שות הרדד אבן העזר א· רבי דוד דוב מייזליש
סימן לא
עוד להנ"ל
ומה שהקשית על דברי מרדכי פ' האומר שמחלק דאפקעינהו ל"א רק כשדבר נולד אח"כ והא דאותבינהו אכורסי' הוא פריצותא לבד אבל בעברה חזינן דלא קידש אדעתא דרבנן והקשית מהא דב"ב דמ"ח דשם בתלוה וקידש דאפקעינהו נ"ל דודאי דברי מרדכי כשמעשה קדושין הם בעבירה כמו שניות וח"ל או שהשליח עבר על תקנת הגאונים וכן בהא דאותבי' אכורסי' דקדושין הם לחטוף מחבירו אי לאו דרק פריצותא בעלמא ל"ה שייך אפקעינהו משא"כ בתלוה וקידש אין גוף קדושין עבירה דהא אמרה רוצה אני רק דמכשירי קדושין הם עבירה ותחבולה שעשה ע"י תלי' עד שתאמר רוצה אני נהי דהתחבולה ל"ה אדעתא דרבנן אבל גוף הקדושין הם בהיתר גמור דאומרת רוצה אני א"כ שפיר אדעתי' דרבנן מקדש ויכלו להפקיע:
אבל בל"ז י"ל דל"ק דהתוס' הקשו דקדושי ביאה ושטר הוי תלוה ויהיב ותי' דמתחייב בשו"כ ועונה וכיון דחז"ל יכלו לעקור בשוא"ת שלא יתחייב בשו"כ ועונה א"כ הו"ל תלוה ויהיב ואפילו מדאורייתא ל"ה קדושין ול"צ לומר בשביל תנאו דאדעתא דרבנן רק כיון דהפקיעו הוי תלוה ויהיב ואפילו בכסף כיון דהפקר ב"ד הפקר ומעות חוזרין א"כ הוי תלוה ויהיב ובזה ל"ק מ"ש בתוס' ב"ב שם ד"ה תינח דאמאי לא אמרי שם כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש דשם בל"ז ניחא דבלי תנאי ואד"ד כיון דהפקירו והפקיעו החיוב שו"כ הוי תלוה ויהיב. ואפשר דרק התוס' עיקר דיוקם מהא דאותבי' אכורסי' דלא אמר ואד"ד מקדש ולכן לא נחתו להכי מיהת דברי מרדכי מיושבין ובאמת בדברי מרדכי יש לעיין בח"ל אם בטלו מבוטל כיון דלא נחית כלל אד"ד ולפ"ז י"ל מה שהקשיתי על מה שהביא השעה"מ להקשות אהא דקדושין ד"ה דפריך אביי ג' תנן ד' לא תנן והא אי נימא דאין חופה לפסולות א"כ נימא דלא תנן אלא מה דנוהג בכל אבל חופה דל"מ בח"ל לא תנן וק"ל דהא תנן האשה ניקנית מדעתה בע"כ לא וכ' הרשב"א דפי' בע"כ כגון תלוה וקדיש מטעם אפקעינהו דאי בע"כ ממש פשיטא וא"כ ע"כ מתניתין לא איירי בח"ל דא"כ ל"ש אפקעינהו לשיטת המרדכי וא"כ שפיר פריך ג' תנן ד' לא תנן. ולפמ"ש ניחא ומיושבין דברי השעה"מ דבתלוה וקדיש א"צ הטעם אד"ד וא"כ אין חילוק בין ח"ל לשאר נשים:
אבל מדברי תוס' ב"ב שם משמע דלא כהמרדכי ובני החריף כ' פ"א נ"י אמר מטעמא אוחרי דכיון שכ' הט"ז ביו"ד סי' קי"ז דדבר שפירשה התורה לא גזרו חז"ל לעבור על ד"ת א"כ כיון דתורה גילתה בח"ל דק"ת לא תקנו להפקיע קדושין וא"כ אף בשניות לא תקנו להפקיע דאטו יציבא בארעא וגיורא בשמיא משא"כ כשאין עבירה רק פריצות לבד יכלו שפיר להפקיע קדושין ואפשר דהמרדכי סובר דנהי דלהפקיע לא יכלו לעבור על ד"ת מ"מ מטעם דאומר כדת משה והוי כהתנה משא"כ התורה לא מיירי בדאמר כדת משה לכן תי' דהא חזינן דלא קידש אד"ד אבל, כאן דאין הקדושין עבירה לכן הפקיעו משום שיש כח לחכמים לעקור עכ"ד בני החתן שיחי' אבל יש לדחות דלמ"ד א"ק תופסין בחייבי עשה א"כ יהי' גם בשניות לא יהי' קדושין מטעם הפקעת חז"ל ויש להאריך ובאמת יש לתקן דברי הב"ש סי' ט"ז דבשניות אם קידש אחר תפסי קדושין להצריכה גט משני דבאמת י"ל דהך סברא דיציבא בארעא ל"ש בשניות דהן אטו ערוה דאורייתא ואין זה לעבור אד"ת רק דלא רצו להקל עלי' די"ל דלא הפקיעו להקל כשהיא פשעה ועוד דהוי מיהת קדושי דרבנן משום קנס מיהת קדושין אחרים תופסין ובדברי הב"ש י"ל אריכות דברים ואין כאן מקומו דברי הדו"ש: