אטו תכ"ד מגרשה א"כ ודאי אם איני מגרשך בשום פעם א"כ יוכל לעולם לדור עם אשתו כיון דיש שהות לגרשה אע"כ דאסר מיד אם לא יגרשנה ואסור מיד שמא לא יגרש בשום פעם ול"ד לתלתה במעשה דאם תרחץ דאז אמרינן דלא אסרה עצמה אלא מכאן ולהבא עיין ר"נ נדרים דע"ט ע"ב ובר"ן שבועות הנ"ל וא"כ לפ"ז נסתר ראית מהר"ם דגם שם, אם לא יוכל לגרש לא יתחייב לאדון העיר א"כ י"ל דשפיר מקרי אונס כיון דמה שמגרש בשביל הממון ול"ד כלל להא דקונם לכן י"ל דדוקא בעובדא דידי' דהחיוב הי' עיקרו שלא יחזיר אשתו ואף אי לא יגרשה יהי' נפטר ונהי דהב"ד יכופו אותו כנוס או פטור א"כ בכה"ג שפיר אם לא הי' יכול לגרש הי' נפטר מחובו לאדון והב"ד לא היו כופין אותו א"כ אינו אנוס על הגרושין רק שלא יחזיר וא"כ ממילא כיון שלא יכול להחזירה א"כ הוי מעושה כדין לגרש דא"י לעגנה וא"ל דלולי האונס ל"ה מגרשה והי' דר אתה דז"א דהא על הדירה ודאי ל"ש לומר דאם הי' אונס דאיך שייך שידור דבזה ל"ש אנוס א"כ אם לא רצה להפסיד ממון בדין שיגרשנה:
לכן העצה היעוצה לצאת כל הדיעות שהפשר יהי' שהכל יהי' שלה ואף אם אנוס לגרש יהי' שלה רק אם יגרש ישיג זה הסך דאז באמת אינו אוסר דהוי כהרווחת ממון ובודאי לא מקרי אונס והפשרה יהי' בביטול מודעא ואז יצאו ידי כולם:
ומה שנסתפק כ"ת בתלוה ויהיב אם נתכוין באמת למתנה נ"ל דודאי דשב"ל הוא כיון דאמירתו אינו כלום דהכרנו באונסו א"כ ל"מ מה שבלבו דאל"כ למה גט מעושה שלא כדין פסול לכהונה מטעם דמיחלף וכן בעכו"ם של"כ אינו פוסל ניחוש לכהונה מיהת לכתחילה שמא נתכוין כיון דלכהונה אפילו ריח הגט פוסל אע"כ דל"מ כונתו כלל ונהי שיש לדחות כיון דמ"מ הסופר לא ידע כונתו ואנן בעינן שישמע קולו וכאן כיון דבלבו חשב הסופר לא שמע ועדים חתמו אעולה מ"מ ודאי דבשב"ל ל"ה דברים וא"צ לפנים וקצת ראי' מהא דגטין ד"מ נתתי שדה פלוני והוא אומר לא נתתי חיישינן שמא זיכה ע"י אחר ולא אמר שמא באונס דהוי כלא נתן ומ"מ הנותן ידע שכוון ברצונו אלא דלא מהני. דברי הדו"ש: